תביעת בנק על הפקדת צ'ק פגום

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת בנק על הפקדת צ'ק פגום: התובע הוא בנק (להלן: "הבנק") אשר פרע שיק (ת/1) של עמותה בשם "טבור הארץ" (להלן: "העמותה") שהיה לטובת הנתבע. לטענת הבנק, בדיעבד התברר לו כי השיק היה פגום והוא החזיר את הכסף לעמותה. עתה מבקש התובע, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט (סעיף 1ט' לסיכומים) כי הנתבע יחזיר לו את הכסף שקיבל. הנתבע מעיד על עצמו שהיה חלפן כספים, ולטענתו הוא קיבל את השיק מצד ג' ונתן בעבורו תמורה מלאה. הנתבע מציין שהוא עשה זאת רק לאחר שווידא כי השיק הוא אכן שיק טוב וכי הדבר היה כחלק מעסקיו השוטפים כחלפן כספים. הנתבע לא הצליח לאתר את אותו צד ג' והוא טוען לרשלנות התובע ואחריות של העמותה. העובדות - מסקנות והכרעות השיק הוא שיק של העמותה מסדרה ישנה, עליו חתומים האדונים בנימין לובין ומשה ויינגרטן, שהיו מורשי החתימה של העמותה עד שנת 1999 (עמוד 1 לפרוטוקול). לא הועלתה טענה כי החתימה מזוייפת. נהפוך הוא. נציג העמותה אישר את החתימות (עמוד 6 שורה 1). בנימין לובין המשיך להיות מורשה חתימה עד למועד בירור התביעה (עמוד 2 שורה 16). לא הובהר בהליך בפניי לטובת מי ובאילו נסיבות הוצא השיק על ידי העמותה. התובע לא הביא את מורשי החתימה כדי להעידם על שאלות אלה. 3. שוכנעתי כי השיק הוצא על ידי העמותה כשהוא היה ריק מכל פרטים, מלבד חתימות המורשים עליו. בתוך כך, אני דוחה את טענות התביעה הנוגעות לעניין זה (סעיף 2ט' לסיכומים) וגם את טענת נציג העמותה כאילו העמותה לא הוציאה שיקים חלקים (עמוד 7 שורה 5). ראשית, העובדה כי הספח של השיק היה חסר פרטים, כפי שהעיד על כך נציג העמותה, מר קוק (עמוד 7 שורה 23), מצביעה על כך שבעת שהשיק הוצא לא מולאו בו הפרטים והוא הוצא ריק. יחד עם זאת, שוכנעתי כי הוצאת שיק על החלק, היה אירוע יוצא דופן עבור העמותה ולא מעשה של שגרה. שנית, בשיק הנדון (ת/1) אין ציון תאריך. גם בכך יש להעיד על כך שהשיק הוצא מן העמותה ללא פרטים. שלישית, עדותו של הנתבע כי הוא זה אשר מילא את הפרטים בשיק (עמוד 9 שורה 16), עניין שלמעשה אינו שנוי במחלוקת. בתוך כך אני דוחה את טענת התובע כאילו יש סתירה בגירסת הנתבע (סעיף 2יא' לסיכומים). בתצהיר הנתבע אין אמירה הסותרת את עדותו כי הוא זה אשר מילא את השיק. רביעית, גם לעניין זה נזקפת לחובת התובע העובדה כי אלה שחתמו על גבי השיק, לובין וויינגרטן, לא הובאו למתן עדות על נסיבת החתימה. 4. כיוון שהשיק היה על החלק והנתבע הוא שמילא אותו בסכום הנקוב שם, בסך 174,000 ש"ח, אין מקום לטענות התובע והעמותה (עמוד 7 לפרוטוקול), כאילו יש חשש של זיוף בשיק. ראשית, הנתבע העיד כי מילא את הסכום 174,000 ש"ח ולא 174 ש"ח כפי שמנסה העמותה לטעון. שנית, לא צריך להיות גרפולוג כדי להבחין שצורת הכתיבה של סכום השיק זהה לצורת הכתיבה של הספרות של הסכומים אשר נרשמו על גבי שיק הבטחון (נ/1) ולא יכולה להיות מחלוקת כי זה כתב ידו של הנתבע, לרבות רישום הספרה 0 באופן קטן מאוד. שלישית, גם התיקון של הסכום הכתוב במילים, אין בו כדי לשנות מסקנה זו. ניתן להבחין כי לא נמחקה המילה "ש"ח", אלא שמדובר בטעות סתמית (ראה תשובות העד מטעם העמותה לשאלותיי בעמוד 7 שורה 9). 5. אני דוחה את טענת התובע כאילו ההשלמה של הפרטים בשיק לא נעשתה בתוך "זמן סביר" כמצוות הדין (סעיף 19 לפקודת השטרות, סעיף 3ח' לסיכומי התובע). לעניין מהו ה"זמן הסביר" המוזכר בלשון הסעיף, ראה את האמור בלשון הסעיף גופא: "19(ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהיה אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לעניין זה, הוא שאלה שבעובדה". (ההדגשה אינה במקור מ.א.) וראה גם בפס"ד של כבוד השופט מ' סלוצקי עא 4135/97 ‏רוזנברג אדריאן נ' חמיאס שלמה, : "משלא נקבע מועד להשלמת החסר בשטר, הרי שיש להשלימו תוך זמן סביר. ומהו זמן סביר, תלוי במהות ובנסיבות המסמך שהושלם." ראה גם, פרופ' שלום לרנר בספרו דיני שטרות (התשנ"ט) קובע כי: "כל מקרה יש לבחון בהתאם לנסיבותיו המיוחדות, לאור סוגו של השטר, סוג העסקה והנוהג הקיים לגבי אותן עיסקאות. כך, למשל, אינו דומה שטר שהוצא כדי להטיב עם פלוני, שם משך הזמן למילויו קצר יחסית, לשטר המבטיח הלוואה שניתנה לטווח ארוך. כדוגמא קיצונית של התחשבות בנסיבות מיוחדות, נקבע בארה"ב כי מילוי שטר ששיקף הלוואה ללא ריבית בין אחים, עשוי להחשב כסביר, אפילו מולא לאחר 10 שנים" (עמ' 202). ברגיל, כדי לבחון האם השיק מולא תוך זמן סביר אם לאו, ניתן להסתמך על התאריך הנקוב בשיק כנקודת מוצא. במקרה דנן, העובדה כי השיק הוצא על ידי העמותה ללא תאריך, מעידה על כך כי המועד הסביר למילוי פרטי השיק, צריך להיספר למן המועד בו הנתבע קיבל את השיק לידיו כשהוא ריק. לעניין זה אין מחלוקת כי הנתבע לא החזיק את השיק אצלו, אלא שהוא עשה בו שימוש כמעט מיידי. 6. שיק זה היה חריג בסכום הנקוב בו, כיוון שהיקפי הפעילות של העמותה באמצעות שיקים, היו נמוכים בהרבה, כפי שניתן ללמוד מדפי החשבון של העמותה אצל התובע (נספח ב' לכתב התביעה). נציג העמותה מאשר את העובדה כי הסכום היה חריג מאוד (עמוד 8 שורה 9) וכן נציג התובע מאשר זאת (עמוד 3 שורה 6). 7. ניתן גם להסיק ברמת וודאות גבוהה כי השיק לא סוחר מספר רב של פעמים ולא "עבר ידיים", אלא שהנתבע דנן קיבל אותו ישירות מן האדם אשר קיבל אותו מן העמותה. מסקנה זו נובעת מעצם העובדה כי השיק הגיע אל הנתבע כשהוא ריק מפרטים. ניתן להניח בוודאות גבוהה כי לו היה השיק "עובר ידיים" קודם לכן, היה מאן דהו אחר ממלא בו את הפרטים. מכאן ניתן להניח כי אותו אדם שהעביר לנתבע את השיק הוא זה שקיבל אותו מן העמותה, החזיק את השיק אצלו כשהוא ריק מתוכן מאז שקיבל אותו בשנת 1999 או קודם לכן ועד שמסרו לנתבע בשנת 2006. 8. לאור כל האמור, ניתן להסיק בוודאות גבוהה, כי מורשי החתימה של העמותה, לובין ווינגרטן יודעים ומכירים את אותו אדם אשר קיבל את השיק לידיו שהוא האדם שהעבירו לנתבע. מסקנה זו היא כל כך מיידית וברורה (טרוויאלית) שאף היא מעוררת תמיהה מדוע לא הובאו אדונים אלה לתת עדותם בבית המשפט. בנקודה זו יש לחזור ולהזכיר כי הוצאת שיקים ריקים אינה דבר שבשגרה בעמותה, ולפיכך תמוהה גם עדותו של מר קוק כי מר לובין אינו זוכר במה מדובר (עמוד 5 שורה 25). 9. אין מחלוקת כי ברגיל אין בחשבון העמותה סכומי כסף בסדר גודל כמו השיק דנן וכי לו היה השיק מוגש במועד אחר, לא ניתן היה לכבדו (עדות נציג העמותה עמוד 6 שורה 22). אין מחלוקת כי בעת שהשיק נמסר לפרעון היה די כסף בחשבון והתובע יכול היה לכבדו. עובדות אלה מחזקות את גירסת הנתבע, אשר גם נציג העמותה אינו שולל אותה (שולי עמוד 6 לפרוטוקול), כי אותו אדם אשר מסר את השיק לנתבע הוא אדם המקורב לעמותה ומכיר את התנהלותה וחשבונותיה. 10. לסיכום סקירת העובדות, כפי שעולות מן החומר שבפניי, מתקבלת התמונה הבאה: העמותה, באמצעות מורשי החתימה שלה, הוציאה שיק על החלק, ללא כל פרטים, ומסרה אותו לאדם כל שהוא שפרטיו לא הובהרו. ניתן להניח בוודאות כי אותם מורשי חתימה הכירו את אותו אדם. אדם זה החזיק בשיק הריק מספר שנים, עד אשר, בשנת 2006 הוא העבירו לנתבע. במועד בו הועבר השיק לנתבע, לשם פרעונו, היה די כסף בחשבון העמותה כדי לכסות את סכום השיק הגבוה, ואותו אדם, שהחזיק בשיק, ככל הנראה, ידע זאת. המסקנה של האמור לעיל היא כי העמותה נפלה קורבן לעוקץ אשר עשה מי מן המקורבים לה, ובידיה המפתח לנסות ולחקור כדי למצוא מי אחראי לעוקץ זה. 11. לאור מסקנות אלה וכיוון שהעמותה אינה צד להליך שבפניי, יש לבדוק על מי מן הצדדים שבפניי יש להטיל את הנזק שנגרם כתוצאה מאותו עוקץ. התנהלות התובע 12. אין מחלוקת כי התובע, על פי גירסתו, התרשל התרשלות חמורה בכך שכיבד את השיק ופרע אותו לנתבע. התרשלות זו חמורה פי כמה, על פי גירסת התובע בעצמו לאור העובדות הבאות: ראשית, התובע ידע על כך שהוחלפו מורשי החתימה והיתה עליו מוטלת החובה לבדוק את התאמת החתימות, שהרי התובע הוא זה אשר טוען כי תוקף החתימות צריך להיבחן במועד פרעון השיק (עמוד 4 שורה 21). שנית, כפי שהובהר לעיל, מדובר היה בסכום יוצא דופן וחריג ועל התובע היה לנהוג במשנה זהירות. שלישית, לגירסת התביעה, השיק על פניו נחזה להיות בעייתי (עדות נציג התובע עמוד 2 שורה 22 וכען עמוד 3 שורה 4). רביעית והחשוב מכל, נציג התובע מאשר את הנוהל הקיים אצל התובע כדי להבטיח שלא יהיו כשלונות. על פי נוהל זה כל שיק מעל סכום של 50,000 ש"ח מחייב אישור של מושך השיק (עמוד 3). 13. נציג התובע טוען כי הוא פעל על פי הנוהל גם במקרה דנן. הוא מציין כי "…גם בשיק זה רשום שהוא נבדק (עמוד 3 שורה 1), ומוסיף ומציין כי "יש רישום גם בעניין שלנו שמישהו דיבר עם בעל העמותה ואישרו את השיק" (עמוד 3 שורה 3). דברים אלה ממילא מעלים את התמיהה - מדוע, על כן, מיהר התובע להשיב את הכספים לעמותה ומדוע לא ראה באישור שניתן לו מטעם העמותה, כמחסום המונע מן העמותה להתכחש לו. כיוון שבפניי לא הובאה כל מחלוקת בין התובע לעמותה, אינני נדרשת להכריע בשאלה זו. יחד עם זאת, לאור עדות זו, ספק אם יש לתובע עילת תביעה כנגד הנתבע. 14. נציג העמותה טוען מאידך (עמוד 8 שורה 5), כי התובע מעולם לא פנה לקבל אישור על השיק. כאמור לעיל, אינני נדרשת להכריע במחלוקת עובדתית זו, אולם אם כך היה הדבר, הרי שרשלנותו של התובע מאמירה ומקצינה, בכך שהוא לא פעל על פי נוהליו שלו. 15. התובע משקיע מאמץ ניכר (כל סעיף 1 לסיכומים, על תשעת סעיפי המשנה שלו) לשכנעני כי הוא היה חייב להחזיר את הכסף לעמותה, לאחר ומאחר שהתברר כי אלה אשר חתומים על השיק כבר אינם מורשי חתימה של העמותה. מאמץ זה אין בו טעם ואיני מוצאת לנכון להכריע בשאלה - אם אכן היתה מוטלת על התובע החובה להשיב לעמותה את הכספים. אני מוכנה להניח כי חובה זו אכן היתה מוטלת על התובע, מכוח החתימות. 16. יש להפריד בין חובתו של התובע להחזיר את הכסף לעמותה, עניין שלא נדון בפניי ולא עומד להכרעתי, לבין תביעת השיפוי מן הנתבע. אין זה מעלה או מוריד אם בסיטואציה שנוצרה כתוצאה מהתרשלות התובע היה עליו להחזיר את הכספים. השאלה הרלוונטית בהליך כאן היא - האם יש מקום לגלגל על הנתבע את תוצאות רשלנות התובע. עם שאלה זו התובע אינו מתמודד. התנהלות הנתבע 17. הנתבע היה במועד הרלוונטי חלפן כספים, והוא קיבל את השיק הנדון במסגרת פעילותו. 18. לגירסתו (סעיף 17 לסיכומיו), הוא בדק מול הבנק שלו אם קיימת בעיה עם השיק וקיבל אישור על תקפות השיק (עמוד 10 שורות 22,19). גירסה זו לא רק שלא נסתרה, אלא שהיא מאושרת ותואמת את גירסת התובע, שהרי אין מחלוקת כי התובע אכן כיבד את השיק ופרע אותו. 19. הנתבע טוען כי הוא שילם את תמורת השיק במלואה. גירסה זו לא נסתרה והנתבע אף ביסס אותה. הנתבע הציג שיק (נ/1) אשר לטענתו ניתן לצד ג' כבטחון להשבת הסכום. על גבי שיק זה נכתבו, בכתב ידו של הנתבע, התשלומים ששילם לצד ג' עד לפרעון המלא של השיק, שאז הוחזר לנתבע שיק הבטחון (עמוד 8 שורה 17 וכן עמוד 9 שורה 26). אני מקבלת את גירסת הנתבע התואמת את החומר שהוגש, ואני דוחה את הספקות שהתובע מעלה, לרבות הספקות הנובעות מן הרישומים הקודמים והמחיקות על גבי שיק הבטחון (נ/1). הנתבע הבהיר כי הוא עשה שימוש חוזר בשיק הבטחון והרישום תואם גירסה זו. לפיכך, אני קובעת כי הנתבע שילם את תומרת השיק לאותו צד ג', בהתאם לפירוט על גבי שיק הבטחון. 20. הנתבע עוד טען כי הוא לא הרוויח מן העסקה דנן, כיוון שהוא פרע, כאמור, את מלוא ערך השיק. הרווח היחיד שהיה לו הוא בפער הזמנים בין המועד בו הוא קיבל את הכסף מן התובע לבין המועד בו הוא העביר בתשלומים לפרקים, את הכסף לצד ג'. גם טענה זו לא נסתרה והתשלומים המפורטים על גבי שיק הבטחון מחזקים אותה. 21. התנהגותו של הנתבע, גם לאחר שהפרשה התפוצצה, מעידה אף היא על תום לבו ויושרו. הוא טרח וחיפש את צד ג', תוך שהוא מנצל כל בדל מידע שהיה לו על צד ג'. הוא נסע לאיזור בו היה אמור צד ג' להיות, נסע לישיבה בה היה אמור לשהות, המתין לו בשערי בית הכנסת בו חשב שהוא אמור להתפלל וכו'. 22. התובע טוען כי על הנתבע היה לדעת, למיצער, ידיעה קונסטרוקטיבית, כי מי שחתום על גבי השיק אינו בעלי הרשאה לחתום ואינו יכול חייב את העמותה (סעיף 2ז' לסיכומים). אינני מכריעה, במקרה דנן, על עניין הידיעה הקונסטרוקטיבית האמורה, כיוון שהתנהלותו הרשלנית של התובע ממילא קוטעת כל רשלנות אפשרית של הנתבע. כלומר, גם אם היה על הנתבע לשער כי מדובר בחתימות שאינן בתוקף, אין משמעות הדבר כי עליו לפנות לרשם העמותות. די בכך שהוא פנה אל התובע עצמו. לאחר ומאחר שהתובע אישר את תוקפו של השיק, לא היה על הנתבע לבצע כל בדיקה נוספת והוא יכול היה להסתמך על אישור זה. סיכום 23. הממצאים העובדתיים, כפי שהכרעתי בהם לעיל, תומכים באופן חד משמעי בגירסת הנתבע. הנתבע פעל בדיוק כפי שהיה עליו לפעול, ביצע את כל הבדיקות, קיבל את כל האישורים והיה רשאי להסתמך על כך שהשיק תקין ותקף. הנתבע נתן תמורה עבור השיק ושינה את מצבו לרעה בשל כך. 24. לעומת זאת, התובע התנהל במקרה דנן באופן רשלני ביותר והוא האחראי לכך שתרגיל "העוקץ" של צד ג' הצליח בידיו. לכל היותר יכולות להיות לתובע טענות כלפי העמותה, אם הוא אכן דבק בגירסתו כי מי מטעמה אישר את פרעון השיק - עניין זה אינו במסגרת סמכותי. 25. יתר על כן, מן החומר שבפניי עולה, לכאורה, כי גם ידיה של העמותה אינן נקיות והתנהלותה במקרה דנן היתה לכאורה רשלנית, למיצער, היא לא ביצעה כל בדיקה יותר מעמיקה כדי לנסות ולזהות מי הוא אותו צד ג'. אני אומרת זאת בזהירות יתרה, משום שהעמותה אינה צד להליך שבפניי. 26. לאור האמור לעיל, זכאי הנתבע ליהנות מן ההגנה אשר בסעיף 2 לחוק עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. ההשבה, במקרה דנן תהיה בלתי צודקת בעליל. אין להטיל על הנתבע, שפעל כדין ובתום לב, את תוצאות ההתרשלות הרבתית של התובע או של העמותה. 27. אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבע סך של 8,000 ש"ח הוצאות ההליך דנן. הסכום כולל שכ"ט ומע"מ. בנקשיקים