תביעה להפרשי דמי לידה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת תביעה להפרשי דמי לידה בשיהוי: השופטת נילי ארד תביעתה של המערערת לתשלום הפרשי דמי לידה נדחתה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור מר מיכאל לוין ומר עזרא ניסני; בל' 10880/07) . זאת, נוכח השיהוי הניכר בהגשת התביעה בניגוד להוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן גם: החוק). מכאן הערעור שלפנינו. דחית התביעה לתשלום הפרשי דמי לידה בתאריך 7.4.04 ילדה המערערת (להלן: אירוע הלידה). ביום 13.5.04 הגישה למשיב (להלן: המוסד לביטוח לאומי או המוסד) תביעה לדמי לידה אשר שולמו לה במלואם. כשלוש שנים לאחר הלידה, בתאריך 1.4.07, הגישה המערערת למוסד תביעה לתשלום הפרשי דמי לידה בגין אירוע הלידה. משנדחתה תביעתה, הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה למימוש זכותה לתשלום הפרשי לידה על "תשלומים נוספים בשכרה לשנת 2004 ששולמו עבור התקופה בגינה חושבו דמי הלידה". בית הדין האזורי דחה את התביעה לתשלום הפרשי דמי לידה תוך שקבע כך: מדובר בתביעה לתוספת גמלה כמשמעותה בתקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח - 1998, עליה חלות הוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי; התביעה הוגשה כשלוש שנים לאחר הלידה, למרות שהתביעה לתוספת דמי הלידה הייתה בידיעת התובעת "או שהיא הייתה יכולה לדעת את העובדות לאשורן בזמן אמת"; האיחור בהגשת התביעה נזקף לחובתה של התובעת; אין מתקיימות "עילות המצדיקות התעלמות מהשיהוי דוגמת העילות המופיעות בחוק ההתיישנות" ואין כל נימוק "המצדיק את אי הגשת התביעה על מלוא הסכום לו הייתה התובעת זכאית, במועד, או מיד כשהיה לתובעת התיעוד שנדרש להגשת התביעה לתוספת גמלה". הערעור טענות הצדדים המערערת חזרה על עיקר טיעוניה בבית הדין האזורי תוך שהטעימה, כי אין המדובר ב"תביעה" כלשון סעיף 296 לחוק, ולכן אין חלות עליה ההוראות בדבר השיהוי; לחלופין - אם מדובר ב"תביעה" הרי ש"פנתה מייד עם גילוי זכאותה להפרשים לדמי לידה, ופנייתה זו נעשתה ללא כל שיהוי"; לטענתה עילת התביעה להפרשי דמי הלידה נוצרה בעת קבלת הידיעה על זכותה לאותם הפרשים ומשהגישה תביעתה סמוך למועד בו התגלתה העילה לקבלת הפרשי דמי לידה, יש לקבל את תביעתה, בדומה לתביעות קצבת זקנה לאחר תיקון גיל. עוד טענה, כי הזכות להפרשי דמי לידה "אינה מובנת מאליה או ידועה מן המפורסמות, בניגוד לזכות לדמי לידה", אף אין בנמצא טופס תביעה להפרשי דמי לידה. לבסוף טענה, כי המוסד לביטוח לאומי לא יידע אותה בדבר זכותה לקבלת הפרשים, בעוד אשר כיום "במכתבים של ביטוח לאומי שנשלחים ליולדות ישנה התייחסות לסעיף ההפרשים". המוסד לביטוח לאומי תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו תוך שהוסיף וטען, כי אין לראות בתביעה לתשלום ההפרשים חלק מתביעת דמי הלידה; כי דין התביעה להידחות, משהוגשה ביום 1.4.07, למעלה מ- 12 חודשים ממועד אירוע הלידה; וכי אין "ליצור למערערת זכות שאינה קיימת" בשל כך בלבד שבעבר לא הוּדע למבוטחות על זכותן לקבל הפרשי דמי לידה, כפי שאכן נעשה כיום, כחלק מהשירות לציבור. דיון והכרעה לאחר שעיינו בכלל החומר שהובא לפנינו לרבות טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה, כי פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בקביעותיו העובדתיות ובמסקנותיו המשפטיות, ומשלא מצאנו בטיעוני המערערת טעם משפטי המצדיק התערבותנו בו, דין הערעור להידחות. טעמינו לכך נבאר להלן. הדרישה לתשלום הפרשי דמי לידה הינה בגדר "תביעה" לפי העולה מטיעוני המערערת, פנייתה לקבלת הפרשי דמי לידה מהווה חלק בלתי נפרד מתביעתה המקורית לדמי לידה, שהוגשה במועדה. דינה של טענה זו להדחות, מן הטעמים שלהלן. סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי מורה כך: "כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום בו נוצרה עילת התביעה". בפרשת פשס קבע בית דין זה, כי פנייה למוסד ש"על-פי סוגה, מהותה ותכליתה" מחייבת דיון "בסמוך, בכל האפשר, לאירוע ולמתן החלטה" הינה בבחינת "תביעה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי שלגביה נקבע מועד מוגדר וקצר להגשתה [דב"ע נה/ 38-0 אורי פשס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 269, 275]. עוד נפסק, כי "הפנייה לגבי הפרשי הקצבה, ככל שהם מגיעים, כפופה להוראות החוק בדבר תשלומים רטרואקטיביים" ועל כן הינה בגדר "תביעה" [עב"ל 445/97 יוסף סעיד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד ,35, 39]. בהתאם, פנייתה של יולדת למוסד בתביעה לתשלום דמי לידה עונה על הגדרת "תביעה". שכן, על המוסד ליתן החלטתו בזכאותה של מבוטחת לדמי לידה סמוך למועד בו פנתה בדרישה לתשלום. זאת, נוכח תכליתה של גמלת דמי לידה שהיא גמלה מחליפת הכנסה לתקופה מוגבלת בגין פרק הזמן בו היולדת אינה עובדת, או אינה עוסקת במשלח ידה לרגל ההיריון והלידה [ עבל 1126/00 יוכבד לוי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 193; דב"ע נב/ 0-3 עטיל זאקס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 153; רות בן ישראל, ביטחון סוציאלי, כרך ב', תשס"ז- 2006, 651]. בדומה, אף פנייה לתשלום הפרשי דמי לידה, עונה על תכליותיה של תביעה לתשלום דמי לידה, ומחייבת הכרעה מהירה, בהיותה מתייחסת לתקופה בה היולדת אינה עובדת ומוגבלת בשל ההיריון, או הלידה. תביעה לתשלום הפרשי לידה, מושא דיונו באה אף בגדר הוראתה של תקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח - 1998 המורה כך: " הודיע מי שמשתלמת לו גמלה, כי נוצרו נסיבות שבגינן הוא זכאי להגדלת הגמלה או לתוספת גמלה, יראו בהודעה תביעה לגמלה או לתוספת גמלה, לפי הענין" (להלן: התקנות). על מהותה של הוראה זו עמד חברי השופט עמירם רבינוביץ בעניין סבג באלה הדברים: "תקנה 9 קובעת, כאמור, כי הודעת מבוטח לפיה נוצרו נסיבות שבגינן זכאי הוא להגדלת הגמלה או לתוספת לגמלה היא בגדר 'תביעה'. התקנה נועדה לחייב מבוטח החפץ בהגדלת הגמלה או בתוספת לגמלה, הכרוכים מן הסתם בתשלום סכומי כסף נוספים על ידי המוסד בהגשת 'תביעה' למוסד [עב"ל 1128/02 יצחק סבג - המוסד לביטוח לאומי, , 6.1.05 (להלן: עניין יצחק סבג)]. מסקנת הדברים היא, כי פנייה למוסד לתשלום הפרשי דמי לידה הינה על פי מהותה ותכליתה "תביעה" למוסד, העומדת על רגליה היא, ואין לכלול אותה במסגרת התביעה הקודמת לדמי לידה, כעולה מטענות המערערת. לפיכך, בדין קבע בית הדין האזורי כי דרישת המערערת לתשלום הפרשי דמי לידה הינה תביעה לתוספת גמלה כמשמעותה בתקנה 9 לתקנות. דין התביעה להפרשי דמי לידה להידחות, משהוגשה בשיהוי סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי, מחייב הגשת תביעה לגמלת כסף, בתוך 12 חודשים ממועד היווצרות העילה. הוראות סעיף 296 לחוק "אינן מתחום הפרוצדורה או סדרי המינהל, אלא הן בעלות אופי מהותי המגבילות את הזכות לגמלה לתקופה הקבועה בחוק" [עב"ל 140/08 עו"ד דוד ליבוביץ - המוסד לביטוח לאומי, , 18.1.09 (להלן: עניין דוד ליבוביץ)]. משקבענו כי פנייה לתשלום דמי לידה היא בבחינת "תביעה" העומדת בפני עצמה, חלות על תביעה זו ההוראות המיוחדות בחוק הביטוח הלאומי דוגמת סעיף 296 לחוק [ראו: עניין סבג לעיל; וכן עניין יוסף סעיד]. ובהיותה תביעה לתשלום עיתי לתקופת זמן מוגבלת, חלה על תביעה לתשלום הפרשי דמי לידה הרישא לסעיף 296(ב) לחוק המורה כך: "הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים, שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור..." זאת, מן הטעם שהתביעה להפרשי דמי לידה אינה תביעה "למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת" אלא תביעה לתשלום עיתי לתקופה מוגבלת. משכך הוא, בדין נדחתה תביעתה בשל השיהוי בהגשתה, בחלוף שלוש שנים (36 חודשים) מאירוע הלידה - הוא המועד הקובע [וראו: עבל 150/05 המוסד לביטוח לאומי - זיוה אלגלי, , 26.1.06 ]. בענייננו, המערערת הגישה תביעתה לתוספת גמלה בגין הפרשי דמי לידה בשיהוי ניכר של שלוש שנים ממועד אירוע הלידה. על כן, אין היא זכאית לתשלום הנתבע, כפי שקבע בית הדין האזורי, לאור הוראתו של סעיף 296 לחוק. על האמור נוסיף ונטעים, כי האינטרס הציבורי מחייב כי תביעות לתשלום דמי לידה, ותשלום הפרשי דמי לידה, יהיו מותנות במועד הגשת התביעה. זאת, נוכח מטרת תשלום הגמלה ותכליתה לסייע למבוטחת בקיום השוטף בתקופה מוגבלת של היריון או לידה [ראו והשוו: עב"ל 96/03 דוד פריג' - המוסד לביטוח לאומי, ; וראו: עב"ל 1142/04 ריקון איוב - המוסד לביטוח לאומי, , מיום 27.6.05; עב"ל 1312/01 פלונית - המוסד לביטוח לאומי, , 5.10.04]. האינטרס הציבורי אף מחייב הגשת התביעות במהרה, כדי להקל על בדיקת התנאים לזכאות, וכדי שיהא בידי המוסד לביטוח לאומי לכלכל את ענייניו הכספיים, מבלי שיהיה מופתע מתביעות רטרואקטיביות. הודעה למבוטחות על זכות התביעה להפרשי דמי לידה טענת המערערת לפיה לא ידעה על זכותה להגשת תביעה לתשלום הפרש דמי לידה, וכי חלה על המוסד החובה להודיע לה מבעוד מועד על זכאותה זו - דינה להידחות. הלכה היא, כי "מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו נקבעה על-פי חוק, ומשכך החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. לפיכך, לא תשמע טענה לפיה יצר המוסד, בהתנהגותו, זכויות או מניעות... בית-דין זה אימץ את ההלכות שנקבעו בבית-המשפט העליון ולפיהן התנהגותו של גוף ציבורי דוגמת המוסד לביטוח לאומי, אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק" [עבל 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו, 603 ,עמ' 619-620 לפסק דינו של הנשיא אדלר]. לפיכך, ו"ככלל, אין חובה על המוסד ליידע את המבוטחים בדבר כל אפשרויות התביעה את המוסד העומדות בפניהם אלא על המבוטח עצמו לברר זאת ולהגיש תביעה כנדרש בדין" [עבל 313/03 בניאל ויקטור - המוסד לביטוח לאומי, , 11.5.04]. בנוסף, חלה על ציבור המבוטחים החזקה בדבר ידיעת הדין, על מכלול זכויותיהם וחובותיהם ו"אי ידיעת החוק אינה יכולה להצדיק שינוי הוראותיו והרחבת תקופת התשלום למפרע לפי סעיף 296 לחוק" [עניין דוד ליבוביץ]. "אכן, הוראות החוק ופירושו הנכון עלולים להביא למצבים בהם מבוטח לא יוכל לממש את זכותו בשל הגשת תביעה באיחור, אך זה גורלו של כל אדם שזכותו מותנית בעשיית מעשה תוך פרק זמן קצוב הקבוע בחוק... אי ידיעת החוק אינה מהווה טעם לפעולה באיחור" [עבל 1112/01 נוגידאת ראתב - המוסד לביטוח לאומי, , 18.5.03]. 12. עם זאת, ונוכח מעמדו של המוסד לביטוח לאומי, המופקד על יישום מדיניות חברתית וביצועה, במסגרת הוראות החוק, אל נכון הוא כי המוסד יעשה כל הניתן כדי ליידע את ציבור המבוטחים באשר לזכויותיהם, וחזקה עליו "כי ינחה את המובטח ויאיר עיניו, ולשיטתי - אף יתווה לפניו את האפשרויות השונות למיצוי זכויותיו" [עבל 1381/01 ויולטה אולחובוק - המוסד לביטוח לאומי, ; וראו: עבל 1365/04 אסתר ארוש - המוסד לביטוח לאומי, , 18.10.06; עע 300/03 מסעודה יוסף (מלול) - מדינת ישראל - משרד הבריאות, , 10.1.06]. 13. במקרה הנדון לפנינו, הוברר כי בדרך זו נוהג המוסד כיום, כעולה מהודעתו למבוטחות בה מצוין: "אם במהלך 12 החודשים מיום הזכאות הראשון לתשלום הגימלה שולמו לך הפרשים או תשלום נוסף, וסכום התשלום עולה על רבע השכר הרגיל, יתכן ותהיי זכאית להפרש גימלה". אולם, בכך שהודעה ממין זו לא נשלחה במועד אירוע הלידה למבוטחות, והמערערת בכללן, אין כדי להקים למערערת זכות להגשת תביעה לתשלום ההפרשים בשיהוי החורג מהוראות החוק, כמבואר לעיל. כללם של דברים לאור האמור לעיל אציע לחברי לדחות את הערעור ללא צו להוצאות. השופט עמירם רבינוביץ אני מסכים עם דעתה של חברתי השופטת נילי ארד. במיוחד ברצוני להדגיש את החובה המוטלת על המוסד לביטוח לאומי ליידע את ציבור המבוטחים על זכויותיהם, בענפים שטרם קנו להם אחיזה בתודעת הציבור, או בדומה למקרה הנוכחי בו זכות התביעה להפרש דמי לידה עדין אינו מן המפורסמות. עם זאת, אציין, כי בהערתי זו אין כדי להקנות למערערת זכות תביעה, כפי שהובהר בחוות דעתה של חברתי השופטת ארד. השופטת ורדה וירט ליבנה אני מצטרפת לחוות דעתה של חברתי השופטת נילי ארד. נציג עובדים, מר יהודה בן הרוש אני מצטרף לדעתה של השופטת נילי ארד ולהערתו של השופט רבינוביץ. נציג מעבידים, מר יצחק דויטש אני מצטרף לדבריה של השופטת ארד ולהערתו של השופט רבינוביץ. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות.לידהדמי לידה