תשלום השתתפות רכב ללא ביטוח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום השתתפות רכב ללא ביטוח: השאלה העומדת להכרעה 1. האם מבטחת רכב ששילמה פיצויים בגין נזקי גוף מכח חבותה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפיצויים"), זכאית להשתתפות מנהג חסר ביטוח מכח הוראות צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בגין המבטחים), התשס"א-2001? - זו השאלה העומדת להכרעה בתובענה דנן. ואלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת: 2. התובעת, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"), ביטחה במועדים הרלבנטיים לתביעה זו את השימוש בקטנוע מ.ר. 9795208 (להלן: "הקטנוע"), בפוליסת ביטוח חובה ע"ש חיים לוי (להלן: "הפוליסה"). 3. ביום 22.6.01, ארעה תאונת דרכים בין הקטנוע לבין רכב מסוג ג'י.אם.סי, מ.ר. 968301 (להלן: "הרכב") שהיה נהוג על ידי הנתבע. הנתבע נהג ברכב כשאין ברשותו ביטוח חובה תקף. 4. התובעת פיצתה את רוכב הקטנוע (אשר כאמור בוטח על ידה בביטוח חובה), בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, בסך של 6,670 ₪. 5. בעקבות התאונה, הוגש כנגד הנתבע כתב אישום והוא הורשע בהתאם להודאתו ב"סטייה שלא בביטחה" וב"נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף". 6. בסעיף 2 (ב) לצו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים), התשס"א-2001 (להלן: "הצו" או "הצו להסדרת חלוקת נטל הפיצויים בין מבטחים"), נקבע כדלקמן: "ארעה תאונת דרכים שבה היו מעורבים אופנוע אחד או יותר ורכב אחד או יותר, ישלמו המבטחים של הרכב האחר למבטחים של האופנוע 50 אחוזים מן הפיצויים על נזקי גוף כמשמעם בחוק שהמבטחים של האופנוע חייבים בתשלומם עקב התאונה...". אין חולק כי הוראת סעיף 2 (ב) לצו חלה על כלי הרכב המעורבים בתאונה ונשאלת כאמור השאלה האם בהעדר ביטוח תקף לרכב הג'י.אם.סי, זכאית התובעת, מכח הצו האמור, לשיפוי מהנתבע שהינו בגדר נהג חסר ביטוח. דיון 7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סבורה אני כי דין התביעה להדחות ואפרט נימוקי. 8. כידוע, חקיקת חוק הפיצויים הביאה לשינוי במשטר האחריות ובמשטר הכיסוי הביטוחי באופן שעל פי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: "הפקודה"), כפי שתוקנה בחוק הפיצויים, הוטלה על משתמש ברכב מנועי חובה לרכוש פוליסת ביטוח המבטחת את בעל הרכב והנוהג בו מפני נזק גוף שנגרם בתאונת דרכים כמשמעה בחוק. סעיף 3 (ב) לפקודה מוסיף וקובע כי הנוהג - המבוטח בביטוח חובה "יהא זכאי לפיצוי כפי שהיה זכאי לקבל נפגע אחר לפי החוק". משכך מקום בו נוהג ברכב, נפגע בתאונה עצמית כמו גם במקרה של תאונה בה היו מעורבים מספר כלי רכב - זכאי הנוהג ברכב לפיצויים על פי החוק, ממבטחת השימוש ברכבו, כפי שנפסק בעניין זה בע"א 595/80 בן איון נ' חסונה, פ"ד לה (4) 462: "העקרון הכללי, שעליו מושתתת האחריות במקרה של תאונה, שבה מעורבים מספר כלי רכב, הובע על ידי המחוקק בסעיף 3 (א) לחוק, והוא - שבמקרה של תאונה כזו, מבטח של כלי רכב אחראי עבור הנזק, שנגרם לנוסעים באותו כלי רכב. עקרון זה צריך לחול גם במקרה שהנפגע הוא נוהג של אחד מכלי הרכב, ועל כן נוהג כזה, אם הוא מבוטח בביטוח אישי, כפי שהיה חייב לבטח את עצמו על פי הוראות הפקודה, הרי תביעתו צריכה להיות מופנית אך ורק כלפי המבטח שלו...", כך נפסק גם בע"א 612/82 שעשוע נ' מועלם, פ"ד לח (4) 583 (1984), וראה י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה שלישית, הוצאת יהלום, תשס"ה-2005, עמ' 279-278 וא. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, תש"ס-1999, עמ' 327-325. מכאן שהתובעת שילמה לנהג הקטנוע פיצויים על פי החוק, מכח חבותה על פי פוליסת הביטוח שהוצאה על ידה ומכח הוראות סעיף 3 (א) לחוק הפיצויים. 9. זכות החזרה של מי ששילם פיצויים על פי החוק, מוסדרת בסעיף 9 לחוק הפיצויים, הקובע כדלקמן: "מי ששילם פיצויים המגיעים לפי חוק זה לא תהא לו זכות חזרה על אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה זולת הזכות לחזור על אחד מאלה: (1) מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף 7; (2) מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה... (3) בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7 א'...". רשימת המקרים בהם נתונה למי ששילם פיצויים על פי החוק, זכות חזרה אל אחר החייב בפיצויים על פי החוק, הינה רשימה סגורה ואין בילתה, כפי שנפסק בעניין זה, על ידי כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, ברע"א 10386/08 אטיאס נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (לא פורסם, , 19.4.09): "סעיף 9 לחוק הפיצויים קובע את המקרים אשר בהם, ובהם בלבד, נתונה למי ששילם פיצויים לפי החוק זכות לחזור אל אחר החייב בפיצויים לפי החוק". מהרישא של סעיף 9 לחוק עולה כי תנאי יסודי לקיומה של זכות החזרה הוא כי האדם אליו מבקש מי ששילם פיצויים לפי החוק לחזור הינו בגדר "אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה". התנאי האמור, אינו מתקיים בענייננו שכן הנתבע אינו חייב, על פי חוק הפיצויים, לפצות את נהג הקטנוע שהרי החבות לפצות את נהג הקטנוע, מוטלת מכח הוראות סעיף 3 (א) לחוק על מבטחת הקטנוע - דהיינו על התובעת. 10. משהנתבע אינו בגדר "אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה", ביחס לנהג הקטנוע, לא מוקנית לתובעת זכות חזרה אליו, בגין הפיצויים ששילמה לנהג הקטנוע ואין נפקא מינא כי לנתבע עצמו, לא מוקנית זכות תביעה על החוק הפיצויים, בהיותו נהג חסר ביטוח. 11. תביעתה של התובעת נסמכת על הוראות הצו להסדרת חלוקת נטל הפיצויים בין מבטחים. הצו האמור, הותקן על ידי שר האוצר, מכח הסמכות שהוקנתה לו בסעיף 17 א' לחוק הפיצויים, הקובע כדלקמן: "שיעורי דמי הביטוח לפי פקודת הביטוח... והסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים בהתחשב בסוגי הרכב השונים, דרך איזון ההכנסות מדמי ביטוח ואם דרך איזון התשלומים ששולמו לנפגעים - יקבעו בידי שר האוצר בהתייעצות עם שר המשפטים ושר התחבורה, לאחר שמיעת הארגון היציג של חברות הביטוח ובאישור ועדת הכספים של הכנסת" (ההדגשה שלי - ב.ט.). הצו להסדרת חלוקת נטל הפיצויים בין מבטחים, חל על פי לשונו המפורשת כמו גם על פי הוראת החוק המסמיך על "מבטחים" - ואין חולק כי הנתבע אינו בגדר מבטח. איני סבורה כי ניתן לפרש את הוראות הצו, כנטען על ידי התובעת, כך שמקום בו מדובר בנהג חסר ביטוח, ישא הנהג חסר הביטוח, בחבות לחלוקת נטל הפיצויים, בהתאם להוראות הצו שכן על פי המדרג הנורמטיבי הנוהג בשיטתנו המשפטית, הוראות צו אינן יכולות לסתור את הוראות החוק וכפי שראינו בסעיף 9 לחוק הפיצויים, נקבע במפורש כי זכות החזרה בתביעת שיפוי קיימת רק כלפי "אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה". מהמקובץ עולה כי משהנתבע אינו בגדר מי שחייב בפיצויים על פי החוק, ביחס לנהג הקטנוע - אין לתובעת זכות חזרה אליו, בגין פיצויים ששולמו על ידה לנפגע האמור. 12. מעבר לדרוש יצויין כי סעיף 3 (ג) לחוק הפיצויים, כפי שתוקן בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 20), התשס"ה-2008, קובע כדלקמן: "(ג) אירעה תאונת דרכים שבה היו מעורבים אופנוע אחד או יותר ורכב אחר אחד או יותר שאינו אופנוע, ישלמו המבטחים של הרכב האחר למבטחים של האופנוע, 75% מהפיצויים על נזקי גוף שהמבטחים של האופנוע חייבים בתשלומם עקב התאונה, למעט חבות לפי סעיף קטן (ב); המבטחים של הרכב האחר יהיו חייבים יחד ולחוד כלפי המבטחים של האופנוע, ובינם לבין עצמם יישאו בנטל החיוב בחלקים שווים; לעניין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות הסיפה של סעיף קטן (ב)...". אין חולק כי הוראה זו, אינה חלה בענייננו משחוקקה לאחר התאונה, יחד עם זאת ראוי לציין כי המחוקק נקט בביטוי "ישלמו המבטחים של הרכב האחר למבטחים של האופנוע" (הדגשה שלי - ב.ט.) ולעניין חלוקת החבות בין הנוהגים, יחולו הוראות הסיפא של סעיף קטן (ב). מכאן שהמחוקק קבע מפורשות שמדובר בהוראת השתתפות בין "מבטחים", להבדיל מנוהגים או אחראים לפיצוי על פי החוק. מטרת התיקון כפי שהוסברה בהצעת החוק הינה ביזור נטל הפיצויים בין המבטחים נוכח ההבדל בסיכון והפגיע?ת הגדולה יותר של רוכבי אופנוע אלא שאין בהוראה האמורה כדי לגרוע או לשנות ממשטר האחריות והחבות, כפי שנקבע בסעיף 3 (ב) לחוק. 13. התובעת מוסיפה וטוענת כי מדיניות שיפוטית ראויה צריכה לקדם מטרות של ענישה והתרעה כלפי נהג חסר ביטוח אלא שתכלית ההרתעה מפני אי עריכת ביטוח חובה, אינה יכולה לשמש בסיס לפרשנות הסותרת את לשונו המפורשת של הצו להסדרת חלוקת נטל הפיצויים בין מבטחים ועל אחת כמה וכמה שאינה יכולה לעמוד בסתירה ללשונו וקביעתו המפורשת של סעיף 9 לחוק הפיצויים המקנה זכות חזרה רק כלפי מי שמוטלת עליו חובה על פי החוק, לפצות את הנפגע. אין לשכוח כי שימוש ברכב, ללא ביטוח, הינו בגדר עבירה פלילית. זאת ועוד, מבעל רכב או מתיר השימוש בו, ללא ביטוח, נשללת הזכות לפיצויים על פי החוק במידה והם עצמם נפגעו בתאונה וזאת מכח הוראת סעיף 7 (5) לחוק הפיצויים ואף מוטלת עליהם, מכח סעיף 9 לחוק, חובה לשפות את קרנית בגין פיצויים ששולמו על ידה בהעדר ביטוח תקף. מאידך, הצו לחלוקת נטל הפיצויים בין מבטחים, תכליתו במישור שונה לחלוטין העוסק בהסדרת היחסים בין מבטחים (להבדיל מחייבים על פי החוק). בנסיבות אלה, אין בסיס לטענה המבקשת להרחיב תחולתו של הצו גם כלפי נהג חסר ביטוח שאינו חייב על פי החוק בתשלום הפיצויים בגינם הוגשה תביעת השיפוי. סיכום 14. מהנימוקים האמורים, ראיתי לדחות את התביעה. התובעת תשא בהוצאות הנתבע, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪, בצרוף מע"מ כחוק. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.משפט תעבורהרכבביטוח רכבנהיגה ללא ביטוח