קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות אלמנת עובד זר: 1. עסקינן בתובענה, במסגרתה מבקשת אלמנתו של המנוח כי ישולמו לה ההוצאות עבור התאמות הדיור שבוצעו בביתם שבתאילנד; הוצאות שהוצאו על מנת להתאים את הבית לצרכיו של המנוח עובר למותו, עת היה נכה 100% כתוצאה מתאונת עבודה. תאונת העבודה אירעה בישראל. העובדות הרלוונטיות 2. ביום 25.7.02 החל המנוח לעבוד בענף החקלאות במושב דקל במדינת ישראל. ביום 27.3.05 נפל המנוח מגג חממה, וכתוצאה מהנפילה הפך למשותק מצווארו ומטה. החל מיום 27.6.05 הוכר ע"י הנתבע כנכה מעבודה בדרגה של 100%. בחודש מרץ 2006 הועבר המנוח על פי בקשתו ממוסד "בית לוינשטיין" למקום מגוריו שבתאילנד, שם שהה עד שנפטר ביום 23.6.07. 3. מאחר וביתו של המנוח בתאילנד היה בנוי על עמודים, וקומת הקרקע היתה פתוחה, לא היה מנוס מסגירתה של קומת העמודים; כך שבקומה זו נבנתה יחידת דיור ממוזגת שהתאימה לצרכיו של המנוח. 4. בסופו של יום, ההוצאות הנתבעות בגין התאמת הדיור הסתכמו ב- 9,475 $, אשר נכון ליום 29/6/07 שוויים השקלי היה 42,353 ₪. 5. אין מחלוקת כי למנוח שולמה קיצבת נכות בחייו, וכי לאחר פטירתו שולמו לאלמנתו ולבתו קיצבאות תלויים וכן מענק פטירה. 6. אלמנת המנוח הגישה לנתבע תביעה לקבלת הוצאות עבור התאמות הדיור אשר בוצעו בבית שבתאילנד כשהיה המנוח בחיים, הנתבע דחה את התביעה, ואלמנת המנוח הגישה תובענה זו. לפיכך, תובענה זו עניינה החלטת הנתבע בדחותו את התביעה להוצאות עבור התאמת הדיור. 7. לאחר שנעשו ניסיונות למצוא פתרון מוסכם, אולם אלה לא הניבו פירות, הגישו הצדדים סיכומים בתיק. לא נתקיימה מסכת ראיות בתיק זה, מאחר והעובדות אינן שנויות במחלוקת. טענות התובעת 8. לטענת התובעת, בשל נסיבותיו החריגות והקיצוניות של המקרה דנן, אין מנוס מלקבוע כי תקנה 2 (ד) לתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקיצבה מיוחדת לנכים), תשכ"ה - 1965 הינה אולטרא - וירס ודינה בטלות.לחלופין, אין להחילה על המקרה דנן לאור נסיבותיו החריגות. בכל מקרה, הנתבע היה צריך להפעיל שיקול דעת, ולהעתר לתביעה דנן לאור נסיבותיה המיוחדות. ההחלטה למנוע את ההטבה במקרה דנן נוגדת את חוקי היסוד בישראל, ואף נוגדת את ערכיו ועקרונותיו של העם היהודי הנהוגים עוד מימי קדם. המדובר באפלייה אסורה, שנעשית במודע כלפי עובדים זרים, בכל הנוגע לזכאותם למענקים שהחוק במפורש מעניק לנכים מעבודה. מגמת המחוקק הייתה להשוות את זכויות העובדים הזרים לעובדים שהם תושבי ישראל, ובמקרה דנן לא נהג הנתבע בהתאם למגמה זו. בפרשת סקינר, אשר נסיבותיה דומות למקרה דנן (אם כי שם דובר במתנדב), ניתנה ההטבה נשוא המחלוקת שבפנינו, וכך יש לנהוג גם כאן. טענות הנתבע 9. לטענת הנתבע, יש לדחות את התובענה, מאחר והזכאות ניתנת רק אם הנכה נמצא בישראל והתאמות הדיור מבוצעות בישראל. הדבר נובע מלשון התקנה, שהיא ברורה וחד משמעית. הגמלאות המיוחדת הקבועות בסעיף 112 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 באות להרחיב ביחס לגימלאות הרגילות להן זכאי נפגע בעבודה, והתקנות מסדירות באופן מפורש מי יהיה זכאי להן. היות ויש צורך בפיקוח הדוק בכל הקשור לגימלה ספציפית זו, היא ניתנה רק למי שנמצא בישראל. הדרישה לפיקוח על התאמות דיור שייעשו בחו"ל אינה סבירה, והיא עלולה לגרום לנטל גדול מאוד על הקופה הציבורית. שינוי בדין בהקשר זה צריך להעשות על ידי המחוקק, ולא על ידי פסיקה של בית-הדין. פסיקת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בפרשת סקינר אינה הלכה מחייבת. כמו כן, יש לאבחן את המקרה דנן מפרשת סקינר; מאחר ושם דובר במתנדב, ולפיכך זכויותיו נידונו בהתאם לסעיף 289 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995, במסגרתו נקבעה במפורש זכאות המתנדב לגימלאות. אין ללמוד מהדין החל על מתנדבים, ואין להחילו על עובדים זרים. קיים הבדל מהותי, לפיו מתנדב מחו"ל בא לעזור לתושבי הארץ ולעבוד כאן ללא תמורה כספית, מתוך רגש ואהדה כלפי מדינת ישראל; לעומת העובד הזר, שמגיע לארץ בכדי להתפרנס ולפרנס את משפחתו. דיון והכרעה 10. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי דין התובענה להדחות, מן הנימוקים אשר יפורטו להלן. 11. התקנה הרלוונטית הינה תקנה 2 (ד) לתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקיצבה מיוחדת לנכים), תשכ"ה - 1965 (להלן: תקנה 2 (ד)), בה נקבע בהאי לישנא (ההדגשות הוספו) : 2. (א) מענק מיוחד יאושר אם הוכיח התובע כל אלה: (1) עקב נכותו ומטעמי בריאות דרושים לו סידורים חד- פעמיים לשם קיום אורח חיים סדיר או לשם יצירת תנאים שיאפשרו לו המשך עבודתו; (2) המענק המיוחד דרוש לו לאחת או יותר מהמטרות הבאות: (א) סיוע בהתאמת תנאי המגורים; (ב) סיוע ברכישת אביזרי עזר; (ג) סיוע בפתרון בעית הניידות על ידי רכישת רכב. (ב) המענק המיוחד ינתן בתנאי שהמוסד אישר את התכנית בדבר השימוש במענק המיוחד שהוגשה על ידי התובע כאמור בתקנה 6 או כפי שהוכנה או שונתה כאמור בתקנה 7. (ג) ... (ד) נכה יהיה זכאי למענק מיוחד אם הוא נמצא בישראל". 12. כפי שניתן לראות, תקנה 2 (ד) קובעת באופן נחרץ כי נכה יהיה זכאי למענק רק אם הוא נמצא בישראל. לא ניתן לבטל קביעה זו בדרך של פרשנות. מתן ההטבה לנכה הנמצא בחו"ל, כמו גם במקרה דנן, מנוגדת להוראה המפורשת של תקנה 2 (ד). יש לזכור, כי השופט הפרשן צריך לבחור את הפרשנות המתאימה מתוך האפשרויות העולות מתוך לשונו של החיקוק, ולא ניתן לבחור פרשנות המנוגדת ללשון החיקוק. 13. בקובענו כמפורט לעיל פועלים אנו בהתאם לכללי הפרשנות שנקבעו בפסיקה. בנושא זה נכתב ונאמר כבר רבות, והעקרונות שנקבעו הינם כמפורט להלן (ההדגשות הוספו):   "כיצד תקבע המשמעות הנכונה של דיבור בחוק? נקודת המוצא היא הלשון שנקט המחוקק....אך היא אינה נקודת הסיום".    ראה :  ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ. פקיד השומה רחובות, פד לט (2) 70, 74.     "הפרשנות התכליתית שולפת מתוך מגוון המשמעויות הלשוניות של הטקסט המשפטי את אותה משמעות משפטית המגשימה את התכלית של הנורמה".   ראה: אהרון ברק, פרשנות תכליתית במשפט, מהדורת תשס"ג, עמ' 136.   "אין שופט רשאי ליתן למילות החוק משמעות שהן אינן יכולות לשאת... ". ראה : אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך שני, עמ' 82.    14. כפי שראינו לעיל, נקודת המוצא של מלאכת הפרשנות היא לשון החיקוק. במקרה דנן, לשון החיקוק קובעת קביעה מפורשת, לפיה נכה יהא זכאי למענק אם הוא נמצא בישראל. לפיכך, לא ניתן לקבוע זכאות למענק לנכה אשר אינו נמצא בישראל. מכאן, שכללי הפרשנות לא יסייעו לקבלת התובענה, מאחר והם מובילים דווקא לדחייתה. לפיכך, יש לבחון את טענות התובעת, המתייחסות לתוקפה של תקנה 2 (ד), ואשר לפיהן יש להורות על בטלות התקנה. 15. לטענת התובעת, תקנה 2 (ד) הינה תקנה מפלה, המנוגדת לחוקי היסוד ולערכיו של העם היהודי, באשר היא מפלה עובדים זרים בכל הקשור לקבלת המענק המדובר. אין בידי לקבל טענה זו, ונפרט להלן את השיקולים העומדים בבסיס הכרעה זו. 16. בטרם נדון בטענת התובעת לאפליית עובדים זרים לעומת עובדים ישראלים, נעמיד דברים על דיוקם, ונבאר את פרטי המחלוקת. המנוח עבד בישראל כעובד זר, ועבר תאונת עבודה. המנוח הגיש תביעה מתאימה לנתבע, והנתבע הכיר בו כנכה עבודה. המנוח אושפז בישראל, ובשלב מסויים ביקש לחזור אל ביתו אשר בתאילנד. ואכן, המנוח חזר לביתו בתאילנד, ושם שהה עד לפטירתו. במשך כל התקופה עד לפטירתו קיבל המנוח קיצבת נכות, לרבות התקופה בה שהה בתאילנד. לאחר פטירתו, כפי שפורט, קיבלו ומקבלים תלוייו קיצבת תלויים, וכן שולם למשפחתו מענק פטירה. התביעה היחידה אותה דחה הנתבע הייתה התביעה להוצאות בעבור התאמת דיור של הבית בתאילנד. הנתבע הסתמך בדחייתו זו על תקנה 2 (ד) אשר קובעת כי על הנכה להיות בישראל כדי לקבל את המענק להתאמת הדיור. 17. כפי שפורט לעיל, תקנה 2 (ד) קובעת זכאות למענק מיוחד לנכה, בגין סידורים חד פעמיים להתאמת תנאי המגורים, אם הדבר נובע מנכותו. הדרך שנקבעה בתקנה קובעת כי הבקשה תוגש למוסד, בכדי שיבחן את התוכנית לביצוע התאמת הדיור, וישקול אם לאשר אותה או לא. המוסד גם יכול לדרוש שינויים בתוכנית אשר הוגשה לו. ולבסוף קובעת התקנה כי - "נכה יהיה זכאי למענק מיוחד אם הוא נמצא בישראל". לטענת התובעת, קביעה זו דלעיל מפלה עובדים זרים לרעה, ביחס לעובדים ישראלים, ויש לבטלה. דא עקא, לא מצאתי כי יש לקבל טענה זו, ונפרט. 18. ראשית, תקנה זו אינה מפלה בין עובד זר לבין תושב ישראל, והיא חלה על כל הנכים מעבודה. כל נכה אשר מבקש לקבל את המענק המיוחד, צריך שימצא בישראל, בין אם הוא תושב ישראל ובין אם הוא עובד זר. היינו, גם נכה תושב ישראל, אם יעבור לגור במדינה אחרת, לא יהיה זכאי למענק מיוחד לשם התאמת דיור. מכאן, שתקנה זו אכן הגשימה את מגמת המחוקק להשוות את תנאי הזכאות של עובד זר לאלה של תושב ישראל, כפי שטענה התובעת שהיה מקום לעשות. לפיכך, אין מקום לטענת אפליה בין תושב ישראל לבין עובד זר, ויש לדחות טענה זו. 19. לאחר שהבהרנו וראינו כי התקנה אינה מפלה בין עובד זר לתושב ישראל, נבחן אם התקנה לוקה בחוסר סבירות. למקרא התקנה, לרבות המנגנון הקבוע בה, עולה כי עסקינן בהסדר סביר ביותר, ואף מחוייב המציאות. עובד אשר הפך לנכה, ומבקש לבצע התאמות דיור בביתו, מגיש למוסד תוכנית מתאימה, והמוסד בוחן אותה. המוסד נעזר באנשי מקצוע מתאימים, אשר בודקים את התוכניות המוגשות, וכן בודקים את ביתו של הנכה. אנשי המקצוע בודקים אם התאמות הדיור המבוקשות הן חיוניות, ואם לא ניתן להסתפק בהתאמות דיור אחרות, זולות יותר, כדי להשיג את המטרה. שעה שהנכה גר בישראל, ניתן לבצע את הבדיקות בצורה יעילה ובעלות סבירה. אולם, שעה שהנכה מתגורר בחו"ל, הבדיקות לא יהיו יעילות, ועלותן תהיה בלתי סבירה. לעיתים, יש להניח שעלות הבדיקה תעלה על גובה המענק. ניקח לדוגמא את המקרה דנן; המוסד נדרש לבדוק התאמות דיור אשר בוצעו בתאילנד. אין ספק שדיני התכנון והבנייה בתאילנד שונים מאלה שבישראל. לפיכך, מהנדסים ישראלים לא יוכלו לסייע, והמוסד יצטרך לשכור אנשי מקצוע מתאילנד. בנוסף, גם נציגי המוסד מישראל יצטרכו לנדוד לתאילנד, על מנת לבדוק את המקום בו יבוצעו התאמות הדיור, וכן כדי לפקח עליהן. כמובן שמדובר בסגנון בנייה שונה ובחומרים שונים מאלה אשר בישראל. כל אלה הופכים את המשימה לקשה, יקרה ובלתי יעילה. לפיכך, ההסדר הקבוע בתקנה הינו הסדר סביר ביותר. 20. התובעת טענה כי לנוכח אמצעי התקשורת בעולם המודרני, יש אפשרות לבדוק את התוכניות, וכן את אופן ביצוען, גם מישראל. טענה זו נטענה באורח כללי וסתמי, מבלי לפרט. אין זה נהיר כיצד ניתן לבדוק מישראל את תוכניות הבנייה המוגשות, לבדוק את הבית בו יבוצעו ההתאמות, להציע שינויים, ולפקח על ביצוע התוכניות; והכל מבלי להיות במקום, ומבלי להכיר את דיני התכנון והבנייה אשר בתאילנד. וחשוב לציין כי בדיקת המוסד נעשית בזמן אמת, ולא בדיעבד. בנוסף, התובעת לא התייחסה לנושא העלות של הבדיקה והפיקוח, ביחס לעבודות המבוצעות בתאילנד. 21. מכל האמור לעיל עולה, כי מחוקק המשנה התקין תקנה ובה הסדר סביר והגיוני. שינוי של הסדר זה לא ייעשה על ידי בית הדין, אלא רק על ידי מחוקק המשנה. יש לזכור כי לכל הטבה שכזו ישנה עלות לקופה הציבורית. המחוקק בחן את העלויות, והחליט למי להעניק את ההטבות. כל שינוי שייעשה יגדיל את העלות לקופה הציבורית, ויטרוף את הקלפים בכל הנוגע לתכנון הכספי אשר בוצע על ידי המחוקק. שהרי, אם נקבע כעת שגם נכים בחו"ל יהיו זכאים למענק בגין התאמת דיור, תצטרך הקופה הציבורית לממן הוצאות רבות נוספות, שלא נלקחו בחשבון, הן לשם תשלום מענקים לאוכלוסייה רחבה יותר, והן למימון הוצאות לבדיקת תוכניות בנייה והתאמה חו"ל. אין זה מתפקידו של בית הדין להרחיב את מעגל הזכאים למענק; לאחר בשהמחוקק הסמיך את מחוקק המשנה לקבוע את מעגל הזכאים; ולאחר שמחוקק המשנה בחן את התמונה בכללותה, וקבע מי זכאי למענק, וזאת לאור היכולת של הקופה הציבורית, ולאור סדר העדיפויות הידוע לו. ובהקשר זה, ידוע כי אם נעניק הטבה לזכאים נוספים, יבוא הדבר על חשבון מקבלי קצבאות אחרים, ונמצא עצמנו עושים את מלאכתו של המחוקק. חשוב לציין, כי אין לבית הדין את התמונה הכוללת בכדי לקבוע את סדרי העדיפויות, מה גם שאין זה מתפקידו של בית הדין, כפי שפורט לעיל. 22. התובעת הפנתה אל פרשת סקינר, אשר נדונה בבית הדין האזורי בחיפה (תב"ע מט/0-519), ואשר בה ניתן פסק דין ביום 8/8/94. דא עקא, אין ללמוד מפרשת סקינר לענייננו. בפרשת סקינר דובר על מתנדב שנפגע, ולפיכך חל עליו חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995 (פרק יג), העוסק בתגמולים למתנדבים. מכאן, שאם במקרה דנן יש לפעול בהתאם לתקנה 2 (ד), הרי שעת מדובר במתנדב יש לפנות אל החוק עצמו; אשר הקדיש למתנדבים פרק מיוחד, ובו הסדר יחודי. היינו, המחוקק הראשי סבר כי למתנדבים יש להעניק מעמד מיוחד ונפרד. לפיכך, אין להתערב בשיקולי המחוקק הראשי בהקשר זה, מה גם שהתובעת לא טענה דבר בנושא. יש לזכור, כי בעוד מתנדב מגיע לארץ בכדי להתנדב ללא תמורה ומתוך מניעים אידיאולוגיים, הרי שלא כך הדבר לגבי עובד זר או עובד ישראלי, שעובדים בכדי להתפרנס, ממניעים כלכליים. יש להניח כי שיקולים אלה עמדו לעיני המחוקק הראשי בבואו לקבוע את ההסדר בחוק ביחס למתנדבים. 23. מכל האמור לעיל, עולה כי עסקינן בתקנה ברורה, אשר קובעת הסדר מפורט. לאור זאת, חובה היתה על הנתבע לפעול בהתאם לתקנה, ולא ניתן לו שיקול דעת בנושא. כמו כן, עסקינן בתקנה סבירה והגיונית, אשר אין בה כל אפליה, באשר היא חלה על כל נכה באשר הוא שם, בין אם נכה ישראלי ובין אם תושב זר. שינוי של ההסדר התחיקתי צריך שייעשה רק על ידי המחוקק, אשר לו ידועים סדרי העדיפויות לחלוקת הכספים מן הקופה הציבורית, ואשר בידו המידע הנדרש לשם כך. 24. כפי שפורט לעיל, התובעת טענה גם כי התנהלות הנתבע וכן ההסדר אשר בתקנה 2(ד) מנוגדים לעקרונות המוסריים והערכיים של העם היהודי. אין בטענה זו כדי לסייע לתובעת. ראשית, כפי שראינו לעיל, תקנה 2(ד) אינה חלה רק על עובדים זרים, אלא על כל נכה, בין אם הוא עובד זר ובין אם הוא ישראלי. שנית, לא מצאתי ממש בטענה, גם לגופה. אכן, מסורת היא בעם היהודי לנהוג בכבוד בכל אדם באשר הוא שם, מבלי קשר למוצאו. עם זאת, לא ראיתי במסורת היהודית עיגון לכך שמדינת ישראל צריכה להמשיך לדאוג לנוכרי, גם לאחר שעזב את גבולותיה. יש לזכור, כי בהתאם לדין הישראלי, ממשיכה מדינת ישראל לשלם לכל עובד זר קצבת נכות, גם אם עזב את גבולות המדינה; וכן משלמת היא קיצבת תלויים לתלוייו לאחר פטירתו; ועוד משלמת היא מענק פטירה למשפחתו - וכך נהגה המדינה גם ביחס למנוח במקרה דנן. התייחסות זו הינה התייחסות מכבדת ומכובדת, ואין להלין על כך שלא שולם גם מענק מיוחד בגין התאמות דיור. אכן, כפי שפורט לעיל, נעשו נסיונות להביא את הצדדים לפתרון מוסכם, אולם אלה לא הניבו פירות. מציאת פתרון מוסכם הייתה בבחינת צעד לפנים משורת הדין, אשר מסייע למשפחת המנוח. דא עקא, מאחר ופתרון מוסכם לא הושג, שומה עלינו להכריע במחלוקת בהתאם לדין החל, ותוצאות הכרעה זו מביאות לדחיית התובענה. אחרית דבר 25. לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להדחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 26. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום. 27. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. אלמנת עובדאלמנות / אלמניםעובדים זרים