קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה שכנגד בסדר דין מהיר נגד בעלי דין חדשים: עיקרי התביעה: בפניי תביעה ותביעה שכנגד, בגין נזקי תאונת דרכים שהתרחשה ביום 2.11.06 בין רכבה של התובעת והנתבעת שכנגד 1 (להלן - "התובעת") המבוטחת ע"י הנתבעת שכנגד 2 , לבין רכבו של הנתבע 1 בו נהג הנתבע 2 (להלן - "הנתבע"), המבוטח ע"י הנתבעת 3 שהיא גם התובעת שכנגד (להלן - "הנתבעת"). התובעת טוענת, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע, שהתרשל בכניסתו למגרש חניה בו היה מצוי רכבה של התובעת. מנגד, טוענים הנתבעים כי הנהג ברכבה של התובעת (להלן - "נהג התובעת") התרשל בנסיעתו לאחור במגרש החניה. דיון: ב"כ הנתבעת שכנגד 2 טען כי היות ומדובר בתביעת שיבוב, יש מקום לקיים הליך של בוררות בין הנתבעת 3 לבינה לאור סעיף 5 להסכם הבוררות בין המבטחות. בנוסף נטען, כי לא עמדה לנתבעת הזכות להגיש את תביעתה כנגדה, הואיל והיא אינה בעלת דין בתביעה העיקרית. ב"כ הנתבעת טען, כי הליך הבוררות אינו חייב להתבצע בין המבטחות וכי עומדת לה הזכות לצרף כל נתבע שכנגד. בהתאם לתקנה 214ה(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "התקנות"), לא ניתן להגיש תביעה שכנגד בסדר דין מהיר כנגד נתבעים נוספים, מלבד בעלי הדין הקיימים. (ראה: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 659). כך גם מצינו בספרם של רחמים כהן ומנחם קליין סדר דין מהיר בבית משפט השלום, בע"מ 35: "התנאים להגשת תביעה שכנגד בסדר דין מהיר שונים מהתנאים להגשת תביעה שכנגד בסדר דין רגיל. בסדר דין רגיל (על פי תקנות 56-54), ניתן להגיש תביעה שכנגד גם נגד בעלי דין נוספים וחדשים. ההגבלה שנקבעה בסדר דין מהיר נועדה להקטין את החשש לסרבול ההליך כתוצאה מהרחבת הסכסוך לצדדים נוספים". כפי שנקבע בר"ע (מחוזי י-ם) 586/08 דנוק רונית נ' איכותית בע"מ, : "טענת המבקשת לפיה היה על בית משפט השלום לתת אישור לצירופו של נתבע נוסף כתובע שכנגד מכוח תקנה 214ה(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אינה עולה בקנה אחד עם הוראת התקנה, הדורשת באופן קטיגורי שהתביעה שכנגד לא תכלול בעלי דין שאינם עדיין בעלי דין בתובענה המקורית". לפיכך, אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעת שכנגד 2 - איילון חברה לביטוח בע"מ, אשר צירופה להליך שבפני נעשה שלא כדין. יוער, כי לעניין הליך הבוררות שבין המבטחות הוסכם בין ב"כ הצדדים, כי לא יהיה בדיון בשאלת האחריות לתאונה כדי לגרוע מטענותיה של הנתבעת שכנגד 2 בעניין החבות לבירור התובענות לפי סעיף הבוררות המחייב אותן וכי לא יהיה בהכרעה בשאלת האחריות במסגרת תביעה זו, כדי לחייבה. המסכת העובדתית: נהג התובעת מר סאמר סביטן העיד, כי כאשר נכנס למגרש חניה לא היה מקום חניה בצד ימין. לדבריו בתחילת עדותו, לאחר שנסע לאחור, פגע הנתבע ברכבו בצד ימין אחורי (עמ' 3 שורות 3-2). בנוסף העיד, כי הוא לא נסע לאחור בזמן התאונה, אלא עמד (עמ' 3 שורה 4, ו-15). נהג התובעת הוסיף ואמר כי במידה והיה נוסע לאחור, הוא היה פוגע בצד ימין של רכב הנתבע ואילו רכבו היה ניזוק במרכז החזית האחורית. בהתאם לעדותו, היו מכוניות לפניו ומצד ימין לרכבו והוא חיכה עד שיתפנה מקום חניה עבורו. לדבריו, הוא ראה את רכב הנתבע רק לאחר התאונה (עמ' 3 שורה 12). בחקירתו הנגדית השיב, כי עובר לתאונה הוא נסע אחורה, בכדי לתת לרכב חונה לצאת מהחנייה אך בזמן התאונה, הוא לא נסע לאחור, כי אם היה מצוי בעמידה (עמ' 3 שורות 18-17). הנוסע ברכב התובעת מר אוסמה אבו רביע (להלן - "הנוסע") העיד, כי כאשר הגיעו לחניה לא היה מקום פנוי והם המתינו בצד עד ליציאת רכב מחניה ואחרי כמה דקות, מישהו פגע בהם (עמ' 3 שורות 25-24).לדבריו, הם לא נסעו לאחור (עמ' 4 שורה 1) והרכב הפוגע לא עצר, למרות שהיה לו משולש (עמ' 4 שורה 5) והוא עצמו ראה את רכבו של הנתבע לראשונה, בקרות התאונה (עמ' 4 שורות 7-5). הנתבע העיד, כי התאונה התרחשה בשעת חשיכה (עמ' 4 שורה 8), בבהיותו בדרכו לצאת ממגרש החניה ובעוד רכב התובעת יוצא ממקום חנייתו ולא זכור לו אם האורות של רכב התובעת, דלקו. הנתבע אמר, כי הוא הבחין ברכב של התובעת כאשר הוא התקרב וברגע האחרון, הוא ראה אותו נוסע (עמ' 5 שורות 14-13). לדבריו, עובר לתאונה הוא ניסה לצפור בכדי שהתובע יפסיק לנסוע לאחור, אך ללא הועיל וכן הוא ניסה לפנות שמאלה, אך לא ניתן היה לעשות זאת (עמ' 4 שורות 16-15). לעניין הפגיעה העיד, כי למרות שצפר הוא נפגע פעמיים, מאחר והנהג ברכבה של התובעת, המשיך לנסוע לאחור ופגע קשה ברכבו באופן קשה ולאורך כל הרכב (עמ' 4 שורות 24-23). לנתבע לא היה הסבר בעדותו בנוגע לנזקו בפנס השמאלי, שאינו מתיישב עם נסיבות התאונה, גם לפי גירסתו לתאונה. מסקנות: בבחינת גירסת הנהג של התובעת עולה, כי הוא נסע לאחור לפני קרות התאונה בכדי לאפשר לרכב חונה לצאת מחניה. זאת בסתירה לעדותו של הנוסע כי הם כלל לא נסעו לאחור בהיותם מצויים במגרש החניה. הנהג והנוסע העידו, כי לא ראו את רכב הנתבע 2 עובר לתאונה ואילו הנתבע 2 העיד כי הוא ראה את רכב התובעת עובר לתאונה. לדברי הנתבע 2, הנהג נסע אחורה בעת שיצא ממגרש החניה ואילו הנהג טוען כי היה מצוי בעצירה בקרות התאונה. לנוכח הגירסאות הסותרות בשאלת מצבו של רכב התובעת בתאונה, אם היה מצוי בעצירה אם לאו , בחנתי את נסיבות הימצאותו של נהג התובעת בחניה וכן את נזקי הרכבים ומיקומם. סביר להניח, שרכב התובעת יסע לאחור כדי לחפש אחר מקום חניה לאחר המתנה במגרש החניה, שלא הביאה למציאת חניה. הדבר מתיישב עם עדותו של הנתבע, על כך שהנהג נסע לאחור. מעבר לכך, נהג התובעת העיד כי קודם לתאונה הוא נסע לאחור אך נעצר, כדי לאפשר לרכב אחר לצאת מחניה. בנסיבות אלו זכות קדימה היתה נתונה לנתבע 2, שהיה מצוי בנסיעה ולא החל בנסיעה, מעצירה כפי שעשה נהג התובעת. לפיכך, היה על נהג התובעת לבדוק אם אין הוא מפריע לתנועה, בנסיעתו לאחור. נהג התובעת לא העיד על כך שהוא וידא בזמן נסיעתו לאחור קודם לתאונה אם הנתיב פנוי. כך גם הוא והנוסע העידו, כי כלל לא ראו את רכבו של הנתבע . מכאן אני למדה, כי נהג התובעת החל בנסיעה לאחור לצורך יציאה ממצב של המתנה, אך מבלי לוודא שאין רכבים העלולים להיפגע מנסיעתו זו, כמצוות סעיפים 45 ו-64(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 המחייבים לבחון את תנאי הכביש ומתן זכות קדימה, לרכב המתקרב בכביש. אופי הפגיעות ברכבים כפי שעולה מתמונות הרכבים, תומך בגירסת הנתבע, כי נהג התובעת נסע לאחור בקרות התאונה. במידה ורכב התובעת, היה מצוי בעצירה מוחלטת ובהתאם לנ/1, ת/1 ו-ת/2 שמראה את מצג הרכבים בזמן התאונה במצג של T, אין ליישב את מיקום הנזקים עם גירסת נהג התובעת. הפגיעה, היא פגיעה ישירה בדלת אחורית ימנית, כאשר הפלסטיק המצוי לפני הדלת, לא נמעך (כך גם בתמונות הרכב שצורפו לחוו"ד של השמאי מטעם התובעת). בנוסף, אופי הפגיעה ברכבו של הנתבע מעיד, כי פגוש ימני צידי נבקע (ת/4) ואילו שאר הפגוש התרומם, יצא ממקומו והשתפשף לכל רוחבו. השפשוף ברכב הנתבע מעיד, כי הפגיעה היא לאורך הפגוש הימני (ת/4 ו-ת/3). ממצאים אלו, מתיישבים עם עדותו של הנתבע, על כך שרכב התובעת פגע בו פעמיים והמשיך בנסיעה לאחור. בכך נגרמה פגיעה ברכבו לכל רוחבו להבדיל מפגיעה ממוקדת באיזור אחד, שאילו קרתה, היתה מתיישבת עם גירסת נהג התובעת. בנסיבות אלו אני קובעת, כי האחריות לתאונה מוטלת על הנהג ברכבה של הנתבעת, אשר לא הביט לאחור בטרם נסיעתו לאחור ובכך גרם לפגיעה ברכבו של הנתבע, שהתקדם לעברו בנסיעתו. בחנתי את התנהגותו של הנתבע, כפי שעולה בין השאר מעדותו. הנתבע העיד, כי הוא ראה את רכב התובעת מבעוד מועד, לפני קרות התאונה. בנסיבות אלו, היה על הנתבע לנהוג בזהירות, תוך התאמת נסיעתו להימצאותו של רכב התובעת לפניו. לא השתכנעתי מעדותו של הנתבע, כי הוא אכן צפר לנהג התובעת. טענה זו הועלתה לראשונה בעדותו ולא סביר הוא, שאילו היה צופר פעמיים כדבריו, נהג התובעת היה מתעלם מכך וממשיך בנסיעתו לאחור. בנוסף, מעדותו של הנתבע עולה, כי היתה שעת חושך ולפיכך, היה עליו להבהב לרכב התובעת, כדי להתריע על נסיעתו מאחור לעברו בפרט כאשר הנהג מצוי בנתיב הנסיעה ולא בחניה מוסדרת. בנוסף, היה על הנתבע להקטין את נזקי התאונה בעצירת רכבו כדי למנוע המשך פגיעה בו לאורך הרכב. כך גם לא הוכח כי הנזק הנטען בפנס שמאל של רכבו של הנתבע, נגרם כתוצאה מהתאונה ואינו מתיישב עם העדויות על מצג הרכבים התאונה. בנסיבות אלו אני קובעת כי לנתבע 2 אחריות לתאונה בשיעור של 30%. בהתאם לקביעותי על חלוקת האחריות לתאונה בין הנהגים, אני מחייבת את התובעת - הנתבעת שכנגד, בתשלום לתובעת שכנגד - הנתבעת 3 בתביעה העיקרית, בגין תשלומיה למבוטח שלה לפי הערכת שמאי, בסך של 10,921 ₪ לאחר שהופחת מתשלומיה התשלום בגין תיקון פנס שמאל בסך של 1,089ש"ח שלא ניזוק בתאונה. מסכום זה יקוזזו הוצאות התובעת בתיק העיקרי בגין נזקי הרכב בסך של 1,200 ₪, משלא הוכחו נזקיה העקיפים ובהתאם לחלוקת האחריות לתאונה בין הנהגים. בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, אני מחייבת את התובעת - הנתבעת 1 שכנגד, בתשלום הוצאות משפט לנתבעת - התובעת שכנגד וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪ בצירוף מע"מ. התובעת שכנגד תשלם לנתבעת שכנגד 2 הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ. התשלומים, ישולמו תוך 30 יום מהיום וישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.סדר דין מהירתביעה שכנגד