קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של עובד זר טורקי / פגמים טכניים בתביעה של עובד זר: השופטת נילי ארד פתח דבר 1. המערער תושב תורכיה הגיש תביעה נגד המשיבה - מעסיקתו לתשלום זכויותיו בגין תקופת עבודתו וסיומה. במסגרת עדות ראשית ובתמיכה לבקשה לפטור מאגרה, הגיש המערער תצהירים אשר נעשו שלא על פי הנדרש בדין. המערער לא התייצב בבית הדין להיחקר על תצהיריו, בישיבות קדם משפט אף לא במועד ההוכחות. בנסיבות אלה הורה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופט שמואל טננבוים ונציג ציבור מר מרדכי כהן; עב' 8233/06) על מחיקת התביעה. מכאן הערעור שלפנינו. בטיעוניהם לערעור, ייחסו באי-כוח הצדדים השלכות רחבות היקף להליכים ממין זה שלפנינו, בכל הנוגע לזכות בעלי הדין להליך הוגן, זכות הגישה של מהגרי עבודה לערכאות וזכות המעסיק למיצוי יומו בבית הדין. נפתח איפוא בעובדות המקרה, נפנה למסכת הנורמטיבית בסוגיות שהובאו לפתחנו ונחתום בהכרעתנו במקרה הנדון מושא הערעור. השתלשלות העניינים 2. המערער - מהגר עבודה מתורכיה הועסק על ידי המשיבה (להלן גם: החברה) בעבודות בנייה. כשלוש שנים לאחר סיום עבודתו בחברה, בתאריך 4.9.06 הגיש המערער תביעה נגד החברה לתשלום רכיבים אלה: הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, תשלום בגין ימי חג, ניכויים שלא כדין, תמריץ אי היעדרות והפרשות לקרן פנסיה ולקרן תרבות ורווחה מכח ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה. 3. ביום 19.9.06 הגיש המערער בקשה לדחיית מועד תשלום אגרת בית הדין, לפי תקנה 6 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשכ"ט - 1969 (להלן גם: תקנות סדרי הדין). הבקשה הייתה מבוססת על תצהיר מטעם המערער, נושא תאריך 24.8.06 חתום בתורכיה שלא כדין, וללא חתימת אימות של בא-כוחו. בהחלטת רשמת בית הדין האזורי, מוניקה מרגלית, התקבלה הבקשה לדחיית מועד תשלום האגרה "עד תום ההליכים בתביעה" (בש"א 8060/06). במסגרת כתבי בי-דין שהגישה, המציאה החברה לב"כ המערער בתאריך 3.1.07 מסמכים שהיו מצויים ברשותה והרלבנטיים לתביעה. ביום 19.4.07 הגיש ב"כ המערער תצהיר עדות ראשית מטעם המערער. אף תצהיר זה נחתם בתורכיה שלא כדין ובנוכחות בא-כוחו בלבד. המערער לא התייצב לישיבת קדם משפט שנועדה ליום 12.4.07. אף לא התייצב לישיבה הנדחית של קדם משפט שהתקיימה ביום 5.7.07. באותו מעמד הצהירה באת-כוחו, כי יתייצב למתן עדות בישיבת הוכחות, אשר נקבעה, בהתאם, לתאריך 24.1.08. בתאריך 27.12.07 ניתנה החלטת משרד הפנים לפיה כניסתו של המערער לישראל תאושר בכפוף להפקדת ערבות בסך 10,000 ש"ח ל"הבטחת יציאתו" מהארץ (להלן: הערבות). בתאריך 21.1.08, שלושה ימים לפני המועד שנקבע לדיון הוכחות, הגיש המערער לבית הדין האזורי "בקשה דחופה לדחיית מועד דיון" בטענה כי לא עלה בידיו לגייס את סכום הערבות הנדרש ובעתירה ליתן לו הזדמנות נוספת לשלם את הערבות, או להגיש השגה על החלטת משרד הפנים לביטול סכום הערבות או הפחתתו (להלן: הבקשה). 8. בהחלטה מיום 23.1.08 דחה השופט שמואל טננבוים את הבקשה בהיעדר עילה, תוך שקבע כי הדיון נקבע במעמד הצדדים ביום 5.7.07 ומשלא שוכנע "כי בתקופה של כחצי שנה לא ניתן להסדיר את שאלת כניסתו לישראל של התובע". אי לכך, התייצבו באי-כוח הצדדים לדיון ההוכחות שהתקיים למחרת היום. באותו מעמד הודיע ב"כ המערער (להלן בפרק זה גם: התובע) כי לא יעלה בידי שולחו לעמוד בתשלום סכום הערבות, על כן גם בעתיד לא יתייצב התובע לחקירה על תצהירו. בנסיבות אלה, ובמענה לטיעוני החברה - הנתבעת, הודיע ב"כ התובע על משיכת תצהיר עדות ראשית המצורף לכתב התביעה, ובהתאם - על ויתור "חלק מרכיבי התביעה המחייבים עדותו" של התובע; עוד הודיע ב"כ התובע כי הוא מצמצם את תביעתו לרכיבים שחובת ההוכחה בהם מוטלת על החברה המעסיקה ושאינם במחלוקת, בהתבסס על המסמכים שהוגשו מטעמה. החברה התנגדה נחרצות למהלכיו של ב"כ התובע, בטענה כי כל רכיבי התביעה שנויים במחלוקת וכי התנהלותם של התובע ובא-כוחו מונעת ממנה הזדמנות הולמת למיצוי זכויותיה על פי הדין. בפסק דין מיום 10.6.08 הורה בית הדין האזורי על מחיקת התביעה, ללא צו להוצאות. זאת, בהתאם להוראת תקנה 49(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 בגין אי התייצבות התובע לדיון הוכחות, ותוך שקבע כך: "במקרה דנן, לא הופיע התובע לדיון בשלב כלשהו, לא בשלב קדם המשפט ולא בשלב ההוכחות. לא שוכנענו, כי קיימת עילה של ממש לאי התייצבותו של התובע בשלב ההוכחות. אין בפנינו כל אסמכתא לכך שהתובע לא יכול היה להשיג את סכום הערבות כתנאי לכניסתו לארץ. מדובר בערבות שאמורה להיות מוחזרת ולא בתשלום כספי. יצוין, כי בישיבה מיום 24.1.08 לא ביקשו ב"כ התובע לדחות את הדיון על מנת לאפשר לתובע לגייס את סכום הערבות. ההלכה בע"ע 1127/00 , כוחה יפה מקום שבעל דין עשה את כל הנדרש על מנת ולהציג את עניינו בפני בית הדין על פי סדרי הדין המקובלים. הלכה זו אינה אמורה לשנות את סדרי הדין מקום בו לא שוכנע בית הדין, כי לא ניתן היה לקיים את ההליך על פי סדרי הדין המקובלים ולמנוע פגיעה בזכויותיה הדיוניות של הנתבעת. זכותה של הנתבעת לחקור את התובע על גירסתו ולנסות להפריכה. זכות זו נמנעה ממנה. לא מצאנו בנסיבות הענין, כי יש לקיים את ההליך רק על סמך מסמכים וללא שמיעת עדותו של התובע עצמו, כשעיקרי הדברים שנויים במחלוקת". הערעור 10. עיקר הטענות שבערעור (לאחר קבלת בקשה להארכת מועד; הרשמת השופטת לאה גליקסמן; בש"א 458/08) הוא באלה: בפסק דינו של בית הדין האזורי יש כדי "לעקר ולרוקן מתוכן" את ההלכה "בדבר בירור תביעותיהם של עובדים זרים אף בהיעדר התייצבות מצידם, מקום שנבצר מהם הדבר מסיבות אובייקטיביות וחיצוניות להליך, ומקום שניתן לברר את הפלוגתות העומדות לדיון ולהכריע בהן על יסוד ראיות בכתב שתוכנן אינו שנוי במחלוקת"; פסיקתו של בית הדין האזורי אינה מתיישבת עם מעמדה של זכות הגישה לערכאות ועדיפותה "על פני כללי פרוצדורה נוקשים" במיוחד בכל הנוגע לנגישות העובדים הזרים; אי התייצבותו של המערער לדיון בתביעתו נבעה מ"מניעה אובייקטיבית" שמקורה בדרישה להפקדת ערבות גבוהה, בה אינו מסוגל לשאת "מפאת עוניו". בהקשר זה, נטען כי "לא יעלה על הדעת, כי עובד זר לשעבר לגביו נקבע כי אינו מסוגל לשאת בתשלום אגרת בית הדין מחמת עוניו יוחזק כמי שבידיו לגייס את סכום הערבות האסטרונומי הנדרש, הגבוה מספר מונים מסכום האגרה שתשלומה נדחה". לגופו של עניין, ביקש ב"כ המערער כי יוּתָר לשולחו לנהל את תביעתו ברכיבים שאינם שנויים במחלוקת. לטענתו, בית הדין האזורי היה חייב לדון באותם רכיבי תביעה, עליהם לא חלקה המשיבה, כי לא שולמו "והויכוח נותר משפטי גרידא" לגביהם. זאת, נוכח הודאת החברה "כי לא ניהלה או שמרה רישומים שחובתה לנהל על פי דין כדוגמת פנקס שעות עבודה ושעות חופשה". הוסיף ב"כ המערער וטען, כי טעה בית הדין האזורי עת "נדרש לזכותה של המשיבה לחקור את המערער בחקירה נגדית, מקום בו נטל ההוכחה מוטל על המשיבה עצמה, שעליה להביא ראיות" להוכחת טענותיה, כי שילמה למערער דמי חופשה, דמי הבראה, ימי חג, ואת זכויותיו מכוח ההסכם הקיבוצי בעניין תמריץ אי היעדרות והפרשות המעביד לקרן החיסכון לפועלי בניין. ב"כ המערער אף הלין על כך שבית הדין האזורי לא נעתר לבקשתו לדחות את מועד דיון ההוכחות "על מנת לאפשר לו לפעול לגיוס סכום הערבות או להשיג על החלטת משרד הפנים המונעת בעדו התייצבות לאותו דיון". זאת, לאחר שהמערער ובא-כוחו "עשו ככל יכולתם לקבל אישור להיכנס לישראל" במועדים הנהוגים במשרד הפנים. וכי מן הראוי להתחשב בכך ש"בהתאם לסדרי עבודתו של משרד הפנים אשרות הכניסה ניתנות (או נדחות) רק זמן קצר בסמוך למועד הרלוונטי ... ולא יכלו לדעת מראש כי בקשתם לאישור כניסה תסורב". אלה לטענתו נסיבות שהינן מעבר לשליטתו של המערער. 11.החברה בתגובתה, תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי והוסיפה טענותיה אלה: לפי גישת המערער "כל עובד זר באשר הוא, הינו אדם עני ומרוד ובשל כך לא חלים עליו הכללים והנורמות המקובלים בבית דין ישראלי... בכך למעשה, המערער סותם גולל על זכותה הטבעית והחוקתית של המשיבה לנהוג עפ"י סדרי דין ונורמות משפט מקובלות במערכת המשפט"; לגופה של התובענה, טענה החברה, כי נוכח המחלוקות הקיימות בין הצדדים אין ניתן לנהל את ההליך על סמך מסמכים בלבד. מה גם שהתנהלות המערער מעידה על שאין בידיו די ראיות להמשך ניהול התובענה. עוד נטען, כי למרות בקשת באי-כוחו לנהל הדיון ללא נוכחות המערער ועל סמך המסמכים בלבד, לא הוגש תצהיר מתוקן בגינו המערער מוותר על חלק ניכר מעילות התביעה; לא הוצגה כל אסמכתא וראשית ראיה לכך שהמערער לא יכול היה להשיג את סכום הערבות כתנאי לכניסתו לארץ מחמת עוניו, במיוחד כשאגרת הערעור שולמה על ידו; "לא נעשה מאמץ כלשהו מצד המערער לקיים אף חלק בסיסי מההליך עפ"י סדרי הדין הרגילים" משלא הוגשה בקשה לגביית עדות מוקדמת ומשתצהירו נעשה שלא כדין. הוסיפה החברה וטענה, כי בית הדין האזורי מוסמך למחוק תביעתו של תובע שלא התייצב לדיון - מתוקף הוראתה של תקנה 49 לתקנות סדרי הדין, ומחיקת התביעה אינה סוגרת דלתות בית הדין בפני המערער. עם זאת, תוצאת ביטול פסק הדין הינה הפסקת ההליכים למועד בלתי ידוע ו"פגיעה קשה" במיצוי יומה של החברה בבית הדין. בהקשר זה הוטעם כי ב"כ המערער הגיש "למעלה מ- 110 תיקים" נגד החברה בהם "לא הופיעו רבים מהתובעים וזאת בתואנות שווא כאלה ואחרות של בעיות בריאות אישיות, בני משפחה גוססים ונוטים למות, קשיים בגיוס סכומי כסף לערבות כפי שדורש משרד הפנים... כאשר באף אחד מהמקרים לא צורפו כל המסמכים להוכחת הנטען". עוד נטען, כי התנהלות המערער ובא-כוחו מצביעה על "זלזול בהליכי בית הדין, במועדים שקבע, בחובות המוטלות עליו על פי תקנות סדר הדין, על התעלמותו מצווי בית הדין ואי כיבוד זכויותיו של הצד השני". על כן המערער "איבד את זכותו הדיונית לנהל את תביעתו, משעשה שימוש לרעה בהליכי בית הדין". בשלב זה, נקדים ונציין כי במהלך הדיון בערעור קיבלו הצדדים המלצתנו והגיעו לכלל הסכמה בנוגע לפתרון הסכסוך. עם זאת, ראינו לנכון להיענות למבוקשם של באי-כוח הצדדים, כי בית דין זה יורה הלכה בהיבט הרחב, בשים לב לתובענות הרבות ממין זו מושא דיוננו. נפנה איפוא למסגרת הנורמטיבית המחייבת ונחתום בהכרעתנו בערעור. פרק ראשון: המסגרת הנורמטיבית זכות הגישה לערכאות ההלכה ויישומה על מהגרי עבודה מושכלות ראשונים הם כי "זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית, הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו, והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא" וכי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית שהוכרה כזכות בסיסית בתחום משפט העבודה והביטחון הסוציאלי הנגזרת אף מזכות הקניין [ראו בהתאמה: ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' Saint Peter In Gallicantu, , ניתן ביום 6.7.03 (להלן: עניין פתחי אבו נסאר); ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625 (להלן: עניין קיניאנג'וי ) פסקה 11; וכן: עא"ח 31/07 אנעמה עבדאללה - המוסד לביטוח לאומי, , 25.10.07; רע"א 6864/06 דוד לייכטמן נ' ע. הובר ובניו בע"מ, , 7.3.07 - בהחלטתה של השופטת ע' ארבל; ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, נא(3) 577, בעמ' 628-629; ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (ירושלים, תשנ"ט]. לאורה של זכות הגישה לערכאות, הוסיף בית דין זה וקבע בפסיקתו מדיניות שיפוטית לפיה יש להקל על מימוש זכויותיהם של מהגרי עבודה בתביעותיהם בבית הדין לעבודה, נוכח חולשת מעמדתם ודחיקתם לשולי החברה בישראל. כפי שציינתי בעניין בוצ'ימן: "בהיותם נתונים לחסדי המעסיק ולחסדיהן של רשויות השלטון, ולא אחת בסכנת גירוש מן הארץ - במקרים המתחייבים ממעמדם - הופך בית-הדין להיות מפלטם האחרון ולעתים אף היחיד של העובדים הזרים. על-כן בית-הדין יפתח שעריו לרווחה בפני העובדים הזרים המבקשים לממש זכויותיהם ויעשה המיטב והמרב כדי לסייע בידם בכך שידון בתביעותיהם לגופו של עניין, ויימנע - ככל הניתן בנסיבות העניין - מהערמת קשיים הנובעים מדיני פרוצדורה ודיני ראיות נוקשים, העלולים לגרום לסילוקה של התובענה על הסף, או בטרם התבררה והוכרעה לעיצומה" [ע"ע 1459/02 דן בוצ'ימן - סט ייזום ובניה בע"מ, פד"ע לח 824; וראו: עניין קיניאנג'וי - פסקה 14 לפסק דינו של הנשיא אדלר]. ויפים דבריו של חברי השופט צור בעניין אורס'ץ: "בית הדין לעבודה הוא מעוזם של העובדים, כלל העובדים ובמיוחד קשיי היום שביניהם. בית הדין לעבודה - אף שבית משפט הוא לכל דבר - שעריו פתוחים, כללי הפרוצדורה שבו פשוטים וגמישים והוא אינו קשור בדיני ראיות (סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969). מציאות זו לא נוצרה במקרה והיא נועדה להקל על הגישה לבית הדין גם לאלה שאינם יודעים דין וגם לאלה שאין ידם משגת מימון שירותים משפטיים. מבין אוכלוסיית העובדים הנזקקת לבתי הדין לעבודה, העובדים הזרים הם החלשים ביותר. הם זרים, הם אינם שולטים בשפה, הם נמצאים בארץ בחסדי המעסיק ורשויות השלטון ואורחות החיים כאן לא נהירות להם. המציאות היום היא שבית הדין לעבודה הוא המוסד היחיד אליו יכולים העובדים הזרים לפנות ולשטוח טענותיהם בקשר לשכרם ותנאי עבודתם. במציאות זו מן הראוי שבית הדין יעשה כל מאמץ לדון בתביעות העובדים הזרים לגופן ולא ידחה אותן על הסף מטעמים של פרוצדורה או כללי ראיות נוקשים" [עע 1127/00 אויאן אורסץ' ואח' - דניה סיבוס בע"מ, פד"ע לז 305 (להלן: עניין אויאן אורס'ץ)]. האיזון בין זכות הגישה לערכאות ובין תקינות ההליך המשפטי 14."סדרי הדין אינם מיטת סדום אך אין הם הפקר" [ע"א 3725/04 מערוף דיבה נ' יוסף עדווין, , 31.8.06 - פסק דינה של השופטת נאור]. אכן, ככל זכות אחרת אף זכות הגישה לערכאות אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול האינטרס הציבורי והאינטרס הפרטי, בשמירה על תקינות ההליך השיפוטי ובהגנה על התכליות המונחות בבסיס סדרי הדין, לרבות ודאות בניהול הליכי המשפט, בהירות, יעילות, וסדר. בהתאם, מותנית זכות הגישה לערכאות "בקיום חובות בסיסיות של בעל דין לקיים הליך שיפוטי תקין" [רע"א 3454/04 יעקב ורקר נ' עמי הראל, , 5.6.05- בהחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה] כאשר על בעל הדין להראות "ממשות עניינית בבירור התביעה" [רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון, , 27.2.01 - בהחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה]. על חובותיהם של בעלי הדין בניהול ההליך המשפטי, הנגזרים מכוח עקרון תום הלב, עמדה הנשיאה ד' בייניש בפסק הדין בעניין שנפ, במסגרתו נקבעו עקרונות אלה: על בעלי הדין "להפעיל את הזכויות והחיובים המעוגנים בכללי הפרוצדורה האזרחית בדרך מקובלת ובתום לב. עליהם לפעול באופן סביר והוגן במסגרת ניהול הליכי המשפט וזאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין". מכוח עקרון תום הלב אף נגזר איסור על בעלי הדין מפני ניצול לרעה של הליכי משפט, ותכליתו כפולה: "במישור הציבורי, מטרתו לשמור על התקינות והטוהר של ההליך השיפוטי ולמנוע מבעל דין להשתמש לרעה בבתי המשפט ובכך לפגוע בהשלטת הצדק. במישור הפרטי, מטרתו למנוע תוצאות בלתי הוגנות בין בעלי- הדין המתדיינים בפני בתי -המשפט". על כן "השמירה על האינטרס האישי של בעל-דין צריכה להיעשות תוך התחשבות בציפיות הדיוניות המוצדקות של הצדדים האחרים להליך, ותוך מילוי חובותיו של בעל-הדין כלפי בית-המשפט; זאת, על-מנת לאפשר דיון והכרעה במחלוקות שהובאו בפני בית-המשפט, תוך הבטחת הליך שיפוטי תקין והוגן לפרט ולציבור בכללותו"[בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ, , 15.1.07 - בפסק דינה של הנשיאה ד' בייניש (להלן: עניין שנפ)]. חובת בעל הדין להתנהלות תקינה מכח עקרון תום הלב ועל פי סדרי הדין 15. לאור מרכזיותה של זכות הגישה לערכאות הלכה היא כי "בית-המשפט ייזהר מנעילת שעריו בפני בעל-דין בגין התנהלות דיונית חסרת תום-לב, פן תיפגע יתר על המידה זכותו היסודית של בעל-דין לגישה חופשית לערכאות" [עניין שנפ] ויעשה כן "מטעמים כבדי משקל" [ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577 - פסק דינו של השופט א' ריבלין]. עם זאת, אין לפסול מקרים בהם ייקבע כי נוכח אי התייצבותו של העובד הזר להיחקר על תצהיר שהוגש מטעמו מגעת התנהלותו ולעתים אף התנהלות בא כוחו עד כדי חוסר תום לב קיצוני "בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות-דופן, כגון- ניצול לרעה בוטה של ההליך השיפוטי, זלזול חמור בהליכי המשפט או ניסיון זדוני להכשלתם" [עניין שנפ] .   על התנהלותו של בעל הדין, אם עולה היא בקנה אחד עם חובת תום הלב או אם יש בה ניצול לרעה של הליך שיפוטי, ניתן ללמוד מ"טיב ההתנהגות הנדונה של בעל-הדין - האם עלתה כדי התחכמות, תחבולה, שרירות לב, זלזול בבית-המשפט או הכשלת הצד שכנגד וההליך בכללותו; מצב נפשו של בעל-הדין - האם השימוש לרעה בהליך השיפוטי נעשה בהיסח הדעת, מתוך טעות או רשלנות או שמא במתכוון; היקף ועוצמת הפגיעה בכללי הפרוצדורה הרלוונטיים ובתקינות ההליך השיפוטי; וכן מידתיות הסעד המבוקש נוכח הפגיעה האפשרית בזכויותיו של בעל-הדין" [עניין שנפ]. במסגרת זו אף "לא ניתן להשאיר את ההכנה לתיק והשגת החומר לדקה התשעים. בעל דין אינו זכאי לצאת מן ההנחה כי מועדים שנקבעו ידחו לבקשתו" [עניין מערוף]. יוטעם, כי אף בהתנהלותו של בא-כוחו של בעל הדין יש כדי להעיד על העדר תום הלב בניהול ההליך [עע 444/08 עו"ד ולדימיר מיסיוק - מדינת ישראל, , 27.1.09; עניין אשליק]. 16. האיזון הנדרש במיצוי זכויותיהם של המתדיינים בהליך חל אף על מהגרי עבודה. בצד ההתחשבות בתנאים המיוחדים בהם הם מצויים שלא בטובתם, יקפיד בית הדין לעבודה, לבל יוּקְנֱה למהגר העבודה מעמד מועדף על פני בעל ריבו [עע 1333/04 Baloyo Teresita - יוסף לוגסי, , 6.2.2006.]. שנאמר: ודל לא תהדר בריבו (שמות כג, ג). לאור עקרונות אלה ייתן בית הדין לעבודה דעתו לשיקולים המנויים להלן: ראשית - במצב בו התובע - מהגר העבודה עומד בפני גירוש מישראל או מסיים שהותו בארץ, ואין בדעתו או ביכולתו לחזור לישראל לשם ניהול ההליך המשפטי, שעלותו עשויה להיות גבוהה מתביעתו ומהכנסתו. כזאת ייעשה בדרך של הגשת בקשה לבית הדין לעבודה, לשמוע עדותו על אתר בהליך של גביית עדות מוקדמת, ודין בקשתו להתקבל [עע 257/03 ראמונצ'יטו אנטרדה - עדה שנון, , 26.8.03; וראו: עאח 6/03 מדינת ישראל - בוקה ולריו בע"מ, , 27.1.04]. שנית, ככלל, על מהגר עבודה התומך טענותיו בתצהיר, להגיש תצהיר חתום כדין ולהתייצב לחקירה נגדית על תצהירו. בכך, אין דינו שונה מזה החל על תובע אחר באשר הוא. בפרשת אשליק [עע 148/08 אשליק יוסוף - מנרב הנדסה ובנין בע"מ, , 8.12.08] הגמיש בית דין זה לקולא את כללי הפרוצדורה והראיות בנוגע לתביעות המוגשות על ידי מהגרי העבודה, בכך שהתיר הגשת תצהיר עדות ראשית "פגום" וכן תצהיר "פגום" בתמיכה לבקשת דחייה או פטור מתשלום אגרה. בהתייחסו לאיזון המתחייב בין זכות הגישה לערכאות של מהגר עבודה ובין התנהלותו בבירור תביעתו, קבע הנשיא אדלר, כי "במקרים מסוימים" בהם נתקל התובע בקשיים הנובעים מריחוק מקום מגוריו מן השגרירות או הקונסוליה הישראלית בארצו, או כאשר אישור התצהיר כדין כרוך בהוצאות כספיות משמעותיות "או כאשר הדבר נדרש על מנת לעשות משפט צדק" יעדיף בית הדין "פרוצדורה שתאפשר את קיום תביעתו של מהגר העבודה על פני פרוצדורה שתביא לסילוקה" בכפוף להתקיימותם של כללים מנחים אלה: בית הדין האזורי רשאי להתיר הגשת תצהיר "פגום" מטעם התובע, בין בתמיכה לבקשת דחייה או פטור מתשלום אגרה, ובין כתצהיר עדות ראשית, בכפוף לחקירתו הנגדית על תצהירו. באשר "הצהרת העובד בבית הדין תחת אזהרה, כי כל שצוין בתצהיר אמת, מהווה תיקון בדיעבד של הפגם שנפל באישור התצהיר". קבלת התצהיר מותנית בכך "שבמועד הגעתו של המצהיר לחקירה נגדית על תצהירו בישראל, יאשר בפני בית הדין את תוכן הצהרתו ואת חתימתו עליה. ככל שמהגר העבודה לא יופיע לחקירה נגדית על תצהירו, יש להורות על משיכת תצהירו מתיק בית הדין". "ככל שעניינו של מהגר העבודה ממלא אחר הקריטריונים שקבע מתקין התקנות לצורך הענקת פטור מתשלום אגרה... רשאי בית הדין להחליט בבקשה לפטור מאגרה על סמך התצהיר 'הפגום'. במועד חקירת מהגר העבודה על תצהיר עדותו הראשית, יוכל בעל הדין שכנגד לחוקרו גם באשר לעובדות הנוגעות לבקשתו לפטור מאגרה. ככל שבית הדין יבוא לכלל מסקנה בעקבות החקירה הנגדית כי לא היה מקום לפטור את התובע מתשלום האגרה, יורה בית הדין על תשלום האגרה בעד התביעה על אתר, כתנאי להמשך ניהולה". גישה מקלה בדיני הפרוצדורה בתביעתו של מהגר עבודה, אין משמעה פגיעה בזכותו של הנתבע-המעסיק למיצוי הגנתו מפני תביעת העובד, לרבות בחקירתו הנגדית. "שהייתו של מהגר עבודה מחוץ לגבולות המדינה בתקופת ניהול תביעתו לפני בית הדין לעבודה אינה מצדיקה, כשלעצמה, חריגה מן הכללים הקבועים בדין לעניין אופן אישורה של הצהרה בכתב מטעמו"; ו"עצם שהותו מחוץ לגבולות המדינה והעלות הכרוכה בהגעה ארצה, אינן כשלעצמן נסיבות המצדיקות הימנעות מהתייצבות לחקירה נגדית". לפיכך "תצהיר שנחתם בחוץ לארץ לפני עורך דין ישראלי לא יתקבל כראיה מבלי שהעובד הזר יגיע לדיון לצורך חקירה נגדית" ויש להורות על משיכת תצהירו מתיק בית הדין. האיזון הראוי בין זכות הגישה לבית הדין ובמיוחד עת המדובר במהגר עבודה, לבין ניהול הליך הוגן וראוי בהתאם לסדרי הדין וציפיותיו הסבירות של בעל הדין שכנגד, מטיל על בא-כוחו של התובע חובה להוכיח שקידה ראויה ומאמצים סבירים כדי להבטיח התייצבותו של העובד הזר לדיון, או להוכיח קיומן של מניעה וחוסר יכולת מצד התובע להתייצב לחקירה מנימוקים ראויים. חריגים לאי התייצבותו של התובע לדיון בתביעתו והתנאים לכך במסגרת הקלת הליכי הפרוצדורה בתביעותיהם של מהגרי עבודה, נקבעו אמות מידה מחמירות אשר בהתקיימן בלבד, רשאי בית הדין להתיר אי התייצבותו של מהגר עבודה לדיון בתביעתו ואי חקירתו הנגדית על תצהירו, בשים לב לנסיבות המקרה הנדון ובכפוף להתקיימותם של תנאים אלה: בחינת התנהלותו של בא-כוח התובע - האם הוכיח שקידה ראויה ומאמצים סבירים להבטחת התייצבותו של התובע לדיון, או התקיימותם של נימוקים ראויים המצדיקים אי-התייצבותו של התובע לדיון. בחינת מהות התביעה; מתן משקל מתאים לחומר הראיות שהוצג בפני בית הדין; התוצאות העשויות לנבוע מאי התייצבותו של התובע לדיון בתביעתו, ולחקירה נגדית על תצהירו; עמדה על כך סגנית הנשיא אלישבע ברק אוסוסקין בפרשת אורסץ': " יש בדרך-כלל להקפיד על כך שתובעים יתייצבו ויעמדו לחקירה נגדית. עם זאת, במקרים בם הנסיבות אינן מאפשרות לתובעים להתייצב לדיון בגין נסיבות שאינן תלויות בם, יש לאפשר דיון על-ידי נציגי התובעים. במקרים אלו ייבחן המשקל שיש לתת למצבור הנסיבות....במקרים הנדירים בם תובע אינו מתייצב לחקירה נגדית מנימוקים נאותים, יש לבחון את התביעה ולתת לאותו חומר ראיות שמוצג בפני בית-הדין את המשקל המתאים. זהו האיזון הראוי בין התועלת שבחקירה נגדית לחובת בית-הדין להגן על זכויותיהם של תובעים. טול לדוגמה מקרה בו מעדויות הנתבעת ניתן ללמוד כי התובע צודק בתביעתו. או מקרה בו נתבעת תגיש תצהירים בלתי קבילים ובחקירה הנגדית היא תודיע כי התביעה צודקת. כך לדוגמה יכול בית-הדין לבחון את מסמכי המעביד תוך חקירתו הנגדית של המעביד ובדרך זו לברר בעזרת מי שמייצג את העובדים, האם העובדים זכו לתשלומים בגין כל זכויותיהם הנתבעות [ההדגשות אינן במקור - נ.א.]".וודוק. כללם של דברים בפרק זה 18.בדונו בתביעת מהגר עבודה, רשאי בית הדין לעבודה להתיר הגשת תצהיר "פגום" להוכחת התביעה, או לתמיכה בבקשה לדחייה או פטור מתשלום אגרה. אך זאת, בכפוף להתייצבותו של התובע לחקירה נגדית. לא התייצב התובע לחקירה על תצהירו, לרבות התצהיר התומך בבקשה לפטור מאגרה - יימשך התצהיר מתיק בית הדין, וככל שלא שולמה אגרת בית הדין לא יזקק בית הדין להליך כולו (תקנה 2 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008). בית הדין רשאי להתיר היעדרותו של התובע מן ההליך במקרים הנדירים בלבד, בהם הוכח כי התובע לא התייצב לדיון בתביעתו מחמת נסיבות שאינן תלויות בו, ובהתקיים נימוקים נאותים לאי התייצבותו של התובע לחקירה; בכפוף לכך שהתנהלותם של בעל הדין ובא-כוחו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב ואין בה ניצול לרעה של הליך שיפוטי, לאחר שבא-כוח התובע הוכיח שקידה ראויה מצידו ומאמצים סבירים להבטחת התייצבות התובע לדיון, או מניעותו מלהתייצב לדיון, מטעמים ראויים, ובחינת משקלן המצטבר של נסיבות המקרה. פרק שני: מן הכלל אל הפרט לאחר שמיעת הטיעונים בערעור ולאור הלכת אורסץ', קיבלו באי-כוח הצדדים את המלצת בית הדין לסיים את המחלוקת מושא ההליך בהסכמה. בנסיבות המקרה ובאיזון הנדרש, התבססה המלצתנו לצדדים על שיקולים אלה: בנסיבות המקרה, כפי שמצאו ביטויין בפסק דינו של בית הדין האזורי, הוברר כי המערער ובא-כוחו לא הוכיחו שקידה ראויה ומאמצים סבירים להתייצבות המערער לדיון, אף לא המציאו נימוקים ראויים להיעדרות המערער מישיבת ההוכחות. ההלכה לפיה שהייתו של המערער מחוץ לישראל והעלוּת הכרוכה בהגעתו לארץ, כשלעצמן, אינן מצדיקות חריגה מן הכללים בדבר אישור כדין של תצהיר מטעמו; החלטת משרד הפנים בדבר חיוב המערער בערבות, כתנאי להתרת כניסתו לישראל, אשר ניתנה כחודש ימים בלבד לפני מועד ההוכחות. טענותיו של ב"כ המערער כי החלטת משרד הפנים בקביעת שיעור ערבות גבוה לכניסת המערער לישראל, תוצאתה בפועל, אי - התרת כניסתו לישראל; הזדמנות נוספת לב"כ המערער למיצוי האפשרות להגשת ערר על החלטת משרד הפנים בדבר השתת ערובה על המערער או הפחתתה. במהלכים אלה, שלא ננקטו עד כה, ובכפוף לבחינת כלל נסיבות המקרה, יהא בידי ב"כ המערער להוכיח שקידה ראויה ומאמצים סבירים להבטחת התייצבותו של המערער לדיון בתביעתו. ככל שהמערער לא יוכל למלא אחר תנאי הערובה, גם לאחר שמיצה זכויותיו בהליך ערר כדין, או ככל שלא יתייצב לדיון בתביעתו - יפרט בתצהיר ערוך כדין, בצירוף מסמכים לביסוס כלל טענותיו, טעמים כלכליים המצדיקים דחיית האגרה ומתן פטור מאגרה, ככל שקיימים כאלה, ונימוקים מבוססים לאי התייצבותו לדיון. הסכמת הצדדים אינה פוגעת בציפיותיה הדיוניות של החברה, בשלב זה של ההליך, ויש בה כדי לקדם דיון והכרעה יעילים והוגנים במחלוקות הקיימות בין הצדדים. בשלב המוקדם בו נמצא בירור התובענה, כשעיקר הדיון סב על מיצוי אפשרויות הגעתו של המערער לישראל והתייצבותו לדיון ולחקירה על תצהיריו, טרם בשלה העת להכריע בשאלה אם המקרה הנדון נמנה על המקרים החריגים המצדיקים קיום הדיון בתביעה, אף בהעדרו של התובע מן ההליך. על בסיס האמור הודיע בא-כוח המערער כי יגיש ערר למנהל האוכלוסין על גובה הערבות שנקבעה למערער לצורך כניסתו לישראל לשם התייצבותו לדיון בתביעה שהגיש. ככל שהערר יתקבל, או ככל שהמערער יוכל לעמוד בערבות שתושת עליו, אם וככל שתושת עליו, יתייצב המערער לדיון בתביעתו. ככל שהערר יידחה, יגיש ב"כ המערער "תצהיר חתום כדין על ידי המערער" בצירוף מסמכים לביסוס כלל טענותיו, בו יפרט טעמים כלכליים המצדיקים דחיית האגרה ומתן פטור מאגרה, ככל שקיימים כאלה, ונימוקים מבוססים לאי התייצבותו לדיון. ב"כ המערער יגיש הודעה לבית הדין האזורי בתוך 45 יום באיזו מן הדרכים בכוונת המערער לנקוט כדי להמשיך את הדיון בתביעתו, אם בדרך של התייצבות לדיון, או אחרת ובית הדין האזורי יתבקש לקבוע מועד דיון לתביעה. ככל שיוברר כי אכן נבצר מן המערער להתייצב לחקירה נגדית בתביעתו, יתבקש בית הדין האזורי להידרש לדיון בתביעה, תוך שיבחן ויחליט אם מתקיימים התנאים החריגים לפי הלכת אורס'ץ והעקרונות שהותוו לעיל לקיום הדיון בהעדר התובע. באת-כוח החברה נתנה הסכמתה להצעת בא-כוח המערער, בכפוף להמצאת פרטים ומסמכים אותם יגיש המערער, כפי הנדרש בדין מתובע תושב ישראל. הכרעה 21. לאור הצהרותיהם של באי-כוח הצדדים אנו מאשרים את הסכמת הצדדים נותנים לה תוקף של פסק דין ומורים כך: בתוך 45 יום מהיום יגיש ב"כ התובע הודעה לבית הדין האזורי באיזו מן הדרכים בכוונת התובע לנקוט כדי להמשיך את הדיון בתביעתו, אם בדרך של התייצבות התובע לדיון או אחרת. ככל שיחול שיהוי שאינו תלוי בו, יגיש ב"כ התובע בקשה מתאימה לארכה בצירוף המסמכים המתאימים לביסוסה. ככל שהתובע יודיע כי בכוונתו להתייצב לדיון בתביעה ובכפוף להוראות הדין בנוגע לתשלום אגרה, יקבע בית הדין האזורי מועד לדיון בתביעה. ג. ככל שיוכח כי נבצר מן התובע להתייצב לדיון בתביעתו ולחקירה נגדית על תצהיריו מנימוקים ראויים, יגיש ב"כ המערער "תצהיר חתום כדין על ידי המערער" בצירוף מסמכים לביסוס כלל טענותיו, בו יפרט טעמים כלכליים המצדיקים דחיית האגרה ומתן פטור אגרה, ככל שקיימים כאלה, ונימוקים מבוססים לאי התייצבותו לדיון. בהתקיים התנאים האמורים לעיל, יידרש בית הדין האזורי לדיון בתביעה, תוך שיבחן ויחליט אם מתקיימים התנאים החריגים הנדרשים בדין, לקיום הדיון בהעדר התובע, לרבות אלה שבהלכת אורסץ' ובהתאם לעקרונות שהותוו בפסק דין זה במסגרת האיזון בין זכות הגישה לערכאות וחובת בעל הדין ובא-כוחו להתנהלות תקינה מכוח עקרון תום הלב ועל פי סדרי הדין. בכפוף לאמור לעיל מתבטל פסק דינו של בית הדין האזורי מושא ערעור זה, בדבר מחיקת תביעתו של המערער. אין צו להוצאות משפט בערעור זה. עובדים זרים