קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית בבית הדין לעבודה: בפנינו בקשה לאישור הסדר פשרה אשר הגישו הצדדים בעקבות בקשת התובעת להכיר בתביעתה כתובענה ייצוגית. בבקשת התובעת להכיר בתביעתה כתובענה ייצוגית טענה היא כי קמה לה תביעה אישית כנגד הנתבעת בגין העילות הבאות: הנתבעת לא הפקידה עבור התובעת כספים לקרן פנסיה ותגמולים הנתבעת לא הפקידה כספים לקופת פיצויי פיטורים. הנתבעת לא שילמה לתובעת תוספת ותק. הנתבעת ניכתה משכר התובעת סכומי כסף בניגוד לדין. התובעת טענה כי הנתבעת נהגה כך בכל עובדיה. התובעת הגדירה את חברי הקבוצה כמורכבת מכל עובדי הנתבעת ב-7 השנים האחרונות, למעט עובדים אשר הגישו בעבר תביעה כנגד הנתבעת או שתביעתם תלויה ועומדת. התובעת העריכה את גודל הקבוצה בכ-3,150 עובדים ואת הסעד הנתבע לכלל חברי הקבוצה בכ-15 מליון ש"ח. הסדר הפשרה שהוגש לבית הדין קובע את העיקרים הבאים: הנתבעת מצהירה ומתחייבת כי חל עליה ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הניקיון והאבטחה. הסדר פשרה זה יהווה מעשה בית הדין החוסם כל תובענות ייצוגיות עתידיות כנגד הנתבעת בידי חברי הקבוצה בנוגע לעילות הבקשה. הסדר הפשרה לא יהווה מעשה בית דין כנגד חברי הקבוצה בנוגע לעילות תביעה אישיות. הנתבעת תשלם לבא-כוח התובעת סך של 100,000 ₪. ביום 18/03/09 הורה בית הדין לתובעת לפרסם את הסדר הפשרה בהתאם לאמור בסעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו - 2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות). על פי הודעת הצדדים מיום 19/05/09, לאחר שחלף המועד הנקוב בסעיף 18 דלעיל לא התקבלה כל התנגדות להסדר הפשרה. כמו כן לא הוגשה בקשה על ידי מי מחברי הקבוצה לצאת מהקבוצה. סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע מהם השיקולים המנחים את בית הדין בבואו לאשר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, בזו הלשון: "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין." כפי שניתן להיווכח קיים פער גדול בין הסעד המבוקש בבקשת המבקשת לבין הסעד עליו הסכימו הצדדים בהסדר הפשרה. מנגד, הסדר הפשרה יוצר מעשה בית דין כנגד הגשתן של תובענות ייצוגיות עתידיות באותן עילות. יחד עם זאת, דעתנו היא כי יש מקום לאשר את הסדר הפשרה מהנימוקים הבאים אשר יפורטו להלן. עילות התביעה המפורטות לעיל מעידות על קיומן של שאלות מהותיות של משפט ועובדה הנוגעות לציבור רחב של עובדים. עניינן הינו זכויות מכוח הסכמים קיבוציים וניכויים שאינם כדין, לכאורה, משכר עובדי הנתבעת. עובדי הנתבעת הינם עובדים המשתכרים, ככלל, שכר מינימום, וככל שקופחו זכויותיהם ייתכן היה בכך כדי להצדיק קבלתה של תובענה ייצוגית. מנגד, אין חולק כי חל הסכם קיבוצי על הצדדים ובמקרים כגון דא קובע החוק כי אין לאשר תובענות ייצוגיות, לאור הגנת ארגון העובדים. הנתבעת הציגה מכתב מנציג ההסתדרות ההחדשה המציין כי קיים הסכם קיבוצי בין הנתבעת להסתדרות (נספח ו' לתשובת הנתבעת). עוד ציין נציג ההסתדרות כי קיים שיתוף פעולה בין הצדדים וכי סכסוכים בין ארגון העובדים לנתבעת נפתרים במו"מ. נסיבות נוספות אשר היה בהן כדי להביא לדחייתה של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית הוא שיעור הסכומים הנתבעים. כפי שניתן להתרשם, התובעת הייצוגית במקרה דנן הגישה כנגד הנתבעת תביעה על סך של כ-216,000 ₪. מתוך סכום זה, סך של כ-54,000 ₪ נתבקש בית הדין להכיר בהם כסכום אשר חבה הנתבעת לתובעת הייצוגית. אחד השיקולים המנחים את בית הדין באם לקבל תובענה ייצוגית הינו שיעור הנזק אשר נגרם לכל אחד ואחד מחברי הקבוצה. ככל שמדובר בנזק בשיעור קטן יותר, כך גדלים הסיכויים כי התובענה תוכר כתובענה ייצוגית. הסיבה לכך הינה לאור היות התובענה הייצוגית כלי צרכני שמטרתו לסכל את התועלת שיכולה להיווצר למעוול אחד בגרימת נזק קטן לכמות גדולה של ניזוקים. בענייננו הנזק הנטען על ידי התובעת הייצוגית גדול באופן יחסי. לו היה נדרש בית הדין להכריע בבקשה להכרה בתובענה כייצוגית, הייתה נסיבה זו תומכת בדחייתה. אמת, יכולה הטענה להיטען כי במקרה דנן ההליך הראוי היה הגשת בקשה להסתלקות מהתובענה הייצוגית לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות. יחד עם זאת, הסתלקות מהתובענה הייצוגית לא הייתה יוצרת מעשה בית דין. סבורים אנו כי לאור תחולת ההסכם הקיבוצי ולאור הודעת נציג הודעת ארגון העובדים, יצירת מעשה בית דין במקרה דנן הינה סבירה, ראויה והוגנת יותר. ודוק: מעשה בית הדין חל על פי סעיפים 5 ו-6 להסדר הפשרה על הגשת תובענה ייצוגית באותן עילות. הסדר הפשרה מציין במפורש כי אין בו כדי לחסום הגשת תובענות אישיות כנגד הנתבעת. עובדה זו יש בה כדי לאזן באופן ראוי בין זכויות הנתבעת לזכויות התובעת ולזכויות עובדי הנתבעת אשר ייתכן ולא ידעו כלל על קיומה של תובענה ייצוגית זו. כך שגם אם מי מעובדי הנתבעת בעתיד יבקש להיפרע הימנה בגין זכות כזו או אחרת אשר, לטענתו, נשללה ממנו, תהא פתוחה בפניו הדרך לעשות כן. על פי סעיף 19(ב) לחוק תובענות ייצוגיות על בית הדין לקבל חוות דעת מטעם אדם בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה (להלן: בודק). לבית הדין קיימת הסמכות שלא למנות בודק, מטעמים מיוחדים שיירשמו. בנסיבות המקרה דנן אין אנו סבורים כי יש מקום למנות בודק. כפי שניתן להתרשם מהסדר הפשרה, אחד השיקולים המרכזיים להסכמה בין הצדדים יסודה בחלותו של הסכם קיבוצי על הצדדים. עובדה זו משליכה על הסדר הפשרה כולו ולמעשה יוצרת מעשה בית דין מבלי שהקבוצה מקבלת גמול כלשהו. סבורים אנו כי בחינת הנושא הינה משפטית בעיקרה והמומחיות בתחום זה קנויה לבית דין זה. חוות דעתו של בודק ספק אם היה בה כדי להאיר נושאים אשר אינם מצויים במומחיותו של בית הדין. על כן, ולאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל. ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים. הסדר פשרה זה מהווה מעשה בית דין לגבי העילות הבאות: הגשת תובענה ייצוגית כנגד הנתבעת בגין אי הפרשת כספים לקרן פנסיה ותגמולים. הגשת תובענה ייצוגית כנגד הנתבעת בגין אי הפרשת כסף לקרן פיצויי פיטורים. הגשת תובענה ייצוגית כנגד הנתבעת בגין אי תשלום תוספת ותק. הגשת תובענה ייצוגית כנגד הנתבעת בגין ניכוי כספים שלא כדין. מזכירות בית הדין תשלח העתק מהחלטה זו למנהל בתי המשפט ואליה יצורף הסדר הפשרה על נספחיו. שכר טרחת בא-כוח התובעת יהא בהתאם למוסכם בין הצדדים. בהתאם להסכמת הצדדים, התביעה האישית אשר הגישה התובעת המשיכה להתנהל והסתיימה בהסכם פשרה.הסדר פשרהתביעה ייצוגיתפשרהבית הדין לעבודה