קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי אבטלה לאחר עבודה בעסק של ההורים: 1. לפנינו תביעתה של התובעת לדמי אבטלה מיום 15/1/2006, שנדחתה מהטעם שלא התקימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין מעסיקה. 2. בתצהירה מסרה התובעת כי הינה מאפרת ומנקירוסטית במקצועה וכי עבדה כמאפרת בסלון כלות "לה בוהם" בנתניה (להלן: "הסלון") שבבעלות הוריה וזאת החל משנת 1995. בשנת 2003 פוטרה וחזרה לעבוד בינואר 2004. עוד הוסיפה כי בתקופה זו ילדה את בתה ושהתה מספר חודשים בחופשת לידה. סיבת הפיטורים בשנת 2003 לדבריה נבעה מאיחורים, יציאות במהלך העבודה וטענות לגבי טיב שירות, כשלדבריה סברה כי היא זכאית ליחס מיוחד לאור היותה בתם של בעלי הסלון. פיטוריה בחודש אוקטובר 2005 שבעקבותיו הגישה את תביעתה לדמי אבטלה שהינה מושא תיק זה נבעה מטענות אביה באשר להיקף העבודות הצפוי שהיה אפסי ולא הצדיק החזקת עובד קבוע. אשר לשכר, לדבריה בשנת 1999 רכשה דירה וכדי לקבל משכנתא הסכים אביה לשלם את ההחזרים תוך שהוא סכם עמה כי תשלומים אלה יופחתו ממשכורתה. עוד הוסיפה כי היו תקופות בהן חשבונה לא היה מוגבל והיא נזקקה להראות בבנק הכנסות קבועות ולפיכך ביקשה לקבל את מלוא שכרה על מנת להפקידו, ואז היתה נערכת התחשבנות בינה לבין אביה. עוד טענה כי אביה שילם עבורה עבור שירותי חשמל, גז, מים וביוב. כמו כן אביה נתן שיקים דחויים בגין החזר הלואה שנטלה ביוני 2005. לדבריה בכל חודש עבודה היתה נערכת התחשבנות והתובעת היתה מקבלת את יתרת שכרה במזומן. לדבריה שכרה הועלה החל מחודש יולי 2005 מ-3,000 ₪ נטו ל-4,000 ₪ נטו שכן אביה ביקש כי תגדיל את היקף משרתה ל-8 שעות ביום, כל יום 5 ימים בשבוע. 3. מטעם התובעת העידו התובעת, אביה מר משה שרביט ועובדת נוספת בסלון בתפקיד תופרת גב' ויקטוריה פלקוביץ. הנתבע הגיש תעודות עובד ציבור המתיחסות לדמי אבטלה אשר קיבלו התובעת והעדה גב' ויקטוריה פלקוביץ. 4. מהחקירות הנגדיות עלו העובדות הבאות: מאז פיטוריה בחודש אוקטובר 2005 לא עבדה התובעת בסלון ולמעשה לא עבדה כלל עד לחודש יולי 2007 שאז החלה לעבוד בתל אביב, לא בסלון כלות. התובעת העידה כי לאחר שהפסיקה לעבוד המשיך אביה בתשלומי ההלואה והמשכנתא. אחרי כמה חודשים, בנובמבר 2006 המשכנתא עברה לבעלה ואת ההלואה שילם בעלה במזומן. עוד העידה כי אביה המשיך לעזור לה בתשלומים נוספים מלבד המשכנתא וההלואה כגון בזק וחשמל כך גם בשנת 2003 אחרי שהפסיקה לעבוד. בתשובה לשאלה איך התחשבנו השיבה: "עם בעלי, הוא נתן לי קצת והסתדרנו, והתקזזנו ונשארתי לו חייבת. הכל רשום אצל בעלי, כל פעם נתנו כשאנחנו יכולים , הסתבכנו קשה עם הבנק". עוד הוסיפה כי גם תשלומי פיצויי הפיטורים קוזזו כנגד ההלואות. באשר לשעות העבודה העידה בחקירתה הנגדית: "כל יום עבדתי 8 שעות משעה 11:00 ועד השעה 19:00". מר משה שרביט אביה של התובע הבהיר כי תמיד התובעת נשארה חייבת כסף, אם כי הוא לא ויתר על כלום. כאשר נשאל מר שרביט אם העסיק עובדת אחרת לאחר פיטורי התובעת בשנת 2003 השיב: "יש לי עובדת שהיא גם מאפרת וגם ספרית, ובתקופה הזאת היא היתה עושה את האיפורים". [פרוטוקול מיום 21/11/2007 ע' 11 ש' 11]. לגבי פיטורי התובעת בשנת 2005 השיב: "כן לקחתי לכמה חודשים, היא לא רוצה לעבוד אצלי, כי אין לה זכויות, אם מחר היא תיפגע בעבודה מה תגידו". [פרוטוקול מיום 21/1/2007 ש/ 12-11]. אשר לשעות העבודה אישר מר שרביט את עדות התובעת בחקירה הנגדית כי לאורך כל תקופת העסקה לא היה שינוי בשעות העבודה והתובעת היתה אמורה להתחיל לעבוד בשעה 11:00 ועד השעה 18:00, אם כי לפעמים היתה נשארת עד השעה 20:00. העדה גב' ויקטוריה פלקוביץ אישרה בתצהירה ובחקירתה הנגדית כי התובעת עבדה בסלון זמן רב כמאפרת ומניקוריסטית וכי עבדה מידי יום משעות הבוקר ועד שעות הערב. בחקירתה הנגדית הבהירה כי בקיץ התובעת היתה מגיעה בשעה 11:00 ובחורף יותר מוקדם כי הכלות יוצאות יותר מוקדם באופן כללי היתה מתחילה בשעה 10:00 , 11:00 ומסיימת ב-17:00, 18:00. [פרוטוקול מיום 21/11/2007 ע'13]. 5. טענות התובעת - א. התובעת עבדה ברציפות בסלון מינואר 2004 ועד נובמבר 2005. שכרה שולם על בסיס חודשי כמפורט בתלושי השכר ובטופס 106. ב. דמי הביטוח בגין שכרה הופרשו כדין. ג. מהפרוספקטים של הסלון אשר צורפו לתצהירי התובעת עולה כי תחומי הפעילות של הסלון כוללים גם איפור, מניקור ופדיקור. אלמלא הועסקה התובעת היה הכרח למצוא עובד/ת אחרת שימלא פונקציה זו. ד. התובעת קיבלה שכר כעולה מתלושי השכר. השכר שולם באופנים שונים כדי לסייע לה בהסתבכויות כספיות. ה. אין ליחס משקל רב לאי דיוקים באשר למועד תחילת העבודה. ו. אין לבסס ממצאים על דוחו"ת החקירה אשר לא הוגשו כראיה. ז. מערכת יחסים בין הורים לילדים מבוססת על עקרונות שונים מאשר במערכת יחסי עבודה שבין מעביד לעובד שאינו בן משפחה. ח. די שהתובעת הוכיחה עבודה סדירה כדי לסתור קיומם של יחסים התנדבותיים במסגרת עזרה משפחתית. 6. טענות הנתבע - א. כאשר מדובר ביחסי משפחה יש לבחון האם מדובר ביחסי עובד-מעביד ממש או בעזרה משפחתית. ב. אחד הביטויים ליחסי עובד ומעביד הוא קבלת שכר שיעורו, תנודות וכו'. ג. מהעדויות עלה כי התובעת ואביה אינם יודעים את מועד תחילת וסיום העבודה, מס' שעות העבודה, אופן קבלת השכר. כל אלה מצביעים על עזרה משפחתית כאשר מנגד אביה של התובעת משלם את המשכנתא וזאת בין שעבדה ובין שלא עבדה. ד. התובעת ואביה לא נתנו כל הסבר לעלית השכר קרוב לפיטורים. ה. אביה של התובעת טוען מיחד כי פיטר את התובעת עקב צימצומים אך מאידך כי לקח עובדת אחרת במקומה. ו. אין בתשלום דמי ביטוח כשלעצמם להוות ראיה על קיום יחסי עובד ומעביד. הלכה פסוקה הינה כי - "קירבה משפחתית אין בה כשלעצמה כדי למנוע אפשרות של הווצרות יחסי עובד מעביד. אולם "כאשר הצדדים הם קרובי משפחה, יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולנטריים, התנדבותיים או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי או סמלי וכד". [דבע"ע נג 87-0 חנה פינגלשטוק נ' המוסד פד"ע כו 283; דב"ע נה/0-295 המוסד נ' רחל אזולאי (לא פורסם)] עב"ל 169/99 חיה שחר נ' המוסד (לא פורסם) ; עב"ל 20105/06 אורלי יהלום נ' המוסד פד"ע לו 603; אשר לשכר - נקבע כי אין ללמוד ממשכורת גבוהה כשלעצמה על העדרם של יחסי עובד ומעביד שכן - "לא מעטים המקרים בהם קרוב משפחה של בעלי החברה עובד בחברה ואין מקפידים עמו בקלה כבחמורה בכל הנוגע והמתייחס למסגרת שעות העבודה, ושכרו אינו "ריאלי" אלא "מוגזם" או "סמלי". אך אין די באלה כדי לשלול את מעמדו כעובד החברה". [דב"ע מה/2-141 גלנדאור נ' המוסד פד"ע כ' 98]. בעב"ל 1253/04 סימון גרידיש נ' המוסד נדון עניינו של מבוטח אשר טען כי היה עובד חברה שבבעלות אחיו ואשר בשכרו חלו תנודות של מאות אחוזים. וכך נפסק: "שאלת היות המערער בגדר עובד הזכאי לדמי אבטלה תלויה בראש ובראשונה בתשובה לשאלה - האם אכן הוא עבד בפועל בחברה הקבלנית של אחיו. מתוך מכלול הראיות שהומצאו לרבות הודעות המערער ואחיו לחוקר המוסד, ברי כי הוכחה גרסתם הבלתי נסתרת בדבר עצם עבודתו הסדירה בפועל של המערער באתה הבניה של החברה. הסתירות והתמיהות שהעלתה גירסת המערער באשר לתנודות בשכרו ובענין תשלום פיצויי הפיטורים לו - אינן כשלעצמן שוללת את גירסתו הבלתי מופרכת בדבר עבודתו הסדירה בפועל כאמור". 8. ומן הכלל אל הפרט - לאחר שבחנו את חומר הראיות שהונח בפנינו ועל אף הסתירות אליהן נתייחס בהמשך שוכנענו כי התובעת הוכיחה כי אכן עבדה בפועל בסלון וכי עבודתה הייתה חלק מהפעילות השוטפת של הסלון וכי אין מדובר בעבודה שולית שמהווה עזרה משפחתית. סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") מגדיר עובד. "עובד" - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה היא הייתה נעשית בידי עובד; לענין זה, בן משפחה אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות;". כבר נפסק כי יש צורך בשני תנאים מצטברים על מנת ש"בן משפחה" שאין בינו לבין המפעל יחסי עובד-מעביד יחשב כעובד. האחד עבודה במפעל באופן סדיר, והשני - אילולא נעשתה העבודה על ידי אותו קרוב - היתה נעשית בידי עובד. נתנו אמון בעדות התובעת ובעדים מטעמה כי במשך שנים ארוכות היא מבצעת את עבודות האיפור בסלון באופן סדיר, וכי מדובר כאמור בתפקיד שהוא חלק משירות הסלון. הנתבע לא הביא כל ראיה שיש בה כדי לסתור זאת. ערים אנו לסתירות באשר לרצף העבודה , והן באשר למועד תחילת העסקה המחודשת בשנת 2004. אשר להפסקות שעד שנת 2003 אין בעובדה כי התובעת לא זכרה כי קיבלה דמי אבטלה בשנת 1996 ובשנת 1998 כדי לפגום באמון אשר יחסנו לעדותה באשר לעבודה בפועל לפחות החל משנת 2004. מדובר בתקופה ארוכה כאשר בסמוך לה ילדה התובעת את ביתה ואף שהתה בחופשת לידה ומכל מקום משנת 1998 ועד 2003 עבדה התובעת ברצף. אשר לתחילת העבודה בשנת 2004, התובעת מסרה בשאלון נ/2 כי היא עובדת החל מ-6/04 כאשר בתצהירה מסרה כי מדובר ב-1/04. לתובעת לא היה כל הסבר לסתירה. נסיונה לתלות את הבלבול בלחץ שהפעיל עליה החוקר כאשר הופנתה להודעה שמסרה אין בו כדי להסביר את האמור בתצהירה. אלא שכך או כך אין בכך לטעמנו כדי לשלול את עבודתה בפועל באופן סדיר. 9. גם הספק שמעלה הנתבע באשר להפסקת העבודה בשנת 2003 אין בו כדי לשלול את עבודתה בפועל. התובעת טענה כי עבודתה הופסקה בחודש יולי 2003 בשל בעיות אחורים וטיב שירות. העדה מטעמה גב' ויקטוריה פלקוביץ תמכה בכך עת הצהירה כי שמעה את שיחת הפיטורים. מתעודת עובד הציבור עולה כי גב' ויקטוריה פלקוביץ לא היתה יכולה לשמוע את שיחת הפיטורים משבאותה תקופה קיבלה דמי אבטלה. עדותה זו של גב' פלקוביץ באשר לשיחת הפיטורים ניתן לייחס לנאמנותה המוגברת למעסיקה אצלו היא עובדת קרוב ל-10 שנים או לשיחות קודמות שהיו בנושא שכן התובעת הצהירה כי חיכוכים בנושאים אלה בינה לבין אביה היו במשך תקופה ארוכה אלא שהיא סברה כי היא "מוגנת" מפני פיטורים בשל היותה בתו של בעל הסלון. אלא שכך או אחרת נתנו אמון בעדותה של גב' פלקוביץ אשר לעצם עבודתה בפועל של התובעת בעסק יום יום משעה 10:00 או 11:00 תלוי בעונות השנה. הנתבע יכול היה בנקל לסתור עובדה זאת על ידי חקירה סביבתית אך הוא לא עשה כן. אין ספק בעניננו כי עסק של כלות המפרסם שירותי תסרוקת, איפור, מסכות יופי, הדבקת צפרניים ועו"ד צריך לספק שירותים אלה ובהיות התובעת בעל מקצוע בתחום זה אין לומר כי עבודתה בעסק מהווה עזרה משפחתית. 10. באשר לשכר - אכן הזכאות לשכר, גובהו ואופן תשלומו הוא אחד הקריטריונים להיותו של אדם עובד גם אם מדובר בבן משפחה אשר אין בינו לבין מעסיקו יחס של עובד ומעביד. טוען הנתבע כי לא הוכח תשלום שכר קבוע, אביה של התובעת משלם עבורה את המשכנתא, הלואות ותשלומים שונים, ווזאת בן אם היא עובדת ובין אם לאו. התובעת טוענת כי בכל חודש נערכה התחשבנות בינה לבין אביה באשר לסכומים אשר שילם עבורה ונחשבו כמקדמה. כמו כן קוזזו תשלומי פיצויי הפיטורים כנגד חובות אלה. בעניין זה הוכח כי אביה של התובעת תמך בה וסייע במסגרת היחסים שבין אבא לבתו וזאת אף בתקופות אשר לא עבדה. התובעת עצמה העידה כי אביה המשיך בתשלום המשכנתא וההלואה עד שבעלה העביר המשכנתא על שמו בחודש נובמבר 2006 ודהיינו כשנה לאחר הפסקת העבודה. אכן כטענת הנתבע התובעת לא הוכיחה תשלום שכר ועריכת חשבון כל חודש אך משקבענו כי התובעת עבדה בפועל וכי היתה זכאית לשכר ומשהסכימה לקזז כנגדו תשלומים אשר אביה שילם בקשר עם הלואות שונות ומשכנתא אין לומר כי לא שולם שכר. בענין זה יש להדגיש כי נתנו אמון בעדות התובעת ואביה כי נערך כל חודש חשבון אם כי בסופו יש להניח כי התובעת נותרה ביתרת חובה שכן שכרה לא הגיע לתשלומים אשר שילם אביה בקשר עם ההלואות, משכנתא וחיובים שונים. אלא שאין לשלול בכך קבלת תמורה עבור העבודה . נתחזקנו בדעתנו לאור העובדה כי המשכנתא נלקחה עם קנית הדירה בשנת 1999 וההלואה בשנת 2005. התובעת עבדה החל משנת 1995, או לפחות ברצף משנת 1998. לא הוכח כי היה שינוי במתכונת העבודה או בגובה השכר לאור תשלומי המשכנתא וההלואה ע"י האב. העובדה שהאבא המשיך לעזור לתובעת גם לאחר סיום עבודתה לא שוללת את עבודתה בפועל ואת זכאותה לשכר כפועל נלווה מכך. 11. עוד טוען הנתבע בענין השכר והוא כי שכרה של התובעת עלה בחודש יולי מ-3,000 ₪ ל-4,000 ₪. בתצהירה טענה התובעת כי הדבר נבע מגידול בשעות העבודה והיה ביוזמת אביה ואילו מחקירתה הנגדית ומחקירותיהם של עדיה עולה כי לא חל כל שינוי בשעות עבודתה. אין באלה כדי לשלול את היות התובעת בגדר עובדת אך עובדה זאת אין משמעה כי היא זכאית לדמי אבטלה על פי שכרה האחרון המדווח. הגם שגובה השכר לא הווה פלוגתא הרי משקבענו שהתובעת הינה בגדר עובדת ומשלא ניתן כל הסבר להעלאת השכר מספר חודשים טרם פיטוריה אנו קובעים שכרה לחישוב דמי אבטלה צריך להיות על פי מה ששולם לפני העלאה ודהיינו 3,141 ₪ ברוטו. בטרם סיום נעיר כי ב"כ התובעת טען כנגד התנהלות ב"כ הנתבע בקשר עם המצאת הודעות ומסמכים. לא מצאנו ליתן לכך מקום בפסק הדין לאור הסבר ב"כ הנתבע. התוצאה איפוא כי התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מהיום.דמי אבטלה