החלפת מעבידים בחברת שמירה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חילופי מעבידים פיצויי פיטורין / חילופי מעבידים בחברת שמירה:

1. מדובר ב-3 תביעות של 3 תובעים שעבדו מטעם הנתבעת בתפקידי שמירה ואבטחה ותובעים זכויותיהם בגין עבודתם וסיום עבודתם.

התובע 1 עבד כשומר באגף המכס באשדוד.
התובעים 2 ו-3 עבדו בתפקידי שמירה/אבטחה בקו התפר ביו"ש.

2. הנתבעת הגישה בקשה למחוק תביעות התובעים 2 ו-3 על הסף בשל העדר סמכות מקומית. בקשתם נדחתה על פי החלטת כב' הנשיא השופט מ. שפיצר בהחלטה מיום 3/1/08 בש"א 3037/07 .

א. התובע 1 (עב / 2366/07)

3. התובע 1 עבד מטעם הנתבעת באגף המכס והמע"מ באשדוד מתאריך 1/12/00 עד ל-31/3/04.

4. התובע עבד בשכר שעתי ובמשך 5 ימים בשבוע.

5. ביום 14/3/04 נשלחה לתובע הודעה מטעם הנתבעת על סיום עבודתו בתאריך 31/3/04 ובקשה להתייצב במשרד הנתבעת על מנת לקבל עבודה חלופית (ת/16).

6. קודם לכן נשלחו על ידי התובע מכתבים לאגף המכס והמע"מ בדרישה לשלם לו דמי הבראה וכן הודעה על אי תשלום מלוא שכרו בגין שעות עבודתו (ת/12 מיום 13/2/02; ת/13 מיום 16/1/03; ת/14 מיום 13/11/03 ות/15 מיום 15/2/04).

7. ביום 19/2/06 נשלח מכתב לנתבעת מאת ב"כ התובע בו נדרשה הנתבעת לשלם לתובע זכויות בגין פיטוריו מעבודתו ללא כל הודעה מוקדמת. (ת/7).


8. התובע טוען בתביעתו ובתצהירו במקום עדות ראשית, כי ביום 8/3/04 יצא לחופשה למספר ימים עקב לידת בנו ושב לעבודה ביום 24/3/04, עבד עד ליום 31/3/04. ביום 1/4/04 התייצב לעבודה כרגיל ולטענתו במועד זה הובהר לו שהנתבעת הפסידה במכרז וכי חברה אחרת בשם "עמישב" זכתה במכרז במכס אשדוד, אולם מכיוון שהנתבעת לא המציאה לתובע עבודה חלופית עד לאותו מועד ולאור המלצת אנשי מכס אשדוד המשיך התובע לעבוד ב"עמישב". (סעיף 2 לתצהיר התובע).

9. לטענת התובע לא קיבל את ההודעה המוקדמת על הפסקת עבודתו (ת/16) ומכתב זה לגרסתו התקבל רק בעקבות מכתב ההתראה שנשלח על ידי בא כוחו ביום 19/2/06 (ת/7) וטוען כי זכאי לפיצויי פיטורים, בשל העובדה כי הנתבעת הפסידה במכרז למתן שירותי שמירה במכס אשדוד ובהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה והאבטחה, לרבות פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בנסיבות אלה זכאי לפיצויי פיטורים וכי אינו חייב לעבור למקום עבודה אחר המוצע לו על ידי המעביד. (דב"ע נה/105-3 צוות ביטחון שירותי אבטחה בינלאומי - אלי הורתי, פד"ע כט 115).

10. התובע טוען כי משכורתו הממוצעת הייתה בשיעור 4,400 ₪ ולפיכך תובע פיצויי פיטורים בשיעור 14,665 ₪, לרבות פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת בסך 4,400 ₪ בתוספת ריבית והצמדה.

11. בנוסף תובע בתביעתו, גמול בגין עבודה בשעות נוספות; פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל; דמי חגים; תשלום עבור ימי רענון; הוצאות נסיעה; פדיון דמי הבראה ופדיון דמי חופשה ועגמת נפש.

12. הנתבעת טוענת להגנתה הטענות שלהלן:
א. התובע 1 עבד מינואר 2001 עד מרץ 2004.
ב. התובע עבד כשומר (ולא כמאבטח) כפי שטען.
ג. הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה אינן חלות על יחסי העבודה שבין הצדדים.
ד. התובע לא פוטר מעבודתו, אלא הפסיק עבודתו בנתבעת מרצונו למרות שהוצעה לו עבודה חלופית באותם תנאים ולפיכך אינו זכאי לפיצויי פיטורים, לרבות תמורת הודעה מוקדמת.
ה. התובע קיבל מלוא דמי ההבראה במהלך תקופת עבודתו ובמסגרת גמר החשבון שנערך עימו.
ו. תביעתו לפדיון חופשה - התיישנה.
ז. התובע לא הוכיח זכאותו לקבלת דמי חגים בנוסף לדמי החגים ששולמו לו במהלך עבודתו.
ח. התובע לא הוכיח הימים בגינם תובע שכר בגין ימי רענון ששולמו לו.
ט. התובע אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה מעבר לסכומים ששולמו לו במהלך עבודתו.
י. באשר לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל, נטען כי התובע סירב לנכות משכרו הפרשות לקופה ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו. לחילופין חולקת הנתבעת על חישובי התובע וטוענת כי אם אכן יקבע שהתובע זכאי לפיצוי יש לחשבו לפי שכר היסוד בלבד.
יא. ובאשר לתביעתו בגין גמול שעות נוספות, נטען כי התובע קיבל במהלך עבודתו גמול בגין עבודה עבור שעות נוספות לאחר קיזוז חצי שעה הפסקה והתובע לא הוכיח זכאות לקבלת גמול נוסף מעבר למה ששולם לו.
יב. יש לדחות תביעתו לעגמת נפש.

13. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ונחקר על תצהירו. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מנהל סניף באר שבע, עמרם ביטון.

14. למקרא כתבי טענות הצדדים, עולה כי הצדדים חלוקים באשר לזכאות התובע לקבלת כל הזכויות שתבע, לרבות באשר לתקופת העבודה של התובע, שיעור שכרו הקובע והאם הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה חלות על יחסי העבודה שבין הצדדים.

דיון והכרעה
תקופת העבודה
15. התובע טוען כי עבד מ-1/12/00 עד 31/3/04 וסומך טענתו על האמור במכתב סיום העבודה שקיבל מאת הנתבעת (ת/16). לגרסתו עבד 40 חודשים.

16. הנתבעת טוענת כי התובע 1 עבד מיום 1/1/01 עד ליום 31/3/04, היינו סך הכל 38 חודשי עבודה.

17. במחלוקת זו עדיפה גרסת התובע 1 מגרסת הנתבעת, שכן על פי תלושי השכר שהונפקו על ידי הנתבעת צויין במפורש כי מועד תחילת עבודתו של התובע היה 1/12/00.

18. על פי הפסיקה:
"מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם כן הוכח, מעדויות אמינות, אחרת (דב"ע מז/146-3 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי פד"ע 19). כך גם לגבי תאריך תחילת עבודת של עובד המופיע בתלוש, אף כי פרט זה אין חובה לציינו בתלוש מכוח ההודעה. הטוען אחרת עליו נטל ההוכחה (דב"ע נו/149-3 פבל רוזנבוים - עמישב שירותים בע"מ לא פורסם, ".

19. הנתבעת לא הוכיחה בראיה אמינה אחרת, כי האמור בתלושי השכר שהונפקו על ידה באשר למועד תחילת עבודת התובע - אינו נכון.

20. לפיכך, תקופת עבודתו של התובע לצורך חישוב זכויותיו הינה מיום 1/12/00 עד 31/3/04.

השכר הקובע
21. התובע טוען, כי השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו הינו 4,400 ₪, התובע לא פירט כיצד ערך החישוב וטוען כי מדובר בשכר ממוצע.

22. התובע ציין בכתב תביעתו את העובדה כי שכרו המוסכם היה בשיעור שכר מינימום (סעיף 6 לכתב התביעה).

23. אין חולק כי שכרו של התובע שולם על פי שעות עבודתו במכפלת שכר המינימום.

24. הנתבעת טוענת בסיכום טענותיה, כי מאחר ומדובר בעובד ששכרו שולם לו על פי שעות עבודתו, יש לחשב שכרו הקובע לצורך חישוב זכויותיו, על פי שכרו הממוצע במשך 12 חודשי עבודתו האחרונים. (סעיף 45-46 לסיכום טענותיה).

25. אף התובע אינו חולק על העובדה כי לצורך חישוב פיצויי פיטורים השכר הקובע הינו השכר הממוצע בגין 12 חודשי העבודה האחרונים (סעיף 3.5 לסיכום טענותיו).

26. הנתבעת העלתה לראשונה בסיכום טענותיה גרסתה כי שכרו הקובע של התובע לחישוב זכויותיו הינו השכר הממוצע במשך שנת עבודתו האחרונה. גרסה זו תואמת את הוראות תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964. כך גם נקבע בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה (דב"ע נז/57-3 סנונית הדגמות וקידום מכירות בע"מ - שולמית פרץ, פד"ע ל 364).

27. שכרו הממוצע של התובע יחושב על פי שכר היסוד אשר שולם לו במשך 12 חודשי עבודתו האחרונים. במקרה שלפנינו שכרו הממוצע הינו בשיעור 3,036 ₪ שכן אין לקחת בחשבון את השכר לחודש 3/04, שכן עבד מספר ימים בלבד.

28. שכרו היומי של התובע הינו שכר בשיעור 144 ₪, כפי שפירט בסיכום טענותיו.

29. היקף משרת התובע לצורך חישוב זכויותיו, הינו היקף משרה מלאה. יצוין כי היקף משרתו כמלאה צויינה בתלושי שכרו ולא הוצג במהלך הדיון חוזה עבודה הטוען להיקף משרה אחרת. עוד יצוין כי הנתבעת טענה טענתה בדבר היקף משרה חלקי רק בסיכום טענותיה. מדובר בטענה עובדתית שיש לפרטה בכתבי הטענות.

תחולת ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה
30. התובע טוען בכתב תביעתו, כי על יחסי העבודה שבין הצדדים חל צו ההרחבה בענף השמירה (סעיף 4 לכתב התביעה).

31. התובע לא ציין בכתבי טענותיו כי הוראות ההסכם הקיבוצי חלות על יחסי העבודה שבין הצדדים וטען את הטענה רק בסוגיית זכאותו לקבלת פיצויי פיטורים.

32. הנתבעת טענה כי הוראות ההסכם הקיבוצי אינן חלות על יחסי העבודה שבין הצדדים והוכיחה טענתה, שכן לא הוכח מפי התובע כי הנתבעת חברה בארגון המעסיקים שהינו צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה. מדובר בטענה עובדתית המצריכה ראיה.

33. לפיכך יש לבחון זכאותו של התובע לזכויות שתבע לאור האמור בצו ההרחבה הנ"ל ולא על פי הוראות ההסכם הקיבוצי.

מעמדו של התובע
34. התובע טוען כי מעמדו הינו כמעמד של מאבטח חמוש בנשק (סעיף 5 לסיכום טענותיו).

35. סעיף א' לצו ההרחבה מגדיר מי הוא עובד אבטחה.

36. התובע לא הוכיח בסיס עובדתי לטענתו כי מעמדו היה מאבטח כהגדרתו בצו ההרחבה ואף לא הוכח כי כך נקבע בין הצדדים בהסכם אחר כלשהו. לפיכך יש לסווג התובע כשומר.

התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות
37. לאחר עיון בטענות הצדדים, לרבות הראיות ופרוטוקול הדיון, אקדים ואומר כי התובע לא השכיל להוכיח תביעתו לגמול בגין עבודה בשעות נוספות שתבע בתביעתו.

38. התובע תובע גמול עבור 284 שעות נוספות במכפלת שער שעתי בשיעור 22.41 ₪ ובסך כולל של 6,364 ₪.

39. התובע הצהיר כי עבד 5 ימים משעה 06:30 עד 17:00. מידי יום עבד גם שעות נוספות ובממוצע עבד 10.5 שעות או יותר מתוכם טוען כי יש לשלם לו 8 שעות בשכר רגיל אך בפועל שולמו לו 8.5 שעות רגילות, כלומר מידי יום הפחיתו משכרו מחצית שעת העבודה ובמהלך החודש הפחיתה הנתבעת כ-7 עד 8 שעות עבודה ותובע הפרש זה בגין כל תקופת עבודתו.

40. התובע בעדותו לא חלק על ימי העבודה שפורטו בתלושי השכר (עמ' 15 לפרוטוקול).

41. התובע העיד בנקודה זו כי:
"שילמו לי שעות נוספות אך לא מספיק, כל יום חסרה לי חצי שעה שצריך לשלם לי אותה ב-150% ושולמה לי כחצי שעה רגילה. אני תובע את ההפרש של 50%. שולמה לי תוספת של 150% אבל לא עבור כל השעות" (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 13/4/08).

42. התובע הציג במהלך עדותו כרטיס נוכחות שמצא בחזקתו ולחודש ינואר 2002 ושסומן ת/21 (עמ' 17 לפרוטוקול הנ"ל).

43. מעיון בכרטיס העבודה הנ"ל, עולה כי לתובע שולמו מלוא שעות עבודתו בין כשעות רגילות בין כשעות נוספות בשיעור של 125% ו-150%. על גבי כרטיס הנוכחות הנ"ל שהוצג על ידי התובע קיימת תרשומת מדויקת באשר לאופן חישוב שכרו של התובע בגין כל שעות עבודתו.

44. החישוב ושיעור השעות שעבד התובע שפורטו בכרטיס העבודה הנ"ל, אלה תואמים במדויק את שעות העבודה והנתונים בתלוש שכרו לאותו חודש. דוקא כרטיס העבודה הנ"ל תומך בגרסת הנתבעת כי אכן שולמו לתובע מלוא השעות הנוספות בשים לב כי עבד 5 ימים בשבוע ולא מעבר לכך כפי שניסה לטעון בתביעתו.

45. עוד טען התובע כי זכאי לשכר גם בגין מחצית השעה הנוספת כי לא קיבל הפסקה. (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 13/4/08). אולם טענה זו לא פורטה בכתבי טענותיו או בתצהירו וכן אינה עולה מחישוביו ברכיב זה. מדובר בטענה המצריכה ראיה.

46. כמו כן לא הוכח כי זכאי לקבלת תוספת של 50% עבור מחצית השעה בגין כל תקופת עבודתו כפי שטוען בתביעתו.

47. מדובר בתובע שעבד 5 ימים בשבוע ודי בעיון בת/21 הנ"ל לרבות תלושי שכרו מהם עולה כי במשך כל תקופת עבודתו, שכרו שולם לו הן בגין שעות רגילות והם בגין שעות נוספות ולא הובאה מפי התובע כל ראיה לסתור את הבסיס העובדתי על פיו שולם לו שכרו כדי להגיע למסקנה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי זכאי לגמול שעות נוספות מעבר לגמול ששולם לו במהלך עבודתו.

48. לפיכך דין תביעתו ברכיב זה - להידחות.

התביעה לפדיון דמי הבראה
49. התובע תובע פדיון דמי הבראה בגין 2 ימים בסך של 633 ₪ (318 ₪ כפול 2).

50. לטענתו, למרות האמור בתלושי השכר, לא שולמו לו מלוא דמי ההבראה במהלך תקופת עבודתו.

51. בענייננו, משיחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו, התובע יכול לתבוע פדיון דמי הבראה לגבי תקופה של עד שנתיים לפני תום תקופת העבודה.

52. במשך כל תקופת עבודתו, שולם לתובע בגין רכיב זה סך של 5,440 ₪ (כפי שעולה מדו"ח ניתנוי ריכוז השכר שצורפו לתצהירו של עמרם ביטון, ולתיק המוצגים של התובע).

53. בגין השנתיים האחרונות זכאי התובע ל-14 ימי הבראה, היינו לסך של 4,452 ₪.

54. בגין תקופה זו שולמו לתובע (לפי גרסת הנתבעת) סך של 4,019 ₪.
55. לפיכך זכאי התובע ליתרת פדיון דמי הבראה בסך של 433 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/4/04 עד הפירעון המלא בפועל.

התביעה לפדיון חופשה
56. התובע תובע פדיון של 22 ימי חופשה שכן לטענתו למעט יום חופשה לרגל נישואיו (ת/18) ולרגל לידת בתו ביום 17/12/02 (ת/19) לא שולמו לו דמי חופשה במהלך עבודתו. התובע טוען כי אכן יצא בפועל לחופשה של 14 יום בחודש 3/04 אולם הנתבעת לא שילמה לו את דמי החופשה בגין תקופה זו.

57. הנתבעת טוענת בסיכום טענותיה כי תביעת התובע לתשלום פדיון חופשה התיישנה. בנוסף לטענה כי במהלך תקופת עבודתו שולמו לתובע דמי חופשה בסך של 5,557 ₪.

58. טענת ההתיישנות בגין תביעת התובע לחופשה הועלתה על ידי הנתבעת בכתב הגנתה (סעיף 19 לכתב ההגנה).

59. במסגרת הדיון המקדמי הופנתה תשומת לבו של התובע כי תביעתו התיישנה ברכיב זה (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 22/1/08).

60. ואכן תביעת התובע לפדיון חופשה התיישנה לאור הוראות 31 לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951.

61. בהתאם לסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תקופת ההתיישנות לפי חוק זה היא 3 שנים. זכות לתביעה לפדיון חופשה קמה ממועד ניתוק יחסי העבודה, היינו תקופת ההתיישנות נספרת החל ממועד זה. (ראה: ע"ע 547/06 כהן - אנויה, לא פורסם, , פס"ד מיום 8/10/07; ע"ע 324/05 ריבה אלצ'ילדייב - עמישב שירותים בע"מ, (מיום 27/3/06).

62. העילה לפדיון חופשה נוצרה עם סיום יחסי עובד ומעביד מיום 31/3/04. תביעת התובע הוגשה לבית הדין ביום 28/6/07, היינו כעבור 3 שנים ממועד בו נולדה עילת התביעה.

63. לפיכך ולאור האמור לעיל, תביעת התובע התיישנה במלואה ודינה להידחות.

התביעה לדמי חגים
64. התובע תובע דמי חגים בגין 18 ימי חג על פי סעיף יא' לצו ההרחבה ובסך של 2,592 ₪.

65. לטענתו היה זכאי מידי שנה ל-9 ימי חג בתשלום (סעיף 10 לכתב התביעה). בסיכום טענותיו טוען לזכאות לפדיון 10 ימי חג לכל שנת עבודה.

66. הנתבעת טוענת לזכאות של 9 ימים בשנה וכי במהלך תקופת עבודתו של התובע שולם לו בגין דמי חגים סך של 2,765 ₪, היינו מעבר לסך שתבע בתביעתו ולפיכך דין תביעתו להידחות.

67. נטען מפי הנתבעת כי על פי רישומי התובע, לא עבד בימי חג ולפיכך יש לזקוף את כל התשלום הנ"ל בגין דמי חגים.

68. אין מחלוקת כי על פי הוראות צו ההרחבה, זכאי התובע לקבלת שכר בגין 10 ימי חג בשנה (סעיף יא' לצו). הוראות צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה עדיפות בסוגיה זו על פני הוראות צו ההרחבה לעניין קיצור שעות העבודה בכל הנוגע לזכאות העובדים לדמי חג.

69. כאשר לא הוכח ולא נטען כי התובע עבד בימי חג, זכאי הוא לדמי חגים בגין 33.3 ימים עבור כל תקופת עבודתו. היינו סך של 4,795 ₪. מסכום זה יש לקזז הסך ששולם לו במהלך עבודתו, היינו סך של 2,765 ₪.

70. לפיכך זכאי התובע ליתרת דמי חגים בסך של 2,030 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/4/04 עד לפרעון המלא בפועל.

ימי רענון
71. התובע תובע שכר בגין 4 ימי רענון / או מטווחי נשק.

72. לגרסתו, עובר לתחילת עבודתו עבר שני ימי רענון ולאחר מכן יום או יומיים (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 13/4/08).

73. הנתבעת טוענת כי התובע לא ציין בגין אלו ימים תובע תשלום עבור ימי רענון. עדותו ברכיב זה הייתה בלתי עקבית ומבולבלת (מפנה לעמ' 15 לפרוטוקול).

74. נטל הראיה מוטל אמנם על התובע להוכיח תביעתו, אולם כאשר התובע טוען כי לא קיבל השכר עובר נטל הראיה לנתבעת להוכיח טענת "פרעתי", היינו כי אכן שולם לו שכרו גם בגין אותם ימים. הנתבעת לא חלקה על העובדה כי התובע היה חייב להשתתף במטווח ולו אחת לשנה, אולם לגרסתה שולם לו השכר בגין יום זה. גרסה זו פורטה בסעיף 31 לתצהירו של מנהל הנתבעת, ולא נסתרה בחקירתו הנגדית, שכן התובע כלל לא חקר את העד בסוגיה זו.

75. יחד עם זאת התובע טוען, כי קודם לתחילת עבודתו השתתף בשני ימי רענון, וכי לא שולם לו השכר בגין ימים אלה. לא הוכחה מפי הנתבעת כי לתובע שולם השכר בגין ימים אלה טרם תחילת עבודתו או במשכורת כלשהי לאחר תחילת עבודתו.

לפיכך, השכיל התובע להוכיח זכאות לשכר בגין 2 ימי רענון בלבד ובסך של 288 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/4/04 עד לפרעון המלא בפועל.

הוצאות נסיעה
76. התובע תובע הוצאות נסיעה ממקום מגוריו לעבודה ובחזרה.

77. לטענתו הסך של כ-140 ₪ שקיבל מידי חודש לא כיסה את עלות הנסיעה, שכן היה צריך להגיע לעבודה לפני 06:30 בבוקר כאשר לא הייתה תחבורה ציבורית בשעה זו ונאלץ לנסוע לא פעם במוניות. כך גם בשעות הערב בחזרתו מהעבודה.

78. לפיכך טוען כי זכאי להחזר הוצאות נסיעה בשיעורים הנקובים בצו ההרחבה הכללי של השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה של העובד למקום עבודתו והמשתנה על פי מחיר נסיעה מוזל בשירות הציבורי.

79. התובע בעדותו טוען כי בסך שתבע בתביעתו ברכיב זה (2,880 ₪) נלקחו בחשבון הוצאות הנסיעה ששולמו לו במהלך עבודתו.

80. מעיון בכתב התביעה, בתצהירו במקום עדות ראשית, לרבות בחקירתו בבית הדין, לא פורט כל חישוב על פיו תובע התובע את החזר הנסיעה שפורטו לעיל. כל שהעיד התובע, כי:
"המעביד היה משלם לי עבור כרטיסיית חודשי חופשי, בתחילה נסעתי ברכב שלי, כאשר לא היה לי רכב נאלצתי לנסוע ביותר מאוטובוס 1, המרחק היה יותר מ-3 תחנות, הייתי צריך לרדת באזור ב' וללכת ברגל עד אזור התעשייה." (עמ' 15 לפרוטוקול).

81. ובאשר לחישוב שיעור ההוצאות, כל שהעיד התובע, כי הוא לא התעלם מהסך ששולם לו במהלך עבודתו, אלא תובע סכום פחות מכך, אולם לא פירט החישוב.

82. הנטל מוטל על התובע להוכיח הבסיס העובדתי לתביעתו. בשים לב לעובדה כי הוכח כי במהלך כל תקופת עבודתו שולמו לתובע הוצאות נסיעה, והתובע מודה כי מעבידו שילם לו עבור כרטיסיות חודשי חופשי ולא הוכיח כי הוציא בפועל מעבר לסך הנ"ל וכי זכאי להפרשים שתבע, יש לדחות תביעתו ברכיב זה.

פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל
83. התובע תובע פיצוי של 6% מהשכר היומי המלא של התובע בגין כל תקופת עבודתו ובסך של 10,560 ₪.

84. הנתבעת מודה, כי לא הפרישה הפרשות לקופת הגמל, אך טוענת כי התובע סירב להפריש משכרו. טענה זו לטעמנו אינה משחררת את הנתבעת מחובתה להפריש בגין התובע הפרשות לקופת גמל לאור הוראת צו ההרחבה.

85. הנתבעת אינה חולקת כי הוגדלו שיעורי ההפרשה שפורטו בצו ההרחבה ל-6%, אולם טוענת כי מדובר באחוז משכר היסוד ולא מהשכר שתבע התובע בתביעתו הכולל שעות נוספות ורכיבים נוספים.

86. הנתבעת בסיכום טענותיה, ערכה חישוב לפיו זכאי התובע לכל היותר לפיצוי בשיעור של 6,604 ₪, סכום אשר הוצע לו במסגרת הדיון המקדמי, אולם נטען כי התובע סירב לקבלו.

87. בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף השמירה, על המעביד להפריש 6% מהשכר היומי של העובד שפירושו - "שכר העבודה המשתלם לעובד בעד 8 שעות ביום עבודה רגיל, לרבות תוספת יוקר, משפחה, ותק ולמעט תוספת המשתלמת בעד עבודה בשבתות ובחגים ושעות נוספות".

89. בנסיבות אלה, כאשר לא ניתן להסיק מתלושי השכר את שיעור התוספות הנ"ל, תחשיב הנתבעת המבוסס על שכר היסוד שקיבל התובע במהלך כל עבודתו, עדיף מחישובו של התובע.

90. לפיכך הנתבעת תשלם לתובע, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בסך של 6,604 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/4/04 עד לפירעון המלא בפועל.

התביעה לפיצוי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת
91. התובע טוען כי פוטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת.

92. בתצהירו במקום עדות ראשית ציין כי חזר מחופשה ביום 24/3/04 והמשיך לעבוד עד ליום 31/3/04. ב-1/4/04 התייצב לעבודה כרגיל, אך באותו יום הובהר לו כי חברה אחרת "עמישב" זכתה במכרז במכס אשדוד והציבה שומרים מטעמה, אולם מאחר והנתבעת לא הציעה לו עד לאותו מועד עבודה חילופית, המשיך לעבוד עם "עמישב" לאור המלצת אנשי המכס במקום. (סעיף 2 לתצהיר ועדותו בעמ' 18 לפרוטוקול מיום 13/4/08).

ב"כ הנתבעת אישר כי על פי כרטיס הנוכחות של התובע חזר התובע לעבודה ב-24/3/04. (עמ' 17 לפרוטוקול).

93. בחקירתו בבית הדין העיד כי חזר מחופשה, שמע שמועות על כך כי הנתבעת הפסידה במכרז. התקשר לנתבעת ונאמר לו כי אין זה סופי וכי ימשיך לעבוד כרגיל. (עמ' 18 לפרוטוקול)

כשנשאל התובע האם ב-1/4/04 המשיך לעבוד במכס, השיב בחיוב.

94. התובע טוען כי לא קיבל מכתב הפסקת העבודה מיום 14/3/04 (ת/16), שלטענת הנתבעת נשלח לו באותו יום ולא ניתנה לו הודעה מוקדמת על הפסקת עבודת הנתבעת במקום עבודתו. מכתב זה, הצהיר התובע כי קיבל רק ביום 27/4/06 באמצעות בא כוחו ובתגובה למכתב ההתראה ששלח בא כוחו ביום 23/4/06. (סעיף 2 לתצהיר).

95. עמרם ביטון, מנהל סניף באר שבע של הנתבעת, הצהיר כי מכתבו מיום 14/3/04 נשלח במועד באמצעות הדואר. התובע 1 לא התייצב במשרד הנתבעת ולפיכך בסוף חודש 3/04, לפי מיטב זכרונו פנה למקום עבודתו של התובע 1 ומסר לו את המכתב במסירה אישית וציין בפניו כי הנתבעת יכולה לספק לו עבודה חילופית, באותו היקף, באותו שכר וללא שינוי במסגרת תנאי העסקתו.

96. מר ביטון הצהיר כי מדובר בעבודה כשומר במשרד העבודה באשדוד באותו בניין בו ממוקם מכס אשדוד ואף הראה לתובע את סביבת העבודה.

97. לגרסתו, התובע סירב לעבור ולעבוד במשרד העבודה וטען כי מעוניין להמשיך לעבוד במכס אשדוד. מנהל הנתבעת הבהיר לתובע כי אינו יכול להמשיך להעסיקו שם ובתגובה הודיע לו התובע כי פנה לחברת "עמישב" וימשיך לעבוד איתם. ואכן התובע עשה כן החל מיום 1/4/04.

98. בחקירתו ציין מר ביטון כי שלח את המכתב בדואר רגיל והוסיף כי אף שוחח טלפונית עם התובע. טענה שלא נטענה בתצהירו במקום עדות ראשית.

עד הנתבעת לא ידע לומר לאיזו כתובת שלח את המכתב ואכן המכתב (ת/16) אינו נושא כתובת.

עד הנתבעת לא יכול היה להמציא ראיה התומכת בגרסתו כי אכן המכתב נשלח לתובע והתקבל על ידו במועד בו טען והוסיף כי אף אינו זוכר אם שלח את המכתב לאשדוד או לקריית גת (אליו עבר התובע להתגורר).

99. לא הוכח מפי עד הנתבעת כי הציע לתובע עבודה חילופית טרם סיום המכרז. לא הוכח מפי עד הנתבעת באיזה תאריך התייצב אצל התובע כדי להציע לו עבודה חילופית.

התובע לא נשאל בחקירתו הנגדית האם נציג הנתבעת פנה אליו באופן אישי אם לאו.
כמו כן לא נשאל באשר לעבודה חילופית שהוצעה לו.

100. בנסיבות אלה ולאור התרשמותנו מעדותו של נציג הנתבעת, אין לקבוע כל ממצא עובדתי על פי עדותו וגרסת התובע עדיפה מגרסת הנתבעת, היינו כי טרם סיום העסקת הנתבעת על פי תנאי המכרז, לא הוכח כי נאמר לתובע מפורשות כי הנתבעת הפסידה המכרז ואף לא הוכח כי הוצעה לו עבודה חילופית.

101. לפיכך, יש לראות את התובע כמי שפוטר על יד הנתבעת.

102. אמנם טענת התובע כי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה חלות על יחסי העבודה בין הצדדים - לא הוכחה, ואמנם מכוח הוראת סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, חילופי מעבידים במקום העבודה אינם מזכים את העובד בתשלום פיצויי פיטורים וזכות זאת תקום מכוח החוק רק כאשר ינותק הקשר בין העובד למקום העבודה (דב"ע מו/8-3 פנחס דלויה - מאיר בזקה, פד"ע יח' 48).

עם זאת אין סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים מונע מצב בו ישולמו פיצויי פיטורים לעובד עם חילופי המעבידים במקום העבודה.

103. על פי הפסיקה זכאי עובד לתשלום פיצויי פיטורים בעקבות חילופי מעבידים במקום העבודה, שעה שמבקש העובד להפסיק את עבודתו על רקע השינוי בזהות המעביד (דב"ע נד/4-1 ההסתדרות הכללית - התעשיה האווירית לישראל בע"מ, פד"ע כט 601).

104. לאחרונה בשורה של פסקי דין שניתנו על ידי בית הדין הארצי קיימת התייחסות למצב דברים בו שומר או עובד ניקיון מבקש להמשיך באתר עבודה בו עבד חרף החלפת המעבידים באותו אתר. המדיניות שנקבעה באותם פסקי דין הינה, כי במקרים רבים החלפת המעסיק באתר העבודה, מזכה את העובד בפיצויי פיטורים אף אם העובד סירב להצעת העבודה של המעסיק באתר עבודה אחר. (עד"מ 1011/04 א. דינמיקה שירותים - טיטיאנה, , פס"ד מיום 21/8/08; ע"ע 1099/02 מרחב אבטחה - דמרי, , פס"ד מיום 2/1/06; ע"ע 324/05 אצ'ילדייב - עמישב, , פס"ד מיום 27/3/06 ע"ע 1362/02 חזין - תנופה, , פסק דין מיום 5/11/06).

105. על מנת להוכיח זכאות לפיצויי פיטורים במקרים של החלפת מעסיק או הפסד מכרז, יש להניח תשתית עובדתית מינימלית לנסיבות שהביאו להפסקת הקשר בין העובד לבין המעביד הקודם, לרבות נתונים אחרים המאפשרים לקבוע עובדתית כי אכן ניתן לראות את העובד כמי שפוטר מעבודתו.

106. במקרה שלפנינו, למרות שהנתבעת טוענת כי תביעת התובע הוגשה רק כעבור 3 שנים ממועד ניתוק יחסי העבודה עם הנתבעת, הובאה בפנינו תשתית ראייתית מספקת לקבוע כי יש לראות את התובע כמי שפוטר מעבודתו, שכן התחלפו המעבידים במקום עבודתו ללא מתן הודעה ו/או התראה מוקדמת ולא הוכח כי הוצעה לתובע עבודה חילופית, קודם מועד כניסת המעביד החדש למקום עבודתו.

107. כל אלה מובילים למסקנה כי יש לזכות את התובע בפיצויי פיטורים.

108. בשים לב לתקופת עבודתו לשכרו הקובע, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בשיעור של
3,036 ₪ X 3.33 שנים = 10,109 ₪.

109. פיצויי הפיטורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/4/04 עד לפרעון המלא בפועל ואין לזכות התובע בפיצויי הלנה בשל התיישנות העילה.

התביעה לתמורת הודעה מוקדמת
110. התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בשיעור של משכורת חודשית בסך של 3,036 ₪.

111. גרסת הנתבעת כי ניתנה לו הודעה על סיום עבודתו בנתבעת ביום 14/3/04 כפי שנטען מפי הנתבעת, לא הוכחה מהנימוקים שפורטו לעיל בפסק דין זה.

התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש
112. התובע תבע פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 6,000 ₪. התובע לא הוכיח כל בסיס עובדתי ומשפטי כאחד לקבלת הפיצוי הנ"ל על פי המבחנים שפורטו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה.

113. על פי הפסיקה, רק בנסיבות חריגות או קשות מצדיקות מתן פיצוי בגין עגמת נפש, לפיכך דין התביעה ברכיב זה - להידחות.

ב. תביעת התובע 2 (ע"ב 2367/07) והתובע 3 (עב 2368/07)

114. התובעים 2 ו-3 עבדו מטעם הנתבעת בקו התפר באיזור עוטף ירושלים בתפקיד זהה ובתנאי עבודה זהים.

115. הנתבעת סיפקה שירותי אבטחה ושמירה לחברת זלמן בראשי ואחיו בע"מ (להלן: "החברה") באתרים אשר הנתבעת הופנתה על ידי החברה לפי "הסכם שמירה" שנחתם ביניהם ביום 17/1/05 וצורף לתיק על ידי הנתבעת.

116. התובעים 2 ו-3 החלו עבודתם ביום 1/8/05, ועבדו בשכר שעתי במשך 5 ימים בשבוע.

117. לגרסת הנתבעת, תנאי עבודתם של התובעים הנ"ל פורטו בנוסח "חוזה עבודה אישי", שצורף לסיכום טענות הנתבעת (נספח א').

118. התובעים אישרו בעדותם כי חתמו על חוזה עבודה, אך טענו כי לא קיבלו העתק ממנו. (עמ' 21 לפרוטוקול מיום 13/4/08).

119. בחוזה זה צוין כי תמורת יום עבודה תשלם הנתבעת לתובעים:
א. שכר יסוד בגין 8 שעות עבודה ובסך 154 ₪.
ב. ערך השעה התשיעית והעשירית - 125% משכר הבסיס.
ג. ערך שעה אחת עשרה ושתיים עשרה - 150% משכר בסיס.
ד. סך הכל ליום עבודה בין 12 שעות - 260 ₪ ליום.
ה. כמו כן נקבעו תעריפי תוספות שונים כגון: תוספת כוננות - יחסית למספר שעות הכוננות והשהייה בשטח מעבר ל-12 שעות אבטחה, כאשר הסכום לא יעלה על 170 ₪. תוספת הבראה (6 ₪ ליום). תוספת דמי חגים (3.47 ₪ ליום). תוספת משפחה (1 ₪ ליום). תוספת נסיעות - בהתאם לביצוע בפועל ולדיווח מאושר ובכל מקרה לא יותר מהתקרה - 21.14 ₪ ליום.

120. עוד צוין בחוזה העבודה האישי הנ"ל, כי "העובד מודע ומצהיר כי ידוע לו ונאמר לו שבחלק ניכר משעות העבודה אשר בגינן משולם לו שכר, אינו נדרש ואינו מבצע עבודה בפועל" (סעיף 7 לנוסח החוזה).

121. התובעים 2 ו-3 עבדו תקופות עבודה שאינן זהות. התובע 2 עבד מ-1/8/05 - כאשר תקופת סיום עבודתו שנויה במחלוקת בין הצדדים. התובע 3 עבד מיום 1/8/05 ועד ליום 1/7/06.

122. התובעים 2 ו-3 טוענים כי פוטרו מעבודתם בנסיבות זהות שיפורטו בהמשך ולפיכך תובעים פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

123. כמו כן תובעים גמול בגין עבודה בשעות נוספות, דמי חגים, החזר הוצאות נסיעה, פדיון דמי הבראה, פדיון דמי חופשה, פיצוי בגין אי הפרשות לקופות גמל, ימי רענון ופיצוי בגין עגמת נפש.

124. הנתבעת טוענת להגנת טענות זהות בעיקרן בגין שתי התביעות הנ"ל וכדלקמן:
א. התובעים לא עבדו כמאבטחים אלא כשומרים.
ב. התובעים לא פוטרו אלא הפסיקו עבודתם מרצונם.
ג. התובע 2 קיבל דמי הבראה במהלך תקופת עבודתו ואף ביתר. באשר לתובע 3 נטען כי עבד פחות משנה ואינו זכאי לדמי הבראה, אך במהלך תקופת עבודתו שולמו לו דמי הבראה בפריסה חודשית ובסך של 933 ₪ ואין הוא זכאי ליותר.
ד. הנתבעת מודה כי בעקבות גמר חשבון שנערך עם התובעים, זכאים ליתרת פדיון חופשה.
ה. התובעים לא הוכיחו זכאותם לקבלת דמי חגים מעבר לסכום ששולם להם במהלך עבודתם.
ו. התובעים אינם זכאים להחזר הוצאות נסיעה מעבר למה ששולם להם במהלך תקופת עבודתם.
ז. באשר לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל נטען כי התובעים סירבו לנכות משכרם הפרשות לקופת גמל. לחילופין נטען, כי אם אכן זכאים התובעים לפיצוי בגין אי הפרשות, הרי יש לחשבו בהתאם לשכר היסוד בלבד.
ח. באשר לתביעה לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, נטען כי התובעים לא הרימו הנטל להוכיח זכאותם לגמול בגין רכיב זה מעבר לגמול ששולם להם ושקיבל ביטוי בתלושי השכר.
ט. יש לדחות התביעה לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש בשל חוסר עילה.

הראיות
125. מטעם התובעים 2 ו-3 הצהירו והעידו התובעים עצמם וכן מר יניב אלמו שעבד בנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מנהל קו התפר בנתבעת, מר יצחק בורגיל.

אדון בתביעות אחת לאחת.

תביעת התובע 2
תקופת העבודה
126. התובע 2 טוען כי עבד מ-1/8/05 עד ליום 2/11/06 עת פוטר לאלתר מעבודתו על ידי הנתבעת.

127. הנתבעת טוענת כי התובע עבד עד ל-30/10/06, היינו 14 חודשים בלבד.

128. נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את תקופת עבודתו ושיעור שכרו. (דב"ע נד/23-3 חיים פרינץ - נתי גפן, פד"ע כו 547).

129. מעיון בריכוז תלושי השכר שהונפקו על ידי הנתבעת לשנים 2005 ו-2006 (ת/3) עולה כי השכר האחרון של התובע שולם לו בגין עבודתו בחודש 10/06. בחודש 11/06 אין פירוט בדבר שכר ששולם, אך בחודש 12/06 צויין כי התובע היה זכאי לתשלומים כלשהם.

130. התובע הצהיר והעיד, כי עבד עד 2/11/06 ופוטר למחרת היום מעבודתו (עמ' 19 לפרוטוקול מיום 13/4/08).

131. ב"כ התובע היפנה את עד הנתבעת מר בורגיל להפרשים שצויינו בת/3 בחודש דצמבר 2006 וטען כי הם מתייחסים לעבודת התובע בחודש נובמבר 2006.

132. מר בורגיל לא יכול היה לסתור גרסה זו והעיד:
"אני אומר לך שלא זכור לי שהוא עבד, אבל אם יש חישובים של הנהלת חשבונות, אז אני לא יודע, אני לא מתמצא בחישוב הזה..." וקודם לכן העיד:
"אני לא מבין בכל המספרים הקטנים האלה..." (עמ' 34 לפרוטוקול מיום 14/9/08).

133. לאור האמור לעיל, גרסת התובע כי עבד 2 ימים בחודש נובמבר לא נסתרה בעדות מהימנה ולפיכך אנו קובעים כי תקופת עבודתו לצורך חישוב זכויותיו הינה מ-1/8/05 עד 2/11/06.

השכר הקובע
134. התובע טוען כי השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו הינו 6,692 ₪ (עמ' 20 לפרוטוקול מיום 13/4/08).

135. עולה מעדות התובע, כי כלל בחישוב השכר הנ"ל את כל התוספות מעבר לשכר היסוד ששולמו לו במהלך עבודתו, לרבות שעות נוספות, נסיעות וכו'.

136. לגרסתו, הסכום הסופי שקיבל ושמופיע בתלושי השכר הוא הנכון, אך החלוקה בתלוש אינה נכונה, שכן מדובר בחלוקה פיקטיבית (עמ' 21 לפרוטוקול הנ"ל שורות 1-5).

137. התובע מעולם לא טען ולא הוכיח כי התוספות הרשומות בתלוש משכורתו היו בבחינת רכיבים פיקטיביים. התובע גם לא פירט כיצד ערך חישוב השכר הממוצע.

138. שכרו של התובע שולם לו על פי ימי עבודה במכפלת שכר יומי בסך של 154 ₪ על פי האמור בחוזה העבודה. כך גם עולה מתלושי השכר.

139. בנסיבות אלה יש לחשב שכרו הממוצע במשך 12 חודשי עבודתו האחרונים הן על פי האמור בתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) תשכ"ד - 1964 והן על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה שצוטטה לעיל. במקרה הנוכחי, בחישוב השכר הממוצע יש לקחת בחשבון את שכר היסוד, תוספת משפחה, תוספת ותק, שכן מדובר בתוספות שהינן חלק משכרו הרגיל של התובע ששולם לו בגין כל יום שעבד בפועל וללא כל תנאי וזאת על פי האמור בחוזה העבודה, לרבות בתלושי השכר.

140. לאור האמור לעיל, גרסת הנתבעת בסיכום טענותיה (לרבות אופן החישוב שנבחן על ידי בית הדין) מקובלת על בית הדין ויש לקבוע כי שכרו הממוצע והקובע של התובע היה בשיעור 2,824 ₪.

141. שכרו היומי - הינו בשיעור 144 ₪ כפי שפירט התובע בכתבי טענותיו.

142. באשר להיקף משרתו - טענת הנתבעת כי התובע עבד בהיקף של 78% משרה הינה טענה עובדתית שיש לפרטה בכתבי הטענות ומשלא נטענה הטענה אלא בסיכום הטענות, אנו בדעה כי יש לחשב זכויות התובע בגין משרה מלאה.

התביעה לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת:
143. התובע 2 טען כי ביום פיטוריו- ה-2/11/06 הוא עבד בקלנדיה במשמרת בוקר, היינו מ-6:00 בבוקר ועד 18:00 בערב. כאשר יום קודם לכן עבד במשרת לילה בענתה. עם תום המשמרת, האחראי עליו, מר דודו כהן ביקש ממנו להגיע אל גבעת זאב ולהמשיך ולעבוד שם במשמרת לילה. התובע 2, אשר היה עייף מאוד סרב לעשות זאת ואז דודו כהן אמר לו "לא מתאים לך תפוס את עצמך וסע הביתה ". מר כהן הודיע על כך ליצחק בורגיל, מנהל הסניף וזה אישר את פיטוריו. לטענת התובע 2, למחרת היום הוא יצר קשר עם מר בורגיל וזה הורה לו להשיב את כלי הנשק שברשותו ואז יקבל מכתב פיטורים, אולם לאחר שהחזיר את כלי הנשק שהיו ברשותו, הנתבעת סירבה לתת לו מכתב פיטורים.

144 הנתבעת לעומת זאת, טענה כי התובע 2 כלל לא עבד אצל הנתבעת בחודש 11/06, אלא סיים עבודתו בנתבעת בחודש 10/06. לטענתה, במהלך חודש 10/06 החל התובע להתווכח עם האחראי עליו, בכל הנוגע לשיבוצו במשמרות. מר דודו כהן הבהיר לתובע 2 כי א ם אופן העבודה אינו מקובל עליו, הוא רשאי לעזוב את עבודתו בכל עת וכי הנתבעת אינה "מחזיקה" את עובדיה בכוח. הנתבעת הכחישה כי התובע 2 התבקש לעבוד במשמרת כפולה, וטענה כי מר דודו כהן ביקש לשבץ את התובע 2 לעבודה בגבעת זאב, אך זה האחרון סרב לעבוד שם. מר כהן הסביר לתובע 2 שלא ניתן לסרב לשיבוץ ואם הוא אינו מוכן להשתבץ לעבודתו בהתאם להוראות הנתבעת, עליו לעזוב את הגזרה. מר כהן עדכן את מר בורגיל בפרטי האירוע והוא שוחח באותו יום עם התובע 2 והבהיר לו כי עליו לבצע את עבודתו כנדרש. לגרסת הנתבעת, התובע 2 ביקש ממר בורגיל מכתב פיטורים וזה הבהיר לו כי הוא אינו מפטר אותו, שכן הנתבעת זקוקה לשירותיו בגזרה ואז התובע 2 אמר לו שהוא אינו מוכן להמשיך ולעבוד בנתבעת והוא עוזב את עבודתו לאלתר. לפיכך, סירבה לתת לו מכתב פיטורים, שכן לטענתה מעולם לא פיטרה אותו מעבודתו.

145. "היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב' עמ' 271). הדיבור המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי.

בית הדין חייב להכריע מי הביא את היחסים שבין הצדדים לידי סיים, דהיינו אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות. כשבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/18-3 נוח בנצילוביץ - אתא בע"מ, פד"ע ב', 41).

בעת ההכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיים, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים היתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם, שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים – או ההיפך.

146. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, את הראיות שצורפו לתובענה ואת עדויות הצדדים, יש לקבוע כי התובע 2 פוטר מעבודתו בנתבעת וכי היא זו שיזמה הפסקת עבודתו והביאה את יחסי העבודה לסיומם.

147. התובע הצהיר והעיד כי עם סיום משמרת העבודה באזור קלנדיה, הוא התבקש על ידי מר דודו כהן להמשיך ולעבוד באתר אחר ברציפות ומשסרב לעשות כן, התבקש לעזוב את אתר העבודה ולשוב אל ביתו. (להלן: "האירוע")

148. הנתבעת הודתה בכתבי טענותיה כי התובע 2 סרב לעבוד במהלך האירוע בגבעת זאב לאחר ששובץ לעבודה שם. הנתבעת הכחישה כי ביקשה מן התובע לעבוד במשמרת נוספת ברציפות אך כאמור הודתה כי התובע 2 התבקש לעזוב את אתר העבודה אך טענה כי אין המדובר בפיטורים אלא בהוצאה של התובע מנוהל העבודה באופן זמני, כפי שהעיד מר בורגיל:
"ש. לעניין תובע 2 אני מפנה לסעיף 10 סיפא, אני רואה שגם לעניין סעיף 9 סיפא של תובע 3 את אותו ביטוי "שיעזוב את הגזרה".
ת. זה שהוא אמר לו לעזוב את הגזרה זה לא פיטורים, הוא מוציא אותו מנוהל עבודה באותו הרגע הוא מעדכן אותי בזמן אמת, בדרך כלל העובדים פונים אלי כי הם יודעים שאני בראש הפירמידה, אני בודק את הנושא. זה לא פיטורים, באותו הרגע הבן אדם סרב להגיע לנקודה שנקבעה לו מראש, הוא לא שובץ. דודו מעדכן אותי בפרטים אני מדבר איתו וממשיכים הלאה. " (עמ' 36 לפרוטוקול מיום 14/9/08 )

149. טענה זו של נציג הנתבעת מקובלת עלינו ואף אנו סבורים, לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ובחנו את חומר הראיות, כי בשלב זה התובע לא פוטר מעבודתו בנתבעת, אלא נשלח לביתו לאחר שפרץ ויכוח בינו לבין מר דודו כהן הקשור לשיבוצו במשמרת העבודה. התובע 2, אף אם אכן התבקש לעבוד במשמרת כפולה, בסירובו לעבוד - הפר עבירת משמעת ולפיכך נשלח לביתו לאלתר. אולם אין להסיק מכך כי כוונת הנתבעת היתה להביא את יחסי העבודה לסיומם. לפיכך, יש לבחון את חילופי הדברים בין התובע 2 לבין מנהלי הנתבעת, לאחר שהמריבה שככה ורוחותיה נרגעו.

150. התובע העיד בעניין זה כך:
"ש. לפי טענתך אמרו לך שאם אתה לא רוצה תלך הביתה ואתה פירשת את זה כפיטורים?
ת. לא. בגלל זה דיברתי עם איציק שהוא בסמכות גבוהה יותר מדודו ושאלתי אותו מה קורה והוא אמר לי שאם דודו אמר תלך הביתה אז תלך הביתה. למחרת התקשרתי אליו ושאלתי מה קורה איתי אם אני עובד, הוא אמר לי לא. תלך לסניף תל אביב תחזיר את הנשק ותקבל מכתב פיטורים ואם לא תעשה זאת, אני אלך למשטרה."

151. עדותו של התובע לא נסתרה על ידי הנתבעת. מר בורגיל לא הכחיש כי לאחר ששוחח עם התובע 2, זה האחרון התבקש להשיב את נשקו למשרדי הנתבעת. לא הוכח, כי התובע 2 שובץ להמשך עבודה סדיר לאחר אירוע זה, או על כל כוונה של הנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובע 2. לטעמנו, הוראת הנתבעת בדבר השבת כלי הנשק למשרדיה, שניתנה לאחר שהרוחות בין הצדדים נרגעו, מלמדת על כוונת הנתבעת להביא לסיומם של יחסי העבודה בין הצדדים.

152. אף העובדה כי מר דודו כהן, האחראי הישיר על העסקת התובע 2, לא העיד מטעם הנתבעת פועלת לחובתה.

153. ולטעמנו, אף העובדה כי נסיבות סיום העסקתו של התובע 3 דומות להפליא לנסיבות בהן יחסי העבודה בין התובע 2 לבין הנתבעת הסתיימו, מחזקת מסקנתנו כי הנתבעת היתה זו שיזמה את הפסקת עבודתו של התובע 2. (ראה עמ' 36 לפרוטוקול מיום 14/9/08)

154. אשר על כן, מסקנתנו היא כי התובע פוטר מעבודתו בנתבעת.

155. לפיכך זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך של 3,295 ₪ ולתמורת הודעה מוקדמת בסך של 2,824 ₪ .

מעמדו של התובע 2:

156. התובע טוען כי מעמדו הינו כמעמד של מאבטח חמוש בנשק (סעיף 6 לסיכומי התובעים).

157. סעיף א' לצו ההרחבה קובע מיהו עובד אבטחה:
"עובד" – כל עובד שכיר בעבודת שמירה ואבטחה וכן כל עובד שכיר המועסק בעבודת כפיים אצל מעביד בענף השמירה.
"עובד אבטחה" - עובד כאמור, המועסק בעיקר בתפקידים הבאים או באחד מהם: שומר ראש, מלווה חמוש לדברי ערך, קצין בטחון, עוזר קציני בטחון, עורך חיפושים על גופו של אדם בנמלים בינלאומיים, מפעיל מיתקן תת-לחץ, איש בטחון סמוי במטוסים, איש צפרדע, מלווה מזויין בטיולים, סלקטור (ממיין)."

158. נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע להראות כי שימש כמאבטח ולא כשומר. אין חולק כי בענייננו, התובע 2 עבד בעבודות שמירה בגזרת קו התפר. התובע 2 לא טען ואף לא הוכיח כי שימש באחד מן התפקידים שפורטו בסעיף ההגדרות.

159. עם זאת, התובע הודה בעדותו כי עם תחילת עבודתו חתם על חוזה העסקה. במבוא לחוזה ההעסקה צוין כי החברה העוסקת בתחום שמירה ואבטחה מעוניינת להעסיק את העובד בתפקיד מאבטח באזור קו התפר (ההדגשה במקור -י.ה).

160. חוזה העבודה האישי, אשר נחתם על דעת שני הצדדים, אינו יכול לגרוע מזכויותיו של התובע. משבחרה הנתבעת להגדיר את התובע 2 כמאבטח, הרי שיש לבחון הגדרה זו לאור צו ההרחבה החל בענף השמירה והאבטחה ואין לקבל טענתה כי התובע 2 הינו בבחינת "שומר" בלבד.

161. התובע בסיכום טענותיו טוען לראשונה כי בשל מעמדו הנ"ל ועל פי צו ההרחבה בענף השמירה, זכאי היה התובע לשכר יומי של לפחות 310 ₪. הנתבעת טענה בסיכום טענותיה כי מדובר בטענה שהינה בבחינת הרחבת חזית אסורה.

162. ואכן מדובר בטענה שהינה בבחינת הרחבת חזית. אולם בנוסף לאמור לעיל, אין בטענה זו כדי להשפיע על אופן חישוב זכויותיו של התובע, שכן טענה זו לא קיבלה ביטוי בכתב תביעתו, לרבות בחישוביו ואף לא באופן חילופי.

התובע ערך חישוביו בכתב תביעתו לפי ערך שעה של 17.93 ₪ (שכר מינימום) וגמול בגין עבודה בשעות נוספות על פי שיעור שכר שעתי זה. כך גם באשר לשאר הזכויות שתבע, כגון דמי חגים, ימי ריענון וכדו' שנערכו על פי חישוב של שכר יומי בשיעור של 144 ₪.

התביעה לגמול בגין עבודה בשעות נוספות:
163. התובע תובע גמול עבור 584 שעות נוספות במכפלת שכר שעתי בסך 22.41 ₪ ו- 136 שעות במכפלת שכר שעתי בסך 26.89 ₪ ובסה"כ 16,744 ₪.

164. לטענתו במסגרת עבודתו כמאבטח באזור קו התפר הוא היה "מוקפץ" למקומות שונים ועבד ברציפות כמה משמרות. התובע טען בתביעתו כי עבד 5 ימים בשבוע בין השעות 6:00 ועד 18:00. אולם בשל אופי עבודתו נאלץ לעבוד שעות נוספות רבות, ומבלי שקיבל גמול על כך ולעיתים אף להמשיך ולעבוד במשמרת לילה, לאחר שסיים את משמרתו וכך יצא שעבד 24 שעות ברציפות.

התובע טען כי במסגרת עבודתו בנתבעת עבד ביום אצל הנתבעת כמאבטח של עובדים אשר בנו את גדרות הביטחון והמשיך לעבוד ברצף בלילה כמאבטח של הכלים הכבדים אשר הושארו בשטח.

165. התובע טען כי בפעמים בהם עמד לרשות הנתבעת ושהה בשטחי האתר בלילה, הוא היה ישן רק שינה ארעית ונאלץ לקום כל שעה, שכן מפקח מטעם משרד הביטחון היה מסייר בכל אתרי הריכוזים בלילה. עוד נטען כי השעות שנרשמו בתלושי שכרו של התובע אינן משקפות את המציאות, כך למשל טען כי בחודש 11/05 עבד 445 שעות, בעוד שעל פי רישומי הנתבעת עבד לכאורה בחודש זה רק 15 ימים, כשלפי חישוב השעות עבד לפחות 22 ימים. נטען כי בפועל נרשם בתלושי שכרו כי קיבל שעות נוספות, אך הורדו לו שעות עבודה רגילות שביצע ולפיכך לא ניתן לחשב ולכמת כל השעות ויש להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת.

166. עוד נטען כי מכיוון שהתובעים 2 ו-3 עבדו יחדיו, שיבצו אותם לאותם מקומות עבודה ובאותם משמרות עבודה באותה עת, הרי שניתן ללמוד גם מהשעות הנוספות של כל אחד על משנהו.

167. הנתבעת טענה כי התובעים לא השכילו להרים הנטל המוטל עליהם להוכיח תביעתם וכי שולמו לתובעים מלוא הגמול בגין השעות הנוספות בהן עבדו. הנתבעת פרטה בתצהירו של מר בורגיל את מתכונת העסקתם של העובדים בקו התפר וטענה כי אלו נדרשו לעבוד במשמרות בנות 8-12 שעות, כששכרם שולם להם בהתאם לחוזה ההעסקה האישי וכפי שפורט לעיל, ובין היתר נדרשו התובעים מידי פעם, בהתאם לסבב שנערך בין העובדים, לקחת חלק בצוותי כוננות, כאשר בזמן זה התובעים היו רשאים לעשות ככל העולה על רוחם. כך גם הובהר לתובעים, עם תחילת עבודתם בנתבעת כי שעות הכוננות מהוות שעות עבודה רגילות והן אינן מזכות בתשלום בגין שעות נוספות.
168. עוד נטען כי בסיום כל משמרת ניתנה לתובעים מנוחה בת 7 שעות לפחות עד למשמרת הבאה, אך בשל המרחק הרב מביתם, העדיפו מרבית העובדים להישאר וללון במגורי הנתבעת בירושלים או בקרוואן בסמוך למקום עבודתם (סעיף ---- לתצהיר יצחק בורגיל)

169. על פי הפסיקה נטל הראיה בעניין עבודה בשעות נוספות מוטל על התובע. כך עליו להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שעבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב (דב"ע לג/4-2 פרוימוביץ – בר אדון, פד"ע ד 39). יתר על כן, התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה על פי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר ראוי (דב"ע נה/28-3 יצחק בוהדנה - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, עבודה ארצי, כרך כח(2), 174).

170. בהתאם להלכה הפסוקה על התובע לפרט את תביעתו, לכמת אותה כראוי, ולהוכיח לא רק את עצם עבודתו בשעות נוספות אלא גם - ובמיוחד - את היקפה ואת התשלומים המתחייבים מכך. (ע"ע 1059/02 עמיר עבילאה – מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך לג(95),38).

171. ובאשר לשעות הכוננות, הפסיקה התמודדה עם מצבים שונים בהם התעוררה השאלה האם יש לסווג כ"שעות עבודה" שעות בהם עובד או עובד שהו בפועל במקום העבודה, אך לא היו מוטלות עליהם המשימות הרגילות של עבודתם, אלא הם נדרשו אך לטפל באירועים חריגים. (ראה למשל בע"א 566/70 מזיד מחטאוי ואח' נ. חברת קו צינור אילת בע"מ, פ"ד כה (2) 622). נקבע בדעת רוב ששעות בהם נדרשו עובדים שהועסקו במשמירה על מתקן לשאיבת נפט, להימצא בתחומי המתקן בלא שנדרשו בפועל לבצע עבודת שמירה, לא היוו שעות עבודה לצורך חוק שעות עבודה ומנוחה.

172. ובאשר לשעות לינה נקבע בדב"ע שן/84-3 מדינת ישראל - רון, פד"ע כב 433, על ידי בית הדין הארצי לעבודה ששעות הלילה, בהן שהו מדריכים בפנימיית נוער לאחר שעות הפעילות הרגילות של החניכים ובהן לא היו מוטלים על המדריכים משימות למעט טיפול באירועים חריגים, לא היוו שעות עבודה.

173. לא נעלמה מעינינו פסיקת בית הדין בע"ע 305/05 מאיר אשר - החברה להגנת הטבע (, ניתן ביום 1/2/07) בה נקבע כי עובדי אחזקה בבית ספר שדה, שהועסקו בתורנויות במהלכן נדרשו לשהות בבית הספר ולבצע מטלות שונות וכן ללון בו היו שעות עבודה לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה. ולמרות האמור לעיל, פסיקה זו אינה גורעת מן ההלכות שנפסקו בעניין מחטאוי ובעניין רון שצוטטו לעיל, כאשר מבקשים אנו ליישם הפסיקה הנ"ל למקרה שפנינו.

174. ולענייננו, התובע הציג כרטיס נוכחות לחודש 2/06 וכן רישומים ידניים שערך לחודשים 11/05, 12/05,3/06,4/06. (ת/5) מרישומים אלה עולה כי התובע טוען כי בחודש 11/05 כדוגמא, עבד 445 שעות כששעות אלה כוללות עבודה במשך 24 שעות לצורך חישוב הגמול בגין שעות נוספות.

175. הנתבעת טענה כי כרטיסי הנוכחות שצורפו על ידי התובעים הינם מסמכים אשר נערכו על ידי התובעים ומעולם לא הוצגו בפני הנתבעת ואף גורם מוסמך מטעם הנתבעת לא אישר את הנתונים המופיעים בהם. המדובר א ף במסכים שאינם ברורים ואינם קריאים. כמו כן, לא מצוין בהם שעת תחילת העבודה או סיומה, למעט המספר 24. עוד נטען כי הרישומים הידניים שהציג התובע 2 כלל אינם נושאים את שמו ולא ברור אם מדובר במסמכים שלו ולפיכך יש ליתן להם משקל מזערי.

176. עיון בכרטיסי הנוכחות שצרף התובע מלמד כי אכן אין בו רישום מדויק של שעות עבודה. התובע לא ציין את שעת ההתחלה והסיום של יום עבודתו וכתב רק שעבד 24 שעות. טענת הנתבעת כי התובע לא הציג בפני מעסיקתו את הרישומים בזמן אמת לא נסתרה והוא אף לא קיבל את אישור מעסיקתו לרישומים שערך. כמו כן, אין חולק כי לא ניתן ללמוד מן הרישומים הללו, כמה שעות ישן התובע וכמה עבד באמת.

התובע אישר בעדותו כי כששהה בכוננות ישן, אם כי לטענתו ישן רק 3 שעות משום שאם מפקח של משרד הביטחון היה מגיע, הם היו צריכים להיות ערים. יחד ע ם זאת הודה, כי כששמרו בלילה על הכלים היתה להם אפשרות לישון או לנוח על יד הכלים (עמ' 22 לפרוטוקול מיו ם 13/4/08)

177. לא הוכח כי רישום השעות נעשה בזמן אמת.

178. חישוביו של התובע כוללים את השעות בהן שהה התובע במשימות הכוננות וכן את שעות הלינה, למרות שאינם בגדר העבודה. משכך, אין מנוס מלקבוע כי אין בידי בית הדין רישום מהימן של שעות העבודה של התובע, שכן אין בית הדין יודע באלו שעות מתוך משמרות הלילה בהן נכח התובע באתר הוא עבד בפועל בשמירה ובאלו מהן נכח באתר אך הוא היה רשאי לישון או לעסוק בפעילות אחרת. כידוע, תביעה לשעות נוספות מצריכה הוכחה כי אכן עבדו שעות נוספות ואת מספרן. התובע לא עמד בנטל זה. (ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים ואח' (, ניתן ביום 12/11/08).

179. אנו סבורים כי אין לראות בכל השעות שהתובע רשם ביומנו כשעות בהן עבד, כשעות עבודה. התובע אישר ואף הדעת נותנת, שהתובע ישן בחלק מן השעות הנדונות. קיימים בכרטיסי הנוכחות שנרשמו בידי התובע רישומים של ימים רצופים בהם לטענתו עבד 24 שעות. לא סביר בעינינו שאדם יעבוד באופן מתמשך 24 שעות ברציפות. וכפי שעולה מעדותם של התובעים 2 ו-3, אכן ניתנה להם האפשרות לישון ולנוח ובשעות הכוננות היתה להם אף האפשרות לצאת מן האתר ולקנות אוכל בכפרים הערביים באזור (עמ' 26 לפרוטוקול מיום 13/4/08).

180. מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי שולם לתובע שכר העולה על שכר המינימום על פי חוק ובסך של כ-8,000 ₪, הכולל אף תשלום גלובלי בגין שעות נוספות כמוסכם בין הצדדים בחוזה העבודה האישי. מעיון בתלושי השכר עולה כי מדובר לעתים בתשלומים גלובליים בשיעורים העולים על כפל שכר היסוד של התובע.

181. הגם שלא ניתן היה ללמוד מעדות מנהל הנתבעת הסבר לנתונים בתלושי השכר או אופן חישובם, הרי משלא נסתר על ידי התובע כי אכן כל הסכומים הנ"ל שולמו לו, המסקנה המתבקשת כי לא ניתן לקבוע כי התוספת הגלובלית ששולמה לתובע על פי חוזה העבודה האישי, הינה פיקטיבית.
182. בעת שנדרש בית הדין להכריע בשאלה האם בוצעו שעות נוספות ומהו היקפן והאם העובד קיבל גמול בגין אותן שעות, יש לפנות גם למבחן הסבירות.

183. מכל שנאמר לעיל, המסקנה היא כי לא הוכח כי התובע זכאי לגמול שתבע מעבר לשעות הנוספות ששולמו לו. לכך יש אף להוסיף העובדה כי התובע לא פנה אל הנתבעת בדרישה לתשלום גמול בגין שעות נוספות במהלך תקופת עבודתו.

184. לפיכך ומכל הסיבות שפורטו לעיל ובמצטבר, דין התביעה בגין רכיב זה - להידחות.

התביעה לפדיון דמי הבראה:
185. התובע תובע פדיון דמי הבראה בגין 3 ימים בסך של 954 ₪ (3 * 318 ).

186. לטענתו, גם על פי תלושי השכר לא שולמו לו מלוא דמי ההבראה במהלך תקופת עבודתו.

187. התובע זכאי בגין כל תקופת עבודתו בנתבעת ל-5.8 ימי הבראה ובסך של 1844 ₪.

188. מעיון בדו"ח ריכוז השכר שצורפו לתיק המוצגים, עולה כי שולם לתובע בגין רכיב זה סך של 1,050 ₪ (ת/3). אולם לטענת הנתבעת, מדובר בסכום ששולם לתובע לפי חלקיות משרתו, טענה שנדחתה בפסק דין זה.

189. טענת התובע כי אין לראות ברכיב "תוספת ההבראה" המופיעה בתלושי שכרו כתשלום דמי הבראה, הועלתה לראשונה בסיכום טענותיו וכלל לא הוכחה.

190. לפיכך, בשים לב לסכום ששולם לתובע במהלך עבודתו, התובע זכאי ליתרת פדיון דמי הבראה בסך של 794 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 2/11/06 ועד הפירעון המלא בפועל.

התביעה לפדיון חופשה שנתית:
191. התובע טוען כי הוא זכאי לפדיון של 9 ימי חופשה ובסך של 1,296 ₪, שכן מעולם לא שולמו לו דמי חופשה במהלך עבודתו.

192. הנתבעת הודתה במסגרת תצהירו של יצחק בורגיל ובסיכום טענותיה כי לא שולמו לתובע דמי חופשה במהלך עבודתו וכי הוא זכאי לסכום הנתבע על ידו. לטענתה, היא הציע לב"כ התובעים לשלם לתובע סכום זה במהלך ניהול התיק, אך הוא סרב לכך.

193. משכך, זכאי התובע לפדיון חופשה שנתית בסך של 1,296 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 2/11/06 ועד לפירעון המלא בפועל.

התביעה לדמי חגים:
194. התובע תובע דמי חגים בסך 864 ₪ בגין 6 ימי חג על פי סעיף יא לצו ההרחבה.

195. לטענתו, זכאי מידי שנה ל-10 ימי חג בתשלום.

196. כפי שנפסק בפסק דין זה (לעניין תביעת התובע 1) התובע אכן זכאי לקבלת שכר בגין 10 ימי חג בשנה.

197. מעיון בתלושי השכר אליהם הפנתה הנתבעת, עולה כי שולם לתובע במהלך תקופת עבודתו בנתבעת רכיב "תוספת חג" בסך של 1,299 ₪.

198. הנתבעת טוענת, כי התובע לא הוכיח כי לא עבד בימי החג בגינם תובע דמי חגים. אולם נטל זה מוטל על הנתבעת אם אכן ביקשה לטעון כי התובע תובע דמי חגים גם בגין ימים בהם עבד בחג. טענה זו לא נטענה ולא הוכחה על ידה.

199. לא נטען ולא הוכח מפיו מי מהצדדים כי התובע עבד בימי החג ואם עבד, ולא הוכח כי עבד מרצונו החופשי.

200. בגין כל תקופת עבודתו התובע היה זכאי לדמי חגים בגין 11 ימים ובסך של 1,584 ₪. התובע קיבל במהלך עבודתו סך של 1,299 ₪ בגין דמי חגים, לפיכך זכאי ליתרה בסך של 285 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 2/11/06 עד לפרעון המלא בפועל.

ימי רענון:
201. התובע תובע שכר בגין 4 ימי רענון ו/או מטווחי נשק.

202. לטענתו, עבר עובר לתחילת עבודתו שני ימי רענון ולאחר מכן יום או יומיים נוספים.

203. הנתבעת טענה בעניין זה כי התובע לא ציין בגין אילו ימים תובע תשלום ימי רענון ולא פירט מועדם וחזרה על טיעוניה שפורטו בנושא זה בתביעת התובע 1.

204. לאור הנימוקים שפורטו בפסק דין זה, בתביעת התובע 1 ברכיב זה, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע 2 שכר בגין 2 ימי ריענון ובסך של 288 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/4/04 עד לפרעון המלא בפועל.

פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל:
205. התובע תובע פיצוי של 6% פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל כשערך החישוב על פי שכר חודשי בסך 6,692 ₪.

206. הנתבעת מודה כי לא הפרישה בגין התובע מלוא ההפרשות משכרו לקופת גמל, אלא סך של 1,400 ₪.

207. בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף השמירה, על המעביד להפריש 6% מהשכר היומי של העובד. שכר זה, בהתאם להוראתו הצו הוא שכר העבודה המשתלם לעובד בעד 8 שעות ביום עבודה רגיל, לרבות תוספת יוקר, משפחה, ותק ולמעט תוספת המשתלמת בעד עבודה בשבתות,חגים ושעות נוספות.

208. לאור האמור לעיל אין ספק כי חישוב התובע שגוי, שכן לא השכיל להוכיח כי שכרו הקובע לצורך חישוב זכויותיו הינו שכר חודשי בשיעור 6,692 ₪ ומהסיבות שפורטו בפסק דין זה.

209. סך המשכורות (יסוד, ותק ומשפחה) ששולמו לתובע במהלך עבודתו מסתכם בסך של 38,259 ₪. לפיכך זכאי לפיצוי בשיעור של 2,296 ₪ ולאחר קיזוז הסך ששולם לו במהלך תקופת עבודתו על ידי הנתבעת, זכאי לפיצוי בשיעור 896 ₪.

210. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע יתרת פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בסך של 896 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיו ם 2/11/06 עד לפרעון המלא בפועל.

הוצאות נסיעה:
211. התובע תובע הוצאות נסיעה ממקום מגוריו באשדוד לעבודה ובחזרה בסך של 3,150 ₪.
התובע טען כי הסך של כ-170 ₪ שקיבל מידי חודש, לא כיסה עלות נסיעותיו מאשדוד אל מקום עבודתו בשטחים המוחזקים, אליה היה מגיע בכוחות עצמו.

212. לפיכך טען כי בהתאם לסעיף כג לצו ההרחבה, הוא זכאי להחזר הוצאות מלא, כאשר מקום עבודתו היא מחוץ לגבולות עיר מגוריו.

213. הנתבעת טענה כי היו לה באשדוד מפקדים וסגני מפקדים, אשר היו אוספים את עובדי הנתבעת לקו התפר, כשלאותם מפקדים וסגנים שולמו דמי נסיעות בהתאם להסדר שהיה לה עימם. באותם מקרים בהם לא ניתן היה לספק נסיעות לתובעים ואלו הגיעו בכוחות עצמם, שולם לתובעים החזר הנסיעות בהתאם לשוברים שהציגו בפני מר בורגיל. היינו, לטענת הנתבעת תשלום הנסיעות בתלושי השכר משקף את המקרים שבהם לא סופקו לתובעים הסעות והוא נדרש להגיע בכוחות עצמו.

214. עוד נטען כי התובע לא פירט כיצד חושב הסכום הנתבע על ידו, ועל איזה בסיס חושב. כמו כן, לא נלקחו בחשבון הסכומים ששולמו להם בפועל בגין רכיב זה, גם העובדה כי התובעים לא עבדו חודשי עבודה מלאים וכי סופקו להם נסיעות בפועל - לא נלקחו בחשבון.

215. מעיון בכתב התביעה, בתצהיר התובע ובעדותו בפנינו עולה כי לא פורט כל חישוב על פיו תובע התובע את החזר הוצאות הנסיעות. כל שהעיד התובע בעניין זה הוא: "בתקופת עבודתי גרתי באשדוד, מרחק הנסיעה מאשדוד לתחנה מרכזית ומשם לירושלים לתחנה מרכזית ומשם אוטובוס לנווה יעקב ומשם הייתי יורד ברגל ובאים לאסוף אותי". התובע הכחיש כי היו נקודות איסוף באשדוד(עמ' 21 לפרוטוקול מיום 13/4/08)

216. מעיון בתלושי השכר עולה כי שולם לתובע סך של 1870 ₪ בגין רכיב זה. טענת התובע כי המדובר ברכיב פיקטיבי לא הוכחה.

217. הנטל מוטל על התובע להוכיח הבסיס העובדתי לתביעתו. התובע לא עמד בנטל זה ולא הוכיח הסכום הנתבע על ידו. התובע לא פירט אופן חישובו והבסיס לו. כמו כן, לא הוכח כי התובע הוציא בפועל הוצאתו העולות על אלו ששולמו לו על ידי הנתבעת בגין רכיב זה.

218. לפיכך, דין התביעה בגין רכיב זה- להידחות.


התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש:
219. התובעים 2ו-3 טוענים כי תנאי העסקתם בנתבעת, בהם עבדו מסביב לשעון ומבלי שהיו תנאים מינימאליים להעסקתם בשטח, כך למשל הנתבעת לא סיפקה להם אוכל והם נאלצו לקנות בכפרים הערביים, תוך סיכון חייהם, לא היו שירותים או מקלחות או מים ראויים לשתיה, זאת ביחד עם הלנת תשלום שכרם, אופן פיטוריהם ואי תשלום זכויותיהם הסוציאליות, מזכים אותם בפיצוי מיוחד בגין עגמת הנפש שנגרמה להם ותובעים כל אחד סך של 6,000 ₪ בגין רכיב זה.

220. הנתבעת טענה כי סופקו לתובעים כל התנאים הפיזיים הדרושים להעסקתם בנתבעת וכי אלה מעולם לא הלינו על כך במהלך תקופת עבודתם בנתבעת, אלא רק במסגרת הגשת תביעתם. עוד נטען כי התובעים אף לא פירטו כיצד חושב הסכום הנתבע על ידם במסגרת רכיב זה.

221. בהתאם לפסיקה, פיצוי בגין נזק לא ממוני ועגמת נפש נפסק רק בנסיבות מיוחדות וחריגות (ראה לעניין זה: דב"ע נג/114, 99-3 מדינת ישראל - דוד מצגר פד"ע כו, 563, דב"ע נד/11-2 יורי גורדון - משרד העבודה והרווחה, עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך כז (2), 203, וע"ע 360/99 אהרון כהן - מדינת ישראל עבודה ועוד ארצי, כרך לג (61), 32).

222. לא שוכנענו כי בנסיבות המקרה שלפנינו יש לפסוק פיצוי בגין נזק מעין זה. לפיכך, דין כל תביעת התובע 2 בגין רכיב זה - נדחית.

תביעת התובע 3
תקופת העבודה:

223. התובע עבד מיום 1/8/05 עד ליום 1/7/06, היינו 11 חודשים.

224. תקופת עבודתו של התובע אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים.

השכר הקובע:
225. התובע טוען כי השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו הינו 6,692 ₪. התובע לא פרט כיצד ערך את החישוב וטוען כי מדובר בשכר ממוצע.

226. אין חולק כי שכרו של התובע שולם על פי שעות עבודתו במכפלת שכר יומי בסך של 154 ₪.

227. כפי שנפסק בתביעת התובע 2, יש לחשב שכרו הקובע של התובע 3 על פי ממוצע שכרו ב-12 החודשים האחרונים.

228. שכרו הממוצע של התובע על פי האמור בתלושי שכרו, הינו בסך 2,242 ש"ח. (להלן: "השכר הקובע").

229. שכרו היומי - הינו בשיעור 144 ש"ח כפי שפירט התובע בכתבי טענותיו.

230. היקף משרת התובע - לצורך חישוב זכויותיו הינו היקף משרה מלאה ומהסיבות שפורטו בפסק דין זה בעניינו של התובע 2.

מעמדו של התובע 3:

231. התובע טוען כי מעמדו הינו כמעמד של מאבטח חמוש בנשק (סעיף 6 לסיכומי התובעים)

232. מעמדו של התובע 3 זהה למעמדו של התובע 2 מהנימוקים שפורטו בפסק דין זה באשר לתביעת התובע 2.

233. גם במקרה זה אין כל משקל לקביעה זו בדבר מעמדו של התובע 3 ולטענתו בדבר שיעור השכר שהיה זכאי לו על פי האמור בצו ההרחבה מכוח מעמד זה, שכן התובע ערך חישוביו בכתב תביעתו על פי שיעור שכר מינימום, הכל כפי שצוין ונקבע בפסק דין זה לעניין תביעתו של התובע 2.

התביעה לגמול בגין עבודה בשעות נוספות:

234. התובע תובע גמול עבור 420 שעות נוספות במכפלת שכר שעתי בסך 22.41 ₪ ו- 68 שעות במכפלת שכר שעתי בסך 26.89 ₪ ובסה"כ 13,068 ₪.

235. התובע טען כי מסגרת עבודתו כמאבטח באזור קו התפר היתה זהה לזו של התובע 2 וכי בחלק מתקופת העסקתם אף עבדו ביחד, היינו באותו אזור ריכוז.(עמ' 24 לפרוטוקול מיום 13/4/08). כך טען כי עבד 5 ימים בשבוע בין השעות 6:00 ועד 18:00. אולם בשל אופי עבודתו נאלץ לעבוד שעות נוספות רבות, ומבלי שקיבל גמול על כך. לטענתו, היה נאלץ לעיתים אף להמשיך ולעבוד במשמרת לילה, לאחר שסיים את משמרתו וכך יצא שעבד 24 שעות ברציפות. עוד נטען כי גם כששהה בשעות כוננות עמד לרשות הנתבעת וישן שינה ארעית בלבד.

236. הנתבעת טענה את אותן טענות הגנה, כפי שפורט לעיל בהרחבה בעניין התובע 2.

237. התובע הציג כרטיסי נוכחות ורישומים לחודשים 10/05,11/05,12/05, 2/06. עיון בכרטיסי הנוכחות שצרף התובע מלמד כי אכן אין בו רישום מדויק של שעות עבודה. התובע לא ציין את שעת ההתחלה והסיום של יום עבודתו וכתב רק שעבד 24 שעות. טענת הנתבעת כי התובע לא הציג בפני מעסיקתו את הרישומים בזמן אמת לא נסתרה והוא אף לא קיבל את אישור מעסיקתו לרישומים שערך. כמו כן, אין חולק כי לא ניתן ללמוד מן הרישומים הללו, כמה שעות ישן התובע וכמה עבד באמת.

238. חישוביו של התובע כוללים את השעות בהן שהה התובע במשימות הכוננות וכן את שעות הלינה, למרות שאינם בגדר העבודה. משכך, אין מנוס מלקבוע כי אין בידי בית הדין רישום מהימן של שעות העבודה של התובע, שכן אין בית הדין יודע באלו שעות מתוך משמרות הלילה בהן נכח התובע באתר הוא עבד בפועל בשמירה ובאלו מהן נכח באתר אך הוא היה רשאי לישון או לעסוק בפעילות אחרת. כידוע, תביעה לשעות נוספות מצריכה הוכחה כי אכן עבדו שעות נוספות ואת מספרן.

239. כל הנימוקים לדחיית תביעתו של התובע 2 לקבלת גמול בגין שעות נוספות, הינם נימוקים היפים גם לתביעת התובע 3, הן באשר לפן העובדתי והן באשר לפן המשפטי.

240. לפיכך דין תביעתו ברכיב זה - להידחות.

התביעה לפדיון דמי הבראה:
241. התובע תובע פדיון דמי הבראה בגין 3 ימים בסך של 954 ₪(3*318 ).

242. לטענתו, גם על פי תלושי השכר לא שולמו לו מלוא דמי ההבראה במהלך תקופת עבודתו.

243. לגרסת הנתבעת, התובע לא השלים שנת עבודה מלאה בנתבעת ולפיכך אינו זכאי לדמי הבראה. עוד צוין, כי מעיון בדו"ח ריכוז השכר שצורף לתיק המוצגים, עולה כי שולם לתובע בגין רכיב זה, מידי חודש בחודשו, סך כולל של 933 ₪ (ת/6), על פי חוזה העבודה האישי שנחתם עימו.

244. התובע לא השכיל להוכיח זכאותו לקבלת פדיון דמי הבראה, שכן לא השלים שנת עבודה.

245. לפיכך, דין תביעתו בגין רכיב זה - להידחות.

התביעה לפדיון חופשה שנתית:
246. התובע טוען כי זכאי לפדיון של 7 ימי חופשה ובסך של 1,008 ₪, שכן מעולם לא שולמו לו דמי חופשה במהלך עבודתו.

247. הנתבעת הודתה במסגרת תצהירו של יצחק בורגיל ובסיכום טענותיה כי לא שולמו לתובע דמי חופשה במהלך עבודתו וכי הוא זכאי לסכום הנתבע על ידו. לטענתה, היא הציע לב"כ התובעים לשלם לתובע סכום זה במהלך ניהול התיק, אך הוא סרב לכך.

248. משכך, זכאי התובע לפדיון חופשה שנתית בסך של 1,008 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/7/06 ועד לפירעון המלא בפועל.


התביעה לדמי חגים:
249. התובע תובע דמי חגים בגין 4 ימי חג ובסך של 576 ₪ על פי סעיף יא' לצו ההרחבה.

250. לטענתו, הוא זכאי מידי שנה ל-10 ימי חג בתשלום.

251. כפי שנפסק בפסק דין זה, התובע אכן זכאי לקבלת שכר בגין 10 ימי חג בשנה.

252. הוכח כי הנתבעת שילמה לתובע במהלך תקופת עבודתו דמי חגים בסך 933 ₪ שכונו "תוספת חג".

253. בגין כל תקופת עבודתו התובע היה זכאי לדמי חגים בגין 9 ימים ובסך של 1,296 ₪ (144 ₪ ליום).

254. בנסיבות אלה, התובע זכאי ליתרת דמי חגים בסך של 363 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/7/06.

ימי רענון:
255. התובע תובע שכר בגין 4 ימי רענון ו/או מטווחי נשק.

256. לטענתו, עבר עובר לתחילת עבודתו שני ימי רענון ולאחר מכן יום או יומיים נוספים.

257. לאור הנימוקים שפורטו בפסק דין זה לעניין תביעתו הזהה של התובע 2 ברכיב זה, יפים לעניינו.
258. לפיכך הנתבעת תשלם לתובע 3 שכר בגין 2 ימי ריענון ובסך של 288 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/7/06 עד הפירעון המלא בפועל.

פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל:
259. התובע תובע פיצוי של 6% מהשכר היומי המלא שלו בגין כל תקופת עבודתו ובסך של 4,422 ₪.

260. התובע ערך חישוב הפיצוי על פי שכר חודשי בשיעור של 6,692 ₪, אולם לא השכיל להוכיח כי שיעור זה הינו שיעור שכרו הממוצע והקובע.

261. הנתבעת ערכה בסיכום טענותיה חישוב לפיו התובע זכאי לסך של 1,480 ₪ בהתאם לשכר היסוד ששולם לתובע. הנתבעת שלמה לתובע בגין רכיב זה סך של 1,400 ₪, במהלך תקופת עבודתו אצלה ולפיכך טענה כי הוא זכאי לכל היותר לסך של 80 ₪ בגין רכיב זה.




262. כאמור תחשיב הנתבעת אינו כולל בחובו את התוספות ותק ומשפחה ששולמו לתובע במהלך עבודתו. סך משכורותיו של התובע (יסוד, משפחה וותק) לתקופת עבודתו מסתכם ב-25,598 ₪, לפיכך זכאי לפיצוי בגובה של 1,536 ₪ בקיזוז הסך של 1,400 ₪ ששולם לו במהלך עבודתו נותרה הנתבעת חייבת יתרת פיצוי בסך של 136 ₪.

263. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע יתרת פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בסך של 136 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/7/06.

הוצאות נסיעה:
264. התובע תובע הוצאות נסיעה ממקום מגוריו באשדוד לעבודה ובחזרה בסך של 2,450 ₪.
התובע טען כי הסך של כ-170 ₪ שקיבל מידי חודש, לא כיסה עלות נסיעותיו מאשדוד אל מקום עבודתו בשטחים המוחזקים, אליה היה מגיע בכוחות עצמו.

265. הנתבעת חזרה על טענותיה, כפי שהועלו בתביעת התובע 2 וטענה כי שילמה לתובע בגין רכיב זה סך של 1,400 ₪.

266. הנטל מוטל על התובע להוכיח הבסיס העובדתי לתביעתו. התובע לא עמד בנטל זה ולא הוכיח הסכום הנתבעת על ידו. התובע לא פירט אופן חישובו והבסיס לו. כמו כן, לא הוכח כי התובע הוציא בפועל הוצאות העולות על אלו ששולמו לו על ידי הנתבעת בגין רכיב זה.

267. לפיכך, דין התביעה בגין רכיב זה- להידחות.

התביעה לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת:
268. התובע 3 טען כי ב- 1/7/06 עבד בקלנדיה בשטחים משעה 6:00 ועד השעה 18:00. עם תום המשמרת ניגש אליו מר דודו כהן ודרש ממנו לעבוד ברציפות עוד 8 שעות במשמרת לילה. כאשר התובע ניסה לומר לו שהוא עייף, מר דודו כהן קטע את דבריו ואמר לו" אם לא טוב לך, לך". התובע שוחח עם מר איציק בורגיל, אך זה הורה לו להסדיר את העניין עם מנהלו הישיר, מר דווד כהן. התובע 3 אשר כאמור סרב לעבוד במשמרת החילה עזב את שטח האתר והגיע לביתו באופן עצמאי. לגרסתו, גם למחרת כששוחח עם מר בורגיל, זה הורה לו להשיב את נשקו למשרדי הנתבעת. לפיכך, טוען התובע כי בנסיבות הללו זכאי הוא לפיצויי פיטורים בסך של 6,134 ₪.

269. הנתבעת טענה כי התובע מעולם לא פוטר מעבודתו על ידה, אלא בחר להתפטר מעבודתו מרצונו.

270. אין חולק, כי בנסיבות המקרה שלפנינו, כפי שאירע גם בעניין התובע 2, התובע 3 סרב להמשיך ולעבוד במשמרת לילה ברציפות ולאחר שסיים עבודתו במשמרת בת 12 שעות. על רקע סירובו, עזב התובע 3 את שטח העבודה לאחר שפרץ ויכוח בינו לבין מר דודו כהן. על נסיבו ת הויכוח שפרץ בין התובע 3 לבין מר דווד כהן, העיד העד יניב אלמו, אשר גם על פי עדותו התובע 3 התבקש לעבוד במשמרת נוספת והוא סרב לעשות כן. (עמ' לפרוטוקול מיום 13/4/08). סבורים אנו, כפי שקבענו אף בענייננו של התובע 2, כי בשלב זה התובע 3 לא פוטר מעבודתו, אלא שוחרר לביתו על רקע סירובו להמשיך לעבוד במשמרת נוספת ברציפות. גם במקרה דנן, כוונת הנתבעת להביא את יחסי העבודה בין הצדדים, באה לידי ביטוי בשיחתו של התובע 3 עם מר בורגיל ביום שלמחרת הויכוח שפרץ בין מר דודו כהן. גרסת התובע 3 כי שוחח עם מר בורגיל למחר ת היום, כאשר הרוחות בין הצדדים נרגעו ושזה הורה לו להשיב את נשקו למשרדי הנתבעת, לא נסתרה על ידי הנתבעת וסבורים אנו כי גם במקרה דנן, יש בהוראה זו שניתנה על ידי מר בורגיל ככוונה לסיים את יחסי העבודה בין הצדדים.

271. עם זאת ובשונה מנסיבות תביעתו של התובע 2, התובע 3 עבד בשירות הנתבעת 11 חודשים בלבד ולא השלים שנת עבודה מלאה.

272. התובע 3 טען לראשונה בסיכומיו כי פיטוריו נעשו בסמוך לתום שנת עבודתו הראשונה בכדי למנוע ממנו הזכות לפיצויי פיטורים. הנתבעת טוענת בסיכום טענותיה כי יש לדחות את הטענה, שכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.

273. יתרה מזו, טענה זו כלל לא הוכחה ולא הובאה ולו ראשית ראיה,כי פיטוריו של התובע נעשו על ידי הנתבעת מתוך כוונה להימנע מחובתה לתשלום פיצויי פיטורים וכי מטעם זה התובע פוטר מעבודתו.

274. הוכח בפנינו, כי פיטוריו של התובע 3, כמו גם התובע 2, נעשו על רקע סירובו להמשיך ולעבוד במשמרת הנוספת אליה שובץ על ידי מר כהן. התובע 3 אף העיד בעניין זה, כי זו היתה הפעם היחידה שהתבקש להמשיך ולעבוד ברציפות במשמרת כפולה (עמ' 24 לפרוטוקול מיום 13/4/08) ועל רקע דברים אלה, ניתן להבין סירובו להישמע להוראות מנהלו הישיר בנתבעת. לא הוכח בפנינו כי מר דודו כהן או מר בורגיל ביקשו לפטר את התובע 3 מחמת סמיכות הזמנים ובשל העובדה כי עמד להשלים שנת עבודה אחת מלאה.

275. לפיכך, בנסיבות אלה, משהתובע 3 לא השלים שנת עבודה אחת בנתבעת ומשלא הוכח כי כוונת הנתבעת היתה לפטר את התובע 3 בכדי להימנע מחובתה לשלם פיצויי פיטורים, הרי שדין תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים- להידחות.

276. עם זאת, משקבענו כי התובע פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת לאחר שהתבקש למסור לה את הנשק שהיה מצוי ברשותו ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת, הרי שהתובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בסך של2,242 ₪.

התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש:
277. דין התביעה בגין רכיב זה להידחות מן הטעמים שפורטו לעיל במסגרת תביעת התובע 2.


סוף דבר
278. הנתבעת תשלם לתובע 1 את הסכומים הבאים:
א. יתרת פדיון דמי הבראה בסך של 433 ₪.
ב. דמי חגים בסך של 2,030 ₪.
ג. ימי ריענון סך של 288 ₪.
ד. פיצוי בגין אי הפרשות לגמל בסך של 6,604 ₪.
ה. פיצויי פיטורים בסך של 10,109 ₪.
ו. תמורת הודעה מוקדמת בסך של 3,036 ₪.

279. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/4/04 ועד לפרעון המלא בפועל.

280. תביעות התובע 1 לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון דמי חופשה, החזר הוצאות נסיעה ועגמת נפש - נדחות.

281. הנתבעת תשלם לתובע 2 את הסכומים הבאים:
א. יתרת פדיון דמי הבראה בסך של 794 ₪.
ב. דמי חגים בסך של 285 ₪.
ג. יתרת פדיון חופשה בסך של 1,296 ₪.
ג. ימי ריענון סך של 288 ₪.
ד. פיצוי בגין אי הפרשות לגמל בסך של 896 ₪.
ה. פיצויי פיטורים בסך של 3,295 ₪.
ו. תמורת הודעה מוקדמת בסך של 2,824 ₪.

282. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 2/11/06 ועד לפרעון המלא בפועל.

283. תביעות התובע 2 לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, החזר הוצאות נסיעה ועגמת נפש - נדחות.

284. הנתבעת תשלם לתובע 3 את הסכומים הבאים:
א. דמי חגים בסך של 363 ₪.
ב. יתרת פדיון חופשה בסך של 1,008 ₪.
ג. ימי ריענון סך של 288 ₪.
ד. פיצוי בגין אי הפרשות לגמל בסך של 136 ₪.

285. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/7/06 ועד לפרעון המלא בפועל.

286. תביעות התובע 3 לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון דמי הבראה, פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, החזר הוצאות נסיעה ועגמת נפש - נדחות.

287. הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין עד הפירעון המלא בפועל.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין חברות

  2. שם חברה מטעה

  3. אישור שם חברה

  4. חתימה בשם חברה

  5. חוב לחברת ניהול

  6. מורשה של חברה זרה

  7. קיפוח המיעוט בחברה

  8. חריגה מהרשאה בחברה

  9. עורך דין הקמת חברה

  10. סעיף 191 לחוק החברות

  11. עורך דין פתיחת חברה

  12. חוב לחברת השכרת רכב

  13. תביעה נגד חברה משכנת

  14. חתימה פגומה בשם החברה

  15. הגדרת ''עובד'' בחברה

  16. חובות של חברה לעירייה

  17. תביעה נגד חברת ווב סק

  18. סעיף 232 לפקודת החברות

  19. שימוש בשם של חברה אחרת

  20. סעיף 353א לחוק החברות

  21. חובות חברה שקרסה כלכלית

  22. תביעות נגד חברות שמירה

  23. סעיף 267 לפקודת החברות

  24. מינוי הכנ''ר כמפרק חברה

  25. חיוב מנהל בחובות החברה

  26. חשבון חח''ד חוב של חברה

  27. חיוב אישי בחובות החברה

  28. חובת האמון של מנהל חברה

  29. תביעה נגזרת חברה לא פעילה

  30. חוקיות אסיפה כללית בחברה

  31. חובת חברת ליסינג לבטח רכב

  32. שינוי תקנון חברה מנדטורית

  33. העברת פעילות מחברה לחברה

  34. החלפת מעבידים בחברת שמירה

  35. העברת שליטה בחברה ציבורית

  36. מינוי מפרק זמני לחברה זרה

  37. השתת חבות על אורגנים של חברה

  38. ביטול חברות במועצה מקומית

  39. בקשה להפסקת שימוש בשם חברה

  40. דמי טיפול ארגוני חברת שמירה

  41. תביעה נגד חברת אחסון אתרים

  42. זימון לחקירה ע''י מפרק חברה

  43. הפחתת הון חברה לצורך חלוקה

  44. הגשת דוח כוזב של חברה פרטית

  45. תביעה נגד חברת הובלות על חוב

  46. תביעה נגד חברה לייצור ממתקים

  47. רישום חברת נדל''ן כעוסק מורשה

  48. התחייבות אישית על חוב של חברה

  49. חובת דיווח על חילופי משרה בחברה

  50. הון עצמי מינימלי של חברה בבורסה

  51. חברה בייסוד (טרם נרשמה) כבעל דין

  52. האם אפשר לחייב להשקיע כספים בחברה

  53. הטלת חבות אישית על אורגן של חברה

  54. "מבחן הרווח" סעיף 302 לחוק החברות

  55. חברות העירייה במרכז השלטון המקומי

  56. העברת שליטה בחברה ציבורית מיד ליד

  57. רישוי חברות לאספקת שירותי אמבולנס

  58. תביעה נגד חברת מבחני התאמה לעבודה

  59. תביעה נגד בעלים של חברה חדלת פרעון

  60. משיכת כספים מחברה ע''י אחד הבעלים

  61. תביעת חברה ממצרים נגד חברה ישראלית

  62. תביעה נגד בעלים של חברה לתשלום חוב

  63. האם חברת ניהול יכולה להיות ועד בית ?

  64. החלפת חברות כדי להתחמק מתשלום לעובדים

  65. עסק ניהול ופיתוח חברות או חברת אחזקות

  66. רישום חברה לאחזקות נדל''ן כעוסק מורשה

  67. מחיקת תביעה של חברה עקב חדלות פירעון

  68. בקשה לאישור חלוקה לפי ס' 303 לחוק החברות

  69. תביעת חברת השכרת רכב לקבלת בעלות על רכב

  70. ביצוע עסקאות סמוך לפני הפסקת פעילות חברה

  71. תביעה נגד חברה מחו''ל שאינה פועלת בישראל

  72. אישור בית משפט לרכישת חברה: תמורה בלתי הולמת

  73. האם ב"חריגה מהרשאה" אין לפעולה תוקף כלפי החברה ?

  74. עדיפות ל"אינטרס הכלל" על פני "אינטרס הפרט" בדיני חברות

  75. אישור חלוקה שלא עומדת במבחן הרווח הקבוע בסעיף 303 בחוק החברות

  76. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון