קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גילוי מסמכים במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית: 1. מהות הבקשה המבקש הגיש לבית משפט זה תובענה ייצוגית (ת.א. 1493/08) ובקשה לאישור התובענה כייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות (בש"א 8928/08). בתובענה הייצוגית נטען כי התובע רכש מניות של הבנק במחיר הגבוה ממחירן הראוי ושילם עבור כל מניה מחיר יתר, אותו לא היה עליו לשלם אילו פעל הבנק כדין ופירסם במועד דו"ח מיידי ובו כל המידע המהותי, כנדרש, בנוגע לרכישתם של מכשירים כלכליים מסוג SIV (Structured investment vehicle) על ידי הבנק . הבקשה בפני היא בקשת המבקש לגילוי מסמך ספציפי עפ"י תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן : "התקנות"). בבקשה נאמר כי המבקש רשאי לבקש בשלב זה של הדיון ולקבל לעיונו מסמכים מסוימים, שיש בהם כדי לסייע לו בהוכחת התנאים הנדרשים עפ"י דין לקבלת אישור להגשת התביעה הייצוגית וכאלה הם המסמכים אשר גילויים מתבקש על ידו. המבקש טען כי הקריטריונים למתן צו לגילוי מסמכים מסוימים נקבעו במסגרת רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס פד"י נ"ז (4) 513 (להלן : "עניין יפעת") והם מתקיימים בענייננו. גילוי המסמכים נדרש לצורך סיוע בהוכחת תנאי הסף; המבקש העמיד במסגרת הבקשה תשתית ראייתית ראשונית בדבר קיומה של עילת תביעה; המסמכים אשר גילויים מתבקש אינם פוגעים בסודות מסחריים. הבנק התנגד לבקשה, בין היתר, בטענה כי דינה של הבקשה לאישור התובענה הייצוגית להדחות; כי המבקש לא צירף לבקשת הגילוי תצהיר ולכן דינה סילוק על הסף; כי אין מקום לגילוי מסמכים כאשר כוונת מבקשם היא "לדוג" חומר וכי המסמכים אינם רלבנטיים לשלב מקדמי זה של ההליך, שכן אין בכוחם לשפוך אור על שאלת התקיימות תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית. כמו כן, נטען כי חלק מן המסמכים המבוקשים הנם בגדר סוד בנקאי וסוד מסחרי. בתשובת המבקש לתגובת הבנק, נאמר כי הבנק אינו חולק על כך שבקשה לגילוי מסמכים אינה טעונה תצהיר. מעבר לכך, בתקנה 114 לתקנות נקבע שאין צורך בהגשת תצהיר שעה שמגיש הבקשה מבקש לעיין במסמכים שנזכרו בכתבי הטענות של המשיב. כזה הוא המצב בענייננו בהתייחס לחלק מן המסמכים המבוקשים. כמו כן, חזר המבקש על טענתו כי מתקיימים בבקשה לגילוי מסמכים הקריטריונים שנקבעו בעניין יפעת. 2. דיון מעיון בכתבי הטענות עולה כי בין הצדדים נתגלעו שתי מחלוקות עיקריות : הראשונה, האם לצורך העתרות לגילוי המסמכים על המסמכים להיות נחוצים לצורך הוכחת עילת תביעה לכאורה, או שמא לצורך הוכחת "ייצוגיותה" של התובענה. השנייה, האם בהעדרו של תצהיר התומך בבקשת הגילוי, יש להורות על גילוים של המסמכים בלבד או שמא ניתן להתיר את העיון בהם. להלן אדון בסוגיות אלה כסדרן. א. המסמכים שניתן לגלות בהליך גילוי מסמכים מטבע הדברים, מהות המסמכים אשר ניתן להורות על גילויים במסגרת הליך מקדמי כמו זה שבפניי, נגזרת מגדרו ומהיקפו של הליך גילוי מסמכים בשלב של בקשה לאישור תובענה כייצוגית, כפי שנקבע בפסיקה. מחד גיסא, לנוכח העובדה כי הליך לאישורה של תובענה כייצוגית שונה מהליכים מקדמיים אחרים, בכך שבניגוד להליך ביניים רגיל הליך זה עשוי לסתום את הגולל על אפשרות הגשתה של התובענה, ראה בית המשפט העליון בענין יפעת לנכון לאפשר לתובע ייצוגי לקבל מסמכים על מנת לאפשר לו לדלג מעל משוכת הקושי הראייתי, אשר עלולה להכשיל תביעה צודקת לנוכח קיומו של פער מידע הפועל לרעתו: "מצבו של המבקש להכיר בו כתובע ייצוגי אינו פשוט. בינו לבין הנתבע קיים פער מידע הפועל לרעתו. הנתבע מחזיק בידו תכופות את מירב המידע הדרוש לתובע על מנת להוכיח את התקיימות תנאי הסף לאישור תובענתו כייצוגית. לו המידע בדבר התקיימותה של קבוצת תובעים פוטנציאלית ובדבר גודלה, כמו גם המידע הנדרש לקביעה אם השאלות המהותיות והעובדתיות משותפות לקבוצה וניתנות להכרעה בתובענה אחת. מבלי שיהא מידע זה זמין לתובע, ייקשה עליו להביא לאישור תובענתו כתובענה ייצוגית. משום כך אין לומר כי בעצם בקשתו לגילוי המסמכים מגלה המבקש כי תנאי הסף לשם ההכרה בתביעה כיצוגית אינם מתקיימים, כטענת המשיבות. לאור מצב דברים זה, ניתן לטעון כי משניתנה זכות גילוי ועיון לנתבע, בפרשת טצת, הרי שמכוח קל וחומר יש לתתה גם לתובע. מאידך גיסא, בית המשפט מזהיר מפני סכנה של שימוש לרעה בזכות התביעה הייצוגית בידי תובעים, ומגיע למסקנה כי יש למצוא את האיזון הראוי בין האינטרסים המנוגדים. כזאת ייעשה על ידי הגדרה מדויקת של גדר המחלוקת בין הצדדים. לאור כך, נקבע בעניין יפעת לעיל, כי זכות הגילוי והעיון מוגבלת במספר תנאים: "ראשית, הזכות לעיין במסמכי הצד שכנגד ראוי שתתייחס אך ורק למסמכים שהם רלוונטיים לשלב זה של ההליך - דהיינו, רק למסמכים שיש בכוחם להשליך אור על שאלת התקיימות תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית. על התובע מוטלת החובה לשכנע את בית המשפט כי זה טיבם של המסמכים אשר גילוים מבוקש על ידו. שנית, כדי למנוע בקשות סרק, שכל מטרתן פגיעה בנתבע, על בית המשפט לוודא, עובר למתן צו הגילוי, כי המבקש העמיד תשתית ראויה ראשונית המלמדת על קיומה של עילה אישית כנגד הנתבע, ועל סיכוי להתקיימותם של תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית. שלישית, על צו לגילוי ועיון בשלב זה יוחלו המגבלות המוטלות על צו גילוי ועיון שניתן בשלבים אחרים של הדיון. במסגרת זו יש לשים לב במיוחד להבטחתה, במידת הצורך, של שמירת סודיות מסמכי הנתבע שימסרו למבקש. זאת על מנת שהתביעה הייצוגית לא תשמש כלי לחשיפת סודות מסחריים". על רקע דברים אלה, יש לבחון מהם תנאי הסף אשר עליהם להתקיים לצורך קבלת רשות מבית המשפט להגשתה של תובענה ייצוגית. מרע"א 8851/02 ישראכרט בע"מ נ' שלומוביץ, פ"ד נט(3) 422, 429 עולה כי ביהמ"ש בוחן את התקיימותם של התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 לאישור תובענה כייצוגית, כמו גם את קיומה של עילת תביעה אישית של התובעים. בה"פ 812/04 בש"א 14335/05 בן יקר ניסים ואח' נ' נצבא חברה להתנחלות בע"מ , נאמר על ידי כבוד השופט בנימיני לענין זה הדברים הבאים: "הכלל המנחה לענין גילוי ועיון במסמכים במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, הוא כי ניתן להורות על כך רק כאשר יש במסמכים המבוקשים כדי לסייע לבית המשפט להכריע בשאלה אם לאשר את התובענה הייצוגית (ראה: בר"ע 4556/94 טצת ואח' נ' זילברשץ ואח' פד"י מ"ט (5) 774, בעמ' 787). כפי שהבהיר כב' הנשיא א. ברק באותו עניין, בעמ' 787: "אין זהות בין גילוי לצורכי האישור לבין גילוי לצורכי המשפט גופו (ראה גם דברי כב' השופט י.עדיאל בת.א. (ים) קיבוץ צורים ואח' נ' מדינת ישראל). בכך נדחתה הגישה לפיה מצפים מאדם המגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית להכיר את המצב העובדתי באופן שאין נדרשות לו ראיות נוספות לשם אישור הבקשה (ראה : רע"א 10052/02 יפעת ואח' נ' דלק מוטורס ואח', פ"ד נ"ז (4) 513, בעמ' 518; ע"א 8521/03 תאגיד לאיסוף כלי משקה בע"מ נ' קראוס ואח', פ"ד נח(3), 289). הלכות אלה יפות גם לעניין בקשה לאישור תביעה נגזרת. ההלכה הנוהגת לגבי גילוי ועיון במסמכים במסגרת אישור בקשה להגשת תובענה ייצוגית, היא כי נדרשת זהירות במתן זכות זו בשלב של אישור הבקשה, מחשש שהיא תגרום נזק מיותר (דברי כב' הנשיא א. ברק בעניין טצת נ' זילברשץ הנ"ל, בעמ' 787, ודברי כב' השופט א. ריבלין בעניין יפעת נ' דלק מוטורס הנ"ל בעמ' 518-519). לכן, הדגישו בתי המשפט כי הזכות לעיון במסמכים יכול שתתייחס רק למסמכים הרלבנטיים לשלב זה של הדיון, קרי: לצורך הוכחת התנאים המקדמיים לאישור התובענה, וכי יש לבחון כי המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית המלמדת על עילת תביעה לכאורה, ועל התקיימותם של תנאי הסף לאישור התובענה. גם הלכות אלה ישימות לבקשה לאישור תביעה נגזרת." לכן, באופן עקרוני, מקובלת עליי לחלוטין טענת המבקש כי אחד מן התנאים המקדמיים שיש להוכיח לצורך אישורה של תובענה ייצוגית, הוא עצם קיומה של עילת תביעה. מנגד, אינני מקבלת את טענתו של הבנק כי במסגרת הליך גילוי מסמכים, התנאים המקדמיים הרלבנטיים נוגעים אך ורק ל"ייצוגיות" התובענה. שאלה אחרת נוגעת לרף העובדתי אותו נדרש התובע הייצוגי להוכיח. בע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות פד"י נ"א (2) 312, נקבע כי התובע המבקש לבוא בשעריה של התובענה הייצוגית - נדרש לעמוד במבחן מחמיר יותר בהשוואה לתובע בתביעה רגילה המבקש למנוע את סילוקה על הסף. על רקע דברים אלה יש לבחון את התשתית העובדתית הלכאורית אשר נטענה בתובענה הייצוגית על ידי המבקש. המבקש טען כי רכש ניירות ערך של הבנק במחיר גבוה מן המחיר הראוי, שכן הבנק לא גילה לציבור במועד פרטים רלבנטיים הנוגעים להשקעותיו במכשירים כלכליים שהנם בעלי סיכון גבוה (SIV). לטענת המבקש, ביום 30.8.07 פרסם הבנק את הדו"ח הרבעוני השנתי לשנת 2007 כאשר במסגרתו לא ציין כי רכש את מכשירי ה - SIV. ביום 8.11.07 פרסם הבנק דו"ח מיידי במסגרתו ציין לראשונה כי ברשותו השקעה כאמור. לטענת המבקש באותו דו"ח נאמר כי - "להבהרה ועל מנת להציג תמונה רחבה מודיע הבנק, כי השקיע בארצות הברית בנוסף גם בהשקעה המכונה "SIV "(Structured investment vehicle) סכום של 365 מליון דולר. מרבית נכסי הבסיס של תיק זה מדורגים בדרוג גבוה על ידי סוכנויות הדרוג הבינלאומיות. ואולם, בעקבות משבר ה- Sub-Prime בארה"ב חלה ירידה בשווי תיק ה - Sivבסכום כולל של כ- 61 מליון דולר, נכון ליום 30.9.07. יובהר, כי ירידה זו נזקפת להון העצמי של הבנק ואינה משפיעה על תוצאות הפעילות שלו. בנוסף, עומד הבנק לרשום הפסד מפעולות מימון בסך של 12 מליון דולר בגין תיק ה - Sivבדוחותיו הכספיים ליום 30.9.07" ביום 21.11.2007 פרסם הבנק דוח לרבעון השלישי לשנת 2007, במסגרתו ניתן פירוט נוסף לגבי ההשקעה במכשיר זה. גם בדו"ח זה נמסר מידע מהותי באופן חלקי. בדו"ח זה בוצע, לראשונה, פילוח של ההשקעות במכשיר וכן נודע כי גם סניף לונדון של הבנק רכש מכשירים אלה וכי ביום 30.9.07 חלה ירידת ערך זמנית בשיעור של 10 מליון ₪. לטענת המבקש, רק ביום 10.1.2008 "יצא המרצע מן השק" והבנק פרסם את כל המידע המהותי שברשותו אודות השקעתו במכשירים אלה. בדוח השנתי לשנת 2007 הודיע הבנק כי תבוצע הפרשה נוספת קבועה עקב השקעה במכשירי SIV בשיעור פנומנאלי של 260 מליון דולר. הפרשה זו מצטרפת להפרשה קבועה קודמת של הבנק בסך 30 מליון דולר, כך שסה"כ מדובר בהפרשה קבועה של הבנק בסך של 290 מליון דולר. כמו כן, בדו"ח מיידי של הבנק מיום 17.4.2008 הודיע הבנק על הפרשה קבועה נוספת של 26 מליון דולר מיתרת השקעתו ב - SIV. לטענתו של המבקש, על פי הוראות הדין וההלכה הפסוקה, בהיות המידע אודות ההשקעה במכשירי ה - SIV וההשלכות והסיכונים הנובעים מכך מהותיים לציבור המשקיעים במניות הבנק, היה על המשיבים לדאוג לפרסום המידע המהותי הנ"ל עוד ביום 30.8.2007. המבקש טען כי בפועל, לאחר כל שלב בו גולה מידע, חלה ירידה בשער מניית הבנק כך שמחירה של מניית הבנק לא שיקף את המידע המהותי שהוסתר ע"י המשיבים. להשלמת התמונה יצוין כי המבקש עצמו רכש מנייה של בנק הפועלים ביום 3.1.2008. על רקע טענות אלה עליי לבחון עד כמה המסמכים שגילויים מבוקש רלבנטיים לביסוסה של עילת התביעה לכאורה כפי שנטענה על ידי המבקש. המסמך הראשון אשר לגילויו עתר המבקש הנו נייר עמדה מיום 1.3.2007 שנערך על ידי החטיבה לניהול סיכונים בבנק שכותרתו: "הערכות סיכונים לעסקאות הנעשות במוצרים מסוג SIV" (להלן: "נייר העמדה") ו- פרוטוקול ישיבת דירקטוריון הבנק או מי מוועדותיו של דירקטוריון הבנק, שדנו בנייר עמדה זה (להלן : "פרוטוקול נייר העמדה"). המבקש הסביר כי במסגרת תשובת הבנק לבקשת האישור, התיימר הבנק להציג את ההשקעה במכשיר ה - Siv כהשקעה מקובלת, סבירה ובלתי מסוכנת. אולם, בניגוד להצגת הדברים האמורה הרי שבפועל היו בתוך הבנק גורמים שסברו כי השקעה בגופי ה-Siv עלולה להיות מסוכנת וכי הדברים משתקפים במסמכים אלה. במענה לכך טען הבנק, כי המסמכים אינם רלבנטיים להליך שכן הם מתייחסים לתקופה שאינה רלבנטית לתובענה ואין בהם כדי לשפוך אור על שאלת התקיימות תנאי הסף לאישורה של התובענה הייצוגית. עוד טען הבנק, כי הלך הרוח בבנק אינו רלבנטי לתובענה וכי הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהבקשה הייצוגית כלל אינה מתייחסת לעצם ההשקעה ולמועדי ההשקעה ב - Siv. כמו כן, טען הבנק כי מדובר במסמכים שהם בגדר סוד מסחרי המוגן מכוח חוק עוולות מסחריות. בתשובה לטענות אלו טען המבקש, בין היתר, כי המסמכים מבוקשים להוכחת עילת התביעה לכאורה ועל כן הנם רלבנטיים. כמו כן, אין מדובר בסוד מסחרי מאחר שמדובר בהשקעה שבוצעה בעבר. מעבר לכך, אף ככל שמדובר בסוד מסחרי נקבע בעניין יפעת כי אין לקבל טענה זו באופן גורף, אלא כי יש לגלות את המסמך תוך שמירה על סודיותו. מאחר שהמבקש אינו מתחרה של הבנק, ניתן לגלות לו את המסמך בכפוף להוצאת צו איסור פרסום או החתמת המבקש על כתב סודיות. לא ניתן לקבל את טענות המבקש או טענות הבנק בהתייחס למסמכים אלה באופן גורף. יש להבחין בין נייר העמדה לבין פרוטוקול נייר העמדה, כך שאת הראשון יש לגלות ואולם לא כך הדבר לגבי המסמך השני. להלן אנמק את עמדתי. מהתובענה עולה כי לטענת המבקש היה על הבנק ליידע את הציבור בדבר רכישתם של גופי ה - SIV תוך פירוט הסיכון הטמון בהם, במועד הקודם למועד בו בוצע על ידו הדבר בפועל. משלא עשה הבנק כן, הוא נמנע מלגלות לציבור המשקיעים מידע מהותי כנדרש על פי הדין בכלל, ובמועד הנדרש בפרט. מדברים אלה עולה כי עמדת היחידה לניהול סיכונים בבנק, בנוגע לרכישתם של מכשירים אלה ומידת הסיכון הטמונה בהם, הנה אכן רלבנטית לעילת התביעה הנטענת של המבקש - שעניינה מועד חשיפתו של המידע הנוגע לרכישתם של המכשירים במועדים מוקדמים מכפי שנעשה הדבר בפועל על ידי הבנק. בכל הנוגע לטענת הסודיות שהועלתה על ידי הבנק, הרי שבהנחה שניתן לקבוע כי אכן מדובר בסוד מסחרי כהגדרתו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, מקובלת עליי טענתו של המבקש כי גילויו של המסמך לידי המבקש בלבד אין משמעותו חשיפת סודותיו המסחריים של הבנק וכי ניתן להגן על גילויו של מסמך זה באמצעות המנגנונים הקבועים בסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות אותם הציע המבקש עצמו. עם זאת, שונה עמדתי בנוגע לפרוטוקול נייר העמדה. ככל שמנייר העמדה עולה כי היו גורמים בבנק אשר ראו בגופים אלה כגופים בעלי סיכון הרי אין חשיבות, בשלב זה של הדיון, לעמדותיהם של גורמים ספציפיים בבנק בהתייחס לסוגיה האמורה, כפי שהן יכולות לעלות מן הפרוטוקול. ככל שבנייר העמדה אין התייחסות לסיכון הטמון במכשירים אלה (ככל שקיים), ספק מה רלבנטיות יש לפרוטוקול דיון זה בנסיבות שבפנינו. לכן, אין לקבל את הבקשה ככל שהיא מתייחסת לפרוטוקול נייר העמדה. המסמך השני אשר לגילויו עתר המבקש הנו שמות 14 גופי ה - SIV שבהם השקיע הבנק ושמו של כל נייר ערך. ביחס לכל נייר ערך נתבקש גילוי מועד הרכישה ועלות ודירוג נייר הערך במועד רכישתו על ידי כל אחת משלוש סוכנויות דירוג האשראי שדירגה את נייר הערך. המבקש נימק את הצורך בגילויו של מסמך זה בכך שגילויו יסייע בידיו להוכיח את טענותיו לפיהן, בניגוד לעמדת הבנק שטען כי פעל ללא דופי, הרי שהמידע שמסר לציבור היה פגום, חסר ולא נמסר במועד הראוי. זאת מאחר שסוכנויות דירוג האשראי החלו להוריד את הדירוג של ניירות ערך שונים של גופי SIV שונים, עוד בטרם פורסם הדו"ח הכספי של הבנק לרבעון השני קרי לפני יום 30.8.2007. המשיב התנגד לטענה מן הטעם שמדובר בסוד מסחרי ומאחר שמסמכים אלה אינם רלבנטיים להליך, ומשום שאינם יכולים להשליך אור על התקיימות תנאי הסף לאישורה של תובענה ייצוגית. כמו כן, נטען כי המסמכים מתייחסים להשקעות שנעשו חודשים רבים (אם לא שנים) בטרם פורסם הדו"ח הראשון ואין לצפות שהבנק יערוך מסמכים עבור המבקש. במענה לכך חזר המבקש על טענותיו לעיל. כמו כן טען כי אין כל פגיעה מסחרית בחשיפת סוגי ה - SIV ומרכיביו שכן מדובר במידע אודות ניירות הערך שהרכיבו את מכשירי ה - SIV ששווקו בשנה שעברה. כמו כן, טען המבקש כי אין ממש בטענת הבנק כי עליו לערוך מסמכים במיוחד לצורך העניין . אין לאפשר את גילויים של המסמכים המבוקשים, בשלב זה. זאת, מאחר שבשלב זה לצורך הוכחת קיומה של עילת התביעה לכאורה אין מקום לרדת לפרטי פרטים הנוגעים לזהותו של כל נייר ערך ולדירוגו במועדים השונים על ידי סוכנויות דירוג האשראי. המסמך השלישי אשר לגילויו עותר המבקש, הינו פרוטוקול ישיבת דירקטוריון הבנק שאישרה את הדו"ח הכספי לרבעון השני של שנת 2007. לטענת המבקש מצוי בידו מידע, לפיו סוכנויות דירוג האשראי החלו להוריד את דירוג ניירות הערך של גופי SIV שונים לפני מועד פרסום הדו"ח הכספי של הבנק לרבעון השני לשנת 2007 כלומר לפני 30.8.2007. המבקש מניח שהמידע הנ"ל היה גם ברשות הבנק. לכן, יש לבחון מה היתה עמדת דירקטוריון הבנק עת אישר את הדו"ח הכספי לרבעון השני לשנת 2007 בכל הקשור להשקעה בגופי ה - SIV. לטענת המבקש, גילויו של הפרוטוקול יכול לשפוך אור על עמדת הדירקטוריון ביחס להשקעתו ולסייע למבקש להוכיח את טענתו בדבר גילוי המידע החסר והפגום במועד פרסום הדו"ח הנ"ל. לטענת הבנק, ידיעותיו הנטענות של המבקש בדבר ירידות הדרוג כמו גם הנחותיו לא נתמכו בתצהיר ודינן להדחות על הסף. מכל מקום נטען כי המסמך השלישי אינו רלבנטי לשלב זה של ההליך משום שאין מדובר ב"מסמכים הנוגעים לגודלה של קבוצת התובעים הפוטנציאלית ולקביעה האם השאלות המהותיות והעובדתיות שמתעוררות במקרה מסוים ניתנות להכרעה בתובענה אחת" לחילופין, נטען כי מדובר במסמך סודי, הכולל מידע רגיש בנוגע לאופן ניהול ההשקעות בבנק והמהווה סוד מסחרי. במענה לטענת חוסר הרלבנטיות ולטענת הסודיות היפנה המבקש לטענותיו בהתייחס למסמך הראשון. גם בהתייחס למסמך השלישי איני מקבלת את הבקשה שכן אין בהכרח קשר, בשלב זה, בין המסמך לבין המידע אותו מעוניין המבקש לחשוף. המסמך הרביעי אשר לגילויו עותר המבקש הנו רשימת ניירות הערך שהירידה בערכם נכללה בחישוב ה- 83 מליון דולר של ירידה בשווי התיק, עפ"י הדוח הכספי לרבעון השלישי של שנת 2007 וסכום הירידה של כל נייר ערך ברשימה; רשימת ניירות ערך ש"ירידת ערך בעלת אופי שאינו זמני" בגינן נחשבה בחישוב ה- 30 מיליון דולר בדו"ח הכספי האמור, וסכום הירידה של כל נייר ערך ברשימה. המבקש טען כי בתשובתו לבקשת האישור טען הבנק שפרסום המידע היה מלא וניתן בהתאם להנחיות בנק ישראל. על מנת לבחון האם אכן הגילוי היה מלא ותאם את דרישות בנק ישראל נדרש הבנק להמציא את הרשימות לעיל. בהתייחס למסמך זה, טען הבנק כי מדובר בפרטים הטעונים עיבוד והפקה לכדי רשימות שעה שרשימות כאלה אינן בנמצא בידי הבנק והפקתן תכביד על הבנק. עוד נטען, כי גם רשימות אלה מכילות מידע סודי ואינן רלבנטיות לשלב זה של ההליך מאחר, שאין מדובר במסמכים הנוגעים לגודלה של קבוצת התובעים הפוטנציאלית ולקביעה האם השאלות העובדתיות והמהותיות שמתעוררות במקרה מסוים ניתנות להכרעה בתובענה אחת. עוד נטען, כי עניינה של הבקשה הייצוגית בהיקף הגילוי ביחס להשקעת הבנק ב- SIV ואין עניינה בהשקעה עצמה - לא באופן ההשקעה ולא באיכותה. במענה לכך טען המבקש, כי גילוי המסמכים האמורים יסייע בידיו להוכיח את טענותיו כי בניגוד לעמדת הבנק לפיה פעל ללא דופי הרי שהמידע שנמסר על ידו לציבור היה פגום וחסר. בהתייחס לטענות הבנק כי מדובר ברשימות הטעונות עיבוד והפקה, טען המבקש כי לצורך המחיקות היה על הבנק לעבד רשימות כאמור וכן כי ללא רשימות אלה לא היו רואי החשבון של הבנק מאשרים את הדו"ח הכספי. לפיכך, כך טוען המבקש, מטרת טענות הבנק בדבר הצורך בעיבוד והפקה של הנתונים, היא להתחמק מחובת הגילוי המוטלת על המשיב. גם בהתייחס למסמך הרביעי אני קובעת כי אין להיעתר למבוקש. כפי שכבר קבעתי, בשלב זה יש לדון רק בטענה העקרונית העומדת ביסודה של עילת התביעה לכאורה, כי היה בידי הבנק מידע בדבר מסוכנותם של גופי ה- SIV בשלבים מוקדמים יותר מכפי שהדבר גולה על ידו. המידע הספיציפי הנוגע לניירות הערך השונים עשוי להיות רלבנטי אם תאושר התביעה כתביעה נגזרת. יש לציין כי המבקש עתר לגילויו של מסמך נוסף - דרישת הרשות לניירות ערך לגילוי מידע מיום 7.11.2007. אולם, לנוכח הודעת הבנק כי הדרישה האמורה נעשתה בע"פ הודיע המבקש כי מתייתר הצורך בדיון במסמך זה. ב. העדר תצהיר וגילוי / עיון במסמכים על רקע קביעותיי אלה, עליי להידרש לטענות הצדדים בכל הנוגע להעדר תצהיר התומך בבקשה. המבקש טען כי בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים אינה טעונה תצהיר (בין אם המסמכים המבוקשים בבקשה נזכרו בכתבי הטענות של הצדדים ובין אם לאו) וכן כי בקשה לעיון במסמכים אינה טעונה תצהיר שעה שהמסמכים המבוקשים במסגרתה הם כאלה שנזכרו בכתבי הטענות של בעל דין. לטענת המבקש, רק בשעה שמדובר במסמכים שלא נזכרו בכתבי הטענות טעונה בקשה כאמור בתצהיר. הסעיפים הרלבנטיים לענייננו הם תקנות 113, 114 ו - 117 לתקנות. תקנה 113 לתקנות שכותרתה "צו גילוי מסמך פלוני" קובעת כי - " בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת, בין שניתן צו גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים ובין אם לאו, ליתן, לפי בקשת בעל דין, צו לפי טופס 12, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה - מתי יצא ממנה ומה היה עליו" בהתייחס לתקנה זו אכן נקבע בפסיקה ובספרות כי אין דרישה לצירופו של תצהיר בתמיכה לבקשה המוגשת בהתאם לה. כמו כן, יש ממש בטענת המבקש כי ככל שמדובר בבקשה לעיון, הרי שיש להבחין בין מסמך המופיע בכתבי בית הדין לבין מסמך אשר אינו מופיע שם. מאחר והמבקש אישר כי מסמך העמדה אותו הוריתי לגלות אינו נזכר בכתבי בית הדין, ולכן עליו להסכים כי מדובר בגילוי בלבד ולא בעיון במסגרת הבקשה הנוכחית, אין צורך להרחיב ולדון בעניין זה. בשולי הדברים עליי להידרש לבקשת המבקשים כי יתאפשר להם לחקור את מר עופר לוי על תצהירו התומך בתשובה לבקשת הגילוי בטרם הכרעה בבקשה זו. לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה זו. ברע"א 8562/06 לימור פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ (, ניתן ביום 15.4.07) נדונה בקשת רשות ערעור על החלטתו של ביהמ"ש המחוזי, בה נדחתה בקשת המבקשת להגיש ראיות ולזמן עדים במסגרת הליך אישורה של תובענה ייצוגית. ביהמ"ש ביטל בחלקה את החלטת בית המשפט המחוזי והורה כי עליו לבחון פרמטרים שונים בהקשר זה. ברע"א 806/08 פזגז 1993 בע"מ נ' לימור פופיק (, ניתן ביום 7.9.08) הפנה בית המשפט העליון בהחלטתו לפרמטרים שנקבעו לעיל. עם זאת, מקביעתם של פרמטרים המתייחסים לזימונם של עדים בכל הנוגע להליך אישורה של בקשה להגשת תובענה ייצוגית, לא ניתן להקיש בדבר קיומה של זכות לחקור בשלב המקדמי של גילוי מסמכים בו אנו מצויים עתה. בנסיבות אלה, אני קובעת כי אינני נעתרת לבקשה האמורה. 3. סיכום המבקש יגלה במסמך ערוך כדין את נייר העמדה. הוצאות תיפסקנה על פי התוצאות בבקשה העיקרית. גילוי מסמכיםמסמכיםתביעה ייצוגית