הצמדת קצבה לשכר בכירים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הצמדת קצבה לשכר בכירים: 1. התביעה שבפנינו עניינה עתירתו של התובע ליתן סעדים הצהרתיים לפיהם השכר הקובע לצורך תשלום גמלתו הינו בשיעור 75% משכר מנכ"ל ולזכאותו לקבל מידי שנה בחודש ספטמבר, מענק יובל בשיעור 60% מהגמלה, וכן לתשלום הפרשי גמלה בסך 43,032 ש"ח בצירוף פיצויי הלנת שכר ומענקי יובל בסך 20,935 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. 2. להלן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת כעולה, בין היתר, מרשימת המוסכמות-פלוגתאות המשותפת שהוגשה לתיק ביום 31.10.04: א. התובע הועסק אצל הנתבעת 1 (להלן: העירייה) במשך 41 שנים, משנת 1959 ועד לחודש אוקטובר 2000, בו פרש לגמלאות. ב. בתקופת עבודתו, שכרו של התובע ותנאי עבודתו הנלווים שולמו לו על פי הסכמים קיבוציים והסדרי שכר מקומיים בעירייה. ג. התובע מעולם לא הועסק על פי חוזה בכירים. ד. במהלך חודש אפריל 2000 הודיע הממונה על השכר לעירייה, כי יש להפחית משכרו של התובע בשל חריגת שכרו מהמותר ברשויות המקומיות ובהתאם להסכם הקיבוצי מיום 3.3.99. ה. התובע פנה בבקשה לצו מניעה לבית הדין לעבודה (בש"א 2071/00) וביה"ד הורה בצו זמני שלא לפגוע בשכרו של התובע. הליך זה הסתיים בעקבות פגישה שנערכה ביום 27.7.00 בין התובע, מנהל אגף משאבי אנוש בעירייה, מר אילן שדות וסגן הממונה על השכר, מר נחמני, בהסכם פשרה בין התובע לבין נציג הממונה על השכר בדבר תנאי הפרישה של התובע, במסגרתו הסכים התובע לביטול ההליכים המשפטיים. ו. התובע פרש לגמלאות החל מיום 1.10.00. גמלתו של התובע משולמת על פי שכר קובע העומד על שיעור של 70% משכר מנכ"ל. ז. התובע קיבל תשלום "מענק יובל" אחת לשנה החל ממועד זכאותו לכך על פי ההסכמים הקיבוציים. ח. ביום 15.7.01 קיבל התובע הודעה ממר אילן שדות, מנהל אגף משאבי אנוש בעירייה, לפיה הוא אינו זכאי עוד לתשלום מענק יובל. ההודעה על הפסקת תשלום מענק היובל ניתנה בעקבות הנחיותיו של מר עוזיאלי, סגן בכיר לממונה על השכר, לפיה בכירים המשתכרים לפי שכר מנכ"ל אינם זכאים למענק יובל. טענות הצדדים 3. לטענת התובע, הוא זכאי לתשלום גמלה על בסיס שכר קובע בשיעור 75% משכר מנכ"ל ולא על בסיס שכר בשיעור 70%, כפי שמשולם לו כיום. על פי הנטען, זכאותו כאמור נובעת מההסכמה הקיבוצית הארצית בין ארגון העובדים היציג (הסתדרות הפקידים) לבין הממונה על השכר. לטענת התובע, הממונה על השכר ניהל עמו משא ומתן בחוסר תום לב ותוך הטעייתו באשר לסיכומים אליהם הגיע עם יו"ר הסתדרות הפקידים. כמו כן, טען התובע כי הוא מופלה לרעה בכל הקשור לחישוב שכרו הקובע לגמלה לעומת עובדים אחרים במעמדו שפרשו במסגרת אותו הסדר, אשר שכרם הקובע לגמלה עומד על שיעור של 75% משכר מנכ"ל. בנוסף טען התובע כי הוא זכאי, בהתאם להסכם הקיבוצי הכללי מיום 20.12.89, להמשיך ולקבל את מענק היובל שהוענק לו אחת לשנה החל משנת 1988, גם בתקופת היותו בפנסיה, וזאת בניגוד להנחיה שניתנה להפסיק לו את תשלום מענק היובל משנת 2001 ואילך (נספח ג' לכתב התביעה). התובע טען כי שכרו שולם לו על פי ההסכמים הקיבוציים הנוהגים וההסדרים שחלו בעירייה ולא על פי "חוזה בכירים" או חוזה מקביל לו, כנטען על ידי הממונה. עוד טען התובע כי גמלתו נקבעה כשיעור משכר מנכ"ל במסגרת פשרה בה הופחת שכרו, וכי הצגתו כמי ששכרו נגזר כביכול משכר מנכ"ל מסלפת את המציאות. בנוסף טען התובע כי הממונה על השכר אינו מוסמך לפעול בניגוד להסכמים תקפים להם הוא צד, על סמך "הנחיות פנימיות" שהוצאו באופן חד צדדי. לאור האמור, עתר התובע ליתן צו הצהרתי לפיו השכר הקובע לצורך תשלום גמלתו הינו בשיעור 75% משכר מנכ"ל כפי שיעודכן מעת לעת וכן להצהיר על זכאותו לקבל מידי שנה, בחודש ספטמבר, מענק יובל בשיעור 60% מהגמלה. בנוסף ביקש התובע להורות לעירייה לשלם לו את הפרשי הגמלה בין הגמלה ששולמה לו החל מפרישתו ביום 1.10.00 בשיעור 70% משכר מנכ"ל לבין שיעור הגמלה לו הוא זכאי לטענתו, בשיעור של 75% משכר מנכ"ל ובסך הכל 43,032 ש"ח. כן ביקש התובע להורות לעירייה לשלם לו שני מענקי יובל שלא שולמו לו בגין השנים 2001-2002 בסך של 20,935 ש"ח. 4. לטענת העירייה, היא פועלת בכל הנוגע לתשלום גמלתו של התובע על פי דין ועל פי הוראות הממונה על השכר בהתאם לסמכויותיו שנקבעו בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, בכפוף לחוק יסודות התקציב ובכפוף להוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 3.3.99 (העוסק בחריגות שכר ברשויות המקומיות) עליו חתמו הסתדרות העובדים החדשה, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות. לטענת העירייה, ההסדר אליו הגיעו התובע והממונה על השכר מיטיב עם התובע. התובע מקבל בהתאם להסדר את גמלתו בהתאם לדירוג הבכירים על כל ההטבות הנלוות והוא כולל גם עדכון של השכר הקובע בהתאם לעדכון שכר הבכירים על פי השכר הממוצע במשק, שבד"כ עולה על עדכון שכרם של העובדים לפי דירוג ודרגה. העירייה טוענת כי התובע בתביעתו למענק יובל מסתמך על תוספת המשולמת לעובדים או גמלאים אשר שכרם או גמלתם משולמים להם על פי ההסכם הקיבוצי, תוספת אשר אינה משולמת לעובדים אשר גמלתם נגזרת משכר מנכ"ל. משגמלתו של התובע מבוססת על שכר בכירים אשר אינם זכאים ואינם מקבלים מענק יובל, אין התובע זכאי לקבל את התוספות והנלווים גם על פי הסכם הבכירים וגם על פי ההסכמים הקיבוציים. עוד טענה העירייה כי גמלתו של התובע נקבעה בהסכמה עם הממונה על השכר ובסיכום הדברים נאמר לתובע במפורש כי לא ישולם לו מענק יובל בגמלתו. על כן מנוע התובע מלטעון כי גמלתו אמורה לכלול רכיבים נוספים שלא סוכמו עמו. 5. לטענת המדינה, התובע אינו זכאי לשכר קובע של 75% משכר מנכ"ל ו/או למענק יובל. לטענת המדינה, אישור הממונה על השכר לכך שהתובע יקבל גימלה על פי שכר קובע של 70% משכר מנכ"ל הינו ממילא אישור לפנים משורת הדין, שכן לו היה התובע מקבל גימלה על פי שכרו הקובע לפנסיה בהתאם להסכמים הקיבוציים, היה מקבל גימלה בתנאים פחותים מכך. עוד טענה המדינה כי ההסכמה לפיה עובדים יקבלו אישור לשכר קובע לפנסיה לפי 75% משכר מנכ"ל הרשות המקומית בה הם מועסקים, חלה אך לגבי עובדים שעמדו לפרוש בסמוך לחתימת ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 ואינה חלה על עובדים שפרשו זמן רב לאחר מכן. כמו כן, הסכמה זו מתייחסת לקבוצת העובדים ששכרם הקובע לגימלה היה גבוה מ- 82.5% משכר מנכ"ל, באופן שהיתרון בקבלת גימלה לפי שכר קובע של 75% משכר מנכ"ל היה בהצמדתם לשכר הבכירים ובכלל זה לעדכון השכר לפי השכר הממוצע במשק, במקום להיות צמודים להסכמים הקיבוציים, תוך שחיקה משמעותית של הגימלה. שכרו הקובע לפנסיה של התובע היה נמוך בהרבה מ- 82.5% משכר מנכ"ל ולפיכך, לא ניתן היה לאשר לו שכר קובע כאמור. לטענת המדינה, בניגוד לטענת התובע, דברים אלו הוסברו לו במסגרת הפגישה שקויימה בינו לבין סגן הממונה על השכר, מר נחמני, ולפיכך כל טענותיו בדבר הטעיה או הפליה - אין להן על מה לסמוך. לעניין מענק היובל טענה המדינה, כי מכיוון ששכרו הקובע של התובע הוצמד לשכר בכירים, לא חלים עליו ההסדרים החלים על מי שמקבל גימלה על פי ההסכמים הקיבוציים. המדינה טענה כי אם התובע חפץ בכך, הוא יכול לחזור בו מההסכם על הצמדת שכרו הקובע לשכר בכירים ולקבל גימלה על פי השכר הקובע לפי ההסכמים הקיבוציים ובכלל זה יהיה זכאי אף לתשלום מענק יובל. תצהירים ועדויות 6. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וחקירתו נשמעה בפנינו. כן הוגשו מטעמו תצהיריהם של מר לאון מורוזובסקי, יו"ד הסתדרות המעו"ף ותצהירו של מר משה בית דגן, ששימש כמזכ"ל הסתדרות הפקידים בשנים 86' - 95' וכיועץ לועדי עובדים והנהלות ברשויות המקומיות משנת 95'. חקירותיהם של העדים נשמעו בפנינו. מטעם העירייה הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אילן שדות, ששימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כמנהל האגף למשאבי אנוש וארגון בעירייה. מטעם המדינה הוגש תצהיר עדות ראשית של מר שמואל נחמני, סגן בכיר (אכיפה) לממונה על השכר במשרד האוצר. חקירותיהם של העדים נשמעו בפנינו. דיון והכרעה 7. בסיכומיו הודיע התובע כי הוא מוחק מתביעתו את הטענה בעניין שיעור השכר ממנו צריכה להיגזר גמלתו ואת הסעדים הנתבעים בגינה. משכך, מתייתר הדיון בטענה זו והסוגיה אשר נותרה במחלוקת הינה שאלת זכאותו של התובע לתשלום מענק יובל. 8. התובע דורש בתביעתו להמשיך ולשלם לו בגמלתו מידי שנה מענק יובל בסך 60% מהגמלה. התובע מבסס זכאותו זו על סעיף 5 להסכם הקיבוצי משנת 89' אשר מחיל את הזכאות למענק יובל גם על מקבלי גימלה תקציבית. התובע טען כי לא נחתם עימו כל הסכם המשנה את מעמדו התעסוקתי למי שמועסק בחוזה בכירים אלא אך ורק שונה הבסיס לחישוב השכר הקובע לגימלה. עוד טען התובע כי נושא מענק היובל לא נדון בפגישה שנערכה בינו לבין סגן הממונה על השכר בחודש 07/00 וכי במסמכים המסכמים את הדיון בעניין תנאי פרישתו (נספחים ה' ו- ו' לכתב ההגנה מטעם המדינה) לא נאמר דבר באשר להפסקת תשלום מענק יובל. הנתבעות טענו כי התובע אינו זכאי להמשיך ולקבל מענק יובל ממועד פרישתו מכיוון שבמסגרת ההסדר אליו הגיעו הצדדים בעניין תנאי פרישתו של התובע, הוצמד שכרו הקובע של התובע לשכר בכירים, כך שלא חלים עליו ההסדרים החלים על מי שמקבל גימלה על פי ההסכמים הקיבוציים. כמו כן טענו הנתבעות כי הצדדים הגיעו להסדר סופי ומוחלט בעניין תנאי פרישתו של התובע, במסגרתו הובהר לתובע כי לא יהיה זכאי לתשלום מענק יובל במסגרת תנאי הפרישה והתובע אינו יכול כיום להתנער מההסכם. כן טענו הנתבעות כי הסדר הפרישה עליו הסכימו התובע והממונה הינו הסדר המיטיב עם התובע באופן משמעותי, הסדר שניתן לתובע באופן חריג ולפנים משורת הדין. 9. אין חולק כי ביום 26.3.00, לאחר שנתברר כי שיעור שכרו של התובע עלה על 82.5% משכר מנכ"ל, בניגוד לתנאים הקבועים בהסכם הקיבוצי מיום 3.3.99, ניתנה החלטת הממונה על השכר להפחית את שכרו הכולל של התובע ל- 82.5% משכר מנכ"ל ולהורות לתובע להשיב את הסכומים ששולמו לו ביתר. עם קבלת ההחלטה פנה התובע ביחד עם עובד נוסף מהעירייה בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד החלטת הממונה בעניין שכרם. זמן קצר לאחר מכן, ביום 27.7.00, התקיימה פגישה בין מר נחמני לבין התובע ומנהל אגף משאבי אנוש בעירייה, מר אילן שדות, במטרה להגיע להסדר כולל בדבר תנאי פרישתו של התובע, אשר יביא לסיום ההליכים והתביעות ההדדיות. 10. לאחר דין ודברים שקיים מר נחמני עם התובע ונציגי העירייה, הגיעו הצדדים להסדר פשרה. תנאי ההסדר שהוסכמו על הצדדים ואשר הועלו על הכתב במהלך הפגישה על ידי מר נחמני הינם כדלקמן (ר' נספח ג' לתצהיר מר נחמני): התובע יקבל גימלה על פי שכר קובע של 70% משכר מנכ"ל הרשות, כששכר זה יעודכן מעת לעת בהתאם לשכר בכירים. התובע יסיר את תביעתו כנגד הממונה ויבצע את ההשבה עליה הורה הממונה בהחלטתו מיום 26.3.00. פרישתו המוקדמת של התובע תביא לביטול משרתו בעירייה. יצויין כי בסעיף א' לסיכום שבעמוד השני צויין כי התובע לא זכאי למענק יובל. 11. סיכום הדיון הועלה על הכתב גם במכתבו של מר שדות מיום 30.7.00 אל מר נחמני והעתק מהמכתב נשלח לתובע (נספח ו' לכתב ההגנה של המדינה). במכתב זה לא הועלה נושא מענק היובל, אולם לטענת מר שדה, נושא מענק היובל לא הוזכר כפי שרכיבי שכר אחרים שלא נכללו בגימלתו של התובע לא הוזכרו, ואין ללמוד מכך על שעניין זה לא נדון בפגישה (ס' 13.ג. לתצהיר מר שדה, ר' עדותו, עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 18-21). 12. התובע טען כי עניין מענק היובל כלל לא נדון בפגישה שנערכה ביום 27.7.00 וכי נודע לו לראשונה על שלילת המענק רק ביולי 2001 (ר' נספח ג' לכתב התביעה), כשנה לאחר פרישתו, כאשר בספטמבר 2000, המועד הראשון בו היה צריך לשלם לו מענק בעת פרישתו - שולם לו המענק. טענתו זו של התובע נסתרת בעדויות עדי הנתבעות ואף במסמך סיכום הדיון שנרשם על ידי מר נחמני. 13. מר נחמני הצהיר כי אי זכאותו של התובע למענק יובל הוסבר לו בפגישה שהתקיימה ביום 27.7.00 וכי בפגישה ניכר היה שהתובע מודע לאי זכאותו למענק יובל, שכן התובע ניסה לשכנעו להסכים לאשר בעניינו משכורת קובעת בגובה 75% משכר מנכ"ל, בטענה שחמשת האחוזים הנוספים יהוו "פיצוי" בגין מענק היובל (ס' 35 לתצהיר מר נחמני). גם מר שדות הצהיר כי בפגישה שנערכה ביקש התובע שתאושר לו גימלה על בסיס 75% משכר מנכ"ל כך שה- 5% הנוספים יהוו פיצוי בגין מענק היובל, כך שהתובע היה ער לכך שבעת שתשולם לו גימלה כנגזרת משכר מנכ"ל לא יהא זכאי למענק יובל (סעיף 13. ב. לתצהירו). כשנשאל מר שדות נשאל לעניין אזכור עניין מענק היובל בפגישה השיב: "ש. נושא מענק היובל עלה בישיבה המשותפת עם מר נחמני ב- 27.7.00? ת. בהחלט. ש. במסגרת הישיבה הודע לתובע כי לא יהא זכאי למענק יובל? ת. בהחלט כן. זו היתה תשובתו של מר נחמני" (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 21-27). 14. מעבר לאמור, בסיכום הפגישה שנערך על ידי מר נחמני כבר במהלך הפגישה, נכתב כי התובע לא יהיה זכאי למענק יובל (סעיף א' לעמוד השני בסיכום הפגישה - נספח ג' לתצהיר מר נחמני). התובע טען כי מסמך זה היווה מזכר פנימי אשר לא הוצג בפניו מעולם וכי ההערה בדבר מענק היובל נרשמה מבלי שנדונה (ס' 18 לתצהירו), אולם נדמה כי אזכור אי הזכאות למענק יובל, אף אם בסוגריים ובשולי המסמך, מעיד על כך שעניין זה נדון בפגישה, אחרת סביר כי לא היה מוצא ביטוי במסמך מ"זמן אמת". 15. דומה כי ניתן ללמוד גם על ידיעתו של התובע ושל העד מטעמו, מר מורוזובסקי, על אי הזכאות למענק יובל לעובד שגמלתו נגזרת משכר בכירים, מסירובם של השניים לחשוף במהלך הדיון שמות של גמלאים שלטענתם ממשיכים לקבל מענק יובל על אף הצמדת גמלתם לשכר בכירים. מר מורוזובסקי העיד כי ידוע לו על גמלאים בעירייה המקבלים גימלה כנגזרת משכר בכירים וממשיכים לקבל מענק יובל (עמ' 4, ש' 22-25). גם התובע העיד כי הוא מכיר מקרים של גמלאים שפרשו בתנאים שלא נופלים מתנאי פרישתו ומקבלים מענק יובל (עמ' 8,ש'6-8). אולם הן התובע והן מר מורוזובסקי סירבו לחשוף את שמותיהם של אותם גמלאים, מחשש שמא יופסק לאותם גמלאים תשלום מענק היובל. על פי עדותו של מר מורוזובסקי, במסגרת הליך אחר, בו הוזכר שמה של הגב' אילנה שמעוני כעובדת אשר ממשיכה לקבל מענק יובל, למיטב ידיעתו, הופסק תשלום המענק (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 22-33). 16. ויודגש, מר נחמני הצהיר מפורשות כי בשום מקרה, לא אושר תשלום מענק יובל לעובדים המקבלים גימלה לפי שכר בכירים, אף אם עובדים אלה השתכרו קודם לפרישתם על פי ההסכמים הקיבוציים. על פי עדותו, הממונה אף הורה על הפסקת תשלום מענק יובל, במקרים בהם התגלה כי משתלם מענק יובל לעובדים המקבלים גימלה כנגזרת משכר בכירים (סעיף 40 לתצהירו). מעדותו זו של מר נחמני ומעדותם של התובע ושל מר מורוזובסקי באשר לשלילת המענק מגמלאית ששמה נחשף בהליך אחר וסירובם למסור שמות גימלאים אחרים ששכרם נגזר משכר בכירים הממשיכים לקבל מענק יובל, נמצאנו למדים כי אותה מדיניות יושמה לגבי כלל הגמלאים ולא רק לגבי התובע וכי התובע ויו"ר ההסתדרות היו מודעים לכך שלא קיים כל בסיס חוקי או הסכמי לדרישה להמשך תשלום מענק יובל לגמלאי ששכרו נגזר משכר בכירים, דוגמת התובע. 17. אף לו היינו מקבלים את גרסתו של התובע בדבר אי העלאת עניין מענק היובל בפגישה שנערכה להסדרת תנאי פרישתו, הוכח בפנינו כי כלל לא ניתן לאשר לתובע תשלום מענק יובל מרגע שהוצמד שכרו לשכר בכירים. המקור לתשלום מענק יובל הינו בהסכם קיבוצי החל אך ורק על הדירוגים המקצועיים והמנהליים והמענק ניתן לעובדים שגימלתם משולמת על בסיס משכורת קובעת בהעסקה על פי דירוג ודרגה. מרגע שהוצמדה גמלתו של התובע לשכר בכירים, גימלתו אינה משולמת עוד על פי ההסכמים הקיבוציים. לפני פרישתו שכרו של התובע אכן שולם לו על פי ההסכמים הקיבוציים החלים ועל כן, לפני פרישתו היה התובע זכאי למענק יובל. עם זאת, משבמסגרת תנאי פרישתו אושר לתובע שכר קובע לגימלה הצמוד לשכר בכירים, התובע לא היה זכאי עוד לתשלום מענק יובל המשולם על פי ההסכמים הקיבוציים. שכר המשולם כנגזרת משכר בכירים אינו מזכה בהטבות מכוח ההסכמים הקיבוציים והתובע אינו יכול ליהנות משני העולמות ולקבל הטבות על פי שני המסלולים. 18. גם טענת התובע בדבר זכאותו לתשלום מענק יובל בדומה לעובדי מדינה בחוזה בכירים, בין היתר מכוח הוראות התקשי"ר, אין לה על מה שתסמוך. התובע לא הוכיח בכל אופן כי התקשי"ר חל על עיריית חיפה ואף לא הניח כל תשתית עובדתית להשוואה בין עובדי עיריה לעובדי מדינה המועסקים בחוזה בכירים. משכך, דין הטענה להידחות. 19. התובע טען כי קיבל בחודש הראשון לפרישתו מענק יובל (בחודש 09/00). אולם, על פי הנתונים שהוצגו בפנינו, בחודש 09/00 בו שולם לתובע מענק יובל בפעם האחרונה, התובע עדיין עבד וקיבל שכר לפי דירוג ודרגה. התובע פרש אף על פי גרסתו בחודש 10/00, כך שבפועל לא שולם לו מענק יובל בתקופה בה היה גמלאי. יצויין כי התובע לא טען ואף לא הוכיח כי קיבל בגמלתו במהלך התקופה שמאז פרישתו, רכיב שכר כלשהו שמקורו בהסכמים קיבוציים, לרבות גמול השתלמות, על אף שקיבל רכיב זה ואחרים בתקופת עבודתו. 20. מעבר לאמור, הנתבעות טענו ואף הוכיחו בפנינו כי הצמדת גימלתו של התובע לשכר בכירים היטיבה עמו, שכן לו היה התובע מקבל גמלה על פי שכרו הקובע לפנסיה בהתאם להסכמים הקיבוציים, היה מקבל גמלה בתנאים פחותים מכך. כך למשל, על פי עדותו של מר נחמני, כבר בעת פרישתו, עמד סכום הגימלה שניתן לתובע על סכום הגבוה בכ- 2,370 ש"ח ממה שהגיע לו על פי דירוגו ודרגתו. שכרו הקובע של התובע לגימלה ביום פרישתו עמד על כ- 17,728 ש"ח, כך שבפועל היה זכאי לגימלה בשיעור של 70% מסכום זה, דהיינו, כ- 12,409 ש"ח (ר' תחשיב - נספח נ/8 לתצהיר העירייה). לעומת זאת, 70% משכר מנכ"ל רשות מקומית בדרגה 10, היוו, כבר בעת פרישתו של התובע, משכורת קובעת של 21,113 ש"ח (שכן שכר מנכ"ל רשות מקומית כאמור בשנת 2000 עמד על סך של 30,162 ש"ח). היות והתובע זכאי לגימלה בשיעור של 70% מסכום זה, זכאי היה התובע לגימלה של 14,779 ש"ח (סעיף 23 לתצהיר מר נחמני). מעבר לאמור, על פי עדותו של מר נחמני, הצמדת הגימלה לשכר בכירים מבטיחה עדכון הגימלה על פי השכר הממוצע במשק, בעוד גימלה המשולמת בהתאם לשכר קובע לפי דירוג ודרגה מתעדכנת בהתאם למנגנוני העדכון לפי חוק הגמלאות או על פי הסכמים קיבוציים הקובעים עדכון, באופן שגימלה כאמור נשחקת שחיקה משמעותית תוך זמן קצר יחסית. מר נחמני ומר שדה הצהירו כי כבר בסמוך לפרישת התובע, בתאריך 1.1.01, עודכן שכר הבכירים באופן שעלה ב- 10% וכתוצאה מכך מכך עלתה גמלתו של התובע בכ- 1,500 ש"ח, בעוד לו היה התובע מקבל גימלה על פי דירוגו ודרגתו, היה שכרו מעודכן בתקופת זו בכ- 500 ש"ח בלבד (כתוצאה משתי תוספות יוקר של 2.1% ו- 3.82%) (ר' סעיפים 24-25 לתצהיר מר נחמני, ס' 18.ב. לתצהיר מר שדה). התובע לא סתר נתונים אלו וכל שטען הוא טענה כללית לפיה לו היה פורש לפי דירוג ודרגה לא היה מקבל גמלה נמוכה יותר. 21. הנתבעות הדגישו כי התובע הינו הגימלאי היחיד שפרש מהעירייה כשהוא מועסק על פי דירוג ודרגה, אשר קיבל אישור לתנאי גימלה הצמודים לשכר בכירים על אף ששכרו הקובע לא חרג מ- 82.5% משכר מנכ"ל, ובמסגרת זו אושרה לו משכורת קבועה הגבוהה ממשכורתו הקובעת האמיתית, כך שמדובר בהטבה משמעותית ביותר. מר נחמני נשאל בחקירתו מה היה שכרו הכולל של התובע לפי מסלול דירוג ודרגה והשיב: "במשכורת הקובעת נכללו הרכיבים שפורטו בסעיף 2א'-עד ז ויכלו להכלל גם היום וזה מביא אותו לשכר קובע הרבה יותר נמוך, שהוא בסדר גודל של בין 55% ל- 60% שכר בכירים. אני הבהרתי את זה לתובע בפגישה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ואמרתי לו שההסדר שאנו הולכים עליו הוא הסדר מטיב. זה המקרה היחידי בכל תקופת עבודתי שאשרנו שכר קובע גבוה מהשכר הקובע שהיה על פי דירוג ודרגה. כל אלו שקבלו משכורת קובעת של 75% אלה אנשים שהשכר הקובע שלהם היה גבוה משמעותית מ- 75% משכר מנכ"ל. היום לא הייתי עושה זאת בכלל" (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 15-22). גם בתצהירו הצהיר מר נחמני: "אין לי ספק כיום, לאחר הנסיון שנצבר בטיפול בחריגות שכר לאחר ההסכם הקיבוצי, לא הייתי מאשר הסכם דומה" (סעיף 27 לתצהירו). 22. יצויין כי כשנשאל התובע באם הוא מוכן כיום לחזור להחלטת הממונה המקורית כך שגמלתו תשולם לו לפי דירוג ודרגה תוך קבלת מענק יובל השיב: "בעקרון כן. בתנאי שיתנו לי את התנאים שיכולתי לקבל במקום עבודתי בלי שהממונה על השכר יתערב". (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 35-36). ברי כי לא ניתן לחזור לתנאים שקיבל התובע טרם התערבות הממונה ומשכך נכונותו של התובע לכאורה לחזור לתנאי פרישה לפי דירוג ודרגה, אין בה ממש בנסיבות העניין. מכל מקום, לתובע הוצעה עוד טרם פרישתו האפשרות לפרוש בשכר קובע המבוסס על דירוג ודרגה תוך זכאות למענק יובל והתובע בחר באפשרות של הצמדה לשכר מנכ"ל. מעבר לכך, הממונה על השכר הבהיר כי הוא מוכן, גם כיום, לחזור בו מההסכם על הצמדת שכרו הקובע של התובע לשכר בכירים, כך שהתובע יקבל גימלה על פי משכורת קובעת בהתאם להסכמים הקיבוציים ובכלל זה יהיה זכאי גם למענק יובל. 23. לסיכום, משעה שהוצמדה גמלתו של התובע לשכר בכירים, שכרו המקורי לפי דירוג ודרגה, על כל הזכויות הנלוות לו, חדלו מלהתקיים בעניינו. ההסדר שהושג בין הצדדים בא במקום ההסדר הקודם לו היה זכאי התובע ולא בנוסף לו. התובע למעשה מבקש לאחוז בחבל משני קצותיו ולקבל את ההטבות על פי שני המסלולים - להצמיד שכרו לשכר בכירים ובה בעת לקבל זכויות על פי ההסכמים הקיבוציים. בענייננו הובהר גם כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים הינו הסדר המיטיב עם התובע. התובע עצמו בחר בהסדר זה טרם פרישתו ואף לא הביע נכונות של ממש לחזור למצב המקורי ולקבוע גמלתו בהתאם לשכר קובע לפי דירוג ודרגה. 24. לאור כל האמור, התובע לא הוכיח כי הוא זכאי להמשך תשלום מענק יובל ממועד פרישתו. משכך, הן התביעה לסעד הצהרתי והן התביעה הכספית הנלווית - נדחות. סוף דבר 25. התביעה נדחית. 26. בשים לב לכך שהתובע הינו גמלאי - אין צו להוצאות, על אף דחיית התביעה. 27. התובע ישא בתשלום אגרה נדחית, ככל שחלה.הצמדה לשכרשכר בכירים