קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת הבטחת הכנסה עקב אי שיתוף פעולה / אי שיתוף פעולה עם ביטוח לאומי: לפנינו שתי תביעות של התובע שהדיון בהן אוחד: האחת לביטול החלטת הנתבע מתאריך 27/10/2004 אשר עניינה דחיית תביעת התובע, לגימלת הבטחת הכנסה, מתאריך 6/1/2004 (מוצג נ/2), רטרואקטיבית מחודש 11/03, מן הטעמים של מגורים משותפים עם בת זוג, שימוש קבוע ברכב, העדר דיווח על הכנסות מעבודה ואי שיתוף פעולה עם המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע וגם המוסד) (תיק בל 621/05); והשניה, לביטול החלטת הנתבע מתאריך 29/8/2006, אשר עניינה דחיית תביעתו החוזרת של התובע לגימלת הבטחת הכנסה, מתאריך 29/8/2006 (מוצג נ/13), מהטעם של מגורים משותפים עם בת זוג וכן לביטול החלטת הנתבע מתאריך 19/2/2007 אשר עניינה דחיית תביעתו החוזרת הנ"ל של התובע גם בעילת אי שיתוף פעולה עם המוסד. ואלה העובדות הרלוונטיות לענייננו: התובע הגיש לנתבע תביעה להבטחת הכנסה ביום 6/1/2004 (מוצג נ/2). בתאריך 11/8/2004 נחקר התובע על ידי חוקר המוסד במשרדי הנתבע ונגבתה ממנו הודעה (מוצג נ/3), אולם בשלב מסוים סירב התובע להמשיך לענות לשאלות חוקר המוסד וכן סרב לחתום על ההודעה שמסר ועזב את משרדי הנתבע בטרם נסייתמה החקירה. התביעה נדחתה ע"י הנתבע, מן הטעם ש"אתה מתגורר עם גב' גרסימוב אולגה, כמו כן אתה משתמש ברכב שמספרו 16-055-06, אתה עובד במעדניה ולא דיווחת לנו על הכנסות אלו וכן לא שיתפת פעולה עם חוקר המוסד." (ר' מכתב הדחייה מיום 27/10/2004 - נספח לכתב התביעה בתיק בל 621/05). ביום 7/2/2005 הגיש התובע את תביעתו בתיק בל 621/05 לבית דין זה. ביום 29/8/2006 הגיש התובע לנתבע תביעה חוזרת להבטחת הכנסה (מוצג נ/13); התביעה נדחתה ע"י הנתבע, מן הטעם ש"אתה מתגורר עם גב' גרסימוב אולגה ובאפשרותכם להגיש תביעה במשותף...."(ר' מכתב הדחייה מיום 29/8/2006 - נספח לכתב התביעה בתיק בל 816/07). במכתבו מיום 1/2/2007 הודיע הנתבע לתובע, כי עליו להתייצב במשרדי הנתבע בתאריך 12/2/2007 (מוצג נ/14); משלא התייצב התובע במועד כאמור, הודיע הנתבע לתובע במכתבו מיום 19/2/2007, כי מכתב הדחייה מיום 29/8/2006 בעינו עומד וכי בנוסף נדחית תביעתו מתאריך 29/8/2006 (מוצג נ/14) גם בשל אי שיתוף פעולה שלו עם חוקר המוסד מאחר ולא התייצב במשרדי הנתבע לחקירה, כפי שהוזמן (מכתב הדחייה מיום 19/2/2007 - נספח לכתב התביעה בתיק בל 816/07). ביום 28/2/2007 הגיש התובע את תביעתו השניה לבית הדין בתיק בל 816/07; הדיון בשתי התביעות אוחד (ר' החלטה מתאריך 20/11/2007 והודעה מוסכמת של הצדדים בעמ' 25 ש' 11, לפרוטוקול הדיון מתאריך 13/2/2008). התובע אינו מכחיש כי התגורר בכל אחת מהתקופות הרלוונטיות בשתי התביעות (11/03-10/04, 8/06-2/07) בדירתה של גב' אולגה גרסימוב (להלן - אולגה), הנמצאת בדרך עכו 153 דירה 3 בקרית מוצקין, אולם טוען, כי הוא אינו מנהל עימה משק בית משותף וכי אולגה שהינה בת דודתו מקרבה שנייה, אפשרה לו להתגורר בדירתה על רקע גירושים שעבר ושנותר ללא קורת גג; עוד טוען התובע כי הוא שיתף פעולה עם הנתבע, ככל שנדרש. מנגד טוען הנתבע, כי דינן של שתי התביעות להדחות, עקב מגורים משותפים של התובע עם בת זוגו, גב' אולגה גרסימוב וכן עקב העובדה שהתובע לא שיתף פעולה עם הנתבע. יצוין כי מסיכומי הנתבע עולה כי הנתבע זנח את טענותיו לדחיית התביעה, בגין שימוש קבוע ברכב והעדר דיווח של התובע על הכנסות מעבודה, בתקופה מושא דיוננו, בתיק בל 621/05, מחודש נובמבר 2003 עד אוקטובר 2004, כפי שצוין במכתב הדחייה, מתאריך 27/10/2004. השאלות שבמחלוקת העומדות לפנינו הן, איפוא, האם הוכח כי התובע ניהל עם גב' אולגה משק בית משותף בכל אחת מן התקופות הרלבנטיות לשתי התביעות (11/03 עד 10/04; 8/06 עד 2/07), והאם התובע לא שיתף פעולה עם הנתבע. תחילה, נבחן את טענת הנתבע, כי התובע התגורר עם גב' אולגה במשק בית משותף בכל אחת מהתקופות האמורות. האם התובע חי חיי שיתוף עם גב' אולגה וניהל משק בית משותף? התובע הצהיר בטופס התביעה לגימלת הבטחת הכנסה מתאריך 6/1/2004 (מוצג נ/2) כי הוא גרוש מתאריך 1/1/1990 ומתגורר "בדירת מגורים של חבר" הנמצאת בדרך עכו 153, דירה 3 בקרית מוצקין; בהודעתו לחוקר הנתבע מתאריך 11/8/2004 (מוצג נ/3) אישר התובע כי הוא מתגורר בכתובת הנ"ל אולם הבהיר כי הוא אינו מתגורר בכתובת הנ"ל עם אולגה, אלא עם "קרוב משפחה" ששמו "סמואל מרגולין" (עמ' 1 ש' 9 -12; עמ' 2 ש' 10 -11). מתצהירו של התובע (מוצג ת/1) עולה כי המדובר באביה של אולגה (סע' 4); לשאלת החוקר באשר לטיב היחסים בינו ובין אולגה השיב התובע כי "היא קרובת משפחה שלי בסך הכול אני עוזר לה כי היא לא יודעת עברית" (עמ' 3 ש' 6 -7). בחקירתו הנגדית ובסתירה לדברים אשר ציין בטופס התביעה לגימלת הבטחת הכנסה (מוצג נ/2) ובהודעתו לחוקר (מוצג נ/3), אישר התובע כי הוא מתגורר בכתובת הנ"ל במשך "אולי שנתיים, משהו כזה" והבהיר כי המדובר בדירתה של אולגה שהינה קרובת משפחה שלו המאפשרת לו לגור בדירתה הואיל "והיא מרחמת עלי...בגלל ששלוש שנים אין לי ממה לחיות" (ר' פ' מיום 6.9.06, עמ' 9 ש' 13 - 21; עמ' 13 ש' 17 -18). התובע העיד כי הוא לא משלם דמי שכירות עבור המגורים בדירתה של אולגה, כך גם אין הוא משלם עבור ההוצאות השוטפות של הדירה כגון חשמל ובלשונו: "אני לא משלם לה בכלל. ממה אני אשלם לה?...שום דבר "(פ' הנ"ל, עמ' 9 ש' 23, ש' 25); בהמשך עדותו הבהיר התובע כי חרף העובדה שאולגה מרבה לנסוע אל בִּתה המתגוררת באירלנד מזה כ-5 שנים ובלשונו "כל הזמן היא גרה בחו"ל, באה וחוזרת, היא יותר בחו"ל" (ר' פ' הנ"ל, עמ' 10 ש' 26) היא נושאת במלוא הוצאות הדירה בה הוא מתגורר גם בזמן שהותה בחו"ל (ר' פ' הנ"ל, עמ' 11 ש' 7 -10). לשאלה מדוע אולגה עושה כן השיב כך: "זו הדירה שלה...אני רק לן שם וכמעט לא נמצא...אני לא עושה שום הוצאות בבית של אולגה, אני נמצא כל היום אצל אמא או אצל האחות, חברים, בכל מיני. אני בא לבית של אולגה לישון" (ר' פ' הנ"ל, עמ' 11 ש' 12- 20); (כל ההדגשות שלנו). בהמשך, נשאל התובע באשר לנסיבות נסיעותיו המשותפות עם אולגה לחו"ל, בשים לב לתכיפותן הרבה של נסיעות אלה, כעולה מתדפיסי ביקורת הגבולות של השניים (מוצגים נ/9, נ/10 ו-נ/16) וכך השיב התובע: "אני ואולגה קרובי משפחה. יש לנו יחסים חבריים, אנחנו בני דודים דרגה שניה...אולגה היא היחידה שהיא קרובת משפחה שלי, ואנחנו כמו חברים. תמיד נסענו לחו"ל ביחד, כמו זוג. אני עם חברה שלי והיא עם חבר שלה. יש לנו הרבה קרובים בחו"ל. אנחנו נוסעים לבית העלמין בחו"ל אם מישהו מהמשפחה נפטר. זה הכול" (ר' פ' מיום 13.2.08, עמ' 26 ש' 5 -10) (ההדגשות שלנו); בהמשך הבהיר התובע כי בזמן שהוא ואולגה שוהים בחו"ל הם אינם לנים יחד באותו חדר אלא "יש לאולגה את החדר שלה במלון, ואצלי חדר שלי עם חברה שלי. אין לנו שום קשר...היא חופשיה לעשות מה שהיא רוצה ואני חופשי לעשות מה שאני רוצה. אין לנו שום קשר להחלטות." (ר' פ' הנ"ל ,עמ' 26 ש' 12 - 15); לשאלה כיצד מימן את כל הנסיעות לחו"ל השיב התובע כך: "אני אחרי שהתגרשתי קיבלתי חלק מהבית שנמכר...קיבלתי 40,000 דולר. היה לי פעם כסף. התגרשתי מזמן. (1.1.90 - הערה שלנו) היה לי כסף שלי לנסוע לחו"ל. יש לי גם אח בגרמניה שהוא גם עוזר לי בכסף. הוא שולח לי תמיד כרטיסים לנסוע לחו"ל... בשנת 2004 נשאר קצת כסף לחיים וקצת לנסיעה, אבל בד"כ אח שלי תמיד שולח לי כרטיסים. תמיד" (ר' פ' הנ"ל, עמ' 27 ש' 2 - 4) (כל ההדגשות שלנו). גב' אולגה גרסימוב, אשר התובע מתגורר בדירתה בדרך עכו 153 בקרית מוצקין, העידה גם היא בפנינו ויאמר כבר עתה כי נתגלעו סתירות מהותיות בין גרסתה של אולגה ובין גרסתו של התובע, שנמסרו על ידם בעדותם בפנינו באשר לנסיבות מגוריו של התובע בדירתה של אולגה וטיב הקשר ביניהם, כפי שנפרט להלן:- בחקירתה הנגדית הכחישה אולגה כי היא והתובע בני זוג או כי יש להם רכוש משותף כלשהו וטענה כי "הכל נפרד והכל שלי, דירה שלי." (ר' פ' מיום 6.9.06, עמ' 5 ש' 4 - 7); באשר לנסיבות בגינן התובע מתגורר בדירתה הבהירה אולגה כי "הוא (התובע - הערה שלנו) גם עכשיו שוכר ממני חדר. אני נוסעת וצריכה שמישהו ישאר בבית. יש לו חדר משלו ויש לו הכל משלו...אדוארד גר כשוכר.. כן הוא שילם לי שכ"ד, מים וחשמל. תמיד ובמשך כל התקופות שהוא גר בדירה...1,000 ₪ ...עד לפני שנסעתי, היה חוזה שכירות. ועכשיו אנו צריכים לחתום על עוד אחד"(ר' פ' הנ"ל עמ' 6 ש' 22 - 28; עמ' 7 ש' 1 -3) (כל ההדגשות שלנו). בהמשך, נשאלה אולגה באשר לנסיבות נסיעותיה המשותפות עם התובע לחו"ל בשים לב לתכיפותן הרבה של נסיעות אלה, כעולה מתדפיסי ביקורת הגבולות בעניין השניים (מוצגים נ/9, נ/10, נ/16) וכך השיבה אולגה: "כמה פעמים נסענו לחו"ל ביחד ללוויות כי יש לנו קרובים שהם גרים בחו"ל ונפטרו. נסענו ביחד לבקר את הקרובים המשותפים שלנו שהם אנשים מבוגרים והם לבד ולא יכולים לבוא לבקר אותנו...גם היה מקרה שנסענו ביחד עם התובע, אני עם חבר שלי והוא עם חברה שלו נסענו פשוט לבלות בפראג, בצ'כיה באירלנד שם גרה הבת שלי. היינו גם בקפריסין באותה נסיעה. היינו גם ברומניה...אנחנו משתדלים לנסוע עם מישהו ביחד שיהיה לנו יותר שמח, והיום מצטרף אלינו עוד זוג שאנחנו נוסעים ביחד. השנה אנחנו מקווים לנסוע עם עוד זוג" (ר' פ' מיום 13.2.08, עמ' 29 ש' 21 - 24; עמ' 30 ש' 5 -6); בהמשך הבהירה אולגה כי בעת שהיא והתובע שוהים יחד בחו"ל הם לנים בבתי מלון ברמת 3 כוכבים כאשר " אנחנו משכירים מלון כמה ימים בעיר אחת, ואח"כ ממשיכים לעיר אחרת ומשכירים שם". כן אישרה אולגה כי לפני 6-7 חודשים נסעה יחד עם התובע אל בִּתה המתגוררת באירלנד (ר' פ' הנ"ל, עמ' 30 ש' 7 - 21) (כל ההדגשות שלנו). מטעם הנתבע העיד בפנינו חוקר הנתבע - מר משה מורד (להלן - החוקר מורד) אשר ערך חקירה בעניינו של התובע, ואת ממצאיה תיעד בדו"חות סיכום חקירה (מוצגים נ/11 ו- נ/15). מדו"חות סיכום החקירה ומעדותו של החוקר מורד עולה, כי במסגרת חקירה סביבתית שביצע בדרך עכו 153 בקרית מוצקין ובכלל זה שיחות שקיים עם שכנים, נמסר לו כי התובע מתגורר עם אולגה בכתובת הנ"ל מזה שנים וכי הם נוהגים לנסוע לחו"ל פעמים רבות. החוקר מורד אשר בעדותו כי לא ביקר בדירה בה מתגוררים התובע ואולגה בכתובת הנ"ל והסביר כי עשה כן על מנת שלא להיחשף (ר' פ' מיום 31.10.07, עמ' 22 ש' 11 - 13); עדותו זו של החוקר מורד, לרבות עדותו בפנינו במהלך הדיון מיום 13/2/2008 בהקשר זה, אמינה ומהימנה עלינו, ולא מצאנו מקום לפקפק במהימנות ממצאי החקירה הסביבתית שביצע, הגם שלא ביקר פיזית בדירתה של אולגה בכתובת הנ"ל. עוד עולה מהראיות כי בתקופות הרלוונטיות לתביעות, על שם אולגה היה רשום רכב רנו מס' רישוי 1605506, כמוכן על שמה היתה רשומה מעדניה. אשר לרכב, לאולגה לא היה רשיון נהיגה ולדבריה הרכב שימש לצרכי המעדניה והתובע לעיתים היה מביא מצרכים ברכב למעדניה; גם התובע העיד כי לפעמים היה נוסע ברכב (ר' פ' מיום 6/9/2006, עמ' 9 ש' 30-21; עמ' 10 ש' 14-6). חוקר הנתבע, מר אבי יהלומי (להלן - החוקר יהלומי), שאל את התובע האם הוא היה מעורב ברכישת הרכב, והתובע השיב "רק תרגמתי את הדברים שאמר המוכר לאולגה" (עמ' 3 ש' 4-3 להודעה מוצג נ/3). התובע הכחיש שהוא עבד במעדניה הרשומה על שם אולגה; חוקר הנתבע, משה מורד, צילם את התובע פותח את המעדניה (מוצג נ/1), בעדותו נשאל החוקר מורד האם ראה במו עיניו את התובע מוכר או עובד במעדניה, על כך השיב: "כן ראיתי אותו. אני מפנה אותך לדו"ח מתאריך 27.7.04 מיד לאחר השיחה הטלפונית עם אולגה, נסעתי למעדניה והתובע וגב' אולגה היו במקום. כדי להמחיש שהוא עובד, קניתי משם חלב. התובע קיבל ממני את הכסף והכניס לקופה." (ר' פ' מיום 31/10/2007, עמ' 22 ש' 24-20); בהודעתו לחוקר, ציין התובע כי בעבר היתה לו מעדניה, ברם באשר למעדניה הרשומה על שם אולגה הכחיש שהוא עובד בה (עמ' 2 ש' 19-12 להודעה מוצג נ/3). התרשמותנו מהראיות היא, שהתובע ואולגה אינם מציגים בפני בית הדין את תמונת המצב האמיתית בכל הקשור לנסיבות מגוריהם יחד בדירה אשר בדרך עכו 153 בקרית מוצקין, ניהול המעדניה ועבודת התובע במעדניה, השימוש והבעלות ברכב, טיב היחסים ביניהם והנסיבות בגינן הם מרבים לנסוע יחד לחו"ל. מחומר הראיות עולה בבירור, כי התובע מתגורר יחד עם אולגה מזה מספר שנים בדירתה אשר בדרך עכו 153 בקרית מוצקין ולא שוכנעו כי מציאות חייו של התובע, כפי שנגולה מחומר הראיות שהונח בפנינו, תואמת את המציאות שניסה התובע להציג בפנינו, לפיה אולגה שהינה קרובת משפחה שלו, מאפשרת לו להתגורר בדירתה ללא כל תמורה, רק מתוך רחמים ולאור העובדה שהוא חסר כל ונותר ללא קורת גג לאחר גירושיו בשנת 1991. גרסתו זו של התובע אינה אמינה בעינינו ובמיוחד לאור עדותו של התובע, כי אחרי שהתגרש קיבל סכום של 40,000$ ומסכום זה הרשה לעצמו לנסוע מספר רב של פעמים לטיולים בחו"ל יחד עם אולגה ולשהות בבתי מלון; זאת ועוד, גרסתה של אולגה בכל הקשור לנסיבות מגורי התובע בדירתה ואופי ההתנהלות ביניהם, עומדת בסתירה מוחלטת לגרסתו של התובע; לגרסתה היא משכירה לתובע חדר בדירתה והוא משלם לה מידי חודש בחודשו שכר דירה לרבות עבור הוצאות כגון חשמל ומים, בהתאם לחוזה שכירות (שלא הוצג בפנינו); גרסה זו של אולגה אינה אמינה בעינינו; בנסיבות אלה, עדויותיהם של התובע ושל אולגה, באשר לנסיבות מגוריו של התובע בדירתה של אולגה, ניהול המעדניה ועבודת התובע במעדניה, השימוש והבעלות ברכב הרשום על שם אולגה, הנסיעות המשותפות לחו"ל וטיב היחסים ביניהם - אינן אמינות ואינן מהימנות עלינו ושוכנענו כי לא ניתן לסמוך על אף אחת מעדויות אלה. במצב דברים זה ובשים לב לחומר הראיות שבפנינו, התרשמנו, כי התובע ואולגה, עשו יד אחת כדי לזרות חול בעיני בית הדין, בכל הקשור לנסיבות מגוריו של התובע בדירתה של אולגה, ניהול המעדניה ועבודת התובע במעדניה, השימוש והבעלות ברכב, הנסיעות המשותפות לחו"ל וטיב היחסים ביניהם. שוכנענו כי בנסיבותיו של המקרה יש לראות בתובע כמי שניהל עם אולגה, משק בית משותף במהלך כל אחת מהתקופות הרלבנטיות לשתי התביעות (11/03-10/04 /04, 8/06-2/07) ובאופן השולל מהתובע את זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה בתקופות אלה; משכך נשללה בדין זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה בעילה זו בשתי התביעות. האם התובע לא שיתף פעולה? שתי התביעות שהגיש התובע לנתבע (נ/2 ו- נ/13) נדחו גם מהטעם של אי שיתוף פעולה. האירוע הראשון, בגינו נדחתה תביעת התובע לגימלת הבטחת הכנסה מתאריך 6/1/2004 (מוצג נ/2) - הוא סירוב התובע להמשיך את חקירתו על ידי חוקר הנתבע בתאריך 11/8/2004 (להלן - האירוע הראשון) (ר' מכתב הדחייה מתאריך 27/10/2004); האירוע השני, בגינו נדחתה תביעתו החוזרת של התובע לגימלת הבטחת הכנסה מתאריך 29/8/2006 (מוצג נ/13) - הוא אי התייצבות התובע לחקירה במשרדי הנתבע בתאריך 12/2/2007 (להלן - האירוע השני) (ר' מכתב הדחייה מתאריך 19/2/2007). התובע טוען כי שיתף פעולה עם הנתבע, ככל שנדרש, וכי אין לראות בעובדה שסירב להמשיך את חקירתו על ידי חוקר המוסד בתאריך 11/8/2004 ועזב את משרדי הנתבע, כאי שיתוף פעולה, הואיל ועשה כן רק לאחר ש"החקירה הפכה למאיימת והוא הואשם בעבירות פליליות" כלשונו (ר' בסיכומי התובע, עמ' 1, ש' 4 מלמטה); כן טוען התובע, כי לא זומן כדין לחקירה בתאריך 12/2/2007, מה גם שבאותה עת כבר התנהלה תביעה בעניינו במסגרת תיק בל 621/05 ומשכך אין לראות באי התייצבותו לחקירה הנ"ל, כאי שיתוף פעולה. על המבקש לחסות בצלו של חוק הבטחת הכנסה ולקבל גמלה, למלא אחר התנאים הקבועים בחוק, ובהם החובה המפורשת להופיע לפני מי שהמוסד לביטוח קבע לכך ולמסור לו כל מידע שיידרש. חובה - שאי קיומה המלא כנדרש - עלול לגרום לשלילת הגמלה או הפחתתה לפי העניין. בסעיף 19 לחוק קבועות החובות, שעל תובע הגמלה למלא, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי: "(א) לצורך קביעת הזכאות לגימלה או המשך תשלומה, חייב התובע גימלה או המקבל גימלה, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי - למסור למוסד לביטוח לאומי כל ידיעה או מסמכים שברשותו או שבאפשרותו לקבלם, לרבות תצהירים ; לעמוד לבדיקה רפואית או לבדיקה של פסיכולוג, של מומחה תעסוקה, של מומחה שיקום או של מומחה אחר, הכל לפי הענין; להופיע לפני מי שהמוסד לביטוח לאומי קבע לכך ולמסור לו כל מידע שיידרש. כל עוד לא קוימה דרישה לפי סעיף קטן (א), רשאי המוסד לביטוח לאומי לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גימלה או להחליט על אי-מתן הגימלה." בסעיף 21 לחוק מוענקת לעובד המוסד סמכות לביצוע חקירה ודרישה לצורך ביצוע החוק, לרבות חקירתו של התובע גמלה, ולפי שנקבע בסעיף 21(ב): "מי שנחקר או שבחצריו נערכת בדיקה לפי סעיף קטן (א), ישיב תשובה מלאה ונכונה על כל השאלות שנשאל". האירוע הראשון חוקר הנתבע מר יהלומי, המשמש כמנהל מחלקת חוקרים בסניף קריות של הנתבע, גבה את ההודעה מהתובע במשרדי הנתבע בתאריך 11/8/2004 (מוצג נ/3); החקירה גם הוקלטה על גבי קלטת שמע, וזו תומללה בהמשך (מוצג נ/5); כמו כן ערך החוקר יהלומי את דו"ח סיכום חקירה (מוצג נ/4). מדו"ח סיכום החקירה ומעדותו של החוקר יהלומי עולה, כי התובע נחקר במשרדי הנתבע בתאריך 11/8/2004 תחת אזהרה, כאשר בשלב מסוים של החקירה חדל התובע לשתף פעולה עם החוקר יהלומי, סירב להמשיך לענות על שאלות, סרב לחתום על ההודעה ועזב את המקום. באשר לאופן התנהלות החקירה - העיד החוקר יהלומי, כי הוא אינו נוהג לצעוק על נחקרים, וכי הוא שואל שאלות ומבקש תשובות ממבוטחים שנחקרים ברוח טובה, והסביר כי הוא עימת את התובע עם עובדות הקשורות למגוריו עם אולגה ונסיעותיהם המשותפות לחו"ל וככל הנראה, דבר זה הרגיז את התובע ולכן הוא עזב את המקום (ר' פ' מיום 10.1.07, עמ' 15 ש' 22; עמ' 16 ש' 10; עמ' 17 ש' 4 -8); אנו מוצאים את עדותו זו של החוקר יהלומי, כאמינה ומהימנה ואנו מבכרים אותה על פני עדותו של התובע בהקשר זה ( ר' עדות התובע: פ' מיום 6.9.06, עמ' 12 ש' 7 - 31; עמ' 13 ש' 1 - 7); עוד נציין כי שוכנענו מעדותו של החוקר יהלומי, כי הוא לא נקט בדרכי חקירה "מאיימות", כטענת התובע, ולא מצאנו כי נפל פגם באופן גביית הודעת התובע. בנסיבות אלה, ומשהתובע עזב את משרדי הנתבע בעיצומה של החקירה המתנהלת בעניינו ובטרם הסתיימה, הרי שיש לראות בו כמי שהפר את חובתו למסור כל מידע שיידרש על פי חוק ובדין נדחתה תביעתו לגימלת הבטחת הכנסה מתאריך 6/1/2004 (מוצג נ/2), גם בעילת אי שיתוף פעולה. האירוע השני הנתבע הודיע לתובע במכתבו מיום 1/2/2007, כי עליו להתייצב במשרדי הנתבע בתאריך 12/2/2007 (מוצג נ/14). דא עקא, כי התובע לא התייצב במשרדי הנתבע במועד האמור. התובע טוען כי לא זומן כדין. אין חולק כי המכתב לא נשלח אל התובע בדואר רשום עם אישור מסירה, ברם המכתב נשלח בדואר. מדו"ח סיכום החקירה מתאריך 31/1/2007 (מוצג נ/15) ומעדותו של החוקר מורד בפנינו עולה, כי ביום 6/2/2007 (שישה ימים לפני המועד בו זומן התובע להתייצב במשרדי הנתבע - 12.2.07), התקשר התובע אל החוקר מורד מטלפון שמספרו 8753903 והודיע לו כי אין בכוונתו להגיע, כיוון שהוא נמצא "במשפטים עם ביטוח לאומי". החוקר מורד הסביר לתובע, כי אין קשר וכי מדובר בתביעה חדשה, אך התובע התעקש ואמר שיש לו עו"ד שייעץ לו לא להגיע. החוקר מורד הסביר לתובע שהדבר יראה כאי שיתוף פעולה וכי המוסד ידחה את תביעתו עקב כך, אך התובע עמד על כך שהוא לא יתייצב (ר' פ' מיום 13.2.08, עמ' 31 ש' 8 - 12; עמ' 32 ש' 9 - 16). התובע אישר בעדותו בפנינו כי מספר הטלפון 8753903 מוכר לו וכי המדובר בטלפון הנמצא בדירה בה הוא מתגורר, בדרך עכו 153 בקרית מוצקין, ברם, בעדותו ציין, כי אינו זוכר שהוא התקשר אל הנתבע והודיע שלא יתייצב לחקירה לפי עצת עורך דינו. כל תשובותיו בהקשר זה לשאלות ב"כ הנתבע נענו בתשובה "אני לא זוכר" (ר' פ' מיום 13.2.08, עמ' 28 ש' 1 - 13). עדותו זו של התובע אינה אמינה ואינה מהימנה עלינו; מאידך מצאנו את עדותו של החוקר מורד כאמינה ומהימנה, מה גם שעדותו נתמכת בדו"ח סיכום החקירה (מוצג נ/15) שנערך על ידו; מסיכום החקירה ומעדותו עולה בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשתי פנים, כי התובע אכן קיבל את הודעת הנתבע מתאריך 1/2/2007 וידע כבר שבוע קודם לכן, כי עליו להתייצב במשרדי הנתבע בתאריך 12/2/2007, אך בחר מטעמיו שלא להתייצב במשרדי הנתבע. זה המקום לציין, כי לא נעלמה מעינינו העובדה, שבמועד בו היה על התובע להתייצב במשרדי הנתבע (12/2/2007) התנהלה בבית הדין תביעת התובע בתיק בל 621/05 על רקע דחיית תביעתו לגימלת הבטחת הכנסה מתאריך 6/1/2004 (מוצג נ/2), ואולם מחומר הראיות עולה, כי התובע כלל לא זומן להתייצב במשרדי הנתבע במועד האמור (12/2/2007) בקשר לתביעה זו, אלא בקשר לדחיית תביעתו החוזרת לגימלת הבטחת הכנסה, אשר הוגשה בתאריך 29/8/2006, למעלה משנה וחצי לאחר המועד בו הגיש את תביעתו לבית הדין בתיק בל 621/05 (7/2/2005). בנסיבות אלה, אנו סוברים כי לא היתה כל מניעה מצד הנתבע לזמן את התובע להתייצב במשרדיו ביום 12/2/2007, ומשהוכח בפנינו כי התובע ידע על מועד החקירה וחרף זאת לא התייצב - הרי שיש לראותו כמי שהפר את חובתו להתייצב, בפני מי שהנתבע קבע לכך, ולמסור לו כל מידע שיידרש; משכך בדין נדחתה תביעתו החוזרת לגימלת הבטחת הכנסה מתאריך 29/8/2006 (מוצג נ/13) גם בעילת אי שיתוף פעולה. משאלה פני הדברים - זכאותו של התובע לגימלת הבטחת הכנסה בכל אחת מהתקופות הרלוונטיות לשתי התביעות (11/03 - 10/04 ו- 8/06 - 2/07) נשללה כדין, הן מהטעם של ניהול משק בית משותף והן מהטעם של אי שיתוף פעולה. אשר על כן דין תביעות התובע להידחות - והן נדחות בזאת. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, והגם שעוסקים אנו בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, מוצאים אנו להשית הוצאות על התובע, משעדותו נמצאה בלתי מהימנה על כל רבדיה. על כן ישלם התובע לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ביטוח לאומי