קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בגרושה ששמרה על קשר עם בעלה לשעבר כידועה בציבור לצורך זכאות לגמלת שאירים: 1. בפני ערעור לפי סע' 43(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל - 1970 (להלן: "חוק הגמלאות"), על החלטת הממונה על תשלום גמלאות במשרד האוצר מיום 21/8/07 (מש/2) לפיה נדחתה תביעת המערערת לגמלת שארים בגין שירותו של המנוח ז"ל. (להלן: "המנוח"). תביעת המערערת נדחתה מן הנימוק כי היא לא התגוררה עם המנוח בשנים האחרונות שלפני מותו, לא ניהלה עימו משק בית משותף ולא התגוררה עם המנוח ערב פטירתו ובהתאם לסע' 4(א)(1) לחוק הגמלאות. 2. רקע עובדתי: א. המערערת והמנוח הכירו בשנת 1974, ונישאו ביום 16/8/79. עם נישואיהם עברו המערערת והמנוח להתגורר יחד בדירתה של המערערת ברח' עוזיאל 11 ברמת גן. ב. ביום 13/12/89, לאחר 10 שנות נישואין, התגרשו המנוח והמערערת זה מזו, והמנוח עבר להתגורר בדירה ששכר ברח' מנחם בגין 110 בתל אביב. ג. הקשר בין המערערת לבין המנוח לא נותק גם לאחר הגירושים, והמשיך להתקיים עד למועד פטירתו של המנוח, כאשר כל אחד מהם המשיך להחזיק בדירתו, ובכפוף למחלוקת בין הצדדים בשאלת מהות הקשר. ד. המנוח נפטר ביום 30/4/07. ה. ביום 18/7/07 הגישה המערערת תביעה לגמלת שאיר, כאלמנתו של מנוח לממונה על תשלום גמלאות (מש/3), אשר נדחתה בהחלטת הממונה מיום 21/8/07 (מש/2). המסגרת הנורמאטיבית 3. סע' 28(א)(1) לחוק הגמלאות קובע את זכאותו של "בן זוג" לקיצבה, בגדר שאיריו של הזכאי לקצבת פרישה שנפטר, כדלקמן: "זכאי לקצבת פרישה שנפטר - תשולם לשאיריו כל תקופת הזמן המפורשת בסעיף זה, ובכפוף להוראות סעיף 109(ב)(2), קיצבה באחוזים מהקיצבה שהיתה מגיעה לזכאי אילולא נפטר, והם - (1) לבן-זוג, אם היה בן-זוגו לפחות שלוש שנים שקדמו לפטירתו או נולד להם ילד, כל עוד לא נישא - ששים אחוז, אך לא יותר מארבעים אחוז ממשכורתו הקובעת של הזכאי לקצבת פרישה שנפטר". בסע' 4(א)(1) לחוק הגמלאות נקבע: "(א) אלה הם שאיריו של נפטר, לענין חוק זה: (1) מי שהיתה אשתו בשעת מותו, לרבות מי שהיתה ידועה בציבור כאשתו וגרה עמו אותה שעה (להלן - אלמנה)". הכללת ידועה בציבור בהגדרת אישה על פי חוק הגמלאות, מטרתה למנוע מחסור ממי שהיתה סמוכה על שולחנו של עובד המדינה והיתה תלויה בו למחייתה ובמותו קיפחה את מקור פרנסתה. לעניין זה כבר נפסק כי הכרה בידועה בציבור כאשתו של מבוטח, בדיני הבטחון הסוציאלי, נועדה גם לפתרון בעיה חברתית סוציאלית הנובעת מהפסקת הכנסה עקב מות המפרנס (דב"ע ל/0-19 המוסד לביטוח לאומי נ' מנו, פד"ח ב 72; דב"ע לה/3-9 צחורי נ' קלופפר ואח' פד"ע ו 169; דב"ע נו/3-117 סטלה אבוהרון נ' רוזט אלוש (לא פורסם) ). העיקרון החוזר בפסיקת בית הדין הארצי לעניין הכרה ב"ידועה בציבור" הינו: "השאלה בדבר הכרה באישה כ"ידועה בציבור" כאשתו של פלוני היא עניין שבעובדה אותו יש להוכיח בראיות. לעניין זה יש צורך בראיות כי האישה היתה ידועה בציבור כאשתו של האדם בו מדובר, ושהציבור קיבלו את השניים כבעל ואישה, וכך התייחסו אליהם. יש צורך בראיות שהשניים התכוונו לקשר של תמיד, שיש בו מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, אם כי מסיבה זו או אחרת לא ניתן לאותו קשר ביטוי כמתחייב על פי הדין. השאלה אותה יש לברר במקרים כגון אלו היא האם בקשר שבין השניים היה מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, וכפועל יוצא מכך, במקרים המתאימים - האם עקב פטירת המנוח נוצר, לגבי מי שטוענת להיות הידועה בציבור שלו, מחסור כלכלי. יצויין כי גם בהעדר מחסור כלכלי, כגון, כאשר הידועה בציבור היא עצמאית מבחינה כלכלית, היא תחשב כ"אלמנה", אם יוכח קיום החיים המשותפים ביחידה משפחתית" (ע"ע 1016/00 טלינסקי ליובוב נ' קרן הגמלאות המרכזית ואח' (ניתן ביום 21/6/01); ע"ע 1254/00 דורה שליאקין ואח' נ' הממונה על תשלום הגמלאות (ניתן ביום 26/1/03); עב"ל 1169/01 אורה אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 10/5/04)). עוד נפסק לעניין זה: "המבחן להכרה בידועה בציבור כאשתו של פנסיונר הוא כפול: ראשית - על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו, מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית - עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של ניהול וכדאיות כספית או סיכום ענייני אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים... מכאן שאין אישה החיה עם גבר ללא קשר של נישואין הופכת להיות ידועתו בציבור אלא אם התקיימו בה שני תנאיו של המבחן האמור, זאת מחד, ומאידך, ברגע בו חדל להתקיים בה אחד התנאים... היא חדלה מלהיות הידועה בציבור" (דב"ע (ארצי) 37/97 - 6 אליציה פוגל נ' מבטחים, פד"ע לב 372). האם יש לראות במערערת כידועתו בציבור של המנוח 4. מחומר הראיות שהוצג לתיק עולה כי גם לאחר הגירושים המשיכו להתקיים בין המערערת למנוח קשרי קרבה וחיבה ובתוך כך נהגו השניים לצאת לבילויים משותפים, לרבות חופשות ונופשונים (ר' עדותה של גב' יעל אשכנזי, יו"ר סניף איגוד גמלאי המשטרה, עמ' 1 לפרוטוקול) ובילו רבות האחד בביתו של השני (ר' נספח ב' לכתב התביעה המתוקן). כן עולה מחומר הראיות כי קשרי הקרבה בין הצדדים היו מושתתים בין היתר על יחסי חיבה ואהבה ששררו בין השניים (ר' מכתביו של המנוח למערערת, נספח א' לכתב התביעה המתוקן). ואולם לעניין זה כבר נפסק: "בילויים משותפים באירועים משפחתיים ובבתי מלון, ואף ביקורים תכופים בדירה ויחסי קירבה בין שניים, אין בהם כשלעצמם כדי להעיד על מגורים במשותף ועל ניהול משק בית משותף, כמשמעותם בסעיף 4 לחוק הגמלאות" (ע"ע 1223/01 נאוה ברזילי נ' נורית וימן והממונה על תשלום גמלאות (ניתן ביום 20/12/06). 5. על פי עדותה של המערערת, על אף קשרי הקרבה שהתקיימו בינה לבין המנוח לאורך השנים, לאחר הגירושים המשיך כל אחד מהם להחזיק בדירתו (עמ' 2 לפרוטוקול). עוד טענה המערערת כי החל משנת 1991 עבר המנוח להתגורר עימה בדירתה ברמת גן עד שנת 2005. טענה זו של המערערת, אף אם תוכח, אינה עונה על דרישת סע' 28(א)(1) לחוק הגמלאות, למגורים משותפים במשך שלוש שנים סמוך לפטירתו של הזכאי לגימלה. 6. עדת המשיב גב' חנה שוורץ, המשמשת כמנהל תחום בכיר (גמלאות) באגף החשב הכללי במשרד האוצר (להלן: "גב' שוורץ"), אשר טיפלה במועדים הרלוונטים בתביעת המערערת לגמלת שאיר, העידה כי בשיחות שערכה עם המערערת ועם ביתה נאמר לה על ידי השתיים כי בשנים האחרונות שקדמו לפטירת המנוח התגורר המנוח בדירתו בתל אביב ואילו המערערת המשיכה להתגורר בדירה ברמת גן. בתצהירה טענה התובעת כי החל משנת 2005 עברה להתגורר יחד עם המנוח "בעיקר בדירת המנוח". עדות זו של המערערת אינה מתיישבת עם הגירסה הראשונה שמסרה בכתב התביעה המקורי אשר נכתב בכתב ידה, ובו ציינה במפורש כי "בשנתיים האחרונות לא התגוררנו קבוע ביחד, כיוון שאמי, אצלן גורגיה, והמנוח אברהם נאור ז"ל היו ביחסים מעורערים". ההסבר שהציגה המערערת לסתירות בגירסאות שמסרה, לפיו "הכוונה שלי בקבוע כלומר בדירה שלי... אז בשנתיים האחרונות עברתי לגור אצלו ולכך התכוונתי" (עמ' 6 לפרוטוקול), אינו מניח את הדעת, שכן בכתב התביעה המקורי ציינה המערערת במפורש כי בתקופה זו המנוח לן בדירתה ברמת גן מידי שבוע. בנסיבות העניין עדיפה עליי גירסתה הראשונית של המערערת כפי שהוצגה בכתב התביעה המקורי, אשר מתיישבת אף עם עדותה של גב' שוורץ לפיה בשיחתה עימה מיום 20/8/07 סיפרה לה המערערת כי בשנתיים האחרונות המנוח והיא לא חיו באותו הבית. אמנם לעתים הכירה הפסיקה בבני זוג כידועים בציבור על אף שלא התגוררו יחד ובלבד שהוכח כי ישנו קשר חזק של אהבה וחיבה וכוונה ליצירת תא משפחתי אחד. בתוך כך נבחנה בין היתר, הסיבה שבעטיה לא התגוררו בני הזוג תחת אותה קורת גג, האם מדובר בסיבה או בנסיבות אובייקטיביות אשר לבני הזוג לא היתה שליטה עליהן כגון מחלה, צו הרחקה או מאילוצים כלכליים (דב"ע (ארצי) מד/0-62 המוסד לביטוח לאומי נ' משעלי, פד"ע טו 3; ע"ע (ארצי) 209/05 שטיינר נ' הממונה על תשלום הגמלאות (לא פורסם) ; ע"ע (ארצי) 1232/04 פרלמוטר נ' מבטחים (טרם פורסם) ). בהקשר זה נפסק בעניין ברזילי לעיל: "שונה בעיני המשקל שיינתן לדרישת המגורים במשותף וקיום משק בית משותף כסממנים מכריעים למעמדה של הידועה בציבור כאשתו, אם מפאת גורם חיצוני אובייקטיבי נמנע מבני הזוג למלא את הדרישה, או שמא הייתה זו החלטה מודעת ורצונית של מי מהם. כך, לדוגמה, בעניין סבן הוכר מעמדה של ידועה בציבור למרות שלא התגוררה עם המנוח "בשעת מותו" מחמת שבערוב ימיו התגורר בבית הורים או בדיור מוגן [עב"ל 59/03 גבריאלה סבן - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 29.2.2004]; או אם היה המנוח מאושפז בבית חולים תקופה ממושכת עובר לפטירתו [עניין מימי עטר, עמ' 393; עע 33/99 עליזה צרפתי - הממונה על תשלום הגמלאות, , ניתן ביום 18.12.2000, סעיף 10 לפסק הדין]". בענייננו הסיבה לכך כי בני הזוג לא התגוררו יחד בשנים האחרונות, על פי עדותה של התובעת, נבעה מרצונו של המנוח לגור בדירתו השכורה על רקע יחסיו המעורערים עם אמה של המערערת. בתה של המערערת העידה לעניין זה: "המנוח פשוט לא אהב את הנוכחות שלה (אמה של המערערת ו.ס.) כי הוא הרגיש שאין לו פרטיות" (עמ' 9 לפרוטוקול). במצב דברים זה עזיבתו של המנוח את דירת המערערת לטובת מגורים בדירתו השכורה מעידה דווקא על כוונתו שלא לנהל משק בית משותף עם המערערת, מתוך רצון לשמור על פרטיותו, ועל אף רצונו בהמשך הקשר הזוגי עם המערערת. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה כי הדירה בה התגורר המנוח בתל אביב לא היתה דירה בבעלותו, אלא נשכרה על ידו לצורך מגוריו מאז התגרש מהמערערת, והמנוח דאג להחזיק בדירה זו במשך כל השנים עד למועד פטירתו, לרבות התקופה בה התגורר לטענת המערערת בדירתה ברמת גן. 7. לצורך הכרעה בשאלת הכרתה של המערערת כידועתו בציבור של המנוח יש ליתן משקל גם לעובדה כי בני הזוג היו נשואים בעבר והתגרשו זה מזו. לעניין זה נפסק: "אין ספק כי בנסיבות רגילות הגירושין הם סימן לכך שבני הזוג אינם חפצים עוד לקיים חיי משפחה משותפים. גם אם אפשר שבני זוג שהתגרשו ימצאו את הדרך חזרה זה לזרועותיה של זו עד כי ייחשבו "ידועים בציבור", הרי שנדרשות ראיות משכנעות לכך" (ע"א 11902/04 מרים חסין נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ). כאשר בני הזוג ממשיכים לקיים משק בית משותף, ללא שינוי ביחסים שהיו קיימים לפני הגירושין, אי אז ייחשבו הם כבני זוג, ובקשת האשה תיבדק על פי הנתונים של שני בני הזוג (דב"ע מט/4-13 אבו מדיע נ' המוסד לביטוח לאומי). בענייננו הרקע לגירושים בין המערערת לבין המנוח, כעולה מחומר הראיות, הוא המחלוקת שנתגלעה בין השניים בנוגע למגורים בדירת המערערת ברמת גן מאחר והיה מדובר בדירה קטנה ובני הזוג נאלצו להתגורר בה בצפיפות יחד עם שתי בנותיה הבגירות של המערערת (עמ' 3 לפרוטוקול). מכאן כי המניע לגירושים נבע מאי רצונו של המנוח בהמשך מגוריו המשותפים עם המערערת. לשם כך המנוח אף שכר לעצמו דירה נפרדת, בה החזיק עד סוף ימיו. 7. אשר לטענות המערערת בדבר תלותה הכלכלית במנוח במהלך חייהם המשותפים - נטל ההוכחה כי נגרם לה מחסור כלכלי עקב מות המנוח מונח על כתפי המערערת (ר' עניין ברזילי לעיל; דב"ע נג/7-6 אנה בטר נ' קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, פד"ע כז 135). נטל זה לא הורם על ידי המערערת, כפי שיפורט להלן. המערערת הציגה מספר מסמכים המעידים לטענתה על השתתפותו של המנוח בהוצאותיה. יש לציין כי חלק מהמסמכים מתייחסים לתקופה שקדמה לשלוש השנים האחרונות סמוך לפטירתו של המנוח (נספח ג' לכתב התביעה המתוקן). המסמך לעניין תשלום לערוצי זהב מיום 26/11/06 (נספח ג'5) אינו חתום בידי המנוח ואין בו כדי להעיד על ביצוע התשלום על ידי המנוח. המסמכים לעניין ביטוח סיעודי שערך המנוח על שם המערערת ותשלום ביטוח דירתה של המערערת על ידי המנוח (מש/4, מש/5) אכן מעידים על תשלומים מסוימים שביצע המנוח עבור המערערת. יחד עם זאת לא הוכח כי המנוח נשא בהוצאותיה השוטפות של המערערת באופן קבוע, כאשר המערערת לא הציגה ראיות כלשהן לעניין זה. כך לא הוצגו ראיות לתמיכה בטענות המערערת כי המנוח נתן לה כספים במזומן וערך קניות עבורה (עמ' 5 לפרוטוקול). העובדה כי המנוח העניק למערערת סיוע כספי באופן זה או אחר, לרבות נשיאה בתשלום עבור ביטוח דירה וחופשות משותפות, אין בה כשלעצמה כדי להעיד על תלות כלכלית של המערערת במנוח, שכן לא כל עזרה כספית מצביעה בהכרח על קיומה של תלות כאמור. לכך יש להוסיף כי לאחר דחיית תביעתה לגמלת שאיר פנתה המערערת במכתב לגב' שוורץ בו העלתה השגות על דחיית התביעה ובין היתר טענה לעניין תלותה הכלכלית במנוח (מש/6). בעקבות המכתב זומנה המערערת על ידי גב' שוורץ לחקירה נוספת לשם הצגת עמדתה, אך בסופו של דבר בחרה שלא להגיע לחקירה (עמ' 15 לפרוטוקול) ולא צירפה לפנייתה ראיות לתמיכה בטענתה בדבר התלות הכלכלית. עוד יש לציין כי בפוליסת ביטוח החיים שנערכה למנוח בחברת קרנות השוטרים לא מסר המנוח כל הצהרה שהיא בדבר זכאות המערערת לדמי ביטוח כמותב על פי הפוליסה. 8. בנסיבות המתוארות לא עלה בידי המערערת להוכיח כי מתקיימים בה התנאים הקבועים בחוק הגמלאות לשם הכרתה כידועה בציבור של המנוח בשעת מותו, לצורך תשלום גמלת שאירים על פי חוק הגמלאות. 9. הערעור נדחה. 10. אין צו להוצאות.ידועים בציבור