תביעת רשלנות רפואית בגין שחרור ממיון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת רשלנות רפואית בגין שחרור ממיון:

מבוא



התובע מס' 1 (להלן: "התובע"), יליד 8.6.72 חש בבוקר יום 10.2.1999 כאבים באשך השמאלי. הוא פנה לטיפול בחדר המיון של הנתבע (להלן: "בית החולים"). לפי הנטען בכתב התביעה הוא הגיע בשעה 11:31 ונבדק על ידי רופא באיחור של מספר שעות. לתובע נערכה בדיקה גופנית ונמצא סקרוטום תקין ללא אודם או נפיחות, אשך שמאל מעט מוגדל ורגיש במישוש אך חופשי, אפידרמיס נמוש מעובה.




בהמשך הופנה התובע לבדיקת אולטראסאונד של האשכים ולאחריה כתב הבודק כי 'אשך שמאלי בעל מרקם תקין ועם זרימת דם, יותרת האשך מעובה נוזל משמאל'. עוד נשלח התובע לבדיקת שתן.




שחרור התובע מחדר המיון נעשה בשעה 16:40 כאשר האבחנה היא של 'אפידידימטיס משמאל, דלקת האשך השמאלי'. הומלץ לו על טיפול אנטיביוטי וביקורת אצל אורולוג בחלוף ארבעה ימים.




לאחר שהתובע שוחרר מבית החולים חלפו שלושה חודשים. במהלכם הוא פנה לאורולוג שבשלב מסוים הפנה אותו לבדיקת אולטראסאונד של האשכים. בדיקה זו בוצעה ביום 12.5.99 ונמצא בה אשך שמאלי מוגדל במרקם בלתי הומוגני, הודגמה הגדלה של אפידידימוס השמאלי במרקם לא הומוגני בעיקר היפואקוגני.




ביום 24.5.99 עקב חשד לגידול באשך השמאלי עבר התובע ניתוח לכריתה רדיקלית של האשך. בניתוח נמצא כי האשך נמקי ולטענת התובע הנמק נגרם כתוצאה מתסביב של האשך שאירע ביום 10.2.99 ולא אובחן בחדר המיון של בית החולים.




התביעה שבפני היא לפיצוי התובעים בשל הנזקים שנגרמו בשל התרשלותו של בית החולים.




בית החולים טוען כי ביום 10.2.99 לא היה לתובע תסביב אשך אלא דלקת יותרת האשך ובה טיפל באופן נכון. לטענתו נערכו כל הבדיקות הנחוצות וזו הייתה מסקנתן. על כן, סבור בית החולים כי לא הייתה כל התרשלות בטיפול בתובע ויש לדחות את התביעה.




כפי שאפרט להלן אין כמעט מחלוקת עובדתית בין הצדדים והם אינם חלוקים על כך שלתובע אירע תסביב אשך שהביא לכריתתו. הדיון ממוקד בשאלות הרפואיות:




האם בעת שהייתו של התובע בבית החולים ביום 10.2.99 הוא סבל מתסביב האשך או שסביר יותר שסבל מדלקת יותרת האשך ותסביב האשך התרחש בשלב מאוחר יותר, הקרוב לחודש מאי 1999, שאז נותח.




בהנחה כי לתובע היה תסביב כאמור בעת הביקור בחדר המיון, האם בית החולים התרשל בכך שלא טיפל בתסביב האשך, ככל שהיה, והתובע לא נותח באותו שלב אלא שוחרר לביתו עם ההנחיות שקיבל.




בטרם אדרש לשאלות שבמחלוקת אסרוק את התשתית העובדתית העולה מהעדויות של התובע, אשתו וד"ר אבו ערפה וכן את הרשומה הרפואית. בהמשך יבחנו חוות הדעת השונות וידונו השאלות השונות.


הרקע העובדתי והרשומה הרפואית



הרשומה הרפואית של בית החולים מלמדת את העובדות הבאות:




ביום 10.2.99 בשעה 11:31 התקבל התובע בבית החולים. תיאור הרקע הרפואי לפנייה שנכתב בממכתב השחרור המתעד את קבלתו היה 'מהיום בבוקר כאבים באשך השמאלי ללא תלונות'.




לתובע נערכה בדיקה גופנית. בתיאור הבדיקה נכתב:


"בדיקה .. סקרוטום נראה תקין ללא אודם או נפיחות. אשך שמאל מעט מוגדל ורגיש במישוש אבל חופשי. אפידרמיס נמוש מעובה. אשך חופשי ומובילי. אשך ימני תקין.



בתיאור בדיקות העזר בעמוד 2 לגיליון נכתב כי התובע עבר אולטראסאונד אשכים על ידי ד"ר הדס. נמצא בבדיקה 'אשך שמאלי עם מירקם תקין עם מעט נוזל מסביב עם עיבוי יותר האשך. אשך ימני תקין'.




בעמוד 3 שעניינו השחרור נכתב כי לתובע אובחן Lt. Epydidemys ובהמשך בתיאור מהלך הדיון נכתב כי נבדק על ידי ד"ר אבו ערפה ואין עדות ל- Torsion גם לפי תוצאה של US. ההמלצות שניתנו לתובע היו לברר את תוצאות תרבית השתן שנלקחה בבית החולים; לקחת טיפול תרופתי אנטי דלקתי, לגשת לביקורת אורולוג לאחר ארבעה ימים וככל שיש החמרה לשוב לחדר מיון. שחרור התובע היה בשעה 16:40.




בעמוד 4 לגליון נרשמו ממצאי בדיקת האולטראסאונד שנערכו על ידי ד"ר הדס: 'האשך השמאלי בעל מרקם תקין עם זרימת דם, יותרת האשך מעובה, נוזל משמאל, האשך הימני תקין'.



עדות התובע ואשתו



התובע מתאר בתצהירו כי באותו בוקר חש 'כאבים פתאומיים באשך השמאלי שלי אשר העירו אותי משנתי'. לדבריו לא חש כאבים דומים או משמעותיים באשכים עד לאותו בוקר. הוא מתאר כי הגיע לחדר המיון בשעה 11:30. למרות שהוא סבל מכאבים חזקים באשך נאלץ לחכות שלוש שעות תמימות עד שיבדוק אותו רופא ונאמר לו שהרופא לא נמצא באיזור ולא הגיע. לקראת שעה 14:30 הגיע רופא לבדוק אותו ואמר לו שיצא מחדר הניתוח לצורך הבדיקה. הבדיקה נערכה בצורה חפוזה ללא תשומת לב ובקוצר רוח. התובע מוסיף וטוען כי הרופא שבדק אותו לא היה מוכן לשמוע פרטים לגבי הכאב ואיך הופיע ולא שאל שאלות מפורטות. כאשר התובע ניסה לפרט פטר אותו הרופא בתשובה 'זה לא משנה, אני עסוק כרגע, קודם תעשה בדיקות'.




בהמשך הדברים ביצע התובע בדיקת אולטראסאונד ובדיקת שתן. לאחר הבדיקות הוא שוחרר לביתו בשעה 16:40 מבלי שנבדק פעם נוספת על ידי רופא למרות שסבל מכאבים. התובע מספר כי לאחר שהגיע הבייתה הכאבים באשך הלכו ופחתו בהדרגה עד כי פחתו כליל. לאור היחס המזלזל של הרופא שבדק אותו הוא לא פנה לאורולוג. לדברי התובע כעבור זמן מה שם לב לנפיחות באשך השמאלי שהלכה וגברה ואז בחלוף שלושה חודשים פנה לבדיקה על ידי אורולוג ונבדק. מאחר והיה חשש לגידול הוא נותח ואז נמצא כי האשך נמקי והיה צורך לכרות אותו.




בחקירה הנגדית סבר תחילה התובע כי לא עשה בדיקת שתן שכן לא היה במצב שבו יכול היה להוציא שתן (עמ' 8 לפרוטוקול ישיבה מיום 2.7.08) אך הסכים שאם הדבר כתוב יתכן שאירע. הוא אישר כי לא התקשר לברר את תוצאות הבדיקה (עמ' 9 לפרוטוקול ישיבה מיום 2.7.08). עוד הוברר כי בניגוד לתיאור שבכתב התביעה ובתצהיר נבדק התובע על ידי אורולוג, ד"ר דניאל וינר, יום למחרת וכן ביקר אצלו יומיים וארבעה ימים לאחר מכן (עמ' 14, פרוטוקול ישיבה מיום 2.7.08). התובע לא זכר זאת והציע את האפשרות שאשתו פנתה אל הרופא כדי לקבל מרשם (עמ' 15, פרוטוקול ישיבה מיום 2.7.08).




באשר לרמת הכאבים ממנה סבל התובע באותו בוקר הוא אמר בחקירה כי התעורר באור יום מתוך כאבים (עמ' 19 לפרוטוקול ישיבה מיום 2.7.08). הוא הוסיף כי נסע עם אשתו לבית החולים ממקום מגוריהם באפרת כאשר בדרך הורידו בני הזוג את בתם התינוקת אצל המטפלת (עמ' 20 לפרוטוקול ישיבה מיום 2.7.08).




אשתו של התובע מתארת תיאור דומה. בחקירתה הנגדית היא סיפרה כי היא התעוררה לאחר התובע (עמ' 2 לפרוטוקול הישיבה מיום 12.3.09) וכי התובע סבל מכאבים מאוד חדים וביקש לנסוע מהר לבית החולים (עמ' 3 לפרוטוקול הישיבה מיום 12.3.09) אך הם יצאו לבית החולים בסביבות השעה 08:00-08:30. העדה אישרה שהיא נהגה ברכב וכי הנסיעה לקחה פחות או יותר שעה. מתוך דבריה עולה כי היציאה מהבית הייתה מאוחרת יותר כי בני הזוג הגיעו לבית החולים בסמוך לשעה 11:30.



עדות ד"ר אבו ערפה



ד"ר אבו ערפה היה הרופא האורולוג שבדק את התובע בעת שהיה בחדר המיון. הוא אינו זוכר כמובן את האירועים והסתמך על הרשומה הרפואית. הוא מבהיר כי הפנה את התובע לבדיקת הדמייה של אשכים כולל דופלר כלי דם וכי לאור ממצאי הבדיקות השונות: הבדיקה הקלינית שערך, האנמנזה ותוצאות בדיקת ההדמיה שמצאו זרימת דם תקינה שלל קיומו של תסביב אשך.




הרופא מציין כי לתובע בוצעה גם בדיקת שתן סטיק ונשלח שתן לתרבית. עוד הוא מזכיר את הבדיקה שנערכה על ידי ד"ר הדס שהתרשמה כי האשך הוא בעל מרקם תקין עם זרימת דם, יותרת האשך מעובה ויש נוזל משמאל. בהתאם לכל אלה אובחן התובע כמי שסובל מדלקת ביותרת האשך השמאלי וניתנו לו המלצות כמפורט לעיל.



חוות הדעת הרפואיות
חוות דעתו של ד"ר גולומב



ד"ר יעקב גולומב, רופא בכיר במרכז הרפואי תל השומר ומנהל המרפאה לאורולוגיה של נשים, שיקום נאורו-אורולוגי ואורודינמיקה נתן חוות דעת מטעם התובע. בחוות הדעת הוא מסביר כי תסביב אשך נגרם עקב סיבוב של חבל הזרע המוביל את אספקת הדם לאשך, על צירו, וכתוצאה מכך נחסמת אספקת הדם לאשך. תסביב האשך, לדבריו, שכיח בגברים צעירים מגיל 30 שנה ועיקר שכיחותה של התופעה היא בגיל 12-18 שנים.




מדובר במצב חירום באורולוגיה וקיימת חשיבות מכרעת לאבחון מוקדם שכן לאחר חלוף 6-8 שעות מרגע התסביב מתחילים שינויים קשים באשך כתוצאה מהיעדר זרימת דם ובחלוף 24 שעות ללא טיפול, ברוב המקרים האשך הופך לנמקי. לכן הסיכוי הגבוה ביותר להצלת האשך קיים תוך 6 שעות מהופעת הכאב. עוד יש חשיבות למספר הסיבובים של האשך על צירו שכן לכך השפעה ישירה על המהירות שבה יגרם נזק איסכמי לאשך ומידת ההפיכות של נזק זה.




הוא מסביר כי הטיפול באשך נעשה בניתוח והצלחתו תלויה במשך הזמן שחלף מתחילת התסמינים. ככל שמשך הזמן קצר יותר סיכויי ההצלחה גדולים יותר וניתן להציל את האשך.




המומחה מציין כי האבחנה המבדלת במקרה של כאב חריף באשך היא לא רק תסביב האשך אלא גם מצבים חריפים אחרים של שק האשכים, ובמיוחד דלקת חריפה של האשך ויותרת האשך (אוריכאפידידימיטיס) שמתרחשת ב- 28% מהמקרים.




הוא מוסיף כי:


"כשישנם סימנים קליניים המחשידים לתסביב האשך קיימת הוראה ברורה לניתוח דחוף כדי לשמר את חיות האשך ותיפקודו. עם זאת, במקרים בהם הממצאים הקליניים אינם חד משמעיים, יש מקום לשימוש באמצעי דימות בלתי חודרניים כמו אולטרסאונד דופלר של האשכים ומיפוי האשכים..."




ד"ר גולומב מתייחס לאפשרות שבה יש תסביב לא מלא של האשך או בשעות הראשונות לאחר התהוות אותו תסביב. במקרים אלה הוא מסביר כי בדיקת אולטרסאונד דופלר תראה על זרימת דם תקינה ותיצור מצב כוזב שלילי. עוד הוא מסביר כי חלק מהממצאים האופיניים בבדיקת אולטרסאונד דופלר תואמים הן את תסביב האשך והן את האפידידימיס ולכן 'מה שצריך לקבעו בסופו של דבר את האבחנה והטיפול הוא הקליניקה בלבד, דהיינו טיב התלונות והממצאים בבדיקה הגופנית'. הוא מסכם את עמדתו כי 'גם כאשר האבחנה הקלינית של תסביב האשך אינה ודאית, עדיף לנתח מאשר לגרום לאובדן האשך'.




בהתייחסו למצב התובע כותב הרופא כי התמונה הקלינית הראתה כאבים חריפים שהחלו באופן פתאומי מתוך שינה, מספר שעות לפני הפניה למיון ללא סימן קליני ומעבדתי המעיד על דלקת בדרכי השתן ולכן היה צריך להתעורר אצל הרופא בחדר המיון חשד סביר כי אכן מדובר בתסביב האשך וזאת למרות שבדיקת האולטרסאונד החשידה בקיום אפידידימיטיס. לפיכך, ראוי היה שהתובע ינותח מיידית.




בחוות דעתו המשלימה השיב ד"ר גולומב לד"ר מושקוביץ, המומחה מטעם בית החולים, במספר נקודות. באשר לעמדת ד"ר מושקוביץ כי תסביב האשך אירע בסמוך לניתוח בחודש מאי 1999 הוא מבהיר כי התובע מסר שהאשך החל להתנפח בהדרגה מאז חודש פברואר ועד לחודש מאי ולכן אין מדובר בכאב פתאומי שהחל לפני הגעתו לטיפול ולכריתת האשך. עוד הוא מתייחס לממצאי בדיקת הדופלר שאותה ראה ד"ר מושקוביץ כזרימת דם תקינה בעוד שהמילה תקינה אינה מופיעה כלל. הוא מסביר כי יש לכך משמעות שכן בשעות הראשונות לאחר שהחל התסביב או כאשר קיים תסביב חלקי תאותר זרימה תקינה ותיצור מצב כוזב שלילי. לכן הממצאים בבדיקת האולטרסאונד דופלר יכולים להתאים הן לתסביב והן לדלקת.




בחוות הדעת המשלימה מתייחס ד"ר גולומב גם לכך שלא מצוינת בגיליון חדר המיון תוצאת בדיקת שתן ולכן 'קרוב לוודאי' שלא בוצעה.




ד"ר גולומב משיב לטענה כי התסביב אופייני לצעירים יותר ומפנה למספר מאמרים שבהם נמצאה שכיחות לא מעטה גם לגברים מבוגרים יותר. עוד הוא מפנה למאמרים התומכים בעמדתו כי היה מקום לנתח במקרה של ספק. הוא מתאר כפי שציין קודם לכן כי התמונה התאימה למצב של תסביב חלקי.




בחקירה הנגדית התבקש ד"ר גולומב להבהיר למה יש לתת עדיפות: לרשומה או למידע הנמסר על ידי החולה והשיב כי האמור ברשומה עדיף (עמ' 34 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.7.08). באשר לדרך שבה נערכת אבחנת תסביב האשך הוא אמר כי הדבר מתחיל ב'סיפור המעשה, אנמנזה, בדיקה פיזיקאלית ובדיקות לזרע' (עמ' 38 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.7.08). בהמשך הוא אמר את הדברים הבאים:


"כאב שהעיר אותו משנתו לפנות בוקר, שאיתו הוא פנה לחדר מיון, נבדק על ידי רופא בחדר מיון על פי המסמך משערי צדק, הרופא בחדר מיון אבחן הגדלה של האשך ושל האפידילימוס עם רגישות מקומית. לא ביצע בדיקת שתן כללית, שהיא הדרך לאבחן דלקת בדרכי השתן. שלח אותו לאולטרה סאונד של האשכים שהדגים זרימה אל האשך השמאלי, לא זרימה תקינה, זרימה באשך השמאלי, לא הדגים זרימה מוגברת באשך השמאלי שזה מה שאנחנו רואים באפדידימיטיס או דלקת האשך. זאת הדרך היחידה לאבחן כשיש מה שנקרא אשך כואב, אנחנו רוצים לדעת, אם יש לנו ספק באבחנה אם מדובר באפידיולימיטיס או בתסביב האשך. אם הזרימה היא תקינה לחלוטין בהשוואה לצד השני, בדרך כלל לא מדובר בתסביב האשך, אם כי הקליניקה קובעת ואני מדגיש את זה, הקליניקה קובעת. אם אין זרימה אז אנחנו יודעים שיש תסביב אשך מוכח. אם יש זרימה מוגברת אנחנו מסתמכים על כך כדרך אבחנתית לדלקת האשך, לאפידיולימיטיס." (עמ' 39 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.7.08 – ההדגשה שלי – א.ד.).




המומחה הבהיר כי נפיחות האשך במקרה של תסביב אמורה להתחיל בחלוף שעתיים – שלוש ואז ניתן יהיה לראות אשך מוגדל ורגיש (עמ' 40 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.7.08).




במהלך החקירה התברר כי ד"ר גולומב לא היה ער לכך שהתובע ביקר אצל אורולוג יום לאחר השחרור מחדר המיון והדבר נודע לו יום לפני חקירתו בעת שהועברו לעיונו הרשומות של הרופא המטפל, ד"ר וינר (עמ' 43 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.7.08). הוא סבר כי מידע זה לא היה משמעותי מבחינת שיקוליו (עמ' 46 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.7.08).




באשר לתיאורים שמסר התובע על מצבו בטרם הגעתו לבית החולים אמר ד"ר גולומב כי נסמך על דברי התובע שהכאב באשך העיר אותו משנתו אך לא ידע מתי התובע התעורר. עוד הוא הוסיף כי התלונה שתאר בפניו התובע הייתה של כאבים פתאומיים (עמ' 70 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.7.08). הוא עומת עם האמור ברשומה הרפואית שבה נכתב 'מהיום בבוקר כאבים' ללא אזכור של היותם פתאומיים או של כאב 'חזק' אך סבר כי הדברים תואמים (עמ' 71 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.7.08). הוא הסביר כי הרישום שערך בדבר 'כאבים חריפים' בא להבחין בין כאב כרוני לכאב אקוטי (עמ' 72 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.7.08).




ד"ר גולומב התבקש בחקירתו להתייחס גם לעניין בדיקת השתן (סטיק) שנערכה לתובע ואשר בעת כתיבת חוות דעתו לא היה מודע לה. הוא נשאל האם אין קיום תוצאות הבדיקה בדיעבד משנה את עמדתו. בעניין זה הוא שב והבהיר את החשיבות של מכלול מרכיבי האבחנה: הבדיקה הפיזיקאלית, האנמנזה, בדיקת השתן ובדיקת ההדמיה. לדעתו 'סינתזה של כל הגורמים' צריכה להזיז את המטוטלת לכיוון תסביב האשך וכאשר קיים ספק הולכים לחומרה:


"...לדעתי המטוטלת הייתה צריכה לזוז לכיוון לא ספק בתסביב האשך ולו ספק, אני לא אומר ודאי, ולו ספק, ומה שמנחה אותנו וזה גם מגובה בספרות שהגשתי, כאשר קיים ספק בנושא, תמיד הולכים לחומרה, כי מה יש לסכן, וזה תמיד אני עושה אנלוגיה של תסביב אשך לדלקת חריפה של התוספתן. מי שאין לו באמתחתו 20% ניתוחים של תוספתן לבן פספס מספר לא מבוטל של דלקת תוספתן ותוספתן לבן זה תוספתן שנותח לחינם. כנ"ל לגבי תסביב האשך, עדיף ללכת לחומרה ולנתח, ולברר שאכן האשך הוא תקין, אלא אם כן יש עובדות חד משמעיות שמדובר בדלקת. אבל כאשר יש ספק, ובמקרה הזה לדעתי הראה יותר מספק בכך שמדובר בתסביב האשך, היה צריך ללכת לחומרה ולנתח אותו או לפחות לזמן אותו למחרת לבית החולים. לא להגיד לו לך לרופא עלום בקהילה כעבור 4 ימים שיבדוק אותך, בוא תבוא אלינו למחרת אנחנו נבדוק אותך עוד פעם" (עמ' 76-77 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.7.08).




באשר לתוצאות הבדיקה עצמה הוא התבקש לאשר כי ממצאי הבדיקה של תרבית השתן יכולים להתאים לאבחנה של דלקת ביותרת האשך. תשובתו לכך הייתה 'אני לא יכול לאשר לך את זה. מה שאני יכול רק להגיד, שבדיקת התרבית הראתה 40,000 מושבות של חיידקים שיכולים להיות כתוצאה מזיהום של הדגימה' (עמ' 78 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.7.08). הוא סבור כי כדי שתהיה משמעות לבדיקת השתן יש צורך בצמיחה של מינימום 100,000 מושבות כתרבית אבחנתית. המומחה נשאל אפוא האם לדעתו מדובר בבדיקת שתן תקינה והשיב כי 'בהיעדר תמונה מתאימה בבדיקת שתן כללית ובהיעדר קליניקה מתאימה, כלומר בהיעדר צריבה בשתן, בנוכחות בדיקת סטיק שהיא תקינה, 40,000 מושבות של חיידקים בבדיקה זה לא אבחנתי' (עמ' 79 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.7.08).




ד"ר גולומב אישר בתשובותיו כי אכן עמדו בפני האורולוג שבדק את התובע בחדר המיון כל הנתונים הדרושים לצורך האבחון: האנמנזה, תוצאות בדיקה גופנית, תוצאות בדיקת אולטראסאונד והחלטתו לשחרר את התובע הייתה בהתבסס על בסיס נתונים מספיק. טענתו היא כי המסקנה או הפענוח של הנתונים שעמדו בפני הרופא לא היו נכונים (עמ' 84 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.7.08).




שאלות אחרות שהופנו למומחה נגעו לדברים שכתב כי תסביב האשך מתרחש בדרך כלל אצל גברים מתחת לגיל 30 ועיקר שכיחותה של התופעה הוא בגילאים 12-18. המומחה עומת עם האמור במאמרים עליהם הסתמך לפיהם הגיל הממוצע הוא 16. הוא הסכים כי המאמרים עוסקים בילדים והסכים שהמאמרים אינם מתייחסים לבני 30 אלא לגילאים צעירים יותר (עמ' 98 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.7.08).




בהתייחסו לבדיקת האולטראסאונד דופלר הסביר ד"ר גולומב כי לממצאי בדיקה זו לא יכולה להינתן משמעות אבחנתית כאשר אין נמצא ממצא של זרימת יתר. ממצא של זרימה, כפי שנמצא, יכול להתאים לדלקת יותרת האשך וכן לתסביב (עמ' 7-8 לפרוטוקול הישיבה מיום 1.12.08). לשיטתו, בהיעדר זרימת יתר אין מסקנה ברורה לדלקת ולכן לא ניתן לשלול קיום תסביב אשך (עמ' 11 לפרוטוקול הישיבה מיום 1.12.08). ד"ר גולומב שהיה ער לכך שבמצב של תסביב לא אמורה להיות זרימת דם והסביר כי יכולים להיות מצבי ביניים כמו של תסביב חלקי. אם התסביב הוא של 180 מעלות בלבד או אפילו של 270 מעלות – יכולה להיות בשעות הראשונות זרימת דם תקינה (עמ' 19 לפרוטוקול הישיבה מיום 1.12.08).




לקראת סוף חקירתו נשאל ד"ר גולומב על ידי בית המשפט שוב האם עמדתו אינה מרחיקת לכת. בהינתן כי יש סימנים שאינם תומכים בקיומו של תסביב: ממצא באולטראסאונד שמעיד על זרימת דם; אנמנזה לא חד משמעית; בדיקה קלינית שאינה מצביעה בהכרח על קיום תסביב; גבר בגיל מבוגר יחסית לגיל השכיח לאלה הסובלים מתסביב אשך – האם בנסיבות אלה נכון לערוך ניתוח. הוא עמד על דעתו כי אכן היה מקום לערוך ניתוח (עמ' 26-27 לפרוטוקול הישיבה מיום 1.12.08).




לדבריו במצב שבו האבחנה אינה ברורה ואינה חד משמעית יש לנתח:


"ת. יש לי אנמנזה, יש לי בדיקה פיזיקאלית, יש לי אולטרא-סאונד. יש לי בדיקת שתן; ואני על סמך ארבעת הכלים האלה אמור לקבל אבחנה ולהחליט איך אני פועל. אנמנזה של כאב חריף באשר ללא הפרעות במתן שתן קודם לכן. בדיקה פיזיקאלית שמראה אשך מוגדל ורגיש שלא מוביל אותי לאבחנה חד משמעית. בדיקת שתן שהיא תקינה, אולטרא סאונד דופלר שעל פניו שולל דלקת חריפה באשך.
ש. גם שוללת תסביב?
ת. לא, לא,
ש. למה, יש זרימת דם בתוך
ת. זרימת דם, לא כתוב זרימת דם תקינה.
כ.ה. דראל: הוא לא תומך בשום מסקנה
ת. בדיוק, אז הוא משאיר אותי במצב האקווי וואקלי של מישהו עם כאב חריף באשך, עם אשך רגיש, עם ממצאים שלא תומכים בדלקת. אין בפניי הרבה ברירות חד משמעית.
עו"ד עוזיאל: חד משמעית מה?
ת. ולניתוח. זה מה שכתבתי גם בחווה"ד שכל רופא סביר במצב הזה, על סמך הנתונים האלה, היה צריך לקחת את התובע לחדר ניתוח." (עמ' 33 לפרוטוקול הישיבה מיום 1.12.08).


חוות דעתו של ד"ר מושקוביץ



ד"ר בעז מושקוביץ' סגן מנהל בכיר ומ"מ מנהל המחלקה האורולוגית של המרכז הרפואי בני ציון בחיפה, נתן חוות דעת מטעם בית החולים. הוא דן תחילה בשאלה ממה סבל התובע בעת שהגיע לחדר המיון – דלקת של האשך או של יותרת האשך או תסביב האשך.




הוא מתאר כי תסביב האשך עשוי אמנם להופיע בכל גיל אך השכיחות הגבוהה היא בין גילאים 12 ל- 18. מעבר לגיל זה השכיחות הולכת ופוחתת. מאפיין נוסף של תסביב האשך הוא כי החולה מתלונן על כאב עז המופיע באופן פתאומי וחד, נפיחות ורגישות באזור האשך הפגוע ולעיתים גם אי נוחות בטנית. מדובר בתהליך חריף ומיידי שמופיע מתוך שינה או מנוחה ולא דווקא לאחר מאמץ גופני. לדבריו בבדיקת חולה הסובל מתסביב אשך ניתן להתרשם מהסבל והכאב החריף, חלקם מתקשים בהליכה. הסתכלות על שק האשכים במקרה כזה מראה כי הוא אדום ונפוח והאשך יכול להיות במנח רוחבי גבוה בסקרוטום ולא במנח אורכי נמוך כפי שקיים כאשר הוא תקין. חבל הזרע בדרך כלל מעובה מאוד וקצר ובדרך כלל לא ניתן להפיק רפקלס קרמסטרי.




באשר לתובע הוא מסביר כי הוא שהה בחדר מיון 5 שעות תחת השגחה, עבר בדיקה פיסיקלית קפדנית ומדויקת המלווה בגיבוי הדמייתי נכון, בבדיקה הקלינית נמצאה רגישות ביותרת האשך בלבד, האשכים נמצאו מוביליים (רפלקס קרמסטרי תקין) והרופא מציין בבדיקה כי לא מצא תסביב אשך (Torsio Testis) ומכאן למד כי אכן האשך נבדק וכך גם האבחנה המבדלת לתסביב אשך. המומחה מוסיף כי גם הבדיקה הדמייתית – דופלר מונחה בעל שמע היא בדיקת הבחירה ובדיקת החובה במקרים אלו והיא שללה תסביב והעידה על תהליך ביותרת האשך השמאלי.




ד"ר מושקוביץ מבהיר כי הוא חולק על הדברים שכתב ד"ר גולומב לעניין החובה לערוך ניתוח מיידי. הוא מציין כי האנמנזה עליה נסמך ד"ר גולומב בדבר כאב פתאומי מתוך שינה אינה מופיעה ברישום, שנית הוא מדגיש כי לדעתו אורולוג מומחה באשר הוא לא היה מנתח חולה בנתונים אלה 'וגם לא ד"ר גולומב!!!'. הוא תוהה 'האם מי מהאורולוגים היה מנתח גבר בן 27 כאשר ידוע ששכיחות לתסביב האשך בגיל זה נמוכה ביותר מחד, ומאידך ממצאי הבדיקות הנ"ל (הפיסיקלית והדימות על שמע) מעידות על דלקת יותרת האשך?' תשובתו לשאלה זו היא חד משמעית לא ולשיטתו ביצוע ניתוח, כפי שמציע ד"ר גולומב היה הוא עצמו רשלנות.




הרופא מפנה לכך שהתובע פנה למחרת שיחרורו לרופא אורולוג בקופת חולים (נתון שלא נזכר כאמור מלכתחילה בחוות דעתו של ד"ר גולומב או בתצהיר התובע) ואז בשעה 12:40 ביום 11.2.99 הוא קיבל טיפול נוסף של האנטיביוטיקה על בסיס אותה אבחנה של דלקת יותרת האשך – Epididymitis . עוד מנתח המומחה את האירועים שהיו בחודש מאי 1999 ומציין כי לפי הדו"ח הפתולוגי שנערך לאחר כריתת האשך נמצא כי מדובר בנמק נרחב שמתאים לאירוע תסביב שהתרחש מספר ימים לפני הניתוח ולא מספר חודשים.




בתשובתו המשלימה שולל ד"ר מושקוביץ את עמדתו של ד"ר גולמוב לגבי מצב של תסביב חלקי. לשיטתו אין מצב של חצי הריון. עוד הוא מתייחס למחקרים אליהם הפנה ד"ר גולמב ומאבחן בינם לבין המצב במקרה זה. באשר לקיומו של תסביב חלקי מסביר ד"ר מושקוביץ כי המונח Torsion de torsion הוא מונח המתאר תהליך בו החולה סובל מתסביב אשך אשר משתחרר וחולף עצמונית לסרוגין. כלומר קיים תהליך של תסביב אשך הכולל את כל התסמינים אשר מתחיל קודם לבדיקת החולה, אך בשעה בה נבדק החולה, האשך עבר שחרור עצמוני והכל חוזר לקדמותו.




בחקירתו הנגדית התייחס הרופא בין היתר לשאלת צמיחת החיידקים. לדעתו ממצא של 40,000 מלמד על קיום דלקת ואין הכרח בקיום 100,000 מושבות דווקא (עמ' 35 לפרוטוקול הישיבה מיום 12.3.09). הוא הוסיף כי כאשר מתקיימת בנוסף בדיקתה פיזיקאלית שמראה על נוקשות של יותרת האשך, אולטראסאונד שמצביע על נוזל, רגישות והגדלת יותרת האשך מגיעים למסקנה אליה הגיע.




ד"ר מושקוביץ התייחס בחקירה גם לנתון נוסף והוא היעדרו של רפלקס קרמסטרי. הוא הסכים כי העדר הרפלקס אינו שולל מצב של תסביב וכי לא ניתן לסמוך עליו כדי לקבוע אבחנה (עמ' 48 לפרוטוקול הישיבה מיום 12.3.09) אך ציין כי 'סמן זה ועוד סמן ועוד סמן יוצר את האבחנה'.



"חוות דעתו" של ד"ר אבו ערפא



ד"ר אבו ערפא, הרופא בבית החולים, נשאל בחקירתו הנגדית גם באשר להיבטים שבמומחיות. בין היתר הוא התייחס למשמעות הממצא בבדיקת התרבית. לדבריו כאשר מדובר בהימצאות חיידק גם אם הכמות היא 15,000 יש להתייחס אליה למעט אם הערכים נמוכים מ- 10,000 ולא מ- 100,000 (עמ' 10 לפרוטוקול הישיבה מיום 19.4.09).


הטענות



שתי השאלות העומדות להכרעה : שאלת קיומו של תסביב בעת הביקור בחדר המיון וכפועל יוצא מכך האם התרשל בית החולים בטיפול הן שאלות שלובות זו בזו.




התובע טוען כי לא יתכן שהתסביב התרחש במועד מאוחר יותר מאשר יום 10.2.99 וכתוצאה מכך בהינתן כי היה תסביב אשך בעת שהתובע נבדק בבית החולים והוא לא טופל כהלכה נובעת רשלנות בית החולים.




בטענותיו באשר לכך שאין לקבל את עמדת בית החולים כי התסביב התרחש בסמוך לניתוח שנעשה בחודש מאי נסמך התובע על כך שסבל בעת שטופל בחדר המיון מכאב חד, עז ופתאומי כפי שעלה מעדותו ומעדות אשתו לפיהן התעורר מתוך שינה. התובע ער לכך שהרישום בבית החולים אינו מציין זאת אך בהיעדר רישום לגבי סוג הכאב וחוזקו הוא סבור כי יש להביא זאת בחשבון לחובת בית החולים.




נדבך נוסף בטענותיו של התובע בעניין זה נוגע למהלך המחלה לאחר מכן. לטענתו, לא היו תלונות על כאבים באשך לאחר מועד זה בין חודש פברואר לחודש מאי 1999. במהלך התקופה נותרה נפיחות שלא החלימה ולא פחתה. התובע סבור כי אם היה סובל מדלקת הייתה הנפיחות נעלמת והישארותה מצביעה על כך שסבל מתסביב.




באשר לבדיקת השתן שנערכה – הוא סבור כי התוצאות הנמוכות הראו כי אין מדובר בממצא חד משמעי המלמד על דלקת אלא בממצא מפוקפק שאינו תומך בזיהום.




מכאן, מסיק התובע את המסקנה שסבל ככל הנראה מתסביב חלקי, שהשתחרר וחזר ומסקנתו זו מתיישבת עם הישארות האשך נפוח משך תקופה והצטמקותו לאחר מכן.




בטענותיו מתמודד התובע גם עם הקשיים שהתעוררו בנוגע לאבחנה כי מדובר בתסביב. הוא מצביע על כך כי לא היה לו חום ולא היה כאב במתן שתן – תופעות המאפיינות דלקת; הבדיקה הפיזיקאלית הראתה שיותרת האשך מעובה דבר שיכול להתאים גם לתסביב; הימצאות האשך חופשי ומובילי אף היא אינה שוללת אפשרות לתסביב; היעדרה של רגישות שאופיינית לדלקת; בדיקת האולטראסאונד אינה מראה זרימת דם תקינה אלא זרימת דם שמתאימה גם לתסביב חלקי.




באשר לבדיקת האולטראסאונד הוא מסביר ונסמך על דברי המומחים והמחקרים כי תוצאות הבדיקה יכולות להטעות והממצא בהן לא היה חד משמעי ובוודאי שלא הביא לשלילת האפשרות שמדובר בתסביב. עוד מצביע התובע על כך שבדיקת האולטראסאונד לא כללה את בדיקת האשך השני ולכן לא ידוע האם הממצא הוא בעייתי.




פרט לטענות אלה הוסיף התובע והלין על טיב הבדיקה שנעשתה, פרק הזמן שלקח עד להגעת הרופא; אי ביצועה של בדיקת הרפלקס הקמסטרי.




עמדת התובע היא כי רופאי בית החולים היו צריכים לזהות כי לתובע תסביב והתרשלו בכך שכאשר עמד בפניהם ספק לגבי אפשרות זו לא ביצעו ניתוח ומנעו את אובדן האשך. לשיטתו הסימנים שהיו לא תאמו קיומה של דלקת וההנחה כי מדובר בדלקת הייתה שגויה. בהתייחס לטענה שעלתה כי הופעת תסביב אצל גברים בגילו של התובע אינה תופעה שכיחה הצביע התובע על המחקרים המעלים כי תופעה קיימת בהסתברות מספקת.




בית החולים סבור כי האבחנה שנעשתה וכן הטיפול היו נכונים ובכל מקרה אינם מגיעים כדי רשלנות. בטענותיו נסמך בית החולים על הרשומה ולפיה התלונן התובע על כאבים באשך השמאלי בבוקר. הוא מצביע על כך שנערכה בדיקה פיזיקאלית, נערכו בדיקות הדמייה ונלקחה תרבית שתן. לאחר מכן נבדק התובע גם על ידי אורולוג מומחה.




באשר לבדיקה הפיזיקאלית של האשכים טוען בית החולים כי זו לא נערכה בחיפזון אלא עולה כי כל שצריך היה להיבדק נבדק. בדיקת ההדמייה מראה כי גם היא נעשתה ופוענחה נכון וכך גם בדיקת השתן.




בהתייחס למרכיבי האבחנה כפי שעמדו עליהם המומחים סבור בית החולים כי לא היה לתובע תסביב: האנמנזה הצביעה על כאב באשך והנחתו של ד"ר גולומב בדבר כאב חזק, חד או חריף אינה נסמכת אלא על גרסה מאוחרת של התובע העומדת בניגוד לרשומה; היות האשך נייד ומובילי תומכת אף היא באפשרות של דלקת; הממצאים ההדמייתיים מצביעים על קיום זרימת דם שמאפיינת דלקת ואינה מאפיינת תסביב ואין מקום להבחנה בין זרימת דם לזרימת דם תקינה כטענת התובע.




עוד נתמך בית החולים באירועים המאוחרים יותר שהתבררו בעת שנותח התובע בחודש מאי. לדעתו ככל שהיה תסביב עוד בחודש פברואר הנמק היה צריך להביא להקטנת האשך והדבר לא קרה. מכאן הוא מסיק כי אין מדובר בתהליך ישן אלא בתהליך חדש שאירע סמוך לפני הניתוח. תמיכה נוספת נמצאת לדעתו של בית החולים בממצאי בדיקת השתן שהראו כי קיימים חיידקים, גם אם הכמות הייתה מעטה.




חיזוק לעמדתו מוצא בית החולים בכך שגילו של התובע אינו מאפיין את הגיל השכיח לסובלים מתסביב האשך (12-18).




נוכח כל אלה סבור בית החולים כי לתובע לא היה תסביב אשך בעת שהגיע לחדר המיון וממילא לא היה צריך להיות מטופל באופן שונה. בית החולים אינו סבור כי יש בסיס לטענתו החדשה של התובע לפיה היה תסביב חלקי או תסביב שמשתחרר וחוזר. הוא מזכיר כי הדבר לא עלה בחוות דעתו של ד"ר גולומב והועלה רק במהלך ההליכים.




לחילופין נטען כי גם אם הייתה טעות באבחנה, וכאמור בית החולים סבור שלא הייתה, אין מדובר ברשלנות אלא לכל היותר בטעות שבשיקול הדעת.



האם סבל התובע מתסביב אשך בעת שהיה בחדר המיון



במחלוקת הראשונה בין הצדדים בשאלה האם התובע סבל מתסביב האשך או מדלקת אני סבור כי יש להעדיף את עמדת הנתבע לפיה בעת שהיית התובע בבית החולים לא סבל מתסביב. בהקשר זה מקובלים עלי טיעוני בית החולים כפי שפורטו בסיכומים ואפרט את עיקרי הדברים:




אין מחלוקת כי לתובע אכן אירע תסביב של האשך והשאלה היא, כאמור, האם התסביב התרחש סמוך לפני ביקורו בבית החולים. עוד אין חולק כי השאלה האם יש לתובע תסביב עמדה לדיון ולבחינה בעת שנבדק בחדר המיון וכי נערכו כל הבדיקות הנדרשות לצורך האבחנה. המחלוקת היא בשאלת פענוח וניתוח תוצאות כל הבדיקות.




כפי שציין ד"ר גולומב הייתה חשיבות מרכזית לממצאי הבדיקה הקלינית. אחד מהנדבכים לכך הוא האנמנזה שנתן התובע ודומה כי ד"ר גולומב מייחס לכך משקל מכריע. בעניין זה חוות הדעת של ד"ר גולומב נשענת על כך שהכאב באשך היה חריף וכי דובר ב'כאבים פתאומיים באשך שמאל, אשר העירו אותו משנתו'. בניתוח שהוא עושה בחוות דעתו הוא מתייחס ל'כאב חריף'. עיון ברשומה מעלה כי זו אינה בהכרח תומכת בממצא כזה אלא כל שנזכר בה הוא כי 'היום בבוקר כאבים באשך שמאל'. בהקשר זה ונוכח הקשיים שיש בהסתמכות על עדות התובע בחלוף זמן ניכר (בהינתן הקשיים שהיו בכל הנוגע לביקור אצל ד"ר וינר מספר פעמים בסמוך לאחר מכן ומכך שלא זכר שנערכה בדיקת שתן), אני מעדיף את הכתוב ברשומה על פני העדויות בעל פה. מכאן, שאחד הנדבכים המרכזיים למסקנתו של ד"ר גולומב – קיום כאב חריף או חד שהעיר את התובע משנתו מוטל בספק.




זאת ועוד, בניגוד לעדות התובע ואשתו לגבי הופעת הכאבים בשעה מוקדמת כחיזוק לכך שהכאבים היו כה חזקים, עולה כי פער הזמנים אף הוא מעורר קושי. התובע ואשתו מדברים על מצב שבו התעורר מכאב. למרות זאת, זמן ההגעה לבית החולים בשעה 11:30 ומשך זמן הנסיעה כשעה וחצי מראה כי היציאה לא הייתה כל כך בהולה כפי שניתן היה להסיק מהעדויות אלא בסביבות השעה 10:00 כשבדרך משאירים בני הזוג את בתם אצל המטפלת. בשולי הדברים אציין כי איני מוצא כי יש מקום להסתמך על הדברים שנאמרו לאחר מספר חודשים לפרופ' פודה בבית החולים הדסה שעה שהרשומה משקפת מידע אחר.




הבדיקה הקלינית שנערכה בחדר המיון הייתה מקיפה וכללה את כל ההיבטים הנדרשים. בבדיקה זו נמצאה מוביליות של האשך ורגישות ביותרת האשך. התרשמות הבודק, רופא אורולוג מומחה, מבדיקתו, תוך שהוא מודע ושוקל את השאלה האם מדובר בתסביב, הייתה כי מדובר בדלקת. בהינתן המשקל שיש לבדיקה הקלינית כפי שהסכימו לגביו שני המומחים, ומקיום בדיקה על ידי ד"ר אבו ערפה, כפי שעלה מעדותו ומהרשומה, הרי שקביעתו על בסיס הבדיקה הקלינית שערך והאבחנה המבדלת שבחן, גם היא בעלת משקל בעיני כמטה את הכף לטובת המסקנה כי לא היה מדובר בתסביב.




ממצאי בדיקת ההדמייה העלו כי זו בוודאי אינה תומכת בקיומו של תסביב אלא לכל היותר מאפשרת את שתי החלופות. כפי שהעידו הרופאים היעדר זרימה מראה כי מדובר בתסביב בעוד שקיום זרימה מוגברת תומך בבירור בקיום דלקת. אני נוטה להניח כי הממצא של זרימה מחזק דווקא את האפשרות כי מדובר בדלקת. בעניין זה מקובלת עלי עמדת ד"ר מושקוביץ כי די בכך שבבדיקה צוין כי יש זרימת דם ואיני מייחס לכך שחסרה המילה 'תקינה' את המשקל שייחס לה ד"ר גולומב.




תופעת תסביב האשך שכיחה יותר אצל גברים צעירים בגילאים 12-18 ולא אצל גבר בגילו של התובע. הגיל אינו תומך בקיום אבחנה של תסביב על פני דלקת אף אם קיימת שכיחות מסויימת גם אם נמוכה יותר לתסביב גם אצל גברים מבוגרים יותר.




חוות דעתו של ד"ר גולומב נשענה במידה חלקית על מידע חסר. כך ד"ר גולומב סבר שלא נעשתה בדיקת שתן שעה שבדיקה כזו נעשתה ותוצאותיה הראו ממצאים. ממצאי בדיקת השתן העלו כאמור כי בשתן נמצאו חיידקים ולמרות הויכוח בין המומחים באשר להיות הכמות שנמצאה מספקת גם נתון זה תומך באבחנה שלתובע הייתה דלקת. אמנם נתון זה ממילא לא עמד עובר לשחרור התובע מחדר המיון אך ככל שניתן להסיק מסקנות בדיעבד הימצאות חיידקים תומכת גם היא במסקנה שמדובר בדלקת אף אם התעוררה מחלוקת האם כמות החיידקים הייתה מספקת.




מהלך המחלה לאחר מכן כפי שתואר על ידי הצדדים בשלושת החודשים עד לניתוח אינו תומך באחת המסקנות או שולל אותה. הימצאות הנפיחות אולי אינה תואמת את ההנחה כי מדובר בדלקת שטופלה לעומת זאת הופעת הנפיחות בחלוף כשבוע, כעולה מרישומי ד"ר וינר מחזקת את המסקנה ההפוכה.




לדעתי, המכלול כפי שתואר לעיל ופורט בסיכומי הנתבע מצביע על כך שמסתבר יותר שהתובע סבל מדלקת מאשר מתסביב וזאת בהינתן האנמנזה המופיעה ברשומה שאינה מזכירה כאב חזק או חד; ממצאי בדיקת ההדמייה שהראו קיום זרימה; המוביליות שנמצאה בבדיקה הקלינית והנפיחות ביותרת האשך; הימצאות החיידקים בבדיקת השתן; גילו של התובע ושכיחות התופעה בקרב גברים בגיל זה; מהלך המחלה לאחר השחרור.



האם נפל פגם בטיפול שניתן לתובע בחדר המיון



כפי שפירטתי לעיל מצאתי כי התובע סבל מדלקת ולא מתסביב האשך בעת שהיה בבית החולים, או למצער כי אפשרות הדלקת סבירה יותר מהאפשרות האחרת, אך בכל מקרה מצאתי כי גם אם הייתי מקבל את עמדת התובע בעניין זה איני סבור כי בית החולים התרשל בטיפול בו.




אין חולק על כך כי בבית החולים נערכו לתובע כל הבדיקות האפשריות והדבר נאמר במפורש על ידי ד"ר גולומב מספר פעמים. בהקשר זה אציין כי איני סבור כי די באמירה בסיכומים שהיה צורך בעריכת בדיקת הדמייה גם לאשך השני כדי להתגבר על הדברים הברורים שאמר בעניין זה ד"ר גולומב.




מכאן, שטענת התובעים היא לכך שהסקת המסקנות הייתה לקויה ולכן היה צריך לערוך ניתוח. עוד נטען על ידי התובעים וד"ר גולומב כי גם כאשר לא ניתן להגיע לאבחנה חד משמעית היה מקום לנתח.




איני סבור כך. אף אם אניח כי אפשרות עריכת הניתוח באותן נסיבות הייתה אחת מבין האפשרויות הרי שנוכח הספק הרב שהתעורר אין באי הכנסתו המיידית של התובע לחדר הניתוח כדי להוות רשלנות. אין מדובר במצב שבו לא נערכו בדיקות נדרשות (קלינית והדמייתית) אלא במצב שבו נעשה כל שצריך להיעשות; הרופא הבודק מודע לאפשרויות השונות ושוקל אותן אך מגיע למסקנה שאין מדובר בתסביב.




זהו בדיוק המצב שבו הפעיל הרופא את שיקול דעתו וגם אם אניח שטעה וכי היה עליו להעריך כי הסיכוי לכך שמדובר בתסביב הוא גבוה יותר מזה שהעריך, וכאמור ספק רב אם אכן כך היה, לא חרגה טעות זו ממתחם ההחלטות הסבירות שאינה מגיעה כדי התרשלות.




הבחנה זו בין טעות לבין רשלנות המקובלת בפסיקה חלה גם לענייננו. כפי שנקבע:


"המבחן איננו מבחן של חכמים לאחר מעשה אלא של הרופא הממוצע. בשעת מעשה של רופא עשוי לטעות אך לא כל טעות מהווה רשלנות. אי הצלחתו של ניתוח או נזק שנגרם בעטיו אינם, כשלעצמם, מקימים חזקה או מסקנה של רשלנות רפואית. גם טעות באבחנה אין בה בהכרח ראיה בדבר קיומה של רשלנות."
(דנ"א 1833/91 פחרי קוהרי נ' מדינת ישראל , וההפניות שם).




ובמקום אחר:


"כבר נקבע, כי המבחן אשר על בית המשפט לבחון בו מעשה או מחדל פלוני של רופא תוך כדי טיפולו המקצועי, אם יש בו או אם אין בו משום רשלנות, איננו מבחן של "חכמים לאחר מעשה", אלא של הרופא "הממוצע" בשעת מעשה. לשון אחר; רופא בשר ודם עשוי לטעות וברי, כי לא כל טעות מהווה רשלנות. לא כל שכן, כאשר זהו מצב שלא מדובר בטעות טיפולית אלא בבחירת אחת האופציות האפשריות שהרפואה יודעת. אמת המידה לבחינת הרשלנות תהיה זו של הרופא הסביר בנסיבות המקרה. החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת והכול "בהתאם לנורמות המקובלות אותה עת בעולם הרפואה"".
(ע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו .




במקרה זה בו הניח הרופא, לאחר שביצע את כל הבדיקות, כי מדובר בדלקת ונמנע מלהבהיל את התובע לניתוח בנסיבות שבהם הממצאים שמצא בבדיקה הפיזיקאלית, האנמנזה, ממצאי ההדמיה לא תמכו בקיומו של תסביב, אף אם בדיעבד מדובר בטעות, לא עולה טעות זו כדי רשלנות.




יובהר שלא כמו בפסק הדין בת.א. (מחוזי י"ם) 1335/98 פלוני נ' מדינת ישראל , כאן נערכו הבדיקות השונות ואין מדובר בשתי אפשרויות בעלות משקל שווה (פסקה 68). מסקנת הרופא בבית החולים, גם אם מוטעית, כי נשללה האפשרות לתסביב 'מעבר לכל ספק סביר' (כמונח הנכר בפסק הדין בת.א. 1335/98 ופסקי הדין אליהם הוא מפנה) היא לכל היותר טעות שאינה בגדר רשלנות.




בשולי הדברים אציין כי ד"ר גולומב הזכיר גם את האפשרות שהיה נכון להימנע משחרור התובע מחדר המיון אלא היה מקום להשארתו להשגחה. הנחה זו לפיה רופא אורולוג בקהילה אינו מסוגל לתת מענה היא בעייתית. מכל מקום, בהתחשב בכך שיום למחרת ביקר התובע אצל אורולוג, מידע שד"ר גולומב לא היה ער לו, איני סבור כי גם בהיבט זה התרשל בית החולים וכי היה עליו להחזיק את התובע מאושפז משך פרק זמן נוסף כאשר הגיע למסקנה כי מדובר בדלקת שיש לטפל בה באמצעות אנטיביוטיקה ללא צורך באשפוז.


סיכום




התביעה נדחית.




התובעים ישלמו לנתבע שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט (שניהם ביחד) בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תביעה על רשלנות רפואית

  2. חוות דעת ברשלנות רפואית

  3. רשלנות רפואית התיישנות תביעה

  4. סוגים שונים של רשלנות רפואית

  5. רשלנות רפואית מתמשכת

  6. הארכת התיישנות ברשלנות רפואית

  7. רשלנות רפואית אובדן סיכויי החלמה

  8. נזק נדיר - רשלנות רפואית

  9. פיתול אשך - רשלנות רפואית

  10. רשלנות רפואית בטיפול בפציעה

  11. תביעת רשלנות רפואית של אחות

  12. אבחנה מבדלת - רשלנות רפואית

  13. רשלנות רפואית סקירת מערכות

  14. תביעת רשלנות רפואית נגד רופא

  15. רשלנות רפואית בבית חולים הדסה

  16. רשלנות רפואית לאחר תאונת דרכים

  17. רישום חסר בתביעת רשלנות רפואית

  18. תיקון כתב תביעה ברשלנות רפואית

  19. רשלנות רפואית בבית חולים שערי צדק

  20. אבחון אי ספיקת כליות רשלנות רפואית

  21. גובה הפיצויים בתביעת רשלנות רפואית

  22. תביעת רשלנות רפואית בגין אבחון חלקי

  23. תביעת רשלנות רפואית בגין שחרור ממיון

  24. אבחון לקוי בקופת חולים - רשלנות רפואית

  25. העברת נטל ההוכחה בתביעות רשלנות רפואית

  26. הוכחת תביעת רשלנות רפואית ללא חוות דעת

  27. רשלנות רפואית בדיקת מיפוי במחלקת רנטגן

  28. תאונת דרכים רשלנות רפואית - ייחוד עילה

  29. תביעת רשלנות רפואית נגד קופת חולים כללית

  30. הגשת חוות דעת משלימה בתביעת רשלנות רפואית

  31. גובה ההוצאות על דחיית תביעת רשלנות רפואית

  32. התיישנות תביעת רשלנות רפואית נגד בית חולים

  33. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון