קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכאות המעביד לקבל את הכספים שהופרשו לקרן פנסיה: הרקע 1. בפנינו תביעתה של מכתשים (להלן: "התובעת" או "מכתשים") להצהיר כי הכספים שהצטברו על שם כל אחד מהנתבעים 1-6 בקופות גמל לפיצויים המנוהלת על ידי הנתבעת 7 (להלן: "נתיב") הינם כספים שהופרשו על ידה להשלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 2.33% ולפיכך הינם בבעלותה ושייכים לה. התובעת טוענת כי בעקבות פרישת הנתבעים לגמלאות שילמה להם ישירות השלמת פיצויי פיטורים ולפיכך תובעת מבית הדין להורות לנתיב להשיב לה הכספים הצבורים הנ"ל. 2. התביעה הוגשה תחילה נגד 17 נתבעים (גמלאים), אולם במהלך הדיון הסכימו 11 מתוך הנתבעים ליתן הסכמתם לקבלת התביעה וויתרו על הכספים הצבורים, ונותרה במחלוקת תביעתם של 6 גמלאים המפורטים בכותרת תביעה זו. 3. נתיב אינה מתנגדת לשחרור הכספים, אולם מתנה את שחרורם בקבלת הסכמת הנתבעים או במתן פסק דין על ידי בית הדין כאמור בהוראות אגף האוצר שתוקנו בשנת 2005. 4. הנתבעים סירבו ליתן הסכמתם לשחרור הכספים. לפיכך, הוגשה התביעה הנוכחית למתן פסק דין הצהרתי וצו עשה לשחרור הכספים, הכל כפי שיפורט להלן. הרקע העובדתי 5. הנתבעים 1-6 (להלן: "הנתבעים" או "הגמלאים") פרשו לגמלאות במועד החוקי (65 שנה) או בפרישה מוקדמת לפני הגיעם לגיל פרישה על פי הסכם פרישה שנחתם בינם לבין התובעת. מדובר בפרישה לפנסיית זקנה בין השנים 1992 - 1996. 6. נתיב הינה קרן פנסיה מקיפה ותיקה הפועלת בהתאם לתוכנית הפנסיה שלה. ההפקדות לנתיב קרן פנסיה בתקופה הרלוונטית לתביעה עמדו על סך 17.5% מתוכן 12% תשלומי מעסיק המורכבים ממרכיב תגמולים בשיעור 6% ומרכיב פיצויים בשיעור 6%. 7. עובדי התובעת, לרבות הנתבעים, היו מבוטחים בקרן הפנסיה של נתיב. 8. מאחר ונתיב כקרן פנסיה אינה רשאית לקבל הפקדות עבור השלמת פיצויי פיטורים מאחר ואלה אינם רוכשים זכויות פנסיוניות, ניהלה נתיב קופת גמל לפיצויים (שכירים) ולתגמולים לשכירים ועצמאיים (להלן: "נתיב-גמל"), כאשר במסלול הפיצויים הופקדו כספים ששלמו מעבידים בגין פיצויי פיטורים שיצטרכו לשלם, אם בכלל, לעובדים עם סיום עבודתם. 9. לקופת נתיב-גמל לא נדרש העובד למלא טופס הצטרפות, שכן הכספים מופרשים ביוזמת המעביד ועל חשבונו וזאת בשונה מהצטרפות לקרן פנסיה המלווה תמיד במילוי טופס הצטרפות מטעם העובד כעמית בקרן הפנסיה (סעיף 3 לתצהיר רפאל אייזנר, מטעם נתיב). 10. הכספים הופקדו על ידי המעסיק בנתיב-גמל על שם כל עובד ועובד. 11. הנתבעים פרשו לגמלאות על פי הסכם פרישה שנחתם עימם. 12. על פי הסכמי הפרישה הנתבעים היו זכאים לכל הזכויות הפנסיוניות שצברו בקרן הפנסיה של נתיב ובנוסף התוספות שלהלן: א. השלמת פיצויי פיטורים - כאשר אם פרש העובד לפנסיה רגילה זכאי היה להשלמת פיצויי פיטורים בשיעור 2.33% לכל חודש עבודה על פי המשכורת הקובעת. ב. בפרישה מוקדמת - זכאי לקבלת השלמת פיצויי פיטורים עד לשיעור של 5% (עניין למו"מ) לכל חודש עבודה על פי המשכורת הקובעת. ג. מענק אי ניצול ימי מחלה - ככל שמגיע ולפורשים שהגיעו לגיל 55. ד. פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה - ככל שמגיע. 13. השלמת פיצויי הפיטורים והמענק בגין אי ניצול ימי מחלה כונו על ידי התובעת כ"מענק פרישה" (סעיף 15 לתצהיר רותי גולדשטיין וסעיף 12 לתצהיר ויינברג אברהם). 14. בנוסף נקבע בהסכמי הפרישה כי לתוספות הנ"ל, ישוחררו לזכות העובדים הכספים שנצברו בקופות גמל בנקאיות מעוז/מגדל לזכות העובד לרבות קרנות ההשתלמות. 15. כן נקבע בהסכמי הפרישה שנחתמו עם הגמלאים כי: "ישוחררו לטובת העובד כל הקרנות/ביטוחים הנמצאים על שמו כולל חלק המעביד" (ראה למשל נספח א' לתביעתו של הנתבע 1 בתיק ע"ב 3026/05, וכן בנספחים לכתבי התביעה ולתצהירים שהוגשו מטעם התובעת). 16. רוב העובדים הפורשים חתמו על כתב קבלה וסילוק טרם שחרור הכספים בו צוין בין היתר כי העובד לא ידרוש זכות נוספת. (הנתבעים בתביעה הנוכחית לא חתמו על כתב קבלה וסילוק). 17. על פי הסכמי הפרישה שולמו לנתבעים, בנוסף לזכויות הפנסיוניות והתוספות השונות שפורטו לעיל, מענק פרישה שכלל בחובו לטענת התובעת גם תשלום השלמת פיצויי הפיטורים בשיעור של לפחות 2.33%. תשלום זה שולם ישירות לנתבעים על ידי התובעת. 18. מכתשים טוענת, כי הפקידה בקרן הפיצויים של נתיב כספי השלמת פיצויי פיטורים בשיעור 2.33% מהמשכורת הקובעת לכל שנת עבודה בגין עובדיה. 19. במועד פרישת הנתבעים, מכתשים לא נדרשה על פי התקנון של נתיב-גמל לקבל הסכמת הנתבעים או פסק דין לשחרור הכספים שנצברו בקופת נתיב-גמל לזכותה (סעיף 12.2 לתקנון - נספח ג' לתצהיר רפאל אייזנר), אולם במהלך השנים 2003 - 2004 הוטלו הגבלות על יכולת המעביד לשחרר הכספים שהופקדו בקופת גמל לפיצויים, עם פרסום חוזר גמל 2003/5 ותיקון תקנות מס הכנסה. 20. ביום 27/5/03 פורסם חוזר גמל 2003/5 לפיו מעביד שהפקיד כספים בקופת גמל לפיצויים יהיה זכאי לקבל כספים מחשבונו בקופת הגמל באחד משני המצבים המפורטים בסעיף 2 א' לחוזר, או בהסכמת העובד או לפי פסק דין של בית הדין לעבודה המורה לקופה להחזיר כספים למעביד. (צילום החוזר - נספח ד' לתצהיר אייזנר, מיום 12/11/07). 21. סעיף 2 לחוזר הגמל קובע כי: "מעביד שהפקיד כספים בקופת גמל לפיצויים, יהיה זכאי לקבל כספים מחשבונו בקופת הגמל במקרים הבאים: א. בקופה אישית לפיצויים: 1) כאשר עובד חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורין, והסכומים שהופקדו בקופה אינם מיועדים גם לביטוח קצבה או שהם מיועדים גם לביטוח קצבה אך נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שהם ניתנים להחזרה, והמעביד המציא להנהלת הקופה אחת מאלה: א) הצהרתו כי עובדו חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים וכי הכספים שהופקדו בקופה אינם מיועדים גם לביטוח קצבה או שהם מיועדים גם לביטוח קצבה אך נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר, שיצרף המעביד, כי הם ניתנים להחזרה. המעביד יצרף להצהרה את התחייבותו לשיפוי קופת הגמל במידה והיא תחויב בתשלום פיצויי פיטורין לאותו עובד. ההתחייבות תחול גם על חליף המעביד. ב) פסק דין הצהרתי של בית הדין לעבודה המאשר כי העובד חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורין, וכי הכספים שהופקדו בקופה אינם מיועדים גם לביטוח קצבה או שהם מיועדים גם לביטוח קצבה אך נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר, כי הם ניתנים להחזרה. 2) לפי פסק דין של בית הדין לעבודה המורה לקופה להחזיר כספים למעביד. הקופה תודיע לעמית על כוונתה להחזיר כספים למעביד ותצרף להודעתה את הצהרת המעביד או פסה"ד, לפי העניין, וזאת 60 ימים לפחות בטרם ביצוע ההחזר, אלא אם קבע בית הדין תקופה קצרה יותר. ההודעה תינתן באמצעות דואר רשום שישלח לכתובת מגוריו של העמית." 22. לאור השינויים הנ"ל החלה נתיב-גמל לשלוח דו"חות שנתיים, לא רק למעביד בעליו של החשבון, אלא גם לעובד שעל שמו הופקדו הכספים ורשום החשבון. הדו"ח השנתי של שנת 2004 נשלח לנתבעים בראשית שנת 2005. 23. כאשר פנתה מכתשים לנתיב לשחרור הכספים, נאמר לה כי לשם כך עליה להמציא לקופת הגמל הסכמת העובד או פסק דין של בית הדין לעבודה. 24. בעקבות תשובת נתיב-גמל למכתשים פנתה מכתשים לנתבעים באמצעות בא כוחה במכתב בחודש ספטמבר 2005 לקבלת הסכמתם לשחרור הכספים, חלקם הסכימו וחלקם סירבו ובעקבות כך הוגשה התביעה הנוכחית לסעד הצהרתי, לפיו הכספים הצבורים בקרן הפיצויים בנתיב על שם הנתבעים הינם כספים שנמצאים בבעלותה והופרשו על ידה ובעקבות תשלום השלמת פיצויי פיטורים לנתבעים ישירות על ידה בפרישתם, תובעת לחייב את נתיב לשלם לה את כל כספי הקרן הנדונה, לרבות רווחיה. הנתבעים טוענים להגנתם (בתמצית): 25. הנתבעים מתנגדים לשחרור הכספים והעברתם לתובעת בטענה כי אין מדובר בכספי תגמולים או בכספי פיצויי פיטורים, אלא מדובר בהפרשות בגין מענק פרישה שהנתבעים זכאים לקבל בנוסף לכל התוספות, לרבות מענק הפרישה ששולם להם על ידי מכתשים במסגרת פרישתם על פי הסכמי הפרישה. 26. נטען כי הכספים הנ"ל לא הופרשו לקופת נתיב-גמל (לתגמולים ולפיצויים) שכן במועד הפקדתם (1986) טרם הוקמה הקופה הנ"ל כגוף משפטי נפרד אלא בשנת 1988 ותקנון קופת נתיב-גמל הינו משנת 10/10/94. (נספח ג' לתצהיר רפאל אייזנר). היינו, ממועד שלאחר הפקדת הכספים. 27. נטען כי הכספים הנ"ל הופרשו על ידי מכתשים ב-10/11/86 כסכום מהוון אחד לנתיב קרן פנסיה כמענקי פרישה בשיעור 2.33% משכרם של העובדים בגין תקופת עבודתם עד 1973 שצפויים היו לפרוש לפנסיה עד 31/12/96 ובגין תקופת עבודתם עד 1/1/1973 28. נטען כי מדובר בהפרשות בגין מענק פרישה על פי זיכרון דברים מיום 22/9/80 בין כור לבין הארגון הארצי של פועלי החרושת ההסתדרותית (להלן: "זכרון הדברים") ועל פי הסכם מיום 13/1/82, שנחתם בין נתיב לבין כור תעשיות בע"מ (להלן: "הסכם כור-נתיב") בשמה של כור ובשם כל חטיבותיה בחברות הבת שלה, לפיו נקבע כי זכאים העובדים הפורשים לפנסיה לכספים הנ"ל בעת פרישתם בנוסף לפנסיה המשתלמת להם מנתיב, כאשר הסכומים ישאו בנוסף ריבית שנתית והצמדה למדד, כל זאת על פי תקנון קרן הפנסיה של נתיב. 29. לתמיכה בגרסתם, הפנו הנתבעים את בית הדין לשני מקרים בהם קיבלו גמלאי התובעת את הכספים שנצברו בקרן הפיצויים על שמם לאחר שפרשו ובהסכמת התובעת. האחד, מקרה וינברגר, (תיק ע"ב נג/14-3 ש. וינברגר - מכתשים ונתיב) שהסתיים בהסכם פשרה, והשני, מקרהו של נעים ברזאני שפרש לפנסיה ב-9/92 וקיבל הכספים ב-7/10/99 על פי אישור לשחרור הכספים על ידו ממכתשים. 30. נטען, כי לנתבעים זכות "מעין קניינית" בכספים הנ"ל שכן מדובר בכספים הרשומים על שמם, והראיה כי נדרשת הסכמתם לשחרור הכספים. 31. עוד נטען כי בהסכמי הפרישה שנחתמו עם הנתבעים התחייבה התובעת לשחרר לטובתם את כל הקרנות והביטוחים על שמם כולל חלק המעביד. הכספים הנ"ל שתובעת התובעת לקבלם רשומים על שם הנתבעים ולפיכך זכאים הנתבעים לקבלם בנוסף לסכומים שקיבלו על פי הסכמי הפרישה, אולם התובעת הפרה התחייבותה. 32. הנתבעים כלל לא ידעו, כי בנתיב צבורים על שמם כספים והדבר נודע להם רק לאחר שקיבלו את הדו"חות השנתיים מנתיב-גמל בשנת 2005 שבעקבותיהם פנו לנתיב לקבלת הכספים אך סורבו והופנו למכתשים לברר זכויותיהם. 33. הנתבעים, בניגוד ל-19 הנתבעים שוויתרו על הכספים לטובת מכתשים, לא חתמו על כתבי קבלה וסילוק ולא אישרו בכתובים שקיבלו את מלוא זכויותיהם בפרישתם. 34. לא ניתן להסיק מדפי העזר בהם פורטו חישובי הכספים שקיבלו הנתבעים בפרישתם ושצורפו להסכמי הפרישה, כי אכן שולמו לנתבעים כל זכויותיהם עם פרישתם בגין כל תקופת עבודתם, למשל פיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה שהינו חלק ממענק הפרישה ששולם להם. 35. תביעת התובעת התיישנה עוד בטרם פנתה לנתיב להשיב לה את מענקי הפרישה בחשבונות הנתבעים. עמדת נתיב 36. נתיב אינה מתנגדת לשחרור הכספים. לטענתה הצדדים האמיתיים לסכסוך הם מכתשים ועובדיה לשעבר. נתיב אינה נוקטת עמדה כלשהי בסכסוך העובדתי והמשפטי שבין מכתשים לבין עובדיה לשעבר. 37. אין גם כל מחלוקת בין נתיב למכתשים ביחס לסכומים שנצברו בקופת הפיצויים (נתיב-גמל). 38. הכספים שהופקדו בקופת נתיב-גמל, במסלול פיצויי פיטורים הם בשיעור 2.33% והם תשלומי מעסיק בלבד. 39. הכספים הנ"ל אינם חלק מדמי הגמולים המשמשים לרכישת ביטוח פנסיוני. החשבון מתנהל בקופת הגמל הוא למעשה חשבון "חיסכון" ולא חשבון "זכויות" ומנוהל בנפרד מחשבון קרן הפנסיה. 40. הפקדת כספים אלה ככספי פיצויים תואמת גם את האמור בנספח ב' לתקנון נתיב (קרן הפנסיה) לפיו הקרן רשאית לבוא לידי הסכם עם המוסד בדבר הפקדתם בקרן של כספי הפרשות המוסד להשלמת פיצויי פיטורים לחברים, ובלבד שהשקעת הכספים ושחרורם ייעשה בהתאם להוראות החוק והתקנות החלות על כספים הנועדים לפיצויי פיטורים. (נספח ב' לתקנון נתיב שצורף כנספח ח' לתצהיר מוסאי חזקיה). 41. תקנון קרן הפנסיה נתיב, לרבות תקנון נתיב-גמל מהווה חוזה מחייב בין נתיב, חבריה וגמלאיה. 42. הכספים המופקדים בנתיב-גמל נזילים ממועד סיום העבודה בהתקיים התנאים הקבועים לכך. (זכאות לפיצויי פיטורים בעקבות פיטורים וכיו"ב) והעובד או המעסיק (לפי הזכאות) רשאים למשוך כספים אלה בכל עד ממועד סיום העבודה ואילך. 43. במקרה הנוכחי, במועד בו ביקשה מכתשים לשחרר הכספים, כבר היה בתוקפו חוזר גמל 2003/5 ולפיכך שחרור הכספים הותנה על ידי נתיב בהסכמת העובד או בהמצאת פסק דין הצהרתי. 44. היינו מדובר בהגבלה במשיכת הכספים בלבד על ידי מכתשים (המעביד), שהינו הבעלים של הכספים. 45. בעבר, מעבידים שהפרישו כספים לקרן הפיצויים בנתיב על שם עובדיהם ונהגו לשלם לעובדים ישירות את השלמת פיצויי הפיטורים היו זכאים למשוך את הכספים מנתיב-גמל ללא תנאי וכך גם נעשה על ידי מכתשים. 46. באשר לזכרון הדברים שנחתם עם כור, נתיב אינה צד למסמך וטוענת, כי הוא אינו מטיל עליה חובה כלשהי. 47. הזכאות לדרוש הכספים בחזרה על ידי המעביד על פי זיכרון הדברים יכולה לנבוע או מאי זכאות העובד הפורש להשלמת פיצויי פיטורים או למענק פרישה או תשלום הכספים ישירות לעובדים על ידי המעביד. 48. לעניין חוזה כור-נתיב נטען, כי חוזה זה אינו מטיל על נתיב חובה כלשהי כלפי הנתבעים כעובדי מכתשים ועל פי סעיף 7 לחוזה הנ"ל על מנת שנתיב תשלם את הסכומים שהצטברו בקופת הגמל לפיצויים על שם העובדים, על כור היה לתת הוראה אישית, ספציפית לגבי כל עובד שאליו התייחס התשלום ואין המדובר בהעברה אוטומטית או שחרור אוטומטי של הכספים לעובדים. הוראה כללית כזו לא ניתנה ואף לא הוכחה. 49. במועד משיכת הכספים מנתיב גמל מחוייבת זו האחרונה לפעול על פי הוראות התקנון והדין החלים באותו מועד. הראיות 50. מטעם התובעת הוגשו תצהירים של חנה אודאי, מזכירה במחלקת השכר במכתשים; ליכטנפלד יהודה, שכיהן כמנהל אגף משאבי אנוש במכתשים בין השנים 1994 - 1997 וכיום פנסיונר; שלמה מסיקה, שכיהן כמנהל מח' שכר במכתשים בין השנים 1995 עד 2005; רותי גולדשטיין, מנהלת מחלקת שכר בתובעת משנת 2005 ואילך; מר וינברגר אברהם, חשב שכר בין השנים 1971 עד 1999. 52. הנתבעים הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם וכן הוגשו תצהירים מטעם שלמה זפרני, מנהל מח' שכר במכתשים בשנים 1987 - 1995 (תצהיר מיום 21/11/07) ותצהיר נוסף מיום 29/11/07 וכן תצהירו מיום 16/10/94 שהוגש בתיק וינברגר (החלטה מיום 7/4/08); תצהירו של שלום שריג, מנהל אגף משאבי אנוש בתובעת בשנת 1987 ובשנים הסמוכות. כן הוגשה חוות דעת מומחה מטעם אלעזר ד. פרברי - מהנדס תעשיה ויועץ כלכלי, בדבר שווי הכספים הצבורים בחשבונות "נתיב גמל" על שם חלק מהנתבעים הנותרים (חוות דעת מיום 29/11/07). 53. מטעם נתיב הוגש תצהירו של רפאל אייזנר, ראש אגף תיפעול ומערכות מידע של "הראל" ניהול קרנות פנסיה בע"מ, החברה מעניקה את כל השירותים לנתיב קרן הפנסיה שהיא החברה המנהלת את נתיב גמל (מדובר בתצהיר מיום 26/2/07 ומיום 12/11/07 וכן תצהיר משלים מיום 4/3/08). 54. הצדדים הגישו סיכום טענות, הנתבעים הגישו תשובה לסיכומי נתיב, ונתיב הגישה תשובה לסיכומי התשובה של הנתבעים. דיון והכרעה טענת ההתיישנות 55. הנתבעים שבו והעלו בסיכום טענותיהם טענתם כי תביעת התובעת התיישנה במועד הגשתה לבית הדין. 56. כבוד השופט י. יוספי, דחה בעבר את הבקשה הספציפית שהגישו הנתבעים לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות בנימוק, כי עילת התביעה נולדה לראשונה ב-9/05 עת התנגדה נתיב לבקשת מכתשים לשחרור הכספים. (החלטה מיום 17/10/06בתיק בש"א 1606/06). על ההחלטה הנ"ל הוגשה בר"ע על ידי הנתבעים לבית הדין הארצי לעבודה, אולם נדחתה בנימוק כי אין להתערב בהחלטת כבוד השופט יוספי בסוגיה זו. (בר"ע 762/06) 57. לאור ההחלטות השיפוטיות הנ"ל, גם מותב בית הדין קבע במהלך הדיונים כי אין להרשות לנתבעים חקירה בנושא ההתיישנות. גם על החלטה זו הוגשה בר"ע 66/08 שנדחתה. 58. בסיכום טענותיהם העלו הנתבעים טענה נוספת לתמיכה בטענת ההתיישנות והיא כי התניית נתיב לשחרור הכספים במתן פסק דין של בית הדין, אינה מעילת התביעה נגד הגמלאים שפורטה בכתב התביעה ולפיכך רשאים הנתבעים להעלותה, למרות החלטת הביניים הנ"ל. 59. עוד נטען מפי הנתבעים כי בדיון בשאלת ההתיישנות יש לשמוע עובדות וראיות ועל פי הראיות שנשמעו במהלך הדיון ידעה מכתשים במועד הפרישה לפנסיה של הנתבעים על הכספים הצבורים בנתיב ולא הוכיחה כי ידעה לראשונה על הכספים הנ"ל רק כאשר פנו הנתבעים לשחרור הכספים בשנים 2004-2005 או כאשר פנתה לנתיב לשחרור הכספים (סיכומי הנתבעים - פרק ח'). 60. לטעמנו, ההחלטות השיפוטיות שפורטו לעיל בסוגיית ההתיישנות הינן החלטות סופיות חלוטות ודי בהן כדי לדחות טענת ההתיישנות שהועלתה פעם נוספת על ידי הנתבעים בסיכום טענותיהם. מסקנה זו חלה גם על טענתם הנוספת של הנתבעים שהועלתה במסגרת סיכום טענותיהם. 61. בשים לב לעילת התביעה שבאה לעולם בספטמבר 2005 כאשר נתיב התנגדה לראשונה לשחרור הכספים ללא תנאי - אין מקום לדון מחדש ולפסוק בעילת ההתיישנות. 62. לפיכך יש לדון בתביעה לגופא. המחלוקות 63. התובעת כאמור טוענת כי מדובר בכספי השלמת פיצויי פיטורים בשיעור 2.33% שהפרישה מכספה לקרן הפיצויים בנתיב למטרה ספציפית ואילו הנתבעים טוענים כי אין מדובר בכספי השלמת פיצויי פיטורים, אלא בכספי מענק פרישה, שזכאים לקבל בנוסף לסכומים שקיבלו בפרישתם וזאת על פי האמור בהסדרים ובהסכמים הקיבוציים שחלו על יחסי העבודה שבינם לבין מכתשים, לרבות הסכמי הפרישה שנחתמו עימם. 64. לפיכך, יש לדון תחילה במהות הכספים שבמחלוקת ואם אכן הוכח כי מדובר בכספים אשר הינם למעשה כספי השלמת פיצויי פיטורים שהופרשו על ידי התובעת כטענתה, יש לבחון האם אלה שולמו לנתבעים במסגרת הסכמי הפרישה עם פרישתם, אם התשובה לשאלה הנ"ל הינה חיובית, יש לדון בשאלה העולה מטענות הנתבעים, האם זכאים הנתבעים לקבלת הכספים הנ"ל בנוסף למענקי הפרישה ששולמו להם בפרישתם לאור האמור בהסדרים ו/או ההסכמים הקיבוציים החלים על יחסי עבודה בינם ובין התובעת. מהותם של הכספים נשוא המחלוקת - מענק הפרישה 68. נקדים ונאמר, כי לאחר עיון בטענות הצדדים ובעמדת נתיב שפורטה לעיל אנו בדעה, כי התובעת השכילה להוכיח כי הכספים אשר מבקשת התובעת לשחרר לטובתה הינם כספים שהופרשו על ידה לצורך השלמת פיצויי פיטורים (2.33%) לעובדיה בפרישתם. 69. מעמדת נתיב שפורטה לעיל, הנסמכת על תצהירו ועדותו של רפאל אייזנר עולה בברור, כי מדובר בכספים שהופרשו ע"י המעסיק לקרן פיצויים ושנצברו בקופת גמל-נתיב לפיצויים. (עמ' 111 לפרוטוקול מיום 22/5/08). 70. הוכח מעדותו של העד אייזנר, כי מכתשים פנתה בעבר לנתיב לשחרר את כספי השלמת הפיצויים בשיעור 2.33% בגין עובדיה שפרשו לגימלאות אז ושפורטו בנספח א'/1 לתצהיר זפרני מיום 29.11.07. מעיון במסמך הנ"ל עולה כי מדובר בעובדים - גימלאים אשר אינם נתבעים בתביעה הנוכחית, לרבות הנתבעים בתביעה המקורית. (עמ' 113 לפרוטוקול). 71. הוכח, כי בעבר נתיב השיבה למכתשים כספי השלמת פיצויי פיטורים שהופקדו אצלה, לאחר שמכתשים הודיע לה ששילמה את הסך הנ"ל ישירות לגימלאים ממקורותיה הכספיים. עובדה זו עולה מפורשות מתצהירו המאוחר של מר שלמה זפרני מיום 29.11.07, אליו צורף מכתב מיום 26/4/92, בו פנה מר זפרני לנתיב להשיב את הכספים. 72. מר אייזנר אישר כי בעבר כאשר התבקשה נתיב על ידי עד הנתבעים מר זפרני, לשחרר הכספים לטובת מכתשים בשל העובדה כי אלה שולמו ישירות לעובדים הפורשים דאז, נעתרה נתיב לבקשה ללא אישור העובדים הפורשים או פסק דין, אלא בהמצאת טופס 161 שמילא המעסיק עם סיום עבודתו של הפורש לגמלאות. עדות זו ניתנה במסגרת התייחסותו למכתבו של זפרני לנתיב מיום 26/6/92 (סעיף 5 לתצהיר מר אייזנר מיום 4/3/08 ועדותו בעמ' 109 לפרוטוקול מיום 22/4/08). 73. מר אייזנר העיד מפורשות: "לא נדרש אישור אותם עובדים... ברגע שמכתשים דרשו ב-92 שילמנו ולא הייתה בעיה גם אם היו מבקשים אותנו בשנת 99 וגם בשנת 2001" (עמ' 119 לפרוטוקול). 74. העד גם אישר כי ערך באופן אישי בדיקה פרטינית של כל חשבון וחשבון של הפורשים לגמלאות שפורטו בנספח א/1 לתצהירו של זפרני (מיום 29/11/07) והעיד כי: "הכספים בגינם מהשניים ושליש הוחזרו למכתשים" (עמ' 118 לפרוטוקול). 75. באשר למקור הכספים אשר פורטו בדו"חות השנתיים משנת 2004 ושנשלחו לנתבעים החל משנת 2005 לפי הוראת משרד האוצר - אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון, העיד מר אייזנר, כי מדובר בכספים שבבעלות של מכתשים. (עמ' 116 לפרוטוקול). 76. מר אייזנר לא יכול היה לאשר מה היה שיעור ההפקדה המקורי בגין כל אחד מהנתבעים ולטענתו אין קשר בין שיעור ההפקדה המקורית שלא ידע מה שיעורו לבין שיעור ההפקדות שפורטו בדו"חות השנתיים (עמ' 124 לפרוטוקול). העד הסביר כי לא יכול להעיד על שיעור ההפקדות המקורי בשל העובדה, כי בשנת 90 בוצעה הסבה של מערכת התוכנה וכל הנתונים אבדו (עמ' 125 לפרוטוקול). מר אייזנר הבהיר לראשונה בעדותו, כי בשנת 1996 ביצעה כור משיכה גורפת של כמעט כל חשבונות השניים ושליש, אך לאחר מכן הוחזרו חלק מהכספים לקופת הגמל על פי הוראת כור לכל חשבון וחשבון על פי יתרתו ביום ההחזר. כן העיד, כי בשנת 1996 נמשכו על ידי כור גם כספי הנתבעים והוחזרו לנתיב לאחר מכן, משיכות אלה נעשו אז ללא הסכמת העובדים (עמ' 126 לפרוטוקול). 77. כן העיד כי משנת 1990 לא היו כל פעולות הפקדה או גבייה באותם חשבונות אלא של דמי ניהול והפעולה הגורפת של משיכה והחזרה של כור שאינה בבחינת פעולת הפקדה (עמ' 122 לפרוטוקול). 78. מעיון בדו"חות השנתיים עולה, כי מדובר בשיעור של צבירת כספי פיצויים בלבד, ועל רקע עובדה זו העיד מר אייזנר כי האישורים לצורך הצהרת הון המפורטים בתחתית הדו"ח הונפקו בטעות כי מהות הכספים שפורטו בגוף הדו"ח הן הפרשות מעסיק בלבד (עמ' 121 לפרוטוקול מיום 22/5/08). הסברו מקובל עלינו ולא ניתן לקבוע, כי מדובר בדו"חות שנתיים כוזבים, כפי שנטען על ידי הנתבעים. 79. גם עדי התובעת, למשל שלמה מסיקה, בעדותו מיום 24/12/07 הסביר כי "המפעל מחוייב בתשלום פיצויים של 100% מתוך זה מופקדים 72% לקרן הפנסיה נתיב ואת ההשלמה עושה המפעל במסגרת עתודה פנימית בתוך מכתשים או בנקים... זאת נקראת עתודה של שניים ושליש כפול 12 זה השלמה ל-100%" (ראה גם עדות מר ויינברג בעמ' 25 לפרוטוקול מיום 31/12/07). 80. זאת ועוד. עד הנתבעים שלמה זפרני, מנהל מחלקת השכר בתובעת בין השנים 95-1987 העיד כי "מענק הפרישה זה שניים ושליש ושחרור כל קופות הגמל בנתיב" (עמ' 46 לפרוטוקול מיום 6/3/08). 81. מעדותו של מר זפרני וממכתביו עולה כי אכן מדובר בכספי השלמת פיצויי פיטורים שביקשה אז מכתשים לשחרר לטובתה אז ומבקשת גם היום לעשות כן בטענה, כי שילמה הכספים ישירות לגמלאיה. 82. דווקא מכתב נוסף שצירף עד הנתבעים מר שריג לתצהירו מיום 3/11/07 למבקר כור, תומך בעמדת התובעת בדבר מהות הכספים והמקור הנורמטיבי להפרשות אלה. וזו לשונו: "לכבוד 23/8/87 החבר גדליהו חלפון משרד מבקר כור תל-אביב הנדון: הפקדת 2.33% בקרן נתיב מכתבך מ-14.5.87 תועבר לחשב לצורך טיפול ולצערי לא הועברה אליך התשובה במועד. חשב מכתשים הקודם י. רבינוביץ, סיכם עם הח' לקריץ מ"נתיב" ההסדר הבא לענין הפקדת 2.33%, השלמת הפרשה לפיצויים לעובדי מכתשים לתקופת עבודתם במכתשים שלפני ינואר 1973 כדלקמן: 1. כלל העובדים אשר התחילו עבודתם במכתשים לפני ינואר 1973 יחולקו לשתי קבוצות. 1.1 הקבוצה הראשונה תכלול את כל העובדים הצפויים לפרוש לגמלאות עד דצמבר 1996. 1.2 הקבוצה השניה תכלול את כל העובדים הצפויים לפרוש לגמלאות החל מינואר 1997. 2. ההסכם עם נתיב אומר, כי עבור כל העובדים בסעיף 1.1 לעיל יועברו סכומי הכספים להם הם זכאים עבור התקופה שעד 1.1.73 לנתיב בחודש דצמבר 1986, ועם פרישתם יקבלו הסכומים להם הם זכאים מנתיב. לגבי העובדים בסעיף 1.2, הרי שעם פרישתו של העובד לגמלאות, יועבר סכום הכסף לו הוא זכאי לנתיב, וזו תשלם המגיע לו ישירות לעובד. 3. רשימת העובדים בסעיף 1.1 לעיל - עובדים אשר יפרשו לגמלאות עד דצמבר 1996. ראה נספח מס' 1 המצ"ב. סה"כ עלות ביצוע סעיף זה, 244,357 ₪, סכום זה הועבר לנתיב בתאריך 10.11.86. 4. רשימת העובדים בסעיף 1.2 לעיל - עובדים אשר צפויים לפרוש לגמלאות החל מינואר 1997, ראה נספח מס' 2 המצ"ב. סה"כ עלות ביצוע סעיף זה נכון לדצמבר 1986 - 345,631 ₪. אני תקוה שבכך העברתי כל האינפורמציה הנדרשת, ובאם יש לך שאלות נוספות, אשמח לעמוד לרשותך. ב ב ר כ ה, מכתשים מפעלים כימיים בע"מ ( - ) ש. שריג ראש אגף משאבי אנוש תפוצה ת. שנברגר, מנכ"ל מכתשים ב. וילנסקי, סמנכ"ל כספים צ. ישפה, מבקר המפעל צ. הלפרין, מנהל כוח אדם ש. זפרני, שכר תיק נתיב." 83. מר שריג בעדותו, לא הכחיש את תוכנו של המכתב המאשר על פי כותרתו את הנוהל במכתשים של תשלום הפרשות בגין השלמת פיצויי פיטורים לעובדי מכתשים והוסיף כי בכתיבת המכתב פעל על פי הוראות מנכ"ל מכתשים דאז. (עמ' 68 לפרוטוקול מיום 31/3/08). 84. גם העד זפרני אישר בתצהירו כי קיבל בזמנו את המכתב הנ"ל. (עמ' 5 לתצהירו מיום 29/11/07). 85. תוכנו של המכתב מהווה ראיה להסדר שטוענת לו התובעת בתביעתה הנוכחית בדבר הפרשת כספים על-ידה להשלמת פיצויי פיטורים עבור גמלאיה בפרישתם. 86. ניתן להסיק מהמכתב הנ"ל כי אכן מכתשים הפרישה ביום 10/11/86 סך של 244,357 ₪ לנתיב ע"ח ההפרשות הנ"ל וכי העובדים שפרשו לפנסיה בתקופות שפורטו במכתב הנ"ל היו זכאים לקבלת הכספים הנ"ל בפרישתם. 87. שריג בעדותו אישר, כי הסכמי הפרישה לא כללו את הסכומים שנצברו לזכות הנתבעים בקופות גמל שונות, וכי תמיד שיחררו אותן (עמ' 69 לפרוטוקול). על כך גם התובעת אינה חולקת. אך כשהתבקש העד להשיב האם מענק הפרישה ששילמה התובעת לנתבעים בעת פרישתם, כלל גם 2.33% בגין השלמת פיצויים, ואם אכן היו למכתשים עתודות לתשלום פיצויים השיב: "למיטב זכרוני - כן. אני לא זוכר את התוכנית" (עמ' 69 לפרוטוקול). 88. גם בהמשך עדותו לא נסתר תוכן מכתבו של זפרני לנתיב שפנה בשם מכתשים אז להשיב לה כספי השלמת פיצויי פיטורים ששילמה ישירות לגימלאיה. (עמ' 71 לפרוטוקול). 89. גם הנתבעים אינם חולקים על ביצוע ההפרשה הנ"ל בשיעור 2.33% לנתיב ע"ש כל אחד מעובדי התובעת ומשכרם עד 1/1/73 אך מגדירים הסכום הנ"ל כמענק פרישה (סעיף 13 לסיכום הטענות). 90. הנתבעים אף אינם חולקים על העובדה כי ב-26/4/92 פנתה מכתשים לנתיב להשבת הפקדותיה הנ"ל בגין 28 עובדים שסיימו עבודתם ופרשו לגמלאות בשל העובדה כי שילמה להם ישירות את השלמת פיצויי הפיטורים (מכתבו של מר זפרני מיום 26/4/92 המופנה לנתיב). 91. בסיכום טענותיהם, טוענים הנתבעים, כי ניתן ללמוד על מהות הכספים שבמחלוקת מהעובדה שמר זפרני פנה לשחררם לנתיב - קרן הפנסיה ולא לנתיב - גמל, וטוענים כי בנסיבות אלה לא הוכח כי מדובר בכספי פיצויים ועומדים על דעתם כי בכספי מענק פרישה מדובר. 92. טענה זו יש לדחות מכמה טעמים. ראשית, תוכנו של המכתב מדבר בעד עצמו ומצויין בו במפורש, כי מדובר בהפרשות של כספי השלמת פיצויי פיטורים. שנית, נתיב הודתה בטענותיה, כי בעבר קופת הפיצויים נוהלה על ידי נתיב כחשבון "חיסכון" של מעבידים והכספים שהופרשו לקרן זו אינם בבחינת כספי גמל. טענה זו לא נסתרה. שלישית, נספח ב' לתקנון נתיב - קרן פנסיה שצורף לתצהירי הנתבעים מאפשר לנתיב לבוא לידי הסכם עם מוסד בדבר הפקדה בקרן של כספי הפרשות המוסד להשלמת פיצויי פיטורים לחברים ובלבד שהשקעת הכספים ושחרורם ייעשו בהתאם להוראות החוק והתקנות החלים על אותם כספים במועד משיכתם. ואכן, כך נהגה נתיב כלפי מכתשים, עוד בטרם הוגשה התביעה הנוכחית. 93. סממן נוסף לבעלות התובעת בכספים הנ"ל ולמהותם הינה העובדה כי גם בעבר לצורך שחרורם היה על הגמלאי לקבל הסכמה מפורשת של המעסיק וכתב שחרור חתום על ידו, כפי שנעשה במקרה של נעים בראזני. (זו הייתה ההוראה בתקנון נתיב-גמל טרם שינוי ההוראות בשנת 2005). 94. זאת ועוד. הוראת השחרור של מכתשים למר בראזני בשנת 1999 לאחר שסיים עבודתו לקבלת כספי מענק הפרישה ניתנה לנתיב קרן הפנסיה "עבור קופת תגמולים ופיצויים" (נספח ג' לתצהיר חנה אודאי מיום 14/1/08). 95. עובדה זו תומכת בגרסת נתיב כי נתיב-גמל נוהלה על ידי נתיב, אך מדובר בהפקדת כספים לחשבון נפרד כפי שהסביר מר אייזנר בתצהירו ובעדותו, לרבות השוני בין שני החשבונות. 96. טענת הנתבעים כי לא הוכחה טענת נתיב כי במועד הפקדת הכספים (בשנת 1986) דובר בגוף משפטי נפרד, לא הוכחה במהלך הדיון והועלתה רק בסיכום הטענות. בכל מקרה, אין בה כדי לשנות ממסקנתנו, בדבר מהות הכספים שבמחלוקת. 97. גם העובדה כי הכספים שהופרשו לקופת פיצויים הופרשו על שם העובד הספציפי אינה סותרת את המסקנה כי הוכח שמדובר בכספים שהופרשו לחשבון נפרד שנוהל על ידי נתיב קרן הפנסיה כקרן פיצויים והוגדר בשם "קופת תגמולים לפיצויים". 98. למעלה מן הדרוש יצויין כי גם רואה החשבון, אלעזר פרברי, אישר בחקירתו כי מדובר בכספים שנצברו בקופה המשמשת להשלמת פיצויים וכי בדוחות השנתיים שפרט בחוות דעתו ישנה התייחסות רק להשלמה לפיצויים שאינם חלק מהפנסיה (עמ' 131 לפרטוקול מיום 25/2/08). יצויין כי רואה החשבון ציין בעדותו, כי לא התייחס ולא השווה את הסכומים שהצטברו בקרן הפיצויים לעומת הכספים שקיבלו הנתבעים בפרישתם כמענק פרישה, בטענה כי לא התבקש לעשות כן (עמ' 131 לפרוטוקול הנ"ל). 99. על פי הפסיקה, ככל שמדובר בהפקדת פיצויי פיטורים לקרן פיצויים (כללית או ע"ש) מדובר בכספים הנמצאים בבעלות המעביד. 100. הוראת ס' 26 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963, אינה אוסרת על החזרת הכספים הנ"ל, שכן על פי ההוראה הנ"ל ניתן להחזיר הכספים אם העובד חדל בינתיים לעבוד ואין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. 101. נפסק, כי גם אם נצברו בקופת גמל לפיצויים בגין הפרשות מעביד סכומים העולים על אלה המיועדים לזכאים לתשלום פיצויי פיטורים (השלמה) במועד פרישתם, אין כל מניעה כי בית הדין יורה לקופה לשחרר למעביד את יתרת הכספים (דב"ע נג/5-6 תפזול תעשיות כימיות בע"מ - הקופה המרכזית לפיצויים שליד בנק לאומי בע"מ פד"ע כ"ו324). 102. ולענייננו, אין חולק כי הנתבעים לא פוטרו אלא סיימו עבודתם בפרישה מוסכמת או בשל הגיעם לגיל פרישה, על פי הסכם פרישה. הוכח, כי במסגרת תנאי פרישתם היו זכאים לקבל השלמת פיצויי פיטורים בשיעור 2.33% ממשכורתם לכל שנת עבודה, ולפיכך אם יוכח, כי סכום זה שולם לנתבעים ישירות על ידי התובעת, אין גם כל מניעה חוקית לשחרר הכספים לטובת התובעת אלא אם תוכח גרסת הנתבעים כי היו זכאים, על פי הסכמי הפרישה שנחתמו עימם או על פי הסכמי העבודה החלים על הצדדים, לקבלת זכויות נוספות (מענק פרישה) בנוסף לזכויות ולמענק הפרישה ששולמו להם בפרישתם. 103. בנקודה זו יצוין כי אין מחלוקת בין מכתשים לנתיב באשר לשיעור הכספים שנצברו בגמל-נתיב. 104. לפיכך, בשלב זה, נשאלת השאלה האם התובעת אכן שילמה את כספי השלמת פיצויי פיטורים לנתבעים בעת פרישתם כחלק ממענק הפרישה. 105. נקדים ונאמר כי אכן התובעת השכילה להוכיח טענתה זו. 106. עד התובעת, שלמה מסיקה העיד כי "המפעל מחוייב בתשלום פיצויים בשיעור 100% מתוך זה מופקדים 72% לקרן פנסיה בנתיב ואת ההשלמה עושה המפעל במסגרת עתודה פנימית בתוך מכתשים או בנקים, במקרה זה באחריות המפעל, זאת נקראת עתודה של שניים ושליש וכפול 12 זה השלמה ל-100%..." (עמ' 20 לפרוטוקול מיום 24/12/07). 107. עדי התובעת אישרו בתצהיריהם כי במסגרת הסכמי הפרישה שולמו לנתבעים מענקי פרישה שכללו בחובם השלמת פיצויי פיטורים מ-2.33% - 5% (ס' 14 לתצהיר אריה ליכטנפלד; ס' 15 לתצהיר שלמה מסיקה; ס' 11 לתצהיר ויינברגר אברהם וסעיף 14 לתצהיר רותי גולדשטיין). 108. מר ויינברג אברהם, אישר בעדותו בפנינו כי מענק הפרישה ששולם לנתבעים בפרישתם היה למעשה פיצויים בשיעור של 2.33% ולעיתים גם מענקים נוספים וכי מכתשים שילמה זאת (עמ' 25-26 לפרוטוקול מיום 31/12/07). 109. מר ויינברג העיד בפנינו, כי לפי מיטב ידיעתו לא היה עובד שפרש לפנסיה ולא היה זכאי למענק פרישה ואכן מתוך כתבי טענות שבתיק הנתבעים לא טוענים אחרת. 110. מר ויינברג התייחס בתצהירו באופן פרטני לכל הנתבעים שאישרו כי קיבלו במסגרת מענק הפרישה - השלמת פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתם. עדות זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית ויש לתת משקל לעדותו בשים לב למעמדו במכתשים מחד, ואישור הנתבעים על קבלת הסכומים (לרבות פיצויים) שצורפו לתצהיריהם, מאידך. 111. גם הנתבעים אישרו בעדותם, כי אכן קיבלו השלמת פיצויי פיטורים בעת פרישתם ממכתשים. 112. הנתבע דמרי אבא, אישר בעדותו כי קיבל השלמת פיצויי פיטורים בשיעור 2.33% בגין כל תקופת עבודתו במסגרת מענק הפרישה שקיבל מהתובעת (עמ' 58 לפרוטוקול מיום 6/3/08). איפרגן אליהו, גם אישר שקיבל 5% מענק פרישה (עמ' 83 לפרוטוקול מיום 31/3/08) לרבות חתימתו על מסמך בדבר קבלת פיצויים אם כי טוען, כי מדובר בקרנות שהיו ברשותו ואין זה אומר כי קיבל פיצויים (עמ' 84 לפרוטוקול הנ"ל). כך גם העיד הנתבע גנון יעיש כי קיבל כסף עבור פיצויים (בעמ' 90 לפרוטוקול). 113. טענת הנתבעים, כי לא חתמו במועד פרישתם על כתבי קבלה וסילוק, כעילה לזכותם בכספים שבמחלוקת בנוסף למענק הפרישה שקיבלו בפרישתם, אין בה די. הוכח, כי במסגרת מענק הפרישה שולמו לנתבעים השלמת פיצויי פיטורים בשיעור של לפחות 2.33%, הנתבעים אישרו קבלת הכספים הנ"ל ולא הלינו עד הגשת התביעה הנוכחית , כי זכאים לכספים נוספים. אם אכן סברו הנתבעים במועד פרישתם, כי לא קיבלו את מלוא מענק הפרישה (השלמת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה), כי אז היה עליהם להגיש תביעה או לנקוט בכל דרך משפטית אחרת ואין חולק כי הדבר לא נעשה. 114. לפיכך, נוכל לסכם ולקבוע, כי אכן השכילה התובעת להוכיח כי הכספים שהופרשו על ידה בעבר על שם עובדיה הינם כספי פיצויי פיטורים (השלמה) שהופרשו והופקדו בנתיב בחשבון נפרד שאינו חשבון תגמולים. מדובר בכספים שבבעלות התובעת. כמו כן הוכח בפנינו, כי אכן התובעת שילמה לנתבעים השלמת פיצויי פיטורים כחלק ממענק הפרישה ישירות ממקורותיה במועד פרישתם. 115. לאור מסקנתנו הנ"ל, בדבר מהותם של הכספים נשוא המחלוקת ותשלומם ישירות לנתבעים, מתייתר למעשה הצורך לדון בטענות נוספות שטענו הנתבעים להגנתם ולזכאותם לקבלת הכספים, היינו - כי מדובר בכספי מענק פרישה שזכאים לקבל על פי ההסכמים החלים על יחסי העבודה שבין הצדדים, לרבות על פי הסכם הפרישה בנוסף לכל הזכויות שקיבלו בפרישתם. 116. למרות האמור לעיל, מצאנו לנכון לבחון את טענות הנתבעים לגופן ואנו בדעה, כי הנתבעים לא הוכיחו טענתם. 117. לא הוכח מפי הנתבעים כי היתה הסכמה מטעם מכתשים לזכותם פעמיים בתשלום בגין השלמת פיצויי פיטורים. אין להסיק כך מתוכנם של הסכמי הפרישה ואין להסיק כך מכל הסכם אחר שטענו לו הנתבעים. במקרים בהם מבקש עובד להיפרע ממעבידו פעמיים, עליו מוטל הנטל להוכיח טענתו. 118. העד זפרני ציין במפורש בתצהירו שהוגש מטעם מכתשים בתביעתו של מר ויינברג, כי מכתשים לא שילמה ולא נהגה לשלם מענק פרישה פעמיים אם כי לא שלל את העובדה, כי מכתשים דאגה לשלם את מענקי הפרישה בין ישירות או באמצעות גורם שלישי אך אין מדובר בכפילות (סעיף 16-17 לתצהירו מיום 16.10.94). ההפך הוא הנכון, זפרני העיד, כי "בזמנו מכתשים העבירה לנתיב כספים על מנת שאלה ישמשו, בבוא העת לצורך תשלום מענקי הפרישה (2.33%) לעובדים. מדובר בעובדים שהיו אמורים לפרוש עד דצמבר 96. העברת כספים זו לא יצרה מצג שבו העובדים יקבלו מענק פרישה כפול..." (ס' 22 לתצהיר). עדות זו לא נסתרה בראיה כלשהי מטעם הנתבעים. 119. גם טענת הנתבעים כי היו זכאים לכספים שבמחלוקת לאור הסכמי הפרישה שנחתמו עימם לא הוכחה. כל שהוכח כי הנתבעים היו זכאים לשחרור קרנות השתלמות קרנות גמל פרטיות כגון: גדיש, מעוז, ולא הוסכם על זכאות לכספי פיצויי פיטורים. לפיכך לא הוכחה טענתם בדבר הפרת הסכמי הפרישה על ידי התובעת. 120. גם טענת הנתבעים ,כי על פי זכרון הדברים זכאים לכספים שבמחלוקת שכן, מדובר בהפרשת כספי מענק פרישה ולא כספי פיצויים, לא הוכחה ולו מהטעם, כי מדובר במסמך שאינו חתום, שהוצג לתיק ואין לקבוע זכויות הצדדים בסכסוך הנוכחי על פי האמור במסמך זה. 121. ובאשר להסכם כור - נתיב מיום 13/1/82. מקריאת המבוא להסכם זה עולה, כי מדובר אמנם בהפרשת כספים שנקראו בהסכם מענק פרישה אך לא צויין בהסכם מהי הגדרת המונח הנ"ל. 122. עולה מתוכנו של ההסכם, כי מדובר בכספים שהופרשו לחשבון נפרד מחשבון התגמולים והפנסיה השוטפת על שם כל עובד ועובד ושאמורים היו להיות מושקעים באיגרות חוב הנמכרות ע"י הממשלה לקרנות פיצויים. 123. עולה מקריאת ההסכם הנ"ל, כי אין כל זכות אוטומטית לעובדים לקבלת הכספים הנ"ל למרות שהופרשו לחשבון נפרד ועל שמם אלא רק בהסכמה מפורשת של המעביד בין בהוראה כללית ובין בהוראה אישית. 124. בנסיבות אלה, גם אם הוגדרו הכספים כמענק פרישה (ללא הגדרת מהות המושג בהסכם עצמו), ומדובר בכספים המושקעים בדרך השקעת כספים של קרנות פיצויים, ואין מדובר בשחרור אוטומטי, אלא בהסכמה מפורשת של המעביד, כל אלה תומכים במסקנה, כי אכן מדובר בהפרשת כספים לפיצויים ע"י המעסיק כעתודת חיסכון לעת מצוא. 125. זאת ועוד. הנתבעים טוענים, כי הכספים שנצברו בנתיב אמורים להשתלם להם בנוסף למענק הפרישה שקיבלו בטענה, כי בהסכמי הפרישה שלהם הופיע המונח מענק פרישה ולא השלמת פיצויי פיטורים (סעיף 4 ו-15 לכתב ההגנה של דימרי אבא; סעיף 3, 13 ו-14 לכתב ההגנה של ישפה מרתה; ס' 4 ו-15 לכתב ההגנה של גנון; ס' 4 ו-15 לכתב ההגנה של אפרגן; ס' 3, 13 ו-14 לכתב ההגנה של חזקיה; ס' 4 ו-15 לכתב ההגנה של במנולקר). מעיון בהסכמים הנ"ל עולה, כי אכן כונו ההפרשות לצורך הפרשת פיצויי פיטורים כמענק פרישה ולא כהשלמת פיצויי פיטורים ואכן הוכח כי מענק זה שולם לנתבעים ישירות, לפיכך גם נימוק זה אינו יכול להועיל לנתבעים. 126. הנתבעים מפנים בסיכום טענותיהם להסכם קיבוצי מיוחד משנת 1981 למפעלי כור, התומך בגרסתם כי זכאים לקבלת "מענק הפרישה" ללא קשר לאמור בהסכמי הפרישה שנחתמו עימם. אולם בהסכם נאמר במפורש, כי: "עובד הפורש לפנסיה יהיה זכאי למענק פרישה על ידי השלמת פיצויים בשיעור 2.33% מן המשכורת הכוללת. זכאים לתשלום זה העובדים בגין תקופת עבודתם לאחר 1/1/73. (ההדגשה לא במקור - י.ה.). סכום זה ישולם לעובד ע"י ההנהלה לפי המשכורת האחרונה. מועד התשלום של השלמת הפיצויים כנ"ל הינו בעת הפרישה לפנסיה לרבות לפנסיית שאירים." (ס' 13 להסכם). 127. ללמדך, כי גם הסכם זה תומך במסקנתנו כי אכן הכספים השנויים במחלוקת בתביעה שבפנינו גם אם הוגדרו כמענק פרישה הינם כספי השלמת פיצויים שהופרשו ע"י המעביד לצורך תשלום במידה והגמלאי בפרישתו יהיה זכאי להם. 128. מכלל ההסכמים שהוכחו בפנינו עולה, כי מכתשים דאגה להפריש לקרן פיצויים כספים להשלמת פיצויי פיטורים הן באשר לתקופת עבודתם של עובדיה עד 1.1.73 ואף לתקופה שלאחר מכן ואכן מר זפרני אישר בעדותו, כי גמלאיה נהגו לקבל בפרישתם מענק פרישה בגין כל תקופת עבודתם. 129. כאשר הוכח בפנינו מחד, כי לנתבעים שולמו מלוא פיצויי הפיטורים בפרישתם בגין כל תקופת עבודתם ומאידך, לא הוכח מפי הנתבעים כי זכאים למענק פרישה (השלמת פיצויי פיטורים) בנוסף למענק ששולם להם בפרישתם על פי הסכמי עבודה או על פי כל הסכם אחר החל על הצדדים, לרבות הסכמי הפרישה שנחתמו עמם, כי אז מכל הסיבות שפורטו בפסק דין זה, דין תביעת הנתבעים להידחות. לסיום 130. הנתבעים חזרו בהם מטענת הנוהג שהעלו במהלך הדיון (עמ' 70 לפרוטוקול מיום 31/3/08). 131. ב"כ הנתבעים חזר בו מטענת הנוהג במסגרת הודעת הנתבעים מיום 3/4/08 ובנסיבות אלה אין לדון או ליתן משקל ראייתי לטענות הנתבעים ברכיב זה. 132. באשר לשחרור הכספים למר נעים ברזני, יצויין בתמצית, כי גרסת התובעת ועדיה באשר לנסיבות בהן שוחררו הכספים למר ברזני, בשים לב למעמדו הן במכתשים והן בנתיב - לא נסתרו בראיות מהימנות מטעם הנתבעים. כמו כן, שוכנענו כי הוראת שחרור הכספים הנושאת את חותמת התובעת נחתמה בחוסר סמכות ועל כך ננזפה העדה שחתמה על המסמך. לפיכך, מקרהו של ברזני אינו יכול להוות ראיה לצדקת טענתם של הנתבעים לשחרור הכספים שבמחלוקת הרשומים על שמם בנוסף לכספים שקיבלו בפרישתם. 133. לאחר סיום שמיעת הראיות והגשת הסיכומים הגישו הנתבעים בקשה לצרף ראיה לתיק. מדובר בהודעת משרד האוצר - אגף שוק ההון כפי שהופיעה באתר האגף באינטרנט ביום 7/11/08, בו צויין כי נתיב-גמל הוקמה ביום 1/1/08 בניהול עתידית קופות גמל בע"מ. (בש"א 2902/08). 134. נטען מפי הנתבעים כי לאור הראיות שהוצגו לתיק, לפחות משנת 2004 הכספים בחשבונות הנתבעים 1 - 6 נמצאים בנתיב-גמל, שהיא אישיות משפטית נפרדת מנתיב - קרן פנסיה ולפיכך, טוענים כי ראשית, לא הוכחה גרסת מר אייזנר כי בשנות ה- 90 הופקדו הכספים לנתיב - גמל כאישיות משפטית נפרדת מנתיב קרן הפנסיה ושנית, התביעה הוגשה נגד נתיב - קרן הפנסיה ולא נתיב - גמל ולפיכך מדובר בסעד תאורטי ואף מטעם זה יש לדחות התביעה. 135. נתיב מתנגדת להוספת הראייה, שכן לגרסתה, המבקשת יכולה היתה בשקידה סבירה לגלות את המסמך עוד במהלך שמיעת הראיות ולתת לצדדים לטעון טענותיהם בנקודה זו. 136. נטען, כי העובדה שנתיב - גמל ונתיב (קרן הפנסיה) הם שני גופים שונים היתה גלוייה לאורך כל הדרך, ולא עלתה רק מעדות מר אייזנר. ניתן היה להסיק כך עוד בתחילת שנת 2005, כאשר הנתבעים קיבלו לראשונה את הדוחות השנתיים. כמו כן, הדבר עלה מתצהיר גילוי המסמכים שהגיש מר אייזנר ב- 20/2/07 במסגרת בר"ע 6/07 שהוגשה לבית הדין הארצי לעבודה. 137. בכל מקרה נטען מפי נתיב כי פסק הדין שיינתן בתיק הנוכחי יבוצע ע"י נתיב - גמל, וכי במועד הגשת התביעה נוהלה נתיב - גמל ע"י נתיב (נתבעת 2) ורק ביום 31/8/08 הועבר ניהולה לעתידית קופות גמל בע"מ. 138. כן נטען, כי הקמת נתיב - גמל היתה בשנת 1973 ולא במועד שצויין בראייה שמבקשים הנתבעים להגיש. נטען כי מדובר בהרחבת חזית שיש לדחותה. 139. בית הדין קבע בהחלטתו, כי ההחלטה בבקשה תינתן במסגרת פסק הדין ואכן, לטעמנו, יש לדחות הבקשה מהטעמים שפורטו ע"י נתיב המקובלים עלינו, הן באשר לסדרי הדין ומועד הגשת הבקשה והן באשר לטענות שנטענו לגוף הבקשה. 140. בנסיבות אלה, אנו דוחים הבקשה ואנו בדעה, כי יש לחייב הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשל דחיית הבקשה בשים לב למועד בו הוגשה ולאור העובדה, כי נתיב נאלצה פעם נוספת להגיש תגובתה, שבסופו של יום נתקבלה. סוף דבר 141. דין תביעת התובעת להתקבל. אנו מצהירים כי הכספים שהצטברו בקופות גמל לפיצויים בנתיב על שם כל אחד מהנתבעים 1 - 6 הינם כספים שהופרשו ע"י התובעת להשלמת פיצויי פיטורים בשיעור 2.33% ויש לראותם ככספים הנמצאים בבעלות התובעת. לא הוכח, כי התובעת חבה לנתבעים כספים ו/או זכויות ו/או מענק פרישה בנוסף לכספים ולזכויות ששולמו להם בפרישתם ישירות ע"י התובעת. לפיכך, הננו מורים לנתיב לשחרר הכספים הנ"ל לזכות התובעת, היינו, הקרן והרווחים. 142. ובאשר להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. התובעת, לרבות נתיב, פרטו בסיכום טענותיהם ובאריכות הנימוקים להשית על הנתבעים במקרה הנוכחי תשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לדוגמא על אף היותם גמלאים. התובעת טוענת, כי הנתבעים ניהלו ההליך באופן מסורבל, והם האחראים להתמשכות ההליכים, כאשר הוגשו מטעמם בקשות רבות לרבות בקשות רשות ערעור על החלטות דיוניות של בית הדין שנדחו, ובכך אף עיכבו את המשך ההליכים. התובעת מפנה לעובדה, כי הנתבעים העלו בסיכום טענותיהם את טענת ההתיישנות למרות שזו נדחתה בהחלטה סופית וחלוטה עוד במשך הדיון המקדמי. התובעת טוענת לחוסר ניקיון כפיים ותום ליבם של הנתבעים באשר לניהול ההליך והדרך בה נוהל, לרבות אי המצאת כל המסמכים שהיו בחזקת הנתבעים ושגולו רק לאחר שניתנה החלטה מפורשת של בית הדין במהלך הדיון. נתיב, בסיכום טענותיה מקדישה פרק נפרד לשאלת ההוצאות ושכ"ט עו"ד וטוענת, כי פעלה על פי הוראות הדין שכן, דרשה ממכתשים להציג פסק דין המורה לה לשחרר את הכספים לטובתה ואם אכן ההליך היה מתנהל בסבירות וביעילות לא היתה דורשת הוצאות אך, בפועל, טוענת כי נדרשה להגיש תגובות במספר בלתי מבוטל בגין בקשות רבות של הנתבעים, היינו, לתיקון פרוטוקול, לגילוי מסמכים, להודעות שונות, לרבות תגובות שעניינן - הרחבת חזית. הן התובעת והן נתיב טוענים, כי נדרשו לעבור ולבחון מספר רב של מסמכים שהוגשו על ידי הנתבעים ואשר אינם רלבנטיים כלל לתביעה הנוכחית, לעילתה ולסעד שתבעה התובעת. 143. ואכן, בית הדין אינו יכול להתעלם מאופן ניהול ההליך הנוכחי אשר הוגש בשנת 2005 בשל סרבולו והתארכותו מסיבות שחלקן תלויות בהתנהלות הנתבעים, אנו בדעה כי עובדות אלה צריכות לקבל ביטוי בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, כאשר לא נעלמה מעינינו העובדה כי מדובר בגמלאים. 144. לפיכך אנו מחייבים כל אחד מהנתבעים 1-6 לשלם סך 2,000 ₪ + מע"מ לתובעת ולנתיב (1,000 ₪ לכל צד) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל. יצויין, כי הסכום הנ"ל כולל בחובו גם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה להוספת ראייה שנדחתה בפסק דין זה. פנסיהקרן פנסיה