קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המשך גביית דמי ביטוח לאחר מקרה ביטוח: מבוא בפני בקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי הוראות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן:"חוק תובענות ייצוגיות"). רקע וטענות הצדדים עניינה של הבקשה המשך גביית תשלום בגין פוליסות ביטוח סיעודי אחרי קרות מקרה ביטוח (להלן:"הפוליסה"), במהלך תקופת תשלום תגמולי הביטוח. טענתו העיקרית של המבקש הינה כי בקרות "מקרה הביטוח", קרי תחילת מועד היות האדם מוגדר במצב "סיעודי" לעניין תשלום תגמולי הפוליסה, היה על המשיבות 1-4 לחדול מגביית פרמיות ו/או לחדול מניכוי או הפחתה של פרמיות מתגמולים המשולמים על פי הפוליסה. המבקש, מר חיים פרידמן, בן 88 המצוי במצב סיעודי, מבוטח אצל המשיבות 1-4 מיום 2/1/95 בפוליסת ביטוח קבוצתית "ביטוח בריאות משלים לגמלאים". הפוליסה הוארכה ע"י המשיבות במהלך הזמן והייתה בתוקף ביום קרות "מקרה הביטוח". המשיבות 1-4 הינן חברות ביטוח אשר מורשות לעסוק בתחום ביטוח הסיעודי. המשיבות 1-4 משתתפות בפוליסה בחלקים שונים דלהלן: המשיבה 1, הינה חברת לביטוח בע"מ שהנפיקה את הפוליסה והינה החברה המנהלת בביטוח לפי הפוליסה וחלקה באחריות לפי הפוליסה הוא 40%. המשיבה 2, הינה חברה לביטוח בע"מ שמשתתפת בפוליסה וחלקה באחריות לפי הפוליסה הוא 20%. המשיבה 3, הינה חברה לביטוח בע"מ שמשתתפת בפוליסה וחלקה באחריות לפי הפוליסה הוא 20%. המשיבה 4, הינה חברה לביטוח בע"מ שמשתתפת בפוליסה וחלקה באחריות לפי הפוליסה הוא 20%. סכום התביעה הייצוגית הינו 165,730,305 ₪. סכום התביעה האישית הינו 8,201.73 ₪. אנו עוסקים בשלב הבקשה לאישור תובענה כייצוגית, לפיכך אין צורך לדון ולהכריע במקרה לגופו, אלא, לבחון האם מתקיימים סיכויי תביעה.לכן, אציג בקצרה את טענות הצדדים. טענות המבקש המבקש טוען כי אין הוראה מפורשת בפוליסה המתייחסת לגביית דמי הביטוח לאחר קרות מקרה הביטוח, אך המשיבות המשיכו לגבות את מלוא תשלום הפרמיה החודשית ו/או ניכו מתגמולי הביטוח החודשיים את סכומי הפרמיות. זאת לטענת המבקש, בחוסר תום לב ובאופן בלתי סביר בנסיבות העניין. המבקש מוסיף כי על ידי כך הקטינו המשיבות במידה ניכרת את תגמולי הביטוח והגדילו את רווחיהן ע"י עשיית עושר ולא במשפט ע"י ניצול מצבם של קשישים. המשיבות היו צריכות לחדול מגביית הפרמיה ו/או לחדול מניכוי הפרמיה מהתגמולים המשולמים עפ"י הפוליסה בקרות "מקרה הביטוח". המבקש טוען כי המשיבות הפרו את הוראות ס' 55, 58 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א- 1981 (להלן:"חוק הביטוח"). המשיבות הטעו את המבוטחים משום שלא ציינו בפניהם כי הם ימשיכו לשלם את הפרמיה החודשית גם לאחר קרות מקרה הביטוח, משכך הסכום אותו יקבלו מידי חודש מחברת הביטוח יהיה נמוך מהסכום אשר צוין בחוזה הביטוח. המבקש מוסיף כי המשיבות הפרו את ס' 3 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א- 1981 (להלן:"חוק חוזה ביטוח) שכן, המשיבות לא ציינו בפוליסה מאומה בנוגע להמשך תשלום הפרמיה ולא הדגישו את הדבר, כפי שדורש ס' 3 לחוק חוזה ביטוח. המבקש טוען כי הפוליסה מהווה "חוזה אחיד", כמשמעות מונח זה בחוק החוזים האחידים, תשמ"א- 1981 (להלן:"חוק החוזים האחידים"). המבקש טוען כי מדובר בחוזה אחיד אשר יש בו תנאי המקפח את הלקוחות ויוצר יתרון בלתי הוגן של הספק. המבקש מדגיש כי בחוזה הביטוח לא צוין כי המבוטח ימשיך לשלם פרמיות בגין הביטוח הסיעודי במהלך תקופת תשלום תגמולי הביטוח, אך באם תנאי זה היה כתוב בחוזה הביטוח, לביהמ"ש הסמכות לבטלו. המבקש מוסיף כי לאור הלכה פסוקה פרשנות פוליסה יש לפרש נגד המנסח כאשר מדובר בהסכמים בהם יש פער גדול ביחסי הכוחות בין הצדדים ובעיקר כאשר מדובר בפוליסה קבוצתית לגביה לא קדם משא ומתן עם המבוטח ולא ניתן הסבר למבוטח טרם כריתת החוזה. באשר לחוזר של המפקח על הביטוח מיום 29/4/04 (נספח 15 לכתב התשובה), אשר קובע כי התוכנית תשונה החל מיום 1/7/04 , חברות הביטוח לא יגבו תשלומי פרמיה לאחר קרות מקרה הביטוח. המבקש טוען כי המפקח על הביטוח הוא גורם מקצועי. הוא אינו שופט ואין זה מתפקידו לפרש חוזים בין צדדים פרטיים ולפסוק בשאלות משפטיות העולות מחוזים אלו.המפקח מפרסם הנחיה כללית שאינה משתמעת לשני פנים, על חברות הביטוח להפסיק את הנוהג הקלוקל של תשלום פרמיות לאחר קרות מקרה הביטוח, כאשר מדובר בביטוח סיעודי. המבקש טוען כי קיימת לו עילת תביעה אישית (ס' 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות) משום שהתקשר עם המשיבות בפוליסת ביטוח בריאות "משלים לגמלאי" (נספח ג לבקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית), המשיבות המשיכו לחייבו גם לאחר קרות מקרה הביטוח, דהיינו במועד בו היו צריכות לחדול מגביית הפרמיה ולהתחיל בתשלום תקבולי הביטוח על פי הפוליסה (נספחים ח', ט' לבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית). המבקש טוען כי קיימות שאלות מהותיות של עובדה ומשפט העומדות לכלל חברי הקבוצה ויוכרעו לטובתה. המבקש תוקף את ההתנהלות הבלתי הגיונית ובלתי סבירה של המשיבות, שהציגו בפניו ובפני יתר חברי הקבוצה תיאור מטעה של הפוליסה (כמפורט לעיל). השאלות העובדתיות והמשפטיות המשותפות מתייחסות: 1. לעניין גביית הפרמיה מחברי הקבוצה שלא כדין ובחוסר תום לב, לאחר קרות מקרה הביטוח. המבקש טוען כי התובענה הייצוגית הינה הדרך הטובה ביותר להכרעה צודקת בנסיבות העניין משום שקבוצת הנפגעים גדולה. המבקש טוען כי מדובר בקבוצה המונה ככל הנראה כ- 4373 מבוטחים, לאור נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומפרסומי המשיבות. המשיב מדגיש כי בשל מצבם הבריאותי של חברי הקבוצה, שכן מדובר באנשים הנזקקים לטיפול סיעודי, ייתכן כי הם כלל לא מודעים לדבר. יתרה מזו עלות תביעה אישית הינה גבוהה ולפיכך לא משתלמת בנסיבות העניין. המבקש מדגיש כי ענייני הקבוצה אכן ינוהלו בתום לב על ידי באי כוחו. הסעדים המבוקשים הינם: החזר מלא של תשלומי הפרמיה בגין ביטוח סיעודי, שנגבו מחברי הקבוצה במהלך תקופת תשלום תגמולי הביטוח. לחילופין או בנוסף, לפסוק פיצוי על דרך של פסיקת פיצוי לטובת הקבוצה או הציבור, בהתאם להוראות ס' 20 (ג) לחוק. לחלופי חילופין או בנוסף, ליתן פסק דין הצהרתי, שנראה לבית המשפט נכון וצודק בנסיבות העניין. לקבוע כי חלק מסוים, שייקבע על ידי בית המשפט הנכבד, מתוך שווי הסעד שיינתן או הסכום שייפסק ישולם למבקש, כגמול מיוחד, בגין הטרחה שטרח בהגשת התובענה ובהוכחתה, בגין התועלת הרבה שתביא התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה ובגין חשיבותה הציבורית הרבה. לקבוע כי שכר טרחתם של עורכי הדין המייצגים את המבקש בתובענה הייצוגית יהיה בשיעור שלא יפחת מ-15% משווי הסעד שייפסק ו/או מכל סכום בו יחויבו המשיבות. טענות המשיבות המשיבות טוענות כי כל עוד לא נאמר מפורשות שקיים שחרור מתשלומי הפרמיה, הרי זו תשולם כל עוד הפרמיה בתוקפה וכתנאי להמשך תוקפה של הפוליסה. המשיבות מוסיפות כי מתן פטור מתשלום פרמיות שקול לכיסוי ביטוחי נוסף, כל עוד לא הוסדר כזה באופן מפורש הפרמיה תגבה עד לפקיעת הפוליסה. משיבה 1 מביאה כדוגמא סוגי פוליסות אשר קיים נספח מפורט המסדיר כיסוי ביטוח נוסף. המשיבות מביאות את עמדת המפקח על הביטוח אשר בחוזר פורמאלי מטעמו (מיום 29/4/04) קבע כי בפוליסות לביטוח סיעודי שימכרו (או יחודשו) החל מיום 1/7/04 יהיה המבוטח "משוחרר מתשלום פרמיות בגין הביטוח הסיעודי במהלך תקופת תשלום תגמולי הביטוח" (נספח 15 לכתב התשובה). המשיבה טוענת כי עסקינן בתחולה פרוספקטיבית ולכן אין ממש בטענת המבקש להחזר סכומים אילו בגין פרמיות אשר שולמו טרם 1/7/04. המשיבות טוענות כי קיימת משמעות רבה לעובדה שהמפקח אישר את התוכנית. המשיבות מוסיפות כי הן רשאיות להפסיק את התוכנית במידה ויצברו הפסד של מעל 10 מליון ₪ , זאת לאור תנאי ה"רפורמה" במשלים גמלאי. למצב זה הן עלולות להיקלע באם תחול עליה הוראת בחוזה באשר לקיצור תקופת תשלום הפרמיות. המשיבות מוסיפות כי חישוב שיעור הפרמיה בתוכנית "משלים לגמלאי" התבססה על חישוב אקטוארי שבו נלקחה כנתון תקופה ארוכה יותר של תשלום פרמיות, הכוללת גם את התקופה בה תשולם למבוטח גמלת הסיעוד. המשיבות מוסיפות שלא ניתן להצביע על תנאים משותפים לכלל חברי הקבוצה משום שטענת ה"הטעייה" הינה בעלת גוון אישי ופרטני ואינה יכולה לשקף דעתם של רבים. משכך, המשיבות טוענות לאי קיום תנאי ה"יעילות", שכן ביהמ"ש יידרש לבירור אינדיבידואלי של עילת ה"הטעייה" אצל כל אחד מחברי הקבוצה. דיון והכרעה ראשית, ברצוני לציין כי המשיבות טענו שהמבקש אינו יכול לשמש כתובע ייצוגי לאור העובדה שאינו יכול להיחקר על תצהירו משום שאינו מתמצא בסובב אותו. ראה לעניין זה חקירתו הנגדית של מר פרידמן (פרוטוקול 25/6/08 עמ' 18): "ש: שאלתי שוב. אם אתה זוכר כמה שנים אתה כבר בפנסיה, כמה שנים אתה לא עובד? ת: אני עובד כל הזמן. ש: יש טעם גברתי שנמשיך? כב' השופטת: לדעתי אין טעם להמשיך. עו"ד הירש: גם אני סבור שאין טעם. זה לא לכבודו של האדם. כב' השופטת: לא. אנחנו נשחרר אותו אני חושבת. נשחרר אותו, אין בשביל מה. תודה רבה ותהיה בריא, אדון פרידמן." לאחר שהסתיימה הבאת הראיות בתיק זה והוגשו הסיכומים הגיש המבקש בקשה למינוי אפוטרופוס לדין (בש"א 7175/09) וכן בקשה לצירוף תצהירים משלימים (בש"א 9980/09) זאת לאור העובדה כי המבקש אינו יכול להיחקר בביהמ"ש. ביום 24/5/09 זימנתי את הצדדים לצורך דיון בבקשות. ב"כ המבקש החליט כי יוותר על שתי הבקשות לצורך זירוז ההחלטה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית. לפיכך, לא ניתנה החלטה לעניין מינוי אפוטרופוס ולצירוף תצהירים משלימים. אני מקבלת את טענת המשיבות וקובעת כי אם תאושר הבקשה לאישור התובענה כייצוגית אורה על החלפת התובע הייצוגי בהתאם להוראות ס' 8(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות: "בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית אף אם לא התקיימו התנאים האמורים בסעיף קטן (א)(3) או (4), אם מצא כי ניתן להבטיח את קיומם של תנאים אלה בדרך של צירוף תובע מייצג או בא כוח מייצג או החלפתם, או בדרך אחרת; אישר בית המשפט תובענה ייצוגית בהתאם להוראות פסקה זו, ייתן בהחלטתו הוראות לשם הבטחת ייצוג וניהול עניינם של חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב כאמור באותו סעיף קטן." ראה לעניין זה גם את דבריו של דר' אלון קלמנט במאמרו 'קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006', הפרקליט מ"ט (תשס"ז) 131, 141: "הלשון שנוקט ס' 8(ג)(2) הנה לשון חובה שלפיה מחויב בית המשפט לאשר את התובענה הייצוגית ולהחליף את התובע המייצג. חובה זו עולה בקנה אחד עם כוונתו של החוק לאפשר הגשתן של תובענות ייצוגיות התורמות לקידום המטרות המנויות בס' 1 לחוק. ראוי שתובענה העומדת בכל התנאים לאישורה כייצוגית, ושהטעם היחיד לפסילתה הנו אי עמידתו של התובע הייצוגי בתנאי ס' 4(א), תידון בבית המשפט. הואיל וכל שיש לעשות הוא להחליף את התובע המייצג, על בית המשפט לעשות כן."(הדגשה שלי צ.ב.). התביעה הייצוגית הינה כלי משפטי אשר מטרתו הגנה על האינטרס הציבורי, הגנה זו הוסדרה ע"י המחוקק בחוק תובענות ייצוגיות בצורה של הסדר אחיד ברור ומפורט, החל משנת 2006. תכליתו חוק תובענות ייצוגיות, כפי שניתן ללמוד מסעיף המטרה, הינה קביעת כללים אחידים בעניין זכות ההגשה והניהול של תובענות ייצוגיות, כדי לשפר את ההגנה על הזכויות. כלומר, ניתן ללמוד כי המחוקק חפץ לקדם את אכיפת הדין וההרתעה מפני הפרתו, זכות הגישה לערכאות והאפשרות לסעד הולם לנפגעים תוך ניהול יעיל והוגן של התביעות. כלי משפטי זה נועד על מנת לשרת תובע ייצוגי בשם קבוצה של נפגעים, כאשר נוצרה פגיעה בעלת מכנה משותף לכלל חברי הקבוצה, אשר כל חבר מחברי הקבוצה לא היה מגיש תביעתו באופן אינדיבידואלי. קיים חשש כי כלי משפטי זה ינוצל למטרות סחטנות,כך שנתבעים יבחרו להגיע לפשרה רק כדי לא לשאת בהוצאות משפט ואילו לתובעים הייצוגיים לא עומדת בעיה זו בשל אי תשלום האגרה. לשם כך המחוקק קבע כי בהליך זה, משום היותו חריג, נדרש אישור טרם כניסתו למסלול של הוכחות התביעה לגופה. תפקידו של השופט לסנן ולברור מבין התביעות את אילו אשר ראויות לשמש כתביעות ייצוגיות. יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא ברק (כתוארו אז) ברע"א 7028/00 אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ (14/12/06): .."אנו מצויים בשלב הנוגע להליך האישור המקדמי, שהינו כעין "מסננת" לאיתורן של תביעות אשר המסגרת של תובענה ייצוגית מתאימה לבירורן"..(הדגשה שלי צ.ב.) שלב ראשון אותו יש לעבור במסגרת החלטה האם יש לאשר תובענה ייצוגית הינו, כי קיים סיכוי להצלחת התביעה. זאת ניתן ללמוד מס'8 לחוק התובענות ייצוגיות. 8. אישור תובענה ייצוגית בידי בית המשפט (א)   בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1)   התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (הדגשה שלי צ.ב.) השאלה העומדת לפתחנו היא האם לאור הוראות הדין ולאור לשונן של הפוליסות רשאיות המשיבות להמשיך לחייב את המבוטחים בגין פוליסות ביטוח סיעודי אחרי קרות מקרה ביטוח במהלך תקופת תשלום תגמולי הביטוח. אני סבורה כי התשובה לשאלה הינה שלילית. למעשה, המשיבות לא ציינו מפורשות בחוזה דבר על תקופת תשלום הפרמיה לאחר קרות מקרה ביטוח וכן לא על האפשרות הניתנת למבוטח לאור ס' 16(ב) לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981 לבטל את חוזה הביטוח ולקבל החזר לכספיו. יש לבחון בעניין זה מהי היקפה של חובת הגילוי החלה על חברת ביטוח. בתקנות הפיקוח, אשר תוקנו מכוח סעיפים 38 ו-39 בחוק הפיקוח, נקבעו מהם הפרטים אותם חייבים לגלות בפוליסת הביטוח: "...בפוליסה יצוינו לפחות כל אלה: (...) (3) הסיכון המבוטח וגבולות האחריות של המבטח; (4) תנאים וסייגים לחבות המבוטח או להיקפה..." ס' 3 לחוק הביטוח קובע כי: "... תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם..." למעשה, השילוב של שתי ההוראות בסעיפי החוק אותם הצגתי לעיל תוחמים את חובת הגילוי החלה על המבטח. על העיקרון של חובה זו ניתן ללמוד גם מעקרון תום הלב אשר קיים בדיני החוזים. חובת הגילוי החלה על המבטחת הינה חובה פוזיטיבית לגלות למבוטח במסגרת הפוליסה אותו היא מציעה לו, כל פרט חיוני ובעיקר להדגיש ולנמק את גבולות האחריות והסייגים לאחריות המבטחת. חובת הגילוי של המבטח כוללת שני מרכיבים: איסור הצגת מצג שווא וחובת גילוי יזום. כלומר, חל איסור על המבטח למסור תיאור מטעה של העסקה אותה ערך עם המבוטח וכן חלה עליו חובה לנדב מידע אף אם המבוטח לא שאל לגביו באופן ספציפי. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט א' רובינשטיין בעניין רע"א 4897/07 ‏הראל חברה לביטוח בע"מ נ' צבי בן עדי (ניתן ביום 09/03/2008): "...נהוג לראות את חוזה הביטוח כמחייב חובת גילוי מוגברת (fidei uberrimae) - "לא רק שנדרש מן הצדדים שיפעלו בגילוי לב יותר מסוגי חוזים אחרים, אלא גם מקפידים אתם בכל הנוגע לדיוק ולדווקנות בניסוח הדברים וכמובן גם בכיבודם" ... אין צריך להכביר מלים על הרציונל לכך, שהוא דבר הלמד מעניינו ומן השכל הישר: אדם שם מבטחו הכלכלי המעשי לעת צורך או חלילה לעת משבר, ועל כן כדי שיופטר הגורם המבטח על התמונה להיות, כאמור חדה..." על המבטח חלה חובה נוספת, להבליט בפוליסה כל מגבלה אשר יכולה להיווצר. יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש (ניתן ביום 25/06/2007): "... לחובת הגילוי החלה על המבטח מכוח עקרונות כלליים מצטרפת חובה סטטוטורית מיוחדת להבליט מגבלות וסייגים לחבות המבטח. סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח קובע, כי אין המבטח זכאי להסתמך על סייג להיקף חבותו, אם לא פירט אותו בפוליסה בסמוך לנושא אליו הוא נוגע, או שציין אותו בהבלטה מיוחדת. חובת הבלטת ההגבלות, כאמור, נקשרת לחובה לוודא שהמבוטח מודע לקיומן. מכוח פסיקת בית המשפט זה בפרשת ישר (עמ' 773) מוטלת אחריות אקטיבית על חברת הביטוח לוודא שהמבוטח מבין את פשר הגבלות הכיסוי. עליה להסב תשומת לבו של מבוטח לתנאי הפוליסה בדרך שתהא מובנת לו, ולוודא כי הוא ער לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים. הפרת חובה זו עלולה לחסום את זכותו של המבטח לטעון לקיומם של סייגים בשלב מאוחר יותר..."(הדגשה שלי צ.ב.). על מהותה של חובה זו עמדו בספרם המלומדים דודי שוורץ וריבי שלינגר דיני ביטוח (חובות גילוי, פרשנות ומגמות התפתחות) הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן 2005: "...ככלל מוטלת על המבטח חובת גילוי קונקרטית הכוללת בחובה את החובה לוודא שהמבוטח מודע להיבטים השונים של עסקת הביטוח. מבטח ייחשב למי שהפר את החובה, גם אם הייתה למבוטח אפשרות להתחקות על ההיבטים השונים של עסקת הביטוח בעצמו...אם בדיני החוזים הכלליים יקשה על צד לחוזה...להימלט מהאשם הרובץ לפתחו, הרי בחובת הגילוי של המבטח בדיני הביטוח, אשם זה לא יעמוד למבוטח לרועץ, אלא הוא ייהנה ממשטר משפטי של אחריות כמעט מוחלטת של המבטח כלפיו..." (הדגשה שלי צ.ב.). מן הכלל אל הפרט. המשיבות נמנעו מלהדגיש בפני המבקש הן במהלך המו"מ והן בפוליסת הביטוח עצמה אודות תקופת תשלום הפרמיה לאחר קרות מקרה הביטוח. איני מקבלת את טענת המשיבות כי המבקש יכול היה ללמוד על תקופה זו, משום שלא צוין מפורשות בחוזה הביטוח אודות אי תשלום במהלך תקופה זו. לאור הפסיקה והספרות, גם במקום בו יכול היה המבוטח ללמוד על מצב ביטוחי לבדו, גם שם, קיימת חובה על המבטח להדגיש את העניין בפניו. אינני מקבלת את טענת המשיבות כי המפקח על הביטוח אישר את החוזה והותיר אותו על כנו, רק משום שקבע כי השינוי יערך החל מ-1/7/04 ולא רטרואקטיבית. אינני סבורה כי ביהמ"ש אשר נדרש לבחון האם התנאים אשר מציבה חברת הביטוח חוקיים צריך להעניק תשומת לב לעלויות אשר יגרמו לחברת הביטוח לאור החלטתו. יתרה מכך, לאור הנתונים אותם הציג המבקש מדובר בקבוצה המונה ככל הנראה כ- 4,373 מבוטחים לאור המפורט בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, כמות אשר אף אם תאושר התביעה כייצוגית וחברות הביטוח יצטרכו להשיב למבקש ולקבוצה את כספם, הדבר לא יוביל לקריסה של חברות הביטוח. יתרה מזו, אני סבורה כי העובדה שהמפקח על הביטוח שינה את ההסדר הקיים מוכיחה כי אין מדובר בהחלטה נכונה וצודקת של חברת הביטוח, לעניין המשך גביית הפרמיה החודשית. קיימת חובה על חברת הביטוח לנהוג בתום לב מוגבר וכן חובת גילוי מוגברת, לכן, ראוי ונכון כי חברות הביטוח יסבירו ויפרטו בחוזה הביטוח בדבר תשלום הפרמיה לאחר קרות מקרה ביטוח. סעיף 55 בחוק הפיקוח אוסר על הטעיית המבוטח באשר לכל פרט המהותי לעסקת הביטוח: "...(א) מבטח או סוכן ביטוח לא יתאר תיאור מטעה עסקת ביטוח המוצגת לפני לקוח פלוני ולא יכלול תיאור מטעה בפרסום לציבור. (ב) לענין זה, "תיאור מטעה" - תיאור הניתן בעל פה, בכתב או בדפוס, שיש בו כדי להטעות בענין מהותי בעסקה; בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה... (2) מהותה של עסקת הביטוח, היקף הכיסוי הביטוחי, הסייגים לו והתנאים המוקדמים לקיומו..." יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת ד"ר פלפל בא 2668/99 בורובסקי דניאלה נ' מנורה בע"מ - חברה לביטוח (ניתן ביום 16/06/2002): "...איסור ההטעיה הוא חד וברור- כל תכליתו להבטיח את זכות המבוטח וחירותו לבחור את המוצר הביטוחי המתאים לו באמת. חירות לבחור- משמע, בחירה על בסיס מידע מלא ומבוסס. לאור מסגרת נורמטיבית זאת חלה על חברות הביטוח חובת זהירות מוגברת מפני הטעיית הלקוח. מכאן צומחת חובת גילוי מוגברת של חברות הביטוח. חוזה הביטוח מהווה דוגמה מובהקת לחוזים המחייבים דרגה גבוהה מן הרגיל של אמון, של גילוי ושל תום לב- הווה אומר- "מירב הנאמנות" מהצדדים"... "..בענייננו חל עקרון הגילוי ותום הלב על פיו חייב כל צד לחוזה הביטוח לגלות לצד האחר כל עובדה שיש בה כדי להשפיע על החלטתו, או לפחות על החלטת אדם סביר במצבו, אם להתקשר בחוזה אם לאו ובאילו תנאים..." ניתן ללמוד מדבריה של כב' השופטת ד"ר פלפל, כי מקום שחברות הביטוח ערות לכך שעלול להיווצר פער בין הבנתו של המבוטח וכוונתו לבין תוצאותיו של אירוע הביטוח על-פי הפוליסה, קמה חובת גילוי יזומה מצדן: עליהן להסב את תשומת ליבו של המבוטח, כאשר אי-גילוי הפרטים החסרים עלול להיחשב כמצג-שווא. במקרה שבפני, המשיבות אכן נמנעו מלגלות גילוי מלא באשר לתשלום הפרמיה לאחר קרות מקרה ביטוח. אינני מסכימה עם טענת המשיבות כי לא ניתן לטעון ל"הטעייה" במסגרת תובענה ייצוגית משום שנדרשת בחינה אישית של כל מבוטח בכדי להוכיח שהוא אכן החליט להצטרף לפוליסה בעקבות הטעייה. אני סבורה כי האחריות הנתונה לחברת הביטוח למניעת מקרה של הטעייה בציבור הלקוחות היא הגדרה מקיפה וכוללת, משכך אין צורך להוכיח כי כל מבוטח הוטעה אלא כי הייתה הטעייה של הציבור. למעשה, חברות הביטוח במקרה זה הטעו את ציבור מבוטחיהן בכך שלא פירטו והדגישו כי גם אחר קרות מקרה הביטוח ימשיכו המבוטחים בתשלום הפרמיה. לסיכום, אני אכן סבורה כי קיימת עילת תביעה וכי ישנם סיכויים כי התביעה תתקבל . כעת, אעבור לבחינת התנאים לאישור תובענה ייצוגית כפי שנקבע בחוק תובענות ייצוגיות: חוק תובענות ייצוגיות מתיר בסעיף 2 בתוספת השנייה להגיש תובענה ייצוגית נגד מבטח ומתווה בסעיף 8(א) את הדרך לאישורה של תובענה כתובענה ייצוגית כדלהלן: "...8(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב..." סעיף 4 בחוק קובע מי רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ובשם מי - "...(א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן: אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה..." סעיפים אילו מפרטים את התנאים הצריכים להתקיים בכדי שבית המשפט יוכל לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית. למעשה, תנאים אילו דורשים כי המבקש יוכיח שתביעתו הוגשה בתום לב, כי זוהי הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בסוגיה אשר במחלוקת בין הצדדים וכי הוא ייצג את שאר חברי הקבוצה בצורה הולמת. אעבור לבחינת התנאים הנ"ל: ראשית, לאור האמור בס' 4 יש לבחון האם קיימת לתובע עילה אישית. אני סבורה כי אין צורך לברר האם קיימת עילה אישית למר פרידמן, זאת לאור קביעתי כי יש להחליפו. באם אאשר את הבקשה יש לבחון האם התובע החלופי יעמוד בתנאי הסעיף. לעניין הלימות הייצוג, אני סבורה כי באי כוחו של המבקש עומדים בתנאי ס' 8(א)(3), מדובר בפרקליטים מוכשרים ומנוסים אשר יש בכוחם לנהל את התובענה בדרך הראויה והנכונה לפיכך, ניתן לקבוע כי התביעה אכן תנוהל בדרך הולמת. כפי שפירטתי לעיל, המבקש אכן הוכיח כי יש סיכוי סביר שהתביעה תוכרע לטובתו ולטובת הקבוצה אותה הוא שואף לייצג. ברצוני להדגיש לעניין זה כי אין דרישות מחמירות למידת השכנוע בקיומה של עילה לכאורה, על מנת שלא לגרום להתמשכות השלב המקדמי, וכדי לא להרתיע תובעים ייצוגיים פוטנציאליים. ראו לעניין זה דבריו של כב' השופט בנימיני בבש"א 1895/05 אמיר שהי נ' תדיראן מוצרי צרכיה בע"מ (ניתן ביום 14/02/2008). "..מאזן הנוחות בבקשה מעין זו נוטה בדרך כלל לרעת הנתבע הייצוגי, המבקש לעכב את ההחלטה, שהרי מדובר בהחלטת ביניים אשר איננה מעניקה סעד אופרטיבי כלשהו שיש צורך בעיכובו. ה"נזק" היחיד שיכול להיגרם לנתבע הייצוגי הוא המשך ניהול התובענה, ובהחלט קיימת אפשרות שזו תידחה בסופו של דבר. הצורך להמשיך ולנהל את התובענה, על כל הכרוך בכך, איננו בבחינת "נזק" יוצא דופן בהליך המשפטי, וממילא זכאי בעלֿֿ הדין הזוכה להחזר הוצאותיו. כך גם אין לקבל את הטענה כי המשך ניהול התובענה גורם נזק תדמיתי קשה לנתבע הייצוגי. "נזק" זה נובע, אם בכלל, מעצם אישור התובענה הייצוגית, ולא מהמשך ניהולה (זה היה אחד הנימוקים לדחיית בקשה לעיכוב החלטה המאשרת תובענה ייצוגית.." (הדגשה שלי צ.ב.). בענייננו התגבר המבקש על אבן נגף זו, שכן הוכח לכאורה כי נגרם לו נזק בעקבות תשלום הפרמיה לאחר מקרה ביטוח. זאת לאור הירידה המשמעותית בסכום התשלום אותו קיבל מחברת הביטוח מידי חודש (ראה חישוב בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית עמ' 13). ס'8(א)(1) קובע כי התובענה צריכה להציג שאלה משפטית או עובדתית המשותפת לכלל חברי הקבוצה. ברצוני להדגיש כי אין הסעיף דורש זהות מוחלטת בכל השאלות הדרושות להכרעה, אלא, רק בשאלות המהותיות לדיון. המשיבות טוענות כי קיימת שונות בין חברי הקבוצה שכן תנאי הביטוח שונים ממבוטח למבוטח ומדובר בחוזי ביטוח אישיים ופרטניים. אינני סבורה כי טענה זו יכולה לעמוד למבקשים לרועץ, זאת משום שלאור האמור בס' 20 לחוק תובענות ייצוגיות, אין צורך להוכיח כי הנזק זהה לכלל חברי הקבוע. לכן, העובדה כי חוזי הביטוח שונים ממבוטח למבוטח אינה משנה את העניין הזהה העומד לדיון ואת העובדה כי לא נאמר למבוטחים כי בתקופת לאחר קרות מקרה ביטוח הם ימשיכו לשלם את הפרמיה החודשית. השוני נעוץ בעובדה כי ישנו הבדל בתשלום הפרמיה החודשית בין המבוטחים לאור קריטריונים שונים, הדבר משנה רק לעניין התשלום, קרי, הנזק של כל מבוטח. ראו לעניין זה את דבריו של דר' אלון קלמנט במאמרו 'קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006', הפרקליט מ"ט (תשס"ז) 131, 141: "...מובן שבכל תובענה ייצוגית תיתכנה שאלות שאינן משותפות לכל חברי הקבוצה המיוצגת. בדרך כלל תהיינה השאלות המשותפות קשורות לאחריותו של הנתבע, ואילו הסעדים הנתבעים על ידי כל אחד מהתובעים יהיו שונים. לכן ברור כי השונות בסעדים אינה יכולה, כשלעצמה, לעמוד בדרכה של התובענה לאישור כייצוגית..." מכאן כי הבקשה שלפנינו אכן עומדת בתנאי אשר קבוע בס' 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. אני סבורה כי תובענה ייצוגית הינה הדרך ההולמת ביותר לברר את הסוגיה. מדובר בסכומי כסף נמוכים יחסית (ההפרש בין הסכום ששולם ע"י חברת הביטוח לאחר קרות מקרה ביטוח לסכום הפרמיה ששולם ע"י המבוטחים), קיימת כמות רבה של אנשים אשר יכולים לחבור בתביעה זו. יתרה מכך, המבקש הוכיח לאור הנתונים שפורסמו ע"י הלשכה לסטטיסטיקה כי אכן קיימת קבוצה גדולה של נפגעים. לכן, זוהי הדרך הראויה וההולמת ביותר לבירור השאלות שבמחלוקת ובוודאי שיש להעדיפה על-פני בירור תובענות אינדיבידואליות אשר ירבו התדיינות-מזה וימשיכו את המצב הלא ראוי של ריבוי פסיקות מנוגדות. חברות הביטוח הינן גופים בעלי עוצמה כלכלית רבה. לכן יש להשתמש בתובענה הייצוגית, ככלי אשר מטרתו הרתעה מפני הפרת החוק ומניעת שימוש לרעה, לכאורה, בכוח הרב הנתון בידי חברות הביטוח. לאור האמור לעיל, הבקשה להגשת תובענה ייצוגית מאושרת בהתאם לעילות, הסעדים והתנאים המפורטים בהחלטה זו. זאת בכפוף להחלפת התובע הייצוגי, מר פרידמן. לאור האמור בסעיף 14 בחוק תובענות ייצוגיות, נקבע כי: הגדרת הקבוצה התובעת היא כל מבוטחי המשיבות אשר בוטחו בביטוח סיעודי והמשיכו לשלם בגין פוליסת הביטוח הסיעודי פרמיה חודשית גם בתקופת תשלום תגמולי הביטוח.. זהות המבקשים ובאי כוחם מפורטת בכותרת של בקשה זו. עילות התובענה הן הפרת הוראות ס' 55, 58 לחוק הביטוח, הטעיה לפי סעיף 55 בחוק הביטוח, הטעיה לפי דיני החוזים, הפרת חובה חקוקה, הפרת החובה לנהוג בתום לב לפי ס' 39 לחוק החוזים, לקבוע כי קיים תנאי מקפח בחוזה אחיד וכי המשיבות עשו "עשיית עושר שלא במשפט" לאור חוק לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979. השאלות המשפטיות עובדתיות העומדות להכרעה הינן: האם יכולות המשיבות שלא לנמק ולפרט בפוליסה אודות המשך תשלום הפרמיה לאחר קרות מקרה ביטוח. החזר מלא של תשלומי הפרמיה בגין ביטוח סיעודי, שנגבו מחברי הקבוצה במהלך תקופת תשלום תגמולי הביטוח. לחילופין או בנוסף, לפסוק פיצוי על דרך של פסיקת פיצוי לטובת הקבוצה או הציבור, בהתאם להוראות ס' 20 (ג) לחוק. לחלופי חילופין או בנוסף, ליתן פסק דין הצהרתי, שנראה לבית המשפט נכון וצודק בנסיבות העניין. 6. בא כוח המבקשים ידאג לפרסום הודעה על אישור התובענה הייצוגית, כאמור בסעיף 25 בחוק תובענות ייצוגיות. הודעה זו תכלול את הפרטים הנדרשים על פי סעיף 14(א) בחוק, בהתאם להחלטה זו. טיוטת ההודעה תוגש לבית המשפט לאישור בתוך 14 יום (כנדרש על פי סעיף 25(ד) בחוק). ההודעה תפורסם בעיתונים "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ", והמשיבות תשאנה בהוצאות הפרסום בחלקים שווים. עותק של ההודעה, לאחר פרסומה, יישלח למנהל בתי המשפט לשם רישומה בפנקס (סעיף 25(ז) בחוק). המשיבות יגישו כתב הגנה בתוך 45 ימים מיום מתן ההחלטה. המשיבות ביחד ישלמו למבקש שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תמציא העתק החלטה זו למנהל בתי המשפט לשם רישומה בפנקס התובענות הייצוגיות. פוליסהמקרה ביטוחתביעה ייצוגית