קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי אבטלה לאחר עבודה אצל קרוב משפחה: 1. השאלה השנויה במחלוקת בתיק זה היא - האם כדין דחה המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") את תביעתה של התובעת לדמי אבטלה? השתלשלות העניינים בתיק: 2. ביום 16/10/05 הגישה התובעת לנתבע תביעתה לקבלת דמי אבטלה (מוצג נ/1). לטענת התובעת, בתקופה החל מיום 1/6/04 ועד ליום 30/9/05 היא עבדה בחברת סופר אופיס בע"מ (להלן: "החברה"), אשר הייתה בבעלות בנה - מר ברק גן אור, וביום 1/10/05 היא פוטרה מעבודתה. בהתאם לכך, החל מחודש 10/05 היא החלה להתייצב בלשכת שירות התעסוקה. 3. ביום 12/1/06 דחה הנתבע את תביעתה של התובעת לדמי אבטלה, על סמך סעיף 335(ה) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), ומהנימוקים כדלקמן: "על פי המידע המצוי בידינו הנך בעל שליטה בחברת מעטים, כהגדרתו בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה. לפיכך, עפ"י סעיף 335(ה) לחוק הביטוח הלאומי שנכנס לתוקף ב- 01.01.2004, אינך מבוטח בביטוח אבטלה" (הנספח לכתב התביעה). 4. ביום 16/9/07 הגישה התובעת, שאינה מיוצגת בהליך זה, תביעתה זו לבית הדין. 5. לטענת התובעת, בין היתר, בנה - ברק גן אור, היה בעל המניות היחיד בחברה. כמו כן, לתובעת לא הייתה זכות הצבעה או זכות למנות מנהל בחברה. תפקידה של התובעת בחברה היה טיפול בהנהלת חשבונות, אדמיניסטרציה והכנת משכורות. 6. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 16/3/09, הסכימה ב"כ הנתבע, כי התובעת אינה מחזיקה לפחות 10% מהון המניות של החברה (ש' 12-10, עמ' 1 לפרוטוקול). בהתאם לכך, טענתו העיקרית של הנתבע, הינה, כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין החברה, ולפיכך, דין תביעתה לדמי אבטלה להידחות (עמ' 12-11 לפרוטוקול). 7. משכך, המחלוקת הדרושה הכרעה בתיק זה, הינה, האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין החברה, בתקופה שמיום מיום 1/6/04 ועד ליום 30/9/05, והאם כדין דחה הנתבע את תביעתה של התובעת לדמי אבטלה? 8. להשלמת התמונה יצוין, כי בדומה לתביעתה זו של התובעת, ביום 29/4/07 הגיש בעלה של התובעת - מר מרדכי גן אור תביעתו לבית דין זה, כנגד הנתבע, בגין דחיית תביעתו לדמי אבטלה (בל 1492/07) . בדיון שהתקיים לפנינו ביום 30/6/08 חזר בו מר מרדכי גן אור מתביעתו זו, ובהתאם לכך, תביעתו בתיק בל 1492/07 נדחתה. דיון והכרעה 9. סעיף 158(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע: "158. בפרק זה - "מבוטח" - (1) תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1, והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו". 10. סעיף 161(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע: "161.(א) לענין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא אחת מאלה: (1) 360 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 540 הימים בתכוף לתאריך הקובע". 11. כמו כן, סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי קובע: " "עובד" - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".   12. בעניין זה נקבע, כי אין בקרבה משפחתית כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד-מעביד. אולם, כאשר הצדדים הם קרובי משפחה, יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטריים, התנדבותיים או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר, כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי או סמלי וכדומה (דב"ע לג/ 108- 0 המוסד נ' שרה כץ, פד"ע 31; דב"ע נג/ 78- 0 חוה פייגלשטוק נ' המוסד, פד"ע כו 283; דב"ע נה/ 295- 0 המוסד נ' רחל אזולאי, עבודה ארצי כט (2) 266; עבל 166/99 חיה שחר נ' המוסד, ).   13. כמו כן, יש לבחון האם מעשיו של בן המשפחה חרגו "מעזרה משפחתית", שאם לא כן, לא נקשרו יחסי עובד מעביד בין הצדדים לעניין חוק הביטוח הלאומי (עב"ל 20034/98 המוסד נ' שמואל הרצליך, עבודה ארצי לב (3) 365; עב"ל 217/97 המוסד נ' רות שוורץ עבודה ארצי לב (6) 365; עב"ל 373/97 שושנה שוורץ נ' המוסד, ). 14. הפסיקה קבעה שני תנאים מצטברים, שצריך שיתמלאו, על מנת ש"בן משפחה" שאין בינו לבין מפעל יחסי עובד-מעביד, ייחשב כעובד. האחד- עבודה במפעל באופן סדיר, והשני - אילולא נעשתה העבודה על ידי אותו קרוב - הייתה נעשית בידי עובד (דב"ע מז/ 6-0 מרדכי סרוסי נ' המוסד, פד"ע יח 434).  15. לטענת התובעת, התקיימו בינה לבין החברה, יחסי עובד ומעביד מיום 1/6/04 ועד ליום 30/9/05, כאשר ביום 1/10/05 היא פוטרה מעבודתה זו. כתימוכין לטענתה זו, הציגה התובעת לפני בית הדין את המסמכים הבאים: א. בקשה לרישום החברה, על שם מר ברק גן אור. ב. דו"ח מאת רשם החברות, לפיו, בנה של התובעת - ברק, הינו בעל המניות בחברה, ובעלה - מרדכי, הינו מנהל התאגיד (מוצג נ/5). ג. דיווח מאת הנתבע, כי החל מחודש 6/04 ועד לחודש 9/05, מעסיקה היה סופר אופיס בע"מ. ד. תלושי שכר על שמה של התובעת, מחודש 6/04 ועד לחודש 9/05. ה. אישורי התייצבות בלשכת שירות התעסוקה (ראה: הנספחים המצורפים לסיכומי התובעת). 16. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 16/3/09 העידו התובעת, בעלה - מר מרדכי גן אור, ובנם - מר ברק גן אור. 17. כבר עתה נאמר, כי עיון בחומר הראיות, עדויות, תצהירים והמסמכים השונים אשר הוגשו לתיק, מעלה, כי קיימות סתירות מהותיות בגרסת התובעת, בעלה ובנם, אשר התגלו כבלתי מהימנות ולא אמינות, הכול כפי שנפרט להלן. 18. מגירסת התובעת והעדים מטעמה עולה, כי המדובר בחברה משפחתית, שהפעילה מספר חנויות לציוד משרדי, כאשר משרדיה של החברה היו מצויים ברח' המסילה 22 בנשר, שם כביכול עבדה התובעת. נבקש כעת לפנות לתיאור התובעת את המשרד בו היא עבדה. התובעת העידה לפנינו, כי במשרדי החברה היה לה חדר משלה. וכך תיארה התובעת את משרדי החברה ברח' המסילה 22 בנשר, בו היא עבדה: "אני עבדתי בנשר ברח' המסילה. המשרד היתה בקומת קרקע, היתה כניסה, מטבחון, חדר של עובדים, חדר שלי, היה הול גדול שכולם עבדו שם, לי היה חדר כזה ומוטי גם ישב שם, ומטבחון. לי היה חדר משלי, רק אני ישבתי בו. במשרד היו 2 בנות: דינה, היא ישבה בקצה מצד ימין ואחת ששכחתי את שמה, היא ישבה יותר באמצע. עוד במשרד היה מוטי בעלי, אני חושבת שהיה לו חדר משלו. אני לא זוכרת אם היה לו חדר משלו. עוד במשרד היתה אישה שמנקה ועובדת לפעמים בניקיון. לשאלת בית הדין, גם ברק הבן שלי ישב במשרד. הוא יותר הסתובב בין החנויות אבל היה לו גם כן מקום לשבת. היתה עוד עובדת שישבה בדלפק" (ש' 21-13, עמ' 3 לפרוטוקול). 19. בשונה מעדותה של התובעת, העיד לפנינו בעלה - מרדכי, כי המשרד היה בנוי מחדר אחד גדול, וכי לתובעת לא היה חדר משלה: "לשאלת בית הדין אם לאשתי היה חדר לבד במשרד, אני משיב שזה היה חדר גדול אחד, אולי היו מחיצות. עד כמה שאני זוכר לא היה לה מחיצה" (ש' 17-16, עמ' 7 לפרוטוקול). 20. ואילו, בנה של התובעת - ברק, העיד לפנינו, כי הוא זוכר טוב כיצד המשרד נראה, וכי היה אולם מכירות גדול, כאשר מאחור היה מטבחון קטן ומחסן קטן, שם אפשר היה לשבת. כמו כן, ברק העיד כי לתובעת היה שולחן משלה. זאת, בעוד שבהמשך ולשאלת בית הדין, תיקן ברק את דבריו וטען כי לתובעת היה חדר משלה (ש' 14-11, עמ' 10 לפרוטוקול). 21. זאת ועוד, בעלה של התובעת - מרדכי, שינה את גרסתו בהמשך הדיון, וטען כי היו בתחילה 3 יחידות, כאשר יחידה אחת הייתה מחסן, היחידה השנייה הייתה חנות והיחידה השלישית הייתה משרדים, ובשלב כלשהו מתוך רצון לחסוך בעלויות, הם צמצמו ל-2 יחידות (ש' 27-24, עמ' 10 לפרוטוקול). 22. בהודעתה מיום 22/11/05 לחוקר מטעם המל"ל, סיפרה התובעת, כי היא קיבלה את שכרה במזומן, מהקופה של המכירות בחנות, וכי היא לא הייתה מושכת את השכר במועד קבוע, אלא לפי הצרכים, ובמספר משיכות (ש' 20-16, עמ' 2 למוצג נ/2). 23. עם זאת, בעדותה לפנינו, שינתה התובעת גרסתה זו וטענה, כי שכרה שולם לה באמצעות המחאות (ש' 10-4, עמ' 4 לפרוטוקול). ויודגש, התובעת לא הציגה לפני בית הדין, כל ראיה שהיא על כך שאכן בפועל שולם לה שכר עבודה, או אישור על הפקדות ההמחאות בחשבון הבנק שלה. 24. בניגוד לעדותה זו של התובעת, בעלה של התובעת, העיד לפנינו, כי בתחילה שולמה משכורתה של התובעת בהמחאה, ולאחר מכן, במזומן (ש' 6-4, עמ' 7 לפרוטוקול). 25. ואילו, בנה של התובעת - ברק, העיד לפנינו, כי שכרה של התובעת שולם במזומן, כאשר הוא לא זוכר אם התשלום היה במזומן לאורך כל תקופת ההעסקה (ש' 8-5, עמ' 9 לפרוטוקול). עוד העיד ברק, כי שכרה של התובעת שולם לה במועד אחד וקבוע (ש' 30-23, עמ' 9 לפרוטוקול) זאת בעוד, שבהודעתו מיום 8/12/05 לחוקר מטעם המל"ל, סיפר ברק כי שכרה של אימו שולם לה באמצעות המחאות (ש' 15, עמ' 3 למוצג נ/6). 26. משנשאלה התובעת בעדותה לפנינו, האם שכרה והשכר של בעלה לא שולם במועד קבוע ובתשלום אחד, אלא לפי יכולת החברה, היא השיבה כי היא כבר לא זוכרת (ש' 3-1, עמ' 6 לפרוטוקול). 27. התובעת העידה לפנינו, כי במסגרת תפקידה היא הכינה תשלומים לספקים, וכי היא הייתה משלמת לספקים בהמחאות, אולם, היא לא הייתה חותמת על ההמחאות (ש' 26-22, עמ' 3 לפרוטוקול). 28. לעומתה, העיד לפנינו בנה - ברק, כי התובעת הכינה את ההמחאות וחתמה עליהן (ש' 14-11, עמ' 9 לפרוטוקול). עם זאת, בהמשך, טען ברק, כי התובעת הכינה את ההמחאות, ומרדכי היה זה שחתם עליהן (ש' 32-31, עמ' 9 לפרוטוקול). 29. משנשאלה התובעת, האם היא יכולה להמציא מסמך כלשהו בכתב ידה מתקופת עבודתה בחברה, היא ענתה בשלילה, בטענה כי "... לא הייתי הולכת לבנק" (ש' 32-27, עמ' 3 לפרוטוקול). זאת כאשר, יודגש, כי לטענת התובעת, במסגרת עבודתה היא הייתה משלמת לספקים, מארגנת את התשלומים ותנאי התשלום, וכן, הייתה מקבלת מכל העובדים את שעות העבודה שלהם, מסכמת את שעות העבודה ומכינה להם תלוש שכר (ש' 32-22, עמ' 3 לפרוטוקול). 30. בנקודה זו, יש לשים לב לכך, כי מעדותה של התובעת עולה, כי לחברה הייתה מנהלת חשבונות בשם דינה טייגר, אולם, לטענת התובעת, את המשכורות רק היא הכינה (ש' 19-18, עמ' 5 לפרוטוקול). 31. עוד יש לשים לב לכך, כי בעלה של התובעת- מרדכי, העיד לפנינו, כי במסגרת תפקידה התובעת טיפלה בחשבונות של הספקים, עבדה בהנהלת חשבונות והכינה את תלושי השכר (ש' 31-27, עמ' 6 לפרוטוקול), וכי: "הנה"ח זו היתה עיקר העבודה של אשתי" (ש' 12, עמ' 7 לפרוטוקול). יחד עם זאת, גם מרדכי העיד לפנינו, כי לחברה הייתה מנהלת חשבונות בשם דינה (ש' 19-18, עמ' 7 לפרוטוקול). 32. ואילו, בנה של התובעת - ברק, העיד לפנינו, כי התובעת הייתה מנהלת החשבונות בחברה (ש' 10, עמ' 9 לפרוטוקול). זאת בעוד, שבהודעתו מיום 8/12/05 לחוקר מטעם הנתבע, סיפר ברק, כי לחברה הייתה מנהלת חשבונות בשם דינה, אשר עבדה במקביל לאימו (ש' 4-3, עמ' 3 למוצג נ/6). 33. ואם בסתירות אלו לא די, הרי שבהודעתו מיום 8/12/05 לחוקר מטעם המל"ל, סיפר ברק כי אביו היה אחראי על הקשר עם רוב הספקים, וכי גם הוא היה בקשר עם חלקם, אך אביו "עשה את הרוב" (ש' 14-13, עמ' 1 למוצג נ/6). 34. לטענת התובעת, תפקידה בחברה היה טיפול בהנהלת חשבונות, אדמיניסטרציה והכנת משכורות. ויודגש, התובעת העידה לפנינו, כי היא עבדה ב"אדמיניסטרציה" של החברה (ש' 5, עמ' 2 לפרוטוקול). יחד עם זאת, עיון בעדותה ובגרסתה של התובעת מעלה, כי התובעת כלל לא מתמצאת בפרטים אשר הינם אינהרנטיים ורלוונטיים לתפקידה זה, כפי שנפרט להלן: א. התובעת העידה לפנינו, כי היא עבדה "6 ימים בשבוע או 5 ימים בשבוע, אני לא זוכרת", וכי היא לא יודעת אם היו שינויים בהיקף משרתה, כאשר לא נראה לה שהיו שינויים (ש' 32-28, עמ' 4 לפרוטוקול; ש' 1, עמ' 5 לפרוטוקול). ב. התובעת לא זכרה בדיוק כמה חנויות היו לחברה, כאשר לטענתה היו "4 או 5 או 6 חנויות" (ש' 4, עמ' 2 לפרוטוקול). בהקשר זה, יש לציין, כי התובעת העידה לפנינו שהיו לחברה חנויות לציוד משרדי בחיפה ברח' העצמאות וברח' הרצל, במת"ם וביוקנעם. עם זאת, התובעת לא זכרה את הכתובות של החנויות (של אף אחת מהן), וכן, לא את השמות של העובדים בחנויות. זאת, כאשר יש לזכור, כי לטענת התובעת במסגרת תפקידה היא הכינה את משכורות העובדים, והייתה מקבלת מכל העובדים את שעות העבודה שלהם, מסכמת את שעות העבודה ומכינה להם תלוש שכר (ש' 32-30, עמ' 2 לפרוטוקול; ש' 12-1, עמ' 3 לפרוטוקול; ש' 32-31, עמ' 3 לפרוטוקול). ג. התובעת לא זכרה מי חתם על מכתב פיטוריה מיום 20/9/05 (מוצג נ/3; ש' 24-23, עמ' 1 לפרוטוקול). ד. התובעת לא ידעה אם בעלה פיטר את העובדים בחברה, ומסר להם מכתבי פיטורים (ש' 8-7, עמ' 2 לפרוטוקול). כך גם התובעת לא ידעה מי קיבל את העובדים לעבודה בחברה (ש' 23-20, עמ' 4 לפרוטוקול; ש' 17-16, עמ' 5 לפרוטוקול). ה. התובעת לא זכרה האם היא קיבלה פיצויי פיטורים בעת שפוטרה, או האם עובדים אחרים אשר פוטרו במקביל, קיבלו פיצויי פיטורים (ש' 19-11, עמ' 2 לפרוטוקול). ו. ולמותר לציין, כי הדברים מדברים בעד עצמם. סוף דבר 35. קשה לראות מצב, כי התובעת עבדה בחברה המשפחתית ולפי עדותה היא עבדה ב"אדמיניסטרציה" של החברה, טיפלה בהנה"ח והכינה משכורות לעובדים, כשמדובר בחברה משפחתית אשר הפעילה חנויות לציוד משרדי, בעוד שבפועל התובעת לא ידעה לומר כמה חנויות היו לחברה ומהן הכתובות של החנויות. כך גם לא ייתכן, שהתובעת הכינה משכורות לעובדי החברה, כשהיא לא ידעה לומר שמות של העובדות שעבדו באותן חנויות וכיצד ייתכן, שהתובעת טיפלה בהנה"ח ולא ידעה לומר שמות של ספקים, כשבקושי נזכרה בשמות של שני ספקים מתוך עשרות (זאת בשונה מעדותו של בעלה של התובעת, ששלט היטב, הן במספר החנויות, הן במיקומן וכתובתן ובכל שמות הספקים). תמוה הדבר, כי התובעת, יחד עם כל עובדי החברה פוטרו בשל משבר כלכלי שפקד את החברה, אלא שבחודשים האחרונים לעבודתה של התובעת, שכרה עלה באופן ניכר, כך שאם בחודשים הראשונים לעבודתה היה שכרה החודשי סך של 4,000 ₪, הרי שבחודשים האחרונים לעבודתה, קפץ לפתע שכרה לסך של 6,138 ₪. בפועל לא הוצגו ראיות כלשהן שהשכר הזה אכן שולם לתובעת וגם לגבי אופן התשלום, היו כאן סתירות מהותיות, עת שלחוקר המוסד לביטוח לאומי סיפרה התובעת, שקיבלה את שכרה במועד לא קבוע, במזומן מהקופה של המכירות בחנויות ואילו בבית הדין, השתנתה גירסתה ולפתע שכרה שולם לה גם באמצעות המחאות. הסתירה המהותית ביותר שנפלה בגירסתה של התובעת הינה, באופן בו ניסתה לתאר את המשרד בו היא עבדה, כשלפי עדותה היה לה חדר משלה במשרד ולפי עדות בעלה לא היה לה חדר משלה במשרד. 36. בנסיבות אלו, לאור הסתירות המהותיות בגרסת התובעת, בעלה ובנה, אשר התגלו כבלתי מהימנות ולא אמינות, ולאחר שבחנו את נסיבות המקרה, ההודעות, תצהירים, עדויות, הראיות והמסמכים השונים שהוגשו לתיק, מגיעים אנו למסקנה, כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, ולא הוכיחה כי אכן התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין החברה, בתקופה שמיום 1/6/04 ועד ליום 30/9/05. במצב דברים זה, גם אם הייתה מעורבות כלשהי מצד התובעת בחברה, ניתן לראותה לכל היותר כעזרה משפחתית, ותו לאו. 37. אשר על כן - התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.דמי אבטלה