קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה כספית להחזר היטל השבחה: 1. בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף. המבקשות הינן עיריית פתח תקווה (להלן: "העירייה") והועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה (להלן: "הוועדה"). המשיבים הינם בעלי זכויות (ביחד עם אחרים) במגרש הידוע כיום כגוש 6712 חלקה 453 בפתח תקווה (להלן: "המגרש"). 2. תביעת המשיבים היא לפסק דין הצהרתי לפיו זכאים הם לפטור מהיטל השבחה מכח סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית של חוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), וכן להשבת כספי היטל השבחה ששולמו על ידם בגין המגרש (במאמר מוסגר יצויין כי משעה שהתביעה כוללת סעד כספי, לא היה צורך לעתור בנוסף לפסק דין הצהרתי, שכן התביעה הכספית מבוססת על טענת המשיבים כי הינם זכאים לפטור כאמור לעיל, ופסק דין הנעתר לתביעת ההשבה יכלול, בין היתר, מכללא את הסעד ההצהרתי המבוקש). טענות הצדדים טענות המבקשות 3. בית משפט זה נעדר סמכות לדון בתביעה משום שסעיף 14 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה כולל הוראות בדבר מועדים ודרכי תקיפה לשומת המס, והלכה היא שכאשר נקבעת בחיקוק פרוצדורה לתקיפת חיוב מסוים על הצדדים לסכסוך לפעול לפיה, וכך לא נעשה בענייננו. 4. המשיבים מנועים מלטעון נגד השומה, הן מאחר וזו הפכה חלוטה וסופית והן מאחר וביום 17.3.04 חתמו הצדדים על שומה מוסכמת במסגרתה ויתרו הצדדים על כל טענה או תביעה עתידית בכל הקשור להיטל ההשבחה. כן נטען כי יש לדחות התביעה לאור השיהוי בהגשתה. 5. במסגרת הסכם פיתוח שנחתם ביום 7.7.04 (להלן: "הסכם הפיתוח") סוכם כי היטל ההשבחה לא ישולם למבקשות ישירות אלא שהמשיבים ישלמו תשלום "חלף היטל השבחה" לחברה לפיתוח פתח תקווה (להלן: "החברה לפיתוח"). תשלום זה הינו סופי ומהווה חלק מהתמורה החוזית בגין עבודות פיתוח שיבוצעו. לחילופין, אם יקבע שגביית ההיטל אינה כדין, הרי שיש בהסכם זה כדי לרפא הפגם ולהביא לשלילת תרופת ההשבה. 6. התביעה נעדרת עילה כיוון שהמשיבים אינם עומדים בתנאי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית ועל כן אינם זכאים לפטור. בנוסף, בין הבעלים במושע בוצעו תשלומי איזון ואלו מהווים מימוש זכויות המחויבות בהיטל השבחה ועל כך ממילא אין פטור. טענות המשיבים 7. עניינה של התביעה הוא השבת תשלומים ששולמו חלף היטל ההשבחה ואשר בנוגע להשבתם ניתן להם ע"י המבקשות אישור עקרוני. מדובר בסעד כספי המצוי בסמכות ביהמ"ש זה ולא מדובר בתקיפת החלטת הרשות בעניינם. 8. בחוזה הפיתוח, שנעשה למעשה עם העירייה, סוכם במפורש כי זכות המשיבים לקבל פטור תישמר. המשיבים ביצעו התשלום תחת מחאה מפורשת בכתב וזאת כדי למנוע עיכוב בקבלת היתר הבניה לכן, יש להפריד בין תשלום השומה המוסכמת לכלל דיירי הבניין לבין בקשת המשיבים לפטור. 9. התביעה הוגשה במועד וללא שיהוי, שכן רק ביום 19.11.07 ניתנה תשובתה הסופית של העירייה לפיה מסרבת היא להשיב למשיבים את הכספים זאת אף שאלו הועברו אליה מהחברה לפיתוח לשם כך. 10. המשיבים עומדים בתנאי הפטור הקבועים בסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית ולכן יש לדחות הטענה כי התביעה נעדרת עילה. מדובר בבקשה לקבל שני פטורים עבור שתי דירות שונות. כמו כן, מעולם לא בוצעו תשלומי איזון כפי שטענו המבקשות. 11. המבקשות הפרו את חובות ההגינות ותום הלב ובהתנהלותן פגעו בעקרון ההסתמכות של המשיבים ולכן מנועות הן מלהעלות טענותיהן. תשובת המבקשות לטענות המשיבים 12. הסכם הפיתוח נחתם בין המשיבים לבין החברה לפיתוח פתח תקווה. המבקשות אינן צד להסכם ומשכך אינן מחויבות להוראותיו. כן, אין בהסכם הפיתוח כל הוראה המחייבת את המבקשות להיעתר לבקשה למתן פטור. לעומת זאת, ההסכם קובע במפורש כי אין בתשלום התמורה שבהסכם הפיתוח כדי לפטור מתשלום היטל השבחה. 13. הפסיקה קבעה כי סעיף 19 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה צריך להתפרש על דרך הצמצום ואין להחיל את הפטור שמטרתו סוציאלית על המקרקעין נשוא התביעה ועל נסיבות המקרה שלפנינו. דיון סמכות בית המשפט לדון בתביעה 14. סעיף 14 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה כנוסחו בתקופה הרלבנטית קובע את דרכי הערעור על שומת היטל השבחה וזו לשונו: "על חיוב בהיטל ועל הכרעת שמאי מכריע כאמור בסעיף קטן (ב) ניתן לערער בנקודה משפטית בלבד, או בעילה שלא ניתנה לועדה המקומית או לבעל המקרקעין או לשמאים מטעמם הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיות בפני השמאי המכריע; הערעור יוגש לבית משפט השלום שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין, תוך 45 ימים מהיום שבו הודעה ההחלטה שעליה מערערים." 15. עסקינן בדרך ערעור ייחודית המאפשרת לנישום לחלוק על עצם הטלת החיוב או על גובהו. כאשר המחוקק מתווה דרך פעולה מסוימת לקביעת חבות בהיטל בדמות הליכי השגה ייחודיים בפני גופי ערר אין להיזקק להליכי תביעה רגילים [ראה: הנריק רוסטביץ, פנחס גלדקוב, אריה קמיל ואביהו פרידמן היטל השבחה 436 (מהדורה ראשונה, 1996); בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עירית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793 (1992)]. בע"א 2665/96 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הועדה המקומית פ"ד נב(4) 124, 142-143 (1998) נקבע כך: "כאשר נעשה ניסיון להגיש תביעת השבה לבית המשפט, לאחר שהשגות כאמור נדחו על-ידי הרשויות המוסמכות, דחה בית המשפט העליון את הניסיון, בציינו: "לפי גישה זו יוכל כל נישום, בין שאיחר את המועד להגשת השגה או ערר ובין שאינו מרוצה מהחלטה שניתנה נגדו בהליכים אלה, לפנות לבית משפט השלום בתביעה להשבה ולטעון במסגרתה שהשומה בטלה מעיקרא. בטענה זו הוא יפתח לעצמו שערי דיון חדשים. לא זו היתה מטרת המחוקק שקבע הליכים מיוחדים להשגה ולערר ומועדים להגשתם. מי שלא פעל במועד או מי שנדחו השגתו או עררו - הפכו אלו ל'מעשה-בית-דין', ואין מקום לעורר את העניין מחדש במסגרת תביעה להשבה" (דברי השופט וינוגרד בע"א 367/85 מדינת ישראל נ' קיטאי, פ"ד מא(3) 398, בעמוד 401 )." וראה לעניין זה גם: ת"א (מחוזי חיפה) חברת מיעד שילוח בינלאומי בע"מ נ' מס הכנסה-פקיד שומה חיפה : "הלכה פסוקה היא כי נישום המבקש סעד שלגביו קבע המחוקק הליכים מיוחדים להשגה ולערר אינו רשאי לנקוט בהליך של תביעה אזרחית ועליו לפעול על פי המנגנונים שנקבעו בחוק". 16. כבר הזדמן לי לסקור עניין דומה בהחלטה שניתנה בת"א (נתניה) 6720/05 ח.ל. גרינשטיין בע"מ נ' עיריית נתניה, , וכך נקבע באותה החלטה: "מהותה של התביעה היא טענתה של התובעת כי אין יסוד לחיובה בהיטל השבחה מהטעם שהשימוש הנעשה על ידה במקרקעין איננו שימוש חורג. טענה זו היא הבסיס לתביעת ההשבה שלה.... טענה זו היה צורך להעלות בדרך הקבועה בחוק התכנון והבניה, דהיינו בערעור היטל השבחה, ולא בתביעת השבה רגילה. אם לא נאמר כן, הרי כל מי שהיתה בידו אפשרות להעלות טענה נגד החיוב, והחמיץ את המועד להעלותה, יפנה בדרך חליפית שתסייע לו לחמוק ממגבלות המועדים הקבועים בחוק. אין גם הגיון לאפשר למי שאיחר את המועד להגשת הערעור להגיש תביעה נפרדת רק בשל כך שביצע את התשלום, ודינו אינו צריך להיות שונה ממי שלא ביצע את התשלום. על שניהם לפנות במסלול שהתווה המחוקק, שבמקרה זה הינו הגשת ערעור היטל השבחה לבית משפט השלום, ולא לפנות בדרכים עוקפות אחרות. כך נקבע כבר בבג"צ 7129/00 עידו דון יחיא ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נד(5) 218, וחזרו על כך פסקי הדין שניתנו על ידי בתי המשפט המחוזיים בה"פ (ת"א) 1038/01 רפי כהן חברה לבניין, פיתוח ועבודות הנדסיות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא, , ובה"פ 558/04 (ת"א) ירושלמי גילה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה מחוז המרכז ואח' (פורסם באתר נבו). אציין עוד כי העובדה שתשלום היטל ההשבחה שולם לעירייה.... איננו משנה את המצב לפיו השאלה המרכזית נשוא תביעה זו היא קיומה או אי קיומה של חבות בהיטל השבחה בגין השימוש שנעשה על ידי התובעת בנכס, ושאלה זו כאמור דינה להתברר בהליך של ערעור היטל השבחה ולא בהליך בו נקטה התובעת...." ר' גם אהרון נמדר היטל השבחה פרק II 1302, (2007) והאזכורים שם. בעניין גרינשטיין הנזכר לעיל התבקשה השבה בטענה שהשימוש שנעשה איננו שימוש חורג, ולכן אין מקום לחיוב בהיטל, ואילו בענייננו מתבקשת ההשבה בטענה כי המשיבים פטורים מתשלום ההיטל, ולפיכך אין לחייבם בהיטל. אין בסיס לאבחן בין שני מקרים אלה. כאן אף כאן, ההליך הנכון והיחידי בו על המשיבים לנקוט אם ברצונם להשיג על חיובם בהיטל, הוא ההליך הקבוע בסעיף 14 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה ולא על דרך של הגשת תביעה כספית להשבה. 17. עינינו הרואות, שעה שלמשיבים קיימת דרך ערעור ייחודית על החיוב בהיטל השבחה, כמו גם על דחיית בקשתם לפטור, עליהם לילך בדרך זו, ואין לבית משפט השלום סמכות לדון בתביעת השבת כספי היטל השבחה. אם לא נאמר כך, יוכל כל נישום ליצור דרך אלטרנטיבית של השגה על החיוב בהיטל השבחה, באמצעות תשלום ההיטל תחת מחאה והגשת תביעה כספית רגילה לבית משפט השלום להשבת ההיטל. בענייננו, אין מתעוררת גם שאלה בעלת חשיבות עקרונית, היכולה להצדיק שימוש באותה דרך אלטרנטיבית כחריג למסלול ההשגה הרגיל על החיוב, דרך היכולה להינקט במקרים חריגים ויוצאי דופן [ר' ע"א 2801/06 מואטי נ' פקיד שומה 4-מדינת ישראל ]. שעה שעילתם של המשיבים הינה טענת פטור מהיטל השבחה לפי התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, אין הם יכולים להגיש תביעה כספית להשבת הסכומים ששולמו על ידם בגין היטל ההשבחה, אלא עליהם לנקוט בדרך הערעור הייחודית על חיוב זה בהיטל. העדר עילה מכח ההסכם 18. יש לבדוק עוד האם קיימת למשיבים עילה הסכמית לטענת ההשבה, נוכח טענתם כי "....שעה שהרשות נתנה הסכמתה להשבת הכספים שנגבו מהמשיבים - אין עוד לומר כי מדובר על נסיון לתקיפת החלטת הרשות אלא לקבלת הסכומים אשר הזכאות להשבתם נשמרה למשיבים כחלק מהסכם מחייב אשר נחתם בין הצדדים באמצעות החברה לפיתוח" (סעיף 16 לתגובה). עילה המבוססת על הסכם היא עילה נפרדת מעילת הפטור הנסמכת על הוראות חוק התכנון והבניה, ואם קיימת עילה הסכמית מעין זו, לא יהא מקום לחסום את דרכם של המשיבים לתבוע מכח אותה עילה. 19. כאן המקום להבהיר את השתלשלות האירועים ואת הסדר הכרונולוגי בו התנהלו הדברים בכל הקשור לחיוב בהיטל ההשבחה: המשיבים הגישו ביחד עם בעלי זכויות אחרים בקשה לקבלת היתר בניה לבניין בן 10 דירות על המגרש. המשיבים 1-2 היו בעלי זכות לדירה אחת בבניין וכך גם המשיבים 3-4. הבקשה להיתר בניה אושרה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה. המשיבים טוענים כי הגישו בקשה לפטור מהיטל השבחה על יסוד הוראות סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, אך על מנת לקבל את היתר הבניה שילמו את היטל ההשבחה שנדרש מהם. התשלום בוצע לחברה לפיתוח פתח תקוה (להלן: "החברה לפיתוח") שהיא ויורם גדיש - חברה להנדסה בע"מ (להלן: "חברת גדיש") טיפלו בנושא היטל ההשבחה במתחם כפר גנים בו מצוי המגרש. יצויין כי שומת הוועדה הוצאה ביום 8.10.02 ושומה "אחרת" הוצאה ביום 3.11.02. ביום 19.1.03 ובעקבות פניות המשיבים לקבלת הפטור המבוקש שלח מר נווה מטעם חברת גדיש מכתב לב"כ המשיבים ובו כתב כך: "1. לקבלת פטור מהיטל השבחה, יש לאשר את הפטור אצל מר אבי לוי - עיריית פתח תקוה. 2. לאחר קבלת האישור, במידה ויתקבל, החברה לפיתוח פתח תקוה תחזיר הכספים ששולמו בגין כך" לאחר מכן, פנה ב"כ המשיבים מספר פעמים בכתב לעירייה בבקשה לקבלת הפטור, אך פטור לא ניתן. ביום 17.3.04 הגיעו הצדדים לכלל שומה מוסכמת במסגרתה ויתרו הם "על כל טענה או תביעה שהיא בעתיד בכל הנוגע להיטל זה". ביום 7.7.04 נחתם הסכם פיתוח בין החברה לפיתוח לבין המשיבים ואחרים. בנספח "ד" להסכם הפיתוח נקבע סכום התמורה שתשולם לחברה לפיתוח בגין התחייבויותיה, ובין היתר, נקבע כי הבעלים ישלמו לחברה סך של 880,000 ₪ "חלף היטלי השבחה" וסכום נוסף "חלף היטלי פיתוח" (היטלי השבחה אינם כלולים בהגדרת היטלי פיתוח). בסעיף 6(ה)(1) להסכם הפיתוח נקבע כך: "להסרת הספק מובהר, כי אין בחוזה זה כדי לגרוע מזכויות הבעלים ו/או כדי לשנות בדרך כלשהיא את החיוב בגין היטלי הפיתוח בהתחשב בכל היטל או רכיב של היטל ששולם על ידם בעבר, או את החיוב המוטל כדין על הבעלים בגין היטל השבחה. מוסכם כי הבעלים יהיו זכאים לבקש פטור בגין היטל השבחה בגין מספר יחידות דיור שבהם עתידים הבעלים או מי מהם להתגורר". בסעיף 20 להסכם הפיתוח נקבע כי: "החברה מצהירה, כי בהתאם לתנאי ההסכם עם העירייה, ובכפוף לכך שהבעלים ישלמו לחברה את מלוא התמורה המגיעה לחברה, כמפורט בסעיף 6 לחוזה זה, לרבות כל הפרש תמורה, כהגדרתו בסעיף 6 לעיל, הבעלים יהיו פטורים ולא יידרשו על ידי העירייה ו/או על ידי הוועדה, לשלם היטלי פיתוח המתייחסים לאתר ולבניה שבתחומו, וזאת לגבי כל הבניה שאושרה בכל היתר בניה שיקבלו הבעלים לבנייה בשטחים הפרטיים וכן לגבי כל בנייה עתידית באתר עד למלוא זכויות הבנייה שבגינן שולמה התמורה על פי חוזה זה. האמור לעיל בסעיף זה לא יפורש כפוטר את הבעלים מתשלום לעירייה ו/או לוועדה ו/או לכל רשות מוסמכת של כל אגרה, או היטל, או תשלום חובה אחר - אשר הינם בנוסף להיטלי פיתוח, כהגדרתם לעיל - המוטלים בגין הבניה על ידי הבעלים בשטחים הפרטיים, לרבות אגרות היתרי בניה לרישוי ולרבות תשלום עבור מים לבניה. החברה מצהירה, כי בהתאם לתנאי ההסכם עם העירייה כל סכום ששילמו הבעלים לחברה כחלף היטל השבחה, ייחשב כחלק מן התמורה כאמור בסעיף 6 לעיל - וכל תשלום כאמור ייחשב כתשלום על חשבון היטלי ההשבחה המתייחסים לאתר ולמימוש הזכויות בתחומו, לכל דבר ועניין, והבעלים לא יידרשו ויהיו פטורים מלשלמם לעירייה ו/או לוועדה. כדי למנוע ספק מודגש בזה, כי כל הסכומים האמורים בסעיף 20 זה לעיל (חלף היטלי פיתוח וחלף היטלי השבחה) - אותם ישלמו הבעלים לחברה בפועל, כנגד קבלות שתוציא להם החברה כאמור בסעיף 6ו' לעיל - ייחשבו במלואם כתשלום על חשבון היטלי פיתוח או היטלי השבחה, לפי העניין, כאמור בסעיף 20 זה לעיל". ביום 18.9.07 הודיעה החברה לפיתוח לב"כ המשיבים כי כספי היטל ההשבחה שנגבו על ידה "הושבו לעיריית פתח תקוה. לפיכך, עליכם לפנות לעיריית פ"ת לטיפול בדרישתכם". ביום 14.10.07 הודיע מנהל מחלקת השבחה בעירייה לב"כ המשיבים בהתייחס לבקשת הפטור כי "לאור "הלכת צרי" לא ניתן לאשר פטור בעלים ע"ג מגרש ריק. לפיכך, הריני להפנותך ללשכה המשפטית של העירייה במידה ופרשנות זו אינה מקובלת עליך". על תשובתה השלילית חזרה הלשכה המשפטית של העירייה במכתב מיום 30.10.07 ובמכתב נוסף מיום 19.11.07. 20. המשיבים טוענים כי יש באמור לעיל כדי להצביע על כך כי היתה קיימת התחייבות חוזית של העירייה למתן פטור מהיטל השבחה. לפי טענה זו היה סיכום מחייב בין הצדדים, בהסכם הפיתוח, לאחר החתימה על השומה המוסכמת, לפיו זכותו של כל אחד מהבעלים לקבלת פטור בגין היטל השבחה תישמר לו בכפוף לעמידתו בהוראות החוק. מכיוון שהמשיבים זכאים לפטור כאמור, יש לאכוף על העירייה את הסיכום הנ"ל. לפי אותה טענה הסכם הפיתוח הינו הסכם בין המשיבים לבין העירייה באמצעות החברה לפיתוח. הטענה כי ההסכם בין המשיבים לבין החברה לפיתוח הוא למעשה הסכם עם העירייה, הינה טענה בעייתית בפני עצמה, אולם לצורך הדיון, ומאחר שעסקינן בבקשה לסילוק על הסף, אני נכון להניח לטובת המשיבים כי בנסיבות מסויימות מצב מעין זה אפשרי. כך גם באשר לשאלה האם יכולה להינתן התחייבות בנושא היטל ההשבחה על ידי העירייה ולא על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, שהיא הרשות המטפלת בנושא היטלי השבחה על פי התוספת לחוק התכנון והבניה. 21. עם זאת, עיינתי וחזרתי ועיינתי במערכת המסמכים שנזכרו לעיל ובמסמכים נוספים שצורפו לכתבי הטענות של הצדדים במסגרת בקשה זו, ולא הצלחתי למצוא בסיס ולו הרעוע ביותר לטענת המשיבים כי היתה קיימת התחייבות כלשהי של מי מהמבקשות למתן פטור מהיטל השבחה. 22. ההתחייבות הרלבנטית היחידה אותה ניתן לדלות לצורך הדיון, ומבלי לקבוע מסמרות, הינה כי נשמרת זכותם של המשיבים להגיש בקשה לפטור, משמע כי למרות הוצאת שומה מוסכמת ולמרות שלא הוגש ערעור כלשהו על ידם, נשמרה זכותם להגשת בקשה לפטור מהיטל השבחה. בגדר הסכמה זו יכול וניתן לכלול הסכמה משתמעת להארכת מועד לנקיטת הליכים על ידי המשיבים לפי חוק התכנון והבניה במקרה שתינתן תשובה שלילית לבקשת הפטור, דהיינו חלוף הזמן לא יעמוד למשיבים לרועץ, לפחות עד שתינתן התשובה לבקשתם למתן פטור. 23. ואולם, אין כל התחייבות למתן פטור כאמור, ואם נדחתה בקשת המשיבים לפטור, והם אינם משלימים עם כך, עליהם לנקוט בהליכים המתחייבים הנקובים בתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. תביעת השבה כספית איננה יכולה להחליף הליכים אלה. למותר לציין, כי האמור לעיל לעניין הסכמה משתמעת להארכת מועד לנקיטת הליכים לפי התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, אין בו כדי להכריע בשאלה זו, מה גם שקיימת טענה של המבקשות, כי אפילו יכולים היו המשיבים להגיש ערעור על החיוב בהיטל, והמועד היה נמנה מיום מכתב הדחייה האחרון (19.11.07), חלף המועד להגשת הערעור תוך 45 יום לאחר מכן, דהיינו ביום 3.1.08. ככל שתתבקש הארכת מועד לעניין נקיטת הליכים לפי התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, יהא צורך בהכרעה נפרדת בטענות הצדדים בעניין זה. 24. לעניין טענת מניעות וחוסר תום לב שנטענה על ידי המשיבים בתגובתם, הרי מקום בו אין קיימת כלל עילה לפי ההסכם, אין בטענה זו כדי להקים עילה יש מאין, מקום בו איננה קיימת. 25. לפיכך, אין למשיבים עילת המבוססת על הסכם לגבי תביעת ההשבה אותה הגישו, שכן ככל שיש בידם עילה לפי ההסכם, מובילה היא אותם, לא לתביעת ההשבה אלא להליכי ערעור לפי התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. סיכום 26. תביעת ההשבה אותה הגישו המשיבים נעדרת עילה המבוססת על הסכם. בנוסף, אין המשיבים יכולים להגיש תביעת השבה כספית שעילתה היא למעשה השגה על חיוב בהיטל השבחה בטענה לפטור לפי התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, שכן לעניין זה היה עליהם לנקוט בהליכי ערעור לפי התוספת השלישית. 27. לפיכך, וגם לאחר שהזהרתי את עצמי כי סילוק על הסף הינו סעד חמור ודרסטי שיש להפעילו בזהירות רבה, אשר יינתן רק מקום בו ברור כי התובע לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש על יסוד העובדות והטענות העולות מתביעתו [ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151, 155 (1981)], אינני רואה תקומה לתביעה זו. 28. התביעה במלואה מסולקת, אפוא, על הסף. חלק התביעה המבוסס על העילה ההסכמית נמחק בהעדר עילה, וחלק התביעה המבוסס על עילת הפטור לפי התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, נדחה, שכן התביעה הנוכחית איננה מהווה את ההליך המתאים בו היה על המשיבים לנקוט, והיה עליהם לנקוט בהליך הייחודי הקבוע באותה תוספת. 29. נוכח תוצאה זו, אין מקום להוסיף ולדון בטענותיהן האחרות של המבקשות שיש בהן, לדעתן, כדי לבסס סילוק התביעה על הסף. 30. המשיבים ישלמו למבקשות הוצאות בסך 2,500 ₪ ובתוספת מע"מ. ניתנה היום ד' בשבט, תשס"ט (29 בינואר 2009) בהעדר הצדדים. יחזקאל קינר -3839/08 יחזקאל קינר, שופטסגן נשיא נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכההיטל השבחה