קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת זכויות בדירה לבן משפחה לפני כינוס נכסים: עסקינן בבקשת עו"ד אלי סעדון, הנאמן על נכסי החייב אריה נורנברג (להלן: "הנאמן" ו-"החייב" בהתאמה) להורות כי העברת דירה מנכסי החייב (להלן: "הדירה") שהעביר החייב לידי בנו, ערן נורנברג (להלן: "המשיב") מהווה הענקה בטלה כלפי הנאמן בהתאם להוראות סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל, ולהורות על ביטולה. 1. ביום 4/7/06 ניתן צו כינוס לנכסי החייב. הנאמן טוען כי בחודש פברואר 2006 (כחמישה חודשים בטרם ניתן צו הכינוס) העביר החייב את הדירה, אשר הייתה רשומה על שם החייב בלבד, לבנו, ערן נורנברג (להלן: "המשיב") ללא תמורה, וכי העברה זו מהווה הענקה בטלה כלפי הנאמן, בהתאם להוראות סעיף 96 לפקודה. לבקשתו מצרף הנאמן את שטר המכר ואת רישומי רשם המקרקעין בהם מצוין כי מדובר ב"מכר ללא תמורה". 2. המשיב, במסגרת תגובתו, מתנגד לבקשה. לטענת המשיב, נרשמה לטובתו הערת אזהרה על הדירה עוד בחודש אפריל 2005, כשנה לפני העברת הדירה על שמו, וכשנה לפני שקרסו החברות שבבעלות החייב (אבי המשיב). כמו כן, טוען המשיב כי לא מדובר בהעברה ללא תמורה, אלא בהעברה בתמורה ממשית, כאשר המכר בוצע בתום לב ובתמורה, בניגוד לרישום בפנקסי המקרקעין ולדיווח לרשויות המס, ולכן מתקיים החריג המצוי בסעיף 96(ג)(2) לפקודה. המשיב מפרט את טענותיו בנוגע למרכיבי התמורה ותום הלב, אם כי לטענת המשיב, נטל ההוכחה שהעסקה לא נעשתה בתום לב ובתמורה מוטל על הנאמן ולא על המשיב: א. אשר למרכיב התמורה, טוען המשיב כי כנגד העברת הדירה על שמו, העביר המשיב לחייב (אביו) למעלה מ-2 מיליון ₪, מתוכם כ-1.25 מיליון הועברו לחברות של החייב ועוד כ-800,000 ₪ כהלוואת משכנתא שפרעה את המשכנתא על דירת החייב. המשיב תומך טענה זו בחוות דעת מומחה מטעמו (חוות דעתו של דוד דניאלי). מוסיף המשיב, בעניין זה, ומציין כי למרות שהדירה הייתה רשומה על שמו של החייב בלבד, הרי שבפועל חיו בה החייב ורעייתו, שרה נורנברג (להלן: "המשיבה 2"), וכי הלכה למעשה מחצית הדירה הייתה שייכת למשיבה 2. המשיב מציין כי המשיבה 2 התנתה את הסכמתה להעברה בהתחייבות המשיב כי הוריו יוכלו להמשיך ולהתגורר בדירה כל ימי חייהם, כאשר התחייבות זו, לטענת המשיב, הפחיתה את ערך הדירה בסך כ-700,000 ₪, סכום אותו יש לראות כתמורה נוספת. ב. אשר למרכיב תום הלב, טוען המשיב כי כספי התמורה הוזרמו בתום לב לחברות שבבעלות החייב, במטרה להציל את החברות מקריסה, וכי לא מדובר בכספים ש"נעלמו" או בהעברה שלא בתמורה מתוך מטרה להבריח נכסים מידי הנושים. המשיב טוען כי קריסת חברת מיגנוט, החברה העיקרית שהייתה בבעלות החייב, התרחשה במפתיע, כשנה לאחר שנרשמה הערת האזהרה על שמו של המשיב, וכי קריסה זו התרחשה בעקבות פעולה חד צדדית ופתאומית של בנק דיסקונט, הלקוח העיקרי של החברה, אשר לא ניתן היה לצפות, ועל כן ספק אם ניתן לייחס לחייב או למשיב חוסר תום לב. 3. המשיב טוען כי הערת האזהרה על הדירה נרשמה על שמו קרוב לשנה טרם נרשמה הדירה על שמו ובטרם החלו הליכי פשיטת הרגל. לטענת המשיב עצם רישום הדירה על שמו אינו מהווה הענקה, כיוון שהוא בא לשכלל עסקה שנקשרה קודם לכן, במועד רישום הערת האזהרה, כאשר ההערה "מבטיחה" את זכותו בדירה ואינה ניתנת לביטול. 4. הנאמן, במסגרת כתב התשובה, מתנגד לטענות המשיב. בכל הנוגע להערת האזהרה, טוען הנאמן כי אין בה כדי לסייע למשיב, שכן גם הערת האזהרה נרשמה פחות משנתיים לפני מועד מתן צו הכינוס (ההערה נרשמה בחודש אפריל 2005 וצו הכינוס ניתן בחודש יולי 2006), ועל כן היא בטלה כלפי הנאמן באותה מידה שההעברה עצמה בטלה כלפיו. בכל הנוגע למרכיב התמורה, טוען הנאמן כי הצדדים דיווחו לרשויות המס (וכך גם נרשם בפנקסי רשם המקרקעין) כי מדובר בהעברה ללא תמורה , וכי טענתו דנן סותרת את הדיווח האמור. לטענת הנאמן, גם אם העמיד המשיב הלוואות לטובת החייב ולטובת החברה שבבעלותו, הרי שמדובר בהלוואות נפרדות אשר לא היוו תמורה בגין הדירה, ולא הוכח קשר בין ההלוואות לבין העברת הדירה על שמו. במסגרת כתב התשובה, הוסיף הנאמן וטען כי המשיב כלל לא עמד בנטל ההוכחה כי אכן ניתנו הלוואות לחייב ולחברה שבבעלותו, וביקש לחקור את המשיב על תצהירו. 5. כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר") מצטרף לעמדת הנאמן. עמדת הכנ"ר הינה כי כיוון שמדובר ביחסים בין אב לבן, ולאור העובדה כי לא נחתם הסכם הלוואה מפורש, ההנחה הינה כי מדובר במתנה ולא במכר, ועל המשיב מוטל, אם כך, הנטל להפריך טענה זו. הכנ"ר מוסיף ומציין כי הנחה זו מתחזקת לאור הדיווח לרשויות המס על העסקה כמכר ללא תמורה. עיינתי בטענות הצדדים, ולאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים (ביום 24/11/08) במהלכו נחקר המשיב על תצהירו, להלן החלטתי; 6. המסגרת הנורמטיבית לדיוננו מצויה בסעיף 96(א) ו-96 (ג) לפקודת פשיטת הרגל הקובע: "96. (א) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן. (ב) ... "הענקה", לענין סעיף זה - לרבות כל העברה, אך למעט הענקה - (1) ... (2) לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך; (3) ..." כפי שצוין פעמים רבות בעבר, תכליתו של סעיף 96(א) הינה ביטול הענקות נכסים שביצע החייב ללא תמורה ריאלית ונאותה בשנתיים שקדמו לפשיטת הרגל, אשר גורמות להקטנת מאסת הנכסים של החייב ומגבילות את יכולתם של נושיו להיפרע ממנו. על הענקות מסוג זה כבר נאמר לא אחת בפסיקה כי על אדם להיות הוגן קודם כל כלפי נושיו ולפרוע חובותיו טרם יהיה נדיב כלפי קרוביו ובטרם יחלק מתנות (ראה, בין היתר, ע"א 5709/99 לוין נ' שילר). 7. אין חולק כי העברת הזכויות בדירה נעשתה במסגרת השנתיים שקדמו למעשה פשיטת הרגל. אעיר כי לא מצאתי טעם רב בטענותיו של המשיב, בעניין זה, בכל הנוגע להערת האזהרה, אשר נרשמה כשנה בטרם הועברה הבעלות בדירה על שמו. יתרה מכך; הן הערת האזהרה והן העברת הבעלות נעשו במסגרת השנתיים שקדמו למתן צו הכינוס, ומשכך ספק אם ישנה חשיבות רבה בגדרי הבקשה דנן לשאלה האם יש לראות ברישום ההערה את מעשה ההענקה הנטען או שמא בהעברת הבעלות בפועל. אעיר ואומר כי בנסיבות המקרה אף לא מתעוררת השאלה (אשר לעיתים קרובות עולה במסגרת בקשות לביטול הענקה) האם יש "למשוך לאחור" את מועד מעשה פשיטת הרגל ולראות בו מועד נפרד וקודם למועד מתו צו הכינוס. כאמור, במקרה דנן, ההעברה בוצעה במסגרת השנתיים שקדמו למתן צו הכינוס, ומניה וביה פירושו של דבר במסגרת השנתיים שקדמו למעשה פשיטת הרגל. 8. טענות הצדדים התמקדו בשאלת תום הלב והתמורה של המשיב במועד ההעברה, דהיינו בשאלת תחולתו של החריג הקבוע בסעיף 96(ג)(2) בכל הנוגע ל"קונה בתום לב ובתמורה בת ערך". כאמור, לעניין התמורה, טען המשיב בתצהירו כי העניק לחייב (אביו) הלוואות בסך למעלה מ-2 מיליון ₪, אשר בחלקן הועברו לחברות שבבעלות החייב (ביניהן חברה בשם אריה נורנברג נכסים בע"מ וחברה בשם מיגנוט בע"מ) וחלקן שימשו לפירעון המשכנתא שרבצה על דירת החייב ואשתו, הורי המשיב. המשיב נחקר, במסגרת הדיון חקירה נגדית, בכל הנוגע למקורות הכספיים שעמדו לרשותו במועד מתן ההלוואות הנטענות על ידו: "ש. מאיפה היה לך את המיליון להביא לאבא? ת. ממכירת שני נכסים בפתח תקוה במטלון סנטר והדירה בבלפור. בנוסף היה לי כספים. אני עבדתי עוד בזמן שירותי בצבא לאורך תקופה ארוכה עד היום הזה. היה לי קופות גמל, ביטוחי מנהלים כסף שקבלתי מסבתי וסבי ז"ל. כספים שגם אבא עזר לי. ההורים שלי עזרו במהלך חיי. ש. כשאתה מדבר על הנכס במטלון אנחנו מדברים על הנכס שהיית שותף עם האבא כאשר חלקך באמצעות חברה אינווסטט ואילו אבא שלך באמצעות חברת אריה נורנברג נכסים בע"מ. ת. הקניה היתה בסוף שנות ה- 90, 99-98. המכירה היתה בשנת 2003. אני יליד 1968. ש. אם אני מבין נכון, מכרתם את הנכס ב- 1,960,000 פלוס מע"מ. מתוך זה הוחזרה משכנתא של 1,377,000 שקלים, היו עוד הוצאות מכירה ונותרה יתרה בסך 510,000 ש"ח. חצי מזה שלך? ת. לא. כאשר הנכס נקנה העברתי לשם קניית הנכס 500,000 ש"ח. אבי לא תרם מכספו לקניית הנכס. המשכנתא שלקחתי לשם קניית הנכס היתה הרבה יותר נמוכה מהמשכנתא שאבא לקח. כאשר הנכס נמכר, ולאחר ניכוי ההוצאות מהמע"מ נשאר סך של 1,900,000 בקירוב. כאשר מתוכם החלק שהיה שייך לי הוא 980,000 שקלים. אני נתתי הרבה יותר מחצי" (עמוד 4 לפרוטוקול). ובהמשך: "ש. כיצד בחור בן 30 שמעבודה ומקופות גמל וביטוח מנהלים מגלגל כל כך הרבה כספים ונכסים. תסביר את זה במדוייק? ת. את הדירה בבלפור ובמטלון קניתי ממכירת דירה בבלי שנקנתה ב- 1995. בדירה הזו עשיתי רווח יפה בעת המכירה. הייתי אחראי לתשלום המשכנתא ושמתי כסף שהגיע מדירה נוספת שנקנתה בשנת 1989. הדירה הזו נקנתה בהתחייבות שלקחתי. בשנת 89 הייתי בן 21. הדירה נקנתה מהתחייבויות שלקחתי כמשכנתא, ממעט כספים שהיו לי שאני לא זוכר ומעזרה מהוריי שעזרו לי לקנות את הדירה הזו. את המשכנתא לקחתי על שמי תחת ערבות של הוריי. הייתי אחרי צבא ועבדתי בחברת מיגנוט. לא זוכר מה היה החזר המשכנתא. ש. כמה הרווחת? ת. אני לא זוכר, הרווחתי יפה. בהתאם לגיל 21 חייתי בצורה יפה" (עמוד 8 לפרוטוקול. ההדגשות הוספו, ו.א). הנה כי כן, לגרסתו של המשיב, מקור הכספים ששימשו כהלוואה לחברות בבעלות החייב (אביו של המשיב), הינו בין היתר בחסכונות המשיב מגיל צעיר ומהצבא, אם כי איננו זוכר במדויק מאיזה מקור (אם כי לפחות בחלקם חסכונות אלו מקורם בכספי החייב), ובדירה שרכש בגיל 21!!! (דירת בבלי) מכספים שנצטברו לו, אשר גם לגביהם איננו זוכר את מקורם. כמו כן, מקור נוסף הינו דירה אחרת שהייתה בבעלות חלקית של המשיב (דירת מטלון), שלטענתו נרכשה על ידו יחד עם החייב, כאשר חלקה העיקרי של המשכנתא שנלקחה להבטחת הרכישה נלקחה על ידי החייב ולא על ידי המשיב. כאמור, מן הראוי לשוב ולציין כי לטענת המשיב, הלווה המשיב כספים בסך 2 מיליון ₪ לחייב, וכי כספים אלו שימשו כתמורה להעברת הדירה על שמו. למותר לציין כי סכום נטען זה מצריך הסבר משכנע בכל הנוגע למקורותיו, במיוחד לאור גילו הצעיר של המשיב במועדים הרלוונטיים, ולא די בטענות בעלמא. בעניין זה מצאתי את גרסת המשיב לעניין מקורותיו הכספיים בלתי מהימנה ואמינה, רצופה "חורים" וחסרת הגיון. לא בכדי נשאל המשיב בחקירה נגדית הכיצד צבר ממון רב (כגרסתו) בגיל כל כך צעיר , וספק, בלשון המעטה, אם תשובותיו הניבו הסבר הגיוני, נקי מספק ומתקבל על הדעת לשאלה זו. המשיב הציג גרסה עובדתית לפיה עסק באותה עת במכירת ורכישת דירות, ובאופן זה שגשג והתעשר כבר בגיל צעיר, אלא שנראה כי מרבית הכספים שלטענת המשיב הוזרמו על ידו לחברות שבבעלות אביו החייב, הינם בעקיפין או במישרין כספים של החייב, אשר הושקעו במספר דירות (הדירה במטלון ובבבלי), ורק, אולי, חלקם, אם בכלל, כספים של המשיב עצמו. אף לגופו של עניין, בכל הנוגע להלוואות הנטענות, לא מצאתי את גרסת המשיב מהימנה. הסכמים ברורים בעניין ההלוואות לא הועלו על הכתב, אין כל מסמכים אחרים כתובים לגביהם או מגובים בראשית ראיה בכתב, כלשהי, והעברות כספים שבוצעו לכאורה בין חברות שבבעלות המשיב לבין חברות שבבעלות החייב לא גובו בהסכמים כלשהם. 9. זאת ועוד; העסקאות הנטענות בדירות במטלון ובבלפור, אשר במסגרתן העביר המשיב לטענתו סכומים נכבדים לידי החייב, בוצעו בשנים 2003-2004 למעלה משנתיים טרם רישום הערת האזהרה והעברת הבעלות בנכס. אף אם אצא מנקודת הנחה כי אכן המשיב העניק הלוואות לחברות בבעלות החייב (וכפי שציינתי, מצאתי את גרסתו של המשיב בעניין זה בלתי אמינה), הרי שפרק הזמן המשמעותי שחלף ממועד הענקת ההלוואות למועד רישום הערת האזהרה והעברת הבעלות בנכס מטיל צל וסימן שאלה גדול בכל הנוגע לקשר בין ההלוואות לבין העברת הבעלות בדירה. במילים אחרות; גם אם העניק המשיב, בעצמו או באמצעות חברה בבעלותו, הלוואות לחייב בשנים 2003-2004, ספק אם הוכח כי הלוואות אלו הן התמורה עבור העברת הבעלות בדירת החייב כשנתיים לאחר מכן. אבהיר דבריי; בבסיס גרסתו של המשיב בעניין זה עומד ניסיון "למשוך לאחור" את התמורה הנטענת תוך יצירת קשר יש מאין בין כספים שניתנו כהלוואה (לכאורה) בשנים 2003-2004 לבין העברת בעלות בדירה שהתרחשה בשנים 2005-2006. אלא שהסכם בכתב כביסוס ל"קשר" הנטען - אין. בעניין זה נשאל המשיב במסגרת חקירתו: "ש. אתה עו"ד? ת. מוסמך כעו"ד. ש. שמענו שאמרת שהעברת הכספים היתה בעצם לצורך הצלת החברה. אם כך, ולאור העובדה שאתה טוען שזו היתה הלוואה. מדוע לא ערכת הסכם עם אביך או עם החברה. מדוע לא רשמת הערה, מדוע לא רשמת משכון או משכנתא. הרי אתה עו"ד. ת. דרשתי שירשמו הערות אזהרה. לגבי היחסים ביני לבין אבי לחיצת יד שווה יותר מכל דף. ש. יפוי הכח שלטענתך דווח לרשויות המס הוא יפוי כח שנתת לאביך או לעורך הדין שייצג אותך? ת. לא זכור לי. ש. תנסה להזכר. היית סמוך ובטוח שהכל נעשה באמצעות יפוי כח שחתמת. למי חתמת ונתת יפוי הכח ומתי? ת. קשה לי להזכר מתי חתמתי ולמי נתתי. אני זוכר שנתתי יפוי כח לאבי לפני שעזבתי את הארץ בשנת 2000. יכול להיות שבשנת 2000, 1999 בקירוב. לגבי העברה ספציפית של הדירה בבלפור יתכן וזה בהסתמך על יפוי הכח הזה. יכול להיות שבביקור בארץ נתתי לעורך הדין מסמך שאני מייפה את כוחו לעשות את העסקה, אני לא זוכר בדיוק... ". (עמ' 7-8 לפרוטוקול. ההדגשות הוספו, ו.א.) גם בעניין זה, אינני מוצאת את גרסת המשיב משכנעת. ספק אם ניתן לקבל את גרסת המשיב כי אין ומעולם לא היו הסכמים כתובים בינו לבין אביו, וכי מערכת היחסים ביניהם התנהלה כל כולה על בסיס הסכמות בעל פה. מה עוד שמדובר, בחלקו, בכספים שניתנו לצורך "הצלת החברה". אין ספק כי גרסה זו נוחה עד מאד בדיעבד, אך אליה וקוץ בה; ככל שמדובר בהסכמים בעל פה, הרי שהוכחתם מתבססת על עדויות ותצהירים, ובמילים אחרות - על מהימנותו של המשיב. כפי שציינתי לעיל, מחקירתו של המשיב לא שוכנעתי במהימנות גרסתו. לא הובאה בפני גם כל עדות מסייעת לגרסתו זו, או ראיה אחרת שתאושש את עדותו. זאת לזכור; מדובר באדם, שהוא גם עורך דין, ויודע אל נכון, את משמעות העדר הסכם בכתב, או ראיות אחרות למתן הלוואות, בסכומים לא מבוטלים, גם אם מדובר במתן כספים לאביו. זאת ועוד; אף אם יש היגיון בטענת המשיב כי לאור קרבת הדם בינו לבין החייב (אביו), לא מצא לנכון להעלות את הסכמי ההלוואות על הכתב, הרי שלאור האופי המתמשך של היחסים העסקיים בין המשיב לבין החייב (בין היתר באמצעות חברות בבעלותם), ספק אם הסבר זה מספק. אבהיר דבריי; לטענת המשיב, בינו לבין החייב (בין בעצמם ובין באמצעות חברות שבבעלותם) הועברו כספים וניתנו הלוואות, בין היתר במסגרת רכישת דירות. בכל הנוגע להעברות והלוואות אלו לא הציגו המשיב או החייב ולו הסכם כתוב אחד, וזאת כאשר מדובר בסכומים נכבדים בסך מאות אלפי ₪ בכל פעם, במסגרת חברות שונות. המשיב הדגיש כל העת במסגרת עדותו כי נחל הצלחה בעסקיו לאורך השנים. אלא שמתעוררת השאלה, האם כך נוהג איש עסקים ועורך דין, במסגרת יחסים עסקיים לאורך שנים?! האם ניתן לקבל את גרסתו כי אך ורק מכיוון שהעסקים נעשו עם אביו החייב, לא ראה לנכון להעלות את ההסכמים על הכתב? על כגון דא, אחזור ואציין את שנאמר פעמים רבות על ידי בתי המשפט בעבר: כאשר מדובר בהסכמים הנעשים בין בני משפחה, בסמוך להליכי כינוס ופשיטת רגל, במסגרתם מועברות זכויות או נכסים, הנטל המוטל על בן המשפחה שקיבל לידיו את הנכס הוא נטל מוגבר. בהקשר זה ציינתי מספר פעמים לאחרונה כי: "בהיעדר הסכם ברור ומוכח, אשר ניתן לבחון את סבירותו ואת התמורה המוסכמת במסגרתו, יש להעדיף את אינטרס הנושים ואת האינטרס הציבורי על פני אינטרס ההסתמכות של בן המשפחה המקבל. מן הראוי כי הסכמים שנעשים בין בני משפחה ב"מחשכים" ייבחנו בתשומת לב מיוחדת על ידי בית המשפט" (פש"ר 2214/06 בש"א 18254/07 עו"ד קובי שקד נ' צביה רוטמן, . כמו כן, ר' פש"ר 2069/05 בש"א 4496/05 עו"ד יניב אינסל נ' שרית משולם ). 10. אם בכל האמור לא די, גרסתו של המשיב לעניין הדיווח לרשויות המס הינה בבחינת "סופו של סיפור": "ש. גירסתך אומרת שאת הדירה קבלת בתמורה לכספים ששילמת שנה קודם. לפי התגובה שלך אתה מדבר על תשלומים שנתת לאבא בשנים 2003 עד אוגוסט 2004 לעומת הערת האזהרה נרשמה על שמך רק במרץ 2005. אם זה היה בתמורה לאותם כספים איך זה למס שבח כעסקה ללא תמורה? ת. לי לא זכור שחתמתי על מסמכי מס שבח. לפי דעתי הכל נעשה על סמך יפוי כח שנתתי לאבי לפני שעזבתי לארה"ב. אבי עשה את הסכם למס שבח ביעוץ. אני בדיעבד היום אני מבין את הסוגיה אבל בכל זאת ניתנה תמורה, תמורה של דירה בתמורה לדירה, זה בלפור. וכן חובות ישנים שאבי חב לי. כשהוא עשה את זה הם (רשויות המס - ו.א.) לא ראו את זה בתור כספית ולצורך מס שבח הם ראו את זה ללא תמורה. אך בודאי שניתנה כאן תמורה. היה כאן תנאי מאוד מאוד גורף לגבי הדירה בבלפור ולגבי המכירה של הדירה בגבעתיים. יש לציין שהכסף ממכירת הדירות האלה הועבר לחברות ולאנשים שאתה מייצג. זה לא כסף שנשאר אצלנו. הכסף ניתן כדי להציל את החברה והלך ישירות לחברה ולנושים שרוצים לבטל את ההענקה הזו" (עמ' 5 לפרוטוקול. ההדגשות הוספו, ו.א.). הנה כי כן, המשיב, אשר הינו עורך דין מוסמך, מעיד בבית המשפט וטוען בריש גלי כי הצהרתו (באמצעות בא כוחו) לרשויות המס בדבר היעדר תמורה איננה נכונה, וכי הלכה למעשה ניתנה תמורה במסגרת ההעברה. לחילופין, ניתן להבין מחקירת המשיב כי לצורך דיני המס מדובר בעסקה ללא תמורה, ואילו לצורך דיני פשיטת הרגל מדובר בעסקה בתמורה, אף תוך "משיכה אחורה" של התמורה להלוואות שניתנו שנתיים קודם לכן. למותר לציין, כי "לוליינות משפטית" זו אין בכוונתי לקבל. המשיב והחייב דיווחו לרשויות המס כי מדובר ב"מכר ללא תמורה", דהיינו בהעברת הדירה על שם המשיב מבלי ששולמה על ידו תמורה. טענתו של המשיב, בדיעבד, כי רשויות המס לא ראו בהלוואות שניתנו על ידו כתמורה לצורכי מס, הינה טענה קלושה ביותר, ואני זהירה בדבריי. 11. סיכומם של דברים, במסגרת השנתיים שקדמו למתן צו הכינוס נרשמה הערת אזהרה והועברה הבעלות בדירת החייב על שם המשיב. טענותיו והסבריו של המשיב במהלך חקירתו סיפקו אך ורק מראית עין של תמורה ותום לב, ולא ביססו גרסה מהימנה ורציפה. המשיב לא הצליח להתמודד בחקירתו עם הקשיים האובייקטיביים בגרסתו ולא סיפק הסברים לשאלות שעלו ממנה, בהן היעדר הסכם ברור הקושר בין ההלוואות שניתנו לכאורה על ידו כשנתיים טרם ההעברה לבין העברת הדירה על שמו, כמו גם הדיווח, הבלתי נכון לרשויות המס. אשר על כן, יש לראות בהעברת הבעלות על שם המשיב הענקה בטלה כלפי הנאמן, ולהורות על ביטולה. לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל. המשיב ישא בהוצאות ובשכר טרחת הנאמן בסך 35,000₪, ולכנ"ר הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ לסכומי שכר הטרחה יתווסף מע"מ, הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. העברת זכויותזכויות בדירהכינוס נכסים