קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזרת תרומה: מבוא התובע תרם לטענתו לנתבעת סכום של 100,000$ אותם הוא תובע להשיב לו בטענה כי התרומה ניתנה מתוך מטרה אחת ולפיה הכספים ישמשו להקמת מרכזי מחשבים לילדי מרכז הטניס בישראל לשם הנצחת זכרה של אשתו המנוחה הגב' NILA ז"ל. הנתבעת כפרה ביריבות שבינה ובין התובע או בזכותו להשבת כספים כל שהם, היא הבהירה כי לתובע אין עילה נגדה והוסיפה כי היא קיבלה תרומה מארגון אמריקאי בשם I.C.C, עקב התרומה היא הקימה שלושה מיזמים, אזור אימונים מקורה במרכז הטניס ברמת השרון, חדר מחשבים במרכז הטניס בערד ומרכז מחשבים במרכז הטניס בחיפה ולבקשת I.C.C הוקדשו שלושת המיזמים לזכרה של אשתו המנוחה של התובע. לאחר ניסיונות סיום ההליכים בדרכי גישור, ניסיונות שלא צלחו נשמעו העדויות בתיק, התובע מצד אחד והגב' ג'נין שטראוס -מנכ"ל הנתבעת מצד שני לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב השאלות שבמחלוקת שתי השאלות המרכזיות הטעונות הכרעה- הכרוכות זו בזו הן האם קיימת יריבות בין הצדדים והאם קיימת עילת תביעה לתובע. אין מחלוקת כי התובע לא העביר ישירות לנתבעת תשלום כל שהוא ולגרסתו כספי התרומה שתרם הועברו לגוף בעל אישיות משפטית נפרדת- ISRAEL CHILDREN'S CENTERS (שיכונה להלן- I.C.C), השאלה היא האם זכאי התובע לבוא בדרישות כל שהן כלפי הנתבעת בגין אותה תרומה ובהנחה שקיימת יריבות מהי העילה להשבת הכספים, האם מתנה על תנאי כגרסת התובע המבהיר בסיכומיו כי מדובר בחוזה מתנה ובו תנאי מפסיק, תנאי שלא קויים לגרסתו. כמובן שניתוח השאלות המשפטיות כרוך בבירור התשתית העובדתית ומאחר והנתבעת כופרת בכל טענותיו של התובע, יש לבחון מתי תרם התובע כספים, מהו הסכום שתרם, האם התרומה היתה מותנית בתנאי, מה תוכנו של התנאי והאם הופר. למען הסדר אבהיר כי הנני קובע כעובדה שלא נסתרה כי ביום 4.11.00 תרם התובע 100,000$ ל- I.C.C(נספח ג' לת/1). דיון כתב התביעה והעמימות בנהול ההליך מצד התובע על פי כתב התביעה נפתחים שערי בית המשפט בפני התובע ועל פי הטענות בכתב התביעה (ביחד עם כתב ההגנה) אף נקבעת חזית המחלוקת שבין הצדדים. כתב התביעה במקורו הוגש נגד "מרכז הטניס בישראל" כך סתם ללא תיאור מהות אישיותה המשפטית של הנתבעת, בכתב התביעה צויין כי לנתבעת "משרדים ברחבי העולם לרבות ארה"ב והידוע בשם..., "I.C.C. בעקבות בקשה שהגישה הנתבעת תיקן התובע את תביעתו, הגדיר מפורשות את הנתבעת כ"המרכז לטניס בישראל (אי.טי.סי. ח.פ. 520041831, חברה צבורית)", (כמובן שנפלה טעות בתאור המספר ובמקום ח.פ. צ"ל ח.צ.), אלא שהתובע נשאר דבק בגרסתו העובדתית כי לנתבעת "משרדים ברחבי העולם לרבות ארה"ב והידוע בשם..., "I.C.C. בפתח כתב התביעה-סעיף 2 טוען התובע כי בינו לבין הנתבעת התקיימו "יחסים חוזיים" ומכאן ככל שמתפתח תיאור התביעה גוברת העמימות בגרסת התובע, התובע טוען כי תרם כספים מבלי לציין מועד. אם אצא מהנחה כי היחסים החוזיים אליהם התכוון התובע בפתח תביעתו, הינו חוזה מתנה על תנאי, לא מציין התובע בכתב תביעתו לא רק מתי נכרת החוזה אלא עם מי נכרת אותו חוזה, האם בכתב או בע"פ והעיקר-מהו תוכנו של התנאי. בסעיף 6 לכתב התביעה מתואר תנאי כללי ביותר "בתנאי כי כספים אלו ישמשו להקמת מרכזי מחשבים שישרתו את הילדים הפוקדים את הנתבע ושינציחו את שמה וזכרה של המנוחה", חשוב לראות כי בניגוד לטענותיו של התובע במהלך נהול התביעה ובסיכומיו, בכתב התביעה לא מוגדר מספר מרכזי המחשבים או כי יש להקימם במקום מסוים ברחבי הארץ. אין בכתב התביעה טענה ליחסי שליחות כל שהם בין הנתבעת לבין I.C.C אלא להיפך נטען כי זהו "משרדה" של הנתבעת. גם נושא זה קיבל תפנית משמעותית מצידו של התובע במהלך המשפט עד כדי הגדרת הנתבעת ו- I.C.Cכשני גופים נפרדים וההסבר לקשר שלא נאמר בתביעה אך נטען בסיכומים הוא ש- I.C.C "הוא גוף המגייס כספים עבור הנתבעת בארה"ב" וכי I.C.C הוא שלוח של הנתבעת. עוד יצוין כי אפילו באשר לסכום התביעה בחר התובע לדרוש 400,000 ש"ח "מטעמי אגרה בלבד" מבלי להבהיר נימוק זה, שכן אם דורש התובע השבת 100,000$ ואין בכתב התביעה כל טענה אחרת, מה מקומם של טעמי האגרה בנושא זה נשאר לוט בערפל. התובע בהתאם להחלטת בית המשפט הקדים והגיש תצהיר המהווה תצהיר עדותו הראשית. התצהיר הוגש בשפה העברית, חקירת התובע נעשתה בהסכמת הצדדים ישירות בשפה האנגלית (בתיק בית משפט קיים פרוטוקול באנגלית ופרוטוקול הכולל תרגומו לשפה העברית). מהר מאוד בפתח חקירת התובע הסתבר כי אין הוא מכיר את תוכן תצהירו והוא אפילו בחר להתנער מדברים שהוצהרו על ידו בתצהירו ת/1 (למרות שלפי האמור בו בטרם חתימתו על התצהיר בעברית תורגם לו התצהיר לאנגלית) ואפנה למשל לאמור בעמ' 4-5 (כל ההפניות תהיינה לנוסח בעברית של הפרוטוקול): "עו"ד וייס: בוא נתחיל בסוף התצהיר שלך. האם תוכל להניח את העתק התצהיר בפניך, מר פיליפס? עיין בסעיף 23, אחד לפני האחרון. בסעיף 23 אתה מאשים את הצוות של ITC, הנתבעת, שנקרא לה פה בקיצור "ITC". אתה מאשים אותם בהסרת שמך מלוחית התורמים, לאלו שתרמו 250,000 דולר ואתה מכנה אותם "כפויי טובה ורעי לב". האם כך הצהרת? ת: אני לא יכול לקרוא את זה. ש: אתה לא יודע אם אמרת את הדברים האלה שעכשיו שאלתי אותך? ת: לא הייתי משתמש במונחים כאלו. ש: האם לא השתמשת במונח "רעי לב וכפויי טובה"? בעברית כתוב, אני אומר את זה לבית המשפט "רעות לבם וכפיות טובה" - האם השתמשת במונחים האלה? ת: אולי זו העברה מאנגלית לעברית, שזה יכול להיות שונה". ר' גם המשך החקירה והבעיתיות בדרך בה בחר התובע להצהיר (עמ' 13). הכיצד חותם התובע על תצהיר הכולל "מונחים" שאינם מקובלים עליו והכיצד מגיע התובע שאינו דובר השפה העברית לישיבת ההוכחות עם עותק בעברית ללא הנוסח שתורגם לו לאנגלית?. זה השלב להבהיר כי התובע אדם מכובד שהנני מניח כי תרם רבות לישראל והנני מאחל לו אריכות ימים והמשך עשיית חיל ומצוות, אך בתיק זה לעיתים התקבל הרושם כי התובע מונע "תרתי משמע" ממניעים זרים לנשוא המחלוקת ובחלקם אף ללא ביסוס עובדתי. כלל לא ברור מדוע טרח התובע להשמיץ את הנתבעת בסעיף 23 לתצהירו בדבר הסרת שמו מלוחות התורמים, טענה שאינה קשורה לתביעה אך הסתבר כי אינה נכונה עובדתית, ר' התמונות נספח יא' לנ/3 והתפתלותו של התובע על דוכן העדים עד לאישורו כמתאר בעמ' 11 כי הדברים אינם נכונים. מתשובותיו של התובע כמתואר בעמ' 47 עולה כי הוא הגיע למחלוקת משמעותית עם I.C.C הגוף שקיבל התרומות- מחלוקת שאינה קשורה בתביעה שבפניי אך בהחלט יכול והשפיעה על מניעיו של התובע בהגשת תביעתו. האם הוכחה יריבות בין הצדדים אין לתובע תעוד או ראיה כלשהי התומכים בקשר ישיר שנערך בינו לבין הנתבעת. אין לתובע גם ראיה התומכת בטענתו כי קיימים יחסי שליחות בין הנתבעת לבין I.C.C, אלא להיפך הקשר היחידי בנושא הכספים שתרם התובע נעשה ישירות מול I.C.C ורק עימה. כך למשל בהזמנה לערב ההוקרה (חלקו התחתון של נספח ב' לת/1) שנערך לאשתו המנוחה של התובע יש אזכור רק ל- I.C.C ולא של הנתבעת. יצויין כי באותה הזמנה אין אזכור למרכזי הוראת מחשבים או אפילו תרומה שאמורה להגיע למדינת ישראל והרי נושאים אלו עומדים בליבה של התביעה. חשוב לזכור כי התובע במועד התרומה שימש כנשיא I.C.C, (עובדה מהותית שהושמטה משום מה מתצהירו של התובע), וניתן לה ביטוי במכתב נספח ג' לת/1 בו מתאור הלוגו מוזכר שמו של התובע כנשיא. תמוה בעניי הכיצד התובע לא ידע לתאר בחקירתו ה הנגדית את מהותו של אותו גוף ואפנה לדבריו בעמ' 43: "ש: ה-ICC הוא ישות חוקית שנוסדה ורשומה בארה"ב, נכון? ת: אני מניח, אם אתה אומר לי. ש: בתור נשיא, אין לך שום ידיעה על כך? כתור נשיא לשעבר של ה-ICC, האם אין לך שום ידיעה על כך? ת: לא". התובע כנשיא היה במעמד לפיו הוא יכול היה לדרוש ממקבלי התרומות-ואין מחלוקת כי כספים הועברו לנתבעת, כי יתחייבו לפועל בצורה זו או אחרת, למרות זאת אין מחלוקת כי התובע לא פנה כלל במועד תרומת הכספים אל הנתבעת. זה השלב להבהיר כי תמוה בעיניי הכיצד צרף התובע במעמד הדיון את נספח א' לת/1 בטענה כמתואר בעמ' 49 כי מדובר במסמך מאתר האינטרנט של הנתבעת והנושא כותרת International Board Of Trustees ולפתע בשלב הסיכומים צורף לסיכומי התובע דף אחר. למען הסדר אדגיש כי איני מייחס למסמך זה כל משמעות גם אם לנתבעת "משרד" במקום כל שהוא בעולם אין עובדה זו יוצרת יריבות או קשרי שלוח-שולח בינה לבין I.C.C. התובע בסיכומיו שב ומצטט את דברי העדה הגב' ג'נין שטראוס בסעיף 10 לתצהירה על מנת לבסס על פיהם יחסי שליחות אלא מדברים אלו מתבקשת המסקנה ההפוכה. גב' ג'נין שטראוס הצהירה כי הנתבעת פנתה בפניה פרטנית ל- I.C.C "המאשר או דוחה את בקשות המרכז לפי שיקול דעתו הבלעדי של I.C.C", היא חזרה על כך בחקירתה הנגדית. הכיצד ניתן לטעון ליחסי שליחות כאשר השלוח יכול לפעול לפי "שיקול דעתו הבלעדי", שלוח המחליט מה יעשה ומתי אינו שלוח וזה השלב להבהיר כי צודקת הנתבעת בסיכומיה וקימת סתירה לוגית ומשפטית נוספת בגרסת התובע. שליחות לפי סעיף 1(א) לחוק השליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו של השולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי. הנתבעת קבלה כספים מ- I.C.Cהכיצד יש בכך לתת ל- I.C.C יפוי כח לחייבה בפעולות משפטיות כל שהן? קבלת כסף על ידי אחד אינה מקנה יפוי לנותן הכסף לחייב את אותו מקבל בהתחיבות כל שהי. שוכנעתי כי I.C.C והנתבעת הן ישויות משפטיות נפרדות, מועצת המנהלים של I.C.C היא גוף עצמאי שאינו קשור בנתבעת ואינו יכול לחייב את הנתבעת. למעשה לתובע יכולות להיות טענות רק כלפי I.C.C אשר קיבל ממנו את כספי התרומה ולכל היותר הנתבעת יכולה להתבע רק ע"י I.C.C לו התכוון I.C.C להתנות שימוש בכספים שתרם לנתבעת בתנאים כלשהם, תביעת התובע- I.C.C או תביעת I.C.C-הנתבעת אינן בפניי ולכן דין התביעה להדחות בשל העדר יריבות. האם הוכחה קיומה של מתנה על תנאי הנני שב ומבהיר כי התובע בתביעתו כמו גם בתצהיר העדות הראשית (ר' סעיף 11 לת/1) מתאר תאור כללי ובלתי מסוים של תנאי. לא רק שלא מצוין מתי הוסכם על אותו תנאי, מי הצדדים לאותה הסכמה והאם נערך תעוד סמוך לאחר מכן- שכן תעוד כזה לא הוצג, תוכנו של התנאי לכאורה הינו כללי ובלתי מסוים. עצם גרסת התובע כי דובר על הקמת מרכזי מחשבים ללא ציון מספר, מקום, היקף ועיתוי הקמתם מערער התשתית לטענת התובע-שנטענה לראשונה בסיכומיו כי מדובר בתנאי מפסיק. הכיצד תיאור כה בלתי מסוים יכול להוות תנאי ועוד תנאי שיכול להביא כגרסת התובע לביטול ההתקשרות מעיקרה. תיאור התנאי לכאורה, מפי התובע מצביע אולי על כוונות, רצונות, רעיונות אך לא על התחייבות וזה השלב להפנות להבחנה בין "מתנה על תנאי" לבין "מתנה בחיוב", לכל היותר גם אם היתה התקשרות ישירה בין הצדדים, והתקשרות שכזו לא היתה, לא נקבע בין הצדדים תנאי, אלא יש לראות במתנה כ"מתנה בחיוב", ביצוע החיוב או אי ביצועו אינו תנאי להקניית המתנה. בנושא זה אפנה לפסק דינו של כב' הש' טירקל בו הוא מנתח את דיני המתנה לפי חוק המתנה, ע"א 8704/99 אורה בן ציון נ' ההסתדרות הכללית של העובדים, . "סעיף 4 מכיר, אפוא, בשני סוגי עסקות: אחד, "מתנה על תנאי"; והשני, מתנה המטילה נטל (MODUS) על המקבל, המכונה גם "מתנה בחיוב". מה בין תנאי לבין נטל? "התנאי משאיר בספק את קיומן של תוצאות העסקה. התנאי מתלה או מפסיק, אך גם במקרה שהוא נוגע לעניין התלוי ברצון המקבל, הוא אינו מחייב מבחינה משפטית והמקבל חופשי לחלוטין. ברצונו ממלא אחר התנאי וברצונו אינו ממלא אחריו ואינו זוכה במתנה. תוצאות המתנה לא תקומנה כלל. במתנה שיש בה נטל וחיוב, החיוב מחייב את המקבל לעשות מעשה, אך ביצוע החיוב אינו תנאי להקניה. למעשה המקבל מקבל "פחות"; אך ההתעשרות הנובעת מהמתנה היא מלאה. ...במקרים של ספק יעדיף בית המשפט את הפירוש לפיו הענקת המתנה היתה מלווה בחיוב, על פני פירוש שלפיו הוענקה המתנה בכפיפות לתנאי (ראו והשוו, דברי השופט (כתוארו אז) ש' לוין בע"א 36/86 רוז בלום מני ואח' נ' מלכיאל מני, פ"ד מא (1) 252 ,248; דברי הנשיא ש' שמגר בע"א 343/87 דפנה פרי נ' משה פרי, פ"ד מד(154 (2, 162; ויסמן, בעמ' 106; ד' פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט (תשנ"ח, כרך ב) 899". בעת מתן תרומות ומתנות אך טבעי הוא כי לא ייערך חוזה כתוב, אך מתורם המתנה את תרומתו בתנאי מפסיק-כטענת התובע, הייתי מצפה כי ידאג לתעד קיומו של התנאי בכתב או למצער יגדירו בצורה ברורה בע"פ בפני מקבל המתנה ולא הוכח כי כך נהג התובע במקרה זה. במסמך היחידי בו מוזכרת התרומה כחודשיים לאחר מתן התרומה (נספח ג' לת/1) מאשר נציג I.C.C כי התובע תרם ביום 4.11.00 100,000$ לשם מתן לנערים הישראלים הזדמנות להנות מספורט באוירה חנוכית ולמטרות של אינטגרציה חברתית. אין אזכור באותו מסמך קיום או הקמת מרכזי מחשבים ואין אזכור להתניית תנאי כל שהוא. אשוב ואזכיר כי בלוגו של המסמך מצוין כי התובע מכהן כנשיא I.C.C, כך שהוא היה במעמד בכיר שאיפשר לו לדאוג להעלות על הכתב כל תנאי שהוסכם עליו עם המוסד שהוא כיהן כנשיאו. מיותר לציין כי מתנה הינה חוזה ולא ניתן לשנות את תנאיה בדיעבד כפי שלא ניתן לעשות זאת במקרה של חוזה. לתובע כנשיא I.C.C, היתה נגישות והיכולת להגדיר את תנאי התרומה לרבות דרישה לקבל הסכמת מקבלי הכספים לכאורה לקיום אותם תנאים, התובע לא עשה כן והמסקנה היחידה על פי כל העדויות לרבות תיאוריו הכללים של התובע כי לא מדובר במתנה על תנאי. אזכיר כי גם לפי ההלכה הפסוקה כמתואר לעיל על מקבל מתנה על תנאי לדעת מראש ובמפורש כי למתנה נלווה תנאי כדי שיעמוד בפני האפשרות לסרב לקבל המתנה באותו תנאי-גמירות דעת חייבת להיות גם בחוזה מתנה ולשני הצדדים. נושא זה מקבל משנה חשיבות לאור גרסת התובע כמתואר בסיפא לסעיף 11 לתצהירו לפיה עובר לתרומתו נשוא התביעה הוא תרם לנתבעת 250,000$ "שלא למטרה ספציפית". דווקא עובדה זו (שאמנם לא הוכחה בראיות) מחזקת את המצג שהציג התובע כי הוא שב ותורם תרומה שלא למטרה ספציפית כפי שעשה קודם לכן, רק ביטוי מפורש אחר בכתב ובע"פ יכול היה ליצור הרושם כי התובע שינה מדרכו וביטוי שכזה לא היה. בהעדר תנאי מוגדר ומפורש הנני קובע כי אין מדובר במתנה על תנאי ומכאן שלא קמה לתובע הזכות לדרוש ולקבוע כי "תוצאות המתנה לא תקומנה כלל" ודי בכך להביא לדחיית התביעה. יצוין כי גם באשר לסכום התרומה לתובע שתי גרסאות, בכתב התביעה ובתצהירו נטען כי תרם 100,000$ (סעיף 8 לת/1), בחקירתו הנגדית טען לפתע כי הסכום הוא 109,000$ (עמ' 24), ללא הסבר הכיצד חל לפתע שינוי בסכום. עוד אוסיף כי לעיתים ניתן ללמוד על תוכנו או קיומו של תנאי מהתנהגות הצדדים לאחר ההתקשרות. התובע תרם כספים בשנת 2000, לגרסתו התרומה כללה תנאי מפסיק, אין בחומר הראיות טענה כל שהי מצידו של התובע בדבר אי קיום התנאי במשך 4 שנים תמימות- התנהגות זו של התובע משמיטה אף היא את הבסיס לטענתו כי היה תנאי הקשור באותה תרומה. הטרוניה הראשונה של התובע מועלת על הכתב רק ביום 2.2.04 (נספח ז' לת/1) וגם כשפנה התובע להשבת הכספים פנייתו לא נעשתה לנתבעת, ר' מכתביו נספחים ז' וח' לת/1. במאמר מוסגר אציין כי לגרסת התובע הוא תרם את תרומתו לפני ערב ההוקרה שנערך ביום 17.6.00 לזכרה של אשתו המנוחה, כך שהגדרת התנאי היתה צריכה להיות קודמת לאותו ארוע. בהזמנה לאותו ערב (נספח ב' לת/1) אין אזכור ולו ברמז לקשר בין הערב והתרומות לבין מרכזי הוראת מחשבים או כיתות לימוד בנושא המחשבים למרות שזו המטרה לשמה תרם התובע את תרומתו לגרסתו (עמ' 25): "ש: אתה מפנה אותנו למוצג ב'. אתה אומר שהמטרה של תרומתך היתה כיתות מחשב. מוצג ב' הוא ההזמנה לתרום. ואת זה הראתה לבית המשפט כדי להוכיח שזו היתה מטרת התרומה. כעת אני שואל אותך, איפה כתוב במוצג ב' שהמטרה היא הוראת מחשבים או כיתות. אם אתה יכול להצביע על איפה זה כתוב. ת: במוצג הזה לא כתוב, ואראה לך במוצגים רבים אחרים". ואוסיף כי לא הצלחתי ליישב הסתירה בין טענת התובע כי התרומה ניתנה לפני אותו ערב שהתקיים ביום 17.6.00 (נספח ב' לת/1) לבין מכתב התודה בו נטען כי התרומה ניתנה ביום 4.11.00 (נספח ג' לת/1), אך עובדה זו אינה מהותית בעיניי. האם הופר התנאי גם אם היתה יריבות וגם אם היה נקבע כי מדובר במתנה על תנאי, התנאי הנטען קויים כפי שיפורט להלן. התובע מסיבות השמורות עימו ניסה להקצין את העובדות, לאו דווקא תוך הצמדות לדיוק בפרטים, הדבר בלט באשר למרכז המחשבים בערד. בסעיף 15 לתצהירו ת/1 לא קימץ התובע במילים, הוא האשים את גב' ג'נין ב"הטעיה". לגרסתו בעוד שקיבל דיווח בחודש 4/03 כי מרכז המחשבים בערד "הוקם ופועל" רק כשהגיע לארץ מספר חודשים לאחר מכן-לאחר 10.9.03 גילה כי נפל קורבן להטעייה, בפועל הסתבר כי דברים אלו אינם תואמים את הכתובים. כבר ביום 10.9.03 בשעות הבוקר המוקדמות קיבל התובע מכתב ובו תאור מפורט מגב' ג'נין שטראוס (נ/1) "The time has come to make a decision as to what to do with this room as it is standing empty…" התובע קיבל בוודאות את המכתב שכן בחלקו העליון של נ/1 מופיעה תשובתו משעות הערב באותו יום וקבלת המכתב נ/1 משמעה כי התובע ידע כי המרכז בערד לא פעיל. למרות זאת בחקירתו הנגדית "ננעל" התובע משום על גרסתו הראשונית תוך התעלמות מכוונת מנוסח המכתב החד משמעי, נ/1. בסיכומיו חזר ב"כ התובע ואימץ את תוכנו של נ/1 כנכון והוא אף מצטט חלקים ממנו (סעיף 59), אלא שבסיכומיו בחר ב"כ התובע לצטט חלקית את המכתב תוך השמטת קטעים עד כדי עיוות תוכנו. התעלמות ממסמך לא מביאה להעלמותו והתעקשות התובע להמשיך ולדבוק בגרסת ההטעיה, למרות שהוצג בפניו כל המידע הנכון והמדויק, אינה עומדת לזכותו. הוכח ואושר על ידי התובע כי במרכז הטניס ברמת השרון הונצח זכרה של אשתו והדבר נעשה בהסכמתו כמתואר בעמ' 32: "ש: בוא נמשיך אדוני. בשנת 2001 שטח מכוסה במרכז הטניס ברמת-השרון ששימש לספורט, הוקדש לזכר אשתך, ת: נכון... ש: זה מספיק טוב. אתה הגעת לטכס ההתרמה? האם זה היה טכס מרגש? ת: כל מה שקשור באשתי המנוחה במרכז הטניס הוא מאד מרגש. מיד אני אתחיל לבכות". ור' גם דברי התובע בעמ' 56: "ש: תודה. יש חדר מחשבים במרכז הטניס בחיפה שמוקדש לאשתך המנוחה. האם זה נכון? ת: מעולם לא ראיתי את לוחית ההקדשה. ש: אבל בתצהיר שלך אתה אומר שיש חדר עם מחשבים במרכז הטניס בחיפה. ת: כן. ש: קיים בניין במרכז הספורט בערד שמוקדש לאשתך המנוחה? ת: ישנו חדר. לא בניין. בניין זה בניין, חדר הוא חדר". כך שהמסקנה על פי העדויות והנספחים לתצהירי העדים היא כי גם אם היה תנאי כנטען ע"י התובע תנאי זה קויים בפועל ובהסכמת I.C.C, במרכז ברמת השרון בהסכמת התובע הוקם שטח אמונים מקורה, בערד הוקם מבנה, נרכשו מחשבים ונעשה ניסיון לקיים תוכנית לימוד, ניסיון שנכשל לא באשמת הנתבעת ובחיפה קיים מרכז מחשבים פעיל. בכל שלושת המקומות הונצח זכרה של אשתו המנוחה של התובע. בטרם סיום אציין כי התובע לראשונה בסיכומיו בנה קונסטרוקציה משפטית נוספת וטען כי מערכת היחסים בין הצדדים היא מערכת יחסי נאמנות, טענה משפטית זו אינה יכולה לבוא ללא בסיס עובדתי-שלא קיים כלל ואשר אותו יש לטעון במפורש בכתב התביעה, טענה שלא נטענה. מיותר להזכיר כי על פי סעיף 37 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 לבית המשפט המחוזי סמכות ייחודית לדון בנושאים אלו ולא במקרה הוגשה התביעה לבית משפט השלום שכן גם התובע ידע כי יחסי נאמנות לא היו ולא נטענו במקרה זה. סיכום תם ולא נשלם, על פי העדויות שוכנעתי כי הגב' NILA PHILIPS ז"ל אשתו המנוחה של התובע הקדישה את חייה לטיפול ועזרה לילדי ישראל הפוקדים את מרכז הטניס ויעיד על כך מכתבו הנוגע ללב של עמוס מנסדורף מגדולי הטניסאים בישראל (נ/2), צר לי כי לא השכילו הצדדים לפתור המחלוקות ביניהם מחוץ לכותלי בית משפט. אם הכרעה משפטית נדרשת הרי שאין בין הצדדים יריבות ולתובע אין גם עילה לדרוש תרומתו בחזרה מהנתבעת. לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה ומחייב התובע לשלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בשיעור 21,000 ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף ישיב התובע לנתבעת את הוצאות שכר הקלטת ישיבת ההוכחות, תמלולה ותרגומה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ליום ההשבה בפועל.תרומות