קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת רשלנות ניהול השקעות: בפני תביעה כספית להחזר כספים שהתובעים הפקידו בחשבון לצורך ביצוע השקעות על ידי הנתבעים 2- 3 ואשר ירדו לטמיון. כן לטענת התובעים, חייב הנתבע 1 בחובות הנתבעים 2 ו- 3, הן מכח ערבותו והן מכח עוולת הרשלנות. א. טענות התובעים. 1. התובע, איש עסקים בתחום הנדל"ן וסחר רכב, ניהל עסקים עם הנתבע 1. 2. התובע הסכים להצעתו של הנתבע 1 להתקשר בהסכם עם הנתבע 2, אותו תאר הנתבע 1, כאיש עסקים בתחום הסחר במטבע חוץ. 3. ביום 31/8/04 כרת התובע הסכם בכתב עם הנתבעים 2 ו-3 כשהנתבע 1 ערב לחיובי הנתבעים 2-3. 4. במסגרת ההסכם, הביא הנתבע 2 את בנו, הנתבע 3, והציג אותו כמומחה בביצוע עסקאות במטבע חוץ. לכן הוסכם כי הנתבע 3 יהיה מיופה הכח בבנק לביצוע העברות כספיות ועסקאות המט"ח נשוא ההסכם. 5. במסגרת ההסכם התחייב הנתבע 2 להשקיע כספים ולגייס אשראי בסכום של 25,000,000$ לצורך הרחבת תחום ההשקעות, הן במט"ח והן בנדל"ן והציג עצמו כבעל יכולת לגייס אשראי כאמור. בדיעבד התברר כי מדובר במצג שווא שנועד למשוך את התובעים לעסקה. 6. הנתבעים 2-3 לא השקיעו את הכספים שהתחייבו להשקיע במקביל להשקעות התובעים, וכל שהיה בקופת הקבוצה הם הכספים של התובעים בלבד. 7. הנתבעים הצהירו שסכום ההשקעה של התובעים מובטח, התחייבו להפיק לתובעים רווחים, ובמקרה של הפסד, התחייבו הנתבעים להחזיר לתובעים את סכומי ההפסד. הנתבע 2 אף התחייב בכתב, במסגרת ההסכם, לערוב להשקעות התובעים ובין היתר, להבטיח את קרן הכספים שיופקדו על ידם לצורך עסקי הצדדים. 8. בהתאם להסכם הכניס התובע את כספיו וכספי ביתו, התובעת 2, לחשבון מט"ח בבנק איגוד, וביום 2/9/04 היה בחשבון סכום של 758,274 ש"ח (שווה ערך, נכון לאותו מועד, לסך של 168,169$). 9. מתוך סכום זה משכו הנתבעים 2 ו- 3 סך של 225,000 ₪ שהופקד בחברת ההשקעות "איזי פורקס". 10. כמו כן הפקיד התובע 181,040 ₪ (40,000$ נכון לאותו מועד) בבנק "סאקסו". 11. הכספים שב"איזי פורקס" ובבנק "סאקסו" הושקעו מפעם לפעם על ידי הנתבעים 2 ו- 3 בעסקאות שונות, עד שלא נותר דבר בחשבון הנ"ל שבבנק איגוד והוא עמד ביום 17/4/05 ביתרת חובה בסך 519,510 ₪. 12. במו"מ שניהלו התובעים מול הבנק הגיעו הצדדים להסכם לפיו ימחק הבנק את החוב כך שהנזק שנגרם בפועל לתובעים הוא בסך של 570,000 ₪. 13. עקב השתלשלות עניינים זו הפסיק הבנק את קשריו הטובים עם התובעים והם נאלצו לסגור את חשבונותיהם שהתנהלו בבנק משך שנים, נגרם להם נזק תדמיתי ופגיעה במוניטין. 14. כוונת הנתבעים, מלכתחילה, היתה להונות את התובעים ולהוציא מהם במרמה ובמצג שווא את הכספים. 15. התובעים לא הכירו את עסקי המט"ח והולכו שולל על ידי הנתבעים 2 - 3 אשר הציגו בפניהם מצגי שווא ותרמית. 16. לולא היכרותו של התובע עם הנתבע 1 ולולא המלצתו, לא היה התובע מתקשר בהסכם עם הנתבעים 2- 3. לכן אחראי הנתבע 1 לנזקים שנגרמו לתובעים. כמו כן ידע הנתבע 1, מראש, כי הנתבעים 2 ו- 3 הם אנשים לא ישרים שלהם חובות רבים, בין היתר בהוצל"פ ובכל זאת שידל את התובעים לעשות איתם את העסקה. לכן, לא רק שהנתבע 1 ערב להתחייבויותיהם של הנתבעים 2 ו- 3, אלא הוא גם מעוול יחד איתם. 17. הנתבעים 2 - 3 אינם מומחים במט"ח כפי שהציגו עצמם אלא נוכלים שביצעו כלפי התובעים "עוקץ". 18. הנתבעים 2- 3 העלימו את הכספים, נטלו אותם לכיסם או עשו בהם עסקאות פזיזות ורשלניות. 19. כמו כן פעלו הנתבעים 2- 3 בניגוד להתחייבויותיהם בהסכם לסחור בעסקאות מט"ח כדאיות ורווחיות. 20. לטענת התובעים נגרם להם נזק כספי בגין השקעתם בסך 939,314 ש"ח ₪ (קרן). כמו כן הם זכאים לפיצוי בגין פגיעה בשמם הטוב בבנק ונזק למוניטין בסך 50,000 ₪. בנוסף הם זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש בסך 20,000 ₪. לצרכי אגרה העמידו התובעים את תביעתם על סך של 570,000 ₪. ב. הנתבע 1. 21. הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה וביום 2/3/06 ניתן נגדו פסק דין. ג. טענות הנתבע 2. 22. האשראי שהנתבע 2 היה אמור לגרום לקיומו היה לצורך סחר במט"ח, כך שנפח העסקאות יוכל לעמוד על 25,000,000$, וזאת במידה והתובע יפקיד את הכספים בבנקים שייבחרו על ידי הנתבע 2 (דהיינו שימוש ב"מינוף"). 23. הנתבע 2 לא התחייב מעולם להשקיע כספים נוספים, מקבילים להשקעותיו של התובע. התובע בחר לעצמו כראות עיניו את דרכי ההפקדה כך שהשיג אישור מבנק איגוד בו התנהל חשבונו הפרטי לבצע עסקאות במט"ח. כתוצאה מכך היה על הנתבע 2 להחליט על פעולותיו העסקיות, לא על פי שיקולים ספקולטיביים בהתאם לניתוחים טכניים שבידי הנתבע 2 ועל פי הידע, המקצועיות והמיומנות שלו, אלא על-פי הוראות שרירותיות של פקיד הבנק הממונה על חשבונו של התובע בבנק איגוד. 24. התובע לא עמד בהתחייבויותיו להפקיד בטוחות על פוזיציות שנפתחו, חרף הפצרות הנתבע 2 כלפי התובע כי במידה ולא יופקדו הבטוחות, העסקה תיסגר בהפסד. 25. ההפסדים נגרמו בשל הפרת חמורה של ההסכם מצד התובע אשר פעל לאורך כל ההתקשרות באדישות, וכל מטרתו היתה לטרוף את הקלפים בדרך של תרמית והונאה, במקום לתרום להצלחת המיזם המשותף שעמד להתקיים בין התובע לנתבע 2. 26. התובע לא הפקיד שום כסף לסחר במט"ח בבנק איגוד אלא רק הצליח להגיע להסדר עם הבנק לצורך מסחר במטבע חוץ, ולכן "מחל" הבנק על החוב. 27. התובע הציג עצמו כמי שיש לו הבנה בשוק המט"ח ומסיבה זו דרש לקבל פירוט כל הפעולות שנעשו בחשבון אחת לשבועיים. כמו כן אמר התובע כי יש לו חשבונות מט"ח ב"סלומון שוקי הון". לפיכך אין ממש בטענתו כי אינו יודע דבר בתחום זה. 28. התובע עצמו אינו איש עסקים זך ונקי שלא דבק בו רבב שכן מוטלים על נכסיו עיקולים רבים. 29. הנתבע קיבל יפוי כח שהיה מוגבל לעסקאות מט"ח, ללא אפשרות למשוך כספים מחשבון הבנק, וממילא לא היו במעשיו עוקץ ונוכלות. 30. התובע ידע שבעסקת מט"ח ישנם סיכוי וסיכון גבוהים. 31. בהתייחס לנתבע 3, הרי שהוא בעל ידע לבצע עסקאות במט"ח וכל תפקידו היה לפעול בחשבון הבנק בביצוע עסקאות כאמור . על-פי יפוי הכח שקיבל מהתובע, לא היתה לנתבע 3 אפשרות למשוך כספים מהחשבון או לבצע בו פעולה אחרת, מלבד להשקיע את הכסף במט"ח ולהשאיר את הכסף בחשבון. ד. טענות הנתבע 3. 32. תפקידו של הנתבע 3 היה לפעול בחשבון הבנק בדרך של ביצוע פעולות מסחר במטבע חוץ ותו לא. על-פי יפוי הכח שקיבל לא היתה לו כל אפשרות למשוך כספים מחשבון הבנק. 33. הנתבע 3 למד את תחום ההשקעות במט"ח, עסק בו בעבר ועוסק בו גם כיום. 34. הנתבע 3 לא התחייב להשקיע ולו פרוטה בעסק, לא התחייב לרווחים כלשהם ולא התחייב לדבר כלשהו במידה ויהיה הפסד. 35. בהשקעה במט"ח אין כל וודאות. ניתן להרוויח סכומים רבים במהירות וניתן גם להפסיד אותם באותה מהירות. 36. הנתבע 3 עבד כשכיר והשקיע את הכסף עד לשלב בו הודיע לו הבנק כי אין מספיק בטוחות לחשיפה להפסדים ולכן מונע הבנק את המשך ההשקעה. 37. התובע הציג עצמו כמי שיש לו הבנה בשוק המט"ח ולכן דרש לקבל פירוט כל הפעולות שנעשו בחשבון אחת לשבועיים. כן אמר התובע כי יש לו חשבונות מט"ח ב"סלומון שוקי הון". 38. הנתבע 3 לא הציג כל מצג שווא, לא לקח כספים לכיסו, ולא נהג במרמה. כל שהיה הוא שעסקת המט"ח לא עלתה יפה. לנתבע 3 אין חובות ואין תיקי הוצל"פ כלשהם. ה. דיון . ה-1: אחריות הנתבע 2 כערב. 39. ביום 31/8/04 נכרת הסכם בכתב בין התובע לבין הנתבע 2. על-פי ההסכם היה על התובע להשקיע כספים בהם ישתמש הנתבע 2, בעצמו או באמצעות בנו, צחי, קרי: הנתבע 3 , לצורך מסחר במטבע חוץ. 40 כן נקבע ב"הואיל" השני להסכם כי: "צד ב' (קרי: הנתבע 2 - ר.פ.א) הביע נכונות לערוב להשקעות צד א' (קרי: התובע - ר.פ.א.), ובין היתר, להבטיח את קרן הכספים שיופקדו על ידי צד א' לצרכי עסקי הצדדים להלן "ההשקעות"". 41. בנוסף קבעו הצדדים כי חלוקת הרווחים תחל לאחר "הרצה" של שישה חודשים של העסק, לאחר ששולמו הוצאות המשרד ולאחר שהתובע יקבל את סכום הקרן. כן נקבע כי ככל שתוחזר הקרן לתובע תקטן התחייבותו של הנתבע 2. 42. בנוסף נקבעו ההוראות דלקמן: סעיף 19(14) להסכם: "במקרה האמור בסעיפים (11), (12) לעיל (הכוונה צריכה ככל הנראה להיות סעיפים (12), (13) - ר.פ.א.), אברהם (צד ב') ישפה את מורגן בגין ההפחתה או ההפסד, מכח התחייבותו המפורטת בהסכם זה להלן"; סעיף 20 להסכם שכותרו "ערבות אישית של אברהם להחזר סכום הקרן" קובע: "(1) אברהם מתחייב בזה בערבות אישית בלתי חוזרת להחזיר למורגן את כל סכום הקרן שהפקיד, במקרה של הפסד כלשהו שנבע משותפות זו. (2) (3) כל סכום אשר ימשוך מורגן כסכום רווחים, עד לגמר השקעותיו של מורגן עפ"י הסכם זה, יהווה החזר של סכום הקרן, והתחייבותו של אברהם תופחת אוטומטית בהתאם. (4) ההתחייבות של אברהם להשבת הסכום של הקרן, היא התחייבות אבסולוטית". 43. בכתב ההגנה כפר הנתבע 2 בהתחייבותו להשיב לתובע את כספי הקרן של השקעתו. כך הכחיש בסעיף 14 לכתב ההגנה את האמור בסעיף 9 לכתב התביעה בו טען התובע כי הנתבעים התחייבו להחזיר לו את סכומי ההפסד במקרה של הפסד, וכן הכחיש בסעיף 28 לכתב ההגנה את האמור בסעיף 21 לכתב התביעה בו נטען על-ידי התובעים כי הנתבע 2 התחייב לפצות אותם במקרה של הפסד. להשלמת התמונה אציין כי טענת הנתבע 2 בסעיף 16 לכתב ההגנה כי: "פשוט וברור כי התחייבותו של נתבע 2 כלפי התובע על סכום ההשקעה (הקרן) היתה על דעת ובלבד שהתובע ימלא את התחייבויותיו ראשונה ..." נאמרה לגבי סעיף 12 לכתב התביעה בו נטען שהנתבעים לא עמדו בהתחייבותם על-פי ההסכם וכתוצאה אבדו הכספים שהיו בחשבון, ולא לגבי סעיפים 9 ו- 21 לכתב התביעה. 44. בחקירתו הנגדית הודה הנתבע 2: "אני התחייבתי אבסולוטית לכל שקל בתנאי שניקח את הכסף הזה ויהיו הפסדים ועל זה יש לי בקרה" (עמ' 44 שורות 24 - 25 לפרוטוקול). 45. דא עקא שלטענת הנתבע 2 בחקירתו הנגדית, התחייבותו הייתה מותנית בכך שהתובע ישקיע את כל ה- 250,000$. כמו כן, לטענתו תחילה היו עסקאות מוצלחות ורווחיות ורק לאחר מכן ירד הסכום, ועל כך אינו ערב. כך מעיד הנתבע 2 בעמ' 45 שורות 3 - 14 לפרוטוקול: "ש. מקריא לך את סעיף 4 להסכם, ההתחייבות היא אבסולוטית. ת. אבסולוטית בתנאי שהוא משקיע את ה- 250 ולא שלמחרת אין את הסכום הזה. ההתחייבות שלי לא כללה שמ- 250 יצמח ל- 400 ואחר כך נפסיד את הכסף הזה... ש. אתה מבין מה זה המילה אבסולוטית בסעיף 20.4 בנספח א' (ההסכם - ר.פ.א.) ת. בלשון הבריות כן. ש. יש לשון אחרת שאני לא מכיר אותה. ת. יש לשון משפטית שזה אחרת. ש. ... ת. דעת הבריות אומרת שאם הרוויחו מיליון דולר מה- 250 אז אני לא ממשיך להיות ערב". 46. בסיכומיו טוען הנתבע 2 כי הוא קיים את ערבותו לעילא ולעילא (עמ' 2 לסיכומים למעלה) שכן הוא לא התחייב לקרן ההשקעה של התובע לנצח. ערבותו נתנה עד שהרווחים מעסקאות המט"ח יעלו כדי קרן ההשקעה של התובע. לטענתו, הרווחים שצברו עסקאות המט"ח שילשו וריבעו את הקרן המושקעת ואין בעובדה שהעסק צבר הפסדים כדי לחייב את הנתבע 2 בהתאם לערבותו. 47. כן טען הנתבע 2 בסיכומיו כי התובע הפר את החוזה בכך שלא הכניס לחשבון את מלוא 250,000$, ובכך לא הכניס אותם לבנק לפי בחירתו של הנתבע 3 . 48. אשר לטענה כי הנתבע קיים את ערבותו שכן הרווחים שילשו וריבעו את הקרן - הנתבע 2 חקר על כך את התובע אשר העיד כי סמוך להתחלת העסק הוא החל לצבור הפסדים במהירות. כך גם העיד עת/2, מר דניאל דרבש, מנהל מחלקת מכירות ב"איזי פורקס". הלה שב והעיד כי לא זכור לו שהיתה תקופה בה היו רווחים בחשבון וכן העיד כי מייד בהתחלה היו הפסדים גדולים אשר בסופו של דבר כילו את כל הסכום שהיה בחשבון ואף מעבר לכך (כאשר בסכום "העודף" נשאה, בסופו של דבר, "איזי פורקס"). 49. הנתבע 2 לא הגיש חוות דעת כדי לתמוך את טענתו, ולא הביא לכך עדות אחרת כלשהי, לבד מדבריו שלו, אשר נסתרו על ידי מר דרבש, שהוא עד שאין לו אינטרס בתובענה. 50. לפיכך נדחית טענת הנתבע לפיה אין הוא ערב לסכום הקרן בשל כך שהרווחים עלו על סכום הקרן. 51. אשר לטענה כי התובע הפר את התחייבותו להכניס לחשבון 250,000$ ולכן מופטר הנתבע 2 מערבותו - בטענה זו אין ממש. ראשית, ההפסד היה כה מהיר עד כי לא היה מקום שהתובע יכניס כספים נוספים ואילו היה עושה כן אפשר והיתה מועלית נגדו, ובצדק, טענה כי לא פעל להפחתת נזקו. שנית, אין כל ראייה כי ב"זמן אמת" דרש ממנו הנתבע 2 להכניס כספים נוספים או כי טען כנגדו שההפסדים נגרמים בשל כך שהתובע לא מכניס את הכספים הנוספים, כפי שנטען בסיכומי הנתבע 2. בנוסף, הנתבע 2 לא הביא כל ראייה לטענתו לפיה היה קשר כלשהו בין העובדה שהתובע לא הכניס לחשבון סכומים נוספים (עד כדי 250,000$) להפסדים שנגרמו בחשבון. לבסוף, ההסכם עצמו לא קבע כי ערבותו של התובע תיכנס לתוקפה רק עם הכנסת מלוא הסכום לחשבון. כעולה מנוסח ההסכם ויתר הנסיבות, ערבותו של הנתבע 2 הינה ביחס ישיר לסכום שהוכנס על ידי התובע, בהפחתת רווחים שהתובע היה מקבל, אם היה מקבל. 52. לפיכך נדחית טענת הנתבע 2 כי ערבותו היתה מותנית בכך שהתובע יכניס לחשבון את מלוא הסכום של 250,000$. 53. אשר לטענה כי התובע הפר את התחייבותו להכניס את הכסף לחשבון על-פי בחירתו של הנתבע 3 בכך שהכניס אותו לבנק איגוד - התובע העיד כי הכניס את הכסף לחשבון על-פי הוראות הנתבעים. הנתבעים הכחישו טענה זו. העובדה אותה לא ניתן לסתור היא כי לאחר שהתובע הכניס את הכסף לחשבון בבנק איגוד פעלו בו הנתבעים. אם חשבו כי לא יוכלו לבצע את ההשקעות בבנק איגוד היה עליהם לסרב לעשות כן. יתר על כן, אין כל ראשית ראייה לכך שהתריעו על כך שהפקדת הכסף בבנק איגוד תפגע בביצוע ההשקעות או כי היא מהווה הפרה של החוזה. הנתבע 2 גם לא הוכיח טענתו לפיה הפעילות מול בנק איגוד נופלת בטיבה בפעילות מול כל מוסד פיננסי אחר וכי היא פגעה בביצוע ההשקעות על ידי הנתבעים. בין היתר, לא הוגשה חוות-דעת מומחה על הנטען וכן לא הוגשו ראיות כלשהן שיש בהן כדי להוביל למסקנה האמורה. 54. לפיכך נדחית טענת הנתבע 2 לפיה ערבותו היתה מותנית בכך שהתובע יכניס את הכספים לחשבון אחר כלשהו. 55. לאור האמור לעיל ערב הנתבע 2 לסכום הקרן. ה-2: אחריות הנתבע 3 כערב. 56. לטענת התובעים התחייב גם הנתבע 3 להיות אחראי לכספי הקרן. לא אף זאת אלא שלטענתם, במקור, היה הנתבע 3 אמור להיות צד להסכם. כראייה הגישו התובעים טיוטות שקדמו לחתימת ההסכם. 57. מנגד טוענים הנתבעים 2 ו-3 כי הנתבע 3 אינו צד להסכם. אמנם, בתחילה העביר טיוטה או שתיים בהם הוא צויין כצד להסכם אך דבר זה לא היה לרצונם של התובע והנתבע 2, ולפיכך נכרת ההסכם כפי שנכרת. 58. על-פי ההסכם שנכרת בפועל, לא היה הנתבע 3 צד לחוזה. אף לא הוכח שהוא היה עד לחתימת החוזה שכן על החוזה חתם כעד, מאן דהו אחר. התובע העיד כי הנתבע 3 נכח בעת חתימת ההסכם אלא שהתובע סבר שלא ראוי שהנתבע 3 יחתום על ההסכם כעד. טענה זו לא הוכחה על ידי התובע. 59. התובע הגיש שתי טיוטת קודמות להסכם (נספחי ג' לתצהיר התובע ת/1) בהן מופיע הנתבע 3 כצד להסכם אולם גם על-פי טיוטות אלה הנתבע 2 ולא הנתבע 3 היה ערב לקרן (ראה "והואיל" השני לטיוטה וכן סעיפים 23 - 26 לאותה טיוטה. כמו כן ראה סעיף 9 לטיוטה השנייה). על-פי שתי הטיוטות העמדת האשראי היתה אמורה להיעשות על ידי הנתבע 2, ולא על ידי הנתבע 3. 60. לפיכך, אין כל ראשית ראייה לכך שהנתבע 3 התחייב לערוב לקרן הכספים שיעמיד התובע, ומחומר הראיות שבפני עולה המסקנה ההפוכה, קרי: הנתבע 3 לא היה אמור לערוב לסכום זה או לסכום כלשהו. ה-3: חבות של נתבעים 2 ו- 3 בגין מרמה או "עוקץ". 61. התובעים טענו כי הנתבעים 2 ו- 3 שלחו יד בכספים וכי מלכתחילה תכננו לעשות לתובעים תרגיל "עוקץ". 62. התובעים הגישו מסמכים לגבי ההשקעות שנעשו אך לא הצביעו על כספים כלשהם (למעט משכורת לנתבע 3 אשר שולמה בהסכמת הצדדים ועל-פי ההסכם) שהנתבעים 2 ו/או 3 נטלו לעצמם. 63. לא אף זאת אלא שבחקירתו הנגדית העיד התובע לעניין זה החל מעמ' 9 שורה 22 לפרוטוקול: "ש. את הטוען שהנתבעים רצו להונות אותך נכון. ת. כן. ש. הם עשו לך עוקץ. ת כן. ש. יש לך הוכחה שצחי לקח שקל לכיסו או שני הנתבעים לקחו ת. העוקץ לובש הרבה צורות וזה אחת מהצורות של העוקץ שהם לא שמו את ה- 25 מיליון דולר כפי שהטיחו. אם היו עושים כן, הם יכלו להמשיך ולהרוויח והייתי יוצא עם הכסף שלי. העוקץ הוא שלא שמו את ה- 25 מיליון דולר. אין לי בקרה על החשבונות, יכול להיות שלקחו כסף לכיסם. אני לא מבין בדברים האלה, יכול להיות שלקחו, לא יודע. ש. אין לך הוכחות. ת. אני לא אומר שיש לי הוכחו, אני לא יודע, יכול להיות שכן לקחו, הם אמרו שהרוויחו." 64. אין צורך לציין כי אין באמור לעיל ולו שמץ של ראייה ל"עוקץ" שתכננו הנתבעים. 65. לפיכך לא הוכח על-ידי התובעים כי הנתבעים 2 ו/או 3 נטלו מהכספים לכיסיהם, וכן לא הוכחה כל טענה של "עוקץ" או מרמה. ה-4: חבות הנתבעים 2 ו- 3 ברשלנות. 66. התובעים טוענים כי, לחילופין, נהגו הנתבעים 2 ו- 3 ברשלנות והראייה שכספי התובעים נמוגו חיש מהר. 67. על-פי ההלכה הפסוקה על-מנת להוכיח את עוולת הרשלנות יש להוכיח את רכיביה כדלקמן: א. חובת זהירות (חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית); ב. האם הפר המזיק חובת זהירות זו (התרשלות); ג. קשר סיבתי בין ההפרה לנזק; ד. נזק. ראה: ע"א 862/80 עירית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113. 68. גישה אחרת לדרך ניתוח עוולת הרשלנות היא לפיה, ראשית, יש לדון בקיומו של רכיב ההתרשלות ורק לאחר מכן בחובת הזהירות, ובאשר לדיון בחובת הזהירות, הרי שעל-פי גישה זו - הדיון בחובת הזהירות המושגית - מיותר. 69. בע"א 10078/03 אורי שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ, מאגר "נבו" מיום 19/3/07, סקר כב' השופט א' לוי את הטעמים לגישה זו, כאשר כב' השופטים א' ריבלין וא' פרוקצ'יה ציינו כי אינם נדרשים לבחינת דרך זו להוכחת עוולת הרשלנות. 70. כן ראה לעניין זה מאמרו של פרופ' אריאל פורת "עוולת הרשלנות על-פי פסיקתו של בית-המשפט העליון מנקודת-מבט תיאורטית" ספר השנה של המשפט בישראל (תשנ"ו, אריאל רוזן צבי עורך) 373. 71. התובעים לא הביאו כל ראייה לטענה זו, בין אם בדרך של הגשת חוות-דעת מומחה ובין בדרך אחרת כלשהי. בכך נשמט היסוד לטענה כי הנתבעים 2 ו- 3 פעלו ברשלנות, בין אם לפי הדרך שהתוותה ההלכה הפסוקה ובין אם לפי הדרך האחרת. 72. העובדה כי לא נותר דבר מהשקעה בעסקאות מט"ח אין בה, כשלעצמה, להוות ראייה לרשלנות כלשהי. התובע העיד כי לא ידוע לו שהשקעות מסוג זה מסוכנות, אולם נדמה כי טענה זו, למצער, מוטלת בספק. ה-5: הסכום עליו חלה ערבות הנתבע 2. 73. התובעים הפקידו בחשבון הבנק נכון ליום 2/9/04 סך של 758,274 ₪ (נספח ו' לתצהיר התובע ת/1). מסכום זה נמשך על-פי הוראת הנתבעים 2 ו- 3 סך של 225,000 ₪ שהופקד בחברת "איזי פורקס" ביום 12/9/04 (נספח ז' לתצהיר התובע ת/1). 74. בנוסף הופקד על-ידי התובע סך של 40,000$ בהעברה בנקאית לבנק "סאקסו". הסכום עמד במועד ההפקדה, 30/8/04, על סך של 181,040 ₪ (נספח ח' לתצהיר התובע ת/1). 75. בנוסף היו ל"עסק" הוצאות של משכורות, רכב, טלפון, שכירת משרד וכו'. 76. סופו של דבר שכל הסכום שהוכנס על-ידי התובע לחשבון, נמוג. בנוסף נכנסו החשבונות ליתרות חובה אך אלה לא נתבעו, בסופו של דבר, על-ידי הבנק ו"איזי פורקס" מהתובעים. 77. על-פי ההסכם: "צד ב' (הנתבע 2 - ר.פ.א.) הביע נכונות לערוב להשקעות צד א' (התובע - ר.פ.א.), ובין היתר, להבטיח את קרן הכספים שיופקדו ע"י צד א' לצורכי עסקי הצדדים להלן: "ההשקעות"" (ההדגשות שלי - ר.פ.א.). 78. מכאן, שערבותו של הנתבע 2 משתרעת, לא רק על הכספים שהופקו ואשר בהם נעשה שימוש לביצוע עסקאות מט"ח, אלא לכלל הכספים ששימשו לצורכי העסק של הצדדים, כולל ההוצאות. 79. דבר זה עולה גם מההוראות שקבעו הצדדים לגבי השמירה על שלמות הקרן (סעיף 19 לחוזה) ודרך חלוקת הכספים והעיתוי שלה. 80. הנתבע 2 הודה ב- 100,000 ₪ נוספים אשר נמשכו לצרכים שונים של העסק: משכורות, משרד וכו' (עמ' 45 שורות 26 לפרוטוקול ואילך). דבר זה מסתבר גם מההסכם שבין הצדדים. 81. התובע לא פירט ולא תמך באסמכתאות את יתר ההוצאות. העובדה שהסכומים היו מלכתחילה בחשבון הבנק אין בה כדי להוכיח בגין מה יצאו הסכומים. 82. לפיכך הוכיח התובע את זכותו להשבת הכספים שפורטו לעיל, סה"כ קרן של 506,040 ₪ על-ידי הנתבע 2 שערב להשבתם. ה-6: פיצוי בגין פגיעה בשם טוב ובמוניטין. 83. על מנת להיות זכאי לפיצוי ברכיב של פגיעה בשם טוב ובמוניטין על התובע להוכיח את השם הטוב או המוניטין שהיו לו קודם לפגיעה הנטענת בהם, ולאחריה. 84. התובע לא הוכיח אף אחד מהשניים, ודין התביעה ברכיב זה - להידחות. ה-7: פיצוי בגין עגמת נפש. 85. בין היתר, משלא הוכיחו התובעים מרמה, "עוקץ" ואף לא רשלנות, לא ראיתי לנכון לפצותם ברכיב זה, במיוחד שגם ל"עגמת הנפש" לא הובאה ראייה כלשהי, ואין היא מסתברת כשלעצמה מנסיבות העניין, מעבר לאי הנעימות שחש אדם כאשר הדברים אינם מסתדרים כמצופה ועל הצד הטוב או כאשר הוא נאלץ להגיש תביעה. באלה, האחרונים, אין די כדי לבסס תביעה ברכיב של "עגמת נפש". ו. פסיקתא . 86. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן: א. הנתבע 2 ישלם לתובעים סך של 506,040 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17/4/05 ועד למועד התשלום בפועל, הוצאות משפט, לרבות הוצאות אגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על-ידי התובעים ועד למועד התשלום על-ידי הנתבע 2 וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין בתוספת מע"מ כדין. ב. התביעה נגד הנתבע 3 נדחית. בהתחשב בכך שלנתבע 3 היה ייצוג נפרד על-ידי עו"ד (ואילו אביו ייצג את עצמו), וכן בטיב הטענות שהועלו נגדו ונדחו, ישלמו התובעים, יחד ולחוד לנתבע 3 הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. רשלנותהשקעות