קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי לידה לעובדת אצל האב: התובעת תבעה לקבל דמי לידה מעבודתה כשכירה ונדחתה בטענה שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין חברה המצויה בבעלות אביה. ואלה עובדות המסגרת העולות מהעדויות והראיות שבפנינו: התובעת, ילידת שנת 1975, סיימה בשנת 2001 את לימודי האדריכלות, עבדה כשכירה במשרד אדריכלים בת"א עד לידת בתה בחודש נובמבר 2004. מאותו מועד (נובמבר 2004) לא עבדה התובעת עד לחודש אפריל 2006. בחודש אפריל 2006, בעת שהתובעת כבר היתה בהריון, החלה התובעת לעבוד בחברת דר' תמרקין הדמיה בע"מ (להלן - החברה), המצויה בבעלותו של אביה - מר מרדכי תמרקין. אביה של התובעת הוא רופא נשים העוסק בתחומו משנת 1988, והחל משנת 2001 באמצעות חברה. לאב יש קליניקות ברמת אביב, הרצליה ואריאל. עבודת התובעת בחברה היא השנויה במחלוקת במקרה שבפנינו (להלן - העבודה). בחודש מאי 2006 החלה התובעת גם בעבודתה כעצמאית בתחום האדריכלות, כאשר בשנת 2007 פתחה בשיתוף עם בן זוגה משרד אדריכלות עצמאי. בסוף חודש 10/2006 ילדה התובעת בשנית. ביום 19.11.06 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה (נת/1). בטופס התביעה ציינה התובעת כי מדובר בחברה של אביה, בה עבדה במשרה מלאה, 20 ימים בחודש ופרטי ההשתכרות היו שכר עבודה של 4,817 ₪ לחודשים אפריל - אוקטובר 2006. ביום 15.3.07 נחקרה התובעת ע"י חוקר הנתבע (נת/2). החקירה בוצעה 'באופן מפתיע' בביתה של התובעת ביישוב אורנית, משם בוצעה העבודה. בחקירתה עלו הנקודות הבאות: התובעת עובדת כעצמאית בתחום האדריכלות ובנוסף כשכירה המנהלת עבור אביה את "כל נושאי הנה"ח - מסי הכנסה, ב.ל. מע"מ, מנהלת לו את היומן רופא ... מציגה בפניך את היומן רופא ואת פנקסי החשבונות השונים שלא לרשויות". ואכן, הוצגו לחוקר יומן רופא לשנה הקודמת ולשנה השוטפת, פנקסים בעזרתם מבוצעים התשלומים לרשויות השונות וקלסר עם חומר הקשור לאב. התובעת הסבירה כי "אין זמני עבודה קבוע"; כי פעם בשבוע מעבירה לה אמה את החומר והיא ממיינת, מסדרת ומתייקת; בנוסף מעבירה לה אמה המחאות לתשלום לרשויות. התובעת הסבירה שכיום (לאחר חופשת הלידה) מדובר בעבודה בהיקף של כ- 6 עד 8 שעות בשבוע. השכר המשולם לה כיום הוא 2,880 ₪ נטו לחודש באמצעות המחאה. לפני הלידה שכרה של התובעת היה כ- 4,800 ש"ח כי עבדה אז במשרה מלאה ולדבריה ההבדל הוא שבאותה תקופה "עשיתי יותר כי נפגשתי עם רו"ח, את זה אמא שלי כיום עושה" (ההדגשה הוספה - א.א). קודם לכן בוצעה העבודה ע"י אמה של התובעת, אשר הפסיקה את עבודתה בחברה מאחר ש"החלה לעבוד כספרנית, החלה ללמוד". כמו כן, אמה של התובעת הייתה זו שהחליפה אותה בעבודה במהלך חופשת הלידה, שנמשכה חודש וחצי (התובעת חזרה לעבודתה בחודש 12/2006). התובעת הציגה לחוקר את חשבון הבנק המצביע על הפקדת שכרה בסך של 2,880 ₪ והתחייבה להמציא את פירוט חשבונה לגבי הפקדות השכר (זאת בשל תקלה שארעה במחשב). נציין שלא עלתה טענה לפיה הפירוט לא הועבר. ביום 2.5.07 נחקר האב ע"י חוקר הנתבע במרפאתו בתל אביב (נת/3). בחקירתו עלו הנקודות הבאות: החברה מעסיקה את התובעת ואת הבן. לחברה יש פעילות נוספת הקשורה לעבודתה של בת נוספת של האב בתחום הצילום, והבן עובד בתחום זה. עבודתה של התובעת היא "בכל הנושאים האדמיניסטרטיביים, כגון מזכירות, הנה"ח, לוחות זמנים, התעסקות עם הבנקים, רו"ח וכל מה שצריך בניירת". קודם לכן בוצעה העבודה ע"י האם כעזרה. האם החלה ללמוד ולעבוד והתובעת החלה לנהל את כל הנושא האדמיניסטרטיבי. עבודתה של התובעת מבוצעת בביתה והיא כוללת גם נסיעות לפגישות עם 'גורמי חוץ' - בנקים ורו"ח. החומר מועבר לתובעת ע"י האב או האם או כאשר הבת מגיעה לביתם. התובעת אינה עובדת כל יום. עיקר עבודתה בתקופת הגשת הדו"חות "יוצא כשעתיים שלוש ביום בערך". כששהתה התובעת בחופשת לידה החליפה אותה האם. אלמלא בוצעה העבודה ע"י התובעת היה האב נאלץ להעסיק עובד אחר במקומה כי "אני לא מבין בתחום הזה וצריך שמשהו ינהל את הנושא". גובה שכרה של התובעת נקבע ע"י האב בהתייעצות רו"ח וחברים המעסיקים פקידות בעבודה דומה. ביום 11.6.07 דחה פקיד התביעות את התביעה לדמי לידה מעבודתה של התובעת בחברה בנימוק שלא התקיימו יחסי עובד - מעביד בינה לבין החברה. ביום 12.8.07 הוגשה התביעה של התובעת אליה צורפו תלושי שכרה לחודשים 12/06 - 5/07 אשר נחזים ככאלה שהונפקו מדי חודש בחודשו. ביום 23.12.08 הוגשו תצהירי העדות הראשית של התובעת ושל העדים מטעמה (אביה, אמה ומנהל החשבונות מר ראובן חיראק). בתצהירה טענה התובעת כך: "2. אני עובדת בחברה זו, החל מחודש אפריל שנת 2006 ועד עצם היום הזה. בתחילת שנת 2006, התחלתי לעבוד חפיפה, ללימוד העבודה, שכללה היכרות עם הגורמים השונים ואופן ביצוע העבודה, רישומי יומן רופא, דיווחים לרשויות והמטלות הדרושות לביצוע העבודה. אמי, עסקה בעבודה זו ובהתנדבות, משך שנים רבות קודם לכן. אני מקדישה לעבודה זו מס' שעות בשבוע בעבודה בבית, בתדירות יום יומית, הכוללת ארגון החומר ותיוקו, בדיקת דואר, שליחת מכתבים, טלפונים ללקוחות חייבים, מעקב אחר הפקדות ובנקים, רישומים ביומן רופא, שיחות עם מנהל החשבונות, טיפול בצ'קים חוזרים, ארגון החומר ועריכתו לדיווחים לרשויות וכן לרו"ח. מעבר לכך, בעבר, לפני הלידה, נהגתי לנסוע כמה פעמים בשבוע כמעט כל יום לגורמים השונים, עימם יש צורך לעמוד בקשר, כמו מרפאות, רו"ח, בנקים דואר וכו'. חלק מהתגמול בעד שכרי, כלל הוצאות נסיעה ברכבי. לאחר הלידה עקב המגבלות בניידות והצורך לטפל בתינוק נאלצתי לצמצם את הפעילות מחוץ לבית. נסיעותיי הופחתו ובהתאם לכך הופחת שכרי. בעבר, אמי נהגה לבצע עבודה זו, במשך שנים רבות ואני החלפתי אותה, לאחר שהחליטה להפסיק, עקב עיסוקיה הרבים ועבודתה כספרנית". יתר העדים תמכו בתצהירים בגרסתה של התובעת. ביום 11.2.09 נחקרו התובעת ועדיה. מחקירתה הנגדית של התובעת עלה כי קודם לתחילת עבודתה בחברה שבבעלות אביה (אפריל 2006), עברה התובעת חפיפה החל מסוף חודש ינואר 2006 כאשר "עבור החפיפה לא קיבלתי שכר". התובעת החלה לעבוד במקביל כעצמאית בתחום האדריכלות החל ממאי 2006, כאשר "בשנת 06 ימי העבודה [כאדריכלית - א.א.] שלי היו בין 5-4 ימים בשבוע". העבודה בוצעה מהמשרד המשמש את הפעילות של התובעת כעצמאית. עיקר עבודתה נעשית במשרד ובפגישות עם מנהל החשבונות שגר באלקנה. נסיעות ל"איסוף חומר" משולבות עם נסיעותיה לצרכי העבודה. התובעת העידה כי לא מתבצעים רישומים של שעות ביצוע העבודה. עוד עלה כי עיקר השינוי שהביא לירידה בשכרה נובע מכך שירדה כמות הפגישות שלה עם גורמי החוץ. התובעת הודתה שכאשר חזרה לעבוד לאחר חופשת הלידה התינוק היה איתה בבית. בחקירתה החוזרת טענה התובעת כי בחודש 7/2006 לקה האב בליבו; היקף עבודתו פחת; כתוצאה מכך גם "היקף עבודתי ירד". בנוסף, הסבירה התובעת כי אמה לא קיבלה שכר בגין ביצוע אותה עבודה מן הטעם ש"זה אותו תא משפחתי ולא ראו טעם לשלם אותה משכורת לאותו תא משפחתי" והודתה כי אמה החלה לעבוד כספרנית "רק בשנת 07". מחקירתו הנגדית של האב עלה כי התובעת עבדה מהבית שלה הנמצא בישוב אורנית וכי הוא ואשתו מתגוררים בכפר הס, אליו עברו מהיישוב אריאל. היקף השכר של התובעת ירד כיוון שלאחר הלידה היא הפסיקה את הנסיעות לגורמי החוץ. קודם לכן היא ביצעה שליחויות, שכעת מבוצעות ע"י האב והאם. בנוסף, היקף העבודה ירד לאחר שהאב עבר אירוע לב בקיץ 2006. בחקירתה הנגדית העריכה האם את העבודה בממוצע "בין מספר שעות ליום או יומיים בשבוע". בחקירתה החוזרת הוסיפה כי מדובר בהערכת זמן ולזה יש להוסיף נסיעות שהיו למעשה 'משולבות' בדברים נוספים. החומר היה מועבר לתובעת "במפגשים המשפחתיים של אחד לשבוע... והיא מטפלת בהם מול הרואה חשבון" (ההדגשות הוספו - א.א). מנהל החשבונות המתגורר ביישוב אלקנה ידע להעיד רק לגבי קבלת החומר מהתובעת פעמיים - שלוש בחודש, ועל קשר טלפוני. בגמר ההוכחות סיכמו הצדדים את טענותיהם. קודם להכרעה ראוי להציג בקצרה את המסגרת המשפטית. יחסי עובד - מעביד במקרים של קרבה משפחתית סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), מכיר ב'בן משפחה' כב'עובד' "אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד". דהיינו - החוק מבחין בין עבודה הנעשית מתוקף המחויבות המשפחתית לבין עבודה הנעשית מכח מחויבות חוזית (יחסי עובד ומעביד). החוק מוכן להכיר בעבודה מהסוג השני במקרה של העסקת 'בן משפחה' בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, שהוכחה עבודה סדירה והשני, שאילולא בוצעה העבודה ע"י בן המשפחה - היא הייתה מבוצעת בידי עובד אחר. בגדר "בן משפחה" נמנים אלה: "אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות". נקבע שגם במקרה של תאגיד בבעלות בן משפחה נכון לבדוק את מערכת היחסים עם בן המשפחה האחר דרך המבחן המקל. לצורך בחינת הסוגיה נזכיר את העקרונות שנקבעו על ידי בית הדין הארצי בעניין זה בתחום הביטחון הסוציאלי: קירבה משפחתית אין בה לכשעצמה כדי למנוע אפשרות היווצרות יחסי עובד - מעביד. כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סימלי וכו'. מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד - מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי. בעניין גרוסקופף נקבעו מבחנים לבחינת קיומם של יחסי עבודה לצורך דמי אבטלה - מבחנים אלה יפים אף לעניין בחינת היחסים המשפחתיים, ואלה הם: האם הסדר העבודה הינו אמיתי או שמא מדובר בפיקציה? מבחן זה נועד למנוע ניצול לרעה של ביטוח אבטלה או מניפולציות שכל מטרתן זכייה בכספים מן המוסד לביטוח לאומי - כספים שאינם מגיעים על פי חוק. החשש מניצול כאמור, הקיים לגבי בעל מניות בחברה שבבעלותו כפי שנדון בעניין גרוסקופף, קיים אף לגבי העסקה בין בני משפחה בשל יחסי הקרבה השוררים ביניהם. לפיכך, יבחן בית הדין אם אכן בוצעה עבודה בפועל בעבור בן המשפחה, ואם התקיים דיווח שוטף למוסד לביטוח לאומי על בן המשפחה כ"עובד". היה ויתברר כי בן המשפחה לא ביצע עבודה בפועל וכי הדיווח נועד לשם השגת גימלה, לא תקום זכאות לדמי אבטלה. האם ניתן לקבוע מה היה שכרו של העובד? במסגרת מבחן זה, שומה על בית הדין לבדוק האם נשאו התשלומים אופי של שכר, והאם התמורה שהוגדרה כ"שכר עבודה" היא אכן תמורה בעד ביצוע עבודה בפועל. כאשר מדובר בעבודה בעבור בן משפחה, עולה החשש כי מדובר בעזרה משפחתית גרידא, שאין בגינה תמורה נאותה. מן הכלל אל הפרט לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות. נבהיר כי מקובלת עלינו טענת התובעת לפיה היא ביצעה "עבודה" כלשהי עבור אביה. אולם השאלה היא האם הוכח שעבודה זו חרגה ממסגרת של 'עזרה משפחתית'. בענין זה הנטל על התובעת. לטעמנו, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי היתה 'עובד' ולו בחלופה המקלה של בן משפחה, ואלה טעמנו: התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח ביצוע עבודה 'סדירה' בחברה. גרסת התובעת לעניין היקף עבודתה לא הוכחה. בתביעה לתשלום דמי לידה (נת/1) הצהירה התובעת כי בחודשים הקודמים ללידה עבדה במשרה מלאה במשך 20 ימים בחודש. הדבר בלתי סביר משהודתה התובעת בחקירתה כי החל מחודש מאי 2006 עבדה במקביל גם כאדריכלית בין 4 ימים ל-5 ימים בשבוע. למעשה בחקירתה הנגדית, התובעת דיברה על משרה בהיקף של 20 שעות שבועיות שתיאמה לעצמה לפי הצורך. יתר על כן, אביה העיד בפני החוקר כי העבודה התבצעה בעיקר בתקופת הגשת הדו"חות ושהיקפה באותה תקופה הוא כ-2 עד 3 שעות ביום. לא זאת אף זאת, מתקשים אנו לקבל כי התובעת - אדריכלית עצמאית - תועסק בהיקף של 20 שעות שבועיות בעבודה אדמיניסטרטיבית. לכך נוסיף כי התובעת אמרה לחוקר הנתבע שלאחר חופשת הלידה העבודה הינה בהיקף של 6 - 8 שעות מידי שבוע. דהיינו, יתר הזמן הוקדש ל"שליחויות" או 'מפגש עם גורמים מחוץ למשרד. בכל הכבוד, מתקשים אנו להבין את ענין השליחויות והפגישות עם גורמים מחוץ למשרד. עניינים אלה נטענו בכלליות ולא מתקבלים על דעתנו. לא הוברר לנו לחלוטין איזו עבודה יש לתובעת לעשות מול 'גורמי חוץ' בהיקפים של 12 - 14 שעות לשבוע. כאשר לשיטתה אם נסעה לגורם חוץ, היה הדבר במשולב עם נסיעת עבודתה כעצמאית. התובעת אף לא הציגה בפנינו גרסה עקבית בנוגע לסיבה שהובילה לירידה בשכר ששולם לה לאחר חופשת הלידה. תחילה, טענה התובעת כי הסיבה לירידה בשכר נבעה מכך שכיום האם היא זו שנפגשת עם רואה החשבון (נת/2). טענה זו נסתרה בהצהרת האב בפני חוקר הנתבע (נת/3) ולפיה עבודת התובעת כוללת "התעסקות עם... רואה החשבון", הצהרה שאף נתמכה בעדויות התובעת, האם ומנהל החשבונות בפנינו. מאוחר יותר, בתצהיר התובעת הוסף כי שכרה ירד מן הטעם שלאחר הלידה נאלצה לצמצם את הפעילות מחוץ לבית (סעיף 5 לתצהיר), עובדה שאף נטענה בתצהירי האם והאב. לבסוף, בעדותה בפנינו הוסיפה התובעת עובדה נוספת שלטענתה תרמה אף היא לירידה בשכר והיא האירוע בו לקה האב בחודש 7/06, שהוביל לירידה בהיקף עבודתו וכפועל יוצא מכך אף בהיקף עבודתה של התובעת. הסתירות בגרסאות התובעת והיעדר גרסה סדורה ועקבית מעלה חשד לפיו שולמה לתובעת משכורת גבוהה יותר במהלך ההיריון מזו המשולמת לה כיום, על מנת שדמי הלידה יחושבו על בסיס אותה משכורת. כמו כן, אף אם חלה ירידה בהיקף פעילותו של האב בגין האירוע הלבבי שעבר, אשר תרמה לירידה בהיקף עבודתה של התובעת, הרי שעובדה זו הייתה צריכה להשתקף בתלוש השכר של התובעת עבור חודש יולי 2006, ולמצער - עבור חודש אוגוסט 2006. אולם מעיון בתלושי השכר שהוצגו בפנינו (לחודשים 9/06 ו-10/06) עולה כי לא חל כל שינוי בשכרה של התובעת שהיה קבוע ועמד על סך של 4,817 ש"ח עד למועד הלידה. אף אם היינו מקבלים את עדות התובעת בדבר היקף משרתה ולפיה כיום היא עובדת בהיקף של 'עד 8 שעות בשבוע', לא היה בכך כדי להועיל. מן הסיבה שהשכר המשולם לתובעת, קרי - 2,880 ₪ נטו בחודש, הינו שכר גבוה ובלתי פרופורציוני להיקף העבודה המבוצע (פחות מ-20% משרה) ומתיישב דווקא עם העובדה כי מדובר בהעסקה של בת משפחה מדרגה ראשונה, ועם ההנחה שהתמורה ששולמה לתובעת לא הייתה בעד העבודה שבוצעה בפועל דווקא. בנוסף, לא שוכנענו כי היה מועסק עובד אחר במקום התובעת. שכן, עד למועד תחילת העסקת התובעת הייתה העבודה מבוצעת ע"י אמה כעזרה משפחתית לאב מבלי שהאם קיבלה תמורה בגין עבודתה. כמו כן, האם היא זו שהחליפה את התובעת במועד חופשת הלידה. כלומר, הוכח כי האב לא הביא מחליפה במקומה של התובעת ולפיכך יש לדחות את הגרסה שהביע בפני חוקר הנתבע ולפיה 'אם התובעת לא הייתה מבצעת את העבודה היה מביא עובד במקומה'. נציין, כי לטעמנו העובדה שהאם היא זו שהחליפה את התובעת מתיישבת עם עמדת הנתבע ולפיה עבודת התובעת אינה חורגת מגדרה של "עזרה משפחתית". נדגיש כי לא הובא בפנינו טעם אמיתי להעסקת התובעת במקום האם במיוחד משהוכח כי האם החלה לעבוד כספרנית רק בשנת 2007. כמו כן, לא הובא בפנינו טעם לכך שתשלום המשכורת לתובעת החל דווקא בחודש אפריל 2006, במהלך הריונה ולא במועד בו החלה בביצוע החפיפה, קרי - החל מינואר 2006 עוד בטרם היותה של התובעת בהריון. לכל האמור יש להוסיף כי גם אופי עבודתה של התובעת מוכיח שהעבודה הינה בגדר "עזרה משפחתית". התובעת לא קיבלה שכר בתקופת החפיפה; התובעת החלה לקבל שכר בתקופת ההריון; התובעת עבדה לאחר הלידה כשהתינוק עימה בבית; עבודתה עבור אביה נעשתה במסגרת עבודתה כעצמאית והשתלבה בה; החומר לטיפול הועבר לתובעת "במפגשים המשפחתיים אחת לשבוע". מן המקובץ עולה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי התקיימה בינה לבין החברה שבעלות אביה יחסי עובד ומעביד לצורך תשלום דמי לידה. סוף דבר - התביעה נדחית. אין צו להוצאות. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. לידהדמי לידה