קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות בשל מצב בריאותי ללא ידיעת המעסיק / התפטרות מטעמי בריאות בלי ליידע את המעסיק על הבעיה הרפואית: עסקינן מחד, בתביעה לתשלום פיצויי פיטורים בטענה של התפטרות התובע מטעמי בריאות בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), ולתשלום יתרת שכר שלא שולמה לו ע"י הנתבעת, ומאידך, בתביעה שכנגד מטעם הנתבעת ועניינה חיוב התובע בגין נזקים שנטען שהוא גרם לה עקב הפסקת עבודתו אצלה. במסגרת פסק דין זה ומטעמי נוחות, יקראו לצדדים, גם בפרק המתייחס לתביעה שכנגד באופן כדלקמן: לתובעת שכנגד - "הנתבעת", לנתבע שכנגד- " התובע". העובדות הצריכות לענייננו הנתבעת הינה חברה לתעשיית מתכת שמפעלה שוכן היום באזור התעשייה של העיר עכו. לפני כן ועד לשנת 1997-1998 שכן המפעל באזור התעשייה בקריית ביאליק, (צור שלום). התובע עבד בנתבעת מיום 9/3/1993 במשך כ- 11 שנים, ועד לחודש 4/2004, שאז התפטר מעבודתו. במהלך תקופת עבודתו בנתבעת לקה התובע בשמיעתו. ביום 1/4/04 נבדק התובע בידי רופא א.א.ג אשר קבע כי: "תופיות האוזניים תקינות בבדיקות שמיעה מהתאריכים 4.10.02, 7.12.03, ליקוי שמיעה תחושתי-עצבי דו צדדי בתחום התדרים הגבוהים". (ראה: נספח "ד" לתצהיר התובע). התובע הופנה לרופא תעסוקתי כאשר מטרת ההפניה היתה "התאמת מקום עבודה". ביום 6/5/04, ניתן אישור המחלקה לרפואה תעסוקתית ולתובע הונפקה תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, בה נקבע הממצא הקליני: "ליקויי שמיעה דו צדדיים עם החמרה בטונים הגבוהים." (ראה: נספח "ד1" לתצהיר התובע). לצורך המשך עבודתו בנתבעת קבע הרופא התעסוקתי כי: "הוא מסוגל להמשיך בעבודה מתאימה אחרת ללא חשיפה לרעש מזיק". ביום 1/6/04, הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי טופס הודעה על פגיעה בעבודה (ראה: נספח "ג" לתצהיר התובע). המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת התובע, וסירב להכיר בליקוי השמיעה שלו כפגיעה בעבודה. כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי הגיש התובע תביעה לבית דין זה במסגרת תיק בל 5266/05, שהדיון בה עדיין תלוי ועומד בפני מותב אחר. ביום 27/5/04, שלח מר עוזי שחף, מנכ"ל הנתבעת (להלן: "המנכ"ל", "מנהל הנתבעת" ו/או "עוזי"), מכתב לתובע בו הלין על היעדרותו הממושכת מבלי להודיע ו/או להתריע על כך בפני הגורמים המוסמכים בנתבעת. כן ציין המנכ"ל במכתבו כי הנתבעת רואה בתובע כמי שהתפטר מרצונו וכמי שאינו זכאי לתשלום זכויות למיניהן בגין הפסקת עבודתו בנתבעת. (ראה: נספח "ה" לתצהיר התובע). ביום 22/6/04 שלח התובע, באמצעות עו"ד מנחם גושן, מכתב למנכ"ל הנתבעת ובו דרש לשלם לו את מלוא זכויותיו בגין עבודתו בנתבעת, בטענה שהוא התפטר, בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים. (ראה: נספח "ט" לתצהיר מנכ"ל הנתבעת). ביום 7/7/04, שלחה הנתבעת באמצעות עו"ד קליין מכתב תשובה לתובע , ובו דחתה שוב את דרישתו לתשלום פיצויי פיטורים והאשימה אותו בגרימת נזקים רבים עקב היעדרותו הממושכת ללא מתן הודעה מראש. יחד עם זאת, הודתה הנתבעת במכתבה זה בזכאות התובע לפדיון 12 ימי חופשה ולתשלום דמי הבראה בסך 1,428 ₪, אך טענה לזכותה לקזז סכומים אלה כנגד הנזק, שלטענתה גרם לה התובע, בין היתר, עקב היעדרותו הממושכת והפסקת עבודתו ללא הודעה מתאימה. (ראה: נספח "ג" לכתב ההגנה). ביום 19/7/05, ולצורך תביעתו דנן, עבר התובע בדיקה נוספת אצל ד"ר אמיר גורי, מומחה למחלות א.א.ג, אשר קבע בחוות דעתו מיום 7/9/05 כי: "לאור האמור לעיל אני סבור שבעקבות עבודתו ברעש מזיק במפעל ארבל תעשיות מתכת נגרם לתובע ליקוי שמיעה בתדרים הגבוהים בלבד שאינו מזכה בנכות צמיתה - 0% לפי סעיף 72(א)(1) וטנטון תמידי בגינו הוא זכאי לנכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 72(4)ד לתקנות המל"ל." (ראה: נספח "ו" לתצהיר התובע). ביום 6/9/04 הוגשה התביעה דנן ובמסגרתה בקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים בגין התפטרות בשל מצב בריאותי לקוי, לתשלום שכר עבודה בגין החודשים אפריל - יולי, בהם ולטענתו לא הציעה לו הנתבעת תפקיד חילופי המתאים למגבלותיו הרפואיות. כאמור, יחד עם הגשת כתב הגנה מטעמה, הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד, במסגרתו נטען כי נגרמו לה נזקים כספיים רבים עקב עזיבתו הפתאומית של התובע את עבודתו אצלה מבלי שייתן בידה שהות מספקת להתארגן ולגייס עובד אחר במקומו. הנתבעת טענה עוד כי, עקב התנהגותו של התובע בוטלו הזמנות רבות והוחזרה אליה סחורה שהוא טיפל בה ושנתגלתה כפגומה. הנתבעת העמידה את נזקיה אלו על סך 180,154 ₪. 11. ביום 30/3/06, ובפתח הישיבה שנקבעה לשמיעת ראיות הצדדים, הודיעו ב"כ הצדדים על כך, שהגיעו ביניהם להסדר דיוני שעיקרו; ויתור הדדי על חקירת המצהירים משני הצדדים, צירוף תיק המל"ל כחלק מחומר הראיות בתיק, ובקשה שבית הדין ייתן את פסק דינו על סמך החומר שהוגש לתיק וסיכומים בכתב שיוגשו בהמשך על ידם. גדר המחלוקת 12. האם השכיל התובע להוכיח כי התפטר מחמת מצבו הרפואי על פי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים ? 13. האם הוכיחה הנתבעת/התובעת שכנגד, כי נגרמו לה הפסדים כספיים עקב היעדרותו הממושכת של התובע ? המסגרת המשפטית 14. לשון סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קובעת לאמור כי : "6. התפטרות לרגל מצב בריאות לקוי התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים...". הסעיף הנ"ל מונה מספר תנאים מצטברים אותם צריך עובד מתפטר למלא על מנת שתקום לו הזכות לפיצויי פיטורים והם, שהעובד" התפטר עקב מצב בריאותו וכי הייתה "סיבה מספקת" להתפטרות. 15. נטל ההוכחה כי מתמלאים התנאים הקבועים בסעיף 6 מוטל על העובד. 16. בהתאם להלכה הפסוקה התפטרותו של העובד צריכה להיות "לרגל" מצב בריאותו - היינו שהגורם להתפטרות היה מצב בריאותו. עוד נפסק, כי התנאי בדבר הקשר הסיבתי בין מצב בריאותו של עובד לבין זכאותו לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרותו ממקום העבודה, מחייב לתת את הדעת לא רק למצב בריאותו של העובד, אלא גם לתנאי עבודתו המיוחדים במקום עבודתו ( ראה: ע"ע 1214/02 ישראל שיטרית נ. סטופ אש בע"מ ( מיום 27/1/03- פורסם במאגר ממוחשב); דב"ע 48/98 גיסמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 130, 138- 139). 17. כמו כן, בית הדין בודק, הן את תחושותיו הסובייקטיביות של העובד והן את הממצאים הרפואיים האובייקטיבים כאשר לנסיבות העניין יש חשיבות רבה, כגון מוגבלות רפואית זמן רב לפני ההתפטרות. 18. כאשר יש מניעים נוספים להתפטרות אשר אינם קשורים למצב הרפואי, אין הדבר מונע "התפטרות בדין מפוטר", ובלבד שהמניע הרפואי הוא אמיתי וממשי והוכח קשר בינו לבין ההתפטרות. 19. באשר לתעודות הרפואיות, על העובד המתפטר מוטל נטל הראיה, ולפיכך הוא חייב להציג מסמכים רפואיים התומכים בתביעתו המתייחסים לתקופה הרלוונטית של עבודתו. 20. אכן, מצב בריאותי קשה - כשלעצמו - אינו תנאי מספיק לקיומה של זכאות לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרות. דרישת הקשר הסיבתי מחייבת לבחון את מידת הקשר בין המצב הבריאותי לבין תנאי העבודה, ובכלל זה את סביבת העבודה הספציפית של העובד ובמקרה המתאים, את הצעותיו של המעביד לשינוי או להתאמה של תנאי העבודה למצבו הבריאותי של העובד. 21. בחינת קיומם של התנאים בכל מקרה ומקרה נעשית על יסוד ממצאים מקצועיים - רפואיים ועל יסוד אמות מידה אובייקטיביות. פשיטא, שעובד לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים אף אם מצב בריאותו לקוי, אם התפטר ממקום בו תנאי העבודה שלו מאפשרים לו - מבחינה אובייקטיבית - להמשיך לעבוד. עובד שאינו רוצה להמשיך לעבוד, לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים רק בשל כך שמצב בריאותו לקוי. עוד נקבע, כי לתחושתו הסובייקטיבית של העובד החולה במקרה זה, יש ליחס משקל לא מבוטל אם תחושה זו מגובה במסמכים רפואיים מתאימים. (ע"ע 1214/02 ישראל שטרית נ' סטופ אש בע"מ, פד"ע לח 838). 22. למרות שקיימת חובת הודעה מוקדמת על כוונת "התפטרות בדין מפוטר", מחמת מצב בריאות לקוי, אי אפשר לומר באופן קטגורי, כי עובד ששתק במעמד ההתפטרות, אך הוכיח בפני בית הדין בצורה ברורה וחד משמעית, כי התפטרותו נבעה ממצב בריאותי לקוי, יפסיד את פיצויי הפיטורים. (דב"ע לב/ 56-3 ד"ר נוביצקי ואחרים נ' ציונה ביאדר, פד"ע ד 259, 261). יישום - מן הכלל אל הפרט 23. כאמור שעל מנת לבסס את תביעתו לעניין תחולתו של החריג הקבוע בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, על התובע להוכיח באמצעות תיעוד ומסמכים רפואיים כי מצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך בעבודתו וכי מצבו הבריאותי ותנאי העבודה ושאר נסיבות העניין מהווים סיבה מספקת להתפטרותו. ממצאים רפואיים 24. להוכחת מצבו הבריאותי הציג התובע את המסמכים הרפואיים כדלקמן: א. תעודה ראשונה לנפגע בעבודה מיום 6.5.04, מרופא תעסוקתי של מרפאה מקצועית של קופ"ח כללית בעכו. בתעודה זו קבע הרופא התעסוקתי כי התובע מסוגל להמשיך בעבודה מתאימה "ללא חשיפה לרעש מזיק". ב. הפניה לרופא תעסוקתי מיום 1.4.04 עקב ממצא של ליקוי שמיעה תחושתי עצבי דו צדדי בתחום התדירויות הגבוהות. ג. חוו"ד של מומחה א.א.ג. מטעם התובע, ד"ר אמיר גורי מיום 7.9.05 אשר קבע כי כל בדיקות השמיעה למעט האחרונה שבוצעה ע"י אילונה הולדשטיין , מטעם המוסד לביטוח לאומי, מתאימות לנזק מושרה רעש ואינן קלאסיות לבחור צעיר ללא גורמי סיכון אחרים לליקוי שמיעה , מלבד לרעש מזיק בעבודה במשך 11 שנים. לכן יש לקשור לדעתו בין ליקוי השמיעה לתנאי עבודתו. בעניין הטנטון קבע המומחה, ד"ר גורי, כי אמנם מדובר בתלונה סובייקטיבית הנלווית פעמים רבות לליקוי שמיעה, אולם ממצא של ליקוי שמיעה בתדרים הגבוהים בשתי האוזניים אצל התובע, על רקע חשיפה לרעש מזיק בעבודתו, כאשר שתי בדיקות מאפייני טנטון שבוצעו לו אצל שתי בודקות שונות הצביעו על ממצאים כמעט זהים ואופייניים לטנטון תמידי, מצדדים במסקנה שתלונותיו ותיאורו את הטנטון נכונים ומהימנים. לדעת המומחה יש לקבוע לתובע 0% נכות צמיתה בגין ליקוי שמיעה, ו-10% בגין הטנטון. 25. למעשה, הנתבעת לא סתרה את המסמכים הרפואיים הנ"ל ולא את תוכנם. משכך אנו קובעים כי התובע אכן הוכיח את מצבו הבריאותי, בין היתר במסמכים רפואיים של רופא תעסוקתי מטעם קופ"ח, שאין חולק שהינה מוסד רפואי ניטרלי וזאת בנוסף לחוות דעת של רופא מומחה מטעמו, ולפיהם על התובע להימנע מעבודה בחשיפה לרעש מזיק. 26. ודוק, הכלל הוא כי הזכות לפיצויי פיטורים בעילה של מצב בריאות, אינה קשורה כלל וכלל בקשר סיבתי כלשהוא בין העבודה לבין אותו "מצב בריאות". אין המדובר בעילה שברשלנות או בעילה שביסודה קשר סיבתי כלשהוא בין העבודה לבין התוצאה, אלא ולצורך העניין, הקשר היחידי הוא בין מצב הבריאות והעבודה (ראה דב"ע לו/132-3 כרמי שלמה בע"מ נ. אריה הרצפלד פד"ע ח' 137). אולם, בנסיבות המקרה ונוכח סוג הבעיה הבריאותית ממנה סובל התובע, ליקוי שמיעה, קיימת חשיבות רבה לתנאי העבודה של התובע בנתבעת, לרבות קיומו או אי קיומו של רעש מזיק במקום העבודה שלו, בנוסף לשאר נסיבות העניין, וזאת לצורך ההכרעה בשאלת זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק. 27. בהקשר זה עלינו לבחון את שני העניינים כדלקמן: א. מהות עבודת התובע בנתבעת- האם היא כרוכה בעבודה ברעש מזיק, כתוצאה מאופי עבודתו על המכונות שעבד עליהם במפעל הנתבעת או בקרבתם של מכונות אלו. ב. האם התריע התובע בפני הנתבעת, קודם להתפטרותו, על מצב בריאותו ועל כוונתו להתפטר בשל כך, תוך מתן הזדמנות למעביד להציע לו עבודה מתאימה? ואם לא, מה ההשלכות של העדר הודעה כזו, בנסיבות העניין על גורל התביעה? מהות עבודת התובע בנתבעת 28. התובע הצהיר כי במשך 5 שנות עבודתו במפעל הנתבעת בצור שלום הוא הופקד על הפעלת מכונת הניקוב. כך טען כי, בתחילת עבודתו הפעיל מכונת ניקוב אחת מסוג אמדה, וכי בהמשך התווספו עוד שתי מכונות ניקוב שהוצבו אחת ליד השנייה, וכי הוא הופקד על הפעלת שתיים מהמכונות האלו, ועובד אחר הפעיל את המכונה השלישית. לטענתו שלושת המכונות הופעלו בו זמנית ובסביבתן שרר רעש חזק מאוד וכי במתכונת זו, הוא עבד 9 שעות ביום. לאחר המעבר של המפעל לעיר עכו, טען התובע שהוא עבד 8.5 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, כאשר מפעם לפעם הוא התבקש לבצע שעות נוספות ולעבוד גם בימי שישי. אמנם במפעל בעכו, הופקד התובע לאחר תקופת מה, על הפעלת מכונת הכיפוף, אולם ולטענתו, גם אז הוא היה חשוף לרעש חזק ממכונות הניקוב שהוצבו ליד ובסמוך למכונות הכיפוף עליהן עבד. (ראה: סעיף 15 לתצהיר התובע). התובע הוסיף כי רק במפעל בעכו, סופקו לעובדי הניקוב, עפ"י דרישתם, אטמי אוזניים (ראה: סעיפים 5-13 לתצהיר התובע). 29. בתמיכה בגרסתו צירף התובע תצהירם של שני עדים מטעמו, מר קדורה חאזם ומר בשתאוי שאדי, עובדים לשעבר במפעל הנתבעת בעכו. שני המצהירים אישרו כי, במפעל הנתבעת הוצבו המכונות אחת לידי השנייה כאשר כל העובדים במפעל, ללא קשר על איזו מכונה הם עבדו, סבלו מהרעש שייצרו כלל מכונות המפעל. שאדי בשתאוי שעבד בנתבעת בתפקיד ביצוע השחזות וליטושים, אישר כי, במשך החודשיים בהם עבד בנתבעת (בעכו), הוא ראה את התובע, שעבד בסמוך לו, עובר בין מכונות הניקוב לבין מכונות החיתוך לסירוגין, במשך כל יום העבודה, והכחיש את טענת המנהל של הנתבעת כי התובע עבד רק 2 שעות ביום על מכונת הניקוב וטען שהתובע עבד יום שלם ולפעמים הרבה יותר מאשר 9 שעות ביום. (ראה: סע' 11-12 לתצהירו). מר קדורה שעבד במפעל הנתבעת למשך חודשיים אחרי שהתובע עזב את עבודתו, בתפקיד מפעיל מכונת כרסום, השחזות וליטוש, הצהיר כי מפעילי מכונת הניקוב והכיפוף עבדו שעות רבות ולפעמים במשך 12 שעות ביום וכי הרעש במקום היה חזק מאוד. (ראה סעיף 10 - 11 לתצהירו). 30. לטענת התובע, כבר משנת 2002 הוא הרגיש ירידה בשמיעה ואז המליץ בפניו רופא א.א.ג להתרחק ממקור רעש מזיק. בבדיקה נוספת שהוא עבר בשנת 2003 הומלץ לו, בשנית, להתרחק ממקור רעש. (ראה: סעיפים 17-20 לתצהיר התובע). 31. מנגד ובאשר לתפקידיו של התובע במפעל הנתבעת, טען המנכ"ל, מר עוזי בתצהירו כי, בתקופה בה פעל המפעל בצור שלום עסק התובע בעיקר בהרכבת תריסים ומפוחים, אך החליף לפעמים ולזמנים קצרצרים את מר ביגלמן גיא, בזמן שהותו של זה בחופשה או במילואים על מכונת הניקוב ש מסוג "אמאדה 222", שהיא מכונה קטנה ואינה מפיקה רעש מזיק. ואילו בתקופת המפעל בעכו התובע לא הפעיל את מכונת הניקוב (ראה: סע' 6 לתצהירו). המנכ"ל הוסיף כי לאחר המעבר לעכו, התווספה עוד מכונת ניקוב מסוג אמאדה 245 שחתכה פחים בעובי גדול יותר ובמהלך שנת 2003 התווספה עוד מכונת ניקוב איטלקית שלטענתו שבתה יותר מאשר עבדה, וכי לצורך עבודה על מכונות אלו, הוכשרו ע"י מר ביגלמן מפעילי C.N.C., שהתובע לא היה אחד מהם. 32. לטענת מר עוזי, נדירים היו המקרים בהם פעלו שתי מכונות הניקוב, שהיו במרחק 4 מטר אחת מהשנייה, בו זמנית, מהסיבה ששתי המכונות הופעלו ע"י אותו מפעיל. לטענתו מכונת הכיפוף (דורמה), עליה עבד התובע, היתה במרחק כ- 10 מטר ממכונות הניקוב, וכי בכלל שטח המפעל השתרע על כ - 600 מטר כאשר במרכז המפעל נמצא המחסן ומסביבו פוזרו כ-10 המכונות, וכי המחסן שימש מעין בידוד בין המכונות שבמפעל (ראה: סע' 6ג - 6ה לתצהיר המנכ"ל). לגרסת מר עוזי, פרקי הזמן בהן עבדו מכונות הניקוב והכיפוף היה קצר ביותר, לכל היותר שעתיים ביום, וכך החשיפה לרעש שלהן הייתה לפרק זמן קצר (ראה: סע' 6ה לתצהיר המנכ"ל). מר עוזי הוסיף בתצהירו כי התובע לא עבד כמנקב בתקופת עכו, ואילו בתקופת צור שלום, הוא עבד הן על מכונת הכיפוף והן על מכונת הניקוב הבלתי מזיקה מסוג אמאדה 222. 33. לתמיכה בגרסת מנהל הנתבעת, הוגשו תצהירים מטעם גב' חגית ברגמן, מנהלת בנתבעת מאז שנת 2000, ומר גיא ביגלמן, מנהל משרד טכני. גב' חגית הצהירה כי התובע עבד בכיפוף הפחים ולא בניקוב וכי הוא החליף לזמן קצר את מר ביגלמן על מכונת הניקוב כאשר זה היה במילואים. עדה זו הצהירה כי זה היה גם המצב בתקופת המפעל בצור שלם , הגם שהיא לא עבדה במפעל בתקופה זו, (ראה סע' 1-3 לתצהירה). גב' ברגמן צירפה לתצהירה כרטיסי ניתוב המראים כי התובע עבד בכיפוף בתאריכים: 21/2/03, 10/1/02, 9/3/03, 5/3/03, 8/1/04, 24/2/04, 3/5/00. והוסיפה כי המרחק בין המכונה עליה עבד לבין מכונת הניקוב הינו של 10 מטר וכי התובע מעולם לא גילה בפניה שהוא עבר בדיקת שמיעה, ולא את תוצאותיה, ובכלל לא התלונן בפניה על בעיות שמיעה. 34. ואילו מר ביגלמן ששימש כמנהל משרד טכני ועבד כתכנת ומפעיל מכונות ניקוב מאז הוקם מפעל הנתבעת, חיזק בתצהירו את גרסת מר עוזי, בכך שהעיד כי בתקופת צור שלום עבד התובע על מכונות הזרקת פלסטיק והרכבת מאיצים ותריסים לענף מיזוג אויר, ועבד בניקוב על מכונת הניקוב הקטנה ולא מרעישה מסוג אמאדה 222, שניקבה פחים בעובי 1.5-1 מ"מ, ואף זאת לתקופות קצרות כאשר החליף אותו בעת שהותו הוא בחופשות או במילואים . יחד עם זאת, העיד מר ביגלמן כי במשך התקופה מ- 1/6/98 - שנת 2000 בתקופת המפעל בעכו, עבד התובע ככוון במכונות הניקוב מסוג 245 ו- 222 (ראה: סע' 4 לתצהירו), ואז הוכשר התובע להפעיל את מכונת הכיפוף דורמה. מר ביגלמן הוסיף כי מאז שנת 2000, הוא הכשיר מספר עובדים לעבודה על מכונת הניקוב, וכי בזמן שהוא שהה במילואים או בחופשה, החליף אותו התובע לזמני עבודה קצרצרים. יחד עם זאת, העיד מר ביגלמן כי עם המעבר לעכו נוספה מכות ניקוב 245 החותכת פחים בעובי יותר גדול, ומאוחר יותר בשנת 2003 נרכשה ע"י הנתבעת מכונת ניקוב איטלקית שלצורך הפעלתה הוא הכשיר מפעילי C.N.C לניקוב שהתובע לא היה אחד מהם, כך שהתובע לא הוכשר ולא עבד על המכונה האיטלקית. מר ביגלמן הוסיף כי, שאין מצב בו מכונות הניקוב המרוחקות אחת מהשנייה כ- 4 מטר יעבדו בו זמנית שכן הן מופעלות ע"י מפעיל אחד, עוד טען כי המרחק בין מכונת הניקוב למכונת הכיפוף עליה עבד התובע הינו של 10 מטר, וכי בכלל זמני הפעולה של הניקוב הוא קצר ביותר ונמשך שעה עד שעתיים ביום. לטענת מר ביגלמן רוב זמן העבודה על מכונת הניקוב הינו בתכנות המכונה ואילו זמן הניקוב בפועל מסתכם רק בשעה ליום עבודה. וגם מר ביגלמן טען כי התובע מעולם לא גילה באוזניו את בעיית השמיעה שלו וכי בכלל, במפעל התבעת אין רעש מזיק. 35. בניגוד לאמור לעיל בתיק של המל"ל שהוגש כראיה בתיק, נמצא מכתב מטעם מר עוזי מיום 25/4/05, המופנה למל"ל, ובו נאמר כי בתקופת צור שלם עבד התובע כמפעיל מכונת הזרקה והרכבת מאיצים במשך כ- שלוש שנים, ולאחר מכן כשנתיים כמפעיל מכונת ניקוב, וכי עם המעבר לעכו בשנת 1997, עבר התובע לנהל את מחלקת הכיפוף, וכי הוא החליף לפעמים בזמן מילואים את ביגלמן על מכונת הניקוב. 36. על רקע האמור לעיל יוצא כי באשר לזמני העבודה על מכונות הניקוב במפעל בכלל, שלמעשה שווה לזמני ההפעלה של המכונות, הרי בהתחשב במספר האנשים שמר ביגלמן הצהיר שהכשיר אותם לעבוד על תחנות הניקוב, 6 עובדים בנוסף אליו (ראה סעיף 4 לתצהירו), ובהתחשב במהות הפעילות של מפעל הנתבעת שהוא מפעל תעשייתי שמייצר מוצרים מחומר גלם מתכתי; מתכת, ניורסטה ואלומיניום, עולה ספק ממשי באמיתות גרסת נציגי הנתבעת ביחס למשך זמן העבודה בניקוב ביום עבודה, שהוגדר על ידם כשעה- שעתיים בלבד במשך יום העבודה, מה גם שגרסה זו סותרת את המתואר במכתב מר עוזי למל"ל. בהקשר זה אנו מקבלים את גרסת התובע ועדיו בהיותה יותר סבירה, ולפיה מכונות הניקוב פעלו במשך מרבית יום העבודה, אם ביחד ובמקביל ואם לסירוגין. ואילו, באשר למהות ואופי עבודת התובע במפעל הנתבעת בתקופות השונות, ובהתחשב בסתירות שהתגלו בעניין זה לא רק בין עדויות התביעה לעדויות ההגנה, אלא ובכלל בין עדויות ההגנה בינם לבין עצמם (לרבות תצהירים לעומת מכתבים למל"ל), אנו קובעים כי התובע עבד במפעל הנתבעת בתקופת צור שלם מס' שנים על מכונת הניקוב, וכך גם בעכו וזאת עד שנת 2000, שאז הוא הוכשר ועבד בעיקר על מכונת כיפוף, אך זאת לסירוגין עם מכונת הניקוב, וכי גם בזמן העבודה של התובע על מכונת הכיפוף הוא היה חשוף לרעש של מכונות הניקוב שפעלו מסביבו ובסמוך לעמדת הכיפוף. מפלסי הרעש במפעל הנתבעת 37. למעשה ולמרות טענת הנתבעת כי במפעלה נערכו מס' בדיקות רעש ע"י המוסד לבטיחות וגהות לא הוצגו מדידות אלו לתיק והנתבעת הסתפקה רק בהצגת מדידת מפלסי הרעש מיום 12/12/04, שבוצעה על ידי בודקת מטעם המוסד לבטיחות וגיהות. בהקשר זה הוברר כי הבדיקה בוצעה על בסיס נתונים ביחס לסדרי העבודה ומשך זמני עבודה שנמסרו לבודקת ע"י מנהל הנתבעת, מר עוזי שחף, ומפעיל מכונות כיפוף במפעל, מר ויטאלי סושינסקי (ראה נספח ו' לתצהיר מר שחף). (להלן: "דו"ח מדידת הרעש"). יחד עם זאת הוברר כי בקשר לנתונים שנמסרו לבודקת ע"י נציגי הנתבעת הועברו למוסד לביטוח לאומי, השגות מטעם התובע ושבעקבותיהם פנה פקיד התביעות של המל"ל למוסד לבטיחות וגהות במכתב מיום 31/3/05, והודיע כי הבדיקה שלה בוצעה בעיקר בעמדת כיפוף ובעמדת כיפוף הקרובים לעמדת ניקוב פח, בעוד שהתובע טען שהוא עבד ולו לסירוגין על מכונת ניקוב. פקיד התביעות בקש לקבל תוצאת בדיקות עוצמות הרעש של מכונות הניקוב, ככל שישנם. 38. בתשובה לפניה זו, שלחה הבודקת המוסמכת מטעם המוסד לבטיחות וגהות, גב' סופיה זוסין, מכתב ביום 18/4/05 לפקיד התביעות, בו ציינה כי באזור מכונות הניקוב נמדד מפלס רעש מעל 85 דציבל למכתבה זה צרפה גם דוח מדידת רעש שהעלה את הממצאים הבאים: במחלקת צבע נמדד רעש של 84 דציבל, באולם היצור בזמן הפעלת מכשיר וולה גדול נמדד 92 דציבל, באזור השחזות 83-88.2 דציבל, מכונת הכיפוף מסוג דרמא 1235 נמדד 76 דציבל, מכונת הכיפוף דרמא קטנה נמדדה 78.4 דציבל, הפעלת הגיליוטינה נמדד 92 דציבל, עמדת מכונת כיפוף קרובה לאיזור ביצוע עבודת ניקוב נמדד 83 דציבל, רעש רקע במעבר קרוב למכונות ניקוב נמדד 86 דציבל, בביצוע פעולת ניקוב נמדד 85.4 דציבל ובביצוע פעולת חיתוך נמדד 89 דציבל. 39. הנה כי כן, ובניגוד לגרסת מנהל הנתבעת והעדים מטעמה, ממצאי הבדיקה האחרונים והמעודכנים של המוסד לבטיחות וגהות מלמדים כי מפעל הנתבעת הינו מפעל תעשייתי לכל דבר ועניין, שרמת הרעש שנמדדה בו נעה בין 76- 92 דציבל, כאשר התובע בתקופת עבודתו האחרונה בעכו היה חשוף בעבודת הכיפוף הקרובה לאיזור הניקוב לפחות לרעש ברמה של 83 דציבל, ובזמן העבודה על מכונות הניקוב והחיתוך הוא היה חשוף לרעש שנע בין 85- 89 דציבל. זאת ויש לציין כי, אף לפי סיכום ממצאיה החלקיים של הבודקת מטעם המוסד לבטיחות ולגהות בבדיקה הראשונה שלה מיום 12/12/04, שכאמור בוצעה על סמך נתונים חלקיים שהציגו בפניה נציגי הנתבעת, זו קבעה כי חישוב תוצאות המדידה שלה, מראה מנת חשיפה שקולה לרעש של 82.3 דציבל ליום מדידה. 40. על סמך האמור לעיל נשאלת השאלה האם סביבת ותנאי העבודה של התובע הנ"ל במפעל הנתבעת בעכו, שהיא למעשה התקופה הרלבנטית לתביעה דנן, מהווה סביבת עבודה ברעש מזיק שהרופא התעסוקתי אסר על התובע לעבוד בה? 41. תקנה 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), תשמ"ד-1984, (להלן:"תקנות הבטיחות"), קובעת כדלקמן: "עובד ברעש מזיק" - כל אחד מאלה: (1) אדם העובד בעבודה או בתהליך עבודה מן הנקובים בתוספת הראשונה; (2) אדם החשוף, במקום עבודתו, לרעש מזיק מתמשך או התקפי מעל לרמת החשיפה המשוקללת המרבית המותרת לרעש מתמשך והתקפי, או מעל לרמת החשיפה המרבית המותרת לרעש התקפי והוא עובד 200 שעות בשנה לפחות, אלא אם כן הורה מפקח עבודה אזורי על תקופה שונה ממנה לגבי מקום עבודה מסוים;" ואכן, בתוספת הראשונה שבהתאם לתקנה 1(1) לתקנות הבטיחות, מפורטים מספר סוגי ותהליכי עבודה המקימים חזקה בדבר עבודה ברעש מזיק, לטובת כל עובד המועסק בסוג עבודה המצוין בתוספת. שני פריטים מאלו המנויים בתוספת יכולים להתאים לעבודת התובע במפעל הנתבעת, והם בפריט 5 המדבר על עבודות : "מסגרות ופחחות, לרבות סימרור וחיתוך מתכות בגזים", ופריט 3המדבר על : "ניסור, השחזה וליטוש מיכניים". 42. אולם גם אם תומר אחרת, קרי שאין תחולה לחזקה הנ"ל בנסיבות העניין, אין להתעלם ממצאי דוח עוצמות הרעש שהראה כי שהתובע היה חשוף בעבודתו לפחות לרמת רעש של 83 דציבל, (או למנת חשיפה השקולה ל- 82.3 דציבל לפי קביעת הדו"ח הראשון). באשר להיות חשיפה לרמת רעש כזו בגדר חשיפה לרעש מזיק, אנו מפנים לפסיקה בית הדין הארצי לעבודה, בה נקבע שחשיפה לרעש בעוצמה של 72 דציבל, מהווה חשיפה לרעש מזיק לצורך מינוי מומחה רפואי, וזאת, בעב"ל 1188/02 שטיינבלט - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 4/3/04), נקבע: "בהקשר זה יצויין, כי בדיקות מפלסי רעש שנערכו במקומות בהם עבד המערער גילו רעש שבין 72-74 דציבל. רעש זה אומנם אינו רעש מזיק בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), התשמ"ד-1984, וגם נופל מרעש בגובה של 85 דציבל, שהוא תנאי להכרה בליקוי שמיעה עקב רעש כמחלת מקצוע כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. יחד עם זה, הפסיקה לא שללה הכרה בליקוי שמיעה גם במפלסי רעש הנמוכים מ - 85 דציבל כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה ( דב"ע נה/0-194 לוי מדינה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), ניתן ביום 5.12.1996)...". (הדגשה לא במקור) 43. אשר על כן, ועל סמך האמור לעיל עולה שאכן הוכח כי בתקופה הרלבנטית לתביעה, התקיימה במפעל הנתבעת רמת רעש אליה היה חשוף התובע, המאפשרת להכיר בליקוי השמיעה של התובע כפגיעה בעבודה לפי עילת המיקרוטראומה, בכפוף להתקיימותם של יתר התנאים המזכים על פי סעיף 79 לחוק המוסד לביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995, וזאת בהתאם למצב המשפטי הרלבנטי לתקופת סיום עבודתו של התובע, (לפני הוספת סעיף 84א. לחוק). רמת חשיפה זו מוכיחה קיומה של סביבת עבודה שהתובע מנוע מלעבוד בה לפי המלצת הרופאים התעסוקתיים. לסיכום, עולה כי נסיבות העניין, תנאי העבודה והמצב הרפואי של התובע כפי שמצא את ביטויו באישורים הרפואיים ובחוות הדעת מטעמו, עונים על הדרישות שבסעיף 6 לחוק פיצויי הפיטורים, ומחייבים את הקביעה, שתנאי העבודה ושאר נסיבות העניין שהוכחו, הוו סיבה מוצדקת להתפטרות התובע בגין מצבו הבריאותי. מתן הודעה לנתבעת 44. טענה נוספת בפי הנתבעת הייתה כי התובע עזב את העבודה במפתיע ללא כל הודעה או הסבר להתפטרותו. עוד טוענת הנתבעת שלמעשה התובע לא יידע אותה בדבר מצבו הרפואי ובכך הוא שלל ממנה את ההזדמנות להציע לו עבודה חלופית ומתאימה למצבו. 45. בתגובה טען התובע כי לאחר גילוי הממצא באוזניו, הוא פנה בסמוך ליום 1/3/04, למנכ"ל הנתבעת, מר עוזי, וביקש להחתים אותו על טופס "הודעה על פגיעה בעבודה", שהוא התכוון להגיש למל"ל כדי להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, (ראה: נספח "ג" לתצהיר התובע), אך המנכ"ל בתורו רשם על הטופס שהתביעה של התובע הינה קנטרנית וכי במפעל אין רעש. לאור זאת קבל התובע הפניה לרופא תעסוקתי ובמקביל הוא ביקש מהמנכ"ל לצאת לחופשה עקב המלצת הרפואית להימנע מחשיפה לרעש. התובע שהה, לטענתו, בחופשה מיום 9/4/04 - 6/5/04, תקופה במהלכה חלה חופשת הפסח שבה ממילא המפעל היה סגור. ביום 6/5/04 הונפקה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה אשר קבעה כי התובע מסוגל לעבוד בעבודה ללא חשיפה לרעש מזיק (ראה סע' 24 לתצהיר התובע). 46. לגרסת התובע, מיד לאחר קבלת התעודה הרפואית הוא פנה למנכ"ל הנתבעת וביקש ממנו כי יציב אותו לעבוד במקום שאין בו רעש בהתאם להמלצת הרופא התעסוקתי, וזה הבטיח לחשוב ולחזור אליו. כעבור שבועיים התקשר התובע למר עוזי, ובקש לדעת את תשובתו, וזה הודיעו כי מאחר והוא לא הגיע לעבודה, הוא רואה בו כמי שהתפטר. לטענת התובע הוא לא נואש, ופנה שוב למנכ"ל באמצעות הסתדרות העובדים, ובשיחה שקיים נציג ההסתדרות עם מר עוזי, זה סירב להעסיק את התובע בעבודה ללא רעש ואמר כי מבחנתו, התובע התפטר ושהוא לא מעניין אותו יותר. (ראה סע' 26-29 לתצהירו). בהמשך ולטענת התובע מר עוזי שלח לו ולהסתדרות מכתב מיום 27/5/04 ובו טען כי התובע התפטר והאשימו בגרימת נזקים. 47. הנתבעת מצידה מכחישה את גרסת התובע וטוענת שהוא נעלם והפסיק להתייצב לעבודה ללא כל הודעה. בתמיכה בגרסתה טען מנכ"ל הנתבעת, שהוא שלח לתובע ביום 18/4/04, מכתב שכותרתו "היעדרות מהעבודה ללא הודעה", ובו הוא ביקש מהתובע להבהיר את העילה להיעדרותו (ראה: נספח "ד" לתצהיר המנכ"ל). התובע מצידו, הכחיש את קבלת המכתב הנטען מיום 18/4/04, והוסיף כי המכתב שהוצג כלל לא חתום ע"י עורכו, המנהל של הנתבעת. בהקשר זה אנו קובעים שאין הוכחה לכך, שהמכתב הזה אכן נשלח לתובע במועד הנקוב בו או בסמוך לכך. שכן, בנוסף לעובדה שהמכתב אינו חתום ע"י המנהל, לא הוכחה עובדת המשלוח לתובע ואופן המשלוח, ולא הוצג כל אישור מסירה ו/או אישור על משלוח של המכתב בדואר או בדואר רשום. יתרה מזאת, במכתב הנתבעת מיום 27/5/04, שאין חולק שנשלח ע"י הנתבעת והתקבל אצל התובע, לא רק שאין זכר למכתב הספציפי מיום 18/4/04, אלא שתוכנו של סעיף 2 למכתב זה, מיום 27/5/04, בו נאמר כי חברת ארבל המשיכה להפריש עבור התובע כסף לביטוח מנהלים כולל עבור חודש 4/04, בו נעדר התובע ברוב החודש, וכי דבר זה מוכיח כי מבחינת החברה נמשכו יחסי עובד מעביד בין הצדדים ללא שינוי- סותר את הטענה של הנתבעת, לפיה התובע עזב את העבודה ללא כל הודעה בחודש 4/04. על כך יש להוסיף את ההסבר של התובע לאי סבירות הטענה כי המכתב הזה הוצא ונשלח אליו במועד הנקוב בו כמוסבר בסעיפים, 38.9 ו- 38.10 לתצהירו. 48. כאמור הכחיש מנהל הנתבעת והעדים מטעמה שהם ידעו על בעיית השמיעה של התובע, או כי הוא הודיע להם על כוונתו להתפטר עקב בעייתו זו ועקב תנאי העבודה ברעש במפעל הנתבעת. אולם גרסה זו עומדת בניגוד לעובדה שכבר בחודש מרס 2003, נדרש המנכ"ל של הנתבעת, מר עוזי, לחתום על טופס הודעה על פגיעה בעבודה ביום 1/3/03 (נספח "ג" לתצהיר התובע), שעל גביו הוא אף דאג לרשום את דעתו בקשר לתביעה של התובע כך: "בתאריך 23/10/02 עברו בדיקת שמיעה רוב עובדי החברה בדיקה יזומה ונמצאו תקינים. אין רעש בעסק אשר מצדיק את תביעתו של העובד ולדעתי האישית שזאת תביעה קנטרנית.". מכאן עולה, שאין כל יסוד לטענת המנכ"ל, כעולה מסע' 8 לתצהירו, לפיה כלל לא ידע כי התובע סובל מליקויי שמיעה. 49. זאת ועוד, בסיכומיה כפרה הנתבעת בטענת התובע שגם ההסתדרות פנתה אליה בעניינו. לעומת זאת, לא ניתן כל הסבר לעובדה, שדווקא בסמוך למועד הנטען ע"י התובע לפניית ההסתדרות לנתבעת, דואג מנכ"ל הנתבעת לשלוח העתק ממכתבו מיום 27/5/04 לתובע, גם להסתדרות. 50. כאמור הכלל הוא, שעצם העובדה שהתובע לא הודיע לנתבעת אודות מצבו הרפואי עובר להתפטרותו, אין בה כשלעצמה כדי לשלול ממנו תשלום פיצויי פיטורין, אם הוא ישכיל להוכיח שהתפטר לרגל מצבו הבריאותי הלקוי וכי אין לדרוש ממנו כי ימשיך לעבוד בתנאי העבודה המצויים אצל הנתבעת. בחינת נסיבות המקרה שבפנינו מעלה כי לאורך כל הדרך, כולל במסגרת התביעה דנן, נקטה הנתבעת בטענה שאין במפעלה רעש מזיק, משכך ברי שהיא לא התכוונה, משום שלטענתה לא הייתה לה סיבה, להציע לתובע תפקיד חלופי שיתאים למגבלותיו הרפואיות ולהמלצת הרופא התעסוקתי, ודי לעיין בסעיף 1 למכתב ב"כ הנתבעת מיום 7/7/04, התומך במסקנה זו. מכל מקום הנתבעת לא הצביעה ובוודאי לא הוכיחה שהייתה אפשרות מבחינתה לשבץ את התובע בעבודה חלופית שתתאים למגבלותיו הרפואית. 51. טענה נוספת בפני מנכ"ל הנתבעת והיא, שהתובע עובד במפעל דומה, מפעל "שמר", ואף צולם ביום 7/7/05, (כשנה לאחר התפטרותו ממפעל הנתבעת), כשהוא עובד על מכונת כיפוף ללא מגני אוזניים. אולם משלא הוכחו בפנינו אופן ותנאי העבודה של התובע במפעל שמר, ומידת הזהות, הדמיון או השוני, בין תנאי העבודה, המקום והציוד בשני המפעלים אין טענה זו מאפשרת קביעת ממצאים או הסקת מסקנות על בסיסה. 52. על סמך כל האמור לעיל, שוכנענו כי התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת, עקב מצבו הבריאותי וכי התקיימו בעניינו התנאים המזכים אותו בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, בשיעור כפי שנפרט להלן. מועד סיום יחסי עובד-מעביד והתביעה לתשלום שכר 53. התובע טען לזכותו לתשלום שכר בגין החודשים 4/04 - 7/04. מנגד כופרת הנתבעת בזכאותו לשכר בגין תקופה זו וטענה כי מבחינתה התובע סיים לעבוד ביום 8/4/04, בהתבסס על גיליון נוכחות לחודש 4/04 (ראה: נספח ה לכתב ההגנה), המעיד כי היום האחרון לעבודתו חל אכן, ביום 8/4/04. בניגוד לך, הנתבעת ובמכתבה מיום 27/5/04, ציינה כי מבחינתה, יחסי עובד מעביד בינה לבין התובע נמשכו עד סוף חודש 4/04. בנסיבות אלו, אנו קובעים כי פיטורי התובע נכנסו לתוקף בסוף חודש 4/04 ואת זכויותיו בנתבעת יש לחשב עד למועד זה. יחד עם זאת, ומשלא הציג התובע אישורי מחלה המצדיקים את היעדרותו במהלך התקופה הנטענת, מיום 8/4/04 ועד סוף חודש 4/04 ובוודאי לא עד חודש 7/04 , תביעתו לתשלום שכר- דינה להידחות והיא נדחית בזאת. פיצויי פיטורים 54. לטענת התובע הינו זכאי לתשלום לפיצויי פיטורים בגין התקופה מיום 9/3/93 ועד 7/04, לפי השכר הממוצע בסך 5,962 ₪ ובסך הכל סך 65,582 ₪ (ראה: סע' 7.4 לסיכומי התובע). 55. מנגד טענה הנתבעת כי התובע סיים לעבוד בנתבעת ביום 8/4/04 ועל כן יש לחשב את סכום פיצויי הפיטורים לפי תקופת העבודה עד לתאריך זה, וכי חישוב השכר הקובע לתשלום פיצויי הפיטורים צריך להיעשות בהתאם לממוצע ימי עבודה בחודשים ינואר - אפריל 2004, העומד על 13.75 ימים בחודש (ראה: סע' 14 לכתב ההגנה), ולפי שכר חודשי בסך 5,154 ₪ (סע' 16 לסיכומי הנתבעת). 56. משקבענו לעיל כי יש לראות בסוף חודש 4/04 כמועד סיום עבודת התובע בנתבעת, יש לחשב את תקופת הוותק שלו עד למועד זה, 11 שנים. 57. ביחס לשכר הקובע, בחישוב סכום פיצויי הפיטורים, מקובלת עלינו טענת התובע, לפיה, חישוב השכר הקובע הינו השכר הממוצע של החודשים המלאים בהם עבד עובר לניתוק יחסי עובד מעביד, בסך של 5,962 ₪. אי לכך, אנו קובעים כי התובע זכאי מהנתבע לפיצויי פיטורין לפי החישוב כדלקמן: 11(שנים)X 5,962 ₪ = 65,582 ₪ פדיון ימי חופשה ודמי הבראה 58. בסעיף 7.5 לסיכומי התובע, נטען שהתובע זכאי לתשלום פדיון ימי חופשה עבור 14 ימים בסך 3,626 ₪, ולתשלום דמי הבראה בסך 2,142 ₪. 59. מנגד טענה הנתבעת כי התובע זכאי לתשלום פדיון ימי חופשה עבור 12 ימים בסך 2,826 ₪ ודמי הבראה בסך 1,428 ₪. תחילה טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי שילמה את חובה לתובע במסגרת תלוש חודש 6/04 (ראה: נספח "ו" לכתב ההגנה), אך בסעיף 16 לסיכומיה חזרה בה הנתבעת מטענתה זו, וטענה שהיא קיזזה סכום זה כנגד אי מתן הודעה מוקדמת ע"י התובע, בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א-2001. 60. משקבענו כי התובע התריע בפני הנתבעת אודות מצבו הרפואי טרם התפטרותו, אנו דוחים את טענת הנתבעת לקיזוז, וקובעים כי התובע זכאי מהנתבעת לתשלום בגין פדיון ימי חופש ודמי הבראה. ביחס לסכומים המגיעים לו, הרי, משלא הציגה הנתבעת כרטסת חופשות, (לפי מאזן ניצול החופשה בתלוש שצורף כנספח יב לתצהיר שחף אכן מגיע לתובע 14 יום), ולא את דרך החישוב של הסכומים שלטענתה זכאי להם התובע בגין פדיון החופשה והבראה, אנו מקבלים את החישוב של התובע התובע זכאי מהנתבעת לתשלום פדיון ימי חופשה בסך 3,626 ₪, ולדמי הבראה בסך 2,142 ₪ (קרן). התביעה שכנגד 61. לטענת הנתבעת, היעדרויות הרבות של התובע בחודשי עבודתו האחרונים והתרשלות זדונית ומכוונת מצידו בתקופה זו גרמו לכך שלקוחות של הנתבעת החלו להחזיר חלקים למפעל ולבטל הזמנות. שיעור הנזקים שהנתבעת מייחסת לתובע הינם בסכום של 180,154 ₪ שכוללים גם פגיעה במוניטין בסך של 50,000 ₪. בתמיכה בטענתה זו צירף מר שחף נספחים שונים לתצהירו ושלטענתו יש בהם כדי להוכיח את הנזקים שגרם התובע. לטענתו הנזק שנגרם לנתבעת בגין הפסקת ייצור פריט לחברת RATIONAL SYSTEMS LTD., הינו בסך של 50,000 ₪, נזק בגין הפסקת ייצור מכונה לחברת DICING אף הוא עומד על 50,000 ₪, הנזק בגין חלקים פסולים שהוחזרו מחברת RATIONAL SYSTEMS LTD. עומד על סך 13,000 ₪, הנזק בגין חלקים פסולים שהוחזרו מחברת "קמטק" עומד על סך 12,000 ₪, נזק בגין פגיעה במוניטין 50,000 ₪ ודמי הודעה מוקדמת שהתובע היה מחוייב לתת לנתבעת, הינו בסך של 5,154 ₪. 62. הנתבעת טענה בסיכומיה כי את תוצאות עבודתו הרשלנית, הזדונית והמכוונת של התובע אפשר היה לראות רק לאחר שהוא ניתק קשר ולאחר שהחלקים הוחזרו לנתבעת, וכי התובע הוא היה האחראי והמבקר של עצמו וחתם על דו"ח הניתוב כמבקר מחלקת כיפוף. הנתבעת הגיבה לטענות התובע באופן ספציפי לעניין המכתב של חבר "איי. אי" הנדסה מתקדמת, בו נאמר שהפגמים הם בשגיאות בביצוע ניקוב, בעוד שהתובע ,לטענתה עסק בכיפוף ולא בניקוב. הנתבעת הסבירה כי הפגם המצוין במכתב זה הינו מבחינת ההגדרה בניקוב, , אך משהחלק הוחזר אליה, הנתבעת בדקה את המוצר וניסתה לאתר את הבעיה ואז הסתבר לה כי הבעיה הייתה בכיפוף ולא בניקוב והתובע עבד בכיפוף. עוד נטען כי את המסקנה הזאת קבע מר ביגלמן. 63. ב"כ התובע מצידו טען בסיכומיו כי התביעה שכנגד באה רק כדי לשמש משקל כנגד תביעת התובע למימוש זכויותיו מתחום יחסי העבודה כנגד הנתבעת, וכי אסופת המסמכים שצירף מר שחף לתצהירו אין בהם כדי להצביע על מעורבות כלשהי של התובע בייצור המוצרים הפגומים כביכול, ואין בהם ללמד על מהות הפגמים אם בכלל, ועל מועד אספקתם . בסיכומיו טען ב"כ התובע עוד כי לא נמצאה התאמה בין תעודת משלוח מחברת "קמטק" לפיה החלקים מוחזרים לתיקון ובין כרטיס הניתוב, ממנו עולה גם כי הרבה עובדים היו מעורבים בייצור, ובכללם התובע וגם מר ביגלמן עצמו, כך שלא ברור מדוע צריך להאשים את התובע דווקא בתקלה, ואם בכלל, לא ברורה מידת התרומה שלו לפגם המפורט במסמכים אלו. עוד נטען על ידי ב"כ התובע כי התובע לא התרשל בעבודתו, לא כל שכן לא הוכחה התרשלות כזו, ובוודאי לא הוכח כל מעשה זדוני ומכוון מצידו לפגוע בנתבעת, והנתבעת אף לא הוכיחה את התרשלותו ו/או אחריותו לכל נזק נטען על ידה, ולכן יש לדחות את תביעתה הנגדית. 64. לצורך ההכרעה בטענות הצדדים, עיינו באסמכתאות שצירפו ה"ה שחף וביגלמן לתצהיריהם לצורך הוכחת התביעה הנגדית ומצאנו : א. נספח יד מחברת RATIONAL SYSTEMS LTD., נושא תאריך 28/4/04, ולפיו הפריט המסוים שצוין במכתב, ושהתקבל מהנתבעת נבדק ע"י אבטחת איכות ונפסל ולכן החברה מבטלת את כל ההזמנות הקיימות לפריט זה. החברה העירה עוד שהם מקבלים מהנתבעת חלקים באיכות ירודה בתקופה האחרונה. מר שחף ייחס את ביטול ההזמנה והפסד יצור של 400 יחידות לשנה במחיר של 50,000 ₪ וכן הפסד בגין החזר חלקים פסולים בסך 13,000 ₪, למעשי ומחדלי התובע, אך זאת ללא כל ביסוס וללא פירוט של מהות החלק, מהות הפגם וחלקו של התובע ביצור שלו. הנתבעת גם לא הוכיחה כל כוונת זדון ו/או התרשלות מצד התובע ולא דאגה להגיש תצהיר מטעם המפעל/ הלקוח המאשר שאכן היצור הופסק, או כי הוחזרו חלקים פסולים (אין לכך התייחסות במכתב), או כי הפגם הנטען לא ניתן לתיקון. מכל מקום על בסיס טענתה הכללית של הנתבעת בהקשר זה, לא ניתן לזכותה בסעד המבוקש על ידה. ב. מכתב חברת DICING, מתאריך 15/10/04, שהוצא כחמש וחצי חודשים אחרי שהתובע הפסיק לעבוד בנתבעת. במכתב זה מלינה הלקוחה על בעיות בניקוב ועל איחורים במשלוח. בסיום המכתב נכתב כי עד שלא יטופל הנושא ביסודיות, החברה לא יכולה להמשיך ולהזמין עבודות נוספות מהנתבעת. הנתבעת מייחסת נזק זה, בסך של 50,000 ₪, לתובע למרות שכאמור לטענתה הוא לא עסק בניקוב אלא בכיפוף. ההסבר שנתנה הנתבעת בסיכומיה כי בדיקתה העלתה שהפגם היה דווקא בכיפוף למרות שצוין במכתב שהוא בניקוב, אינו הסבר משכנע ואינו סביר מבוסס, שכן הנחה היא שהחברה המזמינה היא שיודעת לומר מהו הפגם שבגינו היא מתלוננת. בנסיבות העניין נוכח מהות התקלה, מועד המכתב והעדר הוכחה של קשר כלשהו עם התובע, דין טענת הנתבעת בהקשר זה להידחות. ג. לטענת הנתבעת, הוחזרו 49 חלקים מחברת קמטק, שבוצעו בכרטיס ניתוב מיום 4/1/04 עקב פסילת הכיפוף נזק שעלותו 12,000 ₪. עיון בנספח ט"ז לתצהיר שחף, בתעודת המשלוח מיום 9/8/04, וכרטיס ניתוב מיום 4/1/04, אינו מלמד על הקשר בין שני המסמכים והעיקר מהכתוב בתעודת המשלוח של חברת קמטק, לא ניתן ללמוד כי מדובר בבעיה בכיפוף, או כי בעניין הקשור לתובע. ד. ביחס לעילת התביעה עקב פגיעה במוניטין, והפיצוי הנתבע בסך של 50,000 ₪ , יש לציין כי עילה זו הינה מתחום דיני הנזיקין ואינה מצויה בסמכות בית הדין לעבודה. 65. מכל האמור לעיל עולה כי, הן רכיבי התביעה שכנגד, הן הנזקים הנטענים וסכומם, הן חלק התובע ומידת אחריותו, אם בכלל, לגרימתן, לא הוכחו ע"י הנתבעת וסכומם לא הוכחו ע"י הנתבעת ולא גובו בראיות ממשיות ופרטניות של החברות המעורבות, כך שיעור הנזקים הנטענים, הינו פרי הערכה של הנתבעת שלא נתמך בראיה כלשהיא. לאור כל האמור לעיל דינה של התביעה שכנגד להידחות והיא נדחית בזאת. לסיכום 66. על סמך כל האמור לעיל, אנו מקבלים את מרבית תביעת התובע, ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורין בסך של 65,582 ₪. ב. פדיון חופשה בסך של 3,626 ₪. ג. דמי הבראה בסך של 2,142 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום סיום יחסי עובד מעביד כחוק (30/4/04) ועד התשלום המלא בפועל. 67. התביעה שכנגד נדחית בזאת. 68. כמו כן ובנסיבות העניין, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ ועוד מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל לתובע.רפואההתפטרות