קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום משכורת עובד על בסיס נטו: השופט עמירם רבינוביץ 1. בפנינו שני ערעורים : האחד, ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (עב 1227/06 ; השופט אייל אברהמי ונציג הציבור מר ממליה), בו התקבלה באופן חלקי תביעת המערער נגד המשיבה (להלן : המוסך) והשני ערעור על החלטת רשמת בית דין זה מיום 22.9.2009, בה התקבלה בקשת המערער למחיקת הערעור שכנגד שהגיש המוסך. נדון תחילה בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ולאחר מכן בערעור על החלטת הרשמת. הרקע העובדתי 2. המערער עבד במוסך בתפקיד מנהל מחסן החלפים מיום 2.11.1995 ועד ליום 3.11.2004, מועד בו פוטר מעבודתו לאלתר. במכתב הפיטורים שנכתב ביום 1.11.2004 נכתב כי סיבת הפיטורים היא "שינויים במערכת". יחד עם זה, לטענת המוסך, פוטר המערער מעבודתו על רקע אי שביעות רצון מתפקודו. 3. במסגרת עבודתו בוטח המערער בביטוח מנהלים באמצעות שלוש חברות ביטוח : חב' ביטוח אריה בע"מ, חב' ביטוח מנורה בע"מ וחב' ביטוח הכשרת היישוב בע"מ (להלן : חברות הביטוח). עם פיטוריו שוחררו לזכות המערער הכספים שהיו צבורים על שמו ברכיב פיצויי פיטורים בחברות הביטוח בסכום כולל של 61,245.14 ש"ח. כמו כן נשלחה למערער ביום 9.10.2005 באמצעות הדואר הרשום המחאה בסכום של 17,478 ש"ח כהשלמת פיצויי פיטורים. 4. במהלך שנות עבודתו במוסך קיבל המערער שכר נטו בשיעור קבוע. לטענת המוסך, סוכם בין הצדדים, כי שכרו של המערער יחושב על בסיס "נטו" ולא על בסיס "ברוטו". יובהר, כי בשנים 2002 - 2003 הופחתו מדרגות המס. כתוצאה מהפחתת מדרגות המס קטן שכרו של המערער (ברוטו) מ - 9,285 ש"ח ל - 8,747 ש"ח. השכר נטו נותר באותו שיעור. 5. אין חולק, כי במועד פיטוריו קיבל המערער תמורת הודעה מוקדמת בשווי 14 ימי עבודה, זאת בהתאם לזכרון דברים שנחתם בין הצדדים ביום 3.11.2004. 6. בחודש פברואר 2006 הגיש המערער תביעה נגד המוסך, בה טען את הטענות הבאות : א. הסכום שהופרש בגינו בפועל לחברות הביטוח נמוך שהסכומים שהיו אמורים להיות מופקדים בחברות אלה. אשר על כן על המוסך לשלם לו סכום של 32,539 ש"ח. ב. השלמת פיצויי הפיטורים המגיעים למערער שולמה לו באיחור של שנה ולכן על המוסך לשלם לו סכום שלא יפחת מ - 1,000 ש"ח ברכיב זה. ג. המערער קיבל תמורת הודעה מוקדמת בשווי 14 יום בלבד שעה שעל פי הוראות החוק על המוסך היה ליתן לו הודעה מוקדמת של חודש ימים. לאור האמור, זכאי המערער להשלמת תמורת ההודעה המוקדמת שהוענקה לו בסכום השווה ל - 4,519 ש"ח. ד. המערער זכאי להפרשי שכר עקב הפחתת מדרגות המס. למרות האמור, חישב המוסך את שכרו על בסיס נטו בלבד באופן שגרם, הלכה למעשה, להפחתת שכרו. ברכיב זה תבע המערער סכום של 18,000 ש"ח. ה. המערער זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש בשיעור 15,000 ש"ח, וזאת כיוון שפיטוריו נעשו "תוך רמיסת זכויותיו וללא כל התחשבות בגילו ומצבו האישי". פסק דינו של בית הדין האזורי 7. בית הדין האזורי קיבל תביעתו של המערער להשלמת הסכומים שהופרשו על ידי המוסך לחברות הביטוח בחסר והורה למוסך לשלם למערער סכום של 32,539 ש"ח, תוך שהוא קובע, כי המוסך הפר חובתו לבטח את המערער בקרן הפנסיה מבטחים, וזאת בהתאם להסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף המוסכים החלים על הצדדים, מבלי שהמערער היה מודע להבדלים בין הביטוח באמצעות ביטוח מנהלים לביטוח בקרן הפנסיה מבטחים. בית הדין האזורי הוסיף וקבע בעניין זה, כי גם אם ויתר המערער על זכותו לביטוח פנסיוני באמצעות מבטחים אין כל תוקף לויתור זה, כיוון שלהוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים בעניין זה מעמד עדיף. בית הדין האזורי קיבל גם את תביעת המערער להשלמת תקופת ההודעה המוקדמת. 8. תביעתו של המערער לתשלום הפרשי שכר בגין הפחתת מדרגות המס נדחתה, בנימוק שהוסכם בין הצדדים, כי שכרו של המערער ישתלם על בסיס נטו, ולכן שינוי מדרגות המס אין לו משמעות בחישוב שכרו של המערער. 9. תביעותיו של המערער לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש והפרשי הצמדה וריבית בגין השלמת פיצוי הפיטורים ששולמה לו לטענתו באיחור נדחו אף הן. בית הדין האזורי פסק כי פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש היא בגדר חריג, וכי לא עלה בידי המערער להוכיח, כי המקרה הנוכחי מצדיק פיצוי בגין עוגמת נפש. אשר להפרשי ההצמדה וריבית בגין תשלום פיצויי הפיטורים באיחור, קבע בית הדין האזורי כי מייד לאחר פיטוריו פנה המוסך לחברות הביטוח בבקשה לשחרר את הכספים הצבורים על שם המערער, וכי רק לאחר זמן מה הוברר, כי הכספים העומדים לרשות המערער בחברות הביטוח אינם מכסים את מלוא סכום פיצויי הפיטורים. המוסך ניסה ליצור קשר עם המערער פעמים מספר בבקשה לתאם מועד למסירת הסכום החסר, אך המערער לא הגיע למשרדי המוסך, ובסופו של יום נאלץ המוסך לשלוח למערער את הסכום החסר באמצעות הדואר הרשום, וזאת בחלוף שנה ממועד הפיטורים. בנסיבות אלה לא זכאי המערער לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית על הסכום האמור. טענות הצדדים בערעור 10. בערעור שהגיש טען המערער, כי הסכמת הצדדים, כי שכרו של המערער ישתלם על בסיס נטו אינה מאפשרת למוסך להפחית שכרו ברוטו עת מופחתות מדרגות המס, וכי לפי פסיקת בית דין זה עת נערכים שינויים מהותיים בחקיקת המס, אין ליתן תוקף להסכמת העובד, לפיה ישתלם שכרו על בסיס שכר נטו. המערער הלין גם על קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, לפיה סירב להגיע למשרדי המוסך על מנת לקבל את השלמת פיצויי פיטורים להם היה זכאי, וטען כי לא היה מקום ליתן אמון בעדות מנהל המוסך בעניין זה, שעה שעדותו בעניין אחר נקבעה כבלתי אמינה. אשר לפיצוי בגין עוגמת נפש חזר המערער על טענותיו בבית הדין האזורי לפיהן פוטר תוך רמיסת זכויותיו. 11. המוסך תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. הכרעה 12. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, כפי שמצאו ביטוים בכתב ובעל פה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר שהונח בפנינו, נחה דעתנו, כי דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי. 13. אנו סבורים, כי המערער לא הניח ולו ראשית ראייה, המצדיקה פיצוי בגין עוגמת נפש. טענתו של המערער, לפיה פוטר מעבודתו על מנת לקלוט עובד אחר במקומו, בעוד אשר כלפיו הוצג העניין כ"שינוי ארגוני" לא הוכחה ולו לכאורה בבית הדין האזורי. טענתו של המוסך בבית הדין האזורי היתה, כי המערער פוטר על רקע אי שביעות רצון מתפקודו. טענה זו לא נדחתה על ידי בית הדין האזורי ובנסיבות אלה, לא מצאנו, כי במקרה הנוכחי ישנה הצדקה לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש. 14. לא מצאנו גם להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, לפיה לא זכאי המערער להפרשי הצמדה וריבית בגין תשלום השלמת פיצויי הפיטורים באיחור, וזאת מטעמי בית הדין האזורי כפי שפורטו לעיל. 15. אשר לזכאותו של המערער להפרשי שכר בגין הפחתת מדרגות המס - אין חולק, כי בין הצדדים הוסכם של שכרו של המערער ישתלם על בסיס נטו. הסכמה זו על פי פסיקת בית דין זה היא חריגה אך אין בה, בדרך כלל, פסול (ראו : עע 272/06 אוחנון - קליניק שיווק מזון 1986, לא פורסם, ניתן ביום 23.7.2007, להלן : פסק דין אוחנון ו - עע 677/06 עמר - אסיפון צפון (1990) בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום , להלן : פסק דין עמר). 16. אלא מאי - לטענת המערער לפי ההלכה שיצאה מלפני בית דין בפסקי הדין אוחנון ועמר שעה שחלו שינויים מהותיים בחקיקת המס, אין ליתן תוקף להסכמה אליה הגיעו הצדדים לפיה ישתלם שכרו של עובד על בסיס נטו. המערער הוסיף וטען כי מקרהו נופל לגדר החריג, זאת שעה שחלו שינויים מהותיים במדרגות המס. ואולם המערער לא הביא כל ראייה ממנה ניתן ללמוד, כי הפחתת מדרגות המס שהביאה כאמור להפחתת השכר ברוטו של המערער מקורה בשינויים מהותיים. טענה זו נטענה בעלמא, ואין מקום לקבלה. 17. לאור האמור לעיל, סבורים אנו כי דין הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי להידחות. הערעור על החלטת הרשמת טרם נבוא לכלל הכרעה בערעור זה נעמוד בקצרה על הרקע שקדם להגשת הערעור. 18. ביום 27.11.2008 הגיש המוסך בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי (בשא 663/08). בקשתו זו נדחתה בהחלטת הרשמת מיום 3.5.2009, בנימוק שלא הוכח כל טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור. יחד עם זה, קבעה הרשמת בהחלטתה, כי מכיוון שכתב הערעור, כפי שצורף לבקשה להארכת מועד הוגש בתוך המועד הקבוע להגשת ערעור שכנגד תנתן האפשרות למוסך להגיש "כתב ערעור שכנגד, בנושאים המפורטים בסעיף 12 סיפא לעיל, תוך 15 יום שאם לא כן תיחשב כמוותרת על הגשתו". 19. ביום 20.5.2009 הגיש המוסך בקשה "להארכת מועד להגשת כתב ערעור". במסגרת הבקשה טען המוסך, כי החליף את באי כוחו וכי בא כוחו "צריך ללמוד את התיק מראשיתו. לפיכך הוא זקוק, כדי להגיש את ערעורו המנומק ל - 30 ימים נוספים". 20. בקשתו זו של המוסך נדחתה בהחלטת הרשמת מיום 31.5.2009 בה נכתבו הדברים הבאים : "הבקשה מיום 20.5.2009 הוגשה לאחר המועד שנקצב בהחלטתי מיום 3.5.09, וממילא מתייחסת לכאורה להגשת ערעור (בקשה שנדחתה בהחלטה מיום 3.5.09) ולא לערעור שכנגד, ולכן לא ניתן להיענות לה". על החלטה זו של הרשמת לא הוגש כל ערעור מטעם המוסך. חרף האמור לעיל, ביום 25.6.2009 מבלי שהוגשה בקשה נוספת להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד, הגיש המוסך לבית בית הדין "הודעת ערעור שכנגד", בה נטען לראשונה, כי כתב הערעור העיקרי לא הומצא למוסך אלא ביום 15.6.2009, וכי ידיעתו על הערעור שהוגש על ידי המערער בשל ההליכים הקודמים בין הצדדים אין לה חשיבות בבוא בית הדין לקבוע את המועד להגשת הערעור שכנגד. 21. המערער הגיש בקשה למחיקת הערעור שכנגד (בשא 443/09). בהחלטתה קבעה הרשמת כי "הגם שאין אסמכתא מפורשת על מסירתו למשיבה [המוסך - ע.ר] בסמוך לכך, ברור בהתנהלות התיק כי המשיבה ידעה על הגשתו כבר בחודש 12/08, וניתן להניח כי קיבלה לידיה גם את כתב הערעור עצמו" עוד קבעה הרשמת כי "בקשת כתב הערעור מב"כ המבקש ביום 15.6.09 וההסתמכות על מועד זה כמועד הרלוונטי למניין הימים להגשת ערעור שכנגד, הינה התנהגות בחוסר תום לב", וכי "יש למנות את המועד להגשת ערעור שכנגד לכל המאוחר מראשית חודש 1/09". לאור האמור ומשאיחר המוסך את המועד להגשת הערעור שכנגד נמחקה "הודעת הערעור שכנגד" שהגיש. 22. על החלטת הרשמת מונח ערעור המוסך, בו נטען כי המערער לא העביר כמתחייב מהוראות הדין את הודעת הערעור לידיו אלא ביום 15.6.2009, וכי היה מקום ליתן עדיפות לכלל "ההמצאה" ולא ליתן משקל לעובדה, כי המוסך ידע על הגשת הערעור מטעם המערער. לחלופין טען המוסך, כי במקרה הנוכחי ישנם טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד להגשת הערעור שעיקרם הגשת ערעור מטעם המערער וקיומו של הליך תלוי ועומד בפני בית דין זה. 23. דין הערעור על החלטת הרשמת להידחות. ראשית דבר יובהר, כי הערעור הנוכחי על החלטת הרשמת הוגש באיחור. מנתוני המזכירות עולה כי החלטת הרשמת הומצאה למוסך ביום 24.9.2009. משכך, היה על המוסך להגיש ערעורו על החלטת הרשמת עד ליום 1.10.2009, ואולם ערעור המוסך הוגש רק ביום 18.10.2009, וזאת מבלי שניתן כל טעם לאיחור. בנסיבות אלה, מן הראוי היה למחוק ערעורו של המוסך על הסף. יתר על כן, לא מצאנו כל טעות בהחלטת הרשמת בבקשה למחיקת הערעור שכנגד. 24. השתלשלות העניינים, כפי שפורטה לעיל מעידה על רשלנות ממשית של המוסך בניהול ענייניו. ראשית, הגיש המוסך בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין. בקשה זו נדחתה בהחלטת הרשמת בחודש מאי 2009, אך נקבע כי המוסך יהיה רשאי להגיש ערעור שכנגד בתוך 15 יום מהיום בו תומצא לו ההחלטה. יובהר, כי החלטתה זו של הרשמת ניתנה על אף שמטעם המוסך לא הוגשה בקשה חלופית להמיר את הערעור שביקש להגיש בערעור שכנגד. המוסך לא הגיש ערעור שכנגד בתוך המועד שנקבע בהחלטת הרשמת וחלף זאת הגיש באיחור בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. בקשה זו נדחתה בהחלטת הרשמת עוד ביום 31.5.2009. המוסך לא הגיש כל ערעור על החלטה זו, אך הגיש לאחר כחודש ימים את הודעת הערעור שכנגד לתיק בית הדין. בה נטען לראשונה כי כתב הערעור הומצא לו לראשונה רק ביום 15.6.2009. בנסיבותיו של המקרה שלפנינו, צדקה רשמת כאשר קבעה כי המוסך ידע כבר בחודש ינואר 2009 כי הוגש ערעור מטעם המערער וכאשר נתנה עדיפות לכלל הידיעה על פני כלל ההמצאה. 25. על האמור לעיל נוסיף את האיחור בהגשת הערעור הנוכחי על החלטת הרשמת כפי שצויין בסעיף 23 לעיל. על אף שבית דין זה נוהג בגמישות פרוצדוראלית, הצטברות האיחורים והנסיבות במקרה זה כמפורט לעיל מחייבת לשים גבול גם לגמישות הפרוצדוראלית. לאור האמור ומשלא נמצא טעם להתערבותנו בהחלטת הרשמת נדחה ערעור המוסך על החלטת הרשמת. 26. סוף דבר - הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי והערעור על החלטת הרשמת נדחים. כל צד ישא בהוצאותיו. משכורת