קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול החלטה של הממונה לחוק עבודת נשים: 1. ביום 10.7.07 הגישה התובעת תביעה נגד מעסיקתה - לילית קוסמטיקה בע"מ (להלן: "הנתבעת"). בכתב התביעה עתרה לתשלום פצויי פיטורים וזכויות סוציאליות וכן לפיצוי בגין פיטוריה בתקופת הריון, לרבות פיצוי לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. 2. במסגרת התביעה, עתרה למתן צו מניעה זמני בו ביקשה לקבוע שפיטוריה בטלים (בש"א 7302/07). 3. ביום 29.7.09 התקיים דיון בבקשה זמנית. ההליך הסתיים בהסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה. 4. בעקבות ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים, עקב תשלומים שונים ששילמה הנתבעת לתובעת, הוגש כתב תביעה מתוקן ביום 11.11.07. 5. ביום 3.4.08 עתרה הנתבעת כאן, בתביעה כנגד התובעת כאן וכנגד מדינת ישראל - הממונה על פי חוק עבודת נשים (עב 4652/08) . בכתב תביעה הנ"ל עתרה הנתבעת להורות על ביטול החלטת הממונה על עבודת נשים מיום 20.3.07, הקובעת שאין להתיר את פיטורי התובעת. 6. במסגרת דיון בתיק עב 7268/07, מיום 7.2.08, גובשה רשימת מוסכמות ופלוגתאות כדלקמן: "מוסכמות: תקופת העבודה - החל מ- 5/9/05. פיטורים ראשונים - 10/12/06. קביעת הממונה שאינה מתירה את הפיטורים - 20/3/07. התובעת ילדה ביום 9/8/07. השכר הקובע - 24 ₪ לשעה לפי 126 שעות לחודש, סה"כ 3,024 ₪. התובעת קיבלה משכורת לינואר עד אפריל 2007. מסכום זה קוזז סך 1,262 ₪ בגין דמי הבראה במינוס והתובעת עומדת על תשלומם. פלוגתאות: 1. מתי הודע לתובעת שעליה לחזור לעבודה. לטענת התובעת - ידעה זאת בסוף חודש יולי כשהגישה בקשה לצו מניעה. לטענת הנתבעת - הודע לה טלפונית ובכתב בסוף אפריל. 2. זכאות התובעת לשכר עבודה לחודשים מאי 2007 עד הלידה. 3. שאלת זכאות לפיצוי בניגוד לחוק השיוויון. 4. זכאות לפדיון ימי חופש לתקופה 10/12/06 עד למועד הלידה. 5. זכאות לדמי הבראה לתקופה הנ"ל. מוסכם שהתובעת זכאית לדמי הבראה לתקופה ינואר עד אפריל 2007. 6. זכאות התובעת לפיצוי בגין אי הפרשה לביטוח מנהלים". 7. על פי החלטת הנשיאה מיום 18.5.08, הדיון בשני התיקים אוחד והתברר בפניי. 8. הצדדים הגישו עדויות בתצהירים. מטעם המדינה הוגשה תעודת עובד ציבור. 9. דיון הוכחות התקיים ביום 21.1.09. לאחריו הוגשו סיכומים בכתב. 10. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק ולאחר שנשמעו העדויות, להלן פסק הדין. 11. תקיפת החלטת הממונה נדון בתחילה במחלוקת בתיק עב 4652/08, שעניינה ערעור על החלטת הממונה על פי חוק עבודת נשים. 12. החלטת הממונה ניתנה ביום 20/3/07. התביעה שעניינה תקיפת החלטת הממונה, הוגשה ביום 3/4/08, למעלה משנה לאחר מכן. ב"כ המדינה בסיכומיה טענה לשיהוי ניכר בהגשת הבקשה. הצדק עימה בנושא זה. ככל שהנתבעת חלקה על החלטת הממונה, לא ברור מדוע מתינה עם תביעתה למעלה משנה, והגישה אותה רק לאחר שהעובדת הגישה נגדה תביעה כספית (ואף זאת - זמן רב לאחר מכן). 13. על אף האמור, אבחן להלן את החלטת הממונה. בעניין זה נאמר: "ההגנה הניתנת לעובדת על פי חוק עבודת נשים תש"ד - 1954, הינה הגנה מוחלטת אשר אף הממונה אינו רשאי לשלול מהעובדת. הגנה זו על ידי מתן היתר לפיטורין, אלא במקרה בו הוכח לממונה כי סיבת הפיטורין אינה הריונה או בקשר עם הריונה. רק במקרה זה ניתן יהא להתיר את הפיטורין". דב"ע לו /78 -3 רחל פלג נ' מדינת ישראל . 14. במסגרת התערבות בית הדין לעבודה בשקול דעת הממונה, יבחן בית הדין: "אם ועד כמה לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני או האם הובאו בחשבון השיקולים הרלבנטיים לעניין .... בית הדין לא ימיר את שיקולי הרשות המוסמכת לשנותה, כל עוד פעולתה, שקוליה והחלטתה נעשו וניתנו באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובמסגרת הסמכות על פי דין". ע"ע 3071/09 אופיר טורס בע"מ נ' זהבה גלובנברג חייט ואח', וכן ע"ע 1334/02 חלי נוסצקי נ' מדינת ישראל . 15. עוד יש להדגיש כי בחינת החלטת הממונה תעשה על פי העובדות והמסמכים שעמדו בפניה ולא על פי חומר הראיות שהובא במהלך הדיונים בתיק זה. 16. אלה הטענות שהעלתה הנתבעת כנגד החלטת הממונה. א. הממונה קבעה שלא הומצאו אסמכתאות לטענות הנתבעת כנגד התובעת, אך בפועל הומצאו כל האסמכתאות הנדרשות. ב. הממונה לא התיחסה לראיות שבפניה. ג. הממונה לא נתנה דעתה לכך שהתובעת עבדה בפועל בסופר פארם, שהוא גוף נפרד מהנתבעת וכי הסופר פארם הוא שדרש הפסקת עבודתה של התובעת. 17. כך נאמר בהחלטת הממונה מיום 20.3.07: "עובדות בתאריך 11/2/07 התקבלה בקשת המעביד חב' לילית קוסמטיקה בע"מ, לפיטורי העובדת הגב' בן ביטון עינת שהועסקה בחב' כדיילת מיום 5/9/05 עד 29/12/06. טיעוני המעביד - סיכום העובדת הועסקה כדיילת בסופר פארם בקניון רמת אביב שנה ו- 5 חודשים עד 10/12/06, ובסופר פארם בלונדון מיניסטור בת"א עבדה מ- 11/12/06 עד 29/12/06 עד 29/12/06. ב- 7 החודשים הראשונים לעבודתה עבדה פחות או יותר לשביעות רצון הממונה, אך בשנה האחרונה לא היתה שביעות רצון מתפקודה. העובדת נעדרה רבות בשל מחלה (המציאה על כך אישורים רפואיים) בתקופת החגים שהעומס הוא מהגבוהים שיש במהלך השנה: יוני, ספט' ואוקט'. ב- 10/12/06 הודיעה לעובדת על פיטוריה ל- 30/12/06. ב- 19/12/06 הודיעה לה העובדת על הריונה. הבטיחה להעביר דו"חות מכירה שלה ממקומות בהם עבדה ואופן התנהלותה ממנהליה במקום. טיעוני העובדת - סיכום הועסקה כדיילת שנה ו- 4 חודשים באמצעות החב' בסופר פארם קניון רמת אביב מ- 5/9/05 עד 10/12/06, ומ- 11/12/06 עד 29/12/06 בסופר פארם סניף לונדון מיניסטור בת"א, ס"ה שנה ו- 5 חודשים. בתאריך 10/12/06 הודיעה על הריונה לגב' רינה הממונה עליה מאחר והרגישה לא טוב, ומהיותה אדם אמין ויחסיה עם המעבידה היו קרובים ליחסי חברות ראתה צורך להודיע על הריונה כבר בהיותה בשבוע ה- 6 להריון. מספר ימים לאחר שהודיעה על הריונה התקשרה אליה הגב' רינה הממונה והודיעה לה על פיטוריה. לדעתה פוטרה בגין ההיריון. טוענת כי כל האמור בבקשה להיתר ופרוטוקול מחקירתה של הממונה הוא שיקרי שנועד לקבל היתר לפיטוריה. טוענת שעל כל ההיעדרויות המציאה אישורים רפואיים. ביקשה להדגיש כי היעדרויותיה היו כתוצאה מתאונת עבודה שארעה לה במהלך עבודתה בסופר פארם קניון רמת אביב ב- 6/10/05. צרפה 2 מכתבים מהחב' לגבי הטבות עתידיות לביטוח מנהלים, מהיותה עובדת טובה ומסורה. מבקשת לא לאשר את פיטוריה. ... תמצית הנימוקים הבסיס הנורמטיבי המצוי בסעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים התשי"ד - 1954 מורה "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם לדעתו בקשר להריון". האיסור לפטר עובדת הרה הוא הכלל. הגיעה הממונה למסקנה לפיה הפיטורים קשורים להריון, קמה לעובדת הגנה מוחלטת מפני הפיטורים, ואין לממונה שיקול דעת ואינה מוסמכת להתיר את הפיטורים. הגיעה הממונה למסקנה כי אין הפיטורים קשורים להריון, בכגון דא מוקנה שיקול הדעת לממונה אם להתיר הפיטורים אם לאו, וזאת בשים לב למכלול יחסי העבודה ולנסיבות בהן התקבלה החלטת הפיטורים. בבחינת חומר הראיות נמצא כי הפיטורים מתבקשים בשל היעדרויות העובדת, ורמת מכירות נמוכה. בהתייחס לאסמכתאות נמצא כי העובדת המציאה אישורי מחלה להיעדרויותיה. לא הומצאו אסמכתאות לטיעוני המעבידה לרמת המכירות שביצעה העובדת. בהתייחס להודעות המעבידה מחודש אוגוסט 2006, ומחודש נובמבר 2006, בדבר הענקת ביטוח מנהלים לעובדת, ובהתחשב בתקופת עבודתה, אני מקבלת בהסתייגות את טיעוני המעבידה לתפקודה של העובדת, ונוטה לקבל את גרסת העובדת, שהמציאה מכתבי תודה על תפקודה. תכלית סעיף 9 לחוק להגן על האשה בהריון כנגד פיטוריה, שכן יקשה עליה למצוא מקום עבודה אחר בשל מצבה. בשים לב לתכלית החוק על המעביד לעשות מאמצים כנים וסבירים להמשך העסקת העובדת. בנסיבות כפי שהובאו לעיל, הגם שהיעדרויות העובדת המהוות את העילה לפיטורים אינן קשורות להריונה, בשים לב להוראות ותכלית החוק, משלא שוכנעתי מטיעוני המעבידה לפיטורי העובדת, ומשלא מצאתי כי פיטורי העובדת הינם פתרון בילתו אין, אני מסרבת ליתן היתר לפיטורין". 18. אחת הסוגיות שעמדו להכרעה בפני הממונה, היא האם במועד הפיטורים ידעה הנתבעת שהתובעת בהריון. הנתבעת טענה בפני הממונה שבמועד הפיטורים לא ידעה על כך וכי הדבר נודע לה רק לאחר תשעה ימים. התובעת טענה שהודיעה על כך לגב' רינה ישראל מטעם הנתבעת, על ההריון, במועד הפיטורים. 19. הממונה לא הכריעה חד משמעית בסוגיה זו. מדובר בסוגיה חשובה ביותר, שכן אם המעסיקה לא ידעה על ההריון, כטענתה, הרי שאין מקום לקבוע שהפיטורים היו בגלל ההריון. נושא זה יפורט בהרחבה להלן. די אם אציין שעל פי חומר הראיות כפי שהובא בפניי, הוכח כי במועד פיטורי התובעת, מעסיקתה לא ידעה על היותה בהריון. 20. אמנם נכון ששאלה זו אינה קנה המידה היחידי לבחינת שאלת הפיטורים. על פי פסיקת בית הדין הארצי, אף אם במועד הפיטורים המעביד לא ידע על ההריון, עדיין לממונה יש שקול דעת אם להתיר את הפיטורים או לא. ראו לענין זה ע"ע 307/99 הנ"ל. 21. בחינת החלטת הממונה במסגרת תעודת עובד ציבור מטעם גב' חיה חוגי הממונה על עבודת נשים, צורפו מסמכים מהתיק שנמצא אצל הממונה. מדובר בדוחו"ת נוכחות של התובעת לחודשים שונים. בדוחו"ת מופיעים מספר ימי העדרות. כמו כן צורפו אישורי מחלה למועדים שונים בחודשים 11/06, 10/06, 9/06. עוד הוגש מכתב מאת סופר פארם קניון רמת אביב, מיום 6.3.07 לפיו התובעת סיימה עבודתה במקום בחודש ספטמבר 2003, מחמת התנהגותה, מחסירה ימי עבודה, חריגה מנהלי המשמרת, יציאה להפסקות ממושכות. 22. באשר לימי ההעדרות מהעבודה, הממונה מצאה שאלה מגובים באישורים רפואיים. לא מצאנו בכך כל פסול. 23. באשר לירידה בהיקף המכירות, בחקירתה בפני הממונה, אמרה גב' רינה ישראל: "אני אדאג להעביר אלך דוחות מכירה מסופר פארם לונדון מינסטור ...". 24. ביום 15.3.07 נשלח לממונה מכתב מב"כ הנתבעת. למכתב צורף מכתב של גב' עמליה מדר מהנתבעת, בו נאמר שהממוצע החודשי של מכירת מותג סיישדו לסניף לונדון מינסטור, עמדו על 17,650 ₪ ואילו בחודשים שבהם עבדה שם התובעת, ירד הממוצע ל - 2,750 ₪ בחודש 11/06 ול - 2,850 ₪ בחודש 12/06. 25. לאחר שהממונה עיינה במסמכים, קבעה שלא הוצגו לה מסמכים אודות ירידה בהכנסות. איננו מוצאים לנכון להתערב בהחלטה זו. ראשית, אכן לא הוצגו נתונים כלשהם אודות התקופה לפני 11/06, בתקופה שעבדה בסניף ברמת אביב. במכתב מסניף הסופר פארם ברמת אביב, אין טענה כלשהי על ירידה במכירות. שנית, לגבי המכתב שצורף - אין מדובר בראיה אלא במכתב שאינו נתמך בדוחות כלשהם. בנוסף, מדובר בחודשים שבהם התובעת נעדרה פעמים אחדות עקב מחלות, כמתועד באישורים הרפואים. לכן, קביעת הממונה שלפיה לא הוצגו נתונים על ירידה במכירות, אין מקום להתערב בה. 26. למעלה מהדרוש נוסיף ונציין שמחומר הראיות שהונח בפנינו (בשונה מזה שהונח בפני הממונה) עולה שאת הירידה בהיקף המכירות של הסניף בלונדון מינסטור, אין ליחס רק לתובעת. לדברי העדה מטעם סופר פארם, היתה בעיה של "דיול" בסניף בלונדון מיניסטור, גם בתקופה לפני שהתובעת הגיעה. זאת ועוד, מחומר הראיות עולה שהנתבעת מניידת דיילות בין הסניפים השונים של רשת סופר פארם, כדבר שבשיגרה. העובדה שדיילת לא הצליחה בסניף מסוים, אין משמעה בהכרח שלא תצליח בסניף אחר. 27. הממונה הוסיפה וציינה שתכלית החוק היא לעשות מאמצים כנים להעסקת העובדת ולמנוע פיטוריה, שכן פיטורים במהלך הריון יקשו עליה למצוא עבודה חדשה. עוד ציינה שלא שוכנעה שפיטורי העובדת הם "פתרון בלתו אין" (סעיף 11 להחלטתה). 28. לא מצאנו שנפלה טעות בשיקול הדעת של הממונה. הממונה חקרה את הצדדים, עיינה בחומר הרלבנטי ובהסתמך עליו קבעה החלטתה. הממונה מצאה שהנתבעת יכולה היתה לנקוט בפתרונות אחרים במקום הפתרון של פיטורי התובעת. עוד קבעה שבמסגרת איזון האינטרסים, פיטורי התובעת במהלך הריון, יקשו עליה במציאת מקום עבודה אחר. בודאי שיקול דעתה אינו כה בלתי סביר עד שיש להתערב בו ולשנותו. 29. לאור האמור, התביעה בתיק עב 4652/08 נדחית. 30. תביעת העובדת נקודת המוצא לדיוננו מכאן ואילך, היא כי החלטת הממונה עומדת על כנה. 31. החלטת הממונה ניתנה ביום 20.3.07 ונשלחה לצדדים. הצדדים במחלוקת מה ארע בעקבות החלטת הממונה. אין חולק שהנתבעת לא שלחה לתובעת מכתב בו היא מודיעה לה שלאור החלטת הממונה, על התובעת לשוב לעבודה. זאת בניגוד למכתב הפיטורים שנשלח אליה ביום 10.12.06. 32. כך העידה בנושא גב' רינה ישראל, סופרויזורית בנתבעת והממונה הישירה על התובעת במועדים הרלבנטיים: "מיד עם קבלת החלטת הממונה ... ביטלה הנתבעת את הפיטורים. ביקשתי להודיע מיידית לתובעת לחזור לעבודה. כל ניסיונותי לאתר טלפונית את התובעת, על מנת לשבץ אותה חזרה לעבודה עלו בתוהו. התובעת לא ענתה לשיחת הטלפון. לאחר שלא עלה בידי ליצור קשר טלפוני עם התובעת, פנתה ביום 1.5.07 ב"כ התובעת בכתב לתובעת ובקשה ממנה ליצור עמי קשר טלפוני ....". (ההדגשה הוספה) כך אמרה בעדותה: "היתה שיחה טלפונית לאחר המכתב על ביטול הפיטורים. לאחר אותה שיחה היא אמרה שהיא לא חוזרת עד שהיא לא דנה עם עורכת הדין שלה. חזרתי אליה עם סידור עבודה וביקשתי שתתיצב בעבודה יום למחרת ואם היא היתה עושה את זה הייתי מסדרת אותה בסידור עבודה. היא בקשה לחזור למניסטור והסכמתי .... הודעתי למינסטור שאני מחזירה אותה. סליחה, בשיחה עם התובעת היא אמרה לי שהיא לא חוזרת לעבודה, אני עדיין לא הודעתי למיניסטור. ברגע שהיא הודיעה שהיא לא חוזרת לעבודה לא המשכתי את ההליך. נכון שבאותה שיחה היא אמרה שהיא רוצה לחזור למיניסטור ואז אמרה שהיא לא רוצה ...". וכן: "רק ביום 10.6.07 עלה בידי לאתר את התובעת טלפונית בקשתי ממנה לחזור לעבודה למחרת בסניף סופר פארם בלונדון מינסטור בת"א. התובעת סירבה לחזור לעבודה והתנתה חזרתה בכך שיוסדרו קודם כל דרישותיה הכספיות ...". 33. גב' עמליה מדר, מנהלת הכספים בנתבעת העידה: "באחת הפעמים הגיע נציג משרד התמ"ת ואמרתי לו שפניתי אליה והיא לא עונה עפרה איתי ולידו ניסתה להשיג אותה והיא לא ענתה. נכון שדברנו עם התובעת בנוכחותו. הנסיון היה להגיע אליה דרך דואר או טלפונית וכאשר הוא היה נוכח, היא כן ענתה...". ביום 20.4.07 פנתה התובעת לנתבעת במכתב: "בהמשך למכתב של הח"מ בנושא אי אישור פיטורים, מצ"ב טרם קיבלתי את המגיע לי בהתאם. לכן אני פונה אליכם לפני הגשת תביעה בבית הדין האזורי לעבודה על מנת לקבל את כל זכויותי כחוק". 34. ביום 1.5.07 נשלח לתובעת, בדואר רשום, מכתב מב"כ הנתבעת. במכתב מאשרת הנתבעת קבלת פנייתה של התובעת. כן נכתב שגב' רינה ישראל ניסתה ליצור איתה קשר טלפוני וכי התובעת מתבקשת ליצור קשר טלפוני עם גב' רינה ישראל. המכתב נשלח בדואר רשום לכתובת צלליכין 6 ראשון לציון, היא כתובתה של התובעת. לתיק צורף אישור מרשות הדאר לפיו המכתב חזר לשולח בציון "העתיק מקום מגורים למען לא ידוע". 35. אין חולק שהתובעת לא קיבלה את המכתב. בעדותה טענה שלא סיננה שיחות שהתקבלו מגב' רינה ישראל. לטענתה, היא זו שהתקשרה לרינה וביקשה שתסדר לה משמרות. לא ניתן להבין מעדותה מתי, לטענתה, דיברה עם רינה, האם בסמוך לאחר מכתב הממונה או רק בחודש מאי. כך אמרה: "לשאלתך אם כשקיבלתי את ההודעה על ביטול הפיטורים האם התקשרתי לרינה שתסדר לי משמרות אני משיבה שכן. התקשרתי אליה מייד לאחר שהמפקח אילן נסע אליה למשרד לראש העין. אחרי כמה ימים שראיתי שאין הענות צלצלתי אליה. לטענתך שהפגישה הזאת היתה במאי, באמצע מאי, 17/5, אני מאשרת שבמועד זה התקשרתי לרינה כי ראיתי שאין הענות להחזיר אותי לעבודה. היתה גם פגרה של פסח. מתי שקיבלתי את המכתב שאין היתר לפיטורים מייד התקשרתי לרינה. נספח יא' לתצהיר, לטענתך שאחרי שקיבלתי את המכתב ממשרד התמ"ת שלחתי לנתבעת מכתב ביום 26/4/07 בבקשה לקבל את כל זכויותיי אני משיבה שנכון שפניתי בעזרת ויצ"ו. זה מראה שעדיין במאי לא נענתי ע"י רינה". ובהמשך אמרה: "לטענתך שבמאי רינה ביקשה ממני לחזור לעבודה ומדוע לא חזרתי אני משיבה שהיא לא בקשה ממני אלא שאלתי מתי אני חוזרת ובאיזה תאריך והיא ענתה שזה יצא מידיה ומי שמטפל זה עורכי הדין שלה". 36. בחומר הראיות נמצאו סתירות, הן בעדות התובעת והן בעדות רינה ישראל. רינה ישראל העידה מחד שניסתה להשיג את התובעת טלפונית אך ללא הצלחה. מאידך העידה שיצרה עם התובעת קשר טלפוני וכל שהתובעת דרשה הוא שישלמו את המגיע לה. מחד טענה רינה ישראל שהתובעת ביקשה לחזור לעבוד בלונדון מיניסטור ולכן העדה יצרה איתם קשר. לאחר מכן העידה שהתובעת אמרה באותה שיחה שתחזור רק אם ישלמו לה וכי למעשה לא יצרה קשר עם לונדון מינסטור. אף עמדת התובעת לא ברורה, האם ומתי דיברה עם רינה ישראל ומה נאמר בשיחות. 37. כאמור, הנתבעת לא שלחה לתובעת מסמך רשמי על חזרתה לעבודה, בסמוך לאחר קבלת החלטת הממונה. גב' ישראל העידה שלאחר שהודיעה לתובעת על הפיטורים ביום 10/12/06, מיד הודיעה למשרד וזה שלח לתובעת מכתב פיטורים. הנתבעת לא פעלה כך עת קיבלה את החלטת הממונה, בחודש מרץ 2007. המכתב הראשון נשלח ביום 1.5.07, למעלה מחודש לאחר החלטת הממונה ואף הוא לא הגיע ליעדו מסיבות בלתי ברורות. מכתב זה נשלח כתגובה למכתבה של התובעת ולא מיוזמה של הנתבעת. 38. יחד עם זאת, משנשלח המכתב, אף אם באיחור ניכר, יש בכך תעוד להסכמה של הנתבעת, לפחות מתחילת חודש מאי 2007, לקלוט את התובעת חזרה לעבודה. 39. מחומר הראיות עולה שביום 14.5.07 היה אצל הנתבעת מר אילן חייק ממשרד התמ"ת, ובנוכחותו יצרו נציגי הנתבעת (עפרה) קשר עם התובעת והודיעו לה שעליה לחזור לעבודה. מכתב בעניין זה שלח ב"כ הנתבעת למר חייק ביום 15.4.07. 40. מכאן תימוכין לטענת הנתבעת לפיה לכל היותר ביום 14.5.07, ידעה התובעת על כוונת הנתבעת להחזירה לעבודה. 41. נוכח מכלול חומר הראיות אני קובעת שהתובעת ידעה על רצון הנתבעת להחזירה לעבודה, לכל הפחות ביום 14.5.07. התובעת זכאית לשכר עבודה עד למועד זה. ממועד זה ואילך, משלא התיצבה לעבודה אין היא זכאית לשכר עבודה. 42. התובעת זכאית לשכר עבודה עד אמצע חודש מאי 2007. על פי הסכמת הצדדים, שכרה עמד על 3,024 ₪. עבור 14 ימים זכאית התובעת לשכר עבודה בסך 1,512 ₪. 43. פדיון חופש משנקבעה זכאות לשכר עבודה עד 14.5.07 ולאור הוראות חוק עבודת נשים הקובע איסור פיטורי עובדת בהריון, הרי שבתקופה זו, התובעת זכאית לשכר עבודה על כל המשתמע מכך, לרבות צבירת ימי חופשה. אין לקבל את טענת הנתבעת ולפיה משבתקופה זו התובעת לא עבדה, הרי שניצלה את ימי החופשה. טענה זו עומדת בסתירה להוראות חוק עבודת נשים האוסר על פיטורי עבודת בהריון, אך גם אוסר על פגיעה בתנאי עבודתה ובשכרה. 44. על הנתבעת לשלם לתובעת דמי חופשה עבור התקופה מיונאר 2007 ועד 14.5.07. חישוב דמי חופשה נעשה לפי השכר הקובע מחולק ל- 21 ימים, וסכום זה הוכפל ב- 4.5 ימי חופש. סה"כ זכאית התובעת לשתלום 648 ₪ ברכיב זה. 45. דמי הבראה התובעת זכאית לתשלום דמי הבראה לאורך כל תקופת העבודה עד 14/5/07. הנתבעת מודה בזכאותה לתקופה ינואר עד אפריל 2007, כמפורט ברשימת הפלוגתאות. 46. התובעת עבדה מחודש 9/05. הנתבעת שילמה לתובעת דמי הבראה בסך 1,833 ₪. במקביל קוזז משכר התובעת סך 1,262 ₪ בגין דמי הבראה. 47. נוכח האמור, על הנתבעת להשיב לתובעת סך 1,262 ש"ח שקוזז משכרה. בנוסף, על הנתבעת לשלם לתובעת הפרש דמי הבראה בסך 1,029 ש"ח לפי הפירוט שלהלן: סה"כ זכאות ל- 9 ימים (2,862 ₪). ההפרש לתשלום 1,029 ₪. 48. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעת ברכיב זה סך 3,689 ₪. 49. ביטוח מנהלים הנתבעת הצהירה שסכום זה משולם בחלוף 11 חודשי עבודה, רטרואקטיבית. התובעת החלה לעבוד לעבוד בחודש 2/05. עד ליום 14/5/07 צברה מעל 11 חודשי עבודה. לפיכך זכאית התובעת לפצוי בגין אי הפרשה לפנסיה. הנתבעת תשלם לתובעת 3,689 ₪, כמפורט בכתב התביעה. 50. הפרש שכר לחודש 12/06 רכיב זה אינו מופיע בבקשות המוסכמות והפלוגתאות שנוסחה בהסכמה. למעלה מהדרוש יאמר שהנתבעת הוכיחה ששילמה לתובעת את מלוא השכר עבור חודש 12/06, על פי השעות שאושרו לחודש זה. 51. פיצוי על פיטורים במהלך הריון סלע המחלוקת בסוגיה זו היא השאלה האם התובעת יידעה את גב' ישראל, במועד הפיטורים, על היותה בהריון. 52. התובעת הצהירה שביום 10/12/06 נפגשה עם גב' רינה ישראל, סיפרה לה שהיא בהריון ומייד לאחר מכן פוטרה על ידי גב' רינה ישראל. 53. בהודעה שמסרה לממונה על פי חוק עבודת נשים, תארה אחרת את מצב הדברים. כך אמרה (נספח 6 לתע"צ): "ש. מתי הודעת על ההריון ולמי? ת. ב- 10/12/06 לפני שהודיעה לי הגב' רינה ישראל הממונה על הפטורים. ש. מתי הודיעו לך על פיטוריך? ת. מספר ימים לאחר שהודעתי על הריוני הודיעה לי טלפונית הגב' רינה על פיטורי". 54. לטענת התובעת, לאחר שקראה את הדברים מצאה שנפלה טעות ואף ביקשה מהממונה לתקנה. התובעת לא הגישה כל ראיה לכך שביקשה לתקן דברים אלה או כי אכן תוקנו. 55. דברים דומים לדברים שמסרה במשרד התמ"ת, מופיעים גם במכתבה של עו"ד ברכה בשם התובעת, נספח יב' לתצהירה. 56. גב' רינה ישראל העידה שהודיעה לתובעת על הפטורים ביום 10/12/06, ובמועד זה נתנה הוראה לשלוח מכתב פטורים. לדבריה, התובעת הודיעה לה היותה בהריון רק ביום 19/12/06. 57. ביום 19/12/06 נשלח לתובעת מכתב כדלקמן: "1. ביום 10/12/06 הודיעה לך רינה, הממונה הישירה עליך בחברה, כי הינך מפוטרת מעבודתך. הודעת הפיטורים נכנסה לתוקף במועד מתן ההודעה כאמור. 2. עם מתן הודעת הפיטורים, נשלח לך מכתב בדואר רשום, אשר הודיע כי יום עבודתך האחרון בחברה נקבע ליום 29/12/06. 3. ביום 19/12/06 במפגש עם הממונה עליך, אמרת כי הינך בהריון. 4. הואיל ופוטרת 9 ימים לפני היום בו מסרת את עובדת הריונך, אין כל רלוונטיות לכך". 58. התובעת צירפה לבקשה למתן סעד ארעי, נספח ג', אישור רפואי מיום 21/12/06. באישור נכתב: "נבדקה על ידי בתאריך 21/12/06, ונמצאה הרה". מכאן תימוכין נוספים לכך שהתובעת הודיעה על ההריון ביום 19/12/06, בסמוך לפני בדיקת הרופא, ולא ביום 10/12/06, כטענתה. 59. כל האמור לעיל מעלה שבמועד הפיטורים, ביום 10/12/06, הנתבעת או מי מטעמה לא ידעו על ההריון. גירסת הנתבעת בענין זה, מתקבלת. 60. משזו קביעתי, המסקנה המתבקשת היא שהפיטורים לא היו בגלל ההריון. משנודע לנתבעת שהתובעת בהריון, פנתה היא לממונה על עבודת נשים בבקשה לקבלת היתר לפיטורים, ואף שילמה לתובעת שכר עבודה עד לפניה לממונה ואף לאחריה, משסתבר שהפטורים לא אושרו. 61. נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי שיש לחייב הנתבעת בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. 62. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת: א. שכר עבודה לחודש מאי 2007 (14 ימים) בסך 1,512 ₪. ב. דמי הבראה בסך 3,689 ₪. ג. פדיון חופש בסך 648 ₪. ד. פיצוי בגין אי הפרשה לגמל בסך 3,689 ₪. 63. כל יתר רכיבי התביעה, נדחים. 64. התביעה בתיק עב 4652/08, נדחית אף היא. 65. לענין הוצאות המשפט, נוכח תוצאת פסק הדין אני קובעת כדלקמן: א. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בצרוף מע"מ. ב. הנתבעת תשלם למדינה הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. 66. ככל שטרם שולמה מלוא האגרה, על כל אחת מהתובעות בתיקים המאוחדים לשלמה, בהתאם לתקנות. חוק עבודת נשים