קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלטה לא מנומקת ועדה רפואית: 1. בפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 12/01/2009 אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 5%. טענות המערער 2. הוועדה מצאה כי קיימת הגבלה אך ציינה כי מדובר בהגבלה מזערית. התאור מזערי אין לו ביטוי בסעיפי הליקוי. לטענת המערער הגבלה בתנועות יכולה להיות הגבלה קלה או שאין הגבלה. על הוועדה היה להחליט בין סעיף ליקוי 35 (1) (א) שמוענק כאשר אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות לבין סעיף ליקוי 35 (1) (ב) המוענק כאשר קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות. 3. לטענת המערער הגבלה מזערית או הגבלה קלה הינן למעשה אחד והגדרה של הפגימה מחייבת קביעת נכות שנקבעה על ידי המומחה ד"ר קורנגרין וכל עוד יש פגיעה אורטופדית שאינה במחלוקת של שבר בשורש כף היד בצרוף מגבלות על הוועדה לקבוע אחת משתי החלופות של סעיף 35 (1) (א) לבין סעיף 35 (1) (ב). 4. הוועדה לא ערכה התאמה של סעיף הליקוי אלא פשוט קבעה שהיא מעניקה מחצית מסעיף הליקוי. 5. החלטת הוועדה אינה מנומקת בהתאם להלכה הפסוקה כנדרש בפסיקה. הוועדה לא נימקה מדוע אינה מקבלת את חוות הדעת של ד"ר קורנגרין. הוועדה קבעה באופן לקוני שמצאה טווחים שונים מהבדיקה של ד"ר קורנגרין. הוועדה לא התייחסה לסקירה של כל צילומי ההדמייה וחולשת השרירים ובעיית סגירת כף היד אשר נדונו בחוות הדעת. 6. על הוועדה היה להפעיל את תקנה 15 וזאת מאחר והמערער נאלץ לסגור את עיסקו וכיום עובד בתור שכיר. 7. נפל פגם בהתנהלות הוועדה באופן התייחסותה למערער בעת הבדיקה. טענות המשיב 8. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית והתייחסה לצילום מיום 11/07/2007 ולצילום שורש כף יד מיום 23/10/2008. 9. הוועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר קורנגרין מה-17/12/2008 וציינה כי מימצאיו שונים ממצאיה ומשכך ברור כי המסקנות שונות. 10. הוועדה פעלה בהתאם להלכה הפסוקה ועל פי תקנה 14 בשעה שהתאימה סעיף ליקוי למצבו של המערער. 11. לא נפל פגם בנוגע לאי הפעלת תקנה 15, מאחר ואין על הוועדה חובה להתייעץ עם וועדת הרשות. הוועדה ציינה כי המערער מסוגל לחזור לעבודתו. דיון והכרעה 12. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. 13. בית הדין במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד' 213). כלומר, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. כפי שפורט בספרו של ד"ר שאול קובובי/רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה, מהדורה שניה, עמ' 195. 14. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה רשמה את תלונות המערער וערכה למערער בדיקה קלינית ורשמה את מימצאיה. הוועדה התייחסה לצילום מיום 11/07/2007 וכן לצילום שורש כף יד מיום 23/10/2008. הוועדה בפרק סיכום ומסקנות ציינה: "הוועדה מקבלת את ערר התובע וקובעת נכות בשיעור 5% לפי סעיף 35 (1) (ב) במחצית. וזאת לאור ההגבלה המזערית הקיימת בתנועות שורש כף היד. הוועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר קורנגרין מ- 07/12/2008 ואינה מקבלת את מסקנותיו מכיון שבבדיקת התובע היום נמצאו טווחי תנועה שונים מאשר אלו שנמצאו אצל ד"ר קורנגרין". 15. לאחר בחינת טענות הצדדים הנני קובע כי דין הערעור להתקבל. הוועדה קבעה במסקנותיה כי למערער הגבלה מזערית בתנועות שורש כף היד. צודק ב"כ המערער כי סעיפי הליקוי הרלוונטיים נעדרים התייחסות למצב של הגבלה בהיקף מזערי. סעיף 35 (1) (א) מדבר על מצב בו "אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות". סעיף 35 (1) (ב) מדבר על מצב "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". שעה שהוועדה מצאה כי קיימת מיגבלה בתנועות שורש כף היד וקיים סעיף ספציפי המתייחס למצב בו קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה או התנועות על הוועדה להבהיר מדוע לא ינתן למערער סעיף הליקוי הספציפי. 16. מקבל אני את טענת ב"כ המערער כי התייחסות הוועדה לחוות הדעת של ד"ר קורנגרין חסרה שכן הוועדה התייחסה אך ורק לטווח התנועות, ואין כל התייחסות לקביעת המומחה בנוגע להפרעה התפקודית ממנה סובל המערער. 17. לאור האמור, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שהוועדה תפעל כאמור בסעיף 7 לעיל וכן תתייחס לאמור בחוות הדעת של ד"ר קורנגרין באשר להשפעת הפגיעה על תיפקודו של המערער בעבודה. באשר לתקנה 15 - על הוועדה לנמק ולפרט את קביעתה לפיה המערער מסוגל לחזור לעבודתו וזאת בשים לב לכך שבסעיף 14 לפרוטוקול צויין: "החליף עבודה - לא יכולתי להרים דברים ולעבוד פיזית". 18. משהתקבל הערעור, המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 19. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.רפואהועדה רפואית