קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת נאמן לאישור הסדר נושים: מונחת בפני מחלוקת, שעניינה בקשתו של הנאמן להסדר הנושים של חברת מילומור (להלן: "הנאמן" ו"מילומור", בהתאמה) בע"מ לאשר הסדר ניהול של חברת לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ (להלן: "לנדקו"), אשר מילומור ניהלה את פעילותה ערב קריסתה; זאת, כחלק ממערכת הסכמית אשר הקנתה למילומור, בין היתר, זכאות עתידית לרכוש את מלוא מניותיה של לנדקו. בפועל, עולה כי מילומור הזרימה ללנדקו כספים רבים, כדי להבטיח את פעילותה השוטפת. אלא, שנוכח קריסתה של מילומור עצמה והקלעותה להליכי הקפאה והסדר נושים, אין היא יכולה עוד לעמוד בכך. אי לכך, עותר הנאמן לאשר הסכם אשר יאפשר לחברת אמ.אי.אס.וי נכסים והשקעות בע"מ (להלן: אמ.אי), אשר הינה למעשה בעלת המניות של לנדקו, להחליף את מילומור בניהולה של לנדקו למשך שנתיים, וזאת בתנאים הבאים: א. אמ.אי נוטלת על עצמה לפרוע את כל חובותיה של לנדקו לבנקים, לרבות בנק דיסקונט, לו חבה לנדקו 5.4 מליון ₪. ב. אמ.אי תדאג להפטיר את מילומור מערבויותיה לחובות לנדקו. ג. ההסכם לא יגרע מזכויותיה של מילומור לקבלת כספים מפרויקטים המתבצעים באיזור באר-יעקב. ד. נשמרת זכותה של מילומר למימוש אופציה לרכישת 80% ממניות לנדקו, בעד סכום מוסכם של מיליון דולר, ואילו המניות הנותרות ישארו בידי אמ.אי. ה. אמ.אי זכאית למשוך מלנדקו דמי ניהול תקופתיים בסך מוסכם. בנק דיסקונט, שהינו אחד מנושיה המרכזיים של לנדקו (אשר אוחז, בין היתר, גם בערבויות מצד מילומור לחובותיה של לנדקו כלפיו), מתנגד לבקשה; לטענתו, עסקינן בעסקה בנכסיה של חברה חדלת פרעון, עיסקה החשודה כנסיון ריקון של קופתה, או למצער קיפוח נושיה. זאת, הן באמצעות דמי הניהול, וכן נוכח העובדה כי ההסכם מאפשר שימוש במשרדיה של לנדקו - המשועבדים לבנק - בלא תמורה. כמו כן, קובל הבנק על כך כי אמ.אי אינה מספקת בטוחות לעמידה בהתחייבויות לכאורה שנטלה על עצמה. הנאמן וכונס הנכסים הרשמי מתנגדים לעמדת הבנק, וטוענים כי אין הוא יכול לצאת נפסד מן ההסכמה, ואין עסקינן בשינוי דה-פקטו של הוראות הסכם הנושים של מילומור. כמו כן, מצביע הנאמן על כך, כי שעבוד המשרדים לטובת הבנק לא נרשם כדין. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ניתנת החלטתי זו. לכאורה, ניתן להבין היטב את האינטרס אשר הוביל את הנאמן ליזום ולבקש אישורו של ההסדר. מחד גיסא, אין ספק, כי הזכויות והאופציות המסורות לחברת לנדקו הינם נכסים בעלי פוטנציאל רב. נכסים העשויים בבוא העת להעשיר את קופתה של מילומור, ולסייע לה לעמוד בהתחייבויות לא פשוטות שנטלה על עצמה במסגרת הסדר הנושים. מאידך גיסא, אין להכביר מילים על העובדה, כי אף מן הבקשה עצמה (ובלא כל צורך כי הבנק יוסיף הוכחות בכתב ההתנגדות שהגיש), עולה תמונה מובהקת לפיה לנדקו הינה חדלת פרעון, או מצויה על סף חדלות פרעון. זאת, נוכח העובדה כי פעולתה התבססה עד כה על הזרמת מזומנים ממילומור, כאשר זו האחרונה, לפי הודעת הנאמן עצמו, אינה יכולה להמשיך בכך. דבר זה מהווה, בלא ספק, גם רקע לעובדה כי הבנק המתנגד פתח זה מכבר בהליכי פירוק כנגד לנדקו. אלא מאי? ההתמוטטות של לנדקו, מעבר לעובדה כי תאיין את יכולתה של מילומור לקצור את פירות הנכסים והזכויות של החברה הקורסת דנן, תשליך במישרין אף על מילומור, הערבה לחובות החברה כלפי בנק דיסקונט. אי לכך, אין צורך להאריך במילים אודות העובדה, כי הצלת לנדקו הינה אינטרס ראשון במעלה של מילומור, וכי כשלון מהלך זה יתכן - ואני זהירה בלשוני - להשליך שלא לטובה על קיומו של הסדר הנושים. אלא מאי? מן העבר האחר, מעלה הבנק טענות אשר קשה להתעלם מאחיזתן האיתנה בדין. אין, ולא יכול להיות, מקום למחלוקת, כי כאשר חברה נקלעת לחדלות פרעון (או עומדת על סף חדלות פרעון), לא ניתן עוד לבצע מהלכים חד-צדדיים מצד בעלי השליטה בה, אשר עשויים לדלל שלא כדין את קופתה, ולשחוק את מעט הנכסים אשר ניתן עדיין לעשות בהם שימוש לחלוקה בין נושי החברה. כך למשל, משיכת דמי ניהול תקופתיים מן הקופה, או חתימת חוזה המאפשר עשיית שימוש בנכסיה בלא תמורה. ראוי לציין, בעניין זה, כי אף הסעיף בהסכם, המצמצם את אופציית הרכישה של מילומור (הערבה כאמור לחובות לנדקו) ומעביר 20% מן המניות נשוא ההסכם לצד ג' (אשר כרגע, אינו חב לבנק מאומה) עשוי לעיתים להתפס, כמהלך אשר אף הוא מדלדל, בעקיפין, את יכולת הפרעון של הנושים. לעומת זאת, אין ספק כי הבנק ובאי-כוחו מודעים היטב לכך, כי במידה ויעלה בידם להכניס את לנדקו להליכי פירוק, הרי ששווי המניות עשוי לרדת מיידית, ואף להתאפס, דבר העשוי להסב לו את אותו הנזק - ואף באורח חמור יותר - וזאת בדרך אחרת. מכל האמור לעיל עולה, לכאורה, כי אין עסקינן בסכסוך משפטי "פשוט" אשר ניתן להגדיר בו צד "צודק" מול צד "שאינו צודק" גרידא. עניין לנו במערכת יחסים רב-צדדית מורכבת, הקשורה קשר הדוק להסדר הנושים של מילומור עצמה, ואשר יתכן כי הוא עשוי להשפיע עליו; מאידך גיסא, אף אינטרס זה, חשוב ככל שיהיה, אינו מהווה היתר לבית המשפט לפסוק בניגוד לדין. מהו הדין, אם כן? לכאורה ניתן לטעון (וכך אכן משתמע מתגובת הנאמן) כי הבנק אינו יוצא נפסד מניה וביה. זאת, באשר חלק עקרוני בהסכם הניהול, קובע כי אמ.אי תהיה אחראית לפרעון החובות לטובתו, ואף להפטרה של מילומור מערבויותיה כלפיו. על זאת, מבסס הנאמן את טענתו, כי התנגדות הבנק אינה מוצדקת, באשר מניה וביה, אין הוא יוצא נפסד. אלא מאי? קשה להמנע מן ההערה, כי התחייבויות לחוד, וקיומן לחוד; וכי לא פעם, התחייבויות שניטלו "בקול תרועה רמה", הסתיימו בהפרה, לעיתים אגב קריסת הגוף המתחייב. אי לכך, ככל שאמורים הדברים בבנק, הרי שהוא רשאי לראות תמונה, לפיה מחד גיסא, ניטלים "מהישג ידו" נכסים מוחשיים בעלי ערך - כגון כספים המשמשים כדמי ניהול, משרדים המושכרים ללא תמורה, וכך הלאה; זאת, כאשר בתמורה אין הוא מקבל אלא התחייבות, אשר אין כל וודאות אם ועד כמה תקויים הלכה למעשה בעתיד. לשון אחר; עניין לנו לא רק ב"חילופי חייבים" שלא קיבלו את אישורו של הנושה, אלא גם במהלך, שלא ניתן לשלול על הסף את הטענה, כי מבחינת הבנק למצער, הוא מהווה תוספת סיכון. אני מתחזקת בדעתי זו, נוכח העובדה, כי מהלכים אלו - הגם שהם בעלי משמעות רבה לגבי הנושים, והגם שלנדקו מצויה על סף חדלות פרעון - אינם נעשים במסגרת הקפאת ההליכים, דבר המעלה תהיה לא רק לגבי מצבה של לנדקו, אלא גם ספק גדול, עד כמה ניתן לכפות זאת על נושיה, ולמנוע אותם - בין היתר - מהתעקשות על המשך ניהולם של הליכי חדלות הפרעון שהגישו כנגד לנדקו עצמה. במצב דברים זה, לא ניתן לפטור או לדחות כלאחר-יד את טענתו המרכזית של הבנק, כי לא הועמדו לטובתו כל בטוחות שישמשו לגיבוי ולהבטחה של התחייבויות אמ.אי, ואף לא הוצהר על נכונות לעשות כן. במצב זה, ספק גדול בעיני, אם הדין מאפשר את כפיית ההסדר על הבנק, קל וחומר שאין הוא מאפשר את בלימת בקשת הפירוק שהגיש, אשר אם תתקבל (ובמצבה הנוכחי של לנדקו, ובהעדר הקפאת הליכים, דומה כי סיכוייה אינם כה נמוכים), היא עשויה לרוקן מניה וביה את הסכם הניהול מתוכן. נוכח כל האמור לעיל, וחרף ההבנה לאינטרסים הנכונים שמייצג הנאמן, לא אוכל לאשר את ההסכם במתכונתו זו. אי לכך, אני מורה לנאמן לבוא בדברים עם בנק דיסקונט ועם חברת אמ.אי, במטרה ליישב מהר ככל האפשר את המחלוקת בעניין הבטוחות והשימוש בנכסי לנדקו. זאת, במטרה לייתר את בקשת הפירוק או להביא לכדי מצב אשר יאפשר אישור של הסכם ניהול (או כל מתכונת ראויה אחרת של הסכם), אשר הלכה למעשה, אינו רחוק מ"הסדר נושים דה-פקטו" של חברת לנדקו. אי לכך, הבקשה בנוסחה זה נדחית, בלא שיהא בכך מעשה בי-דין, ובלא צו להוצאות. נאמנותהסדר נושיםנושה