קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות בקשת פירוק בגין עוולה מתמשכת: לפני בקשה מטעם רשם העמותות (להלן: "הרשם") למתן צו פירוק כנגד העמותה לקידום החינוך התורני ע"פ שיטת ברקאי במכמש והאיזור (להלן: "העמותה"), אשר טוענת כי יש לדחות הבקשה על הסף מטעמי התיישנות וכן מטעמי מניעות וחוסר תום לב. רקע כללי 1. ביום 7.8.09 הוגשה על ידי רשם העמותות בקשה לפירוק העמותה, בעיקרה מן הטעם כי פעולות העמותה מתנהלות בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה. המדובר בעמותה שהתאגדה ביום 4.9.95 לשם קידום החינוך התורני לילדי מכמש והסביבה על פי שיטת ברקאי. 2. בעקבות תלונות ועד ההורים בגין תפקוד העמותה ומנהל הכספים מר אלדד גבריאלי, אי קבלת דוחות כספים ומאזני בוחן, מונה מטעם הרשם רו"ח מאיר שקד לבצע בדיקת עומק לעמותה. היה זה ביום 3.7.00. הדוח הוגש ביום 24.7.01, אשר כלל ממצאים חמורים. בשנת 2006 החל הרשם בפעולות ודרש מהעמותה מסמכים, אולם לא קיבלם והעמותה אף לא הגיבה לממצאי הדוח. כנגד מר גבריאלי הוגש כתב אישום בגין עבירות שבוצעו, הליך שטרם הסתיים. ביום 21.5.08 הגיע לרשם פסק דין שניתן בת.א. (שלום י-ם) 12735/01 , בתביעת העמותה החדשה (להלן: "התובעת") נגד העמותה ואח'. אותה תובעת, כך בפסה"ד, הינה עמותה שהוקמה ע"י הורי תלמידי בית הספר והחליפה את העמותה בניהולו. בשנת 2000 הכירה רשת אל המעיין בתובעת כמחליפת העמותה, וב-2002 הוכרה התובעת על ידי משרד החינוך. פסק הדין חייב את העמותה וגבריאלי בסכומים מסוימים, החזר כספים, והחזר רכב. 3. הרשם מבקש את הפירוק מכח סעיף 49 לחוק העמותות. לאחר הגשת הבקשה ניתן פסק דין בערעור שהוגש על פסק הדין הנ"ל, לבית המשפט המחוזי (ע"א 2351/08), , שלמעשה ביטל את פסק הדין בערכאה הראשונה. 4. בדיון ביום 13.1.09 טען ב"כ העמותה, כי לאור תוצאות הערעור אין מקום לפירוק. ב"כ הרשם טען שאין קשר בין הדברים וקיימות עילות פירוק שמכוחן יש לפרקה. אפשרתי לצדדים להתכונן לדיון בבקשת הפירוק, וביום 25.1.09 הגישה העמותה תגובה לבקשת הפירוק, ובין היתר טענה, כי יש לדחותה מחמת התיישנות, וביום 12.2.09 הגישה תצהירים מטעמה. ביני לביני הוגשה על ידי עמותת תומכי תלמוד תורה מכמש, שהתאגדה במטרה להחליף את הפעילות בעמותה (להלן: "העמותה החדשה"), ואפשרתי לה לטעון את טענותיה. 5. בקליפת אגוז, טוענת העמותה כי הואיל ודוח רו"ח שקד הוגש ביום 20.3.01, לפיכך חלף המועד להגיש בקשת פירוק משחלפו מאז למעלה מ-7 שנים, וכך אף לעניין הדרישה ליתן מסמכים. העמותה זנחה בסיכומיה את הטענה בדבר מניעות וחסר תום לב. לעניין זה, הצדדים סיכמו טענותיהם, ומכאן החלטתי זו. דיון כללי 6. ראשית אסיר מעל הדרך את טענת העמותה לפיה אין מקום לצרף את העמותה החדשה להליך, הן מן הטעם שלא הוגשה בקשה כראוי, וכן כי תקנה 73 לתקנות החברות (פירוק) התשמ"ז - 1987, (להלן: "תקנות הפירוק"). כך גם לעניין סעיף 54 לחוק העמותות. העמותה החדשה למעשה מצטרפת לבקשת הפירוק באשר לטענתה, בהיותה חליפה של העמותה, הרי אם יישארו כספים בקופת העמותה, הרי שבית המשפט יהא רשאי להעבירם למוסדות או למטרות אחרות או מטרה קרובה, כפי שמורה סעיף 58(א) לחוק העמותות (כפי שתוקן ב-2007). בין כך ובין אחרת, לעניין הטענות המועלות על ידי העמותה, אין נפקות לצירוף העמותה החדשה, ואם במהלך הפירוק תסבור שיש מקום לנקוט בהליך כלשהו, תעשה כן כטוב בעיניה. טענת ההתיישנות 7. העמותה סומכת ידיה בטענה זו על שי אדנים: הראשון, דוח החוקר רו"ח מאיר שקד ניתן בשנת 2001, ולפיכך אם ממצאיו הם העילה לפירוק, הרי שמדובר בהליך אזרחי ולפיכך חלפו 7 שנים. טענה זו יש לדחות, ולו מן הטעם שהדוח היווה את הבסיס להליך בבית משפט השלום שהסתיים בשנת 2008, הוגש עליו ערעור שנדון ביום 7.1.09. בבקשה שהגיש ב"כ העמותה ביום 16.12.08, ביקשה לדחות את הדיון לאור הדיון בערעור, תוך שהוא מציין: "... דיון בערעורם של המבקשת [העמותה - י.ש.] ומשפ' גבריאלי על פסק דינו של בית ביהמ"ש השלום הנכבד בירושלים ת.א. 12735/01 (מפי כב' השופטת הגב' מלכה אביב) עליו נסמכת בין היתר בקשת הפירוק (פסה"ד צורף לבקשת הפירוק כצרופה ו')".(שם,שם). (ההדגשה - אינה במקור). עולה אפוא, שאף העמותה רואה בהליך האזרחי שננקט כעילה לפירוק, ומשזה הסתיים רק בשנת 2008, הרי שמרוץ ההתיישנות החל בשנה הנ"ל. ייתכן שבמקרה דנן ניתן להחיל את הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958, חרף שלא רשם העמותות הגיש את התובענה בבית משפט השלום, מכל מקום יש בהליכים הללו כדי להסביר ולהצדיק את הגשת בקשת הפירוק בעילה השניה - דרישה להציג מסמכים שלא נענתה. 8. האדן השני הוא אפוא, הדרישה להמצאות מסמכים. כאן טוען ב"כ העמותה כי אין חולק על כך כי דרישה על פי סעיף 38(א) לחוק העמותות אינה מתיישנת, אולם הוא מסייגה בכך שמדובר אך ורק לעניין מסמכים שאינם קשורים לממצאי דוח החקירה, אלא לאלה המפרטים בסעיף 4 לנספח ד(1) לבקשת הפירוק. ב"כ העמותה מסכים כי מדובר ב"עוולה נמשכת" (בש"א (ירושלים) 4460/08 פקיד שומה רמלה נ' עו"ד צור יהודה, מנהל מיוחד, ) (להלן: "פרשת פ"ש רמלה"). אינני רואה בהסתייגות הנ"ל ממש, באשר מדובר בשלל מסמכים והסברים שנדרשו מהעמותה הן בקשר עם הדוח, ונאמר בבקשה במפורש: "בנוסף, אבקש לקבל מסמכים והבהירות כמפורט להלן:..." (שם, סעיף 4). מכתב הדרישה הינו מיום 3.12.06, ואין מחלוקת שדרישה זו לא התיישנה מכל היבט שהוא. על משמעות עוולה נמשכת עומדת כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (22.6.08) כדלקמן: "ארוע עוולתי נמשך, המוליד עילות תובענה מתחדשות ונזק מתחדש, עשוי להתרחש, בין היתר, בעוולות הרשלנות והסגת הגבול. הפרת החובה באופן מתמשך, עשויה להוליד עילה חדשה מדי יום, וההתיישנות תחול על אותו מקטע של עילות מתחדשות אשר ממועד היווצרותן ועד להגשת התביעה חלפה תקופת ההתיישנות. היא לא תחול על אלה שממועד היווצרותן כאמור ועד למועד הגשת התביעה טרם חלפה תקופת ההתיישנות. התייחס לכך השופט ברנזון בע"א 35/71 חב' ישראל אוסטרליה להשקעות נ' מושב בני דרור, פד"י כז(1) 225, 228-9: במקרה שיש הפרת חובה הולכת ונמשכת מצד הנתבע הגורמת ברציפות נזק לתובע, הרי עילת תובענה חדשה נולדת בכל יום, ואם ההפרה והנזק הנובע ממנה נמשכו פרק זמן העולה על תקופת ההתיישנות, יחסום חוק ההתיישנות - אם הנתבע מסתמך עליו - את תובענת התובע על הנזק שאירע לפני התאריך הקובע, אך לא על הנזק שאירע אחריו. כן עשוי להתרחש בעולת הסגת-גבול במקרקעין..." (שם, פסקה 32). הגם שמדובר במקרה דשם בתחום שונה מאשר בו קא עסקינן, יחד עם זאת, יש להפריד בין שאלת ההתיישנות, לגביה כבר נקבע כי חל הוא גם בהליכי פשיטת רגל (ראו ע"א 402/77 אריה גולדמן נ' יחיאל הרמן, פ"ד לב(2), 421), לבין היות אי תשלום חוב בבחינת "עוולה" מתמשכת. לאור כל האמור, אני דוחה את טענת ההתיישנות. בהינתן שהוגשה תעודת השלמה, אני מורה בזאת על פירוק העמותה. צו פורמלי להינתן, בו יפורט אם נחוץ בשלב זה מינוי בעל תפקיד. בשולי ההחלטה אתייחס לנושא הוצאות העד רו"ח שקד לדיון ליום 17.2.09. אני קובע את שכרו בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ שישולם, בשלב זה, על ידי מזמינו. עוולהפירוק חברההתיישנות