קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת קצבת נכות בקרן פנסיה / ניכוי קצבת נכות מעבודה מקצבת קרן פנסיה: 1. השאלה המרכזית העומדת להכרעתנו היא אם במקרה בו זכאי אדם לקבל מקרן הפנסיה קיצבת נכות מלאה של 100%, רשאית היא להפחית מהקיצבה המשולמת לו את גימלת הנכות מעבודה המשולמת לו על ידי המל"ל. ככל שיוחלט שהקרן אכן רשאית לקזז מהגימלה המשולמת על ידיה סכומים כלשהם בגין נכות מעבודה המשולמת על ידי המל"ל - יש לבחון את האופן על פיו יבוצע הקיזוז - האם הסכום המשולם על ידי המל"ל, או על פי שיעור הנכות מהעבודה. 2. מר שלום חטיבה ("התובע") חבר בקרן ביטוח לעובדים קופת תגמולים וקרן פנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית (ה.ע.ל.) בע"מ ("הקרן"). 3. התובע הוכר על ידי המל"ל כנפגע עבודה בגין אירוע מיום 11/8/05 בשיעור של 30% (20% רפואית - נפשית ו- 10% נוספים מכוח תקנה 15). 4. אירוע הפגיעה בעבודה היה לטענת התובע ה"קש ששבר את גב הגמל", שכן ביום 18/10/04 ניתן לו אישור רופא תעסוקתי הקובע, כי "לאור מצבו הבריאותי, המטופל נמצא באי כושר עבודה מוחלט ואינו מסוגל להמשיך לעבוד בכל עבודה ואפילו הקלה ביותר" (נספח ב' לכתב התביעה). 5. התובע פנה למל"ל בתביעה לנכות כללית, וביום 22/12/04 אושרה תביעתו לנכות של 100%. תחילה זמנית - ובהמשך נכות יציבה באותו שיעור. 6. משהוכר התובע על ידי המל"ל הן במסלול של נכות כללית והן במסלול של נכות מהעבודה, היה עליו, כמתחייב מהחוק, לבחור איזה מסלול גימלה הוא מעדיף. התובע מציין בתביעתו, כי מאחר והפיצוי עבור נכות מעבודה עולה על התשלום בגין נכות כללית, נבחר על ידיו מסלול הנכות מעבודה (ולא הנכות הכללית). 7. התובע אף הגיש תביעת נכות לקרן - וזו קבעה לו נכות בשיעור 100% החל מיום 22/3/04 לשנה, וכן חודשה דרגת נכותו, היינו - 100% נכות. (יצויין כי למעשה הוכר התובע כנכה על ידי הקרן כבר מיום האירוע 22/12/03). 8. הנתבעת הודיעה לתובע ביחס לשנים 2004, 2005 ו- 2006 את סכומי הגימלה להם הוא זכאי - אך זאת בניכוי הגימלה המשולמת על ידי המל"ל, כמתחייב מתקנות הקרן. קיצבת הנכות לה היה זכאי התובע מהקרן עמדה על כ -.8,500 ₪ לחודש, והקיצבה ששולמה לו על ידי המל"ל הסתכמה בכ -.6,500 ₪, כך שהקרן השלימה לתובע את ההפרש בסכום של כ -.2,000 ₪ מדי חודש. 9. יצויין כי במהלך התקופה הפסיק המל"ל לשלם לתובע גימלה משנקבעה לו נכות של 15%, ורק לאחר קבלת ערעורו בו נקבעה לו דרגת נכות יציבה של 30% (20% + 10%) - חודשה הגימלה. בקשר לכך נוסיף כי התובע חתם בקרן ביום 1/11/05 על מסמך (נספח ו' לתביעה), בו הוא מודיע לה על הפסקת התשלומים על ידי המל"ל ומבקש לקבל מהקרן את מלוא הגימלה שהיה זכאי לה אותה עת. במסמך האמור כלולה התחייבות של התובע להחזיר לקרן את פנסיית הנכות מעבודה שיקבל מהמל"ל, ככל שיקבל גמלת נכות מעבודה בעתיד. לדעת התובע אין תוקף למסמך האמור. 10. משהתקבל ערעורו של התובע על דרגת נכותו וזו הועמדה על 30% לצמיתות, נדרש התובע להחזיר לקרן הפרשים בגין הסכומים ששולמו לו על ידיה, ובשל החוב שנוצר - מקזזת הקרן את מלוא הגימלה אותה עליה לשלם לו. 11. לטענת התובע, בכל מקרה קמה זכאותו לגימלת נכות מהקרן מכוח הגדרת "נכה" שבתקנות הקרן, ועל כן אין היא זכאית לקזז את הגימלה המשולמת לו על ידי המל"ל, וזאת מהטעם שהוא סובל מנכות מלאה גם לא לוקחים בחשבון את הנכות מהעבודה. 12. התובע זכאי לטענתו לקבל מהקרן -.221,798 ₪ שקוזזו מהפנסיה שלו וסכום נוסף של -.168,050 ₪ בגין הפסקת תשלום הגימלה - ובסה"כ -.389,848 ₪. 13. הנתבעת בהגנתה נשענת על תקנה 42 (א) (6) לתקנונה, ולפיה כל מי שמקבל גימלת נכות מהמל"ל בגין פגיעה בעבודה אינו זכאי לפנסית נכות, וכי רשאי הוא לבחור בין פדיון הכספים הצבורים בחשבונו בקרן, לבין קבלת פנסית נכות מהקרן בהפחתת סכומי הגימלה אותם משלם לו המל"ל. 14. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התובע מזה, וכן העיד מטעמו פרופ' מרדכי רביד. מנגד הגישה הקרן את תצהירו של מנהל תחום הפנסיה - מר עמיר בן ישי. תצהירו של ד"ר ראובן שובל הוצא בהסכמה מהתיק לאחר שהעד לא התייצב להחקר על תצהירו (ראו החלטה מיום 17/6/09), והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. הכרעה 15. תקנה 42 לתקנות הקרן כותרתה "הזכאים לפנסית נכות" והיא קובעת :- "א. הזכות לפנסית נכות עומדת לעמית אם נתמלאו כל התנאים הבאים יחדיו :- 1. ... 2. ... 3. ... 4. העמית הוכר כנכה על ידי הוועדה הרפואית, או שועדת הערעורים נכות קבעה זכותו לפנסית נכות. 5. ... 6. הנכות לא נגרמה כתוצאה מפעולות מלחמה כמוגדר בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), או מפעולות איבה כמוגדר בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה תשכ"ה- 1965, או מפגיעה בעבודה כמוגדר בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשכ"ח - 1968. במקרה שהנכות נגרמה כמוגדר לעיל בפיסקה זו יהיה העמית זכאי לבחור בין ויתור על זכויות פנסיה וקבלת הכספים שנצברו בחשבונו, כמוגדר בפרק ג' בתקנות, לבין קבלת פנסיה שוטפת בגובה פנסית הנכות לה הוא זכאי מהקרן בניכוי הגמלה אותה יקבל על פי החוקים הנ"ל". 16. התובע כזכור הוכר כנכה בשיעור של 100% על ידי הקרן ובנכות של 30% - נכות מעבודה (לפי 20% רפואית ו- 10% בשל הפעלת תקנה 15). כאן המקום להסיר את האבחנה המלאכותית אותה מנסה התובע לעשות בין הנכות הרפואית, לתקנה 15 שהופעלה בעניינו במלואה ואשר העלתה את שיעור נכותו הכולל מ- 20% ל- 30%, וזאת מהטעם שחיותה של תקנה 15 מקורה בשיעור הנכות הרפואית והשלכותיה על סיכוי העבודה של התובע, והיא מהווה חלק אינטגרלי משיעור הנכות מעבודה, ומכאן שנכותו הכוללת של התובע מעבודה בשיעור של 30% היא הנכות אותה יש להביא בחשבון. עם זאת נבהיר כבר עתה, כי אין משמעות לשיעור הנכות מעבודה הנקבע על ידי המל"ל, שכן הקיזוז עוסק בגימלה המשולמת , ללא כל קשר לשיעור הנכות עצמו. 17. אין חולק שהתובע בחר מרצונו לקבל מהמוסד לביטוח לאומי גימלת נכות מעבודה ולא נכות כללית, מהטעם שההכנסה המתקבלת מגימלת נכות מעבודה עולה על גימלת הנכות הכללית אותה היה מקבל התובע. 18. משבחר התובע לקבל גימלת נכות מעבודה, אין הוא יכול ליהנות משני העולמות - גם ממלוא הסכומים המשולמים על ידי המל"ל וגם ממלוא גימלת הנכות המשולמת מהקרן - שהרי בתקנון נקבע במפורש כי העמית זכאי לבחור באחד משני אלה :- א} לוותר על זכויות הפנסיה ולקבל את הכספים שנצברו לזכותו. ב} לקבל גימלה שוטפת בגובה הגימלה לה הוא זכאי מהקרן, בניכוי הגימלה המשולמת מהמל"ל. 19. יצויין כי בעוד שמשיכת הכספים מהקרן מסיימת את הקשר בין העמית לקרן, הרי שהמשך קבלת הגימלה (בקיזוז גימלת המל"ל), משמרת לעמית את זכויותיו העתידיות שבמרכזן - פנסית זיקנה. 20. לשון תקנה 42א. (6) לתקנות הקרן ברורה וחד משמעית והיא קובעת שהקרן תשלם גימלת נכות "בניכוי הגימלה" המשולמת על ידי המל"ל, וזאת במנותק מאחוזי הנכות. 21. מכאן שאין גם לקבל את טענת התובע (סעיף 89 לסיכומים) כי יש לכל היותר לקזז 30% מהגימלה המשולמת לו על ידי הקרן, ומכאן שאין צורך להדרש לחוות דעתו של פרופ' רביד בנושא. 22. אין צורך לחזור על מושכלות ראשונים בשאלת מעמדו של תקנון של קרן פנסיה, ונזכיר את דבריו של כב' הש' צור בעניין פיורסט (ע"ע 600026/97 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - פיורסט, פד"ע ל"ט, 831, 856) :- "המקור והמפתח לקיומו של שוויון בקרן פנסיה הוא תקנות הקרן. לתקנות אלה מעמד של חוזה מחייב בין הקרן לבין כל אחד מחבריה. זכויות החבר נגזרות מהוראות התקנות ומכוחן בלבד וכל סטייה מהוראות התקנות היא לא רק בבחינת הפרת חוזה אלא גם - ובעיקר - מהווה פגיעה בעקרון השוויון המונח בבסיס השיטה" 23. באשר לפרשנות אותה יש לתת לתקנון, הרי שיפים בעינינו לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון מפי כב' הש' דנציגר בעניין נורקייט, ולפיהם :- "על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובהלכת ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. עיקרון זה מקבל משנה תוקף שעה שלשון ההסכם הברורה והחד משמעית מתיישבת עם ההיגיון המסחרי הפשוט לפיו אין מקום לאפשר לרוכש להפסיק לשלם עבור מוצר שאותו רכש, רק משום שהרוכש בחר להפסיק להשתמש בו ולרכוש את אותו המוצר מספק אחר". (ע"א 5856/06 אמנון לוי נ. נורקייט בע"מ). גם בענייננו, הפרשנויות הלשונית והתכליתית של סעיף 42 לתקנון הקרן הולכות יד ביד. 24. בהקשר זה נעיר כי הפרשנות אותה מציע התובע בסעיף 77 לסיכמו לפסק הדין בעניין שלמה נעים - מבטחים בע"מ, דב"ע נד'/2-6 (פד"ע כ"ז, 314) - אינה נכונה בעינינו, ולמעשה, הקרן פעלה בדיוק על פי ההנחיות שבאותו פסק דין, ונפנה לעניין זה לסעיף 22 לפסק דינה של כב' הש' פורת :- "(א) תחילה יש לקבוע את שיעור הנכות הכוללת של המערער, במשמעות תקנה 43 לתקנותצ מבטחים, (ככל המסתבר מדובר בדרגת נכות מלאה ; ר' את החלטת הוועדה העליונה מיום 7/3/91 (ע' 2). (ב) אם יימצא כי עונה המערער על הגדרת נכה במשמעות תקנות מבטחים, יש לבחון בשלב השני אם הסבה הפגיעה בעבודה בלבד למערער נכות כמשמעה בתקנות מבטחים, מלאה או חלקית, הווה אומר, כלום גרמה הפגיעה בעבודה לאי מסוגלות לעבודה בלתי מזיקה, ובאיזה מידה גרמה (במונחי זמן)" 25. תקנה 23 לתקנות מבטחים שבה עסק פסק הדין בעניין שלמה נעים היתה קיצונית יותר בלשונה ונקבע בה :- "בכפוף לנזכר בתקנות, לא תשלם מבטחים פנסיה ולא תישא בכל אחריות בגין אותה עילה כלפי חבר ו/או כלפי שאיריו, במקרה מוות או נכות כתוצאה מתאונת עבודה או פגיעה בעבודה כמשמעותם בחוק". על כך אמרה כב' הש' פורת בסיפא של סעיף 21 לפסק הדין כי :- "אם יסתבר בעניינו של המערער כי הפגיעה בעבודה הטילה בו נכות חלקית במשמעות מבטחים, ואילו הנכות הנוספת (לקויי הראייה ומצב האסטמה הקודם) בפני עצמן, אינן עולות כדי נכות במשמעות מבטחים, אולם, בהצטברן לנכות מעבודה מעלות את דרגת הנכות הכוללת לכדי דרגת נכות מלאה - לא יהא זה נכון להותיר את הנכות שאינה כתוצאה מעבודה, ועל אף שהעלתה את דרגת הנכות הכוללת - ללא כיסוי ביטוחי". ואכן מצב הדברים כיום על פי תקנון הקרן הוא כי קיימת התחשבנות בין גימלת הנכות המשולמת מהקרן לבין גימלת הנכות המשולמת על ידי המל"ל, כך שאין התעלמות מהנכות הכללית הנקבעת על ידי הקרן, אך בה בעת נלקחים בחשבון התגמולים המשולמים על ידי המל"ל בגין נכות מעבודה. 26. בבדיקת עניינו של התובע פעלה הקרן על פי הסדר שהותווה בתקנה 42 :- ראשית - קבעה את נכותו, ובהמשך בחנה האם משולמת לו גימלה מכוח אחד החוקים המפורטים בתקנה 42א. (6), ומשנמצא שכך הדבר - הפחיתה מהקיצבה אותה היא משלמת לו, את הגימלה אותה הוא מקבל מהמל"ל עבור נכותו מהעבודה. 27. התובע בתביעתו כאן מנסה למעשה לאחוז במקל בשני קצותיו :- לקבל את גימלת הנכות מעבודה מהמל"ל - לפי בחירתו. לקבל את מלוא הגימלה מהקרן, תוך שמירה על זכויותיו הפנסיוניות לימים יבואו ומבלי לממש את זכותו למשוך את הכספים כאמור בתקנה 42א. (6). את כל אלה אין בידינו לתת לו - שעה שתקנון הקרן המיועד לכלל החברים בה, והחל על כולם באופן אחיד ושווה - אינו מאפשר זאת. 28. הטענה כי גם ללא הנכות מעבודה היה התובע זכאי להכרה כנכה מהקרן, אינה רלוונטית כלל ועיקר, שכן זהו המצב במקרה שלפנינו - והקיזוז נעשה מכוח הוראות התקנון ביחס למניעת תשלום כפל גימלאות, שעה שהתובע מקבל גימלה מהמל"ל בגין נכות מעבודה. "כתב הויתור" 29. ראוי בעינינו להתייחס עוד לטענה ביחס לחוסר תקפו של המסמך עליו חתם התובע ביום 1/11/05. 30. יוזכר כי ברקע המסמך מצויה קביעת המל"ל שלתובע 15% נכות, קביעה שהביאה להפסקת תשלום הגימלה, ואשר נהפכה עם קבלת ערעורו וקביעת נכותו היציבה ל- 30%. להלן לשון המסמך : - " תאריך : 1/11/05 לכבוד ה.ע.ל. תשורה בע"מ לסקוב 26 תל אביב 1. הנני מצהיר/ה בזאת כדלקמן : בתאריך 28/8/05 הפסיק המוסד לביטוח לאומי את תשלומיו בגין נכות מפגיעת עבודה. הגשתי תביעה למוסד לביטוח לאומי להמשיך בתשלומים כפי שבעבר, המוסד לביטוח לאומי טרם נענה לבקשתי. ידוע לי כי על פי תקנות קרן הפנסיה של קרן ביטוח לעובדים קופת תגמולים וקרן פנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית בע"מ (להלן - תקנות הפנסיה) זכאותי לפנסית נכות שנגרמה כתוצאה מתאונת עבודה הינה בגובה ההפרש שבין פנסית הנכות המגיעה לי על פי תקנות הפנסיה לבין התשלום מהמוסד לביטוח לאומי . מאז 28/8/05 לא קיבלתי ואינני מקבל/ת תשלום כלשהוא מהמוסד לביטוח לאומי. 2. אשר על כן הנני מבקש ומתחייב כדלקמן :- אבקשכם לשלם לי את פנסית הנכות על פי תקנות הפנסיה. אני מתחייב/ת להחזיר לכם, ללא צורך בפניה ובדרישה מטעמכם, את פנסית הנכות שאקבל על פי תקנות הפנסיה מיד כשאקבל תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי. הנני מייפה את כוחכם להפחית מהכספים והזכויות העומדים לרשותי בקרן כל סכום שלא אחזיר בניגוד לאמור לעיל. אני מתחייב/ת להעביר אליכם כל מסמך ו/או מכתב ו/או הודעה שאקבל מהמוסד לביטוח לאומי . אני מתחייב/ת לפנות בתזכורות למוסד לביטוח לאומי ככל הנדרש וכן להעביר למוסד לאומי מסמכים רפואיים ותביעות לצורך המשך קבלת תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי ". 31. כעולה מהמסמך - אין מדובר בויתור כלשהו על זכויותיו של התובע, אלא ביישום הוראות התקנון, ועל מנת להעמיד דברים על דיוקם בטרם תחל הקרן לשלם לתובע גימלת נכות מלאה. יש לזכור שאין מדובר בחידוש מבחינתו של התובע, שכן הצדדים "הנהיגו" את הפחתת גימלת הביטוח הלאומי מגימלת הנכות של התובע כבר מתחילת הדרך (ראו מכתב הקרן לתובע מיום 25/11/04 ומיום 21/3/05). המסמך האמור, נועד לשקף ולהבהיר את הדברים, והוא עולה בקנה אחד עם האמור בתקנות הקרן, ואין מדובר בויתור כלשהו של התובע על זכויותיו. גם התובע היה מודע היטב לדברים והם משתקפים גם במכתבו לקרן (נספח א-15 לתצהיר הנתבעת), בו שב התובע ומציין כי:- "קיבלתי קיצבה חודשית מבטוח לאומי בסך 6,464 ש"ח עבור הנכות הזמנית שנקבעה עד 10/8/2005. התשלום נוכה מהקיצבה שקיבלתי מקרן פנסיה תשורה. לאחרונה הוחלט בביטוח לאומי שעלי לעבור ועדה הרפואית נוספת והעניין בטיפול. נא להגדיל את התשלום המגיע לי מהקרן, ידוע לי שעלי להחזיר את הסכום לקרן אם אקבל מביטוח לאומי. " (הדגשה שלי - מ.ש.) 32. גימלת נכות היא גימלת קיום, ושעה שנקבעה לתובע נכות של 15% והמל"ל הפסיק את תשלום הגימלה, אך טבעי הוא שהקרן פעלה כמתחייב מהיותה גוף סוציאלי - שלא להותיר את התובע בפני שוקת שבורה וללא מקור הכנסה, ועל כן החלה בתשלום מלוא גימלתו. העובדה שהנתבעת נזקקת להתמודד עם תביעה זו מצביעה כשלעצמה על חיוניותו של המסמך, מה גם, שהקיזוז כאמור נהג בין הצדדים מלכתחילה, והתובע היה מודע לו היטב. 33. המסקנה היא שיש לתת להתחייבותו של התובע תוקף משפטי מלא, הן ביחס להשבה והן ביחס לקיזוז. 34. לא מצאנו סימוכין לטענת התובע, כי הובטח לו שיקזזו לו רק 50% מהגימלה המשתלמת לו - מה גם שיש לזכור כי שעה שהתקבל ערעורו - שולמו לו הפרשים על ידי המל"ל מהם יכול היה התובע לסלק את חובו. 35. גם החישובים המפורטים בתצהירו של מר עמיר בן ישי מטעם הנתבעת בנושא חובו של התובע לקרן ואופן הקיזוז מקובלים עלינו, ולא נסתרו, והם מתיישבים עם מסקנתנו בפסק דין זה. 36. הצדדים השקיעו מאמץ רב בשאלה הרפואית - אלא שלא סברנו שיש צורך להידרש לנושא זה - שעה שמדובר בפרשנות של תקנות הקרן, על רקע תשתית עובדתית שאין עליה חולק. 37. סוף דבר - התביעה נדחית. 38. משמדובר בגימלאי - אין צו להוצאות. קצבת נכותפנסיהקרן פנסיהנכות