קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לאישור תביעה נגזרת: עניינה של בקשה זו באישור תביעתם של המבקשים כתובענה נגזרת, לפי הוראות סימן א' בפרק השלישי לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק"), בשל מחדלים שנתגלו, לטענתם, באופן ניהולה של המשיבה 1, חברת מעוז הכרך בע"מ (להלן: "החברה"), על ידי מנהלה, עו"ד משה שוב, הוא המשיב 2 (להלן: "המשיב"). הצדדים והרקע לבקשה חברת מעוז הכרך הינה אגוד מקרקעין, המחזיק ב-18% ממניותיה של חברת מרחבי פיתוח בע"מ (להלן: "מרחבי פיתוח"). חברת מרחבי פיתוח אף היא הנה איגוד מקרקעין, בבעלותה מצוי שטח של כ-276 דונם, המהווים 50% מהמגרשים הידועים כחלקות 2 ו-4 בגוש 5026, בתחום השיפוט של הערים ראשון לציון ובת ים (להלן: "המקרקעין"). 18% ממניות מרחבי פיתוח המצויים בבעלותה של החברה מייצגים, אם כך, זכויות בשטח של כ-50 דונם מתוך מקרקעין. הון המניות המוצא של החברה, מורכב מ-5,000 מניות רכוש, ומ-8 מניות הנהלה. המבקשים הנם ארבעה בעלי מניות בחברת מעוז הכרך, המחזיקים ב-100 מניות רכוש בחברה, המקנות להם זכות בשטח של דונם אחד במקרקעין. המשיב, ביחד עם בני משפחתו, מחזיק במניות ההנהלה של החברה ומשמש כמנהלה בפועל, מאז היווסדה בשנת 1961. טענות המבקשים לטענת המבקשים, המשיב מנהל את עסקי החברה תוך הפרת חובת האמונים כלפיה, באופן הגורם לנזקים לחברה. בבקשתם לאישור התביעה הנגזרת, טענו המבקשים כי הפרת האמונים של המשיב וניגוד ענייניו, מתבטאים בכך שהוא מספק שירותי עריכת דין לחברה, עבורם הוא גובה שכר טרחה מופרז על פי שיקול דעתו הבלעדי ובלא פיקוח. במצב זה, מעדיף המשיב לנקוט סחבת בהליכי פיתוח המקרקעין והעברתם, שכן כך הוא משמר את המצב האמור. עוד טענו המבקשים, כי ניגוד ענייניו של המשיב מתבטא בכך שהוא מחזיק בשליטה בחברת מרחבי פיתוח ובחברות אחרות המחזיקות במניותיה, ובעקיפין בחלק מהמקרקעין שבבעלותה, כך שהוא פועל במקרקעין בעודו נושא מספר רב של כובעים, באופן שאינו משרת את טובת החברה. בשל ניגוד ענייניו נוהג המשיב להפלות לרעה את חברת מעוז הכרך לעומת חברת מרחבי פיתוח, בגבותו כספים מבעלי המניות של מעוז הכרך לצורך כיסוי חובותיה של מרחבי פיתוח, בין היתר למס רכוש. ביטוי נוסף להפרת האמונים נמצא, לטענתם, בכך שהמשיב מנהל את החברה לאורך השנים לבדו, ללא כינוס ישיבות הנהלה זאת, בניגוד לסעיף 38 לתקנות ההתאגדות של החברה, בהן נקבע כי כל עוד לא נקבע אחרת, יעמוד המניין החוקי לקבלת החלטות בישיבות ההנהלה על שניים. עוד טענו המשיבים כי המשיב ריכז במרוצת השנים את מניות ההנהלה של החברה בידיו ובידי בני משפחתו, בלא שיבהיר כיצד הגיעו מניות אלו לידיהם, ובלא לקבל את עמדתם של בעלי המניות בנושא. טענה נוספת העלו המבקשים, בנוגע לכך שהמשיב פתח לחברת מעוז הכרך תיק במס רכוש, על אף שהדבר לא נדרש שכן החברה לא היתה בעלים ישיר של המקרקעין, וגבה מבעלי מניותיה תשלומים עבור מס רכוש, באופן לא שוויוני בו כיסו תשלומיהם של אחדים מבעלי המניות את חובותיהם של אחרים אשר נמנעו מתשלום. עוד טענו המבקשים, כי המשיב הביא לקבלת החלטות שאינן משרתות את טובתה של החברה, ונמנע מלבצע פעולות שונות הנדרשות לקידום ענייניה. כך, נמנע מהעברת המקרקעין על שם בעלי המניות במעוז הכרך, באופן המהווה הפרה של החלטה מיוחדת שקיבלה החברה בשנת 1962; זאת בתואנה כי לשם ההעברה נדרשת הסכמתם של כלל בעלי המניות, בעוד שהסכמה כזו למעשה כלל לא נדרשה. כמו כן, לא דאג המשיב לגביית דמי שימוש ראויים מעיריית ראשון לציון עבור שימוש בחניה המצויה בשטח המקרקעין, ולא שיתף את החברה בחלקה היחסי מדמי השימוש ששולמו למרחבי פיתוח על ידי עיריית ראשון לציון. בנוסף, לא פעל המשיב לפינוי שטח המקרקעין בו הושלכה אשפה על ידי עיריית בת ים, הנודע כ"הר הזבל", ולא פעל להשגת הסכם מול העירייה להפחתת מס הרכוש בתמורה לוויתור על תשלום דמי שימוש אלה. נוסף על כך, הביא המשיב להגשת תכנית ביחס למקרקעין, הכוללת הקמת מגרש חניה פתוח בשטח של כ-120 מ' אשר הוקצה לעיריית ראשון לציון, תחת הקמת מגרש חניה תת-קרקעי וניצול השטח לבנייה ולשטחים ציבוריים פתוחים, באופן אשר אינו מביא לניצול מיטבי של המקרקעין. עוד טענו המבקשים כי המשיב מישכן שלא כדין את מקרקעי מרחבי פיתוח, לצורך הבטחת הלוואה בגובה של כ-5 מיליון דולרים. ביחס לאופן ניהול החברה על ידי המשיב, טענו המבקשים כי המשיב נמנע מקיום אסיפות ורישום פרוטוקולים, וכן הסתיר מבעלי המניות את ספריה ודוחותיה של החברה, באופן שיש בו כדי להקנות למבקשים עילה למתן חשבונות. בגין טענותיהם אלה, עתרו המבקשים בכתב התביעה המתוקן לאישור התובענה כתביעה נגזרת, ולשורת סעדים אשר עיקר עניינם בהעברת המשיב ובני משפחתו מתפקידי הניהול שלהם בחברה ומינוי מנהלים מטעם המבקשים תחתיהם, על מנת שאלה יפעלו לפירוקה של החברה מרצון, וכן בשינוי מסמכי היסוד של החברה כך שלמניות הרכוש יוצמדו כל הזכויות בחברה. בנוסף עתרו המבקשים למתן הוראות למשיבים למסור לידיהם שורת מסמכים הנוגעים לחברה, ובהם ספרי חשבונותיה, דוחות של הוצאותיה והכנסותיה, הסכם מכר שבו התקשרה וכן דוחות בנוגע לזכויותיה וחובותיה של חברה "מרחבי פיתוח", אשר במניותיה מחזיקה החברה. מכיוון שהמבקשים עותרים לאישור תובענתם כתביעה נגזרת, הרי שבטרם בירור טענותיהם העובדתיות לגופן, יש לבחון את התקיימות תנאי-הסף הנדרשים לאישורה של תובענה נגזרת. התביעה הנגזרת סעיף 1 לחוק החברות מגדיר תביעה נגזרת כ"תובענה שהגיש תובע בשם חברה בשל עילת תביעה שלה". זהו מנגנון יוצא דופן בדיני החברות, המהווה חריג לעיקרון הכללי של האישיות המשפטית הנפרדת ועקרון אי-ההתערבות. תביעה נגזרת מוגשת על ידי בעל מניות, דירקטור או נושה בשם החברה הנפגעת, בגין עילת תביעה שלה כנגד צד שלישי או כנגד מנהלים בחברה שהפרו את חובותיהם כלפיה. תביעה נגזרת תוגש כאשר החברה נמנעת מלמצות את זכויותיה, או כאשר ההחלטה על הגשת התביעה נתונה בידי הנהלתה, אשר ברור כי לא תאשר את הגשתה של תביעה המכוונת כנגדה: "מה נשתנתה התביעה הנגזרת מכל התביעות "השלמות" והמקובלות? שבכל התביעות המקובלות "בא בעל השור ועומד על שורו", ומי שזכותו נלקחה או נפגעה בא ודורש את השבתה או תיקונה. מה שאין כן בבעל מניות, הבא בתביעה נגזרת... היינו, תביעה, הנגזרת מזכות התביעה של החברה. במקרה כזה בעל המניות תובע בשם החברה, שהיא אישיות משפטית בפני עצמה, אף-על-פי שבעל המניות אינו מוסמך ולא נתבקש כל עיקר ליצג את החברה ולתבוע בשמה; ולא זו בלבד, את תביעתו מגיש בעל המניות בשם החברה נגד מנהלי החברה, המוסמכים לנהלה וליצגה" (ע"א 52/79 שלמה סולימני נ' דוד בראונר, פ"ד לה(3) 617, עמ' 623). סעיף 194 לחוק החברות קובע את התנאים להגשתה של תביעה נגזרת: 194. תנאים מוקדמים להגשת תביעה (א) כל בעל מניה וכל דירקטור בחברה (בפרק זה - תובע) רשאים להגיש תביעה נגזרת אם התקיימו הוראות סימן זה. (ב) המעוניין להגיש תביעה נגזרת יפנה לחברה בכתב וידרוש ממנה כי תמצה את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה (בפרק זה - דרישה). (ג) דרישה תופנה ליושב ראש דירקטוריון החברה, ויפורטו בה העובדות היוצרות את עילת התביעה והנימוקים להגשתה. כמו כן, קובע סעיף 198 לחוק כי המבקש להגיש תביעה נגזרת זקוק לרשות לכך מאת בית המשפט, שיאשר את הבקשה רק אם ימצא כי התביעה צפויה לשרת את טובתה של החברה: 198. אישור תביעה נגזרת (א) תביעה נגזרת טעונה אישור בית המשפט והוא יאשרה אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב. הצדדים במקרה דנן נחלקו ביניהם כבר באשר למילויה של הדרישה הראשונה, היא דרישת הפניה המוקדמת הקבועה בסעיף 194(ב) לחוק. המבקשים טענו, כי פנו לחברה בהתאם לנדרש על פי סעיף 194 לחוק, במכתבם מיום 27.11.2000, וכי נענו, במכתבו של עו"ד שמואל שוב מיום 30.11.2000, כי החברה אינה מתכוונת לנקוט בפעולות משפטיות כמבוקש בפנייתם. המשיבים טענו, כי המכתב אליו מתייחסים המבקשים כמהווה את הפניה הנדרשת לחברה על פי סעיף 194 לחוק, אינו עונה על דרישת הפניה המוקדמת ביחס לתביעה זו, שכן אינו כולל בו התייחסות לכלל הנושאים הנתבעים, אלא מתייחס אך ורק להליכי הפשרת המקרקעין וקידומם, ולאי-קבלתם של דיווחים כספיים שונים ביחס לחברה. אכן, מכתב המבקשים מיום 27.11.2000 מתייחס לחלקן של הנקודות המועלות בכתב התביעה, בלבד. בסעיף 2 למכתב זה, פרטה ב"כ המבקשים את הנושאים בהם הופנו הדרישות לחברה, והם: "דרישות לקדם את הליכי הפשרת המקרקעין... וקידום הבנייה עליהם, דרישות לקבל דיווח ופירוט של הכנסות החברה, הוצאותיה, שכר המנהלים שהיא משלמת, שכ"ט עו"ד שהיא משלמת, וכן פירוט ענייני החברה במס רכוש, ומתן חשבונות לגבי החיובים של בעלי המניות למס רכוש". כלומר, מספר עילות אשר פורטו בתביעתם של המבקשים, לא הוזכרו כלל במכתב פניה זה, וביניהן טענת המבקשים ביחס להעברת המקרקעין על שם בעלי המניות, למישכון המקרקעין, לטיפול ב"הר הזבל" ולגביית דמי השימוש. דרישת הפניה המוקדמת הקבועה בסעיף 194 אינה מהווה תנאי פורמלי גרידא, כי אם תנאי מהותי, אשר מטרתו למנוע מבית המשפט לדון בתביעה שאינה בשלה, ולתת הזדמנות לדירקטוריון לדון ולהגיע להחלטה בעניין הגשת התביעה (ר' ספרה של צפורה כהן, בעלי מניות בחברה: זכויות תביעה ותרופות, התשנ"א-1990, בעמ' 494). בלא מילוי דרישה זו, או כאשר מכתב הדרישה מנוסח בצורה כללית וסתמית, לא ניתנת לחברה אותה הזדמנות נדרשת לדון בעניין בטרם יגיע הוא לפתחו של בית המשפט, ובוודאי כך הדבר כאשר עילות מעילות התובענה כלל אינן מוזכרות במכתב הדרישה. לאור כלליותו של המכתב המצוטט לעיל, והעובדה כי אחדות מעילות התובענה כלל אינן מוזכרות בו, לא ניתן לומר כי המבקשים יצאו ידי חובתם לעניין מילוי התנאי הקבוע בסעיף 194(ב). עם זאת, במספר מקרים נקבע בפסיקה הישראלית כי במצבים מסויימים, ביניהם הליכים בהם נטען כי רוב חברי הנהלת החברה אינם בלתי תלויים, ניתן להקל במידה מסויימת עם דרישת הפנייה המוקדמת (ראו ה"פ (ת"א) 5127/85 וינבוים נ' יפת, פ"מ מט(1) 309; ת"א (י-ם) 7438/05 בתיה אחזקת נכסים בע"מ נ' קרן טוקטלי, ). במקרה זה, איני סבורה כי יש לנהוג בדווקנות פורמלית לגבי דרישה זאת; וכי ניתן לבחון את המשקל שיינתן לאי-משלוח ההודעה בהמשך הדברים, לאחר דיון בטענותיהם של המבקשים לגופן. בשלב הבא לשם אישורה של תובענה כנגזרת, על בית המשפט לבחון האם מגלה התובענה עילה לכאורה שיש בה להצדיק את הגשתה כתביעה נגזרת, והאם ישרתו התביעה וניהולה את טובת החברה, כדרישת סעיף 198 לחוק. בבחינת טובתה של החברה, קיימת חשיבות להבחנה בין טובתה של החברה בכללותה, לבין טובתם של בעלי מניותיה. הדבר נובע הן מהגדרתה של התביעה הנגזרת בסעיף 1 לחוק, והן מהוראת סעיף 198 (וראו ספרו של פרופ' י. גרוס, חוק החברות החדש, מהדורה שלישית, בעמ' 244: "השיקול אשר צריך להנחות בעל מניות בבקשו להפעיל את כוח התביעה של החברה הוא טובתה של החברה, ולא טובתו שלו, ולכן מן הראוי כי במסגרת שיקולי הצדק המנחים את בית המשפט בבואו לבחון את זכותו של תובע להגיש תביעה נגזרת, תיבחן גם שאלת טובתו של מי הוא מבקש"). אחדות מהעילות אותן פירטו המבקשים בתביעתם, אין להן דבר עם טובת החברה, אלא הן עילות שעניינן טובתם של בעלי מניותיה המסויימים. כאלו הן הטענות בעניין מחדלי הדיווח של המשיב והימנעותו מהעברת דוחות, מסמכים וספרים לידי בעלי המניות. מבלי לבחון את שאלת קיומם של מחדלים אלה בפועל, הרי שגם לו היו מתקיימים, היה הדבר מהווה פגיעה בבעלי המניות בלבד, ולא לחברה עצמה. המבקשים לא הראו באיזה אופן גורם מחדל בדיווח והמצאת מסמכים לבעלי מניות, לנזק כלשהו לחברה. זכות העיון במסמכי החברה היא זכות המוקנית לבעלי המניות, מכוח סעיף 184 לחוק החברות. לבעלי המניות אף זכות לקבלת העתקים מדוחותיה הכספיים של החברה, וזאת מכוח סעיף 173(ד) לחוק החברות. ביכולתם של בעלי מניות אשר מבקשים לממש את זכותם בעניינים אלה, לפנות בתביעה אישית מכוח סעיפים אלה, כך שבעניין זה אין מקום לשימוש במנגנון התביעה הנגזרת, המוגשת בשם החברה ועבורה. אף הטענה המתייחסת להימנעות המשיב מכינוס אסיפות כלליות, ומזימונם של בעלי המניות לאסיפות אלה, הנה טענה שמקומה בתביעה אישית מצידם של בעלי המניות, ולא בתביעה בשמה של החברה. אף שאין התנהלות כזו מתיישבת עם דרך ניהולה התקין של חברה, עדיין אין הדבר מקים עילה לחברה עצמה. בשלב זה, יש לבחון לגופן את יתר טענות המבקשים, אשר לו יוכח קיומן, בכוחן להוות עילת תביעה של החברה עצמה, העשויה להצדיק הגשת תביעה נגזרת בשמה. טענות המבקשים - דיון והחלטה כהונתו של המשיב 2 בחברת מרחבי פיתוח ובחברות אחרות לטענת המבקשים, המשיב משמש כמנהל בחברת מרחבי פיתוח ובחברות אחרות המחזיקות גם הן במניותיה, ולפיכך בעלות זכויות במושע בכ-140 דונמים במקרקעין, באופן המקנה לו שליטה על כלל התכניות במקרקעין, ומאפשר לו לדאוג לאינטרסים של מרחבי פיתוח על פני אלו של מעוז הכרך. המבקשים לא פרטו במה מתבטאת אותה העדפה. לטענת המשיב, הטענה כי הוא "שולט" בחברת מרחבי פיתוח אינה מדויקת כלל, שכן הוא משמש מנהל אחד מבין מספר מנהליה של החברה, אשר פעולתה נבחנת גם ע"י ועדת ביקורת מקצועית, בה חברים כלכלנים ועורכי דין (והמשיב עצמו אינו חבר בה). המשיב הצהיר, כי העובדה כי הוא מכהן כמנהל בחברות נוספות המחזיקות בחלקים מהמקרקעין, אינה מהווה ניגוד עניינים אלא ההפך - מקלה על שיתוף הפעולה בין חברות אלה, באופן המועיל לקידום הטיפול בתכנון והפשרת המקרקעין (סעיף 75 לתצהירו). עוד העיד המשיב, בעדות שלא נסתרה, כי שיתוף הפעולה האמור היה ידוע לבעלי המניות מזה עשרות שנים, אולם הם לא הלינו על כך מעולם, וגם בכך יש להעיד על כך שלא ראו בדבר כניגוד עניינים עד כה. בנקודה זו, לא הבהירו המבקשים במה מתבטא ניגוד העניינים הנטען, ומהו הנזק שנגרם לחברה כתוצאה מכהונתו של המשיב בחברות האמורות. סבירה בעיני הטענה כי הנהלה מאוחדת במספר חברות אשר מעוניינות כולן בקידום פיתוח המקרקעין, משרתת את עניינן של חברות אלה בהאצת הטיפול, ואין בה משום ניגוד עניינים מובנה. מכאן, כי טענה זו של המבקשים אינה מגלה עילה, ולו לכאורה, להצדקתה של הגשת התביעה כנגזרת. גביית שכר טרחה ודמי ניהול על ידי המשיב המבקשים טענו, כי המשיב גבה לכיסו שכר טרחה ודמי ניהול באופן בלתי מבוקר, תוך שעירב בינם לבין תשלומים אחרים שנדרשו מבעלי המניות, עבור הוצאות שונות כגון הוצאות משרד. המשיב טען, כי לא גבה שכר טרחה, אלא אך גבה דמי השתתפות בהוצאות המשרד השוטפות, אשר הוצגו לבעלי המניות כהוצאות ניהול, הוצאות משרד וכיו"ב. המשיב אף הצהיר, כי המבקשים לא השתתפו בעצמם אף בהוצאות אלה (סעיף 42 לתצהירו). לתצהירו של המשיב צורף מכתב מאת משרד רו"ח עצמון את שיצר, המשמש רואה החשבון של החברה מאז שנת 1988, ובו נאמר כי מאז שנת 1989 לא הועברו כל תשלומים על ידי החברה למשרדו של המשיב 2. המבקשים לא הפריכו את האמור במכתב זה. בחקירתו הנגדית, אף אישר המבקש 1 שאלו הם פני הדברים (עמ' 113 לפרוטוקול מיום 24.6.07). המבקשים לא הביאו תשתית ראייתית לכך ששכר טרחה כאמור נגבה לפני שנת 1989, ואף אם היו עושים כן, ספק בעיני מה מידת הרלוונטיות של שכר טרחה שנגבה לכאורה למעלה מ-15 שנה לפני הגשת התובענה. מכאן, שאף בנקודה זו לא הצביעו המבקשים על עילה לכאורית להצדקת תובענה בשם החברה. ניגוד עניינים במינוי המשיב לעו"ד פרויקט הבנייה ביום 31.3.04 התקשרה חברת מרחבי פיתוח בהסכם קומבינציה עם חברות הבנייה אזורים ואפריקה ישראל, במסגרתו הוסכם על מכירתו של חלק המקרקעין הידוע כמגרש 101, בתמורה לקבלת תשלום כספי בצירוף זכאות ל- 27.7% מיחידות הדיור העתידות להיבנות בשטח. בסעיף 28 להסכם נקבע כי המשיב 2 ישמש כעורך הדין של הפרויקט, ובנספח ט"ו להסכם נקבע כי בתמורה לשירותיו יקבל שכר טרחה בשיעור 1.5% ממחיר מכירת הדירות בצירוף מע"מ ו-0.25% נוספים עבור הוצאות. המבקשים טענו, כי עצם העסקתו של המשיב כעוה"ד של הפרויקט מעידה על ניגוד עניינים, והיוותה תמריץ עבור המשיב לקדם את ההתקשרות בעסקה, על מנת לזכות בשכר הטרחה האמור, ולאו דווקא משיקולי כדאיות העסקה. כמו כן, טענו המשיבים כי על פי חוזה תנאי ההעסקה - נספח ט"ו להסכם הקומבינציה - נדרשה הסכמתם של בעלי המניות במעוז הכרך לאישור תנאי השכר האמורים. בנוסף טענו המבקשים, כי על כריתת החוזה האמור נודע להם רק זמן רב לאחר שבוצעה. המשיבים הדגישו, כי ההתקשרות בהסכם נעשתה על ידי חברת מרחבי פיתוח, ולא מעוז הכרך. לטענת המשיבים, ההתקשרות בהסכם הקומבינציה התקבלה באופן תקין ומבוקר, לאחר קבלת הצעות מחברות הבנייה המובילות במשק, ביניהן דנקנר השקעות, אשדר ושיכון עובדים, ולאחר אישורה על ידי ועדת הביקורת של חברת מרחבי פיתוח ועל ידי האסיפה הכללית, כאשר המשיב עצמו נמנע מהצבעה. ביחס למינויו של המשיב לעורך הדין של הפרויקט, טען המשיב כי מינויו של עורך דינם של בעלי הקרקע לעוה"ד של הפרויקט הנו דבר מקובל בפרויקטים כגון זה. באשר לעצם ההתקשרות בחוזה עם חברות הבנייה, המבקשים למעשה לא העלו כל טענה לפיה יש בהתקשרות עצמה כדי לפגוע בחברת מעוז הכרך. טענתם בהקשר זה מתמצה, למעשה, בניגוד העניינים הנטען במינויו של המשיב לעו"ד הפרויקט. אולם, המבקשים לא הראו במה מתבטא ניגוד העניינים האמור - אף אם היה במינוי כדי לתמרץ את המשיב לפעול לכריתת ההסכם, הרי שהמבקשים לא סתרו את טענת המשיבים לפיה ההסכם התקבל כדין, לאחר הליכי האישור הנדרשים, תוך הימנעות המשיב מהצבעה; ותוך שבמהותו אין המדובר בהסכם המזיק לחברה. המבקשים טענו כי הסכמת בעלי מניותיה של מעוז הכרך, נדרשה לצורך התקשרות בהסכם זה. איני מקבלת עמדה זו. מובן, כי חברה המבקשת לבצע התקשרות עסקית, אינה חייבת לקבל קודם לכן את אישורם של בעלי המניות הפרטניים בחברת-האם שלה. הדרך לאישורן של עסקאות עם בעלי עניין קבועה בפרק ה' לחלק השישי בחוק החברות, אשר מטיל, במקרים המעלים חשש, חובת אישור באסיפה הכללית של החברה עצמה (כאן - מרחבי פיתוח), אשר כאמור, בוצעה בענייננו. לטענת המבקשים, לפיה הסכמת בעלי המניות במעוז הכרך לשכר הטרחה נדרשה לאור הוראות הסכם הקומבינציה, לא מצאתי סימוכין בהסכם עצמו ולא בנספח ט"ו לו. מחמת שברור כי היה צורך במינויו של עורך דין כלשהו לפרויקט, איני רואה מדוע של מינויו של עו"ד שוב דווקא, יש בו כדי לפגוע בחברה - שאף אינה המתקשרת הישירה בהסכם. מכאן, שאף בנקודה זו לא הוכחה אף לכאורה טענה בדבר ניגוד עניינים, שיש בה כדי להצדיק אישור תובענה כנגזרת. התנהלות המשיב בעניין מס רכוש בנושא זה, טענו המבקשים כי המשיב פתח לחברת מעוז הכרך תיק במס רכוש, שלא לצורך ועל אף שאינה בעלת המקרקעין, בשעה שכלל לא היה רשאי לגבות תשלומים למס רכוש ממי שאינו בעליה הישירים של הקרקע. לטענת המבקשים, המשיב גבה מבעלי המניות בחברת מעוז הכרך תשלומי מס רכוש, אשר באמצעותם כיסה את חובותיהם של יתר בעלי המקרקעין. המשיבים טענו, כי הטענות בדבר מס רכוש כלל אינן רלוונטיות, שכן המס בוטל בשנת 1999. לגופן של טענות, טענו המשיבים כי פתיחת התיק הנפרד לחברה דווקא מסייעת לה, ולא גורמת לה לכל נזק - שכן כך לא היתה תלויה בחברת מרחבי פיתוח לתשלום מס הרכוש, ובעלי מניותיה יכלו לשלם את חובותיהם באופן עצמאי במועדיהם, וכך להימנע מתשלום הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות. בעניין זה, אף אם שימשו תשלומיהם של בעלי המניות במעוז הכרך לכיסוי חובותיהם של יתר בעלי המקרקעין, ומבלי להכריע בשאלה האם כך קרה, היה הדבר מהווה פגיעה בבעלי המניות בלבד, ולא בחברה עצמה - לגבי פגיעה מסוג זה נקבע כבר לעיל כי אינה מתאימה לשמש בסיס לאישורה של תובענה כנגזרת, אלא יש להגיש בעניינה, בהתקיים עילה, תביעה ישירה מטעם בעלי המניות. באשר לעצם פתיחת התיק הנפרד לחברה במס רכוש, הרי שמשנקבע כי גביית התשלומים עצמם אינה מהווה עילה עבור החברה בכללה, איני רואה מהו הנזק לחברה הטמון בהפרדת התיקים כאמור. אף המבקשים לא פירטו מהו הנזק הנטען בהקשר זה, לבד מהנזק הנדון לבעלי המניות עצמם. מכאן, שאין מקום לדיון בתביעה כנגזרת אף ביחס לנקודה זו. הימנעות המשיב מהעברת המקרקעין של שם בעלי המניות המבקשים טענו, כי המשיב פעל שלא בהתאם לטובת החברה, כאשר נמנע מהעברת המקרקעין, המצויים בבעלותה של חברת מרחבי פיתוח, על שמם של בעלי המניות בחברת מעוז הכרך, על פי שיעור זכאותם להם. לטענת המבקשים, עמדתם של המשיבים, לפיה העברה כזו אינה אפשרית ללא הסכמתם של כלל בעלי המניות במרחבי פיתוח, אינה מבוססת ומהווה אך תירוץ למניעת ההעברה; ופניה לבעלי המניות לשם השגת הסכמתם לכך - כלל לא נתבצעה. הטעם להימנעות המשיב מההעברה, לשיטת המבקשים, הוא רצונו להמשיך ולהפיק רווחים בדרך של גביית דמי ניהול שלא כדין מבעלי המניות בחברה. לטענת המבקשים, אי-העברת המקרקעין מהווה הפרה של החלטתה המיוחדת של החברה מיום 21.6.62, בה נקבע כי "כל 100 מניות רגילות תעניקנה לבעליהן זכות ל 1/50 במקרקעי החברה". המבקשים הפנו לחוזר ששלח המשיב לבעלי המניות בשנת 1971, כבר אז הודיע כי החברה עומדת לאפשר את חלוקת המשטחים לבעלי המניות - בלא שנזכרה בו דרישה להסכמה פה-אחד לעשות כן, אשר הועלתה לראשונה רק בתכתובות מאוחרות יותר. המשיבים טענו, כי העברת המקרקעין בשלב זה היתה מסכלת את המטרה בבסיס הקמת החברה, של פעולה משותפת לקידום פיתוח המקרקעין. עוד טענו המשיבים, כי ההחלטה מיום 21.6.62 אינה קובעת כי המקרקעין יועברו על שם בעלי המניות, וכלל אינה מתייחסת לפירוק החברה. המשיבים הדגישו, כי החברה אינה מחזיקה במקרקעין, אלא רק במניותיה של מרחבי פיתוח - כך שהדרך היחידה בה ניתן להביא לרישום המקרקעין על שמם, טעונה הסכמתה של מרחבי פיתוח; וכי דרך חלופית, הכרוכה בפירוק החברה, הובאה בפני האסיפה הכללית ביום 14.12.05, בישיבה בה השתתפו רוב בעלי המניות בחברה, ונדחתה על ידם - כך שהעברת המקרקעין על שם בעלי המניות, תהא מנוגדת לרצונם של הרוב המוחלט של בעלי המניות בחברה. כמו כן, טענו המשיבים דיון זה התייתר עם קבלת ההחלטה המיוחדת על ידי בעלי מניות ההנהלה ביום 16.1.06, לפיה יקנו מניות הרכוש לבעליהן זכויות הצבעה זהות לאלו של מניות ההנהלה. לפיכך, החל מאותו מועד ביכולתם של בעלי מניות הרכוש להחליט באיזו דרך פעולה ברצונם לנקוט, ואין הצדקה למתן אפשרות ל-2% מבעלי המניות לכפות על הרוב את דעתם. ראשית, ביחס להחלטה המיוחדת מיום 21.6.62, מקובלת עלי עמדתם של המשיבים, לפיה החלטה זו אינה מורה על העברתם של המקרקעין על שם בעלי המניות, כי אם אך קובעת את אופן הקצאת המקרקעין בין בעלי הזכויות. בהחלטה האמורה הוספה לתקנות ההתאגדות של החברה הוראה לפיה "כל 100 מניות רגילות תעניקנה לבעליהן זכות ל 1/50 במקרקעי החברה". אין באמירה זו כדי ללמד על כוונה להורות על חלוקת המקרקעין באופן מיידי או קרוב-טווח, אלא נראה כי מדובר בהבהרה כללית, באשר לזכויות הנובעות מכל מניה, בלא הוראה בנוגע לאופן או מועד מימושן. באשר למטרת ההתאגדות מלכתחילה, אכן, הדעת נותנת כי מטרתם הסופית של המתאגדים היתה להביא בשלב מסויים לרישום המקרקעין על שמם. המשיב טען בתצהירו, כי בעת הקמת החברה היו בעלי המניות מודעים לכך שהמקרקעין בהם רכשו זכויות אינם מפותחים ומצויים באיזור הצפוי לדרוש תכנון ארוך וסבוך, כך שזמן רב יחלוף בטרם יזכו לממש את השקעתם (סעיף 35 לתצהיר). ייתכן אמנם שבעלי המניות לא צפו כי הזמן הנדרש לביצוע הליכים אלה ייארך עד כדי כך, אולם את התארכות ההליכים יש לבחון לאור נתוניהם הבעייתיים של המקרקעין (לגביהם לא נחלקו הצדדים) - המצויים בסמיכות יחסית לשפת הים, באיזור שעד לפני שנים לא רבות היה מרוחק ממרכז עירוני, ובבעלותם מפוצלת בין בעלים רבים. פעולה לחלוקת המקרקעין בין בעלי המניות בטרם הושלמו הליכים אלה, עלולה לסכל את מטרתם הראשונית של מקימי החברות, ואינה מתיישבת בעת זו עם ההגיון הכלכלי. בנוסף, מפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 14.12.05 אכן עולה, כי בעלי המניות יודעו באשר לאפשרות פירוק החברה לשם העברתו המיידית של רישום המקרקעין, ובחרו במכוון שלא לנקוט בדרך זו - באסיפה בה כלל לא נכחו המבקשים. לאור האמור, אני סבורה כי הימנעות המשיב מרישום המקרקעין על שם בעלי המניות משקפת את רצונם של רוב בעלי המניות בחברה, מתיישבת עם מטרת הקמתה ואינה מהווה פגיעה בה, כך שאין היא מהווה עילה לתביעה נגזרת בשם החברה. מובן, כי אם סבורים המבקשים, המהווים מיעוט בנקודה זו, כי החלטת הרוב בעניין זה פוגעת בזכויותיהם, פתוח בפניהם המסלול של תביעת סעד בגין קיפוח המיעוט; אולם סעד מסוג זה אינו עניינה של ההחלטה הנוכחית. מחדליו הנטענים של המשיב ביחס לניצול המקרקעין המבקשים העלו מספר טענות, בעניין מחדלים נטענים של המשיב לקידום פיתוחם העתידי המקרקעין, וניצולם המיטבי בהווה. פינוי "הר הזבל" טענתם של המבקשים בהקשר זה, התייחסה לחלק מן המקרקעין המצוי בשטח השיפוט של עיריית בת-ים, ובו נהגה העיריה להשליך פסולת משך שנים. המבקשים טענו, כי המשיב נמנע מלפעול לסילוק ידה של עיריית בת ים מהשטח ולפינוי הפסולת, דבר שהביא לעיכוב אישור התכניות לפיתוח השטח בוועדות התכנון, וכן לא פעל לזיכוי החברה בדמי שימוש או פיצוי אחר מעיריית בת ים עבור השימוש בשטח, ולא להשגת פטור ממס רכוש עבור שטח השלכת הפסולת. לשיטת המבקשים, היה על המשיב לתבוע מעיריית בת ים את תשלום מס הרכוש אשר שילמה החברה בגין השטח לאורך השנים, ולהגיע עם העיריה להסכם בדבר ויתור על מס רכוש תמורת השימוש בקרקע. עוד הדגישו המבקשים, כי כל הפעולות שביצע המשיב בעניין, בוצעו רק לאחר הגשת התובענה, בשנת 2001. המשיבים טענו, כי המדובר בטענה קנטרנית, שכן המדובר בשטח קטן ביותר מהמקרקעין, אשר חברת מרחבי פיתוח מחזיקה ב-23% ממנו בלבד; שטח זה היה מיועד ממילא לשמש כשטח ציבורי פתוח על פי התכניות, והמבקשים למדו על השלכת האשפה בו רק מתוך החוזרים שנשלחו על ידי המשיב. המשיב עצמו טען, כי עם גילוי העובדות החל לפעול נמרצות בעניין פינוי השטח, לרבות הגשת תביעה לבית משפט השלום בכפר סבא (ת.א. 6729/01). כמו כן טען המשיב, כי השלכת הפסולת במקום כלל לא עיכבה את הליכי התכנון בנוגע למקרקעין לאישור תכנית בי/410 במקום, וכי התנצחות עם עיריית בת ים בעניין היתה עלולה אך להקשות על ההליך. איני סבורה, כי יש בהתנהלותו של המשיב בעניין "הר הזבל" והפעולות לפינויו, כדי להוות עילה לתביעה בשמה של החברה. אכן, עצם השלכת הפסולת במקום, עלולה לעכב את הליכי התכנון באזור - כפי שטען גם המשיב עצמו במסגרת התביעה לסילוק יד שהגיש (סעיף 8 לכתב התביעה)- ולגרום בכך לנזק לחברה; אולם מתיאורי הצדדים, לא עלה כי פעולותיו של המשיב בהקשר זה אינן מספקות ועולות כדי מחדל כלפי החברה. הצעות לפתרון נושא הר הזבל הועלו עוד בישיבת הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מיום 16.8.00; חוזר עדכון נשלח לבעלי המניות בעניין ביום 22.8.01, ותביעת סילוק היד הוגשה בנובמבר 2001. המבקשים טענו כי המשיב "המתין" עם נקיטת הפעולות בעניין עד לאחר הגשת כתב התביעה נשוא הליך זה, אולם לא הראו מתי החלה בפועל השלכת האשפה במקום, ולא מתי נודע למשיב על כך (עמ' 38-39 לפרוטוקול מיום 6.6.07), כך שלא ניתן לקבוע כי פעולות אלו ננקטו באיחור ותוך עיכוב בלתי סביר. יתרה מכך, המבקשים לא תבעו כל פיצוי בשם החברה עבור נזק שנגרם לה כתוצאה מנושא זה, אלא עתרו בתביעתם להחלפתו של המשיב כמנהל החברה. בשלב זה, בו כבר ביצע המשיב הליכים לפתרון נושא הר הזבל, לא נראה כי החלפתו תשרת את טובת החברה בנקודה זו. מחמת שפיצוי בגין מחדלי העבר הנטענים לא נתבע, כאמור, הרי שאף בנקודה זו איני רואה הצדקה לאישורה של התביעה. חניה תת קרקעית המבקשים טענו, כי תכנית הפיתוח שהגיש המשיב בשם החברה כללה בה מגרש חניה פתוח על שטח של כ-120 דונם, שהוקצה לעיריית ראשון לציון, וזאת תחת הקמת מגרש חניה תת-קרקעי וניצול השטח לבנייה ולשטחים ציבוריים פתוחים. טענה זו לא הועלתה במסגרת הבקשה לאישור התובענה כנגזרת. בישיבת בית המשפט מיום 15.6.08, בה הועלתה נקודה זו בחקירת המבקש, התנגד ב"כ המשיבים להרחבת החזית (עמ' 595 לפרוטוקול הנ"ל), ובכל זאת הועלתה נקודה זו שוב במסגרת סיכומי המבקשים. נושא החניה התת-קרקעית אכן אינו מוזכר בתביעה ובבקשת האישור, ובהתאם לכך אין מקום לדון בו במסגרת החלטה זו. דמי שימוש בעבור שימוש בחניה עוד טענו המבקשים, כי דמי שימוש אשר נגבו מעיריית ראשון לציון עבור חניה בשטח המקרקעין, לא הועברו לחברת מעוז הכרך, באופן המהווה ניגוד עניינים והפלייתה לרעה. אף טענה זו לא הועלתה במסגרת כתב התביעה ובקשת האישור; וגם בעניינה התנגדו המשיבים להרחבת החזית - עמ' 426 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.08. מכאן, שגם בנקודה זו אין מקום להתייחסות במסגרת החלטה זו. שיעבוד המקרקעין על ידי המשיב טענה נוספת העלו המבקשים, ולפיה המשיב מישכן שלא כדין את מקרקעי מרחבי פיתוח, לצורך הבטחת הלוואה בגובה של כ-5 מיליון דולרים. לטענת המבקשים, פעולה זו מהווה הפרה של סעיף 19 לתקנות ההתאגדות של החברה, בו נקבע כי "אין לשעבד את רכוש החברה או כל חלק ממנו אלא בהסכמת כל בעלי המניות הרגילות בכתב, וזאת מלבד שעבודים על לסכום של 50,000 ל"י". אכן, תקנות ההתאגדות אוסרות על מישכון רכוש החברה בלא הסכמת בעלי מניותיה. אולם, אותו שעבוד מדובר (לגביו לא הציגו המבקשים כל מסמכים, אך המשיב הודה בקיומו בחקירתו - עמ' 469 לפרוטוקול מיום 22.5.08), נעשה במקרקעין שהם רכושה של חברת מרחבי פיתוח, ואינם רכושה של חברת מעוז הכרך, אשר מחזיקה במניות מרחבי פיתוח בלבד. לא ניתן לומר כי שיעבוד מקרקעי חברה אחרת, מהווה הפרה של ההוראה האמורה. אין הדבר מהווה עילה לתביעה בשם מעוז הכרך. אופן ניהול החברה על ידי המשיב ביחס לאופן ניהולה השוטף של חברת מעוז הכרך, טענו המבקשים כי המשיב ניהל לבדו את החברה לאורך השנים, ללא כינוס ישיבות הנהלה. זאת, בניגוד לסעיף 38 לתקנות ההתאגדות של החברה, בו נקבע כי "המניין החקי הנדרש לקבלת החלטות בישיבות ההנהלה ייקבע ע"י ההנהלה וכל עוד לא נקבע אחרת יהיה המניין החוקי שניים". כמו כן, נמנע המשיב מכינוס אסיפות כלליות של החברה. עוד טענו המבקשים, כי המשיב ריכז לאורך השנים את מניות ההנהלה של החברה בידיו ובידי בני משפחתו, בלא להבהיר כיצד קרה הדבר או להציג מסמכים בעניין. המשיב אמנם טען כי לא נפל פגם מהותי באופן ניהולו את החברה ובדרך בה קידם את ענייניה, אולם לא הכחיש את הטענות האמורות באשר לדרך ניהולה על ידו. בחקירתו, הודה המשיב כי לא כינס את האסיפה הכללית של החברה (עמ' 647 לפרוטוקול מיום 19.6.08), וכי בפועל, ניהל את החברה לבדו (עמ' 428 לפרוטוקול מיום 22.5.08). דרך התנהלות זו, יש בה טעם לפגם, שכן אין היא מאפשרת פיקוח הולם מצד בעלי המניות, ואין היא מתיישבת עם הוראות החוק הנוגעות לכינוס אסיפות ורישום פרוטוקולים. בפסק דין קודם שניתן בעניינו של המשיב ושל חברה בניהולו, ת.א. (ת"א) 817/90 רבקה אלקין נ' חברת פנינת הכרך בע"מ, קבע כב' השופט לויט כי המשיב לא הקפיד במילוי הוראות פקודת החברות בכל הנוגע לקיום אסיפות, ניהול פרוטוקולים ודיוח לרשם החברות, אולם סבר כי פגמים אלו אינם מצביעים על פגיעה ממשית בחברה, והם ניתנים לתיקון בעתיד. בהחלטה מאוחרת יותר בעניינו של המשיב וחברה בניהולו, בש"א (ת"א) 12930/03 בן עמי גלר נ' מדור בכרך בע"מ, , חזר כב' השופט בנימיני על קביעתו האמורה של כב' השופט לויט, והכריע כי בהליך המאוחר עדיין ניכרו פגמים דומים בהתנהלותו של המשיב, אולם אף שם נקבע כי הגשת תביעה נגזרת אינה הדרך הנכונה לתיקון פגמים אלה, אלא ניתן לפעול לתיקונם בדרך של הגשת בקשה מתאימה לפי חוק החברות. קביעות אלה יפות גם לענייננו. הגם שאופן ניהולה המתואר של החברה אינו תקין, ויש להקפיד על מילוי הוראות החוק הנושאים המתוארים לעיל, הרי שלא הוכח כי התנהלות זו הביאה לפגיעה ממשית כלשהי בחברה או בעלי מניותיה. משקלן של טענות אלה אף קטן, לאור העובדה כי המבקש 1 עצמו העיד בחקירתו כי לא היה מגיע לאסיפות הכלליות (עמ' 33 לפרוטוקול מיום 6.6.07), וכי כלל אינו מכיר באסיפה הכללית (עמ' 18 לפרוטוקול הנ"ל). על כל פנים, לאור שינוי התקנון מיום 16.1.06, אשר הקנה לבעלי מניות הרכוש זכויות הצבעה מלאות להשתתפות בניהול החברה, כעת יש באפשרותם של בעלי מנניות אלה להכתיב את דרך ניהולה של החברה, כך שאין עוד משמעות רבה לאופן ניהולה עובר לתיקון זה, ואין מקום למתן סעד אופרטיבי בעניין מן הסעדים שנתבקשו. סיכום מכל הטעמים המפורטים לעיל, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה לאישור התביעה כתביעה נגזרת. לאור האמור בסעיף 20 לעיל, ובהתחשב בפגמים שנפלו באופן ניהולה של החברה על ידי המשיב וטרם הוכח כי תוקנו, אין צו להוצאות.תביעה נגזרת