תוספת מבקר המדינה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום תוספת מבקר המדינה: השופט יגאל פליטמן 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (סגנית השופטת הראשית דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור מר פוסט ומר קליינר; עב 1745/04, עב 3008/04) , בו נדחו תביעות המערערים לביטול החלטת המשיב 1, הממונה על השכר (להלן- הממונה), לפיה יבוטל עדכון הצמדת שכרם לשכר עובדי משרד מבקר המדינה, לאור סעיף 4.1 להסכם הקיבוצי שנחתם בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה למרכז השלטון המקומי ביום 3.3.1999(להלן- הסכם 99' או ההסכם). 2. הערעור מכוון גם כנגד החלטת בית הדין האזורי מיום 27.10.2005, לפיה ההסכמים שנחתמו במשיבות 2 ו-3 בעניין הצמדת שכרם של עובדי הביקורת בעיריות לשכרם של עובדי משרד מבקר המדינה, הם "הסכמים מקומיים", כהגדרתם בסעיף 4.1 להסכם, ומשכך, קמה לממונה על השכר הסמכות להתערב בתשלום רכיב התוספת המעודכן, בהיותו חריגת שכר. 3. להלן נביא את עיקרי העובדות הרלבנטיות לצורך הכרעה בעניין שבפנינו, כפי שפורטו בהחלטת בית הדין האזורי מיום 27.10.2005: "א. החל מחודש 4/81 מיושם דירוג הביקורת שנקבע במשרד מבקר המדינה בקרב עובדי יחידת הביקורת בעיריית חיפה. שכרם של עובדים אלה הוצמד לשכרם של עובדי הביקורת במשרד מבקר המדינה. ההצמדה מתבצעת באמצעות "תוספת אחוזית" (להלן- התוספת), המחושבת באחוזים משכר הבסיס וגמול ההשתלמות לו זכאי כל עובד, ומתווספת לשכרם הכולל של התובעים. במשרד מבקר המדינה מתעדכנת התוספת אחת לשנתיים. ב. עובדי הביקורת בירושלים מדורגים בדירוג הנ"ל על פי הסדר משנת 1979. ג. ביום 3.3.99 נחתם הסכם קיבוצי בין הסתדרות העובדים החדשה - האגף לאיגוד מקצועי הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשירותים, לבין מרכז השלטון המקומי, שלוש הערים הגדולות ואח' (להלן - הסכם 99'). ד. בבדיקות שערך הממונה בעיריות ירושלים וחיפה סמוך לאחר חתימתו של הסכם 99' נמצא כי התוספת ששולמה לתובעים ממשיכה להתעדכן, לטענתו, בניגוד להוראות הסכם 99'. לפיכך, הורה הממונה ביום 29.12.03 לראש עיריית ירושלים להקפיא את שיעור רכיב התמ"ה החל ממשכורת חודש 3/2000 ולא לעדכנה, ובשלב זה לבקש את הסכמת התובעים להפחתה זו בשכרם טרם ביצועה. כמו כן, הורה הממונה לראש עיריית ירושלים לדווח לו על עובדים המסרבים להפחתה, ולערוך שימוע בפני הממונה לעובדים אלה. ה. בעיריית חיפה התבקשו התובעים כבר ביום 9.2.03 לנמק מדוע יש להמשיך את עדכון התוספת בשכרם על אף הוראות הסכם 99'. טענותיהם נדחו ביום 24.10.04, והודע להם כי החל ממשכורת אוקטובר 2004 תעמוד התוספת על שיעור של 69.41% (שיעור המעודכן לחודש 4/99). כמו כן, נדרשו העובדים להשיב הפרשי תוספת ששולמו להם, מעבר לשיעור זה מאפריל 2000, תוך ניכוי סכום ההשבה ממשכורתם במספר תשלומים". ההליך בבית הדין האזורי: 4. במסגרת הדיון המוקדם שנערך בתיק זה, הוסכם כי הדיון בתביעה יפוצל, ותחילה תידון השאלה המקדמית האם עדכון התוספת מהווה חריגה בשכר, וכפועל יוצא מכך- האם נדרשה התערבותו של הממונה על פי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ח- 1985 (להלן- סעיף 29), אשר קובע, כי: "גוף מתוקצב או גוף נתמך, לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או מגימלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר...". 5. בהחלטתו מיום 27.10.2005 הכריע בית הדין האזורי בשאלה המקדמית, וקבע כדקלמן: אין לקבל את טענת המערערים לפיה יש לבחון את השאלה האם הייתה חריגה בשכרם על פי הוראות סעיף 29 בלבד ולא על פי הוראות הסכם 99'. זאת, שכן ההסכם בא לעולם לאחר סכסוך מתמשך בין ההסתדרות הכללית לבין הממונה בשאלת אופן יישומו של סעיף 29, ונקבעה בו פשרה לפיה יוכשרו הסדרים חריגים ברשויות המקומיות לגבי עובדים ותיקים, ככל שהם עונים על ההגדרה של "הסכמים מקומיים" כמשמעותה בסעיף 4.1. להסכם, אשר נעשו לפני התאריך הקובע (31.8.1998) וכפי שהם יושמו בפועל במועד זה. ס' 3 להסכם קובע, כי הממונה יבחן את חריגות השכר של "כל העובדים בשירות המעסיקים הכלולים בהסכם, בדירוגים השונים, למעט עובדים שתנאי עבודתם מוסדרים בחוזים אישיים". בית הדין האזורי הפנה לפסק הדין עס"ק 6/03 הסתדרות הפקידים - עיריית חיפה ואח' (, ניתן ביום 24.2.2004), אשר אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי באותו עניין (ס"ק 13/03) , בו נקבע, כי : "שעה שהוראות סעיף 29 יושמו במסגרת ההסכם הקיבוצי- אין מקום או צורך שבית דין זה יבחן את תקפן של הוראות החוק, שכן הצדדים להסכם הקיבוצי יצקו לתוכו במו ידיהם את הצורך ב"אישורו של שר האוצר" שבסעיף 29 לחוק". לאור האמור, קיבל בית הדין האזורי את עמדת הממונה וקבע, כי סמכותו של הממונה להתערב בשכרם של המערערים נובעת מהסכם 99'. לפיכך, יש לקבוע האם החלטתו של הממונה בעניינם של המערערים עומדת בכללי המשפט המנהלי ובתנאיו של הסכם 99'. עוד ציין בית הדין האזורי, כי שאלת קבוצת היחס הנכונה לעניין הצמדת שכרם של המערערים- האם לשכרם של עובדי הביקורת במשרדי הממשלה או לשכרם של עובדי משרד מבקר המדינה- אינה רלבנטית, שכן ההסדר המצמיד את שכרם של המערערים לשכר עובדי משרד מבקר המדינה אושר, למעשה, על ידי הסכם 99', בכפוף למגבלות הקבועות בו לגבי הסכמים מקומיים. 6. מכאן עבר בית הדין האזורי להכריע בשאלה האם מדובר ב"הסכם מקומי" כמשמעותו בסעיף 4.1 להסכם, הקובע כדלקמן: "הסכמים מקומיים מ- 1/4/82 עד למועד הקובע כל ההסכמים המקומיים שנחתמו, שהוסכמו, שנקבעו או שהונהגו מ-1/4/1982 ועד למועד הקובע, אשר לא אושרו ע"י הממונה וכפי שהם מיושמים על כל עובד ועובד ערב חתימת ההסכם, ימשיכו לחול על עובדים ותיקים, ככל שאין בהם כדי לגרום לשכרו של עובד ותיק להיות שכר גבוה כהגדרתו בהסכם זה, אלא אם תוקנו או בוטלו ע"י הוראה מהוראות הסכם זה, ויהיו מאושרים לפי סעיף 29(א) לחוק כמפורט באישור הממונה על השכר בסיפא להסכם זה". בית הדין האזורי קבע, כי לאור העובדה שבעיריית ירושלים ובעיריית חיפה נחתמו הסכמי הצמדה נפרדים במועדים שונים, הרי שמדובר בהסכמים מקומיים. בית הדין האזורי קבע את המשך הדיון בשאלה, מהי הפרשנות הנכונה למילים "כפי שהם מיושמים על כל עובד ועובד ערב חתימת ההסכם". 7. בפסק דינו הסתמך בית הדין האזורי, בתשובה על השאלה האמורה, על פסיקה ענפה של בית הדין הארצי, ובמיוחד על פסק הדין בע"ע 1516/04 מד"י - גוסמן ואח' (, ניתן ביום 16.11.2005; להלן- עניין גוסמן) לעניין הסכם 99', לפיו מטרתו של סעיף 4.1 להסכם הינה להקפיא את המצב הקיים עובר לחתימת הסכם 99', ואין בו כדי להקנות זכויות עתידיות. סעיפים 4.1, 5.1 ו-6 להסכם נועדו להקפיא תמונת מצב ברגע מסוים, ומרגע זה ואילך- לתקן את חריגות השכר הרבות שנהגו ברשויות המקומיות. מכאן הסיק בית הדין האזורי, כי סעיף 4.1 להסכם מכשיר חריגות שכר אשר שולמו בפועל עובר לחתימת ההסכם, מבלי לבחון את כשרותם או כיצד נוצרו, אך אין בו כדי להכשיר מנגנוני הצמדה עתידיים. לאור האמור- דחה בית הדין האזורי את התביעה, ומכאן הערעור שבפנינו. תמצית טענות המערערים 8. ראשית נטען, כי לממונה כלל לא הייתה סמכות לפעול על פי הוראותיו של הסכם 99', אלא היה צורך לפנות תחילה להוראות סעיף 29. לפיכך, משתנאי שכרם של המערערים אינם חורגים מתנאי השכר אשר הוסכמו או הונהגו לגבי כלל עובדי המדינה, לאור ההקבלה הן מבחינת מהות העבודה והן מבחינת דירוג המערערים בדירוג זהה לעובדי משרד מבקר המדינה, הרי שלא התמלאו תנאי סעיף 29, ולממונה אין סמכות להתערב בשכרם של המערערים. 9. לחילופין טענו המערערים, כי גם אם אכן קמה לממונה הסמכות על פי סעיף 29, הרי ששגה בית הדין האזורי כאשר קבע כי הסכם ההצמדה לשכרם של עובדי משרד מבקר המדינה הינו הסכם מקומי ולא הסכם ארצי, החל בשלוש הערים הגדולות. בהקשר זה טענו המערערים, כי אמנם ההסדר הוחל בעיריית תל אביב במועד מאוחר יותר, אולם במועד הקבוע על פי ההסכם, ושנים רבות קודם לכן, יושם ההסדר לגבי עובדי הביקורת העובדים בעיריות של שלוש הערים הגדולות, באופן שווה. לפיכך, יש לפעול על פי סעיף 5.1 להסכם ולהמשיך לשלם למערערים את שכרם בהתאם להסכם הארצי, כולל עדכון ההצמדה מעת לעת, כפי שהיא מעודכנת לגבי עובדי משרד מבקר המדינה. 10. לחילופי חילופין טענו המערערים, כי גם אם ייקבע כי מדובר בהסכם מקומי, הרי שבהתאם לסעיף 4.1 זכותם של המערערים כפי שעמדה להם ערב חתימת הסכם 99', הינה הצמדת שכרם של המערערים לשכרם של עובדי משרד מבקר המדינה. מכאן, שפרשנות נכונה של סעיף 4.1 להסכם תהיה, כי עדכון בשכרם של עובדי משרד מבקר המדינה יחייב עדכון מקביל בשכרם של עובדי הביקורת ברשויות המקומיות. אין מדובר בהסכם הצמדה עתידי, כפי שפרשו בית הדין האזורי, אלא במנגנון הצמדה קיים, הכולל את עדכון התוספת מעת לעת. לעניין זה הפנו המערערים לפסיקת בתי הדין לעבודה באשר לעובדים אשר שכרם נגזר בשיעור מסוים משכר מנכ"ל, שם נקבע כי כאשר מעודכן שכר המנכ"ל, יעודכן גם שכר העובדים, בכפוף למגבלות השכר הגבוה, שכן מדובר במנגנון הצמדה קיים ולא עתידי. 11. עוד טענו המערערים, כי אין מקום להורות על השבת הסכומים שכבר שולמו להם ביתר על פי החלטת הממונה, לאור הסתמכות המערערים על קבלתם ותשלומם, ולאור השיהוי הרב בו ניתנה החלטת הממונה, במיוחד לאור העובדה שחלק מן המערערים כבר פרשו לגמלאות. עוד ביקשו המערערים לבטל את הוצאות המשפט שהוטלו עליהם על פי פסק דינו של בית הדין קמא, לאור אופיו המעין קיבוצי של הליך זה. תמצית טענות הממונה 12. לעניין סמכותו להתערב בשכרם של המערערים על פי הסכם 99' טען הממונה, כי ההסכם יצר קריטריונים ברורים להפעלת הסמכות המנהלית הנתונה לממונה מכוח סעיף 29, ולפיכך, ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטת הממונה תהיה על פי בחינת אותם קריטריונים שהותוו בהסכם. ככל שההסכם בא להפנות להוראות החוק, עשה זאת במפורש. עוד הוסיף הממונה, כי אף אם תיבחן סמכותו על פי הוראות החוק, הרי שהחלת דירוג הביקורת על עובדי הביקורת בעיריות אינה תואמת את המקובל בשירות המדינה במובנו של ביטוי זה בחוק, שכן מדובר בדירוג שהינו ייחודי לעובדי משרד מבקר המדינה, והוא אינו נוהג לגבי כלל עובדי המדינה. לטעם הממונה, עובדי הביקורת המועסקים במשרדי הממשלה השונים, המדורגים בדירוג האקדמאים (דירוג המח"ר), הם קבוצת היחס הנכונה לעניין שכרם של עובדי הביקורת ברשויות המקומיות, שכן משרד מבקר המדינה אינו כלול בשירות המדינה, לאור העובדה שהמדינה איננה צד בקביעת תנאי שכרם של עובדי משרד מבקר המדינה. הממונה הפנה לעניין זה לפסיקת בית דין זה לפיה רק הסדרים החלים בתחולה כללית בשירות המדינה על בעלי מקצוע או דרגה מסוימים, הינם הסדרים הראויים לשמש מדד עבור עובדי גוף מתוקצב או נתמך. לעניין טענת המערערים לפיה מבחינה מהותית עבודתם דומה לעבודתם של עובדי משרד מבקר המדינה, הפנה הממונה לנפסק בדב"ע נו/ 278-3 קיזמן ואח' - עיריית גבעתיים, , לפיו מקום בו אין קבוצת ייחוס מקבילה לעובדי גוף מתוקצב או נתמך אין להנהיג בעניינם הטבות שכר שאינן ניתנות לכלל עובדי המדינה, ללא אישור הממונה. מטעם זה, ניתן פסק בוררות בהליך שהתנהל בין ההסתדרות לבין המדינה, בו נפסק כי אין להשוות את שכרם של עובדי הביקורת במשרדי הממשלה לשכרם של עובדי משרד מבקר המדינה, ובאופן דומה יש לפסוק אף בענייננו. 13. לעניין טענת המערערים לפיה מדובר בהסכם ארצי השיב הממונה, כי על פי הסכם 99', הסכם ארצי הינו הסכם שהצדדים לו הינם המרכז לשלטון מקומי וההסתדרות הכללית, ותחולתו דומה להסכם קיבוצי כללי. הסכמה כזו לא התקיימה לענייננו, אלא מדובר בשני הסדרים נפרדים, אשר הוחלו במועדים שונים בעיריית ירושלים ובעיריית חיפה. גם שיעור התוספת שניתנה לעובדי הביקורת אינה זהה בשתי העיריות. זאת ועוד. לא כל המבקרים בעיריות קיבלו שכר על פי דירוג הביקורת. עוד טען הממונה לעניין זה, כי לא הוכח שההסדר הוחל גם בעיריית תל אביב, וגם לו הוכח הסדר כזה, עדיין אין מדובר בהסכם ארצי, שכן ראשית נדרשת הסכמה בין המרכז לשלטון מקומי וההסתדרות הכללית, ורק לאחר מכן כי ההסכם ייושם בשלוש הערים הגדולות, מה שלא קרה בענייננו. 14. באשר לטענת המערערים כי גם אם מדובר בהסכם מקומי אזי על פי סעיף 4.1 להסכם יש לשלם להם את התוספת כפי שהיא מעודכנת מעת לעת, טען הממונה כי ההסכם לא אישר את ההסכמים המקומיים עצמם, אלא את הביטוי היישומי שלהם ערב חתימת ההסכם. לפיכך, כל שינוי שנעשה בשכרו של עובד ותיק לאחר מועד זה, מהווה חריגה מן ההסכם. לאור האמור, מכיוון שהצמדת שכרם של עובדי הביקורת ברשויות המקומיות לשכרם של עובדי משרד מבקר המדינה הייתה מלכתחילה מנוגדת להוראות סעיף 29 לחוק, הרי שהתוספת המשולמת למערערים מאושרת רק ככל שהיא תואמת לשיעורה ערב חתימת ההסכם. 15. לעניין בקשת המערערים לפטור אותם מהוצאות טען הממונה, כי אין להשוות בין הליך זה להליך קיבוצי, משההסתדרות בחרה שלא להצטרף אליו. 16. עיריית חיפה, המשיבה 3, וכן מרכז השלטון המקומי הגישו עמדתם, ובה תמכו בטיעוניו ובעמדתו של הממונה. 17. בדיון בפנינו שהתקיים ביום 5.6.2007 ביקשו ב"כ המערערים לאפשר שמיעת עמדתה של הסתדרות המח"ר. 18. לאחר הדיון ולאחר קבלת עמדת הצדדים לעניין זה, התרנו להסתדרות האקדמאים במח"ר (להלן- ההסתדרות) להגיש נייר עמדה מטעמה. נייר העמדה שיקף, למעשה, את עמדת ההסתדרות. ההסתדרות תמכה, בעיקרו של דבר, בטענות המערערים והדגישה, כי לאור מהות ואופי העבודה אותה מבצעים המערערים, הזהה, למעשה, לאופי העבודה במשרד מבקר המדינה, יש הצדקה להעסקתם בדירוג הביקורת, אשר בא לבטא את מעמדם של עובדי הביקורת כבלתי תלויים בשלטון המרכזי והמקומי. זאת, להבדיל מעובדי הביקורת במשרדי הממשלה, אשר מפעילים ביקורת בהיקף מצומצם יותר. לפיכך יש לקבוע, כי מדובר בהסכם שאינו חורג מן הנהוג בשירות המדינה, ומכאן שאין צורך באישורו של הממונה, אשר נדרש רק במידה שאין קבוצת ייחוס מקבילה. טענה נוספת שהועלתה על ידי ההסתדרות הייתה, כי לפחות לגבי חלק מן העובדים, נכנסו ההסדרים לתוקף טרם חקיקתו של החוק בשנת 1982, ומכאן שהוא אינו חל עליהם. כך, בעיריית תל אביב הוחל ההסדר מחודש נובמבר 1976, בעיריית ירושלים הוחל ההסדר מחודש אפריל 1979 ובעיריית חיפה הוחל ההסדר מחודש אפריל 1981. גם לו ייקבע כי החוק אכן חל על הסדרים אלה, הרי שיש לקבוע כי מדובר בהסכם ארצי, שכן עד למועד הקובע, חל ההסדר בשלוש העיריות. טענה נוספת הייתה, כי במהלך שנות השמונים התפתחה פרקטיקה, לפיה הסתדרות המח"ר הייתה מעדכנת את מרכז השלטון המקומי ואת עיריית חיפה על השינויים שחלו מעת לעת בדירוג הביקורת. על בסיס עדכונים אלו נעשתה ההצמדה. פרקטיקה זו מלמדת על הסכמתה של ההסתדרות להסדר ההצמדה. דיון והכרעה: לאחר שנתנו דעתנו לכלל טענות הצדדים שהובאו בפנינו, בכתובים ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה, כי החלטת הממונה לפיה יש להמשיך ולשלם למערערים את תוספת התמ"ה כשיעורה ערב חתימת ההסכם, מבלי לעדכנה מעת לעת, הינה סבירה ואין להתערב בה. ככלל, מקובלות עלינו טענותיו של הממונה וכן נימוקיו של בית הדין קמא. ונפרט: 19. המערערים תמכו ערעורם בשלוש טענות חלופיות עיקריות. אף אנו נעמיד דיוננו על אותן שלוש טענות: שאלת חלותו של הסכם 99' על העניין שבפנינו, לאור הטענה כי התוספת אינה חורגת מן המקובל בשירות המדינה; שאלת היותו של הסדר ההצמדה "הסכם ארצי" כמשמעותו בהסכם 99'; ושאלת המשך עדכון ההצמדה גם לאחר המועד הקובע על פי ההסכם. 20. שאלת סמכותו של הממונה לפעול על פי הסכם 99', מבלי להידרש ראשית לעמוד בתנאי סעיף 29 לחוק, נדונה בהרחבה בפסיקת בית דין זה. ואכן, השקפת בית הדין בעניין זה מתומצתת היטב בפסיקה בעניין גוסמן, לפיה נועד הסכם 99' לחתום תקופה ארוכה של מאבקים ומשא ומתן שקדמו לו בעניין אופן יישומו של סעיף 29 על ידי הממונה. הפתרון שהוסדר בהסכם הוא מתן אישור גורף להסכמים מקומיים שנהגו ברשויות המקומיות ערב ההסכם, אך ורק כפי שאלו יושמו בפועל ערב חתימת ההסכם. מנקודת זמן זו, המכונה בפסיקתנו "קו פרשת המים", ימשיכו תוספות שונות להשתלם לעובדים רק ככל שהן עומדות בקריטריונים שנקבעו בהסכם, המבחינים בין "עובדים ותיקים" לבין "עובדים חדשים", בין "הסכמים ארציים" לבין "הסכמים מקומיים", ועוד. 21. עם זאת, מעבר לדרוש לטעמנו, שכן כאמור, לממונה הייתה סמכות לפעול בהתאם להוראות סעיף 29 בענייננו, נציין, כי מקובלת עלינו טענת הממונה, לפיה מלכתחילה, לא היה ראוי להצמיד את שכר מבקרי הרשויות המקומיות לשכרם של עובדי משרד מבקר המדינה, מששכרם של האחרונים אינו נקבע בדרך המקובלת לקביעת שכרם של עובדי המדינה, אלא על ידי הכנסת, וזאת על מנת לבטא את אי תלותם המקצועית והארגונית של עובדי משרד מבקר המדינה בגופים אותם הם אמורים לבקר. הממונה לא נתן אישורו להסכם חורג זה מלכתחילה; אלא, בכפוף לתנאי הסכם 99', אושרה ההצמדה לשכרם של עובדי משרד מבקר המדינה, אך ורק כפי שזו יושמה ערב חתימת ההסכם, ולא מעבר לכך. כך, שאף לו היה ממש בטענות המערערים וההסתדרות לפיה אין להיזקק לתנאי ההסכם טרם שהחלטת הממונה עמדה בתנאי סעיף 29 לחוק עצמו, הרי שהסדר ההצמדה אינו עומד אף בתנאי סעיף 29 משאין ההסדר תואם את "מה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה" (לרבות עובדי הביקורת המועסקים במשרדי הממשלה השונים ומדורגים בדירוג המח"ר). 22. לגבי הטענה בדבר היות ההסדר "הסכם ארצי" כמשמעותו בהסכם, סעיף ההגדרות בהסכם קובע, כי הסכמי עבודה ארציים במרכז השלטון המקומי הם: "חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, הסכמים קיבוציים כלליים, הסדרים קיבוציים חד צדדיים ודו צדדיים, הודעות בענייני עובדים, והחלטות ועדות פריטטיות שהוסכמו, נקבעו או הונהגו עד למועד הקובע, בין מרכז השלטון המקומי לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה". ההגדרה להסכם עבודה ארצי בשלוש הערים הגדולות היא: "הסכמי עבודה ארציים כהגדרתם בשלטון המקומי, ככל שיושמו בהתאמה ובשינויים המחויבים בכל אחת משלוש הערים הגדולות, לפי הענין". פרשנות הוראות ההסכם מעלה, כי תנאי מקדמי להיות ההסדר בגדר הסכם ארצי הינו הנהגת הסכם ארצי ביחס בין מרכז השלטון המקומי להסתדרות. רק ככל שנוהג הסכם ארצי שכזה, הוא יהפוך להסכם ארצי גם בשלוש הערים הגדולות ככל שהוא מיושם בהן. הסכם ארצי שכזה בין ארגון המעבידים של מרכז השלטון המקומי להסתדרות- לא סוכם ולא נהג. לפיכך, כל שיש בפנינו הם הסדרים מקומיים אשר יושמו באופן פרטני ובמועדים שונים בעיריית ירושלים, בעיריית חיפה, ולטענת המערערים גם בעיריית תל אביב, ללא הסדרה ארצית בין הגופים האמורים בדבר העברת עובדי הביקורת בשלוש הערים הגדולות לדירוג הביקורת. משכך, נכונה קביעת בית הדין האזורי לפיה מדובר בהסכמים מקומיים, ומשכך- מוסמך הממונה לפעול לגביהם כאמור בסעיף 4.1 להסכם. 23. באשר לטענה כי גם על פי סעיף 4.1 להסכם יש להמשיך ולעדכן מעת לעת את ההצמדה, הרי שלאור הנפסק בעניין גוסמן, ולאור העובדה שאכן אישור הממונה, כפי שהוא בא לידי ביטוי על פי ההסכם, ניתן רק לגבי יישומו של הסדר ההצמדה ערב ההסכם ולא מעבר לכך, ולפיכך מהווה המשך עדכון ההצמדה הסדר עתידי ולא המשך היישום - יש לדחות טענה זו (וראה עוד בעניין פרשנות ותכלית סעיף 4.1 להסכם בפסק הדין בעס"ק 6/03 הסתדרות הפקידים עובדי המינהל והשירותים - עיריית חיפה ואח'; בעס"ק 75/05 הסתדרות המעו"ף ואח' - עיריית רחובות ואח', , ניתן ביום 15.11.05 וכן עע98/06 מדינת ישראל, הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר - שלמה אקווה ואח', , ניתן ביום 19.3.07). 24. באשר לטענת המערערים לפיה אין לממונה סמכות לפעול לגבי הסכמים שהונהגו לפני שנת 1982, כלומר- טרם כניסתו של החוק לתוקף, הרי שהסכם 99' אינו מבחין בין הסכמים מקומיים שנחתמו או שהונהגו לפני שנת 1982 לבין הסכמים שנחתמו או הונהגו לאחר מכן. בהסכם ניתן אישור גורף לכל ההסכמים המקומיים, כפי שאלו יושמו ערב חתימת ההסכם. מה גם שהסכם 99' הינו בבחינת הסכם מאוחר המבטל הסכם מוקדם. 25. באשר לטענת השיהוי במתן החלטת הממונה ובדבר הבקשה לפסול את החלטת הממונה בדבר השבת הסכומים ששולמו בהתאם לעדכון ההצמדה בעבר- אכן נראה, כי חל שיהוי מסוים בהתנהלות הממונה, במיוחד בשלבים הראשונים לטיפול בחריגות השכר, עוד טרם פתיחת ההליך המשפטי. לפיכך, מן הראוי שהממונה ייקח בחשבון עניין זה במסגרת החלטתו לגבי סכום ההשבה בגין העבר ולגבי פריסת התשלומים של חוב העבר. ככל שהחלטתו של הממונה בעניין זה לא תניח את דעת המערערים, יהיו רשאים המערערים לפנות בעניין זה אל בית הדין האזורי תוך 30 יום ממועד מתן החלטת הממונה. 26. באשר לבקשת המערערים לפטור מהוצאות שחויבו בהם בפסק דינו של בית הדין האזורי- לא מצאנו מקום להיענות לבקשה זו. עם זאת, סכום ההוצאות שבו חויבו המערערים לטובת המדינה על פי פסק דינו של בית הדין קמא, שהועמד על סך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, יכסה את מלוא ההתדיינות בפני שתי הערכאות. כך שחרף דחיית ערעורם של המערערים במלואו, לא יחויבו בתשלום הוצאות בגין הליך הערעור. 27. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. מבקר המדינה