קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום היטל השבחה ע''י הצד הלא נכון: מבוא 1. המערערת, ב.ת.ר. בנייני תעשייה ומלאכה ראשון לציון בע"מ, הגישה ערעור על היטל השבחה לפי סעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה על עצם חיובה בהיטל השבחה בגין חלק מחלקה 115 בגוש 7940 חלק ממגרש זמני מס' 15 (מגרש A ו- B) רח' הגביש נתניה (להלן: המקרקעין) ולחלופין על גובה החיוב . טענות הצדדים 2. המערערת טוענת כי היטל ההשבה חל, אם בכלל, על מינהל מקרקעי ישראל ולא על המערערת. לטענת המערערת, ביום 4.4.98 חתמה על חוזה פיתוח עם המינהל. ביום 1.12.96 פורסמה התוכנית הרלבנטית למתן תוקף בילקוט הפרסומים. המערערת ערכה את הסכם החכירה בקשר למקרקעין כשנתיים לאחר מכן ביום 24.6.98 ולפיכך במועד הרלבנטי היתה במעמד של "בת רשות" במקרקעין מכח חוזה פיתוח מול מינהל מקרקעי ישראל. לטענת המערערת, דרישת היטל ההשבחה התיישנה שכן מועד המימוש היה ביום 24.6.98. 3. המערערת טוענת כי חתמה ביום 13.6.06 על הסכם מכר למכירת המקרקעין (להלן: הסכם המכר). טרם עריכת ההסכם ביררו הצדדים עם עירית נתניה לגבי היטל השבחה ונאמר להם שאין כל חוב. לטענתה, כאשר פנו לקבל את אישור העירייה להעברת הזכויות נודע לה כי הנושא בטיפול לצורך הכנת דרישה לתשלום היטל השבחה. המערערת מציינת כי בתשובה שהתקבלה מהמשיבה ביום 8.11.06 (נספח יד להודעת הערעור) צוין כי חובת התשלום לגבי הת.ב.ע. האמורה מוטלת על מנהל מקרקעי ישראל אך האישור להעברת המקרקעין משמעו העדר חובות על הנכס, לאו דווקא של מבקש ההעברה, ולפיכך אין באפשרות המשיבה לתתו עד להסדרת תשלום היטל ההשבחה או תיקון חוזה החכירה באופן שיכלול את זכויות הבניה לפי התב"ע נשוא ההסכם. 4. בדיון שהתקיים ביום 16.9.07 הודיע ב"כ המערערת כי החיוב בגין היטל השבחה שולם על ידי המערערת על מנת שלא להיקלע למצב של הפרת הסכמים. בשלב זה, עתר המבקש למתן הסעד שלפיו המערערת אינה חבה בהיטל השבחה וכן לסעד לפיו המערערת זכאית להחזר. 5. המשיבה הודיעה בעיקרי הטיעון שהוגשו לבית המשפט מטעמה כי אף לשיטתה המערערת איננה החייבת בהיטל ההשבחה. 6. המשיבה טוענת כי דין הערעור להדחות על הסף שכן משעה שהודתה בטענתה כי החוב מוטל על ממ"י כבעלים בעת מתן תוקף לתב"ע שבעטייה נוצרה ההשבחה ולאחר מתן האישור המבוקש לרשם המקרקעין, אין בית משפט זה מוסמך לדון בערעור היטל ההשבחה. לטענת המשיבה היתה מנועה מליתן את האישור כל עוד לא סולק החוב ומשסולק שלא על ידי החייב בו על המערערת להגיש תביעה אזרחית רגילה כנגד ממ"י והענין אינו בסמכות בית משפט לערעורים לפי התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה (ר' סעיף 12 לסיכומי המשיבה). המערערת, מצידה, טוענת כי לבית המשפט סמכות להורות כי על המשיבה להשיב את התשלום ששולם על ידה בכפיה. דיון והכרעה 7. לאחר ששקלתי בדבר, אני מוצאת כי בנסיבות מקרה זה בית המשפט מוסמך לדון בערעור. בעניננו, הוצאה על ידי המשיבה שומת היטל השבחה למערערת. המערערת פנתה לבית המשפט בערעור בהתאם לסעיף 14 לתוספת השלישית לחוק. בכל הנוגע להחזר היטל נקבע כך בתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה: "17. הוחלט בהליכים לפי תוספת זו על הפחתת החיוב בהיטל או על ביטולו, יוחזרו הסכומים ששולמו מעבר למגיע, בתוספת תשלומי פיגורים כמשמעותם בחוק הצמדה, וסעיף 6 לחוק ההצמדה לא יחול." יצויין, כי במסגרת התכתובת בין באי כוח הצדדים, במכתבה של ב"כ המשיבה לב"כ המערערים מיום 8.11.06 נכתב כך: "5. יצויין כבר עתה כי כדי להקטין את נזקה הנטען של מרשתך, והמוכחש על ידי מרשתי, יכולה מרשתך לשלם את היטל ההשבחה הנדרש על ידי מרשתי כתנאי להמצאת האישור המבוקש וזאת מבלי לפגוע בזכויותיה למצות את ההליכים הקבועים בתוספת השלישית לתקיפת דרישת היטל ההשבחה, בכפוף לעמידה במועדים הקבועים בתוספת". משמע, המשיבה גרסה כי אין מניעה שהתשלום יבוצע, האישור ינתן ולאחר מכן הערעור יידון. זאת, לא בכדי לנוכח הוראת סעיף 14 (ד) לתוספת השלישית. מן הסתם, הדיון בערעור איננו אקדמי וככל שהינו מתקבל, יש להשיב הכספים ששולמו ביתר לפי הוראות החוק. לשם השוואה אף ניתן להפנות לדיון שנערך בהקשר אחר ברע"א 2425/99 עירית רעננה נ' יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד (4) 481 בעמ' 501 מפי הנשיא ברק: "(ד) לבסוף, הטרידה אותי השאלה, האם ועדת הערר מוסמכת להורות על השבת סכומים ששולמו ביתר. הגעתי לכלל מסקנה כי התשובה על שאלה זו היא בחיוב. אם ועדת הערר מוסמכת להורות כי סכום שטרם שולם יש לשלמו, מן הראוי להכיר בסמכותה להורות על השבת תשלום ששולם שלא כדין (השווה בג"צ 351/88 הנ"ל). זאת, אם שאלת ההשבה מעוגנת כל כולה - כמו במקרה שלפנינו - בחוקיות דרישת התשלום. במקרה זה שאלת ההשבה אינה אלא צדה האחר של שאלת חוקיות התשלום." באשר לטענה של המבקשת כי לא היתה רשאית ליתן אישור העברה לטאבו כל עוד החוב בגין היטל השבחה קיים, ככל שמדובר במצב דברים בו מלכתחילה המשיבה היתה מוציאה שומת השבחה לבעלים ומודיעה למערערת כי אין בכוונתה ליתן לה אישור העברת בעלות, אכן לא היה מקום להגשת ערעור לפי התוספת השלישית. אך, בעניננו, הוצא החיוב בתשלום היטל השבחה למערערת ולכן היה מקום להגשת הערעור על ידה ולדיון בו. סיכומו של דבר, לנוכח כל האמור, אני מוצאת כי בית המשפט מוסמך לדון בערעור זה. המשיבה איננה חולקת על כך שהמערערת איננה החייבת הנכונה בהיטל ההשבחה בשל מעמדה כבר רשות במועד הרלבנטי. לפיכך, הדיון בטענות המערערת כנגד החיוב בהיטל השבחה שעניינן התיישנות ואפליה מתייתר. משאין מחלוקת כי המשיבה איננה חייבת בהיטל ההשבחה יש לקבל את הערעור ולפיכך שומת היטל ההשבחה שהוצאה למערערת דינה להתבטל. 8. לנוכח כל האמור, חיוב המערערת בהיטל ההשבחה נשוא הערעור מבוטל. כפועל יוצא מכך, על המשיבה להחזיר למערערת תוך 30 יום את הסכומים ששולמו לה על ידי המערערת בגין החיוב בהיטל ההשבחה נשוא הערעור וזאת בהתאם להוראות החוק. כמו כן, על המשיבה לשלם למערערת את הוצאות המשפט שהוציאה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל וכן, בנסיבות הענין, שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. היטל השבחה