קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אספקת שירותי מזנון יחסי עובד מעביד: 1. השאלה המונחת לפתחנו הינה האם התקיימו יחסי עובד - מעביד בין התובע לנתבע משך כשלוש עשרה שנה או שמא סיפק לנתבע שירותי מזנון כעצמאי? תביעתו של התובע הינה לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי חגים, פדיון חופשה שנתית, השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה, השתתפות מעביד בקופת תגמולים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ובגין עוגמת נפש. סך התביעה 1,601,978.30 ₪.   רקע העובדתי 2. א. הנתבע, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, (להלן: "הבנק") הינו תאגיד בנקאי, אשר סניפו המרכזי ממוקם בבניין הנמצא ברח' בית השואבה בתל אביב (להלן: "הבניין"). ב. הנתבעת 2 אלבר, אשר נתבעה בכתב התביעה המקורי (מקודם די. אי. סי. ניהול ומימון בע"מ), הינה חברה פרטית. בזמנים הרלוונטיים לתביעה, עיסוקה היה בתחום של מתן שירותי ניהול ושירותי מימון. הנתבעת 3 חברה לנכסים ולבניין בע"מ, אשר גם היא נתבעה במסגרת התביעה המקורית, הינה חברה ציבורית העוסקת בענף הנדל"ן. משרדי הנתבעת 3 שוכנים עד היום בסמטת בית השואבה, בסמוך למשרד הבנק. מאידך משרדי הנתבעת 2 שכנו בסמטת בית השואבה רק עד לחודש אפריל 2001, שאז העבירה הנתבעת 2 את משרדיה למקום אחר. ג. התובע נתן לכל הנתבעים שירותים של הפעלת חדר אוכל לארוחות צהריים לעובדיהם. עד שנת 1995 רכש התובע את מוצרי המזון והכין את האוכל בעצמו ובאמצעות עובדיו. החל משנת 1995 נרכש המזון מחברת קייטרינג והתובע המשיך לטפל בהפעלת חדר האוכל והגשת המזון. בנוסף הפעיל התובע בבניין מזנון החל משנת 1991 ועד לסיום הקשר בחודש אוגוסט 2004 (ולגבי הנתבעת 2 בשנת 2001), שאז קיבל מכתב ממנכ"לית הבנק לאמור: "למען הסדר הטוב ובהמשך להודעתי בע"פ אלייך מיום ב' 26.7.04 הריני להעלות את הדברים על הכתב כי החל מיום א' 29.8.04 לא יזמין ממך הבנק צורכי שתייה ומזון". (העתק המכתב מיום 28.7.04 צורף כנספח ח' לתצהיר התובע). הצדדים נחלקו אם היה התובע עובד של הנתבעות אם לאו. ד. טרם תחילת ההתקשרות, הגיש התובע לבנק ולנתבעת 3 התחייבות, עליה חזר מספר פעמים לאורך שנות ההתקשרות (העתק התחייבות לדוגמא מיום 20.12.90, צורפה כנספח ב' לתצהיר רוני כתב). ה. בחודש אוגוסט 2005 הגיש התובע את תביעתו כנגד שלושת הנתבעים בטענה כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעים ומכוח יחסים אלה הינו זכאי לזכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה, זכויות אותן לא קיבל. התובע הגיע להסדר עם הנתבעות 2 ו- 3 לפיו נמחקה התביעה כנגדן ואשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 24.7.06. בעקבות הסדר זה , תיקן התובע את תביעתו והותירה כנגד הבנק בלבד. בדיון מוקדם שהתקיים ביום 15.1.09 הודיעו הצדדים : " מוסכם עלינו שאין לנו טענה זה כנגד זה באשר לחדר האוכל " (עמ' 3 לפרוטוקול).   תמצית טענות הצדדים 3. א. התובע טוען כי מתקיימים בו המבחנים השונים לקביעת יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ועל כן הינו זכאי לזכויותיו של עובד הבנק, מכוח החוק, מכח חוקת העבודה לעובדי בנק דיסקונט לישראל ומכוח צו ההרחבה בענף המזון. התובע לגרסתו, עבד בשעות ובימים קבועים משך תקופה ממושכת, היה כפוף לשעות פעילות הבנק, השתמש בציוד ששייך לבנק והיה נתון לפיקוחו. הבנק הוא ששילם את כל החשבונות בגין הפעלת המזנון, כמו כן נשא בעלות היתרים רישיונות וקנסות שהוטלו בגין הפעלתו.   ב. התובע טען, כי פיטוריו נעשו שלא כדין וזאת בשל ההודעה הסתמית שקיבל על הפסקת עבודתו, ללא סיבה מספקת ומבלי נשערך לו שימוע ולפיכך בנוסף לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת, הוא תובע פיצוי בגין אובדן השתכרות למשך 12 חודשים וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.   ג. התובע טען, כי לא שולמו לו דמי הבראה ודמי חגים במהלך תקופת עבודתו, כמו כן הוא לא קיבל חופשה שנתית ועל כן הינו זכאי לפדיון חופשה שנתית. לא שולמו לו הוצאות נסיעה בהתאם לצו ההרחבה במשק ואף לא הופרשו בגינו תשלומים לקופת תגמולים כמתחייב בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים. ד. לחילופין טוען התובע, כי במידה וייקבע כי אין יחסי עובד ומעביד בין הצדדים הרי שהינו זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת מכוח תכליתם של חוק פיצויי פיטורים וחוק הודעה מוקדמת אשר לפיה יש לאפשר קיום בכבוד של כל מי שנפלט ממעגל העבודה. 4. הבנק טוען כי מעולם לא התקיימו יחסי עובד - מעביד בינו לבין התובע, וכי התובע הינו בעל עסק משלו, למתן שירותים בתחום המזון ובתוך כך קיים פעילות של קניית ציוד ומוצרים, "ייצור" מוצרי מזון, מכירת מוצרי מזון, העסקת עובדים וכל הכרוך בתפעול העסק. 5. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. מטעמו של הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית של מר רוני כתב העובד בבנק מאז שנת 1978 ובתפקידו הנוכחי משמש כסמנכ"ל בכיר וחשבונאי ראשי. דיון והכרעה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין הנתבעת? 6. השאלה המרכזית שלפנינו הינה האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. ההכרעה בשאלה זו תיעשה על פי "מכלול הסממנים והעובדות הנותנים במצטבר את התמונה הכוללת והשלמה" (דב"ע מח/137-3 אדר נ' פרסום מלניק בע"מ, פד"ע כ 60), והכל לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה. הלכה היא כי היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים, אלא על פי נסיבות העניין כהווייתן (ע"ע 283/99 שמעון ברק נ' כל הקריות בע"מ ואח', פד"ע לה 641).   המבחן הרווח לקביעת מעמדו של מבצע עבודה, האם "עובד" הוא או "עצמאי", הוא המבחן המעורב (ע"ע 300021/98 עו"ד זאב טריינין נ' מיכה חריש ומפלגת העבודה, פד"ע לז 433[להלן - פרשת טריינין]; בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628).   המרכיב הדומיננטי במבחן זה הוא מבחן ההשתלבות על שני פניו: החיובי והשלילי.   מן הפן החיובי נדרש, ראשית, עצם קיומו של "מפעל" שניתן להשתלב בו, ושנית, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו "גורם חיצוני".   ככל שהתשובה לשאלה זו הינה חיובית, נבחן הפן השלילי של מבחן ההשתלבות, דהיינו אם מבצע העבודה מנהל עסק עצמאי משלו (דב"ע לא/3-27 עירית נתניה נ' דוד בירגר, פד"ע ג 177; בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628). קיימים מבחני עזר נוספים, דוגמת כפיפות (ישירה או ארגונית); האם המועסק נהנה מסיכויי רווח ומסיכוני הפסד; האם נעשה שימוש בכלי עזר ומי השקיע בהם; הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה; ביצוע העבודה באופן אישי; דרך ניכוי המיסים; אופן הדיווח לרשויות השלטון ;כיצד הוצגו היחסים לצדדים שלישיים; האם קיימת בלעדיות למעסיק בפרק הזמן המוקדש לעבודה; האם יש לקוחות נוספים; האם קיימת מסגרת שעות קבועה; וכיו"ב - כאשר אף אחד ממבחני העזר אינו מכריע כשלעצמו, אלא החשיבות הנה לתמונה בכללותה , כך שההכרעה אם במקרה מסוים התקיימו יחסי עובד-מעביד בין שניים תעשה על פי משקלם המצטבר של מכלול הסממנים והמבחנים ועל פי שיקולי מדיניות. (מ' גולדברג, "עובד" ו"מעביד" - תמונת מצב, עיוני משפט י"ז 19,דב"ע נב/3-158 יאיר נ' גליברמן פד"ע כה 31, ע"ע 300274/96 שאול צדקא נ' מדינת ישראל פד"ע לו 625, דב"ע נה/5-2 ורדה דעבול ואח' נ' משרד העבודה והרווחה ואח' פד"ע כט 481; ע"ע 300245/97 משה אסולין ואח' נ' רשות השידור פד"ע לו 689, פרשת טריינין). מבחן ההשתלבות - הפן החיובי 7. האם השתלב התובע במערך הארגוני של "המפעל", קרי: הבנק?   התובע עבד במקום קבוע, הגיע מידי יום ביומו בשעות עבודה קבועות שחפפו את שעות הפעילות של הבנק וזאת משך תקופה ממושכת של 13 שנים. אלא שבכך לא די - " אחד הביטויים להשתלבות במפעל עולה מתוך התשובה לשאלה האם הרחקתו של מי שבו מדובר תפגע בפעילות הרגילה, היומיומית והשוטפת של המפעל או השירות, להבדיל מהמצב לגבי מי שפועל כגורם חיצוני למען המפעל או השירות; האחרון, פעולתו באה מבחוץ - להשלים את פעולות המפעל או לאפשר אותה". (דב"ע לד/9-3 עוזר אדמון נ' מדינת ישראל, פד"ע ה' 169). בדב"ע לד/181-0 קוואסמה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ו 234, דן בית הדין במקרה בו עבד מסגר במשק חקלאי ונפגע בתאונה, בה ביקש להכיר כתאונת עבודה. בית הדין דחה את ערעורו של המסגר וקבע כי: "המערער לא השתלב ב'מפעל', באשר עבודות אלה לא היוו חלק אינטגרלי של פעולות תפעולו היום-יומי של ה'מפעל' לביצוע מטרותיו. משק חקלאי במושב, המבוסס על ענף אחד בלבד, ענף הלול, אינו זקוק באורח קבוע ושוטף לשירותיו של מסגר, אף לא כ'תחזוקאי'. חלקו של המערער ותרומתו לעסק, לא חרגו ממתן שירותי-עזר, חשובים אמנם ואולי חיוניים, אך חיצוניים למהות ה'מפעל' - ובלתי-משולבים בו". 8. הנתבע הינו בנק למשכנתאות והוא אינו עוסק בשירותי מזון. הרחקתו של התובע או הפסקת עבודת לא היתה פוגעת בפעילות הרגילה, היומיומית והשוטפת של הבנק. מדובר בחוזה למתן שירותים לבנק. הגם שהשירותים נעשו עבור הבנק אין מדובר בהשתלבותו של התובע בו אלא במתן שירותי עזר לבנק.     מן האמור לעיל עולה כי בתובע לא התקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, באשר לא הוא עצמו ולא עיסוקו היוו חלק אינטגרלי, שבלעדיו אין, מפעילותו של הבנק. עיסוקו היה בגדר פעולה נלווית וחיצונית למהות המפעל, הגם שנמשכה שנים רבות.   9. מבחן ההשתלבות - הפן השלילי אף אם הייתי קובע, כי התובע השתלב במערך הארגוני של הבנק ולפיכך התקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, הרי שבבחינת הפן השלילי אין ספק כי התובע עונה להגדרה של בעל עסק עצמאי. הנשיא אדלר, בבוחנו אם היה למערער בפרשת טריינין עסק עצמאי, סיכם את הסממנים הנדרשים לבחינה זו שהם: העדר קשר אישי; המערער כאדון לעצמו; שליטה על רווחים; כפיפות למקום עבודה; צורת התשלום. בחינה של סממנים אלה מובילה למסקנה, כי התובע ניהל עסק עצמאי - העסקת עובדים - התובע העסיק עובדים לשם מתן השירותים אותם הוא סיפק, והוא אשר נשא בעלות שכרם ואף הפריש עבורם לקופת פיצויים (ראה דוחות רווח והפסד- מוצגים נ/1 ו- נ/2 נספח ו' לתצהיר כתב וכן עמ' 1 לפרוט' ש' 21-23). התובע רכש עבור עובדיו בגדי עבודה ואף העניק להם מתנות לחג (עמ' 2 ש' 19-22). לתצהירו של מר כתב צורפו כתבי בי-דין במסגרת תביעה שהגישה אחת מעובדות התובע כנגדו. בכתב ההגנה שהגיש התובע באותה תביעה אין הוא מכחיש קיומם של יחסי עובד - מעביד בינו לבין אותה עובדת ואין הוא טוען, כי לבנק זיקה כלשהי לאותה עובדת. אמנם במסגרת ההתקשרות בין הצדדים הוסכם כי לבנק תהייה האפשרות לדרוש הפסקת עבודתו של כל עובד(סע' 7(א) לנספח ב' לתצהיר כתב), אולם נראה כי המדובר במצבי קיצון אשר לא אירעו בפועל, ומי שהיה אחראי על קבלתם ופיטוריהם של העובדים במזנון כמו גם מי שקבע את תנאי עבודתם היה התובע בלבד (נספח ה' לתצהיר כתב, הכולל מכתב פיטורים של אחת מעובדות המזנון על ידי התובע וכן את מסמכי תביעתה נגד התובע). טענתו של התובע כי עובדיו השתתפו באירועי הבנק, הוכחשה על יד הבנק ואף לא הוכחה. ובאשר למתנות החג, העיד מר כתב כי עובדי התובע קיבלו שי צנוע לחג מהבנק, שלא כגודל השי אשר הוענק לעובדי הבנק וזאת מטעמים של נימוס ויחסים טובים כדרך שנהג הבנק עם כלל נותני שירותיו. העדר קשר אישי - הלכה פסוקה היא: "לא ייתכן שעובד ייחשב לעובד במשכורת ולא לקבלן עצמאי, אם הוא זכאי לבצע את העבודה שהוטלה עליו על ידי כך שישלח במקומו מישהו אחר לביצועה" (דבע מב/ 123-3 תחיה סגל נ' רחל גור, פד"ע יד 190). בהתאם להצעה שהגיש התובע להפעלת מזנון (נספח א' לתצהיר כתב) ולהתקשרות כפי שהייתה בפועל (נספח ב' לתצהיר כתב), התובע התחייב לספק שירותי מזנון ושירותי מלצריות. באף אחד מן המסמכים אין התחייבות של התובע לשירות אישי שלו. להפך, מן המסמכים עולה כי התובע אמור לספק את שירותיו באמצעות עובדים ומלצריות שיעסיק (ראה לדוגמה סע' 7 לנספח א' ולנספח ב' לתצהיר כתב). כפיפות למקום העבודה - התובע היה בעל רישיון להפעלת מזנון. בכל הקשור לתפעולו של המזנון לא היה התובע כפוף למרותו של מי מהבנק, והוא היה עצמאי לקבל החלטות לבדו. התובע רכש על חשבונו את המצרכים הדרושים לצורך הפעלת עסקו, היינו מזון, שתייה, כלי הגשה, חומרי ניקוי וכיו"ב (עמ' 3 ש' 19-20) . לטענת התובע שעות עבודתו נקבעו על ידי הבנק אלא שלא מצאתי לכך כל אחיזה במסכמי ההתקשרות של הצדדים. התובע אכן התחייב לספק לעובדי הבנק כריך בשעות הבוקר, אולם היה " אדון לעצמו" באשר להחלטה כיצד תתבצע העבודה: מי יכין את הכריכים, באלו שעות, האם ירכוש אותם מן המוכן וכיו"ב. (לראיה ראה מכתב תלונה מיום 7.2.91 על שירותי התובע ולפיו השתייה אינה מוגשת במועדים הקבועים, נספח ג' לתצהיר כתב). מעבר לכך ייאמר כי אף התערבות של המזמין בהתנהלות נותן השירותים אינה בהכרח מובילה למסקנה בדבר התקיימותם של יחסי עבודה. (עע 568/06 דוד שושן נ' קל שירותי נופש תיירות בע"מ, ניתן ביום 3.1.08. להלן: "פרשת שושן"). באשר לטענת התובע כי נאלץ להישאר עד שעות מאוחרות בשל ישיבות הנהלה, הרי בהצעה שהגיש התובע במסגרת נספח א', הציע התובע כי מלצרית מטעמו תספק שתייה חמה לישיבות. ההחלטה אם לבצע את החלוקה בעצמו, היא החלטה של התובע במסגרת ניהול עסקו. שליטה על רווחים - הוכח כי חלק מן המוצרים שסיפק התובע שולמו על ידי הבנק וחלק מן המוצרים שולמו על ידי העובדים. כך ניתן למשל לראות בנספח ח' לתצהיר כתב, כי התובע מפריד בין מכירת מוצרי מזון בתקציב יומי של 7.70 ₪ אשר מומן על ידי הבנק, לבין רשימה של "כריכים מיוחדים (מחירים מומלצים לפריטים בקניה אישית) " אותם מכר התובע ישירות לעובדי הבנק ללא מעורבות של הבנק. כעולה מנספחים י' יא'- יג' לתצהיר כתב - התובע הוא שדרש מידי פעם להעלות את מחירי המוצרים, תוך שהוא לוקח בחשבון עליות מדד, שינויים במס קניה, עליה במחירי מוצרים, הוצאות שכר עקב תוספת יוקר ושינוי תעריפי נסיעה - משתנים אלו כשלעצמם מאפיינים הפעלת עסק עצמאי שכן עובד שכיר לא יבקש עדכוני שכר עקב עליה של חומרי הגלם. התובע מציין כי הבנק הוא שהכתיב את מחירי המוצרים שמכר אלא שמן המסמכים שהוצגו נראה כי מדובר היה בניהול מו"מ, כאשר כל אימת שהתובע ביקש לעדכן את מחיריו, נוהל משא ומתן עם הבנק בנושא. בעניין דומה דחה ביה"ד הארצי בפרשת שושן את הטענה כי למעורבות מקבל השירות בתמחור, יש משקל לקביעת יחסי עובד ומעביד. על פי הפסיקה סימן היכר חשוב ומרכזי לקיומו של עסק עצמאי הוא שמייעול העבודה והחיסכון בהוצאות ייהנה בעל העסק עצמו ולא המזמין וכי ההוצאות באמצעי הייצור ובהון החוזר יהיו של בעל העסק (דבע לג/ 64-3 פירר הנהלת רכוש בע"מ נ' אברהם שטסלר, פד"ע ה' 108) . הוכח איפוא כי התובע הוא הנושא ברווח ובהפסד של עסקו, התובע הוא זה המארגן את העבודה, בסמכותו לשכור ולפטר עובדים לרבות בני משפחה, לקבוע את שכרם ולייעל את עבודת עובדיו. התובע רשאי לרכוש מוצרים מוכנים או לרכוש חומרי גלם והוא מנהל מו"מ בדבר מחירי המוצרים שהוא רוכש. צורת התשלום - אין חולק כי התובע קיבל שכרו כנגד חשבונית שהציג, נדבך נוסף - אם כי לא מכריע - התומך בקיומו של עסק עצמאי. מבחן התלות הכלכלית (התקשרות עם גורמים אחרים) - מלבד הפעלת שירותי המזנון, הפעיל התובע, כאמור, חדר אוכל, בו הוא ועובדיו הכינו ארוחות והגישו אותן (ומשנת 1995 הגיש ארוחות שסופקו ע"י חברה אחרת). בנוסף לכך סיפק התובע שירותיו למספר חברות נוספות ובהן הנתבעת 3, גד-נווה, ישפרו ודי.אי.סי (עד 2001). (העתקי מסמכים לדוגמא צורפו כנספח טו' לתצהיר כתב וכן ראה עדות התובע בעמ' 5 ש' 1). בחקירתו הנגדית, חזר בו התובע מן הטענה כי נאסר עליו למכור מוצרים לאחרים ולנהל עסק עצמאי : "אף אחד לא אסר עליי" (עמ' 6 ש' 26). טענתו המשפטית של התובע כי בפועל עבד רק עבור הבנק עובדה המלמדת על היותו בסטטוס של עובד- דינה להידחות לאור פסיקת ביה"ד הארצי בפרשת שושן : "טענת המערער כי התחייבותו לבלעדיות מלמדת על היותו בסטטוס של עובד אינה מקובלת עלינו. התחייבות לבלעדיות אינה משנה מן העובדה שהמערער ניהל עסק משלו".   שקלול היבטים אלה מוביל למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. לעיגון מסקנה זו אבחן להלן את מבחני העזר הנוספים כפי שהוכרו בפסיקה. מבחני עזר נוספים 9. הגדרת היחסים והתנהגות הצדדים - התנהגות הצדדים מהווה סממן חשוב המעיד על מעמדו של המועסק כ"עובד" ועל החיובים החלים על הצדדים כתוצאה מכך, לאור מהות היחסים שנקשרה ביניהם לאמיתה. (עע 627/05 עו"ד משה נדב נ' עיריית תל אביב יפו, ניתן 4.1.07,; עע 1403/01 סוהייר סרוג'י נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן 3.5.04). בענייננו, הסכמת הצדדים על אופן ההעסקה מקורה בפנייה של התובע בשנת 1990 אל בנק בהציעו את שירותיו להפעלת מזנון ומכירת כריכים כאמור בנספח א' לתצהיר כתב: "אני שלמה חבושה מבקש לקבל את הפעלת המזנון והמסעדה שבבניין ... ". במסגרת זו התחייב התובע לשמור על כשרות וטריות המזון, לדאוג לכוח אדם שיידרש להפעלת המקום, לבטח את עובדיו, לבצע חלוקת המזון באמצעות מלצריות ועוד. מן האמור לעיל עולה בבירור כי התובע הציע לתת את שירותיו כעצמאי, במסגרת העסק שהוא מפעיל בעצמו. כך גם עולה מעמ' 2 לנספח א' שם מתמחר התובע את שירותיו בהתאם למוצרים הנמכרים. בסופו של דבר הגיעו הצדדים לידי הסכמה אשר באה לידי ביטוי במסגרת התחייבויות התובע שצורפו כנספח ב' לתצהיר כתב. במסמכים אלה מקבל התובע רשות לעשות שימוש בנכס דלא ניידי , מתחייב לשמור על רמת שירות ואיכות מוצרים וכיו"ב. סעיף 2(א) קובע כי התובע ישתמש בנכס ל"ניהול עסק של מזון אשר ישרת את החברות הפועלות בבניין, עובדיהן ואורחי החברות בלבד" וסעיף 8 קובע במפורש : " יחסי עובד ומעביד לא נוצרים ולא יוצרו בינינו עקב ובכל הקשור לרשות זו ולהפעלת המזנון". מסמכים אלה מצביעים על כך כי ההתקשרות בין הצדדים הייתה התקשרות עסקית לכל דבר וללא קשר של יחסי עובד ומעביד. התובע היה בגדר בר רשות במקרקעין, לצורך ניהול עסק, כאשר התובע התחייב להשיג את ההיתרים והרישיונות הדרושים לשם הפעלת עסקו (סעיף 2(ב) לנספח ב') . בעלות באמצעי הייצור - התובע הוא הבעלים של אמצעי הייצור ושל "חומרי הגלם" שהם הרכיב המרכזי בהפעלת עסק כדוגמת מזנון, וכפי שהעיד: " אני קניתי פירות וירקות ולחם וגבינה ונקניק הכל לצורכי עבודה. כמו כן קניתי ממרחים וגבינות. קניתי מצרכי אוכל "(עמ' 3 ש' 19-20). התובע אף העיד כי רכש על חשבונו כלי רכב לעסק, וכן מיקרוגל, טוסטר ומקפיא (טופס יא של מסמך נ/1, וכן עמ' 1 ש' 19-20) . התובע טוען כי ההוצאות וביניהן תשלומי ארנונה, מים וחשמל שולמו בידי הבנק. אלא שבעניין זה מקובלת עלינו עמדת הבנק ולפיה תשלומים אלה נוגעים לחדר האוכל ולא להפעלת שירותי המזנון, ואינם רלוונטיים לתביעה. כך גם שיפוץ חדר האוכל הנטען ע"י התובע אין לו רלוונטיות לענייננו. אף נושא ההיתרים, הרישיונות והקנסות (אשר לגביהם טוען התובע כי לא נשא בעלותם), נוגעים לחדר האוכל. מה גם שעל פי סעיפים 3.5 ו- 3.6 לכתב התביעה המקורי, מי שנשא באחריות לנושא הייתה בעיקרה הנתבעת 3. אציין כי גם אם היינו מקבלים טענה עובדתית זו של התובע, הרי שבמכלול הנתונים הנוגעים לקשר שבין הצדדים, אין בכך כדי להטות את הכף לכיוון של יצירת יחסי עובד ומעביד. כיצד הוצגו היחסים כלפי צדדים שלישיים - התובע הציג עצמו כלפי הרשויות כבעל עסק עצמאי. התובע היה רשום כעצמאי ברשויות המס, לרבות מס הכנסה, מס ערך מוסף והמוסד לביטוח לאומי , והגיש דוחות רווח והפסד (נספח ו' מוצגים נ/1 ו-נ/2 לתצהיר כתב). מסקנה - העדר יחסי עובד ומעביד 10. מסקנת הדברים היא, איפוא, כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין הבנק. זאת, על פי משקלם המצטבר והמשוקלל של המבחנים כפי שבאו לידי ביטוי על רקע נסיבות המקרה הנדון, ונוכח התמונה הכוללת כפי שעולה מן הנתונים העובדתיים וכפי שהיא נבחנת על פי מבחן מעורב הכולל את כל המבחנים כולם. כפועל יוצא ממסקנה זו, נדחית התביעה שכנגד שעניינה השבת סכומים ששולמו ביתר, ככל שיקבע כי קיימים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. הערות נוספות 11. למעלה מן הצורך, אתייחס לנושא סיום הקשר בין התובע לבנק. לגרסת הבנק, שלא נסתרה והייתה מהימנה עלינו, בשנת 2004 מנכ"לית הבנק שהייתה חדשה יחסית בתפקידה, חיפשה דרכים לארגון ולייעול המערכת. לפי הנחייתה בוצעה בחינה כלכלית למצב בו הבנק ירכוש ישירות כריכים תה וקפה ויעסיק עובדת שכירה שתכין את השתייה ותחלק את הכריכים והמשקאות. בנוסף ולאור הצטברות תלונות רבות מצד עובדי הבנק, אודות איכות השירות אותו הם מקבלים מן התובע (העתקי מכתבי התלונה צורפו כנספח ג' לתצהיר כתב), הוחלט בסופו של דבר להפסיק את ההתקשרות עם התובע. מר כתב בתצהירו מציין כי להודעה על סיום ההתקשרות קדמה פגישה, בה נכח בעצמו ובה השתתפו גם מנכ"לית הבנק והתובע, ושבמסגרתה העלה הבנק בפני התובע, כפי שנעשה גם בעבר, את טענות העובדים בדבר השירות הלקוי שמספק התובע. ובסופו של דבר בסוף חודש יולי 2004 הודיע הבנק לתובע, בעל פה ובכתב כל הפסקת ההתקשרות עמו (נספח ד' לתצהיר כתב). 12. כאמור לעיל, גרסה זו של הבנק לא נסתרה והיא מהימנה עלינו. לפיכך ומשקבענו כי לא נתקיימו יחסי עובד- מעביד בין הצדדים, הרי שאין המדובר בפיטורים ולבטח לא בפיטורים שאינם כדין. ממכתב סיום ההתקשרות עולה כי לתובע ניתנה הודעה מראש בת חודש ימים. ואף התובע בחקירתו הנגדית העיד, בניגוד לטענתו כי פוטר ללא התראה: "הייתה פגישה ביני לבין רוני כתב וענת קינן. היא אמרה לי באותה פגישה שהיא לא מרוצה... מפנה לנספח ט' לתצהיר (מכתב מיום 14.6.04 מאת התובע לגב' קינן - ש.ט) - נספח ט' הוא בהמשך לאותה שיחה. כתבתי שאני רוצה לשפר את רמת ואיכות השירות. באותה שיחה עניתי שאני אשתדל לשפר את השירות " (עמ' 6 ש' 19-23). לאור האמור, אין בסיס לטענה, כי הפיטורים נעשו ללא סיבה מספקת וכן לטענות בדבר היעדר שימוע ואי מתן הודעה מוקדמת. 13. משלא נתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, אין רלוונטיות לשאלת תחולתם של חוקת העבודה לעובדי בנק דיסקונט וצו ההרחבה בענף המזון על התובע, ומכל מקום שעה שטוען הבנק כי חוקת העבודה חלה רק על עובדי בנק דיסקונט להבדיל מעובדי בנק דיסקונט למשכנתאות המהווה גוף נפרד ומשאין חולק כי הבנק אינו עוסק בעיסוקי מזון, הרי שהנטל להוכיח את תחולתם של הסכמים אלה על היחסים שבין הצדדים מוטל על התובע - והתובע לא עמד בו. 14. לטענת התובע, מכח הפרשנות התכליתית ו"פריצת האוניברסליות" יש לחייב את הנתבעת בפיצויי פיטורים ובתמורת הודעה מוקדמת גם אם לא קיימים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. איני מקבל טענה זו. ככל שבית הדין הארצי מצא מקום לדון בטענה זו, הרי שמדובר היה במי שהוגדר כ"משתתף חופשי" או במקרים של נבחר ציבור אשר בפועל ביצע עבודה אך לא היה מוגדר משפטית כעובד. (ע"ע 300274/96 צדקא נ' מדינת ישראל פד"ע לו' 625, ע"ע 1010/02 מדינת ישראל נ' רסמי פד"ע מ' 156, ע"ע 1120/02 ועקנין נ' המועצה הדתית אופקים פד"ע לט' 751). במקרה דנן, ענייננו בהתקשרות למתן שירותים בין מקבל השירותים לבין נותן השירותים שמתקיימים בו סממנים מובהקים של עובד עצמאי. יתר על כן, פרשנות התכליתית כוחה יפה במקרים חריגים ואין מקרה זה נופל בגדר המקרים החריגים. התובע ביקש להעביר את עניינו לבית המשפט המוסמך ככל שיקבעו שאין בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. אני דוחה בקשה זו הואיל והתביעה רובה ככולה מבוססת על טענות מתחום משפט העבודה ומשדחיתי את הטענה לקיומם של יחסי עובד ומעביד, אין מקום להעביר את התביעה כפי שהיא מצויה בפניי לבית משפט אחר. סיכום 15. נוכח האמור לעיל - התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד, וזאת בהתחשב בסכומה של התביעה, בסכום כולל של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. לא ישולם הסכום במועד, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלת פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. אספקהיחסי עובד מעביד