קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תושבות בישראל כתנאי לקבלת קצבת ילדים: השופט יגאל פליטמן בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור מר אלון מרדכי ומר יצחק פיינברג; בל 11842/04, בל 12164/04) , בו נדחתה תביעת המערערים לקבוע, כי הם תושבי ישראל, וכי כתוצאה מכך הם זכאים לתשלום קצבת ילדים וקצבת שאירים. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו את העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, כדלקמן: "א. התובעים 1-3 הינם אחים. ב. אימם של התובעים, גב' יוסרא עלאן, שנשאה תעודת זהות ישראלית, נפטרה ביום 24/7/02. ג. אביהם של התובעים אינו מחזיק בתעודת זהות ישראלית ובבעלותו נכס פרטי באל ג'יב, אשר מחוץ לתחומי ישראל. ד. התובעת 1 נרשמה במרשם האוכלוסין בטרם פטירת אימה אך התובע 2 לא רשום. ה. הנתבע שילם קצבת ילדים עבור התובעת 1 בלבד, עד לחודש 11/02. תשלום הקצבה הופסק לאחר קבלת הודעה על סגירת חשבון הבנק עקב פטירת האם. ו. על פי החלטת בית הדין השרעי, התובעת 3 הינה אפוטרופסית של אחיה הקטינים התובעים 1 ו-2. ז. התובעת 3 נושאת תעודת זהות ישראלית. ח. ביום 25/2/04 הגישה התובעת 3 לנתבע, בשם אחיה, תביעה לקצבת ילדים וביום 20/5/04 הגישה תביעה לקצבת שאירים. ט. ביום 2/6/04 הגישו התובעים לבית הדין את תביעתם לקצבת ילדים (בל 11842/04) וביום 1/7/04 הגישו את תביעתם לקצבת שאירים. בית הדין איחד את הדיון בתביעות ביום 27/2/05 . י. ביום 23/12/04 דחה הנתבע את התביעה לקצבת ילדים והודעה כאמור נשלחה לתובעת 3 ." השאלה הראשונה שעמדה להכרעת בית הדין האזורי הייתה האם המועד הרלבנטי לתביעה הינו גם התקופה שלאחר חודש יולי 2004, היינו- לאחר מועד הגשת התביעה לקצבת שאירים, או שמא התקופה הרלבנטית לצורך הכרעה בשאלת התושבות הינה רק בסמוך למועד פטירת האם בחודש יולי 2002 ובסמוך למועד הגשת התביעה למוסד. בשאלה זו הכריע בית הדין האזורי כי התקופה שלאחר חודש יולי 2004 אינה פלוגתא בתיק זה, הן מן הטעם שהמערערים לא ביקשו לתקן את כתב תביעתם בהתאם או להוסיף פלוגתא בעניין, והן מן הטעם שהעובדות לצורך ביסוס התביעה לגבי תקופה זו נוצרו רק לאחר הגשת התביעה לבית הדין. לפיכך, קבע בית הדין האזורי כי השאלה שעומדת בפניו היא שאלת תושבותם של המערערים בסמוך למועד פטירת האם ובסמוך למועד הגשת התביעה למוסד (להלן- התקופה הרלבנטית). לעניין שאלת נטל ההוכחה לגבי תושבות המערערים בתקופה הרלבנטית קבע בית הדין, כי נטל ההוכחה מוטל על כתפי המערערים. זאת, שכן לפחות עד לשנת 1990 אין מחלוקת כי אימם של המערערים התגוררה באל ג'יב מחוץ לתחומי מדינת ישראל, ולפיכך על המערערים מוטל נטל ההוכחה כי שבו להתגורר בישראל, וכי בתקופה הרלבנטית מרכז חייהם היה בישראל. בית הדין האזורי קבע, כי נפלו סתירות מהותיות בין הגרסה שמסרה המערערת 3 (להלן- המערערת) בתצהירה לבין הגרסה שמסרה בדו"חות שהגישה למוסד ובהודעה שמסרה לחוקר המוסד, וכן התגלו סתירות בין גרסת המערערת לבין ההודעות שנגבו מבני משפחתה. עוד נקבע, כי גרסת המערערת נמצאה בלתי קוהרנטית ולא עולה בקנה אחד עם מכלול הראיות שעמדו בפני בית הדין, וכן כי עדויותיהם של עדי המערערת היו מגמתיות. לאור האמור, ולאחר שבחן את מכלול העדויות והראיות שעמדו בפניו, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי מרכז חייה של המנוחה בעת פטירתה בחודש יולי 2002 לא היה בירושלים, ולפיכך דחה את התביעה לקצבת שאירים. עוד נקבע, כי לא הוכח שבתקופה שמשנת 1999, עת חזר האב להתגורר באל ג'יב, ואילך, ובמועד הגשת התביעה למוסד היה מרכז חייהם של המערערים בישראל, ולפיכך נדחתה גם התביעה לקצבת ילדים. מכאן הערעור שבפנינו. טענתם העיקרית של המערערים בערעור הייתה, כי נטל ההוכחה שהאם המנוחה לא הייתה תושבת ישראל בסמוך לפטירתה רובץ על כתפי המוסד ולא על כתפי המערערים כפי שקבע בית הדין קמא. לפיכך, ומשלא הוצגה כל ראיה פוזיטיבית על ידי המוסד בדבר שלילת תושבות האם בישראל בסמוך למועד פטירתה, הרי שהיה על התביעה להתקבל, חרף הסתירות שנפלו בעדות המערערת. עוד טענו המערערים, כי מכלול העדויות והראיות שהוצגו בפני בית הדין קמא מצביע על מגורי המשפחה בשכונת שועפאט, הן לפני והן לאחר פטירת האם, וכי לא נמצאה כל אינדיקציה בחומר הראיות לפיה האם העתיקה את מקום מגוריה אל מחוץ לתחומי מדינת ישראל. בעיקרי הטיעון שהגיש תמך המוסד בפסק דינו של בית הדין האזורי, והוסיף כי מדובר בערעור עובדתי, המכוון כנגד קביעות מהימנות של בית הדין קמא. בעיקרי הטיעון שהגישו המערערים ציינו, כי לאחר מתן פסק דינו של בית הדין האזורי, אישר המוסד את תביעת המערערים לקצבת ילדים רטרואקטיבית מחודש אוגוסט 2004. כך שהתקופה הרלבנטית לתביעה היא, אכן, עד לחודש יולי 2004. המערערים חזרו, בעיקרו של דבר, על טיעוניהם בערעור, והוסיפו, כי בית הדין קמא התעלם מראיות המראות על מגורי האם בתחום מדינת ישראל בסמוך לפטירתה, כמו חוזי שכירות בשועפאט, מסמכים המעידים על לימודי המערערים בבתי הספר בשועפאט ועוד. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 31.3.2009 טען ב"כ המערערים כי אמנם יש סתירות בעדות המערערת ובני משפחתה, אולם מנגד לא הוצגה כל ראיה פוזיטיבית על ידי המוסד המראה על היעדר תושבות בתחום מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית. עוד טען, כי לעניין נטל ההוכחה בתיק זה יש לגזור גזירה שווה מתביעה כנגד עיזבון. דיון והכרעה: לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות, מן הטעמים הבאים: כלל פסוק הוא, כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית באשר למהימנותן ולמשקלן של הראיות והעדויות המוצגות בפניה. בפסק דינו, פירט בית הדין האזורי בהרחבה את הסתירות שנפלו הן בעדות המערערת עצמה בתצהירה לעומת הדו"חות שהגישה למוסד ולהודעתה לחוקר המוסד, והן בעדויות שהובאו מטעם המערערים שנמצאו מגמתיות על ידי בית הדין קמא. לפיכך, לא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי באשר לחוסר מהימנות גרסת התביעה כולה. באשר לשאלת נטל ההוכחה במקרה זה נדגיש, כי נטל ההוכחה בשאלת תושבות לצורך קבלת גמלה מן המוסד, צריך להיקבע על פי המצב עובר לתקופה הנתבעת הרלבנטית. כלומר, אם לפני התקופה הרלבנטית היה התובע תושב ישראל, הרי שחובת ההוכחה תוטל על כתפי המוסד להראות כי העתיק את מרכז חייו אל מחוץ לתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית; אולם, במקרה שבו לפני התקופה הרלבנטית לא היה התובע תושב ישראל, עליו יוטל נטל ההוכחה להראות כי שב להתגורר בתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית. ולענייננו- מכיוון שאין חולק כי האם המנוחה התגוררה עם בעלה, לפחות עד לשנת 1990, באל ג'יב, מחוץ לתחום מדינת ישראל, הרי שנטל ההוכחה להראות כי שבה לתחום מדינת ישראל והתגוררה בשכונת שועפאט בתקופה הסמוכה לפטירתה- מוטל על כתפי המערערים. משלא עמדו המערערים בנטל זה, בשל חוסר מהימנות גרסת המערערת, הן בשל הסתירות שנמצאו בגרסתה שניתנה בהזדמנויות שונות והן בסתירות שנפלו בין גרסתה לבין חומר הראיות בכללותו, הרי שבדין דחה בית הדין האזורי את התביעה. לאור האמור, לא מצאנו כל טעות משפטית המצדיקה את התערבותנו בפסק דינו של בית הדין האזורי, הראוי להתאשר מטעמיו, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות.  קטיניםמשרד הפניםקצבת ילדיםתושבות