קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוצאת מכתבים מהתיק האישי: 1. התובע הינו בוגר לימודי רפואה בבוקרשט שברומניה. בשנת 1995 השלים התובע את התמחותו בפסיכיאטריה, ונקלט לעבודה כרופא מומחה (רופא בכיר) במרכז הרפואי לבריאות הנפש מזרע (ע"ש פליגלמן) (להלן: "בית החולים"). כמו כן, החל משנת 2003 החל התובע לשמש כפסיכיאטר בכיר במחלקת פסיכוגריאטריה. במקביל לעיסוקו כפסיכיאטר בכיר במחלקת פסיכוגריאטריה, שימש התובע גם כמדריך ומלווה של מתמחי בתי החולים בעבודות מדעי היסוד. במהלך חודש 3/07 פורסמו בנציבות המדינה שני מכרזים לתפקידי ניהול מחלקות בבית החולים, אליהם הגיש התובע את מועמדתו. לוועדות מכרזים אלו, נשלחו מכתבים על ידי מנהלת בית החולים דאז - ד"ר אילנה טל, וסגן מנהל בית החולים - ד"ר ליאונרדו מוגילנסקי (מוצג ת/1, נספחים נ/10 - נ/11 לתצהיר התובע). מכתבים אלו תויקו בתיקו האישי של התובע. מאז שהגיש התובע מועמדותו לשני המכרזים לתפקידי ניהול בבית החולים, מעמדו ותדמיתו כרופא נפגעו קשות, כשלטענתו, המכתבים ששלחו מנהלת בית החולים - ד"ר אילנה טל וסגנה - ד"ר מוגילנסקי, אל ועדת המכרזים מעוותים באופן בוטה את המציאות ונגועים בשיקולים זרים ובלתי ענייניים. ביום 28.5.07 התקיימה שיחה בין התובע לבין סגן מנהל בית החולים - ד"ר מוגילנסקי, במסגרתה הודיע ד"ר מוגילנסקי לתובע, כי החל מיום 4.6.07 תופסק עבודתו כרופא קלינאי בבית החולים וכי התובע יעבור לעבוד בספריה, על מנת שיוכל להשלים עבודות המחקר במדעי היסוד של מתמחי בית החולים. למעשה, התובע נדרש לפנות את חדרו, לחדול מלעבוד כרופא קלינאי ולעבוד אך ורק בהדרכת מתמחים לצורך השלמת עבודות המחקר שלהם, וכל זאת בספרית בית החולים. באותה שיחה לא נאמר לתובע, האם כלל יחזור לעבודה כרופא קלינאי ואם כן, היכן יחזור לבצע עבודתו ומתי. התובע אכן פינה את חדרו במחלקה וישב בספריה, ביום 4.6.07, משעות הבוקר ועד סוף היום (ראה עמ' 7 שור' 12-3 פרוטוקול מיום 5.11.08). כתוצאה מכך, הגיש התובע ביום 5.6.07, בקשה למתן סעדים זמניים וביום 7.6.07 הודיעה הנהלת בית החולים, כי היא מחזירה את התובע לעבודה קלינית מלאה במחלקה. 2. עיקרה של תביעתו זו של התובע, הינה, בקשתו להורות למדינת ישראל - משרד הבריאות (להלן: "הנתבעת"), להוציא את המכתבים שתויקו בתיקו האישי וכן, חיוב הנתבעת לפצותו בגין נזק לא ממוני. השתלשלות העניינים והעובדות הרלוונטיות לענייננו: 3. התובע הינו בוגר לימודי רפואה בבוקרשט שברומניה. 4. המרכז הרפואי לבריאות הנפש מזרע (ע"ש פליגלמן) (להלן: "בית החולים"), הוקם בשנת 1954 ומהווה את המוסד הרפואי לבריאות הנפש באזור הגליל העליון, התחתון והמערבי, הכולל גם שירות מרפאתי בקהילה בערים: נהריה, עכו, כרמיאל, שפרעם ומעלות. 5. בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, שימשה ד"ר אילנה טל כמנהלת בית החולים, וד"ר ליאונרדו מוגילנסקי שימש כסגן מנהל בית החולים. ביום 31/3/08 פרשה ד"ר טל לגמלאות, ד"ר מוגילנסקי החליפה בתפקידה, והחל ממועד זה החל לשמש כמנהל בית החולים בפועל. 6. בשנת 1995 השלים התובע את התמחותו בפסיכיאטריה, ונקלט לעבודה כרופא מומחה (רופא בכיר) בבית החולים. החל משנת 2003 החל התובע לשמש כפסיכיאטר בכיר במחלקת פסיכוגריאטריה. מחלקת פסיכוגריאטריה מיועדת לאנשים בני 60 ומעלה, הסובלים מכל מחלות הנפש של גיל הזקנה, למעט התמכרויות ופיגור שכלי פעיל (להלן: "מחלקה 7"). 7. במקביל לעיסוקו כפסיכיאטר בכיר במחלקת פסיכוגריאטריה, שימש התובע כמדריך ומלווה של מתמחי בתי החולים בעבודות מדעי היסוד. 8. החל משנת 1975 ועד ליום 1/9/07 - שאז פרש לגמלאות, שימש ד"ר אנדריי לוסטיג כמנהל מחלקה 7. 9. במהלך חודש 3/07 פורסמו בנציבות המדינה שני מכרזים לתפקידי ניהול מחלקות בבית החולים, אליהם הגיש התובע את מועמדותו: א. מכרז מספר 94/07 לתפקיד מנהל מחלקת גברים בבית החולים. ב. מכרז מספר 233/07 לתפקיד מנהל המחלקה הפסיכוגריאטרית בבית החולים. 10. ביום 28/5/07 התקיימה בין התובע לבין ד"ר מוגילנסקי שיחה, במסגרתה הודיע ד"ר מוגילנסקי לתובע כי החל מיום 4/6/07 תופסק עבודתו כרופא קלינאי בבית החולים, וכי התובע יעבור לעבוד בספריה, על מנת שיוכל להשלים את עבודות המחקר במדעי היסוד של מתמחי בית החולים. התובע נדרש לפנות את חדרו במחלקה ואף לא נאמר לו, האם כלל ישוב לעבוד כרופא קלינאי ואם כן, היכן ומתי. התובע אכן פינה את חדרו במחלקה וישב בספרייה ביום 4.6.07, משעות הבוקר ועד סופו של אותו יום (ראה עמ' 7 שור' 12-3 פרוטוקול מיום 5.11.08). 11. ראשיתו של הליך זה היה ביום 5/6/07, שאז הגיש התובע במסגרת בש"א 3263/07, "בקשה לסעדים ארעיים וזמניים דחופים", במסגרתה ביקש בין היתר: א. צו הצהרתי, המורה על ביטול החלטת הנתבעת בדבר העברת התובע מתפקידו כרופא בכיר במחלקה הפסיכוגריאטרית בבית החולים ושיבוצו בספריית בית החולים. ב. צו ארעי, המורה על החזרתו באופן מיידי לתפקידו כרופא בכיר במחלקה הפסיכוגריאטרית בבית החולים. ג. צו מניעה, האוסר על הנתבעת לשבץ את התובע בכל תפקיד ו/או מקום אחר, מלבד תפקידו כרופא בכיר במחלקה הפסיכוגריאטרית בבית החולים. 12. ביום 7/6/07 הודיעו ב"כ הצדדים לבית הדין, כי הם הגיעו להסכם פשרה מחוץ לכותלי בית הדין רק בנוגע לסעדים הזמניים. בהתאם לכך, ביום 10/6/07 נמחקה הבקשה לסעדים זמניים, ללא צו להוצאות. 13. ביום 5/6/07 הגיש התובע כתב תביעתו במסגרת ההליך שלפנינו, וביום 8/7/07 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן. 14. ביום 10/6/07 הגב' אילנה שפר - מרכזת מכרזים בכירה, הודיעה לתובע, כי וועדת הבוחנים במכרז מס' 94/07 למשרת מנהל מחלקה 7, לא מצאה אפשרות להמליץ עליו למשרה זו (נספח נ/23 לתצהיר התובע). 15. מפרוטוקול וועדת הבוחנים במכרז מס' 233/07 למשרת מנהל מחלקה פסיכיאטרית פעילה ד', מיום 2/9/07, עולה כי נדחתה מועמדותו של התובע למכרז זה (נספח נ/28 לתצהיר התובע). 16. למען הבהירות, ושלמות התמונה יצוין, כי ביום 8/11/07 חתמו ד"ר טל - מנהלת בית החולים, ד"ר גרנט - מנהלת המרפאות והתובע, על מסמך בו הם מסכימים כדלקמן: "בפגישה שנערכה ב - 8.11.07 בה השתתפו ד"ר טל, ד"ר X וד"ר גרנט נדונה בקשתו של ד"ר X שבאה מיוזמתו לעבור לעבוד במרפאת עכו שהיא חלק מהמרכז לבריאות הנפש "מזרע". בקשתו אושרה בהיותה תואמת את צרכי המערכת לשיבוץ רופאים. ד"ר X ימשיך להיות משובץ במשרתו הנוכחית על תקן רופא מתמחה בבית חולים "מזרע" ומשכורתו לא תפגע. במשך ששת החודשים הקרובים עד ה - 30.4.08 יעבוד ד"ר X משעה 08.00 - 12.00 בקבלת מטופלים במרפאה ושעות אחה"צ יוקדשו להשלמת הנחית עבודות מדעי היסוד של המתמחים. עם השלמת הנחית עבודות מדעי היסוד יעבור ד"ר X לעבודה בהיקף של משרה מלאה במרפאה. מסוכם שאין קביעות בהצבתו של רופא מומחה במחלקות המרכז כולל המרפאות. ניוד הרופאים המומחים מונחה על פי צרכי מתן השירות" (נספח נ/30 לתצהיר התובע). 17. בתביעתו זו, ביקש התובע את הסעדים הבאים: א. צו קבוע, המורה על הצבת התובע בתפקיד רופא בכיר במחלקה הפסיכוגריאטרית בבית החולים, באותם התנאים והיקף עבודה כפי שהיו ערב הוצאתו מהמחלקה. ב. צו הצהרתי, המורה על ביטול החלטת הנתבעת ביחס להעברת התובע מתפקידו כרופא בכיר במחלקה, ושיבוצו בספריית בית החולים. ג. צו הצהרתי, הקובע כי מכתבי מנהלת בית החולים וסגן מנהל בית החולים לוועדת המכרזים אינם אמת ונשלחו משיקולים זרים ובלתי ענייניים. ד. להורות לנתבעת להוציא את המכתבים שתויקו בתיקו האישי של התובע ושלגביהם לא ניתנה לו זכות תגובה. לחלופין, להורות לנתבעת לתייק בתיקו האישי של התובע את תגובתו למכתבים האמורים. ה. צו מניעה, האוסר על הנתבעת לשבץ את התובע בכל תפקיד ו/או מקום אחר מלבד תפקידו כרופא בכיר במחלקה 7. ו. סעד כספי בסך של 50,000 ₪, המפצה את התובע בגין פעולת הנתבעת בניגוד לדין תוך פגיעה חמורה בכללי הצדק הטבעי. 18. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 3/4/08 צמצם ב"כ התובע את תביעתו לסעדים הבאים: א. צו הצהרתי, הקובע כי מכתבי מנהלת בית החולים וסגן מנהל בית החולים לוועדת המכרזים אינם אמת ונשלחו משיקולים זרים ובלתי ענייניים. ב. להורות לנתבעת להוציא את המכתבים שתויקו בתיקו האישי של התובע ושלגביהם לא ניתנה לו זכות תגובה, וביניהם מכתבה של ד"ר טל מיום 17/6/07 (ת/1) (ש' 20 - 19, עמ' 27 לפרוטוקול). לחלופין, להורות לנתבעת לתייק בתיקו האישי של התובע את תגובתו למכתבים האמורים. ג. סעד כספי בסך של 50,000 ₪, המפצה את התובע בגין פעולת הנתבעת בניגוד לדין תוך פגיעה חמורה בכללי הצדק הטבעי. 19. בסיכומיו, ביקש ב"כ התובע את הסעדים הבאים: א. להורות לנתבעת להוציא את המכתבים שתויקו בתיקו האישי של התובע (מוצג ת/1, נספחים נ/10 - נ/11 לתצהיר התובע), ושלגביהם לא ניתנה לו זכות תגובה. לחילופין, מבקש התובע להורות לנתבעת לתייק בתיקו האישי של התובע את תגובתו למכתבים האמורים. ב. פיצוי כספי בסך של 50,000 ₪ בגין פעולות הנתבעת בניגוד לדין, תוך פגיעה חמורה בכללי הצדק הטבעי. כאשר פגיעה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, באי עריכת שימוע לתובע טרם ההחלטה על העברתו מתפקידו; תיוק מכתבים שליליים בתיקו האישי של התובע מבלי שניתנה לו הזדמנות להגיב עליהם ובניגוד להוראות התקשי"ר. 20. עיקר טענות התובע: א. הפסקת הצבתו של התובע לעבודה במחלקה 7 ושיבוצו לעבודה בספריה התקבלה משיקולים זרים, בלתי עניינים ובחוסר תום לב. כמו כן, ההחלטה להפסיק את עבודתו של התובע במחלקה 7 התקבלה בחוסר סבירות קיצוני ומבלי שנתקיים לתובע שימוע כדין. ב. שיבוצו של התובע לעבודה בספריה מהווה שינוי חד צדדי אסור בתנאי עבודתו, שינוי המהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. ג. הנתבעת הפרה את זכותו היסודית של התובע לעבוד בתחום התמחותו, לשמו הטוב ולכבודו כאדם. ד. התנהלותה של הנתבעת בכל הנוגע למכתבים השונים שנכתבו בעניינו של התובע ושתויקו בתיקו האישי מבלי שניתנה לו זכות תגובה עליהם, אינה עניינית, נגועה בשיקולים זרים וחסרת תום לב. 21. עיקר טענות הנתבעת: א. תנאי עבודתו, לרבות שכרו והיקף משרתו של התובע לא נפגעו מעולם. בנוסף, מעולם לא הופסקה עבודתו של התובע במחלקה 7. ב. אין בידי התובע זכות קנויה להיות משובץ בתפקידו במחלקה מסוימת. כמו כן, בידי הנהלת בית החולים הפררוגטיבה להעביר ו/או לשבץ את התובע במחלקות בית החולים השונות בהתאם לצרכיה ואין בכך כל פגיעה בזכויותיו של התובע. ג. בתקופת העסקתו כמומחה בבית החולים, ביצע התובע רוטציות בין המחלקות השונות בהתאם לצרכי בית החולים. ד. היה על התובע להגיש בקשה לפיצול סעדים ומשלא הוגשה בקשה זו, דין התביעה להידחות. דיון והכרעה 22. בראשית הדברים נציין, כי בכתב התביעה, כתב ההגנה, תצהירים, עדויות, ראיות, סיכומי הצדדים ובמסמכים השונים שהוגשו, ב"כ הצדדים פירטו באריכות ונימקו את טענותיהם השונות, והחלטתנו זו נעשתה, לאחר שבחנו את מכלול העדויות, ראיות, התצהירים, המסמכים השונים שהוגשו וטענותיהם השונות של הצדדים, ובמסגרתה של הכרעתנו נתייחס לעיקריים ולרלוונטיים שבהם. 23. כמו כן, בנסיבות המקרה שלפנינו, מצאנו כבר עתה להבהיר כי: א. במסגרת ההליך שלפנינו, התובע לא טען כנגד וועדות המכרזים וההחלטות אשר התקבלו על ידן, במכרז מספר 94/07 לתפקיד מנהל מחלקת גברים בבית החולים ובמכרז מספר 233/07 לתפקיד מנהל המחלקה הפסיכוגריאטרית. ב. לטענת התובע, עבודתו כמדריך המתמחים הינה וולונטרית ובוצעה בזמנו הפנוי, ואילו, לטענת הנתבעת, המדובר הוא בחלק אינטגראלי מתפקידו כרופא במחלקה 7 בבית החולים. עם זאת, בנסיבות המקרה שלפנינו, ומשאין חולק על כך כי התובע שימש כמדריך ומלווה של המתמחים בבית החולים, מצאנו, כי אין נפקות לטענותיהם אלו של הצדדים, בין אם המדובר הוא בעבודה וולונטרית, ובין אם המדובר הוא בחלק אינטגראלי מעבודתו של התובע. 24. האם היה על התובע להגיש בקשה לפיצול סעדים? טענה זו של הנתבעת חסרת כל בסיס ודינה להידחות, שכן אין כאן כל ספק, כי התובע הגיש במסגרת תביעה אחת, שמתבררת לפנינו, את מלוא הסעדים בשל עילות התביעה. התובע עומד בתנאי תקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה, התשנ"ב-1991, ואין הוא מבקש בשתי תביעות נפרדות ושונות, שני סעדים הנובעים מאותה עילה. בתביעה שלפנינו, הוגשה בקשה למתן סעדים זמניים ואין בהסכמת המדינה, שניתנה בהליך הזמני, לבטל את רוע הגזירה שהוטלה על התובע לגבי העברתו באופן מיידי לספריה, בכדי לגרוע מזכותו של התובע לתבוע בהליך העיקרי של התביעה, את מלוא הסעדים, לרבות הסעדים הכספיים. המדובר בתביעה עיקרית אחת, שכוללת את כל הסעדים בשל עילות התביעה ולא היה כל מקום לבקש פיצול סעדים. הוצאת המכתבים שתויקו בתיקו האישי של התובע (מוצג ת/1, נספחים נ/10-נ/11 לתצהיר התובע) 25. הלכה פסוקה היא שבית הדין לעבודה מוסמך לדון בתוקפה של פעולה שלטונית שעילתה ביחסי עובד - מעביד. כמו כן, נקבע כי אין בית המשפט מתערב בשיקולי רשות מוסמכת ואין הוא ממיר שיקוליה בשיקוליו שלו, כל עוד פועלת הרשות ושוקלת החלטתה עניינית, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכויות שהוענקו לה על-פי דין (בג"צ 809/86 ינוביץ נ' ראש המועצה המקומית רמת השרון, פ"ד מ"א(4) 309, 319; בג"צ 853/86 לרנר נ' מנכ"ל משרד הבריאות, פ"ד מ"ג(1) 63, 69; דב"ע מט/ 131 - 3 רחל שלום נ' ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כא 262). 26. בהקשר זה, קבע בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1420/04 מדינת ישראל נ' אירית אורון (טרם פורסם, , ניתן ביום 2.1.06) כדלקמן: "... הביקורת השיפוטית היא לעולם חיצונית והיא בוחנת אם נפל בהחלטה המינהלית פגם מן הפגמים הפוגמים בהחלטה מינהלית והמצדיקים התערבות שיפוטית, כגון - חוסר סמכות, שיקולים זרים, אפליה, חוסר סבירות, העדר מידתיות, ודומיהם. בכל מקרה, אין זה מתפקידו ומסמכותו של בית הדין להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות המוסמכת ולעצב החלטה במקומה, על פי שיקול דעת בית הדין...". 27. בית-הדין לא בא בנעלי הרשות המחליטה, ולא שם שיקול דעתו במקום שיקול דעת הרשות. בבוא בית הדין להעביר תחת שבט ביקורתו החלטה מנהלית, הוא ייתן דעתו לתקינות ההליך ויבחן האם ההחלטה באה בגדרי מתחם הסבירות, ללא משוא פנים ובתום לב, בשים לב לנסיבות המקרה, כפי שאלה נלמדות מהמסמכים והעדויות. 28. וכך נפסק בבג"ץ 571/89 מוסקוביץ נ' מועצת השמאים פ"ד מד(2), 236 :  "אכן, כלל הוא, שאל לו לבית -משפט לשים שיקול-דעתו במקום זה של מי שהוסמך ליתן חוות-דעתו או להחליט בעניין. אך כלל זה כפוף לכלל אחר, והוא, שכשנמסר לרשות שיקול-דעת להחליט בעניין מקצועי או בעניין שבמומחיות, חובה עליה, כבכל מעשה רשות, לפעול ללא שרירות, ללא הפליה, ללא שיקולים זרים או שיקולים פסולים אחרים ומבלי להתעלם משיקולים החשובים לעניין. ובמלים אחרות, לפעול בסבירות ובהגינות, כפי שרשות סבירה, שלה מסור שיקול הדעת באותו עניין, חייבת לפעול" (ראה בנוסף, הפסיקה שאוזכרה שם). 29. בהתאם לכך, יש לבחון את טענתו המרכזית של התובע, לפיה, מכתבי מנהלת בית החולים וסגן מנהל בית החולים אשר נשלחו לוועדות המכרזים ותויקו בתיקו האישי של התובע, אינם אמת ונשלחו משיקולים זרים ובלתי ענייניים. מכתבה של ד"ר טל מיום 27/3/07 - נספח נ/10 לתצהיר התובע 30. במכתבה של ד"ר טל מיום 27/3/07 לוועדת המכרזים ביחס למכרז מספר 94/07 למשרת מנהל מחלקה פסיכיאטרית פעילה כרונית בבית החולים, נרשם בין היתר, כדלקמן: "ד"ר X מוכר לי מאז החל עבודתו בבי"ח מזרע. כמומחה בשנים האחרונות כיוון התפתחותו העיקרי היה ריכוז עבודות מדעי היסוד של המתמחים במרכז והנחייתם. לכך הקדיש את עיקר משאביו האינטלקטואלים והאינסטרומנטלים ואכן מאמציו החלו לשאת פירות והוא שולב במסלול האקדמי של בית ספר לרפואה. בשנים האחרונות שובץ ד"ר X לעבודה במחלקה הפסיכו גריאטרית כמומחה בכיר נוסף - זוהי מחלקה בה תנועת החולים פחותה כך שהעומס על הרופאים בעבודה זו אפשרה לו את עבודתו במחקר כשהודגש לו ע"י ההנהלה שהמחויבות שלו לעבודה במחלקה קודמת. לצערי ד"ר X לא עמד בציפיות למרות שיצרנו לו תנאים נוחים לכך. לא אחת התלונן בפניי מנהל המחלקה ואנשי הצוות הרב מקצועי הבכיר על נוכחותו הלא מספקת במחלקה והבלתי מסודרת שמקשה על תכנון פעילויות קבועות, כמו ביקורים סדירים וכיו"ב. סגני ואני לא אחת התקשינו לאתרו והתשובות שקיבלנו כהסבר נתנו לנו את התחושה שהמחלקה היא לא בראש סדר העדיפויות של ד"ר X. התמונה לא השתנתה כאשר היו זמנים ארוכים בהם ד"ר X מילא את מקומו של ד"ר לוסטיג בעת מחלה או במינוי כמנהל בפועל. מכל האמור לעיל ניתן להבין שלד"ר X יכולות בולטות בתחום המחקרי, יש לו יכולות טובות בתחום הקליני, ובאשר ליכולותיו הניהוליות החסרים שתוארו צריכים להשתפר. במיומנויות אחרות כמו מנהיגות, פיתוח צוות, פיתוח תוכניות הדרכה, יישום קונפליקטים וכיו"ב. מיומנויות אלו צריכות להבשיל. יש לזכור שהמחלקה המיועדת לניהול אינה יחידת מחקר או מרפאה אמבולטורית אלא מחלקה פעילה גברים עמוסה ביותר בחולים עם מורבידיות קיצוניות. לאור האמור לעיל איני רואה בד"ר X מועמד מתאים לניהול מחלקה" (נספח נ/10 לתצהיר התובע). מכתבו של ד"ר מוגילנסקי מיום 24/5/07 - נספח נ/11 לתצהיר התובע 31. ביום 24/5/07 שלח ד"ר מוגילנסקי מכתבו למשרד הבריאות - וועדת מכרזים, ביחס להגשת מועמדתו של התובע למכרז מס' 94/07. וכך נרשם במכתבו זה: "ד"ר X הגיש מועמדות למכרז מנהל המחלקה במכרז הנ"ל. ד"ר אילנה טל הספיקה לכתוב את חוות דעתה על ד"ר X באשר לחוסר התאמתו לתפקיד מנהל עוד בטרם יציאתה לחופשת לימודים ב - 1.4.07. מאז התוודיתי לליקויים נוספים בתפקודו בתחומים חשובים של עבודתו ובהמשך אפרט: 1. ד"ר X ניהל בשנים האחרונות מספר עבודות מחקר קליני בבית חולים. בתום הביקורת הפנימית והחיצונית שנעשתה ניתן להבין שלד"ר X התנהלות מחקרית בעיתית שלא תאמה את הדרישות כפי שבאות לידי ביטוי בנוהל המשרד. הוא לא דיווח כנדרש בהתאם ללו"ז שנקבע וכל תיקי המחקר שנבדקו לוקים בחסר. עלי לציין שקיימנו איתו מספר שיחות באשר לצורך להיצמד להוראות המשרד אך הוא לא עמד בדרישות. 2. עבודות המחקר נעשו במסגרת "מדעי יסוד" של המתמחים. גם כאן התגלה פיגור גדול ובלתי מוסבר במילוי הדרישות של המועצה המדעית וחוסר אחריות חמורה באשר לתפקידו כמדריך המתמחים. למעשה בדקנו את מהלך עבודתו ב - 10 עבודות "מדעי יסוד" ובכולם נמצאו איחורים ניכרים וחוסר דיווח בכל התיקים שבהם היה עליו לדווח למועצה המדעית. (ב - 5 מהם מחזיק את החומר למעלה משנתיים). בכל השיחות הקשות שניהלנו איתו, עם ד"ר רמי מירז - יו"ר ועדת ההתמחות וד"ר דוד ליבה - יו"ר ועדת הלסינקי הגיב ד"ר X בהתקפות נגד וחוסר נכונות לתקן את דרכיו. 3. ד"ר אנדריי לוסטיג - מנהל המחלקה שבה עובד ד"ר X בשנתיים האחרונות פנה מספר פעמים למנהלת ביה"ח בתלונות וטענות על תיפקודו/ אי תיפקודו של ד"ר X במחלקה וביקש להעביר אותו משם ולצרף מומחה אחר. אני הייתי נוכח במספר שיחות וידעתי גם מצוות המחלקה את דעתם על השקעתו המוגבלת. כששאלתי את ד"ר לוסטיג מדוע אם כן, כתב מכתב המלצה ענה לי שמאחר שהוא עומד לצאת לפנסיה בחודש יולי הקרוב הוא מעוניין להבטיח "שקט תעשייתי" במחלקה ביחסים בינו לבין ד"ר X, מה גם שהוא מרבה להעדר בגלל בעיות בריאות. הבהרתי לו את העובדה שכתיבה וחתימה על מסמך שקרי זה עלולים בין השאר להשפיע על ועדת המכרזים ולגרום לכך שיקבלו החלטה שגויה. 4. ידוע לי שד"ר X הגיש המלצות מחוקרים מכובדים אך צריך לזכור שד"ר X לא עבד מעולם במוסדות בהם הם עובדים וכל היכרותם איתו הוא על בסיס של עבודות מחקר משותפות. בסכום, לאור התנהלותו אין לנו ספק שד"ר X אינו מתאים ואינו ראוי להיות מנהל מחלקה" (נספח נ/11 לתצהיר התובע). מכתבה של ד"ר טל מיום 17/6/07 - מוצג ת/10 32. ביום 17/6/07 פנתה ד"ר טל לוועדת המכרזים, ביחס למכרז מס' 07/233 למשרת מנהל מחלקה פסיכיאטרית פעילה (פסיכוגריאטרית) בבית החולים, במכתב הזהה למכתבה מיום 27/3/07 לוועדת המכרזים ביחס למכרז מס' 94/07, פרט לפסקה האחרונה במכתב, בה נרשם כדלקמן: "... מיומנויות אלו צריכות להבשיל. יש לזכור שהמחלקה המיועדת לניהול אינה יחידת מחקר או מרפאה אמבולטורית אלא מחלקה פסיכוגריאטרית - כאשר כמובן עדיף מועמד בוגר קורס אוניברסיטאי יעודי. לאור האמור לעיל, איני רואה בד"ר X מועמד מתאים לניהול מחלקה" (מוצג ת/10). 33. כאמור, במהלך חודש 3/07 פורסמו בנציבות המדינה שני מכרזים לתפקידי ניהול מחלקות בבית החולים, אליהם הגיש התובע את מועמדותו: א. מכרז מספר 94/07 לתפקיד מנהל מחלקת גברים בבית החולים. ב. מכרז מספר 233/07 לתפקיד מנהל המחלקה הפסיכוגריאטרית. 34. כאשר, מכתביהם מיום 27/3/07, 24/5/07 ו - 17/6/07 (נספחים נ/10 - נ/11 לתצהיר התובע; מוצג ת/10) של ד"ר טל וד"ר מוגילנסקי בעניינו של התובע, נשלחו לוועדות המכרזים. 35. בנקודה זו, יש לשים לב לכך, כי מהמכתבים הנ"ל עולה בבירור, כי לד"ר טל ולד"ר מוגילנסקי, תלונות על תפקודו של התובע הן כרופא קלינאי במחלקה 7, והן כמדריך ומלווה מתמחים, כפי שנפרט להלן: א. במכתבה של ד"ר טל מיום 27/3/07 - נספח ת/10 לתצהיר התובע, נרשם בין היתר, כדלקמן: "... לצערי ד"ר X לא עמד בציפיות למרות שיצרנו לו תנאים נוחים לכך. לא אחת התלונן בפניי מנהל המחלקה ואנשי הצוות הרב מקצועי הבכיר על נוכחותו הלא מספקת במחלקה והבלתי מסודרת שמקשה על תכנון פעילויות קבועות, כמו ביקורים סדירים וכיו"ב. סגני ואני לא אחת התקשינו לאתרו והתשובות שקיבלנו כהסבר נתנו לנו את התחושה שהמחלקה היא לא בראש סדר העדיפויות של ד"ר X. התמונה לא השתנתה כאשר היו זמנים ארוכים בהם ד"ר X מילא את מקומו של ד"ר לוסטיג בעת מחלה או במינוי כמנהל בפועל.." (ההדגשות אינן במקור - א.ק). ב. במכתבו של ד"ר מוגילנסקי מיום 24/5/07 - נספח נ/11 לתצהיר התובע נרשם בין היתר: "... בתום הביקורת הפנימית והחיצונית שנעשתה ניתן להבין שלד"ר X התנהלות מחקרית בעיתית שלא תאמה את הדרישות כפי שבאות לידי ביטוי בנוהל המשרד. הוא לא דיווח כנדרש בהתאם ללו"ז שנקבע וכל תיקי המחקר שנבדקו לוקים בחסר. ... ד"ר אנדריי לוסטיג - מנהל המחלקה שבה עובד ד"ר X בשנתיים האחרונות פנה מספר פעמים למנהלת ביה"ח בתלונות וטענות על תיפקודו/ אי תיפקודו של ד"ר X במחלקה וביקש להעביר אותו משם ולצרף מומחה אחר. אני הייתי נוכח במספר שיחות וידעתי גם מצוות המחלקה את דעתם על השקעתו המוגבלת...". 36. ומכאן, נפנה לבחינת טענתו המרכזית של התובע, לפיה, מכתבים אלו אינם אמת ונשלחו משיקולים זרים ובלתי ענייניים. הסתירות המהותיות שנפלו בעדותו של ד"ר מוגילנסקי בנוגע למכתבים 37. במכתבו של ד"ר מוגילנסקי מיום 24.5.07, שנשלח לוועדת המכרזים (נספח נ/11 לתצהירו של התובע), נטען, כי בית החולים בדק את מהלך עבודתו של התובע ב-10 עבודות ב"מדעי היסוד" ובכל אותן עבודות "...נמצאו איחורים ניכרים וחוסר דיווח בכל התיקים...", שבהם היה על התובע לדווח למועצה המדעית. מספר ימים לאחר מכן, ביום 5.6.07, שולח ד"ר מוגילנסקי מכתב לתובע, שם דובר על פיגור בקידום עבודות מחקר של כ-8 מתמחים. בעדותו של ד"ר מוגילנסקי בבית הדין מיום 5.11.08 הוא אומר את הדברים הבאים: "ב-3/07 מגיעה אלינו תלונה ראשונה של מתמחה... אז אנחנו ההנהלה מתחילה לבדוק את המתמחים האחרים איפה עבודת מדעי היסוד שלהם נמצאת ומתגלית תמונה, שלפחות 4 מהם..." (ראה עמ' 19 שור' 27 פרוטוקול מיום 5.11.08). אם כן, במכתב אחד של ד"ר מוגילנסקי, שנשלח לוועדת מכרזים ביום 24.5.07 נרשם, כי המדובר באיחור של התובע בבדיקת 10 עבודות של מתמחים. מספר ימים לאחר מכן שולח ד"ר מוגילנסקי מכתב לתובע, שם מדובר בכ-8 עבודות של מתמחים לגביהם יש איחורים ניכרים ולאחר מכן, בבית הדין, מדבר ד"ר מוגילנסקי על לפחות 4 עבודות של מתמחים, אותן מאחר התובע לבדוק. ד"ר מוגילנסקי אינו מוצא לנכון לציין, כי ביום 6.6.07 שלח אליו התובע מכתב המפרט מצב עבודות של מתמחים, ממנו עולה, כי קיים איחור ב-3 עבודות בלבד. אם אכן האמור במכתבו של התובע, שנשלח לד"ר מוגילנסקי ביום 6.6.07, אינו נכון והיה איחור ב-10 או ב-8 עבודות של מתמחים ולא ב-3 עבודות כפי שטען התובע, מה יותר פשוט היה לנתבעת, מלהביא לבית הדין את הפרטים הקונקרטיים של אותן עבודות, בהן היה איחור בטיפולו של התובע ושמות אותם מתמחים. דומה, כי אצה לד"ר מוגילנסקי הדרך והוא הזדרז לשלוח ביום 24.5.07 מכתב לועדת מכרזים על איחור של התובע בבדיקת 10 עבודות של מתמחים, מבלי שבדק את הדברים עם התובע עצמו, שאולי אם היה בודק את הדברים, היה מגלה, כי בסה"כ היו איחורים ב-3 עבודות בלבד. 38. לטענתו של התובע בעדותו לפנינו, מכתבה של ד"ר טל מיום 27/3/07 (נספח נ/10 לתצהיר התובע) מסולף לעובדות ומנוגד למכתבה של ד"ר טל אשר נכתב שנה קודם לכן ( - נספח נ/8 לתצהיר התובע). כך למשל, טען התובע כי במכתבה של ד"ר טל נרשם כי עיסוקו העיקרי של התובע היה ריכוז עבודות יסוד של מתמחים, בעוד שעבודתו העיקרית הייתה והינה העבודה הקלינית. בנוסף, במכתב זה נרשם כי תנועת החולים במחלקה הייתה פחותה, והעומס היה כזה שאיפשר עיסוק נוסף סביב הדברים שקשורים למחקר, דבר שאינו נכון (ש' 28 - 22, עמ' 7 לפרוטוקול). עוד טען התובע, כי לא הייתה כל תלונה כנגדו מד"ר לוסטיג, וכי ד"ר לוסטיג פנה להנהלת בית החולים בבקשה להביא רופא נוסף למחלקה, וזאת מאחר וד"ר לוסטיג נעדר רבות מעבודתו בשל מחלה, ומאחר והתובע לא היה נמצא במחלקה פעמיים בשבוע (ש' 29 - 26, עמ' 8 לפרוטוקול). כמו כן, לא היו תלונות של הצוות הרב מקצועי כנגד התובע ולא נכון שלא ניתן היה לאתר אותו בזמן עבודתו (ש' 7 - 1, עמ' 9 לפרוטוקול). מן הראוי להדגיש, כי מצד אחד, ניצבת לפנינו גירסתו של התובע, לפיה, האמור במכתבה של ד"ר טל מיום 27.3.07 אינו נכון ומנוגד לחלוטין למכתב, שהיא עצמה כתבה שנה קודם לכן (ראה נספח נ/8 לתצהירו של התובע). התובע טוען, כי מטרת מכתבה של ד"ר טל מיום 27.3.07, היתה להשחיר את שמו על מנת להכשיר את הקרקע לבחירתו של ד"ר יולי וולצ'קוב כמנהל המחלקה, כשרופא זה היה המועמד המועדף, הן על ד"ר טל והן על ד"ר מוגילנסקי. מאידך, ד"ר טל, שהיתה אז מנהלת בית החולים והיא זו שכתבה את המכתב, לא זומנה מטעם המדינה להעיד ולהסביר את הסתירה שעולה בין מכתבה מיום 27.3.07 לבין המכתב שכתבה שנה קודם לכן ולא ניתן מטעמה, כל הסבר, הכיצד מעלה היא במכתבה תלונות על תפקודו של התובע, הן כרופא קלינאי והן כמדריך ומלווה מתמחים, בעוד שמחומר הראיות ומהמסמכים השונים אשר הוגשו לתיק עולה, כי לא היו כל תלונות או חוסר שביעות רצון מעבודתו של התובע כרופא במחלקה 7. התצהיר היחיד שהוגש מטעם המדינה הוא תצהירו של ד"ר מוגילנסקי, בו לא הועלתה ולו טענה אחת, כנגד תפקודו ועבודתו של התובע כרופא קלינאי במחלקה 7. הימנעות המדינה מהבאת ראיה ומאי-זימונה של ד"ר טל למתן עדות בבית הדין, נזקפת לחובתה של המדינה. הסיבה האמיתית להעברתו של התובע לספריית בית החולים והפסקת עבודתו כרופא קלינאי בבית החולים 39. כאמור, בשיחה שהתקיימה ביום 28/5/07 בין התובע לבין ד"ר מוגילנסקי, הודיע ד"ר מוגילנסקי לתובע, כי החל מיום 4/6/07 תופסק עבודתו של התובע כרופא קלינאי בבית החולים, וכי החל ממועד זה, התובע יעבור לעבוד בספריה, על מנת שיוכל להשלים את עבודות המחקר במדעי היסוד של מתמחי בית החולים. 40. מתצהירו של ד"ר מוגילנסקי עולה, כי בשנים 2007-2006, המתמחים התלוננו לפני הנהלת בית החולים שקיים פיגור ואי סדר בבדיקת עבודותיהם במדעי היסוד, אותן מסרו לבדיקתו של התובע. בהתאם לכך, הציעה הנהלת בית החולים לתובע, כי התובע יקדיש את כל זמנו להשלים ולסיים את בדיקת עבודות המתמחים במדעי היסוד, בספריית בית החולים (סעיפים 12 - 11 לתצהירו של ד"ר מוגילנסקי). 41. זה המקום לציין, כי מתצהירו של ד"ר מוגילנסקי עולה בבירור ובצורה מפורשת, כי החלטתו בדבר העברת התובע לעבוד בספריה לצורך סיום עבודת המתמחים הייתה אך ורק בשל הפיגור ואי הסדר שנוצר בבדיקת עבודות המתמחים במדעי היסוד. כאשר יודגש, בתצהירו של ד"ר מוגילנסקי לא הועלתה ולו טענה אחת כנגד תפקודו ועבודתו של התובע כרופא במחלקה 7, וכל שכן כל טענה שהיא המעידה על כך, שבשל תפקודו של התובע כרופא במחלקה, הוא התבקש להקדיש את כל זמנו לבדיקת עבודות המתמחים ולעבור לעבוד בספריה. 42. כך גם עולה ממכתבו מיום 5/6/07 של ד"ר מוגילנסקי לתובע, בו פורטו נימוקי ההחלטה בדבר העברתו של התובע לספריית בית החולים: "בבדיקה שנעשתה מולך בחודשים האחרונים הסתבר שקיים פיגור ניכר, לפעמים של שנתיים, בקידום עבודות מחקר שנעשו בהדרכתך ובמסגרת מדעי יסוד של כ - 8 מתמחים. אתה ציינת שאחת הסיבות היא חוסר זמן. מאחר שאנו מחויבים למלא את הדרישות של המועצה המדעית יש הכרח במאמץ מרוכז להשלים ולסיים את כל העבודות. זו הסיבה היחידה שהביאה אותי לרעיון זה ולאפשר לך להקדיש 100% מזמנך למילוי חובותיך ללא כל הפרעה. ידוע לך שהספריה הרפואית היא המקום המתאים ביותר מבחינת הנוחות, השקט והעובדה ששם המחשב היחידי המקושר למאגרי מידע רפואי. מי כמוך יודע זאת כאשר חלק לא מבוטל של השעות שלך בעבודה אתה מבלה שם. לתומי חשבתי שתודה לי על הרעיון ולהפתעתי לקחת זאת למחוזות אחרים (נעלבת, נפגעת, וכו'). אין בהחלטתי כל נסיון לפגוע ולהעליב. אין במהלך זה כל פגיעה במעמדך ובשכרך. בתום הפרויקט שאורכו תלוי בעיקר בך תחזור בודאי לעבודה קלינית ליד מיטת החולה או במרפאות כמקובל. אם רצונך בחדר אחר אנא העבר אלי את הצעתך שתישקל בכל הרצינות. בינתיים עליך לפנות את החדר שהיה בשימושך במחלקה לטובת הרופא העובד במקומך. אין חדר אחר ואסור לך לפגוע בסביבת עבודה וטיפול של המחלקה" (ההדגשות אינן במקור - א.ק; נספח נ/14 לתצהיר התובע). למען הבהירות יצוין, כי במכתבו של התובע מיום 6/6/07 לד"ר מוגילנסקי, ביחס למכתבו של ד"ר מוגילנסקי מיום 5/6/07 בדבר העברתו לספרייה, טען התובע כי רק לאחר שנודע לד"ר מוגילנסקי שהתובע הגיש מועמדותו למכרזים, הוא העלה את הטענות בדבר הפיגורים בעבודות המחקר, כאשר טענות אלו לא הועלו קודם לכן (נספח נ/16 לתצהיר התובע). 43. בנקודה זו יובהר, גם מעדותו ד"ר מוגילנסקי עולה כי בשיחה שהתקיימה עם התובע ביום 28/5/07 הוא ביקש מהתובע לעבור לספרייה, וזאת, על מנת להקדיש את הזמן לסיום עבודות מדעי היסוד של המתמחים. עוד עולה, כי באותה השיחה ד"ר מוגילנסקי לא העלה טענות כלשהן כנגד התובע על עבודתו הקלינית כרופא במחלקה 7 (ש' 14 - 7, עמ' 13 לפרוטוקול), ובלשונו של ד"ר מוגילנסקי: "ש. ואתה באותה פגישה לא העלית כלפיו טענות כלשהן על עבודתו הקלינית כרופא במחלקה 7? ת. נכון" (ש' 11 - 9, עמ' 13 לפרוטוקול). והדברים מדברים בעד עצמם. 44. אם כן, ולסיכומה של נקודה זו, ממכתבו מיום 5/6/07 של ד"ר מוגילנסקי לתובע, בו פורטו נימוקי ההחלטה בדבר העברתו של התובע לספריית בית החולים, תצהירו של ד"ר מוגילנסקי ועדותו לפנינו, עולה בצורה ברורה ומפורשת, כי הנימוקים העומדים ביסוד ההחלטה בדבר העברת התובע לעבוד בספריה, על מנת שיקדיש את זמנו לסיום עבודות מדעי היסוד של המתמחים, הינם, פיגורים ואי סדרים בבדיקת עבודות המתמחים - זאת ותו לאו. ושוב יודגש ויובהר, זאת כאשר, עולה בבירור ובאופן אשר לא משתמע לשתי פנים, כי לא הועלתה ולו טענה אחת כנגד תפקודו ועבודתו של התובע כרופא במחלקה 7, וכל שכן, כל טענה שהיא המעידה על כך שבשל תפקודו של התובע כרופא במחלקה, הוא התבקש להקדיש את כל זמנו לבדיקת עבודות המתמחים ולעבור לעבוד בספריה. 45. בהקשר זה, חייבים אנו להעיר, כי אם לטענתו של ד"ר מוגילנסקי, הנימוקים העומדים ביסוד ההחלטה בדבר העברת התובע לעבוד בספריה, על מנת שיקדיש את זמנו לסיום עבודות מדעי היסוד של המתמחים, הינם, פיגורים ואי סדרים בבדיקת העבודות, כאשר לא נשמעה כל טענה כנגד עבודתו של התובע כרופא במחלקה 7, תמוהה בעינינו החלטתו של ד"ר מוגילנסקי להפסיק את עבודתו של התובע כרופא במחלקה 7 דווקא, ולא את עבודתו כמלווה ומדריך של המתמחים בבית החולים. כך, טען ד"ר מוגילנסקי, בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית: "הרצאות והדרכות למתמחים ולסטודנטים והדגמת טכניקת בדיקה הם מתפקידיו של כל מומחה מבית החולים, הם אינם וולונטרים וכלולים במחויבות של מומחי בית החולים." מכאן, עלתה תמיהתנו במהלך הדיון, הכיצד ייתכן שאם התובע, שעבד הן כרופא פסיכיאטר קלינאי במחלקה 7 והן כמדריך ומלווה של מתמחים בבית החולים, אינו מתפקד כראוי בהדרכת המתמחים אך מבצע את עבודתו כפסיכיאטר קלינאי בצורה טובה, מפסיקים את פעילותו דווקא בקטע שהוא מבצע כהלכה - הוי אומר, בעבודתו כרופא קלינאי, ומאידך מטילים עליו מטלות שהן רק בתחום שהוא מתפקד בו באופן לקוי, שהינו הדרכת מתמחים. אם קודם לכן, מסעיף 8 לתצהירו של ד"ר מוגילנסקי, הבנו, כי הדרכת מתמחים הינה חלק מתפקידם של כל הרופאים בבית החולים, הרי שבניגוד מוחלט לכך, העיד לפנינו ד"ר מוגילנסקי, שבכל בית החולים רק התובע הוא הרופא היחיד המופקד על הדרכת המתמחים ועל כן לא ניתן היה להחליפו ברופא אחר, אלא אם כן יכשירו לכך רופא נוסף בתהליך הכשרה שאורך כשנה (ראה עמ' 22 שור' 10-7 פרוטוקול מיום 5.11.08). גם כאן, עלתה לפנינו סתירה מהותית שנפלה בגירסתו של ד"ר מוגילנסקי, המשמיטה את הקרקע תחת מהימנותו. 46. התובע העיד לפנינו, כי בשיחה שהתקיימה בינו לבין ד"ר מוגילנסקי ביום 28/5/07, נאמר לו, כי מהבדיקות שנעשו נמצא שיש פיגורים בעבודות המחקר למדעי היסוד, וכי הוא מציע שהתובע יעבור לשבת בספריה ללא הגבלת זמן, וד"ר מוגילנסקי יטפל במטופלי התובע במחלקה 7. כמו כן, העיד התובע: "... בסוף השיחה הערתי שידוע לי שיבוא במקומי רופא אחר - ד"ר יולי ולצ'קוב, והוא סיפר לי שהוא יהיה שם מהשבוע שלאחר מכן..." (ש' 30 - 24, עמ' 5 לפרוטוקול). 47. ד"ר מוגילנסקי הצהיר בתצהירו, כי עבודתו של התובע במחלקה מעולם לא הופסקה וכי לא הוצב אדם אחר במקומו במחלקה (סעיף 5 לתצהירו של ד"ר מוגילנסקי). 48. כמו כן, ד"ר מוגילנסקי טען בעדותו לפנינו, כי הספרייה משמשת למתמחים לייעוץ וחיפוש חומר ביבליוגרפי, והתובע בחר מרצונו לשבת בספריה רוב הזמן שהוא היה בבית החולים. לטענתו של ד"ר מוגילנסקי גם בעבודתו כרופא קליני התובע ישב בספריה (ש' 14 - 4, עמ' 15 לפרוטוקול). 49. עם זאת, ממכתבו מיום 5/6/07 של ד"ר מוגילנסקי לתובע עולה בבירור כי הסיבה להעברת התובע לעבוד בספריה, הינה, הגעתו של רופא אחר, אשר יעבוד במקום התובע במחלקה 7: "... בינתיים עליך לפנות את החדר שהיה בשימושך במחלקה לטובת הרופא העובד במקומך. אין חדר אחר ואסור לך לפגוע בסביבת עבודה וטיפול של המחלקה" (ההדגשות אינן במקור - א.ק; נספח נ/14 לתצהיר התובע). 50. יתר על כן, מעדותו של ד"ר מוגילנסקי עולה, כי במקביל להחלטתו על העברת התובע לעבוד בספריה, הוא פנה לד"ר ולצ'קוב בבקשה להחליף את התובע בעבודתו כרופא במחלקה 7: "לשאלת בית הדין, באותו זמן בו ביקשתי ממנו לעבור לספריה, מי שהיה אמור למלא את עבודתו במחלקה מבחינה קלינית, אני משיב שביקשתי מד"ר ולצ'קוב שימלא את מקומו" (ש' 20 - 18, עמ' 13 לפרוטוקול). 51. זאת כאשר יש לשים לב לכך, כי החל מיום 3/6/07, היינו, יום לפני העברתו של התובע לעבוד בספרייה, החל ד"ר יולי ולצ'קוב לשמש כרופא במחלקה 7 (ש' 13, עמ' 17 לפרוטוקול). בהמשך, זכה ד"ר ולצ'קוב במכרז מספר 233/07 לתפקיד מנהל המחלקה הפסיכוגריאטרית (ש' 20 - 19, עמ' 13 לפרוטוקול). 52. בנקודה זו, חייבים אנו להתייחס לסתירות אשר עלו בעדותו של ד"ר מוגילנסקי, ביחס להעברתו של התובע לעבוד בספריה. א. ד"ר מוגילנסקי טען בעדותו לפנינו, כי הספרייה משמשת למתמחים לייעוץ וחיפוש חומר ביבליוגרפי, והתובע בחר מרצונו לשבת בספריה רוב הזמן שהוא היה בבית החולים. לטענתו של ד"ר מוגילנסקי, גם בעבודתו כרופא קליני התובע ישב בספריה (ש' 14 - 4, עמ' 15 לפרוטוקול). ב. עם זאת, ממכתבו מיום 5/6/07 של ד"ר מוגילנסקי לתובע עולה בבירור כי הסיבה להעברת התובע לעבוד בספריה, הינה, הגעתו של רופא אחר, אשר יעבוד במקום התובע במחלקה 7: "... בינתיים עליך לפנות את החדר שהיה בשימושך במחלקה לטובת הרופא העובד במקומך. אין חדר אחר ואסור לך לפגוע בסביבת עבודה וטיפול של המחלקה" (ההדגשות אינן במקור - א.ק; נספח נ/14 לתצהיר התובע). ג. אומנם, ביחס למכתבו מיום 5/6/07 של ד"ר מוגילנסקי (נספח נ/14 לתצהיר התובע) העיד ד"ר מוגילנסקי, כי כאשר נרשם על ידו שעל התובע לפנות את החדר, הוא התכוון לפינוי בדיקות דם שהיו אצל התובע בחדר, ושהיה צורך להשמידן (עמ' 16 - 15 לפרוטוקול). ד. יחד עם זאת, מהמכתב מיום 5/6/07 עולה בבירור, כי הסיבה להעברת התובע לעבוד בספריה הינה הגעתו של רופא אחר, אשר ימלא את תפקידו של התובע במחלקה 7. ה. זאת ועוד, על אף שלטענתו של ד"ר מוגילנסקי התובע עשה שימוש אסור בבדיקות דם (ש' 9 - 4, עמ' 16 לפרוטוקול), אין כל תיעוד לבקשותיו של ד"ר מוגילנסקי להשמדת בדיקות הדם, וכן, אין לכך כל איזכור שהוא במכתב מיום 5/6/07. ו. יתר על כן, ד"ר מוגילנסקי העיד כי במועד בו הוא הורה לתובע לעבור באופן מלא לספריה, הוא בעצמו לא ידע איפה יציב את התובע לאחר מכן - במחלקה 7 או במקום אחר (ש' 25 - 16, עמ' 13 לפרוטוקול). ז. ואם בכך לא די, ד"ר מוגילנסקי העיד לפנינו , כי הוא העביר את התובע לעבוד בספרייה מאחר וצפה כי כאשר ד"ר ולצ'קוב יגיע למחלקה, הוא והתובע לא יסתדרו: "מבחינתי זה היה צפוי שיהיו ויכוחים ביניהם. חשבתי על ההרחקה הזאת, בעיקר כדי לשמור על איכות הטיפול שהחולים מקבלים. כי חלק מהזמן היו ויכוחים ביניהם" (ש' 15 - 14, עמ' 17 לפרוטוקול). זאת כאשר, יש לשים לב לכך, כי עד למועד זה התובע וד"ר ולצ'קוב כלל לא עבדו יחד (ש' 28, עמ' 20 לפרוטוקול). ח. ויובהר, בהמשך עדותו של ד"ר מוגילנסקי עלה בבירור, כי העברתו של התובע ממחלקה 7 נבעה עקב כניסתו של ד"ר ולצ'קוב למחלקה: "לשאלה למה לא לשמור לו את המקום במחלקה, אני משיב שידעתי אז שהיו סכסוכים בינו לבין הרופא השני. כי ד"ר X כבר אמר לנו אז שהרופא השני אינו בעל ניסיון וידע. הוא אמר את זה לכולם. לשאלת בית הדין, אם האקט הזה של ההפרדה של ד"ר X מהמחלקה 7, לא נבע מהעבודה עם המתמחים אלא מיחסים לא טובים עם ד"ר ולצ'קוב, אני משיב שזה נכון. כי הוא אמר לנו כבר לפני כן את דעתו על ד"ר ולצ'קוב. אני מאשר שגם מעולם קודם לכן הם לא עבדו יחד.... ידעתי שזה מתכון לבעיות, העבודה המשותפת של התובע עם ד"ר ולצ'קוב. צפיתי שיהיו בעיות" (ההדגשות אינן במקור - א.ק; ש' 30 - 19, עמ' 20 לפרוטוקול). 53. אם כן, בנקודה זו יובהר ויודגש: מעדותו של ד"ר מוגילנסקי עולה בבירור, כי העברתו של התובע ממחלקה 7 נבעה עקב כניסתו של ד"ר ולצ'קוב למחלקה, ולא עקב הפיגורים ואי הסדרים בעבודתו של התובע עם המתמחים, כשעלינו לזכור, שבסעיף 5 לתצהירו, טען ד"ר מוגילנסקי דברים הפוכים לחלוטין, כי עבודתו של התובע במחלקה מעולם לא הופסקה וכי לא הוצב אדם אחר במקומו במחלקה. 54. זאת, כאשר תימוכין לכך, ניתן למצוא במכתבו של התובע מיום 6/6/07 לד"ר מוגילנסקי, בו טען התובע כי רק לאחר שנודע לד"ר מוגילנסקי שהתובע הגיש מועמדותו למכרזים, הוא העלה את הטענות בדבר הפיגורים בעבודות המחקר, כאשר טענות אלו לא הועלו קודם לכן (נספח נ/16 לתצהיר התובע). יתר על כן, הנתבעת לא הציגה לפנינו ולו ראיה אחת, לתלונות שהועלו כנגד התובע בין על ידי המתמחים ובין על ידי ד"ר טל וד"ר מוגילנסקי בקשר לעבודתו עם המתמחים קודם למועד הגשת מועמדותו למכרזים. 55. יתרה מכך, ממכתבו מיום 18/3/07 של ד"ר אנדרי לוסטיג, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, שימש כמנהל מחלקה 7 לוועדת המכרזים, מצטיירת תמונה השונה לחלוטין מטענותיו של ד"ר מוגילנסקי. וכך נרשם במכתב זה: "ד"ר מיכאל X מוכר לי מעבודתו בבי"ח "מזרע" כמתמחה ולאחר מכן כמומחה במסגרת מחלקות שונות. משנת 2003 עובד במחלקה שבניהולי. ד"ר X מצטיין הן בעבודתו הקלינית הן בהדרכת מתמחים בפסיכיאטריה במדעי יסוד, מוביל בתחום המחקר המדעי בבי"ח "מזרע" ומשתתף בכנוסים ארציים ובינלאומיים. ד"ר X הנו בעל ידע מקצועי רחב, עוקב אחרי ההתפתחויות המדעיות בתחום המקצועי ויוזם מחקרים רפואיים. ד"ר X מגלה כושר חשיבה בהירה ודייקנית, יש לו יכולת גבוהה מאוד להגדיר ולהתעמק בבעיות, בעל תפיסה מהירה וכושר לזכור דברים. הוא יודע למצוא דרכים לקידום המשימות המוטלות עליו. הוא בעל יוזמה, עצמאי בעבודתו עם הספק ואיכות גבוהים מאוד. יחסו לעבודה רציני ביותר. הוא אחראי, מסור, חרוץ ובעל יכולת גבוהה מאוד לתפקד במקרים של לחץ. תמיד יש לו נכונות לעזור במשימות הוא מגלה יכולת השתלבות מצוינת בעבודת צוות ומראה תמיד נכונות לעזור לחברים בעבודה. הוא הצליח לרכוש את אהדתם של אנשי הצוות ויש לו כושר לקיים יחסים תקינים עם כל אנשי הצוות כולל הממונה עליו. ד"ר X מגלה יחס חם לחולים ולבני משפחותיהם, יש לו כושר להסביר ולשכנע באדיבות ובסבלנות. ד"ר X יודע למצוא פתרון לבעיות הנתונות להחלטתו, בעל כושר שפיטה בקבלת החלטות. עלי לציין שבתקופות היעדרותי מהמחלקה ד"ר X מילא את מקומי ביעילות רבה והראה כושר ניהול, ארגון ותכנון גבוהים מאוד. לדעתי ד"ר X יכול להיות מנהל מחלקה מצוין ואף למלא את מקומו של מנהל בי"ח וסגן מנהל בי"ח בהיעדרם. לאור כל האמור לעיל חובה נעימה לי להמליץ על בחירתו של ד"ר מיכאל X לתפקיד של מנהל מחלקה פסיכיאטרית" (נספח נ/5 לתצהיר התובע). 56. בהקשר זה, העיד לפנינו ד"ר מוגילנסקי, כי במהלך שנת עבודתו האחרונה של ד"ר לוסטיג, ד"ר לוסטיג פנה להנהלת בית החולים פעמים רבות בבקשות להוציא את התובע מהמחלקה. כמו כן, לטענתו של ד"ר מוגילנסקי, ד"ר לוסטיג כתב לתובע את מכתב ההמלצה מיום 18/3/07, מאחר והוא עתיד היה לצאת לגמלאות וביקש "שקט תעשייתי" במחלקה (ש' 12 - 1, עמ' 25 לפרוטוקול). עם זאת, הנתבעת לא השכילה להביא את גרסתו של ד"ר לוסטיג לפני בית הדין, וכן, לא הוכיחה את טענתו זו של ד"ר מוגילנסקי. זאת בייחוד נוכח כך, כי ד"ר מוגילנסקי בעצמו העיד, כי אין לו כל תיעוד בכתב לדבריו אלו (ש' 4, עמ' 25 לפרוטוקול). 57. יתר על כן, טענתו זו של ד"ר מוגילנסקי, עומדת בסתירה גם אל מול טופס הערכת עובד של התובע, אשר מולא על ידי ד"ר לוסטיג ביום 30/5/07, כפי שיוסבר להלן. א. בטופס הערכת עובד של התובע, אשר מולא על ידי ד"ר לוסטיג ביום 30/5/07, נרשמה הערכה גבוהה מאוד (רמה א') ביחס לתפיסה כללית, ידיעות, עצמאות ויוזמה, כושר ביצוע - הספק, כושר ביצוע - איכות, יחסים בעבודה, סדר בעבודה, יחסים עם קהל, כושר לנהל משא ומתן, כושר הבעה בכתב, כושר הבעה בע"פ, כושר שפיטה בקבלת החלטות, כושר ניהול ארגון ותכנון וכושר ניהול הנעה ופיקוח. כמו כן, נרשמה הערכה גבוהה (רמה ב') ביחס ליחס לעבודה ומשמעת. בחוות הדעת, נרשם על ידי ד"ר לוסטיג: "רמתו המקצועית גבוהה, ידיעותיו הכלליות נרחבות". ב. על טופס הערכה זה, חתם ביום 4/6/07 ד"ר מוגילנסקי, כאשר השינויים בטופס ההערכה אשר נרשמו על ידו מתייחסים ליחס לעבודה ומשמעת - אשר ביחס אליהם נרשם על ידי ד"ר מוגילנסקי כי רמתו של התובע הינה משביעת רצון (רמה ג') ולא גבוהה (רמה ב') כפי שרשם ד"ר לוסטיג. כמו כן, נרשם על ידי ד"ר מוגילנסקי תחת יחס לעבודה: "העבודה הקלינית במחלקה איננה בראש מעייניו", ותחת משמעת: "ממשיך לזלזל בנהלים, מאחר ויוצא מוקדם ללא אישור מוקדם" (נספח נ/18 לתצהיר התובע). ג. בהקשר זה, יש לשים לב לכך, כי טופס ההערכה מולא על ידי ד"ר מוגילנסקי ביום 4/6/07, היינו, יום העברת התובע לעבודה בספרייה, ויום לאחר הגעתו של ד"ר ולצ'קוב לעבודה במחלקה 7. כמו כן, לא צוין בטופס ההערכה זה על ידי ד"ר מוגילנסקי, חוסר שביעות הרצון מעבודתו של התובע כרופא במחלקה 7 וכמדריך ומלווה של מתמחי בית החולים. משנשאל על כך ד"ר מוגילנסקי בעדותו לפנינו, הוא השיב כדלקמן: "ש. אתה טוען שלאורך שנה ביקש ד"ר לוסטיג להוציא את ד"ר X מהמחלקה. כשאתה מקבל ב - 30.5.07 חוו"ד מעולה עליו, למה אתה בסייגים שלך ב - 4.6.07 (נ/18) לא כותב על זה מילה? ת. גם אנחנו רצינו שקט תעשייתי. ידענו שזה באמת השנה האחרונה, אין לנו אלטרנטיבה אחרת, רצינו לפשר בין שניהם, לגשר בין שניהם - בין ד"ר לוסטיג ובין ד"ר X, לעבור את השנה ולהגיע לבחירת מנהל חדש" (ש' 20-13, עמ' 25 לפרוטוקול). עם זאת, מצאנו כי יש לדחות את הסברו זה של ד"ר מוגילנסקי. המדובר הוא בטענות קשות אשר הועלו כנגד התובע, ולא סביר בעינינו כי אין לכך כל תיעוד בכתב, בין אם במכתבים ובין אם על גבי טופס ההערכה, וזאת, הן מצידו של ד"ר מוגילנסקי והן מצידו של ד"ר לוסטיג. ושוב יודגש, כי הנתבעת לא זימנה לעדות לפנינו את ד"ר לוסטיג, לצורך הוכחת טענותיו של ד"ר מוגילנסקי. 58. זה המקום להפנות לטופס הערכת עובד של התובע, אשר מולא על ידי ד"ר לוסטיג כשנה קודם לכן, ביום 12/2/06: א. בטופס הערכת עובד של התובע, אשר מולא על ידי ד"ר לוסטיג ביום 12/2/06, נרשמה הערכה גבוהה מאוד (רמה א') ביחס לתפיסה כללית, ידיעות, עצמאות ויוזמה, כושר ביצוע - הספק, כושר ביצוע - איכות, יחסים בעבודה, סדר בעבודה, יחסים עם קהל, כושר לנהל משא ומתן, כושר הבעה בכתב, כושר הבעה בע"פ, כושר שפיטה בקבלת החלטות, כושר ניהול ארגון ותכנון וכושר ניהול הנעה ופיקוח. כמו כן, נרשמה הערכה גבוהה (רמה ב') ביחס ליחס לעבודה ומשמעת. בחוות הדעת, נרשם על ידי ד"ר לוסטיג: "רמתו המקצועית גבוהה, ידיעותיו הכלליות נרחבות". ב. אם כן, טפסי הערכת העובד של התובע, אשר מולאו על ידי ד"ר לוסטיג ביום 12/2/06, וביום 30/5/07, הינם זהים ועקביים, כאשר בשניהם לא הועלתה כל טענה שהיא מצידו של ד"ר לוסטיג כנגד עבודתו של התובע, הן כרופא במחלקה 7 והן כמלווה ומדריך של המתמחים. ג. על טופס ההערכה מיום 12/2/06, חתמה ד"ר טל, כאשר על גבי הטופס לא מצוין תאריך חתימתה. השינויים בטופס ההערכה אשר נרשמו על ידי ד"ר טל מתייחסים ליחס לעבודה ומשמעת - אשר ביחס אליהם נרשם על ידה כי רמתו של התובע הינה משביעת רצון (רמה ג') ולא גבוהה (רמה ב') כפי שרשם ד"ר לוסטיג. כמו כן, נרשמו על ידי ד"ר טל הערות בכתב יד תחת יחס לעבודה: "העבודה הקלינית משנית במרכזיותה לעיסוקיו", ומשמעת ( - ביחס למשמעת כתב היד אינו ברור ולכן לא ניתן להביא את ההערה במלואה). ד. יש לשים לב לכך, כי גם בטופס ההערכה זה, לא צוין ופורט על ידי ד"ר טל, חוסר שביעות רצון מעבודתו של התובע כרופא במחלקה 7 וכמדריך ומלווה של מתמחי בית החולים. 59. זאת כאשר, יש לשים לב גם לכך, כי במכתב המלצתה למינויו של התובע לדרגת מרצה נלווה בפקולטה לרפואה, מיום 7/3/06 של ד"ר טל, לפרופ' פרלמן - דיקן הפקולטה לרפואה בטכניון, נרשם כדלקמן: "ד"ר X מוכר לי משנת 1989 עת החל התמחותו בפסיכיאטריה במרכזינו ומאז אני מלווה את התפתחותו המקצועית באופן צמוד. ד"ר X שוקד בהתמדה על העמקת הרחבת הידע התאורטי שלו ובעל יכולת טובה מאוד להנחיל ידע זה לצוות הרב מקצועי שעובד עימו למתמחים בפסיכיאטריה ולסטודנטים לרפואה ואחרים השוהים במרכזינו. המשוב מהסטודנטים לרפואה לגבי יכולת ההוראה שלו טובה ומוכרת לך. ד"ר X בולט במסירותו ומחויבותו למטופליו ולבני משפחותיהם. הוא בעל יכולת אמפתית ואיכותו המקצועית משרה אמון ובטחון בו. ד"ר X מצליח בנוסף למחויבויותו לקליניקה ולהוראה, להקצות מזמנו להנחות חלק מהמתמחים בעבודות מחקר במסגרת מדעי יסוד כחלק מדרישות ההתמחות ועושה זאת בהצלחה רבה והם מרוצים מהחשיפה וההתנסות שלהם במחקר בהשראתו ובהדרכתו. ד"ר X משתלב היטב בעבודת הצוות הרב מקצועי. מכונן יחסים בין אישיים מצוינים עם הממונים עליו, עמיתיו והכפופים לו. כמו כן מכונן קשרים טובים ביותר עם עמיתיו למחקר במרכזים אחרים בארץ. לאור האמור אני ממליצה ללא ספק על מינויו לדרגת מרצה נלווה בפקולטה לרפואה" (נספח נ/8 לתצהיר התובע). 60. היינו, ממכתב המלצתה זה של ד"ר טל, אשר נרשם כשבועיים לאחר שמולא טופס ההערכה, עולה שביעות רצון ניכרת מעבודתו של התובע, הן כרופא במחלקה 7 והן כמדריך ומלווה של המתמחים. 61. כפי שציינו, הנתבעת לא זימנה גם את ד"ר טל למתן עדות לפנינו והימנעות זו, היא לחובתה של המדינה. 62. אם כן, לאור העדויות, התצהירים, הראיות והמסמכים השונים שהוגשו לבין הדין, מצטיירת לפנינו התמונה הבאה: א. במהלך חודש 3/07 פורסמו בנציבות המדינה שני מכרזים לתפקידי ניהול מחלקות בבית החולים, אליהם הגיש התובע את מועמדותו: - מכרז מספר 94/07 לתפקיד מנהל מחלקת גברים בבית החולים. - מכרז מספר 233/07 לתפקיד מנהל המחלקה הפסיכוגריאטרית בבית החולים. ב. ממכתביהם מיום 27/3/07, 24/5/07 ו - 17/6/07 (נספחים נ/10 - נ/11 לתצהיר התובע; מוצג ת/10) של ד"ר טל וד"ר מוגילנסקי בעניינו של התובע, אשר נשלחו לוועדות המכרזים, עולה, כי לד"ר טל ולד"ר מוגילנסקי, תלונות על תפקודו של התובע הן כרופא קלינאי במחלקה 7, והן כמדריך ומלווה מתמחים. ג. בשיחה שהתקיימה בין התובע לבין ד"ר מוגילנסקי ביום 28/5/07, הודיע ד"ר מוגילנסקי לתובע, כי החל מיום 4/6/07 תופסק עבודתו כרופא קלינאי בבית החולים, וכי החל ממועד זה, התובע יעבור לעבוד בספריה, על מנת שיוכל להשלים את עבודות המחקר במדעי היסוד של מתמחי בית החולים. הטיעון שנתן ד"ר מוגילנסקי לתובע, לגבי העברתו לספרייה והפסקת עבודתו כרופא קלינאי במחלקה, שנועד כביכול לצורך השלמת עבודות המחקר במדעי היסוד של מתמחי בית החולים, התגלה כטיעון מופרך ולא נכון, כשהסיבה האמיתית לכך שד"ר מוגילנסקי העביר את התובע באופן משפיל ופוגעני לספריה, תוך שהוא דורש ממנו לפנות את חדרו במחלקה ולחדול מעבודתו כרופא קלינאי במחלקה, היא כניסתו של ד"ר ולצ'קוב לאותה מחלקה ועל כך העיד לפנינו ד"ר מוגילנסקי באופן הברור ביותר (ראה עמ' 20 שור' 30-19 פרוטוקול הדיון מיום 5.11.08). ד. העברתו של התובע לעבודה בספריה הייתה החל מיום 4/6/07, כאשר ביום 3/6/07, החל ד"ר יולי ולצ'קוב לשמש כרופא במחלקה 7, במקום התובע. בהמשך, זכה ד"ר ולצ'קוב במכרז מספר 233/07 לתפקיד מנהל המחלקה הפסיכוגריאטרית. ז. הנתבעת לא הציגה לפנינו ולו ראיה אחת, לתלונות שהועלו בקשר לעבודתו של התובע כמדריך ומלווה של המתמחים, קודם למועד הגשת מועמדתו של התובע למכרזים. ח. יתרה מכך, ממכתבו מיום 18/3/07 של ד"ר אנדרי לוסטיג, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו שימש כמנהל מחלקה 7, לוועדת המכרזים, מצטיירת תמונה שונה לחלוטין מטענותיו של ד"ר מוגילנסקי, ביחס לתפקודו של התובע, וכך גם מטפסי הערכת עובד של התובע, אשר מולאו על ידי ד"ר לוסטיג מיום 12/2/06 ומיום 30/5/07. זאת ועוד, בטופס ההערכה מיום 12/2/06 אשר נחתם גם על ידי ד"ר טל, ובטופס ההערכה מיום 30/5/07 אשר נחתם גם על ידי ד"ר מוגילנסקי, לא צוינו ופורטו תלונות או חוסר שביעות רצון מעבודתו של התובע כרופא במחלקה 7 וכמדריך ומלווה של מתמחי בית החולים. ט. אלא, הנהפוך הוא. ממכתב המלצתה למינויו של התובע לדרגת מרצה נלווה בפקולטה לרפואה, מיום 7/3/06 של ד"ר טל, לפרופ' פרלמן - דיקן הפקולטה לרפואה בטכניון, עולה שביעות רצון ניכרת מעבודתו של התובע, הן כרופא במחלקה 7 והן כמדריך ומלווה של המתמחים. 63. משאלו הם פני הדברים, ונוכח עדותו הברורה והחד משמעית של ד"ר מוגילנסקי, לפיה, העברתו של התובע ממחלקה 7 נבעה עקב כניסתו של ד"ר ולצ'קוב למחלקה, ולא בשל חוסר שביעות רצון ואופן תפקודו של התובע הן כרופא במחלקה 7 והן כמדריך ומלווה של מתמחי בית החולים, מגיעים אנו למסקנה, כי מכתביהם מיום 27/3/07, 24/5/07 ו - 17/6/07 (נספחים נ/10 - נ/11 לתצהיר התובע; מוצג ת/10) של ד"ר טל וד"ר מוגילנסקי בעניינו של התובע, אשר נשלחו לוועדות המכרזים, אינם משקפים את פני הדברים כהווייתם בזמן אמת, ונגועים בשיקולים זרים ובלתי ענייניים. 64. ויובהר ויודגש: - ממכתביהם מיום 27/3/07, 24/5/07 ו - 17/6/07 (נספחים נ/10 - נ/11 לתצהיר התובע; מוצג ת/10) של ד"ר טל וד"ר מוגילנסקי בעניינו של התובע, אשר נשלחו לוועדות המכרזים, עולה , כי לד"ר טל ולד"ר מוגילנסקי, תלונות על תפקודו של התובע הן כרופא קלינאי במחלקה 7, והן כמדריך ומלווה מתמחים. - הנתבעת לא הציגה לפנינו ולו ראיה אחת, לתלונות שהועלו בקשר לעבודתו של התובע כמדריך ומלווה של המתמחים, קודם למועד הגשת מועמדתו של התובע למכרזים. - נהפוך הוא. מחומר הראיות והמסמכים השונים אשר הוגשו לתיק, עולה כי לא היו כל תלונות או חוסר שביעות רצון מעבודתו של התובע כרופא במחלקה 7 וכמדריך ומלווה של מתמחי בית החולים (ראה למשל: מכתבו מיום 18/3/07 של ד"ר אנדרי לוסטיג לוועדת המכרזים; טפסי הערכת עובד של התובע, מיום 12/2/06 ומיום 30/5/07; מכתב המלצתה למינויו של התובע לדרגת מרצה נלווה בפקולטה לרפואה, מיום 7/3/06 של ד"ר טל, לפרופ' פרלמן - דיקן הפקולטה לרפואה בטכניון). - עדותו של ד"ר מוגילנסקי הינה ברורה וחד משמעית, כאשר לפיה, העברתו של התובע ממחלקה 7 נבעה עקב כניסתו של ד"ר ולצ'קוב למחלקה. זאת כאשר, יש לשים לב לכך, כי ביום 3/6/07 הגיע ד"ר ולצ'קוב למחלקה 7 במטרה להחליף את התובע בעבודתו, והחל מיום 4/6/07 הועבר התובע לעבוד בספריה. זאת ועוד, פינוי חדרו של התובע במחלקה 7 היה לצורך שימושו של ד"ר ולצ'קוב, אשר היה החליף את התובע בעבודתו במחלקה (נספח נ/14 לתצהיר התובע). 65. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל במצטבר, מצאנו, כי מכתביהם מיום 27/3/07, 24/5/07 ו-17/6/07 (נספחים נ/10 - נ/11 לתצהיר התובע; מוצג ת/10) של ד"ר טל וד"ר מוגילנסקי בעניינו של התובע, אשר נשלחו לוועדות המכרזים, אינם משקפים את פני הדברים כהווייתם בזמן אמת, ונגועים בשיקולים זרים ובלתי ענייניים. ד"ר מוגילנסקי העביר את התובע באופן משפיל לשבת בספריה והפסיק לאלתר את עבודתו של התובע כרופא קלינאי במחלקה 7, בטיעון מופרך, כאילו האקט נעשה לצורך השלמת פיגורים של עבודות מתמחים, כאשר בפועל, "יצא המרצע מתוך השק" במהלך דיון ההוכחות, כשד"ר מוגילנסקי עצמו העיד, כי הסיבה היחידה לכך שהתובע הועבר לספריה, היא משום שד"ר ולצ'קוב נכנס לאותה מחלקה 7 ואותו ד"ר ולצ'קוב אכן זכה לאחר מכן במכרז ניהול המחלקה. הסעד של הוצאת המכתבים מתיקו האישי של התובע 66. ב"כ התובע סומך טענותיו ביחס להוצאת המכתבים האמורים מתיקו האישי של התובע, בין היתר, על ע"ע 502/05 אסף גרטי נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (טרם פורסם, , ניתן ביום 25/7/06). ע"ע 502/05 אסף גרטי נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (טרם פורסם, ניתן ביום 25/7/06) (להלן: "פרשת גרטי"). 67. המערער בפרשת גרטי הועסק במשיבה כרכז אכיפה בכיר ביחידת האכיפה של עובדים זרים במחוז הצפון, שמיקומה היה בתחנת משטרת ההגירה שבנמל חיפה. הוא נחשף לאי סדרים והתנהגות בלתי תקינה של עובדי מדינה המטפלים בגירוש עובדים זרים ודיווח על כך לממונים עליו, לנציבות שירות המדינה, למבקר המדינה ולכלי התקשורת. בסופו של יום וכתוצאה מכך, הוא פוטר מעבודתו. במהלך התקופה שתחילתה בחשיפת המעשים הפסולים על ידי מר גרטי, הוכנסו לתיקו האישי מכתבי תלונה בעניינו מטעם אנשי יחידת המשטרה עימם עבד, חוות דעת שליליות על תפקודו והתנהלותו, וכן מסמכים נוספים. תוכנם של מסמכים אלה לא הובא לידיעתו של מר גרטי ואף לא ניתנה לו האפשרות להגיב על האמור בהם. במסגרת ערעורו, ביקש המבקש צו המורה למדינה להוציא מתיקו האישי את המסמכים האמורים. 68. וכך פסק בית הדין הארצי לעבודה בפרשת גרטי: "פיסקה 93.124 לתקשי"ר קובעת, כי אין לתייק בתיקו האישי של עובד תלונות או הערות שליליות, ללא ידיעת העובד ומבלי לאפשר לו להתגונן בפניהן. כך, עובד המעיין בתיקו האישי ומוצא כי תויקה בו תלונה ללא ידיעתו, רשאי להתגונן בפניה ותגובתו תתויק בתיק. הוראת פיסקה 93.124 לתקשי"ר אינה אוסרת באופן מפורש להוציא מסמכים מתיקו האישי של עובד, אולם מהודעת נש"מ מס' נו/19 מיום 20.2.1996, עולה לכאורה, כי אין להוציא חומר מתיקו האישי של העובד, ואם מוצא חומר חסוי באופן זמני, יש להחזירו לאחר העיון. לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים ובחנו את הוראות התקשי"ר והודעת הנש"מ באנו לכלל מסקנות אלה: מחד גיסא, תיקו האישי של עובד ציבור חייב לבטא את דברי ימיו בשירות המדינה במלואם. לפיכך, הכלל צריך להיות שכעניין שבשגרה, אין להוציא מסמכים מתיקו האישי של עובד, כפי שקובעות הוראות נש"מ. ככל שקיימת טענה כנגד מסמך זה או אחר המצוי בתיק האישי, ניתן לצרף למסמך את תגובת העובד לו, כאמור בהוראות התקש"יר. מאידך גיסא, אין זה כלל בל יעבור - ייתכנו מקרים בם תויקו בתיקו האישי של עובד מסמכים בטעות, או שלא בהתאם להוראות, או - חלילה - בחוסר תום לב. מקרים אלה טעונים תיקון, והתיקון הנכון יכול שיהא במשיכת המסמכים מן התיק, קרי - השבת המצב לקדמותו. אולם זאת רק במקרים חריגים, תוך מתן הודעה בדבר משיכת המסמכים לנציבות שרות המדינה והכנסת תיעוד ברור להוצאת המסמכים בתיק גופו. בענייננו, קבע בית הדין האזורי, כי לתיקו האישי של המערער הוכנסו מסמכים שלא כדין. מצב זה טעון תיקון. על כן, אנו מורים למדינה להוציא את המסמכים מתיקו האישי של מר גרטי, אך תוך רישום על כך שמסמכים מן התיק הוצאו הימנו בהתאם להחלטת בית הדין. אין בהוראה זו שלנו כדי לגרוע מכוחה של המדינה להחליט, כדין, על הכנסה מחדש לתיקו האישי של המערער מסמכים, תוך קיום כל הוראות התקשי"ר הנוגעות לעניין, לרבות מתן אפשרות למערער להגיב למסמכים" (ההדגשות אינן במקור - א.ק). 69. בהתאם לכך, נפסק בפרשת גרטי, כי בקשתו של המבקש להורות על הוצאת מכתבי התלונה מתיקו האישי של המערער התקבלה, כך שהמסמכים ימשכו מתיקו האישי של המבקש, זאת, בהתאם להוראות סעיף 27 לפסק הדין. 70. מפרשת גרטי נקיש לנסיבות המקרה שלפנינו. 71. מצאנו, כי מכתביהם מיום 27/3/07, 24/5/07 ו- 17/6/07 (נספחים נ/10-נ/11 לתצהיר התובע; מוצג ת/10) של ד"ר טל וד"ר מוגילנסקי בעניינו של התובע, אשר נשלחו לוועדות המכרזים, אינם משקפים את פני הדברים כהווייתם בזמן אמת, ונגועים בשיקולים זרים ובלתי ענייניים. עוד מצאנו, כי יש ממש בטענותיו של התובע, לפיהן, מכתבים אלו יכולים לפגוע בעתידו המקצועי. כאשר טענות אלו מקבלות משנה תוקף נוכח כך, כי המדובר הוא במכתבים הנגועים בשיקולים זרים, בלתי ענייניים ופסולים. 72. אשר על כן, ובהתאם להלכה הפסוקה, מורים אנו לנתבעת להוציא את המכתבים הבאים מתיקו האישי של התובע: א. מכתבה של ד"ר טל מיום 27/3/07 לוועדת המכרזים ביחס למכרז מס' 07 למשרת מנהל מחלקה פסיכיאטרית פעילה כרונית בבית החולים - נספח נ/10 לתצהיר התובע. ב. מכתבו של ד"ר מוגילנסקי מיום 24/5/07 למשרד הבריאות - וועדת מכרזים, ביחס להגשת מועמדתו של התובע למכרז מס' 94/07 - נספח נ/11 לתצהיר התובע. ג. מכתבה של ד"ר טל מיום 17/6/07 לוועדת המכרזים, ביחס למכרז מס' 07/233 למשרת מנהל מחלקה פסיכיאטרית פעילה (פסיכוגריאטרית) בבית החולים - מוצג ת/10. 73. הנתבעת תערוך רישום בתיקו האישי של התובע, על כך שהוצאו מכתבים מהתיק, בהתאם להחלטת בית הדין. הסעד לפיצוי בגין נזק לא ממוני 74. מדובר בתובע שהינו רופא, אשר החל משנת 2003 לשמש כפסיכיאטר בכיר במחלקת פסיכו-גריאטריה. לאחר שמנהל אותה מחלקה, אשר היה אותה עת ד"ר לוסטיג, פרש לגמלאות, הגיש התובע מועמדותו לשני מכרזים של תפקידי ניהול בבית החולים, שאחד מהם הוא ניהול המחלקה בה עבד. בסמוך לאחר הגשת מועמדותו של התובע לשני המכרזים, מוכנסים לתיקו האישי של התובע מכתבים של ד"ר טל, אשר היתה אז מנהלת בית החולים ושל סגנה - ד"ר מוגילנסקי, שמונה עם השנים כמנהל בית החולים, ואותם מכתבים, אינם משקפים את פני הדברים בזמן אמת, כשהם נגועים בשיקולים זרים ובלתי ענייניים. בסמוך לאחר מכן מתבקש התובע להפסיק לאלתר עבודתו כרופא קלינאי בבית החולים, לפנות את חדרו במחלקה ולעבור לעבוד בספריה, מבלי שנאמר לו, האם כלל יחזור לעבוד כרופא קלינאי ואם כן - היכן ומתי. הסיבה שנאמרה לתובע לגבי העברתו לספריה, היא בכדי לאפשר לו להשלים עבודות מחקר במדעי היסוד של מתמחים שהיו בפיגורים, אך בפועל הסיבה העיקרית ואולי היחידה להעברתו של התובע לספריה, היא קידום מועמדותו וכניסתו לעבודה של ד"ר ולצ'קוב, למחלקה בה עבד התובע. 75. זהו לא סטנדרט התנהגות לו היינו מצפים ממעסיקים, בכלל וממעסיק שהוא גוף ציבורי, בפרט ובוודאי לא היינו מצפים להתנהגות כזו מהנהלת בית חולים כלפי רופאיה ועובדיה. 76. ההנהלה ניצלה לרעה באופן בוטה וחסר תום לב את כוחה הרב, תוך שהיא פוגעת פגיעה קשה ומוגזמת בתובע. גם אם היה ממש בטענת ההנהלה, לגבי מחדל של התובע בעבודתו כמדריך מתמחים - דבר שלא הוכח בפועל, הרי שתגובתה של הנהלת בית החולים למחדל זה, תוך דרישה מיידית מהרופא לחדול מלעבוד כרופא קלינאי, לפנות את חדרו ועד למתן הודעה חדשה לעבור לעבוד בספריה, כשהוא לא יודע האם כלל יחזור לעבוד כרופא קלינאי ואם כן - היכן ומתי, היא תגובה מופרזת וחסרת מידתיות כלשהי. האמצעים בהם השתמשה הנהלת בית החולים כנגד התובע, עת שסמוך לאחר שהגיש מועמדותו למכרז, הכניסה לתיקו האישי מכתבים המעוותים את פני המציאות ונגועים בשיקולים זרים, תוך הדרישה ממנו לפנות לאלתר את חדרו במחלקה, לחדול מלעבוד כרופא קלינאי ולעבור לשבת בספריית בית החולים, הם אמצעים פוגעניים שבצורה כוחנית וחסרת תום-לב השפילו את התובע כאדם וכרופא, פגעו בכבודו וכל מטרתם נועדה לקדם את מועמדותו וכניסתו לעבודה של ד"ר ולצ'קוב למחלקה, שאכן בסופו של יום זכה במכרז לתפקיד מנהל המחלקה. דברים אלו עלו באופן חד משמעי מעדותו של ד"ר מוגילנסקי לפנינו (ראה שוב שור' 30-19 עמ' 20 לפרוטוקול). 77. המדינה כמעסיקה של התובע, השתמשה לרעה בכוחה כלפי נחיתותו של התובע, תוך שהיא חורגת מכל סטנדרט התנהגותי. עלינו לזכור שהתובע עבד במחלקה כרופא פסיכיאטר בכיר משנת 2003. הוא עבד ועודנו עובד בחברת רופאים נוספים, והעוול שנגרם לו ע"י המדינה כמעסיקתו, פוגע קשות בתדמיתו כרופא בעיני עמיתיו הרופאים, בעיני המתמחים אותם הוא מדריך או הדריך וללא ספק, בקרב החולים המטופלים על-ידו. יש כאן פגיעה לא מוצדקת בהערכתו החברתית של התובע, כשהוא מצא עצמו חלש וחסר אונים מול מעסיקתו, אשר ממניעים של העדפת הרופא ד"ר ולצ'קוב כמנהל מחלקה בה עבד התובע, פגעה קשות בתובע. 78. בסופו של יום, התובע כבר לא עובד במחלקה אלא שובץ כרופא במקום אחר, כך שהתחבולות בהן נקטה הנהלת בית החולים הצליחו. 79. בנסיבות אלו, התביעה של סעד לפיצוי בגין נזק לא ממוני, היא תביעה מבוססת. נורמות התנהגות כה משפילות בחריגותן כלפי עובד ועוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו כתוצאה מהן, מהוות נסיבות חריגות, לפיהן יש לפסוק לתובע פיצוי עבור נזק שאינו ממוני בסכום של 30,000 ₪. סוף דבר 80. הנתבעת תוציא את המכתבים הבאים מתיקו האישי של התובע: א. מכתבה של ד"ר טל מיום 27/3/07 לוועדת המכרזים ביחס למכרז מס' 07 למשרת מנהל מחלקה פסיכיאטרית פעילה כרונית בבית החולים - נספח נ/10 לתצהיר התובע. ב. מכתבו של ד"ר מוגילנסקי מיום 24/5/07 למשרד הבריאות - וועדת מכרזים, ביחס להגשת מועמדתו של התובע למכרז מס' 94/07 - נספח נ/11 לתצהיר התובע. ג. מכתבה של ד"ר טל מיום 17/6/07 לוועדת המכרזים, ביחס למכרז מס' 07/233 למשרת מנהל מחלקה פסיכיאטרית פעילה (פסיכוגריאטרית) בבית החולים - מוצג ת/10. 81. הנתבעת תערוך רישום בתיקו האישי של התובע, על כך שהוצאו מכתבים מהתיק, בהתאם להחלטת בית הדין. 82. הנתבעת תשלם לתובע סך של 30,000 ₪ עבור נזק שאינו ממוני. 83. הנתבעת תשא בשכר טרחת עורך-דינו של התובע, בסך של 10,000 ₪ + מע"מ.   84. על הנתבעת לשלם סכומים אלו לתובע, תוך 30 יום. מסמכיםתיק אישי