קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול תושבות לתושבי ירושלים: בפני בית הדין תביעת התובע ואשתו הנשואים משנתת 1982 להכיר בתושבותם החל מחודש אוקטובר 2003 עת נגרעו הוא ומשפחתו מקובץ המבוטחים. התובעים טוענים כי בעת גריעתם מהקובץ היו תושבי סילואן שבירושלים בבית פרטי אותו רכשו ובו הם מתגוררים עד ליום הגשת התביעה . הנתבע טען כי התובעים מתגוררים באלעזריה אשר מחוץ לתחום מתאריך 8/01. העובדות התובעים הם בעל ואשה, נשואים מ- 1982, הורים לארבעה ילדים שאחד קטין. לתובעים תעודת זהות ובה כתובתם בירושלים (נספח א' לכתב התביעה). התובעים היו מבוטחים בביטוח בריאות ונגרעו מקובץ המבוטחים (להלן: "הקובץ") באוקטובר 2003. התובעים קנו בית בירושלים, בחוזה בכתב (נספח ב' לכתב התביעה). באוגוסט 2001 ביקרו חוקרי הנתבע בסילואן ובעקבות ביקור זה חודשה קיצבת הילדים שהופסק תשלומה לתובעים קודם, אולם ב10/03 הופסקה שוב. בתאריך 7/03 שלח הנתבע מכתב לתובעים על כוונתו לגורעם מהקובץ (נספח ג'). בעקבות מכתב הנתבע בתאריך 6/8/03 הגישו התובעים בקשה חדשה לקביעת מעמדם ועדכנו את פרטי כתובתם בוואדי קדום, סילואן שבירושלים והמציאו לנתבע את כל המסמכים שנתבקשו. בתאריך 17/7/03 נשלח לתובעים מכתב שימוע מהנתבע ובו נאמר כי אינם גרים בסילואן אלא בעזריה. ב-9/03 הגישו התובעים הצהרה על שינוי כתובת לבית שבסילואן. במוסכמות נקבע כי התובע התגורר בעזריה עד 8/01. המחלוקת היכן מרכז חייו של התובע בתקופה הרלוונטית לתביעה זו: האם בסילואן כטענתו או באלעזריה כטענת הנתבע. הכרעת הדין הוסכם ע"י הצדדים כי עד 8/01 גרו התובעים בעזריה (לעניין זה עזריה ואל עזריה הם אותו מקום מחוץ לתחום שכל אחד מהצדדים השתמש באיות באופן שונה). ההלכה היא כי תעודת זהות ישראלית וגם הכתובת הכתובה בה הם ראיות לכאורה הניתנות לסתירה. בנספח א' לכתב התביעה לא מופיעה הכתובת כך שאין לפנינו ראיה כי הכתובת בה היא בירושלים. כל שכתוב הוא שניתנה בירושלים. לפיכך יש לבדוק את מרכז חיי התובעים ממועד המאוחר להודאתם על מגורים מחוץ לתחום דהיינו מ8/01. משהוכח כי התובעים התגוררו מחוץ לתחום עד 2001 עובר נטל ההוכחה אליהם לעניין מרכז חייהם חרף קיומה של תעודת זהות. 3. הוכח בפני בית הדין כי לתובעים בית פרטי בבעלותם בעזריה כעולה בעדות מפורשת בחקירה נגדית (עמ' 1 ש' 15-17, עמ' 7 ש' 5) בניגוד לאמירתה בפני חוקר הנתבע בנ/2 (עמ' 2 ש' 17) וגם בבית הדין הכחישה עד שעומתה עם קיום הבית (עמ' 2 ש' 22 ואילך עמ' 3 ש' 1 מיום 4.12.06) בטענה כי: "לא שאל אותי". דהיינו מעבר להתגוררותם בפועל בעזריה לצורך מרכז חיים יש משקל משמעותי לבחינת דומיסיל שעה שמגוריהם שם הוא בבית משלהם המצביע על עוגן ברור. מנגד הרישום של הארנונה בסילואן הוא ע"פ נ/9 מ- 1/7/03 כשמדובר בדירה שגודלה 24 מ"ר על פי האישור המצורף ואמור לשמש לטענתם למשפחה בת שש נפשות. הרישום של המים והחשמל נשארו על שם נסאר בעל הבית בירושלים ולא הועברו על שם התובעים ( עמ' 3 ש' 11-15 מיום 4.12.06) התובעת לא ידעה להסביר למה לא עברו על שמם (עמ' 3 ש' 22). 4. גם התובע הודה בבעלות על הבית בעזריה (דו"ח חקירה מיום 25/6/03 עמ' 21 ש' 13-16). בחקירתו בבית הדין ניסה לטעון שמדובר בנכס אחיו אולם לטעמנו גם מהסתירות שנציג בהמשך וגם מהעדויות והמסמכים עולה כי בעזריה לתובעים נכס שלהם בו התגוררו. 5. לעניין מרכז החיים משבאו החוקרים לעזריה ושם נמצאו התובע ואשתו בביתם בעזריה, טען התובע כי הם מבקרים ליומיים מעת לעת (נ/4) בעדות בפנינו טען שהיו שלושה ימים אשתו טענה שהיו יומיים (עמ' 7 ש' 26 ואילך) אולם גרסה זו עומתה עם החוקר ובסופו של דבר על פי התיאור נשארו משבת עד יום רביעי וזה עוד לפני החתונה הנטענת כעילת המגורים בעזריה (נ/4 עמ' 21). עוד ציינה כי הם הולכים לעזריה לנופש (עמ' 9 ש' 1) כלומר יותר מביקור אחד לחתונה. התובע והתובעת סתרו זה את זה גם במס' ימי השהות בעזריה בביקור לכאורה, גם בשאלה אם היה חלק מהבית בעזריה מושכר ובעוד נושאים שהפכו את עדויותיהם בלתי אמינות. 6. תוכן הבית בעזריה החוקר מצא את הבית מתאים למגורים. מסקנתו היתה כי מתגוררים בבית על פי ממצאיו (ע' 21 ש' 20-22) דהיינו היו בבית מיטות, ארונות, ביגוד (דו"ח חקירה נ/3) וכן היה מקרר מלא במוצרי מזון. הוכח כי היה מקרר בבית בניגוד לעדות התובעת הראשונה שטענה כי אין מקרר בבית בעזריה (עמ' 8 ש' 10) ולאחר שעומתה עם תמונות של הבית בעזריה (ש' 12-14, עמ' 23,44). אם בסתירה זו לא די הרי שבחקירה נגדית העלתה גירסה שחלק מהבית מושכר ושם המקרר (עמ' 8 ש' 11-13). בפרוטוקול כתוב שהעדה "מהרהרת "דהיינו היא עצמה לא ידעה מה לענות משעומתה עם התמונות. גם משעומתה עם גרסת בעלה שהבית לא היה מושכר לא ידעה מה לענות, היא היתה בטוחה שהבית היה מושכר 4 שנים (ע' 8 ש' 16 ואילך). עדותה לגבי המצאות המקרר במקום שהיה לכאורה מושכר בעבר לא מתיישבת עם עובדת היותו מלא מזון בזמן שבו ביקר החוקר. בניגוד להרהורה של התובעת בדבר השכרת הדירה נשאל בעלה ישירות וטען שהבית לא היה מושכר. כך שבודאי אין הסבר למקרר מלא מצרכים. התמונות מהבית בעזריה (נ/3) מצביעות על איבזור מלא של הבית ואכן ניכר שיש בו חיים, סלון אלגנטי עם טלויזיה, מיטות לשינה, מטבח חדיש עם שיש וארונות ומקרר גדול ומלא. כך שמסקנת החוקר מבוססת ולא נטענה בעלמא. 7. תוכן הבית בראס אל עמוד החוקר שלמה כהן מצא דירה ובה ערימת מזרונים, ארון רעוע ופריטים בודדים (ע' 11 ש' 5,6) ללא מקרר. מהתמונות מהבית בעזריה עולה כי יש ילדים במשפחה כך שהעדר מקרר הוא בלתי סביר אם הטענה היא שכל המשפחה גרה בראס אל עמוד. הדבר עומד בסתירה לגירסתה בפנינו כי כשעברה לסילואן הביאה לפי גודל הדירה "ארון מיטה ושלחן וכסאות ומטבח מקרר מכונת כביסה וטלויזיה כל הדברים שמשתמשים במטבח צרכי בית" (עמ' 3 ש' 17-18) עניין זה הופרך בעדות שלמה כהן וגם גודל הדירה לא מתיישב עם עדות זו. גירסה זו אינה מתיישבת עם השכל הישר ועם תנאי חיים מינימאליים גם למי שחי בצפיפות. תשובתה בעמ' 3 ש' 27 -28 סותרת את גירסתה הקודמת מס' שורות לפני כן וכך גם אמירתה בעמ' 8 ש' 10. מדובר בבית קטן ללא מקום למשפחה כזו. כמו כן הודתה התובעת בקרבת המשפחה בינה לבין מוכר הנכס. מדובר בדוד שלה (עמ' 11 ש' 10) ועניין זה לא מתיישב עם זה שצעקה על בעלת הנכס, שאינה שבעת רצון מן העיסקה, מחמת שהעידה שלתובעת בית בעזריה (עמ' 14 ש' 3) . התובעת לא מסרה לחוקר את החוזה באותו מעמד למרות שהעידה שהיה בידה חוזה גם עניין זה לכל הפחות תמוה ועולה לכדי חוסר שיתוף פעולה באותו מועד. תחנת המוניות ליד הבית בקדום גם של קרובי משפחתה שאמרו שהיא גרה בעזריה וגם לאמירתם לא היתה לה תשובה (עמ' 6 ש' 1-14 מיום 20.6.07 עמ' 15 ש' 10-12 מיום 19.11.07). 9. לפיכך סבור בית הדין כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה כי מרכז חייהם אינו עזריה. הם הופתעו בעזריה ע"י חוקר והסברם גם לא היה משכנע וגם מלא סתירות, ובנוסף יש ממצאים חקירתיים חד משמעיים. שוכנענו כי אינם מתגוררים בראס אל עמוד וכי הדירה הנטענת למגורים שם אינה מרכז חייהם. לפיכך דין התביעה להידחות. 10. אולם בכך לא די, התובעים הכחישו לכתחילה את עצם קיומו של הנכס בעזריה, לאחר מכן ניסה התובע לטעון שמדובר בנכס של אחיו (עמ' 21 ש' 13-16 מיום 23.6.08) לעומת אמירתו בנ/3. בתם של התובעים ניסתה להוליך שולל את החוקרים בעזריה כי היא רק שוכרת הנכס, נ/3 עמ' 2, גרסה שהופרכה בעדות שנגבתה מהתובע (עדות החוקר עמ' 21 ש' 12,13 מיום 26.6.08). התובע גם התבטא בביטוי " מישהו הלשין עלי שאני מתגורר בעזריה" (נ/4 עמ' 14) כלומר מבחינתו מישהו גילה את "הסוד". לכך יש להוסיף חוסר שיתוף פעולה של התובעים והפרעה לעבודת החוקרים, בסירוב לאפשר צילום חדר השינה בעזריה (נ/4) וכדו'. חוסר שיתוף פעולה בעצמו על פי החוק מהווה עילה לשלילה אולם מבחינתנו בהליך זה חוסר שיתוף הפעולה מצביע על הרצון להצניע או להעלים עובדות השוללות תושבות כפי שקבענו לעיל לגופו של עניין. ביטוי לכך היה גם בנסיון להשתיק את אשת בעל הנכס בראס אל עמוד שעה שסיפרה לחוקר שלתובעים בית בעזריה (עמ' 11 ש' 11-13 עמ' 14 מיום 19/11/07). אמנם קיימת עדות של גב' פתחייה נסאר לעניין הבית בסילואן ת/1 מיום 6.11.01 שם היא אומרת על התובעת כי נכנסה לגור מ"לפני כ-3-4חודשים.." באותה נשימה היא אומרת שבתה התגוררה שם וגורשה לכאורה ושהיא לא ראתה כל מסמך רכישה של הנכס. (ש' 16-17). אך בת/1 ראיה שהוגשה ע"י התובעת אומרת הנחקרת כי לתובעים בית פרטי בעזריה (עמ'1 ש' 19-20). החוקרים באותה עת אכן מצאו את התובעת בעיר העתיקה אצל חמיה וגימלתם חודשה בעקבות כך. לא מן הנמנע כי באותה עת זה היה המצג בפני החוקרים אולם ממה שהוכח בפנינו לא היתה התגוררות של ממש בקדום וביטול החידוש ב 2003 היה לו על מה לסמוך. יתרה מכך, חקירתה של גב' נסאר עומדת בסתירה לתצהיר התובעת שכן בחקירה אומרת"..."וגרים בה מזה 6-7 שנים ולפני כן גרו בשכירות באבו דיס ועזריה" (עמ' 2 ,ש' 2-4 ש' 7-10) ובתצהיר התובעת נאמר כי ב 1998 עברו להתגורר בעזריה ולפני כן באבו דיס (סע' 3 ג' ד' לתצהיר) מסקנתנו היא, על פי ההלכה המעדיפה חקירות בזמן אמת על פני תצהירים בהליך שמגמתו ידועה, כי גם ת/1 שהוגש ע"י התובעת מפריך את גרסתה בתצהיר לעניין מקומות מגוריה לכן לא יכולה היא להיבנות מהאמור בחקירה לגבי העובדה שנכנסה לגור "לפני 3-4 חודשים" עליה היא מתבססת מחקירה זו. זאת ועוד במוסכמה מיום 7.3.05 שנקבעה במעמד ב"כ הצדדים ועל דעתם נקבע ע"י כב' הש' פרוז'ינין כי "התובע טוען כי התגורר באלעזריה עד 8/01" איך מוסכמה זו מתיישבת עם נ/1 דו"ח רב שנתי שם באוקטובר 2001 מדווחת כתובת שכונת סעדיה עיר עתיקה ולא כתובת הבית בקדום? מצאנו את תשובת התובעת לכך לא מתקבלת על הדעת אם יש לה כתובת של מגוריה שלה בעיר העתיקה (עמ' 2 ש' 7-15 מיום 4/12/06). 11. עדותה של פתחיה נאסר לא תאמה את ממצאיו של חוקר המוסד שלמה כהן בדבר תכולת הבית כמות הרהיטים ואיכותם ובכל זאת חודשה הגמלה דהיינו מי שקיבל החלטה באותה עת נתן משקל לחקירתה והעדיפה על פני הממצאים של החוקר אולם ברטרוספקטיבה מצטברות הראיות גם לגבי אותה תקופה. אין בכך כל תמיהה אף שב"כ התובעת הביע תמיהה, ההיפך העניין יפעל לטובת שיקול הדעת המופעל ע"י הנתבע לקולא. אולם, בדיעבד מאחר ועיון בחקירת פתחייה מול עדות התובעת בתצהיר מצביעה על תהיות בקשר לגירסת התובעת לכל אורך התקופה הנטענת על ידה למגורים במקומות שונים. הפרכת אמינות התובעים ממוטטת את גרסתם כולה. גם עדות מנצור עזה אינה בעייתית כפי שמציג אותה ב"כ התובעים. העובדה שקנו בית בראס אל עמוד ויש בו רהיטים לא מכוננת מרכז חיים. הפסיקה דורשת למבחן מרכז חיים יותר מאשר קיום נכס. כשיש שני נכסים הנטל על התובע להוכיח באיזה מהם מתקיימים מבחני מרכז חיים. לטעמנו הוכח כי מרכז חייהם היה ונשאר עזריה וכי עניין זה למעשה לא שונה בשום תקופה. 12. במצטבר לאמור לעיל נערכו גם חקירות סביבתיות. אף מהם עולה כי האנשים בעזריה מזהים את הבית של התובעים כבית בו הם מתגוררים ולא כבית נטוש. הגם שהמשקל הניתן לחקירות מעין אלו נמוך, וגם אם הן עדות שמיעה, הן עוגנו בתמלול או בזכ"ד, והן מהוות תנא דמסייע לשאר הראיות בהליך. 13. מעדות החוקר מנצור עזה בפנינו עולה כי בחקירה הסביבתית בראס אל עמוד אמרו אנשים כי התובעים מחזיקים נכס בראס אל עמוד אך אינם גרים בו (עמ' 15 ש' 5-14 מיום 19/11/07). בנ/3 בן דוד של התובע מכוון את החוקר לבית התובע תוך שהוא מציין שהתובע מתגורר בו וגם (נ/4) לפי עדות עד אחר בתמליל הילדים נמצאים בבית והתובע יחזור בלילה. (עמ' 7-8 לנ/4). כך עלה גם מעדות החוקר ניזאל עבדל רחמן (עמ' 21 ש' 6-13 מיום 23/6/08), יודגש כי חלק מהנחקרים הפנו למגורים של התובעים בקדום בראס אל עמוד כך שלכל היותר עדויות השמיעה "מקזזות" זו את זו מבחינת משקל אולם כאמור אלו ואלו מצטברים למכלול הראיות המוצקות יותר המצביעות על מרכז חיים בעזריה. 14. סוף דבר הוכח בפנינו כי בעת גריעת התובעים מקובץ המבוטחים וגם לפני ואחרי היה מרכז חייהם בעזריה ולא בירושלים וכי ה"בית" בירושלים אינו ראוי למגורים וגם אינו משמש למגורים לעומתו הבית בעזריה מאובזר כבית לכל דבר משמש למגורים ואף נצפתה בו תנועה ביום ובלילה ומהעדויות של התובעים עצמם הדבר מעוגן היטב בראיות. הגרסה כי השהות היא לביקור בלבד הופרכה. התובע ואישתו סתרו את חקירות עצמם שכן לכתחילה הכחישו קיומו של בית בעזריה ואת העדויות זה של זו ולהיפך ולא בנושא אחד. העובדה שהאישה הודתה בחקירה שגרה באבו דיס מחוץ לתחום לא "מכשירה" את העלמת המידע על עזריה. למעשה ביום 23/6/08 אומר בא כוחם "מדובר בבני זוג שלא שיתפו פעולה אחד עם השני" ושניהם לטעמינו לא שיתפו פעולה כל אחד לחוד עם הנתבע. התובעים הערימו קושי על הנתבע הן במהלך חקירתם לקראת הדיון והן בדיונים עצמם לרבות היעדרות התובע ללא הצדקה. (דיון מיום 19/11/07 והחלטה בסופו פרו' מיום 23.6.08 החלטה בעמ' 19 לפרו' זה.) לאור האמור מצאנו כי דין התביעה להידחות וכי ביטול התושבות על ידי הנתבע נעשתה כדין. לאחר ששקלנו את ההוצאות שביקש הנתבע להשית על התובעים מצאנו כי בהליך זה יש הצדקה להשתת הוצאות על התובע גם לנוכח התנהלות התובע טרם התביעה וגם לנוכח התנהלותו במהלכה. התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך 500 ₪ וזאת תוך 45 יום מקבלת פסק הדין. אם לא ישלם במועד ישא סך זה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.משרד הפניםתושבותירושלים