קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להעביר לקופת כינוס כספים ממכירה: 1. מהות הבקשה וטענות הכונסת כונסת הנכסים של החברה עתרה לבית המשפט בבקשה כי יעשה שימוש בסמכות המוקנית לו מכוח סעיף 374 לפקודת החברות, ויורה כי על המשיבה להעביר לקופת הכינוס את מלוא התמורה שקיבלה לידיה ממכירתם, שלא כדין, של אופנוע וסחורה אשר שייכים לחברה; כי יורה למשיבה להעביר לכונסת את ההפרש שבין התמורה אותה קיבלה לידה בגין מכירת הסחורה והאופנוע לבין שווי השוק האמיתי של האופנוע והסחורה, וכן כי יורה למשיבה להעביר לידי כונסת הנכסים פירוט מלא של עסקאות אשר ביצעה ברכוש השייך לחברה. על פי האמור בבקשה, בעקבות סכסוך חריף שפרץ בין המשיבה לבין מר יואב נדב (להלן: "נדב") שהיה, יחד עם המשיבה, בעל מניות ומנהל של החברה, ביום 28.7.2008 התמנה מנהל מיוחד לחברה. המנהל המיוחד שוחרר מתפקידו ביום 22.8.2008 (שחל ביום שישי). הבנק מצדו הגיש בקשה לאכיפת אגרות חוב ושעבודים עוד ביום 19.8.2008. ביום 24.8.2008, יומיים לאחר שפקע מינויו של המנהל המיוחד, נעתר בית המשפט לבקשת הבנק והמבקשת מונתה ככונסת נכסים לחברה. לטענת הכונסת, התברר לה כי במהלך חודשים יולי - אוגוסט 2008 מכרה המשיבה רכוש השייך לחברה (אופנוע וסחורה) במחירים מגוחכים, לגורמים הנחזים להיות עבריינים וכי התמורה שנתקבלה בגין המכר לא הופקדה בחשבון הכינוס. הכונסת טוענת כי המשיבה מודה, למעשה, כי תנאי החתימה בשם החברה שונו לחתימה משותפת שלה ושל נדב וכן מודה במיוחס לה - קרי, כי מכרה לבדה את הסחורה ואת האופנוע; כי האופנוע נמכר בתמורה הנמוכה משוויו האמיתי וכי תמורתם לא הועברה לחשבון החברה. לטענת הכונסת, הונחה תשתית עובדתית וראייתית אשר מבססת נקיטה בהליכים לפי סעיף 374 לפקודת החברות, שכן מתקיימים שני התנאים הרלבנטים שהנם שימוש לרעה בתפקיד וגרימת נזק או הפסד לחברה כתוצאה מכך. 2. טענות המשיבה המשיבה דוחה את טענות הכונסת כמבוססות על "חצאי אמיתות, נסיבות שלא התבררו עד סופן ושמועות". בהתייחס לזכויות החתימה טענה המשיבה, בין היתר, כי לא התכוונה למנוע מעצמה את הזכות לחתום בשם החברה לשם ביצוע פעולות רגילות כגון מכירת סחורות, ציוד וכלי רכב אלא כי סוכם כי מדובר בשינוי כללי החתימה אך ורק כלפי הבנקים. עוד טענה המשיבה כי שינוי זכויות החתימה הותנה בתנאי שלא התקיים, ההסכם בוטל וזכויות החתימה נותרו של המשיבה בלבד. על רקע זה יש לבחון את פעולותיה. בענין האופנוע נטען כי הוא נמכר במחיר סביר בטרם התמנתה הכונסת לתפקידה, על סמך יעוץ מאנשים המתמצאים במחירי אופנועים. לא ניתן להתבסס על מחיר מחירון לעניין שוויו והכונסת עצמה מודעת לכך שמחירי המחירון אינם משקפים את שווי השוק. התמורה שהתקבלה ממכירת האופנוע שימשה להוצאות שונות של החברה. יתר הכספים שימשו לתשלום שכרה של המשיבה אשר לא שולם לה תקופה ארוכה. בענין הסחורה טענה המשיבה כי לא יכולה היתה לעמוד מנגד ולראות כיצד החברה קורסת כתוצאה מפעולות נדב. לכן פעלה להוצאת הסחורה ממחסני החברה עליהם שלט נדב והעבירה אותה למחסנים חלופיים עד יעבור זעם. במקביל פנה לקוח בשם מגידיש וביקש לרכוש חלק מהסחורות שהועברו, כאשר בגין חלק מהן שילם בשיק מעותד ובגין חלק אחר במזומן. הכסף ששולם במזומן הופקד לקופתה של חברה אחרת בשליטת המשיבה ונדב, כדי לעמוד בתשלומי החזרי ההלוואות לבנק דיסקונט. יתרת התשלום, אשר שולמה בשיק, שולמה לידיו של רו"ח עמרמי. לאחר שהמשיבה בדקה והתברר כי הוא לא נפרע, הסכים מגידיש לשלם את תמורת הסחורה במזומן, בקיזוז הסכום בו העריך את שווי הסחורה אשר הוחזרה על ידי המשטרה לחברה. המשיבה טענה כי לאור העובדה שחלק מהסחורה הוחזר למחסני החברה ללא ספירה וללא בדיקה, אין הכונסת יכולה להעריך את שווי הסחורה שנמכרה וממילא אינה יכולה לדרוש מהמשיבה לשלם את ההפרש. עוד נטען כי מכירת הסחורה נעשתה טרם כניסת המנהל הזמני לתפקידו ובטרם כניסת כונסת הנכסים לתפקידה ובטרם יכולה היתה המשיבה לדעת כי ימונו. כמו כן, טענה המשיבה כי הכונסת אישרה שמגידיש היה מוכן להחליף את השיק שמסר לידה בשיק חדש או לשלם במזומן, כך שמדובר במחדל של הכונסת. המשיבה פירטה את השימוש שנעשה בכספים ששולמו על ידי מגידיש, כאשר אלה שימשו לטענתה לתשלום הוצאות שונות של החברה. עוד טענה המשיבה, כי אכן אמרה לכונסת שהסחורה נמכרה במחיר פחות ממחיר השוק. אולם, הדבר נעשה במטרה להזרים כספים לחברה. בנוסף לכך, הסחורה היתה בחלקה פגומה, בחלקה ללא ביקוש ובחלקה ישנה. יש לציין כי בסיכומיה טענה המשיבה כי חלק מן הסחורה היתה בגדר "מלאי מת" כלומר, מלאים שהוזמנו אך לא נרכשו ולכן נותרו במחסני החברה ללא דורש. הסחורה נמכרה במחיר הוגן לתקופה, למצב ולנחיצות כסף מזומן לחברה. המשיבה טענה כי הפניות הכונסת לפסיקה לענין מכירה במחירי הפסד גולמי אינן רלוונטיות לעניננו. כמו כן, הכונסת לא הציגה כל ראיה בדבר שווי המלאים שנמצאים במחסני החברה, ביחס לשווי הסחורות שהוחזו למחסני החברה וכן לא הציגה ראיה בדבר שווי הסחורות שנמכרו למגידיש. על כן לא ברור כיצד הגישה בקשתה לחייב את המשיבה להשבה כשאינה יודעת את שווי הסחורות או את גובה הסכומים. המשיבה טענה כי גם אם בנסיבות העניין לא יכלה לספק הסבר לכל הוצאות החברה ששולמו מתוך כספי המכירות, אין מקום לחייבה לפי סעיף 374 לפקודת החברות. המשיבה פעלה אך ורק לטובת החברה וסייעה לכונסת בעניינים שונים הנוגעים לנכסי החברה וגביית החובות כלפיה. כמו כן, כל פעולותיה היו במהלך העסקים הרגיל של החברה ובתחום הסבירות של מנהל הפועל להציל את החברה. פעולותיה לא נעשו מתוך חוסר הוגנות או נטילת סיכון בלתי סביר. הכונסת לא הוכיחה את התקיימותם של התנאים המצטברים להחלת סעיף 374 לפקודה שהם שימוש לרעה בתפקיד וגרם נזק. התקיים דיון והמשיבה נחקרה על תצהירה. 3. עמדת כנ"ר בעמדת כנ"ר נאמר כי המשיבה אינה מתכחשת לעובדה כי זכויות החתימה בחברה היו משותפות לה ולנדב, וכי בניגוד לכך מכרה את האופנוע והסחורה במכירות שאינן במהלך העסקים הרגיל, אשר בהן על אחת כמה וכמה מתחייבת חתימה משותפת. בנסיבות העניין, סביר לדברי הכנ"ר כי המכירות נעשו לשם ריקון מהיר של החברה מנכסיה המשועבדים. משכומתו הסכומים הנדרשים, תמך הכנ"ר בבקשה, אם כי הוא סבר שיש לאפשר למשיבה להפחית סכומים אשר יוכיח כי שולמו לחשבון החברה או לידי המנהל המיוחד. לשם ביצוע האמור, חייבת המשיבה לבצע את המבוקש בעתירה ג', כלומר - להעביר לידי הכונסת פירוט מלא של העסקות שביצעה ברכוש החברה. 4. דיון והחלטה נקיטת הליך לפי סעיף 374 לפקודת החברות בטרם אבחן את טענות הכונסת לגופן, יש להדרש לשאלה האם רשאי כונס לנקוט בהליך מכוח סעיף זה, לנוכח העובדה כי לשון הסעיף מדברת על עבירות שנתגלו בפירוק. בפש"ר 656/04 בש"א 3369/05 (חי') עו"ד גרנות שי -כונס נכסים קבוע נ' שלום שגיא (מיום 6.5.2008) נקבע על ידי כב' הנשיאה גילאור כי בהחלטה קודמת שניתנה על ידה בתיק הפש"ר האמור, נעתרה לבקשתו של הכונס לנהל את ההליך כנגד המשיבה במסגרת בקשה למתן הוראות לפי סעיף 374 לפקודת החברות, למרות שהחברות נמצאות בהליכי כינוס נכסים ולא ניתן צו פירוק כנגדן. כב' השופטת גילאור קובעת כי בשני המקרים קיימת חשיבות לשימוש בכלים דיוניים יעילים ומהירים לבירור ההליכים, לשם הגנה על האינטרסים של ציבור הנושים וכדי לסייע בידי בעל התפקיד למלא את תפקידו כזרועו הארוכה של בית המשפט. על החלטת הנשיאה גילאור הוגש ערעור (ע"א 7502/08) אשר נכון למועד כתיבתה של החלטה זו, טרם הוכרע. מכל מקום, ברע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח נ' ד"ר שלמה נס, עו"ד ורו"ח (פורסם מיום 19.8.08) נקבע, כי יש להחיל את ההסדר הדיוני הקבוע בסעיף 374 לפקודת החברות, המתייחס לחברות בהליכי פירוק, גם ביחס לחברות המצויות בהליכי שיקום והבראה. באותו עניין נאמר כי ביסוד סעיף 374 עומדות שתי תכליות: מסלול מהיר ויעיל המאפשר הטלת אחריות אישית על בעלי תפקידים בגין פעולותיהם בניהול החברה, וכן הרתעת נושאי משרה מפני התנהלות בלתי נאותה, באמצעות הצבתם בפני הסיכון שיידרשו לשאת באופן אישי בחובות החברה. בית המשפט העליון קבע כי תכליות אלה רלוונטיות גם לסיטואציה בה מצויה החברה בהליך של הבראה והסדר נושים. (בקשה לדיון נוסף אזרחי 7980/08 - נדחתה - , פורסם ביום 15.6.09). על רקע התכליות המתוארות בפסיקתו של בית המשפט העליון, אני סבורה כי יהא זה סביר לאמץ את עמדתה של כבוד הנשיאה גילאור בענין שלום שגיא האמור. כלומר, כי ניתן, באופן עקרוני, לנקוט בהליכים על פי סעיף זה גם מקום בו מדובר בכינוס נכסים ולא בהליך פירוק. עם זאת, ספק רב בעיני אם יש בטענות הכונסת כלפי המשיבה, ככל שהיו מוכחות, כדי לבסס עילה לפי סעיף זה. נראה כי השאלה הרלוונטית היא האם הסוגיה שבפניי ראויה להידון במסגרת בקשה למתן הוראות, להבדיל מתובענה רגילה. הלכה היא כי בקשה יכול שתידון כבקשה למתן הוראות בבית משפט של חדלות פירעון, מקום בו היריעה העובדתית הנדונה אינה מורכבת וסבוכה. מן ההליך שהתנהל בפניי נראה, על פניו, כי אין מדובר בסוגיה מורכבת מבחינה עובדתית. עם זאת, בשלב זה, לא התבררו רכיבים עובדתיים שונים הדרושים לקבלת הסעדים להם עתרה הכונסת. מכירת האופנוע המשיבה אכן אישרה כי מכרה את האופנוע וכי עשתה כן במחיר הנמוך ממחיר השוק. בעקבות כך עולות מספר שאלות: אימתי נמכר האופנוע, האם מכירתו נעשתה במחיר לא סביר וכן מה נעשה בתמורה שהתקבלה בגינו. מועד המכירה - המשיבה טענה בתגובתה כי האופנוע נמכר ביום 7.8.2008 מועד החל שבעה עשר יום טרם מועד מינויה של הכונסת. גם בחקירתה טענה המשיבה כי האופנוע נמכר ביום 7.8.2008, כאשר המנהל המיוחד הפסיק את תפקידו ב - 5.8 וחזר לתפקידו ביום 8.8.2008 כך שמכרה את האופנוע בחלון הזמן בו לא היה המנהל הזמני בתפקידו. יש לדחות טענה זו של המשיבה. ביום 5.8.2008 הוגשה בקשה דחופה בהסכמה לשחרור המנהל הזמני מתפקידו (בש"א 14492/08, בש"א 15094/08). ביום 6.8.2008 הוגשה הודעה דחופה מטעם המבקשת (היא המשיבה שבפנינו) בה התבקש בית המשפט למשוך את הבקשה לשחרורו של המנהל הזמני מתפקידו. ביום 11.8.2008 הוגש דו"ח פעולות מס' 1 של המנהל הזמני ובקשה דחופה למתן הוראות (בש"א 15345/08). בסעיפים 16-20 לדו"ח המנהל הזמני כאמור, בין היתר, כי ביום 5.8.08 הודיעו ב"כ בעלי המניות (קרי - ב"כ המשיבה ונדב) כי הוגשה על ידם בקשה מוסכמת לסיום הניהול הזמני; כי ביום 6.8.08 הודיע ב"כ בעלת המניות (המשיבה- ד.ק.) למנהל הזמני כי הגיש בקשה למחיקת הבקשה המוסכמת וזאת בעקבות תקיפתה של המשיבה. עוד נאמר כי המנהל המיוחד התבקש על ידי ב"כ המשיבה להמשיך בתפקידו. כמו כן נאמר בדו"ח כי בהמשך אותו יום קיים המנהל הזמני פגישה עם בעלי המניות. בסעיף 20 לדו"ח נאמר כי ביום 7.8.08 קיים המנהל הזמני פגישה עם ב"כ הנושה המובטח בנוכחות בעלת המניות וב"כ. מבקשות המשיבה ומן הדיווח המופיע בדו"ח, עולה כי אין לקבל את טענת המשיבה על פיה התקיים כביכול "חלון זמן" בו חדל המנהל הזמני מתפקידו וכי בחלון זמן זה פעלה המשיבה למכירת האופנוע. המשך תפקודו של המנהל הזמני במועד הקובע, בניגוד לנטען, נלמד גם מן העובדה כי ביום 11.8.08 הוגשה בקשה נוספת לשחרר את המנהל הזמני מתפקידו (בש"א 14492/08, בש"א 15364/08), אשר גם לגביה הוגשה בהמשך בקשה למחיקה, בעקבות הסדר אליו הגיעו הצדדים. לנוכח כל האמור לעיל, יש לדחות את טענת המשיבה כי מכרה את האופנוע בחלון הזמן בו לא פעל המנהל הזמני. מחיר המכירה - אין חולק, למעשה, כי המחיר בו מודה המשיבה כי מכרה את האופנוע (בסך 45,000 ₪) נופל מן המחיר המצוין במחירון העומד על 68,985 ₪ (צורף כנספח ג' לבקשה). טענת המשיבה כי שוויו של האופנוע כחדש הנו נמוך יותר ועומד על 60,000 ₪ - לא בוססה. השאלה היא האם קיומו של פער בן 35.7% בין מחיר המכירה לבין מחיר המחירון הנו פער בלתי סביר כפי שטוענת הכונסת. על פניו נראה כי על שאלה זו יש להשיב בחיוב - גם אם ניקח בחשבון כי קיים פער בין מחיר מחירון לבין המחיר בו נמכר מוצר בפועל. גם אם נתחשב בטענת המשיבה בדבר מצבו של השוק (על אף שטענה זו לא הוכחה ביחס לתקופה הרלבנטית), הרי שעדיין נראה, על פניו, כי מדובר בהפרשי מחיר משמעותיים ביותר. השאלה האחרונה אותה יש לבחון בהקשר זה הנה מה נעשה בתמורה ששולמה עבור האופנוע. בתגובתה (סעיפים 39,40,42) טענה המשיבה כי מכספי תמורת המכר של האופנוע שילמה למובילים מטעם המנהל הזמני ולפועלים זרים, על מנת שיפנו את משרדי החברה ברח' צ'לנוב. עוד נטען כי חלק מן הכספים שימשו לתשלום למאבטחים שישמרו על משרדי החברה ומחסניה. כמו כן, טענה המשיבה כי חלק מן הכסף שולם לביטוח מבנה בבת ים לפי דרישת הכונסת. בתצהירה טענה המשיבה כי התמורה בגין מכירת האופנוע הופקדה בחברה אחרת (סעיפים 48 ו - 63.1 לתצהיר). מעבר לכך לא הובאו על ידי המשיבה סימוכין כלשהם התומכים בטענותיה האמורות, בין אלה שהועלו בתגובה ובין אלה שהועלו בתצהיר. ראוי גם לציין כי במקום אחר בתגובתה טענה המשיבה כי כספים אחרים (שמקורם במכירת הסחורה על ידי המשיבה - אליה אדרש בהמשך) הם ששימשו למטרות האמורות. כך, למשל, בסעיף 26 ד' לתגובתה טענה המשיבה כי מתוך הכספים שנתקבלו בתמורה למכר הסחורה שולם סך של 13,000 ₪ בגין ביטוח המבנה בבת ים, סך של 7,000 ₪ למובילים וסך של 4,500 ₪ עבור שירותי אבטחה ושמירה. מכל האמור עולה כי המשיבה לא הוכיחה את טענותיה בכל הנוגע לשימוש שעשתה בכספים שנתקבלו בעקבות מכר האופנוע. עם זאת, בנסיבות בהן נטען כי חלק מן התמורה שולם בגין הוצאות שונות של החברה על פי דרישת המנהל המיוחד, יש למצות בירור זה כפי שגם ציין הכנ"ר בתגובתו. לאור זאת, לא ניתן בשלב זה להעתר לסעד המבוקש על ידי הכונסת, עד שתתברר על ידה שאלת תשלום ההוצאות אל מול המנהל המיוחד. מכירת הסחורה אין חולק, למעשה, כי המשיבה מכרה את הסחורה למגידיש. עם זאת, שווי הסחורה שנמכרה למגידיש לא הוברר. המשיבה טענה אמנם כי הסחורה שהועברה למגידיש היתה ישנה, פגומה וכי דובר ב"מלאי מת", אולם לא תמכה כאמור טענות אלה בראיות כלשהן וממילא טענה זו לא הוכחה. זאת ועוד. מכתבי הטענות שבפניי עולה כי קיימת עמימות בכל הנוגע לאותה סחורה אשר הושבה ע"י מגידיש. בחקירתה טענה המשיבה כי מגידיש החזיר בערך 2/3 מן הסכום ששילם בסך של 154,000 ₪. אולם, כאשר נשאלה האם היא יודעת איזה סחורה הוחזרה השיבה - "ממש לא". המשיבה נשאלה גם, האם היא יודעת אם הסכום אותו קיזז מגידיש היה כדין. לכך השיבה "ממש לא. החזירו את כל הסחורה במשאיות בלי לספור או להסתכל, הייתי במעמד. ערבבו אותה עם כל הסחורה שהיתה במחסן" מכאן עולה, כי שווי הסחורה שנמכרה בפועל ושווי הסחורה שהושבה - לא הוכחו בהליך שבפניי. הקושי שבהוכחת השווי נובע בראש ובראשונה מהעדר מסירת מידע מלא על ידי המשיבה. בהקשר זה יש לציין כי מגידיש ונדב, אשר נראה כי אמורה להיות להם ידיעה באשר לנתונים אלה - לא זומנו לדיון ולא העידו. 5. סיכום ומסקנות לאור קביעותיי לעיל, לא ניתן לקבל את בקשת הכונסת במתכונתה הנוכחית. על מנת לאפשר לכונסת הנכסים להמשיך את ההליך, יש להענות בשלב ראשון לדרישתה כי המשיבה תמציא פירוט של עסקאות אשר ביצעה ברכוש החברה. המשיבה תמציא לכונסת פירוט זה תוך 30 יום ממועד מתן ההחלטה. 30 יום לאחר קבלת המידע האמור, תודיע הכונסת לבית המשפט האם ברצונה להעיד עדים נוספים לעניין שווי הסחורה שנמכרה ושווי הסחורה שהושבה. כמו כן, תברר הכונסת תוך 30 יום את טענות המשיבה, באשר לתשלומים ששולמו עבור הוצאות החברה בתקופת מינויו של המנהל המיוחד. לאחר קבלת הדיווח ייקבע מועד נוסף לדיון. בשלב זה אין צו להוצאות. כינוס נכסיםקופת הכינוס