קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העסקה חד פעמית של עובד זר: 1. בפתח הדברים אודיע, כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.   2. הנאשמת מס' 1 הינה חברה בע"מ העוסקת , בין היתר, באספקת מוצרי מזון לקיבוצים ומושבים (להלן:"החברה"), והנאשם מס' 2 הינו הבעלים של החברה. בכתב האישום מיוחסות לחברה עבירות על סעיפים 2(א), 2(ב)(2), 2(ב)(3)ו - 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991 (שייקרא להלן: "החוק"), בכך שביום 12/01/04, העסיקה שלא לפי היתר כדין, עובד זר שפרטיו נרשמו בכתב האישום, וזאת גם מבלי שהתקשרה עימו בחוזה עבודה בכתב, מבלי שעשתה לו ביטוח רפואי, ומבלי שמסרה לו את פירוט שכר העבודה ששולם לו. הנאשם מס' 2 הואשם בכך ששהפר חובתו כבעלים של החברה לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת ביצוע העבירות. על פי האמור בכתב האישום, נצפה ביום 12/01/04 עובד אזרח תאילנד, ששמו Chaiyawat Jaiwan (להלן:" העובד") כשהוא מבצע עבודה בהעמסת ופריקת סחורה מרכב שבבעלות החברה בחזית כלבו בקיבוץ מלכיה.   3. בטרם הגשת כתב האישום נמסרה לנאשמים הודעת תשלום קנס מנהלי, אלא שהם ביקשו להישפט, ולפיכך - הוגש כתב האישום. הנאשמים כפרו בביצוע העבירות מושא כתב האישום. בפני בית הדין הושמעה עדותם של שני מפקחים ממשרד התמ"ת שערכו את הביקורת שהולידה את כתב האישום.המפקח מר מלול יצחק מסר כי ביום מושא כתב האישום ראה את העובד פורק סחורה מרכב מסחרי שהתברר שהוא בבעלות החברה.מר מלול טען ששוחח עם העובד הזר, למיטב זכרונו בשפה העברית, והלה אמר לו שהוא עובד בשירות אותו "בעל הבית" שנהג הרכב עובד עימו.לדבריו, הוא זה שגבה הודעה מנהג המשאית, מר משה מגידיש ( סומנה מ/1), ולאחר מסירת ההודעה שוחח הנהג עם מאן דהוא בטלפון ואז אמר שהוא מסרב לחתום על ההודעה.יוער כי עיון בהודעת מר משה מגידיש, אשר שני הצדדים ניסו לאתרו לצורך זימנו לעדות והדבר לא עלה בידיהם, מראה שנרשם מפיו שהסיע את העובד ב"טרמפ" ליסוד המעלה.מוסר ההודעה נשאל הכיצד נראה העובד פורק סחורה, והשיב שהעובד עזר לו.עוד העיד בפני בית הדין המפקח מר נאיף הינו, אשר ערך את טופס "תיאור המקרה " של האירוע (סומן מ/4).בתיאור האירוע נרשם שהעובד נצפה פורק סחורה מהרכב, שנמסרו תעודותיו ותעודות הרכב, ושלא ניתן היה לגבות עדות מהעובד. מטעם הנאשמים שמענו את עדותו של הנאשם מס' 2 ואת עדותו של מר אלון מגידיש ממושב עוזה.הנאשם מס' 2, מצידו, מסר כי החברה הינה בעלים של עסק להפצת מזון, וכי ימים ספורים עובד למועד מושא כתב האישום פנה אליו העובד ושאל אם יוכל להצטרף לרכב בחלוקה שלו בדרכו צפונה, שכן עליו להגיע ליסוד המעלה. לדבריו, לאחר שקיבל את אישורו של אלון מגידיש, שהיה מעסיקו של העובד, ביקש מנהג הרכב, מר משה מגידיש לצרף אליו לנסיעה את העובד.הנאשם סיפר כי זמן מה לאחר המקרה התקשר אליו הנהג וסיפר לו את שהתרחש, ואף מסר לו שהמפקחים עיכבו עימם את העובד אלא שתיקו נשאר ברכב, והנאשם הורה לו להחזיר את התיק למושב ושם למסרו לאלון מגידיש, ולבסוף הנהג דיווח לו כי מצא את העובד עומד לצידי הכביש והסיע אותו למחוז חפצו.הנאשם נחקר במשרדי התמ"ת ביום 01/06/04, ובחקירתו מסר את אותה הגירסה שהובעה בעדותו, לפיה העובד ביקש "טרמפ" והוא נעתר לבקשתו, וכן שכאשר פרק הנהג סחורה בקיבוץ מלכיה העובד "עשה טובה" לנהג שהסיע אותו ועזר לו, הגם שככלל הנהג עובד תמיד ללא עזרה ואין צורך בעזרה.הנאשם הדגיש גם בבית הדין כי הוא או החברה מעולם לא העסיקו עובדים זרים.כאמור, בבית הדין הושמעה גם עדותו של אלון מגידיש, שגם על פי מסמכי המאשימה היה מעסיקו כדין ובהיתר של העובד הזר (ולפני שניתן לו היתר על שמו העסיק אותו בהתאם להיתר שניתן למושב עצמו, לעבודה בחקלאות, והעובד הוקצה לעבודה בחקלאות במשקו).עדותו של אלון מגידיש תמכה בעדות הנאשם בכל פרטיה. זה המקום לומר שעדותו של הנאשם הייתה עקבית ומהימנה, וקיבלתי את גרסתו לפיה החברה לא העסיקה את העובד, שהיה עובדו של מר אלון מגידיש, והלה הצטרף לנהג החברה כאמצעי תחבורה להגעה ליסוד המעלה שבצפון ממקום מושבו במושב עוזה בדרום.עדותו נתמכה בעדותו של מר אלון מגידיש.למעשה, כל ראיות המאשימה מסתכמות בכך שהעובד נצפה פורק סחורה מהרכב שבבעלות החברה, כאשר הגרסה המיידית שנמסרה בזמן אמת ע"י נהג הרכב הייתה שעובד אינו עובד של החברה, שהצטרף לנסיעה, ושלכל היותר הושיט עזרה לנהג שהסיע אותו בפריקת סחורה.עזרה חד פעמית, בין בכלל ובין בנסיבות שתוארו לעיל - איננה מקימה יחסי עובד ומעביד, ואין בעצם העובדה שהעובד נצפה פורק סחורה - כדי להעיד על העסקתו או על כוונה להעסיקו.כדי להרשיע אדם או חברה בעבירה על סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, יש צורך להראות בראש ובראשונה שהוא היה בגדר "מעביד", ולאחר מכן להוכיח שכמעביד הוא העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 או שהוא העסיק עובד זר בניגוד לסעיף 1יג לחוק - כלומר - בלא היתר מאת הממונה. מידת ההוכחה הנדרשת בהוכחת יסודות העבירה - היא, כבכל ענין פלילי, מעבר לספק סביר. בענייננו, אין ספק שלא הוכח שהייתה העסקה, או כוונה להעסיק, את העובד הזר, והרושם הברור שעלה ממכלול העדויות והראיות היה שהוא הושיט עזרה, ללא תמורה, באופן חד פעמי לאחר שקיבל עזרה בכך שהנאשמים אפשרו לו להצטרף לרכב החברה, לבקשתו, כדי להגיע מדרום הארץ לצפונה. 6. משלא הוכח כי התקיימו יסודות העבירה הרי שכפי שצויין בפתח פסק הדין החלטתי לזכות את הנאשמים.   מאחר והצדדים ביקשו בהסכמה כי הכרעת הדין לא תושמע בפניהם - יש לשגרה להם בדואר. 7. זכות ערעור על הכרעת דין זו היא תוך 45 ימים מיום המצאתה לצד המערער. עובדים זרים