קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח מנהלים בעבודה צינתור / אבדן כושר עבודה לאחר צינטור: זוהי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודתו של התובע על פי פוליסות ביטוח מנהלים בהן בוטח במסגרת עבודתו. רקע עובדתי 1. התובע יליד 1952, עבד כטכנאי מערכות הגברה בנתבעת 3 - "שמרד אלקטרוניקה (1977) בע"מ, החל מיום 19.3.02 ועד ליום 29.12.03, מועד בו פוטר. (מכתב פיטורים צורף כנספח ה' לכתב התביעה). 2. במסגרת עבודתו בנתבעת 3 בוטח התובע בביטוח מנהלים על ידי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") בפוליסות אשר העתקיהן צורפו כנספחים א' ו-ב לכתב התביעה). 3. הנתבע 2 הינו סוכן הביטוח אשר תיווך בעסקת הביטוח שבין התובע לנתבעת. 4. בסוף שנת 2003 החל התובע סובל מכאבים בחזה ומעייפות במאמץ. בעקבות תלונותיו הופנה לבדיקת מיפוי לב, אשר הדגימה חשד למחלת לב כלילית. בחודש 1.04 עבר התובע צנתור שבעקבותיו עבר טיפול ניתוחי ומאז נמצא במעקב קרדיאלי. 5. בחודש מרץ 2004 פנה התובע לנתבעים בתביעה לקבלת פיצוי על פי הפוליסות, כמו גם לקבלת פרטים ומסמכים הקשורים בתוכניות הביטוח וסכומי הביטוח להם הוא זכאי בגין הפוליסות. 6. לאחר חילופי תכתובות בין הצדדים הודיעה הנתבעת על דחיית תביעתו של התובע בטענה כי מצבו הרפואי של התובע אינו עונה על הגדרת אי כושר מוחלט בפוליסות הנטענות. טענות התובע 7. התובע טוען כי על פי המסמכים הרפואיים, ניתן לראות כי איבד את כושרו לעבוד בחודש ינואר 2004 ולפיכך הנתבעים חייבים לשלם לו את מלוא הפיצוי על פי הפוליסות בגין אובדן כושר עבודה, מתום תקופת המתנה בת 3 חודשים, כקבוע בפוליסות, דהיינו מיום 1.4.04 ולשחררו מתשלום הפרמיות מתום תקופת ההמתנה. 8. התובע מוסיף כי על פי התנאים הנהוגים אצל המעביד (המכונים בהצעת הביטוח "תנאי מפעל") זכאי הוא לפיצוי במקרה של אובדן כושר עבודה על פי תוכנית מסוג "מגדל כושר" המקנה פיצוי במקרה שאינו יכול להמשיך ולעבוד במקצוע בו עבד. חרף עובדה זו הופקה הפוליסה עם כיסוי מסוג " שלווה" המעניקה פיצוי רק במקרה שהתובע אינו יכול לעבוד בעיסוק סביר כלשהו. 9. התובע מציין כי הוא ממשיך לשלם פרמיות של "ריסק זמני" עבור שמירת הכיסוי הביטוחי. לפיכך על הנתבעים להשיב לתובע את הסכומים ששילם בגין פרמיות לאחר יום 1.4.04. 10. עוד לטענת התובע, בטופס הצעת הביטוח הוסכם כי יבוטח בכיסוי "מזור 24"- ביטוח למקרה של גילוי מחלה קשה לפי תנאי מפעל. אך על אף הסכמה זו בפוליסה עצמה נמחק הכיסוי לאחר חתימתו של התובע, וזאת ללא ידיעתו. לטענת התובע הנתבעת גבתה ממנו פרמיות בשיעורים גבוהים בעוד שיכולה הייתה לבטחו בפוליסות מוזלות יותר (בהן רכיב הריסק מוזל). כך גם לטענתו הנפקת שתי פוליסות במקום אחת ייקרה את התשלום בגין "גורם פוליסה" שנאלץ לשלם בגין כל פוליסה בנפרד. טענות הנתבעת 11. הנתבעת טוענת כי מצבו הרפואי של התובע אינו עונה על הגדרת אי כושר כפי שנקבע בפוליסות בהן בוטח. התובע היה ועודנו כשיר לעבוד במקצועו ו/או עיסוקו או בכל עיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, השכלתו והכשרתו. בנוסף אין התובע זכאי לפיצוי במקרה של גילוי מחלות קשות באשר כלל לא רכש את התוכנית המזכה אותו בכך. הנתבעת מכחישה בתוקף את טענות התובע באשר לאפשרות לבטחו במסגרת פוליסה "זולה" יותר כמו גם את הטענה שבגין הנפקת שתי הפוליסות נגבה ממנו סכום גבוה יותר מאשר אילו בוטח בפוליסה אחת. 12. עוד מוסיפה הנתבעת כי בעת עריכת הצעת הביטוח הסתיר התובע מן הנתבעים ו/או מי מטעמם מידע רפואי מהותי שהיה ברשותו לעניין מצבו הרפואי. לפיכך הפר התובע את חובת הגילוי הקבועה בסעיף 6 לחוק חוזה ביטוח. ההליך הדיוני 13. הנתבעת 3 הגישה בקשה למחיקת התביעה שכנגדה על הסף בהעדר יריבות והיעדר עילה. התובע התנגד לבקשה, ובהחלטה מיום 21.3.06 נקבע כי היות ומכתב התביעה לא ברור מהן עילות התביעה נגד הנתבעת 3, על התובע להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ולפרט במפורש ובמפורט את עילותיו כנגד הנתבעת 3. משלא פעל התובע כאמור- נמחקה התביעה כנגד הנתבעת 3 , בהחלטה מיום 11.5.06 . ביום 16.10.06, ובהסכמת הצדדים, נמחקה אף התביעה כנגד הנתבע 2. 14. התובע הגיש תצהיר עדות מטעמו ואילו מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר צביקה גרינבוים (הנתבע 2) . כמו כן הגישו הצדדים כל אחד מטעמו חוות דעת בתחום הקרדיולוגי ובתחום הרפואה התעסוקתית. מטעם התובע הוגשו חוות הדעת של פרופ' שטרן- בתחום הקרדיולוגי וחוות הדעת של ד"ר מידן בתחום הרפואה התעסוקתית. מטעם הנתבעת הוגשו חוות הדעת של ד"ר רסין, מומחה ברפואה פנימית וקרדיולוגיה ,חוות הדעת וחוות דעת משלימה של ד"ר כהן מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית וכן חוות הדעת של ד"ר אבי פלד מומחה בפסיכיאטריה. 15. ביום 25.5.08 ניתנה החלטת בית הדין ולפיה אין מקום לחקירות נגדיות של מי מהמומחים מטעם הצדדים, ועל בית הדין למנות מומחה מטעמו וזאת כמקובל בתיקי תאונות עבודה בתביעות נגד המוסד לביטוח לאומי. ואכן, ביום 5.2.09 מונה ד"ר גפן טמיר כמומחה יועץ רפואי, מטעם בית הדין,לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלה האם לנוכח המסמכים הרפואיים איבד התובע את כושר עבודתו. ובמידה שכן, באיזה שיעור ולאיזו תקופה. בפני המומחה עמדו כלל המסמכים הרפואיים לרבות חוות הדעת מטעם הצדדים ומסמכי המוסד לביטוח לאומי. 16. לאחר קבלת חוות הדעת של ד"ר טמיר ביום 31.5.09, ומשלא ניצלו הצדדים את האפשרות שניתנה להם להפנות שאלות הבהרה למומחה נקבע, כי על הצדדים לסכם טענותיהם בכל הקשור למשמעות חוות הדעת האמורה. עד למועד מתן פסק דין זה וחרף הארכות מועד שניתנו לו (לאחר התפטרות ב"כ התובע מייצוגו) לא הוגשו סיכומי התובע. סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 22.11.09 , ולפיכך ניתן פסק דין זה בהיעדר סיכומי התובע ועל סמך החומר שבתיק. דיון והכרעה מהי תוכנית ביטוח במסגרתה בוטח התובע? 17. התובע מבוטח בשתי פוליסות ביטוח אצל הנתבעת. בפוליסה אחת (מס' 14838007) רכש, בין היתר, כיסוי לפיו יהיה זכאי לתגמולי ביטוח חודשיים במקרה בו הוא במצב של אובדן כושר עבודה על פי ההגדרה שבפוליסה . ובפוליסה השנייה (מס' 14838026) רכש כיסוי לפיו יהיה פטור מתשלום פרמיות הביטוח באותה סיטואציה בדיוק. מהעתקי הפוליסות ודפי פרטי הביטוח שצורפו לכתב התביעה כמו גם לתצהיר הנתבעת, עולה כי תוכנית הביטוח הנוגעת לאובדן כושר עבודה אותה רכש התובע מכונה בשם "שלווה". סעיף 3 לפרק 2 לתנאים הכלליים של הפוליסות העוסק בכיסוי הביטוחי "שלווה" מגדיר מתי ייחשב המבוטח כבלתי כשיר לעבודה ויזכה בתגמולי ביטוח חודשיים. על פי הגדרה זו מבוטח ייחשב כבלתי כשיר באופן מוחלט לעבודה, בתנאים הבאים: "המבוטח יחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה אם עקב המחלה או התאונה שארעו תוך התקופה שבה היו הפוליסה והרחבה זו בתוקף, נשלל ממנו בשיעור של 75% לפחות ולתקופה העולה על תקופת ההמתנה הקבועה בפוליסה, הכושר לעבוד במקצוע שבו עבד או לעסוק בעיסוק שבו עסק עד אותה מחלה או תאונה שבעיקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לנסיונו, להשכלתו ולהכשרתו". תקופת ההמתנה עליה הוסכם בפוליסה, ולגביה אין חולק, הינה בת 3 חודשים. 18. התובע טוען כי נהוג היה אצל מעבידו, לבטח את העובדים בכיסוי אובדן כושר עבודה מסוג "מגדל כושר" ולא "שלווה", וכי היה אמור להיות מבוטח על פי תוכנית זו המיטיבה עמו. טענה זו לא נתמכה בראיה כלשהי. בשום מקום בהצעת הביטוח לא נכתב כי התובע יבוטח בכיסוי מסוג "מגדל כושר", ובדפי פרטי הביטוח רשום במפורש אילו תוכניות רכש התובע. זאת ועוד - מר גרינבוים בתצהירו העיד כי בעת הפגישה עם התובע והחתימה על הצעת הביטוח ידע כי למעבידו של התובע יש הסכם עם הנתבעת המעניק לעובדיה תנאי ביטוח משופרים, אך לא זכר במדויק את אופי הכיסויים הניתנים לעובדים. לפיכך הבהיר לתובע בשעת החתימה על הצעת הביטוח כי יקבל את אותם הכיסויים שמקבלים יתר העובדים ואף יזכה בהטבות הנוגעות לתשלום פרמיות הביטוח, ומסיבה זו רשם בהצעת הביטוח כי הכיסויים הניתנים לתובע הינם לפי "תנאי מפעל ". מר גרינבוים הצהיר כי כיוון שלא ידע במדויק איזה סוג של כיסוי אובדן כושר עבודה קיים למעביד, הודיע לתובע שעליו לבדוק מהו כיסוי אובדן כושר העבודה הרלוונטי עבורו לפי תנאי מפעל, ומאוחר יותר ולאחר שברר כי הכיסוי שניתן הינו "רגיל" (מסוג "שלווה") הודיע על כך לתובע. מר גרינבוים מציין עוד כי לכשהונפקו הפוליסות, העבירן לתובע והסביר פעם נוספת אודות הכיסויים אותם הוא רכש. 19. גרסתו של מר גרינבוים נתמכת בראיות שבכתב, קרי הצעת הביטוח , הפוליסות והדוחות השנתיים שקיבל התובע. התובע לא שילם ואיננו משלם פרמיות עבור כיסוי "מגדל כושר" אלא פרמיות עבור "כיסוי שלווה". התובע אשר טוען כי כיסוי מסוג "מגדל כושר" היה נהוג אצל המעביד יכול היה לזמן לעדות את המעביד עצמו כמו גם את אחד מחבריו לעבודה- אך לא עשה כן. בנוסף לא הציג התובע כל ראיה לפיה נלמד כי מחה, התלונן או טען בכל שלב שהוא כי הכיסויים שרכש הם אחרים מאלו המופיעים באותם המסמכים. בשל כל אלה יש לראות את התובע כמי שבוטח בתכנית אובדן כושר מסוג "שלווה". האם התובע איבד את כושרו לעבוד 20. משקבענו כי התובע בוטח בתוכנית אובדן כושר מסוג "שלווה" יש לבדוק האם מצבו הרפואי עונה על התנאים שנקבעו בפוליסה, המזכים בתגמולים חודשיים. כאמור לעיל, נפלה מחלוקת רפואית בין המומחים הרפואיים מטעם הצדדים ולפיכך מינה בית הדין מומחה- יועץ רפואי מטעמו, הוא ד"ר גפן (להלן: " המומחה"). 21. מחוות דעתו של ד"ר גפן עולה כי מבחינה קרדיאלית התובע: "היה כשיר לשוב לעבודתו בתור טכנאי אלקטרוניקה והגברת קול מכיוון שעבודה זו לא דורשת עומס מעבר ל- 3-4 יחידות מטבוליות (יש לזכור כי מר חסון היה מסוגל לסיים שלב 3 במבחן מאמץ, שזה שווה ערך ל- 9 יחידות מטבוליות בערך)". מבחינה נפשית, מציין המומחה: "ניתן ללמוד כי עד תחילת 2008 למר חסון לא היו תלונות בתחום הנפשי, והנ"ל לא קיבל טיפול בגין בעיה זו, ואין ברשימת האבחנות רמז לבעיות הנפשיות שלו. מתחילת שנת 2008 מר חסון ביקר רק פעמיים אצל פסיכיאטר. הטיפול התרופתי שהומלץ לו הופסק על דעת עצמו תוך תקופה קצרה, ומאז לא שב לא לטיפול נפשי ולא לטיפול תרופתי...". המומחה מתייחס באופן מפורט לחוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים, תוך שהוא מסביר ומנמק אלו קביעות מקובלות עליו ואילו לא ומדוע. כמו כן נעזר המומחה בהמלצות המשותפות של האיגוד לרפואה תעסוקתית והאיגוד הישראלי לקרדיולוגיה , תוך התאמת הנתונים שבהמלצות למקרה של התובע. המומחה אף מתייחס לעניין ההופעה המוזנחת של התובע, בחשדנות :"בבדיקה: הגיע לבדיקה לבדו. נראה כפי גילו, לבוש בבגדים מלוכלכים (הרי מדווח שיש לו מנקה שמכבסת את בגדיו - היה יכול ללבוש בגדים נקיים)...". לסיכום קובע המומחה: "לאחר בדיקתי ועיון בחומר הרפואי שלו, להערכתי, מר חסון לא איבד את כשירותו לעבוד בתור טכנאי אלקטרוניקה והגברה, וכשיר לשוב לעבודתו או לעבודה דומה אחרת. בעניין כשירותו התפקודית בעבר, להערכתי, מר חסון היה באי כושר מלא מהניתוח למשך 3 חודשים. לאחר מכן היה באי כושר חלקי של 50% משרה למשך 3 חודשים נוספים, ולאחר מכן היה כשיר לשוב לעבוד בהיקף משרה מלאה " . 22. הפסיקה חזרה ושנתה בדבר החשיבות שנודעת לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין: "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.במטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.ואפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין". (עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, 6.6.05 ; דבע נו/ 244-0 המל"ל נ' יצחק פרבר, מיום 26.2.97). "בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין" (ראה לעניין זה עב"ל 579/06 צמח נ' המל"ל, מיום 23.8.07 ; עב"ל 797/06 וליד סוויטי נ' המל"ל, מיום 9.7.08 וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377). 23. בענייננו, חוות דעתו של ד"ר גפן הינה מעמיקה, מפורטת ומנומקת היטב, ועל כן לא מצאנו כל סיבה שלא לקבלה. מלבד מסקנתו הסופית של ד"ר גפן עולות מהמסכמים הרפואיים ומחוות הדעת העובדות הבאות: עד לניתוח המעקפים עבד התובע בהיקף מלא למרות שארבעה מעורקיו היו חסומים, על כן אין מחלוקת כי הניתוח (אף שבוצע בשלושה עורקים בלבד) הביא לשיפור במצבו הרפואי והיטיב עם התובע. מאז הניתוח לא סבל התובע מאירועים קרדיאליים כלשהם. בדיקת אקו לב מחודש 8.2004 הדגימה תפקוד שמור. אף אחד מהקרדיולוגים שטיפלו בתובע, לא המליץ לתובע להפסיק לעבוד. 24. גם מכתב הפיטורים שניתן לתובע לא תומך בגרסתו לפיה פוטר עקב מצבו הבריאותי, שכן הסיבה לפיטורים אשר נרשמה במכתב הינה: "בהמשך לסירובך לבצע את עבודתך בתיקון דרייברים אנו נאלצים להפסיק את עבודתך בחברה". (נספח ה' לכתב התביעה). 25. נמצא איפוא כי על פי חוות דעתו של ד"ר גפן, כמו גם ממכלול הנתונים שבתיק, התובע היה כשיר לעבוד במשרה מלאה או חלקית במקצועו כטכנאי מערכות הגברה כבר לאחר 3 חודשים ממועד הניתוח שעבר. בהתחשב בתקופת ההמתנה שהינה כאמור 3 חודשים, הרי שהתובע אינו זכאי לכל תשלום מהנתבעת. יובהר, כי המומחה קבע אמנם שהתובע, כי התובע היה באי כושר חלקי של 50% למשך 3 חודשים נוספים אלא שעל פי תנאי הפוליסה רק אובדן כושר בשיעור של 75% לפחות מזכה בפיצוי. 26. מכל מקום אף אם התובע היה מוכיח כי נמנעה ממנו האפשרות לחזור ולעסוק בעיסוק בו עסק עובר לניתוח, הרי שככל שהיה יכול לעסוק בעיסוק סביר אחר, לא היה זכאי לתגמולי ביטוח. כך נקבע כי: " מטרתו של ביטוח כנגד אובדן כושר עבודה היא להבטיח, כי אם יאבד המבוטח את יכולתו לעבוד ולהשתכר למחייתו עקב תאונה או מחלה, תשלם חברת הביטוח למבוטח פיצוי חודשי קבוע. תשלום זה אמור להבטיח למבוטח הכנסה חודשית קבועה, המהווה תחליף להכנסה מעבודה שהיה יכול לבצע אלמלא התאונה או המחלה שבעקבותיהן נשללה יכולתו להשתכר". ובהמשך - " ...אין צורך בזהות בין עיסוקו של המערער עובר לתאונה לבין עיסוקו לאחר התאונה. עם זאת צריך שה"עיסוק הסביר האחר" יהלום את השכלתו, את הכשרתו ואת ניסיונו של המבוטח... אין הכרח בקיומו של קשר הדוק בין עיסוקו של המבוטח בעבר לבין ה"עיסוק הסביר" המצוין בחוזה הביטוח. ככל שהעיסוק שבו יוכל המבוטח לעסוק ידמה לעיסוקו הקודם, כן יקל על בית-המשפט לקבוע כי מדובר בעיסוק סביר. עם זאת, ייתכנו מקרים שבהם למבוטח כמה כישורים השווים בדרגתם. אובדן כושר העבודה מונע מהמבוטח לעסוק בעיסוקו הקודם, אולם השכלתו, הכשרתו וניסיונו בעיסוק אחר "שווה ערך", יאפשרו לו לנצל את כישוריו הנוספים ". (ע"א 300/97 חסון נ' שמשון, פ"ד נב (5) 746). עוד נקבע: "נראה שלעניין הנדון יש לפרש "ניסיון", "הכשרה" ו"השכלה", כבעלי זיקה לעיסוקו של המבוטח לפני ה"אירוע הביטוחי". המשמעות איננה הגבלה לביצוע אותן פעולות ממש, שהרי מדובר במפורש ב"עיסוק סביר אחר" (ראה לעיל הגדרת "אבדן כושר עבודה מוחלט"), אך נדרש קשר כלשהו בין העיסוק הקודם לעיסוק החדש - מבחינת הנושא או המיומנויות הדרושות בכל אחד מהם". (ע"א 572/89 מוסה עדני נ' סהר, פ"ד מז (2) 79 1). 27. בחקירתו הנגדית, העיד התובע (עמ' 8-9 לפרוט' מיום 20.3.08): "אחרי שהשתחררתי מהצבא, עבדתי בחשמל ואלקטרוניקה וזה היה תיקון מטענים וקצת מלגזות וכל מה שקשור בזה. עבדתי בחברה בשם הנעה חשמלית. העבודה הייתה לשבת במעבדה ולתקן דברים. לאחר מכן ניהלתי חנות למכירת מערכות סטריאו במשך שנתיים. עבדתי גם כטכנאי לגילוי אש בחברת השמירה. בפועל העבודה הייתה בשטח ומתקינים גלאים ונותנים שירות את המערכת פעם בכמה זמן... למדתי קורס טכנאי מעבדה וידאו, טלוויזיה וסטריאו. עבדתי במשך 7 שנים בחנות סטריאו מעבדה לוידיאו וטלוויזיה. החנות הייתה בבת ים. אני ושותף עבדנו בחנות. אחרי זה הייתי מובטל שנתיים ואחרי זה עבדתי כטכנאי מעבדה של כריזה. העבודה הייתה במעבדה וגם בשטח... לאחר מכן עבדתי שנה בחנות לכלי זמר, עבדתי במעבדה של החנות ולפעמים בשטח. העבודה היא מתן שירות ללקוחות של החנות ...". מעדותו של התובע הננו למדים כי התובע הינו אדם רב כישורים אשר עבד בעבר במגוון מקצועות המצריכים תחומי הכשרה שונים בין אם מדובר בעבודת מעבדה המבוצעת בישיבה ובין אם מדובר בעבודת שטח או בעבודה הכרוכה במתן שירות ללקוחות. כך שסביר להניח שהיה יכול להשתלב במעגל העבודה ולעסוק אם לא בעיסוקו האחרון, בכל עיסוק אחר ההולם את ניסיונו, כישוריו והשכלתו. 28. נמצא איפוא כי מצבו הרפואי של התובע אינו עומד בתנאים שנקבעו בפוליסה לאובדן כושר עבודה המזכה בתגמולי ביטוח חודשיים, ולפיכך דין תביעתו להידחות. 29. במאמר מוסגר ולמעלה מן הצורך נציין כי אף אם היינו מקבלים את טענת התובע כי רכש כיסוי מסוג "מגדל כושר", הרי שלאור מסקנתו של ד"ר גפן בחוות דעתו כי התובע היה כשיר לחזור לעבוד בעיסוק בו עסק עובר לניתוח, הרי שהתוצאה אליה הגענו לא הייתה משתנה. 30. באשר לטענתו של התובע כי רכש כיסוי "מזור 24" במקרה של גילוי מחלה קשה - מר גרינבוים מסביר בתצהירו כי הוא יידע את התובע כי טרם הוא מאשר באופן סופי את הצעת הביטוח, עליו לבדוק אם "תנאי המפעל" של המעביד כוללים כיסוי מזור 24. משבירר הסוכן את הדברים מול הנתבע, והבין כי כיסוי זה אינו כלול בתנאים המוצעים למעביד, הודיע על כך לתובע. בפועל כיסוי מסוג זה לו טוען התובע, מעולם לא הופיע ברשימת הכיסויים של התובע ובדו"חות השנתיים. כך שגרסתו של התובע הינה בבחינת טענה שבעל פה העומדת כנגד מסמך בכתב, ובעניין זה נקבע לא אחת כי :" אין מביאים ראיה בעל פה לסתור תוכנו של מסמך בכתב" (ע"א 138/56 דוידון נ. בוני חיפה פ"ד יא, 1479 ; כמו כן ראה: י' קדמי, על הראיות, עמ' 1312). בנוסף - על אף שבתצהירו טען התובע כי הפוליסות שרכש כוללות פיצוי במקרה של גילוי מחלות קשות, משנשאל על כך בדיון שבפנינו, סירב להשיב (עמ' 11 לפרוט'): "מפנה לסעיף 7.3 לתצהיר- אם אתה שואל אותי האם הפוליסות כוללות פיצוי במקרה של גילוי מחלות קשות או ניתוח מעקפים, אני משיב תפנה את זה לעורך דין שלי". בכל מקרה השאלה אם הניתוח שעבר התובע מזכה בפיצוי על פי הפוליסה, במידה והיה נרכש כיסוי מזור 24, הינה עניין שברפואה, ובחוות דעת הרופאים מטעם התובע אין כלל התייחסות לנושא זה. יש לציין כי התובע אף לא טרח לנקוב בסכום אותו הוא דורש על פי נספח גילוי המחלות הקשות, ולא שילם כל אגרה בגין סעד זה. 31. עוד טוען התובע כי סוכן הביטוח החתים אותו על תוכנית ביטוח למנהלים מסוג "עדיף" שהינה יקרה יותר ומניבה תשואה נמוכה יותר מפוליסה אחרת שהייתה קיימת. כן טען התובע כי הוחתם על שתי פוליסות שונות כשניתן היה לאחדן לפוליסה אחת , ובכך לחסוך תשלום בגין גורם פוליסה נוסף. מתצהירו של מר גרינבוים (סעיפים 2-5 לתצהיר) עולה כי התוכנית שהוצעה לתובע הייתה תוכנית לפי "תנאי מפעל", דהיינו תוכנית הכוללת הטבות רבות לעובדי "שמרד אלקטרוניקה" (תקופות משמעותיות בהן הכיסויים ניתנים חינם ותשלום פרמיות מוזלות לאחר מכן - ראה נספח א' לתצהיר - מכתב הנתבעת לשמרד לגבי ההטבות והכיסויים הניתנים לעובדי המפעל). תוכנית זו, לטענת מר גרינבוים, הינה התוכנית המשתלמת ביותר לתובע ואילו היה בוחר בתוכנית ביטוח מנהלים אחרת, הרי שהיה נדרש לשלם פרמיות גבוהות יותר. גירסתו של מר גרינבוים הינה מהימנה עלינו. כל שכן אילו רצה התובע לרכוש תוכנית שאינה לפי "תנאי מפעל" הנתונים לשמרד אלקטרוניקה יכול היה לעשות כן. כך גם באשר לטענה השנייה בדבר התשלום הנוסף בגין הפוליסה השנייה. טענה זו לא הוכחה ואף התובע בחקירתו לא ידע להסבירה: "מפנה לסעיף 62 לתצהיר- איני יודע מה זה גורם פוליסה". (עמ' 13 לפרוט'). 32. נוכח כל האמור לעיל - התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. צנתורביטוח מנהלים