הפחתת שכר טרחת נאמן מהכספים המועברים לנושים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת שכר טרחת נאמן מהכספים המועברים לנושים: הקדמה: לפני בקשה למתן הוראות, במסגרתה עותר הנאמן להסדר הנושים של חברת עמק פארם בע"מ (במימוש הסדר נושים) (להלן: "הנאמן" ו"החברה" בהתאמה), לקבוע מיהו הגורם שצריך לשאת בעלות שכר טרחתו ובעלות דמי ההשגחה לכונס הרשמי (להלן: "הכונ"ר"). העובדות שאינן שנויות במחלוקת: ביום 7/11/06 הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה לאישור הסדר נושים בין החברה לבין נושיה (להלן: "הסדר הנושים"). ביום 3/12/06 אישר כב' השופט ארבל את הסדר הנושים, אשר התקבל פה אחד באסיפת הנושים. כמו כן, במסגרת אותה החלטה, הורה כב' השופט ארבל על מינויו של עו"ד דוד מימון כנאמן לצורך ביצוע ההסדר, בקובעו כי "שכרו של הנאמן ישולם לאחר שיגיש בקשה הולמת אליה תצורף עמדת ב"כ החברה. העתק הבקשה יומצא לתגובת הכונ"ר". טענות הנאמן:   הנאמן טוען כי שילם עד כה כ-80% מכלל החובות שאושרו לתשלום לנושים השונים, והותיר בקופת ההסדר שיעור של כ-20% מהסכומים שנגבו וכן סכום נוסף להבטחת תשלום מס הכנסה, ככל שיידרש (דבר שיתברר בהליך אחר אותו יגיש הנאמן). לשיטתו, כיום נמצא בקופת ההסדר סך של כ-350,000 ₪ (בהודעה מעודכנת מיום 11/11/08 ציין הנאמן כי בידיו נכון לאותו מועד סכום כולל של 381,000 ₪), מתוכו נדרש לתשלום שכר הטרחה סך של כ-150,000 ₪. לטענת הנאמן, שכר טרחתו אמור להיגבות מסכום הנשייה הכולל שאושר בהוכחת החוב ושולם, וכך גם הוצגו הדברים בפני הנושים לאחר ביצוע תשלום אותו חלק של 80%, כמפורט לעיל. הנאמן טוען כי פנה בנדון לבא כוח המשיבה מס' 5, שהינה נושה של החברה, ואולם הלה טען כי אין קשר בין שיעור הסכומים שאמורים לקבל כלל הנושים לפי ההסדר - 100% - לבין שכר הטרחה שאמורים לקבל הנאמן והכונ"ר, אשר אמור להשתלם על ידי בעלי המניות בחברה והערבים לחובותיה, רונית וחיים זילברמן (המשיבים 24 ו-25), וזאת מעבר ל-100% שהובטח לנושים. בנסיבות אלה, מצא הנאמן לנכון להגיש את הבקשה למתן הוראות שלפני, במסגרתה הוא עותר להכריע בשאלה על מי מוטלת החובה לשאת בתשלומי שכ"ט הנאמן ודמי ההשגחה של הכונ"ר, לאור הקביעה בהסדר הנושים כי הדיבידנד שיחולק לנושים יהא בשיעור 100% מהחובות שיאושרו בתביעות החוב. תגובות המשיבים: לטענת המשיבה מס' 5, בהתאם להסדר הנושים שקיבל תוקף של פסק דין, נחלקו נושי החברה ובעלי המניות לשלושה סוגים, כשלכל אחד מקבוצות הנושים הובטח כי יקבל 100% מנשייתו, כל קבוצה במועד תשלום אחר. המשיבה מס' 5 טוענת כי הסכמתה להסדר התבססה על המצג לפיו הדיבידנד שישולם לה יעמוד על שיעור של 100% מסכום נשייתה, תוך שהודגש כי במידה ולא יהיו די כספים לחלוקה לאחר מימוש רכוש החברה, ישלמו בעלי המניות את הסכומים שבחסר מכיסם הפרטי, עד להשלמת סכום הדיבידנד. לשיטתה של המשיבה מס' 5, קבלת הטענה לפיה יש להפחית את שכ"ט הנאמן והכונ"ר מהסך הכולל שמשולם לנושים, יש בה משום סטייה מהמוסכם בהסדר הנושים והיא אינה עולה בקנה אחד עם לשון ההסדר. כן טוענת המשיבה מס' 5 כי הואיל ובהסדר הנושים נקבעו מועדי תשלום שונים לכל אחת מקבוצות הנושים, הרי שכיום משמעות הבקשה היא כי שכר הטרחה יקוזז מקבוצת נושים אחת בלבד, לאחר שכבר שולם ליתר קבוצות הנושים הדיבידנד במלואו, נתון הפוגע בעיקרון השוויון בין קבוצות הנושים השונות, כקבוע בהסדר. לדידה, במידה וייקבע כי יש להפחית מהסכומים המשולמים במסגרת הסדר הנושים את שכר הטרחה, הרי שיש לעשות כן מהדיבידנד של כלל הנושים, ובתוך כך לדרוש מהנושים שכבר קיבלו דיבידנד של 100% להשיב כספים לידי הנאמן. עוד מציינת המשיבה מס' 5 כי בהיותה נושה בעלת ערבויות אישיות של בעלי המניות של החברה, במידה וייקבע כי אינה זכאית לקבל 100% מהדיבידנד, יש בכך כדי לפגוע בזכותה הקניינית להיפרע מהחוב באמצעות הבטוחה שניתנה לה ולהרע את מצבה ביחס לקבוצות נושים אחרות. על כן, עותרת המשיבה מס' 5 לקבוע כי על הנאמן לפנות למשיבים 24 ו-25, בעלי המניות בחברה, ולדרוש מהם להמשיך ולשלם כספים בהתאם להוראות ההסדר, עד לתשלום מלוא סכום תביעת החוב שאושרה, בצירוף הפרשי הצמדה, ובמידה ולא יעשו כן, יהווה הדבר הפרה של הסדר הנושים, על כל המשתמע מכך. כן מציינת המשיבה מס' 5 כי במידה ובית המשפט יקבע כי לא יתקבל בידיה דיבידנד בשיעור כפי שנקבע בהסדר הנושים, עומדת היא על זכותה לפעול לחידוש הליכי גביית יתרת החוב מבעלת המניות רונית זילברמן, המשיבה מס' 24, אשר ערבה לפירעון חובה של החברה כלפיה. המשיבה מס' 6 מצטרפת לטענת המשיבה מס' 5 לפיה על בעלי המניות של החברה, המשיבים מס' 24 ו-25, להמשיך ולהשלים את הסכומים הנדרשים על מנת לאפשר לנושים לקבל 100% מנשייתם, כקבוע בהסדר, בייחוד בהתחשב בכך ששכ"ט הנאמן הינו סכום שטרם ידוע מה שיעורו המדויק ומקום בו אי קבלת עמדתה תוביל להשבת כספים לחברה שהיתה בהקפאת הליכים. המשיבה מס' 8 מצטרפת לתגובתה של המשיבה מס' 5 ומציינה כי היא עצמה מחזיקה בערבויות אישיות של בעלי המניות של החברה, ובנוסף, נרשמה לטובתה גם המחאת זכות, וזאת למעלה מ-9 חודשים לפני המועד בו ניתן צו הקפאת הליכים כנגד החברה. לטענת המשיבה מס' 8, הסכמתה להסדר הנושים שהוצע ניתנה מתוך ידיעה כי תקבל 100% משיעור הנשייה, גם אם בעיכוב של מספר שנים. כמו כן, לטענתה, מאחר שהוסכם כי כל קבוצות הנושים יקבלו דיבידנד בשיעור של 100% כשלכל קבוצת נושים נקבע מועד תשלום שונה, יוצא כי כיום יקוזז שכ"ט הנאמן מקבוצת נושים אחת בלבד שלא שולם לה הדיבידנד במלואו, ויש בכך משום פגיעה בעיקרון השוויון בין קבוצות הנושים, כפי שנקבע בהסדר. כן עומדת המשיבה מס' 8 על זכותה לפעול לחידוש הליכי גביית החוב מאת בעלי המניות, שערבו לפירעון חובה של החברה כלפיהם. לחילופין, אף המשיבה מס' 8 סבורה כי במידה וייקבע כי יש להפחית מהתשלומים המגיעים לנושים את שכ"ט הנאמן והכונ"ר, כי אז יש להפחית סכומים אלה מהדיבידנד של כלל הנושים, אף אלה שקיבלו דיבידנד מלא, שייאלצו להחזיר כספים לידי הנאמן. המשיב מס' 12 מבקש להצטרף לטענתה של המשיבה מס' 5 לפיה שכר הטרחה אמור להשתלם לנאמן ולכונ"ר על ידי בעלי המניות, המשיבים מס' 24 ו-25. המשיב מס' 12 טוען כי הינו נושה מובטח שערבות החברה כלפיו היתה מובטחת הן בערבותם של בעלי המניות והן ברכב משועבד שהועלם על ידי הערבים שלא כדין. לטענתו, מאחר והערבים "חילצו" את עצמם מהחוב באמצעות הבטחה, במסגרת הסדר הנושים, שהחוב ישולם כולו על ידי החברה, יש לדאוג לכך שיעמדו בהבטחתם, ובמידה ואין בסכומים שבידי הנאמן כדי להבטיח את תשלום מלוא החוב, לרבות שכר הטרחה, הרי שעליהם לשאת בתשלום הנוסף. המשיבה מס' 13 במסגרת תגובתה לבקשה למתן הוראות, הותירה את ההכרעה בשאלה מי צריך לשאת בעלות שכ"ט הנאמן ושכ"ט כונס הנכסים לשיקול דעתו של בית המשפט. בעלי המניות והערבים לחובות החברה, המשיבים מס' 24 ו-25, בתגובה שהגישו לבית המשפט טוענים כי משאישר בית המשפט את הסדר הנושים והעניק לו תוקף של פסק דין, הרי שאין ולא יכולה להתעורר כל דרישה ו/או תביעה של צד מסוים כנגד החברה ובעלי מניותיה, שכן במסגרת ההסדר ניתן להם הפטר מחובות בגין אירועים הקשורים עם הסדר הנושים וצו הקפאת ההליכים. כן מצביעים המשיבים מס' 24 ו-25 על לשון הסדר הנושים, ממנה עולה כי תשלום שכר טרחת הנאמן יופחת מהתשלומים המשולמים לנושים מתוך קופת ההסדר, ועל כן, לטענתם, יש לקבוע כי תשלום שכר טרחת הנאמן יתבצע מתוך קופת ההסדר, כקבוע בהסדר הנושים. תגובת הכונ"ר: לטענת הכונ"ר, הסכמת הנושים להסדר ניתנה על בסיס האמור בסעיפים 23 ו-24 להסדר, הקובעים כי הנושים יזכו לפירעון של 100% מחובם. אי לכך סבור הכונ"ר כי חרף הבעייתיות המסוימת בניסוחו של הסדר הנושים, אשר לא נוסח על ידי הנאמן אלא על ידי ב"כ החברה ובעלי המניות, זכאים הנושים לקבל 100% מתביעות החוב המאושרות. כן סבור הכונ"ר כי מן הראוי שבעלי המניות, הערבים אישית לחובות החברה, אשר התחייבו להזרים כספים במסגרת הסדר הנושים, ישאו בהפרשי שכ"ט הנאמן ואגרת ההשגחה לכונ"ר אשר נותרו לתשלום, כתנאי לקבלת הפטר מחובותיהם. לטענת הכונ"ר הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו הסדר הנושים נוסח על ידי ב"כ החברה ובעלי המניות, כך שאף עיקרון פרשנות החוזה כנגד מנסחו מוביל למסקנה כי בעלי המניות הם אלה שצריכים לשאת בתשלום שכר הטרחה. דיון והכרעה: הסדר הנושים אשר קיבל את אישורו של בית המשפט במקרה שלפני, ככל הסדר נושים אחר, הוא למעשה הסכם בין החברה לבין נושיה, כשכל צד נוטל על עצמו התחייבויות במסגרת ההסדר -החברה ובעלי מניותיה מזה והנושים מזה - ולכל צד מוענקות זכויות על פי הקבוע בהסכם. הסדר כזה, בייחוד בהסדר נושים שאושר פה אחד, הוא הסדר המשרת את האינטרסים של כולם, החברה, הנושים, בעלי המניות לה והערבים, ומהווה נקודת שיווי המשקל והאיזון שאותם גורמים מצאוה כנכונה והולמת לבטא את האינטרסים שלהם, בעיקר משיקולי כדאיות כלכלית. כך, במקרה דנא הוסכם בסעיפים 18 ו-19 להסדר כי בעלי המניות בחברה והערבים לחובותיה, המשיבים 24 ו-25, יזרימו לטובת קופת ההסדר סך של 100,000 ₪ בתוך 60 ימים מיום אישור ההסדר, וכן סך קבוע של 1,000 ₪, מדי חודש בחודשו בתקופת ההסדר, החל מ-21 ימים לאחר אישור ההסדר. מן העבר השני, על פי סעיף 36 להסדר הנושים, ההסדר ממצה את זכויותיהם של כל נושי החברה בתקופה שעד וכולל צו הקפאת ההליכים, ועמידת החברה בהסדר הנושים יהיה בה משום סילוק כל הטענות ו/או התביעות כלפיה ו/או כלפי בעלי מניותיה, ומתן הפטר סופי כך שהחברה, מנהליה ובעלי מניותיה יהיו פטורים מכל דרישה ו/או תביעה שתהא לנושה מכל סוג שהוא כלפיהם. אשר לנושי החברה, קובעים סעיפים 23 ו-24 להסדר הנושים כי התשלום לכל אחת מקבוצות הנושים (נושים בדין קדימה, נושים מובטחים, נושים רגילים ונושים בעלי ערבויות אישיות) יהא בשיעור של 100% מתביעות החוב שתאושרנה על ידי הנאמן, כשלכל קבוצה מועד תשלום שונה ופריסת תשלומים שונה. ומן העבר השני, קובע סעיף 31 להסדר הנושים, המצוי תחת הפרק "הוראות כלליות", בזו הלשון: "מהתשלומים אשר ישולמו במסגרת הסדר זה, יופחתו סכומים בגין שכר טרחת הנאמן, בהתאם למה שיקבע בית משפט נכבד זה. כמו כן, מהתשלומים כאמור יופחתו גם סכומים בגין דמי ההשגחה לכונס הנכסים הרשמי, בהתאם למה שיקבע בית המשפט". וסעיף 32 להסדר הנושים מוסיף וקובע כי התשלום לנאמן יהיה בהתאם לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א-1981 (סעיף 8א' לתיקון התשס"א). מעיון בהסדר הנושים, על כל סעיפיו ותתי סעיפיו, עולה כי סעיף 31 להסדר הנושים, הקובע כי שכ"ט הנאמן ודמי ההשגחה של הכונ"ר יופחתו "מהתשלומים אשר ישולמו במסגרת הסדר זה", אינו סעיף הטעון פרשנות או סעיף לא ברור אשר הוסתר מעיני מי מהצדדים, כי אם סעיף המנוסח בצורה בהירה ומובנת, אשר נרשם כחלק בלתי נפרד מהסדר הנושים תחת הפרק "הוראות כלליות", אשר ברי כי הוא חל על כל סעיפי ההסדר כולם. לפי הוראות הסעיף הנ"ל, שכ"ט הנאמן ודמי ההשגחה לכונ"ר יופחתו מהסכומים המשולמים לנושים במסגרת הסדר הנושים, כך שאותם 100% שהנושים אמורים לקבל בהסדר הינם למעשה 100% פחות שכר הטרחה לנאמן ודמי ההשגחה לכונ"ר, או; לשון אחרת: ה-100% שיקבלו הנושים כוללים את שכר טרחת הנאמן ודמי השגחת הכונ"ר. לטעמי, יש לקרוא את הסדר הנושים כמכלול - כמקשה אחת - ולא סעיף זה או אחר במנותק מהיתר, ועל כן, לא די בכך שהנושים יסתמכו על כך שבהתאם להוראות סעיף 24 להסדר הנושים הינם זכאים ל-100% מתביעות החוב שתאושרנה על ידי הנאמן, אלא עליהם לקחת בחשבון כי ההסדר המחייב הוא הסדר הנושים המלא והשלם שאושר על ידי בית המשפט (גם זה המטיל עליהם חובות), בהתאם להסכמתם פה אחד, ועל כן, יש להפחית מהתשלומים המגיעים להם - אותם 100% - את הסכומים בגין שכ"ט הנאמן ודמי ההשגחה של הכונ"ר, כקבוע בסעיף 31 להסדר הנושים. אמנם נראה כי ההתנסחות בסעיף 24 להסדר הנושים אינה שלמה ומלאה, וייתכן כי התנסחות מוצלחת יותר המפנה לכך שהתשלום לנושים הינו בניכוי שכ"ט הנאמן ואגרת ההשגחה לכונ"ר, היתה מונעת אי בהירות, ברם מקרא סעיפי ההסדר כמכלול, לרבות שילובם של סעיפים 24 ו-31 להסדר וקריאתם זה לצד זה, אינו מותיר מקום לספק כי הפרשנות הנכונה היא זו הקובעת כי ההחזר לנושים הינו 100% בניכוי שכר טרחת הנאמן ודמי ההשגחה לכונ"ר, ואין בקביעה כי על הנושים לשאת בשכר טרחת הנאמן ודמי ההשגחה של הכונ"ר משום הפרת הסדר הנושים. לא למיותר לציין שלא היתה כל מניעה כי הנושים יתעמקו בסעיפי ההסדר ויוודאו מהם זכויותיהם וחובותיהם, בטרם יצביעו על אישורו, ואולם משאישרו הנושים את הסדר הנושים פה אחד, עליהם לקבלו כמות שהוא - לטוב ולרע - ועתה, בדיעבד, אינם יכולים לבוא בטרוניה על כך שחלק מסוים בהסדר אינו ברור ואינו תואם את הרציונל שעמד מאחורי הסכמתם. עם זאת, לא אסיים את דברי בטרם אבהיר כי הדרישה להפחתת הסכומים עבור שכ"ט הנאמן ודמי ההשגחה לכונ"ר "מהתשלומים אשר ישולמו במסגרת הסדר זה", אינה מבחינה בין קבוצות הנושים השונות, ועל כן, על מנת לשמור על אחידות ושוויון בין קבוצות הנושים השונות, אני מורה כי כל אחד מהנושים שקיבל לידיו דיבידנד יישא בחלק יחסי משכ"ט הנאמן ודמי השגחת הכונ"ר, כך שבמידה ושולם לנושה מסוים 100% מחובו, עליו יהיה להשיב את החלק היחסי שקיבל לצורך כיסוי חלקו היחסי בשכ"ט הנאמן ודמי ההשגחה של הכונ"ר. הואיל ובמסגרת הבקשה שלפני לא נתבקשתי לאשר את שכר טרחת הנאמן, הרי שככל שהנאמן סבור כי הינו זכאי לקבל שכר טרחה נוסף מעבר לשכר הטרחה ששולם לו עד כה, יתכבד ויגיש בקשה מתאימה, תוך פירוט כל הסכומים שקיבל עד למועד הגשת הבקשה, בצירוף אסמכתאות לכך. סוף דבר: על יסוד המקובץ לעיל, אני קובע כי יש להפחית את שכר טרחת הנאמן ודמי ההשגחה של הכונ"ר מהדיבידנד של כלל הנושים, כמפורט לעיל, וכי אין בכך משום הפרה של הסדר הנושים. נהפוך הוא, זוהי הפרשנות הראויה ללשון ההסדר. בנסיבות העניין ולנוכח העובדה כי אכן ההתנסחות בהסדר הנושים ככל שעניינה שיעור התשלום הסופי לכל אחת מקבוצות הנושים לא היתה מוצלחת, לא מצאתי לנכון להשית הוצאות על מי מהמשיבים וכל צד יישא בהוצאותיו. הפחתת שכר / ירידה בשכרשכר טרחהנאמנותנושה