קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול חלקי של פסק דין: רקע כללי 1. בפנינו תביעה שהגישה התובעת 1, עיריית יהוד-מונסון (להלן: "העירייה"), במסגרתה התבקש ביה"ד להורות על ביטול חלקים מסוימים בפסק הדין החלקי שניתן ביום 21.6.05 בתיק עב 3477/04 (להלן: "פסה"ד" או "פסה"ד הראשון") ולחייב את הנתבעת בהשבת סכומים שפורטו בכתב התביעה, כפועל יוצא מביטול חלקים בפסה"ד. להלן תמצית העובדות הצריכה להכרעה 2. הנתבעת פוטרה מעבודתה בעירייה ועקב כך הגישה ביום 26.2.04 כתב תביעה וכן בקשה לסעדים זמניים לאכיפת יחסי העבודה. במסגרת ההחלטה שניתנה ביום 27.10.04 בבקשה לסעדים זמניים, קבע ביה"ד כי הוא שוכנע ברמה הלכאורית כי פיטורי הנתבעת לוקים בפגמים שונים - ובכלל זאת, באי מתן הזדמנות ראויה להשמיע את טענותיה ביחס לליקויים בתפקודה. באותה החלטה אף נקבע כי ברמה הלכאורית עולה כי יש ממש בטענות הנתבעת, לפיהם סיבות הפיטורים כפי שצויינו במכתב ההזמנה לשימוע, אינן הסיבות האמיתיות שהביאו לפיטוריה וכי הסיבות שצויינו בו אינן מצדיקות פיטורים. עם זאת, נכתב בהחלטה הנ"ל כי הסעד הראוי בנסיבות הענין הינו סעד כספי ולא סעד של אכיפת יחסי העבודה. 3. הנתבעת הגישה לביה"ד תביעה כספית שכללה מספר רכיבי תביעה ובכללם - תביעה לתשלום פדיון חופשה, הפרשות לקרן השתלמות ולקופת הגמל, החזר ניכוי של 5%, "החזר הלוואה" (10%), פנסיה, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין עוגמת נפש, פיצויי הלנת שכר והוצאות משפט. ביום 21.6.05 התקיים דיון, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מתן פס"ד חלקי ביחס לרכיבי התביעה דלעיל, למעט: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין עוגמת נפש, פיצוי הלנה, הוצאות משפט וחלק מפדיון החופשה. הסכמת הצדדים, כפי שתועדה בפרוטוקול הדיון היתה כדלקמן: "באשר לסכום הנתבע בגין פדיון חופשה: התובעת תבעה סכום של 205,746 ש"ח והנתבעת מודה בזכאות בסך של 92,727 ש"ח. מכאן שניתן ליתן פסק דין חלקי על הסכום בו מודה הנתבעת בגין פדיון חופשה. באשר לסכומים השנויים במחלוקת אנו מסמיכים את בית הדין לפסוק לפשרה בהתאם לסעיף 79 א'. בנושא הפנסיה הצדדים מסכימים שינתן פסק דין חלקי לאחר שהנתבעת תגיש את סכום הפנסיה המינימלי, לו זכאית התובעת אף לטענתה וזאת, עד ליום 3.7.2005. אנו משאירים לשיקול דעת בית הדין את עניין פסיקת פיצוי הלנה שלא יכלל בפסק הדין החלקי. לעניין הסוגיות שנשארו במחלוקת, העירייה תגיש תצהירי עדות ראשית תוך 30 יום מהיום ולאחר הגשת התצהירים, יתקיים דיון שבו יטענו הצדדים בסוגיות השנויות במחלוקת, לפני שיינתן פסק דין סופי בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט." 4. בעקבות הסכמת הצדדים, כאמור לעיל, ובמסגרת אותו דיון ניתן פסה"ד החלקי במעמד הצדדים - מושא הליך זה - בו נקבע כדלקמן: "הנתבעת תשלם לתובעת עד ליום 9.7.2005 את הסכומים כדלהלן : הפרשה לקרן השתלמות בסך 26,729 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.2003 ועד התשלום בפועל. הפרשה לקופת גמל תפארת בסך 13,594 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.6.2000 ועד למועד התשלום בפועל. פדיון חופשה בסך 92,727 ש"ח בצרוף הפרשי והצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2004 ועד התשלום בפועל. החזר ניכוי 5% בסך 20,400 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2000 ועד התשלום בפועל. החזר הלוואה 10% - בסך 81,600 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.4.2003 ועד התשלום בפועל. פנסיה בסכום המינימלי כפי שתודיע עליו העירייה כאשר הפנסיה מגיעה על כל החודשים מתאריך עליו תודיע העירייה עד ליום 3.7.2005 ומכאן ולהבא. הפנסיה בגין העבר תשולם בסכום חד פעמי עד ליום 9.7.2005. 3 חודשי הודעה מוקדמת בסך 82,674 ש"ח, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1.3.2004 ועד התשלום בפועל. העירייה מודיעה לבית הדין כי ההפרשות לקופות הגמל יועברו ישירות לקופות במועד שנקבע. כל הסכומים שאינם שנויים במחלוקת משולמים בהתאם למדיניות שאושרה על ידי הממונה על השכר. לא ישולמו הסכומים במועד, אזי ישאו סכומים אלה ריבית בשיעור של 10% בחודש." יודגש, כי פסה"ד ניתן ביום 21.6.05 במעמד הצדדים, כאשר בפרוטוקול הדיון ממועד זה אין אזכור לכל טענה לפיה, מי מהצדדים סבר כי הקביעות שבפסה"ד חורגות ממסגרת ההסכמות, המצגים וההסמכה שהסמיכו הצדדים את ביה"ד לפסוק לפשרה או ליתן תוקף של פס"ד להסכמותיהם. כן יובהר, כי החיוב שנקבע במסגרת פסה"ד - בתשלום ריבית בשיעור של 10% לחודש אינו מהווה חיוב בפיצויי הלנה, אלא קביעת סנקציה למקרה שהעירייה תפר את פסה"ד ולא תשלם את התשלומים שנקבעו עד ליום 9.7.05. המועד האחרון לתשלום שנקבע בפסה"ד. יוער, כי סנקציה זו נקבעה, בין היתר, בשים לב ל"היסטוריה" של התנהלות העירייה מול הנתבעת (ראה - סע' 7 לפסה"ד חלקי נוסף, מאוחר יותר, שניתן ביום 21.5.06 בתיק עב' 3477/04, אשר צורף כנספח ת/2 לכתב התביעה). לגבי יתר רכיבי התביעה שהגישה הנתבעת בתיק עב' 3477/04 - ובכלל אלה פיצויי בגין פיטורים שלא כדין, עוגמת נפש, פיצויי הלנה (בגין העבר), חלק מפדיון החופשה והוצאות משפט - הסמיכו הצדדים את ביה"ד ליתן פס"ד נוסף על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). הצדדים אף הסכימו כי ביה"ד יכריע בסוגיות שנותרו במחלוקת לאחר שהעירייה תגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה, בתגובה לתצהירי הנתבעת, ולאחר שיתקיים דיון בו יטענו הצדדים טענותיהם בסוגיות שבמחלוקת. 5. לאחר שהתקיימו ההליכים כאמור, ניתן ביום 21.5.06 פס"ד חלקי נוסף (להלן: "פסה"ד החלקי השני"), אשר בו נקבע כדלקמן: על העירייה לשלם לנתבעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 75,000 ש"ח. התביעה לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש - נדחית. התביעה לתשלום יתרת פדיון חופשה - נדחית. זאת, בשים לב לכך שמדובר בתביעה לפדיון ימי חופשה צבורים העולים על המכסה הקבועה בחוק, ושעה שהתובעת לא הצביעה על מקור שבדין או בהסכם המזכה אותה בפדיון ימי חופשה מעבר לזה ששולם לה. אשר לפיצויי הלנה - הורה ביה"ד לצדדים להגיש תחשיב של סכום פיצויי ההלנה המלאים, כל אחד על פי שיטתו. זאת, טרם שיאמר ביה"ד את דברו בענין זה. יוער כי בעקבות השלמת טיעוניהם ניתן ע"י בית הדין ביום 1.4.08 פסק דין משלים נוסף, אשר דחה את התביעה לתשלום פיצויי הלנה. 6. הנתבעת הגישה ערעור על חלק מפסה"ד החלקי השני שניתן ביום 21.5.06 לענין גובה הפיצוי שנפסק על פיטורים שלא כדין ולעניין פדיון החופשה וערעורה נדחה בפסה"ד שניתן על-ידי ביה"ד הארצי לעבודה ביום 9.1.07 בתיק ע"ע 414/06. בעיקרי הטיעון שהגישה העירייה לכב' ביה"ד הארצי לעבודה בתיק הנ"ל היא התיחסה לפסה"ד מושא ההליכים שבפני, תוך שהיא טוענת בפני כב' ביה"ד הארצי לעבודה, בין היתר, כי פסה"ד החלקי הראשון מיום 21.6.05 ניתן בהתאם להסכמת הצדדים על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. כן טענה, כי שיעור הפיצוי שנפסק על-ידי בי"ד זה בגין פיטורים שלא כדין תואם את נסיבות הפיטורים, מביא בחשבון את נסיבות התובענה כולה ואת כל הסכומים אשר שולמו לנתבעת בעקבות האמור. כן טענה העירייה, כי לנתבעת נפסקו סכומים ביתר, בין היתר, בגין פדיון חופשה בשיעור של עשרות אלפי שקלים וכן כי יש בפסיקת סכומים אלה משום פיצוי די והותר על פיטוריה ועל עוגמת הנפש שנגרמה לה, אם נגרמה. העירייה הוסיפה וטענה במסגרת עיקרי הטיעון כאמור כי היא פדתה לנתבעת 60 ימי חופשה מתוך החופשה שנצברה לזכותה על אף שהתובעת היתה זכאית לתשלום בגין 55 ימי חופשה בלבד. במסגרת פסה"ד שניתן כאמור על-ידי כב' ביה"ד הארצי לעבודה בתיק ע"ע 414/06 הנ"ל, נקבע, בסופו של יום, כי במקרה דנן שקל בית-דין זה את כלל נסיבות המקרה ואין מקום להתערב בפסיקתו. כן נקבע שם, כי על-פי הנתונים שהיו בידי ביה"ד, המסקנה והנימוקים שניתנו על-ידי בית-דין זה בכל הנוגע לתשלום הפרשים בגין פדיון חופשה - וודאי בפסיקה לפשרה - אינם מצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור. 7. עולה אפוא מהדברים, כי לא זו בלבד שהעירייה שקטה על שמריה בכל הנוגע לפסה"ד החלקי הראשון אותו היא מבקשת כיום לבטל (על-פי תביעה מיום 11.3.08), אלא שהיא אף הסתמכה על פס"ד זה במסגרת ההליכים שהתנהלו בביה"ד הארצי לעבודה ואשר בעקבותיהם נדחה הערעור שהגישה הנתבעת על פסה"ד החלקי השני. 8. לא למותר לציין עוד, כי העירייה לא טרחה לשלם במועד שנקבע בפסה"ד החלקי הראשון מיום 21.6.05 את מלוא הסכומים שנפסקו בו, כאשר את טענותיה לענין ביטולו היא העלתה לראשונה רק לאחר שנפתח נגדה תיק הוצל"פ. או אז, "הזדרזה" העירייה והגישה תביעה לבית-דין זה על מנת שיורה על ביטול פסה"ד החלקי מיום 21.6.05 וזאת, על יסוד הטענות הבאות: ביה"ד לא הוסמך על-ידי העירייה לפסוק ריבית - ובוודאי שלא ריבית של 10% לחודש - ככל שלא ישולמו התשלומים שנקבעו בפסה"ד עד ליום 7.9.05 ובמיוחד לאור העובדה כי מדובר ברכיבים שאינם נושאים פיצויי הלנה. לפיכך, פסיקת ביה"ד היא פסיקה החורגת מהסכמת הצדדים לפסיקה על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. פסיקת ביה"ד לפיה - אם לא ישולמו הסכומים שנקבעו בפסה"ד עד ליום 7.9.05, אזי שהם ישאו ריבית של 10% לחודש - מהווה למעשה, השתה של פיצויי הלנה על רכיבים שאינם בני הלנה ומהווה חריגה מהסמכות הענינית של ביה"ד. פסיקה זו אף חורגת ממתחם הסבירות ולכן יש להתערב בה. ביה"ד חרג מסמכותו בכל הנוגע לפסיקת שיעור הריבית (של 10% לחודש), מאחר ופסיקה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961 ועם הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. על מנת שלהתחייבות שניתנה בזמנו בפני ביה"ד בשם העירייה בענין תשלומי שכר יהיה תוקף מחייב כלפי העירייה, נדרשה חתימתם של ראש העירייה, הגזבר, החשב המלווה וכן, אישור הממונה על המחוז לאותה התחייבות. זאת שעה שבמקרה דנן, לא ניתנו האישורים הנדרשים. הנתבעת היתה זכאית, לכל היותר, לפדיון חופשה עבור 55 ימים ואילו העירייה שילמה לה בהתאם לפסה"ד חופשה עבור 60 יום וזאת, מעבר למקובל בשירות המדינה. משכך, על הנתבעת להשיב לעירייה את הסכום ששולם לה ביתר עבור פדיון חופשה בגין 5 ימים בסך של 6,451 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.10.05 ועד למועד התשלום בפועל. על-פי הרשום בספרי העירייה היתה הנתבעת זכאית לכל היותר ל"החזר ניכוי 5%" בסך של 13,288 ש"ח בלבד, ולא - בסך של 20,400 ש"ח כפי שנכתב בפסה"ד. משכך, הקביעה ביחס להחזר עומדת בניגוד לתקנת הציבור ומשכך - בטלה. יתר על כן, הנתבעת לא היתה זכאית גם לסך של 13,288 ש"ח וזאת, מהטעם שהשבת הניכוי, בהתאם להוראות הסכם קיבוצי שנערך בין העירייה לבין ההסתדרות, הוכפפה לאישור הממונה על השכר באוצר ואישור זה לא ניתן. לחילופין, הנתבעת הועסקה בחוזה בכירים והוראות ההסכם הקיבוצי הנ"ל לא הוחלו עליה. על-פי הרשום בספרי העירייה, הנתבעת היתה זכאית, לכל היותר, להחזר הלוואה (בשיעור 10%) בסך של 69,560 ש"ח בלבד ולא להחזר בסך של 81,600 ש"ח, כפי שנפסק. לאור כל האמור, התבקש ביה"ד לפסוק כי הנתבעת אינה זכאית לריבית של 10% לחודש בגין איחור בתשלום הסכומים שבפסה"ד, כי הסכום הנקוב בפסה"ד (שעניינו פיצוי בגין חופשה) בטל וכן, כי על הנתבעת להשיב לעירייה תשלום ביתר ששולם לה בגין פדיון חופשה בסך של 6,451 ש"ח, הסך של 13,288 ש"ח ששולם לה ביתר בגין החזר ניכוי 5% ואת הסך של 69,560 ש"ח בגין החזר הלוואה 10%. 9. במסגרת החלטה שניתנה ביום 26.6.08 הורה ביה"ד לממונה על השכר באוצר (להלן: "הממונה" או "הממונה על השכר") להגיש את עמדתו בהליך. עמדה זו הוגשה ביום 24.12.08 ובמסגרתה כתב הממונה על השכר, בין היתר, כי הוא לא היה צד להליכים בתיק עב 3477/04 שהניבו את פסה"ד החלקי הראשון מיום 21.6.05, כי דבר קיומו של ההליך לא הובא לידיעתו על-ידי העירייה כנדרש על-פי החוק וכן כי לא נדרשה עמדתו ביחס למתן פס"ד על דרך הפשרה. לאור זאת, טען הממונה כי ההסכם נגוע בפגם השולל את תוקפו וכי אין בו כדי למנוע ממנו להפעיל את סמכותו מכח סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. הממונה הוסיף והטעים, כי הלכה פסוקה היא שאין בקיומו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד כדי למנוע ממנו מלהפעיל את סמכותו על-פי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. בשולי תגובתו, פירט הממונה על השכר את התייחסותו "בקליפת האגוז" לחלק מהרכיבים המפורטים בפסה"ד תוך שהוא מעלה את הטענות הבאות: מבדיקה שערך עם נציגי העירייה עולה, בין היתר, כי הסכום שנפסק במסגרת פסה"ד עבור ימי חופשה רגילים ובגין ימי חופשה על חשבון ימי הבראה (הלוואה 10%) גבוה משווי פדיון הצבירה השוטפת לה היתה זכאית הנתבעת בפרישתה ולכן הדבר מהווה תשלום חורג בהתאם לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב. עם זאת, הממונה לא התייחס לשיעור החריגה ולא הביע עמדה ברורה ביחס להחזר שיש לדרוש מהנתבעת, אם בכלל. אשר לחיוב בריבית בשיעור 10% לחודש שנקבע בפס"ד בגין אי תשלום במועד על פי פסה"ד - טען הממונה כי סכום זה אינו עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה ועם ריבית פיגורים שעמדה במועד הרלבנטי על 9.3% לשנה. הממונה טען עוד כי השיעור הנ"ל אף אינו עולה בקנה אחד עם החיוב בפיצויי הלנה (25% לשנה) שקבע ביה"ד הארצי לעבודה בתיק ע"ע 1242/04 עירית לוד נ' אבלין דהן ואח', ניתן ביום 28.7.05, בנסיבות בהן רשות עירונית המצויה במשבר תקציבי אינה עומדת בחובת התשלום במועד. אי לכך, טען הממונה כי משלא היה צד להליכים, הרי שנפל פגם בהסכם ומכאן גם בפסה"ד ולכן ככל שלא ימצא ביה"ד להורות על ביטול פסה"ד, הרי שהוא יתבקש לקבוע כי אין בפסה"ד כדי למנוע ממנו (מהממונה על השכר) להפעיל את סמכויותיו החוקיות ביחס לאמור בו. 10. הנתבעת טענה מנגד כי הדרך היחידה לתקוף את פסה"ד החלקי היא על דרך הערעור ולא בהליך של ביטול פסה"ד. כן טענה הנתבעת, כי יש לדחות את התביעה לביטול פסה"ד לגופה מחמת העקרון של סופיות הדיון. אשר לעמדת הממונה על השכר, טענה הנתבעת כי הוא פעל בחוסר תום לב, בשים לב לכך שהיה מודע להליכים מתחילתם ועד לסופם וכי בכל מקרה, מדובר בפס"ד חלוט, אשר הממונה על השכר אינו זכאי להתערב בו. לטענתה של הנתבעת הממונה אף לא נתן לגופו של עניין את המשקל הראוי למכלול השיקולים שעליו לשקול, לרבות תום הלב של הצדדים ושיקולי הצדק המתבקשים מכח דיני עשיית עושר. הכרעה 11. השאלה הראשונה בה נדרש ביה"ד להכריע הינה - האם אכן מקומן של הטענות שהעלתה העירייה להתברר במסגרת תביעה לביטול פס"ד, או שמא היה על העירייה להעלות טענות אלה במסגרת הליכי ערעור, אשר המועד להגשתו חלף מזמן. 12. אקדים ואציין בהקשר זה, כי לטעמי אין לראות את מכלול הטענות והרכיבים המפורטים בתביעה כמקשה אחת ויש להבחין בין רכיב התביעה שעניינו ביטול הסנקציה שנקבעה בפסה"ד למקרה של הפרתו (סנקציה שהתבטאה בחיוב העירייה בתשלום ריבית בשיעור של 10% לחודש עקב ההפרה) לבין יתר רכיבי התביעה (שעניינם תשלום פדיון חופשה, החזר ניכוי בשיעור 5% והחזר הלוואה בשיעור 10%) ואסביר: בספרו של המלומד י. זוסמן נכתב כי בעל דין המבקש להשיג על פס"ד שבהסכמה יכול לפעול באחת משתי דרכים: הגשת ערעור או תביעה לביטול פס"ד. מוסיף הכותב ומציין כי הברירה בין שתי החלופות הללו אינה נתונה לבעל הדין, אלא הדבר תלוי בעילה אשר על יסודה הוא מבקש להשיג על פסה"ד או לבטלו ובלשון הכותב לאמור: "פסק דין שבהסכמה אשר הוא יציר כפיו של הסכם בין בעלי דין - מורכב משני חלקים: מההסכם שבין הצדדים ומהגושפנקא של השופט אשר זה הטביע עליו. והשאלה היא: על שום מה רצה בעל הדין להשיג על פסק הדין? גילה פגם בהליך השיפוט, תרופתו היא לערער. כך עליו לנהוג למשל כאשר נקבע למתן פסק הדין בחוק סדר דין מסוים והשופט התעלם ממנו או שכתב ההסכם נמצא בתיק בית המשפט ובו נאמר 'בהשפעת ותחת לחץ בית המשפט הוסכם', דבר המעיד כי הצדדים לא הגיעו לידי הסכם רצונם החופשי, וכי לא מן הראוי היה ליתן את פסק הדין על סמך הסכמה כזו. במקרים כאלה בא בעל הדין בטרוניה עם השופט והפגם עולה מתיק בית המשפט עצמו; לכן יש בידי ערכאת הערעור להעמיד את הדברים על תיקונם. אך אם ההליך השיפוטי היה תקין, אלא שהחלק ההסכמי נפגם, במקרה כזה אין בעל הדין יכול להלין על השופט ואין בית המשפט לערעורים יכול לסייע בידו. תרופתו היא להגיש תביעה לביטול ההסכם מחמת הפגם שבו; יבוטל ההסכם יתבטל גם פסק הדין. כך חייב לנהוג בעל הדין הטוען שנאנס להסכים לפסק הדין והדבר אינו גלוי מתיק בית המשפט, או שרומה או שטעה או שהוטעה או שנפלה בהסכם טעות סופר, או שחברה בערבון מוגבל קיבלה עליה התחייבות שאינה תופסת וחרגה מכוחותיה הקבועים בתזכירה. אם יערער בעל הדין באחת מעילות אלה, לא יוכל בית המשפט לערעורים לעמוד על כך, אם אמנם נפגם פסק הדין כאשר טען המערער, שלשם כך יש צורך בגביית עדויות, ואין זו מלאכתו של בית משפט לערעורים. בכגון דא הגשת תביעה היא הדרך היחידה לביטול פסק הדין ואף מי שלא היה בעל דין אך פסק הדין פוגע בו, יכול להגיש תביעה לביטול פסק הדין על פי העילה שההסכם היה פגום, כגון שהיה נגוע באי חוקיות." (ראה - י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 786-787) 13. במקרה דנן, עיון בטענות העירייה ביחס לחיוב העונשי בתשלום ריבית בשיעור 10% לחודש אינן מצביעות על פגם בהסכמת הצדדים, אלא על פגמים נטענים בהתנהלות השיפוטית ובכלל אלה - חריגה מסמכות וסטיה מהוראות החוק, חריגה מהיקף ההסמכה שהסמיכו הצדדים את ביה"ד לפסוק לפשרה וכן, חוסר סבירות והתנכרות לתקנת הציבור. כפי האמור - טענות אלה, שהינן טענות מובהקות הנוגעות להתנהלות השופט היושב לדין - מקומן במסגרת הליך ערעור על פסה"ד. לכן, היה על התובעת להשמיען במועד שנקבע לכך בפני ערכאת הערעור. העלאת טענות אלה במסגרת תביעה לביטול פס"ד אינה אלא דרך לעקוף את הוראות הדין ביחס למועדים הקשיחים להגשת ערעור. מועדים אשר העירייה התעלמה מהם כליל. אי לכך, הריני דוחה את התביעה לביטול אותו חלק בפסה"ד שעניינו חיוב בריבית 10% לחודש בגין הפרת הוראות פסה"ד ואי התשלום במועד. 14. אשר ליתר רכיבי התביעה כאמור, הרי שטענת העירייה ביחס לרכיבים אלה הינה טענה שעניינה פגם בהסכמה; קרי - טענה לפיה, נפל פגם בהסכמה שניתנה ע"י העירייה בפני ביה"ד משהסכמה זו ניתנה בחוסר סמכות של נציג העירייה ובניגוד להוראות החוק. 15. עם זאת, חרף החשיבות שמייחסת העירייה לטענות אלה, היא לא מצאה לנכון להציג בפני ביה"ד תשתית ראויה המבהירה כיצד קרה שמי שהוסמך לייצגה בפני ביה"ד יצר מצג מטעה בפני ביה"ד בכל הנוגע לחוקיות ההסכמה ולמתן האישורים הדרושים על פי חוק לצורך גיבושה ובעיקר - כיצד ומתי נודע לה על הדבר; דהיינו - העירייה לא מצאה לנכון לפרוש בפני ביה"ד תשתית עובדתית ממנה ניתן היה ללמוד מדוע בחרה לשקוט על שמריה מאז ניתן פסה"ד ועד למועד הגשת התביעה שבפני (משך תקופה של כמעט 3 שנים). העירייה אף לא סברה כי מן הראוי לספק הסבר מניח את הדעת מדוע לא העלתה את הטענות שבפיה היום, במסגרת ההליכים השונים שקיימה עד להגשת התביעה מושא פס"ד זה, לרבות ההליכים שהתנהלו בביה"ד הארצי לעבודה, בהם איזכרה העירייה את פסה"ד החלקי הראשון ואף הסתמכה על תוצאותיו בטיעוניה ביחס לפסה"ד החלקי השני. 16. בנסיבות אלה, נראה לי כי יש לדחות גם את תביעת העירייה לביטול יתר החלקים שבפסה"ד וזאת, בשים לב לעקרונות המעוגנים בהוראות סעיפים 20 ו-31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 המתנים את זכות הביטול של מי שהתקשר בהסכם עקב פגם בכריתה במתן הודעת ביטול תוך פרק זמן סביר לאחר שנודע לו על פגם זה. יוער, כי בהקשר זה יש להבחין בין זכות הביטול של הצד שהתקשר בחוזה (בכפוף למגבלות שבחוק החוזים) לבין סמכותו של הממונה על השכר להודיע לצדדים על בטלות הסכם בלתי חוקי. סמכות שאינה מוכפפת להוראות סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) וזאת, בהתאם לסעיף 29ב לחוק יסודות התקציב. זאת ועוד אחרת - נראה לי כי הכלל הקבוע בחוק החוזים - המגביל את זכות הביטול עקב פגם בכריתה לזמן סביר מאז נודע אודותיו למבקש הביטול - כוחו יפה שבעתיים שעה שמדובר בהסכם שקיבל תוקף של פס"ד, או אז קמה לצד הטוען לפגם בכריתה חובה מוגברת לנקוט מוקדם ככל הניתן בהליך של ביטול סמוך לאחר שנודע לו על הפגם בכריתה. אם לא כן, יביא הדבר לפגיעה מהותית - בסופיותם של הליכים שיפוטיים, לפגיעה במעמדם וכוחם המחייב של פסק דין הניתנים על-ידי ערכאות שיפוטיות. פסקי דין שתפקידם להסדיר יחסים חברתיים ומסחריים שבין בני אדם, תאגידים וגופים ציבוריים והמהווים מקור להסתמכות של הצדדים להליך ושל צדדים שלישיים וזרים לו. למותר להדגיש את הבוקה ומבולקה שחוסר יציבות זה יגרום למרקם החברתי בכללותו ובמיוחד שעה שמקורו ברשות ציבורית המחויבת - כך נזכיר - בהקפדה יתרה על המינהל התקין והסדר הציבורי. 17. ערה אני כמובן לטענותיו של הממונה על השכר, אשר לדבריו, לא היה צד להליך זה ולא נתן הסכמתו להסכם הפשרה. עם זאת, יש להדגיש כי הממונה על השכר לא הורה במקרה דנן לעירייה, על הגשת תביעה כנגד הנתבעת ומתגובתו עלה כי טרם התבררה על ידו עד תום השאלה - האם רכיבי התביעה חורגים, אם לאו ומהי דרך הפעולה שיש לנקוט ככל שיתחוור כי אכן הדבר כך. זאת, בשים לב למכלול השיקולים אותם הוא נדרש לשקול במסגרת הפעלת סמכותו ולמכלול האפשרויות העומדות בפניו גם שעה שהוא מגיע למסקנה כי מדובר בהסכם חורג. יוער, כי גם התיחסותו של הממונה - ב"קליפת האגוז" ולמעלה מן הצורך - לחלק מרכיבי פסה"ד מושא התביעה דוגמת הרכיב של פדיון החופשה, נעשתה על יסוד בדיקה חלקית בלבד עם נציגי העירייה, ללא שמיעת עמדת הנתבעת. כן יאמר, כי הממונה על השכר אף לא הציג עמדה ברורה באיזו דרך פעולה הוא מבקש לנקוט מתוך מתחם האפשרויות הנקובות בסעיף 29ב לחוק יסודות התקציב וזאת, ככל שלאחר השלמת בדיקתו יתחוור כי פסה"ד היקנה לנתבעת זכויות חורגות, בניגוד לחוק יסודות התקציב. 18. בנסיבות אלה ועל אף שאני סבורה כי יש לדחות את תביעת העירייה מהטעמים שפורטו דלעיל, הרי שאינני סבורה כי פסה"ד החלקי הראשון חסין מפני ביקורת והתערבות של הממונה על השכר. זאת, שעה שעולה כי זה האחרון לא ידע על ההליך חרף המצג השונה שהציגה העירייה בפני ביה"ד עובר למתן פסה"ד וכעולה מהאמור בו. דברים אלה עולים בקנה אחד עם פסיקתו של ביה"ד הארצי לעבודה לפיו, פס"ד אשר נותן תוקף להסכם חורג הנוגד את חוק יסודות התקציב אינו יוצר חסינות מפני ביקורת והתערבות מצד הממונה על השכר, ביקורת הכפופה כמובן ל"טעמים שבצדק", לחובת ההגינות ולחובת תום הלב (ראה - ע"ע 1260/01 היועץ המשפטי לממשלה נ' עו"ד רפאל שטוב, ניתן ביום 24.3.03; ע"ע 1445/02 אמריק (יהודה) פרידמן נ' עיריית מגדל העמק; ניתן ביום 19.12.04 כן ראה - עב 5856/04 עיריית תל-אביב - יפו נ' שלמה שאשו ואח', ניתן ביום 30.11.08). סוף דבר 19. לאור כל האמור, הריני קובעת כי יש לדחות את התביעה. עם זאת, אני קובעת כי מאחר שהממונה על השכר לא היה צד להליך שהניב את פסה"ד החלקי הראשון, הרי שאין בפסה"ד כדי למנוע ממנו להפעיל את סמכויותיו בהתאם לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב. 20. העירייה תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק וזאת, תוך 30 יום ממועד המצאת פסה"ד אליה. ביטול פסק דין