קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות משתתפים חופשיים בטלוויזיה / זכויות פרילנסרים בטלוויזיה: רקע כללי ותמצית טענות הצדדים: לפני תביעה במסגרתה נדרשת הכרעה בשאלת מעמדם של התובעים כעובדים קבועים או כעובדים בחוזה מיוחד לעבודה בלתי צמיתה (להלן "משרת עב"צ"). כמו כן יש להכריע בשאלת זכויותיהם הכספיות של התובעים כתוצאה ממעמדם. התובעים הועסקו בטלוויזיה החינוכית (להלן "טח"י") במעמד של משתתפים חופשיים ("פרילנסרים"), בתפקידים שונים כגון תחקירנים, מפיקים, עוזרי במאי, עורכים, רכזי מערכת וכו'. תחילה טענה הנתבעת להעדר יחסי עבודה. ביום 9.9.08 נתקבלה הודעת עדכון מטעם הנתבעת בה היא מודיעה כי היא מוותרת על טענת העדר יחסי עבודה בין הצדדים. העובדים טרם נקלטו במשרות עב"צ לאור החלטת הממשלה מיום 24.8.08, לפיה טח"י אמורה להסגר בתחילת שנת 2009, והמו"מ האמור להתנהל בעניין זה בין המדינה להסתדרות להסדרת צמצום ורה ארגון. ביום 28.12.04 נחתם בטח"י הסכם קיבוצי (להלן "הסכם 2004") בין ההסתדרות הכללית לטח"י. עד למועד חתימת הסכם 2004, תנאי העבודה של עובדי טח"י היו צמודים לתנאי העבודה של עובדים ברשות השידור. הסכם 2004 קבע כי תנאי העבודה של עובדים שעבדו בטח"י לפני יום 1.1.04, ימשיכו להיות צמודים לתנאי העבודה של עובדים ברשות השידור. עובדים שהחלו לעבוד לאחר יום זה, יזכו לתנאי עבודה פחותים שכן תנאי עבודתם יוצמדו לתנאי העבודה של המדינה ולא של רשות השידור. מר בן נאים העיד בעניין זה: "הסכם 2004 הרע את תנאי העובדים שנקלטו לאחר ההסכם". (עמ' 14, ש' 27). חוות דעת של רו"ח חסון הוגשה מטעם התובעים (ת/21). מטעם התובעים העידו גב' דורית ירושלמי, גב' טטיאנה ליבשיץ, גב' נעה רנן ורו"ח צורי חסון. מטעם הנתבעת העיד מר דוד בן נאים אשר שימש כחשב טח"י בין השנים 2000- 2008. התובעים עותרים להכרה במעמדם כעובדים קבועים למן מועד תחילת העסקתם בפועל, לפני יום 1.1.04. לטענתם חשיבות מעשית קריטית להכרה זו שכן במידה ויוכרו כעובדים ממועד מאוחר יותר ליום 1.1.04, יוענקו להם תנאי עבודה פחותים משמעותית. התובעים מדגישים כי דרך העסקתם כפרילנסרים גרעה משמעותית מזכויותיהם הממוניות בהשוואה לשכר שהיו מקבלים אילו היו במעמד כשל עובדים קבועים. עוד טענו התובעים כי חוות הדעת הכספית שהוגשו מטעם הנתבעת שגויות. הנתבעת לא כללה בחוות הדעת מטעמה זכויות לאחזקת רכב, תוספת ערוץ 2, תשלום כוננות, תשלום בגין שעות נוספות והפרשות בגין רכיבים לא פנסיוניים. החלופה לחוות הדעת שהוגשה מטעם המדינה לפיה יש להפחית רכיבים שאינם מגיעים לתובעים מחוות הדעת של רו"ח חסון, אינה נכונה משום שהנתבעת שגתה בחישוב ערך סך הרכיבים שיש להפחית לטענתה מהחישוב של רו"ח חסון. הנתבעת טענה כי יש לראות בתובעים כעובדים במשרות עב"צ בהתאם למועד הגשת התביעה של כל תובע. אין לראותם כעובדים קבועים שכן לאור פסיקת בית הדין הארצי, חלוף הזמן אינו מקנה קביעות. לטענתה, התובעים, פרט לתובע מס' 2, צריכים להשיב למדינה כספים ששולמו בטעות וביתר לאור הנחת היסוד השגויה כי התובעים הינם פרילנסרים ולא עובדים. דיון והכרעה: כאמור, ביום 9.9.08 הודיעה הנתבעת כי היא מוותרת על טענת העדר יחסי עבודה בין הצדדים. כעת יש להכריע במועד ההכרה ביחסי העבודה. כבר נפסק כי הכרעה בדבר התקיימות יחסי עבודה משתרעת גם על העבר: "חלות ההכרעה לגבי העבר החל מתחילת ההעסקה נובעת מכך שהיותו של אדם "עובד" הוא עניין של מעמד, אשר נקבע על-פי כללי המשפט (ר' פיסקה 14 לעיל). למעמד זה יש נפקות לעניין זכויות העובד לפי חוקי המגן וההסכמים הקיבוציים, אשר, ברובן המכריע, אינן ניתנות לוויתור, "וכשם שאין לוותר או להתנות על זכויות במפורש, כן אין לוותר על אותן הזכויות על ידי כך שיכנו את היחסים בין השניים שבהם מדובר כינוי כלשהו השולל היותו של האחד 'עובד' והיותו של השני 'מעביד'." (דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה - דוד בירגר, פד"ע ג', 177,190)". [דב"ע (ארצי) נד/ 77-3 רוטברג - תדיראן בע"מ, פד"ע כז 454 (1994)] לטענת הנתבעת מועד ההכרה ביחסי עבודה צריך להיות המועד שבו הוגשה התביעה. טענתה זו נסמכת על הפסיקה בעניין חני אבני [עב (ת"א) 911583/99 אבני- כהן - מדינת ישראל- הנהלת בתי המשפט, מיום 29/7/2001]. אלא שבעניין אבני נעשה הדבר בהתאם לנסיבות המיוחדות כפי שהוסברו בסייפת פסק הדין - לרבות העדר בירור עובדתי על נסיבות ההעסקה בשנים שקדמו לכך. הכרה ביחסי עבודה אך מהמועד שבו הוגשה התביעה תרוקן מתוכן את מהותה, ותאותת למעבידים פוטנציאליים כי ניתן להמשיך ולהעסיק עובדים באופן השולל מהם את חסות ההגנה של משפט העבודה כי ההכרה ממילא ניתנת רק ממועד הגשת התביעה. לאור האמור לעיל אני קובעת שיחסי עבודה התקיימו בין הצדדים למן תחילת העסקתם של התובעים. הנתבעת הייתה מעסיקה של התובעים במהלך כל השנים החל ממועד תחילת עבודתו של כל אחד מהם בטח"י בפועל. לא מצאתי הצדקה לקבל את טענת הנתבעת ולהכיר במעמדם רק החל מהמועד בו הוגשה תביעתם. אין באפשרותי לקבוע כי התובעים הנם עובדים קבועים של הנתבעת. זאת, בהתחשב בפסיקתו העקבית של בית הדין הארצי, לפיה חלוף הזמן לבדו אינו מקנה קביעות, שכן קבלת כתב המינוי כעובד קבוע לפי חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט - 1959 הינו אקט קונסטיטוטיבי (ע"ע 389/03 חסון - משרד השיכון, מיום 4.9.03). משכך, יש לראות בתובעים כעובדי מדינה במשרות עב"צ ממועד תחילת עבודתם בפועל. בע"ע 300256/98 אייזיק - תה"ל פד"ע לו' 817 , התייחס הנשיא אדלר לשאלת חישוב השכר של מי שנקבע שהינו בגדר עובד בניגוד למוסכם בין הצדדים וכן מתייחס לשאלת ההשבה (עמ' 841 - 842): "מקום בו בית הדין מוצא להתערב במוסכם בין הצדדים וקובע את היחסים האמיתיים שנוצרו ביניהם, חייבת התערבותו לצורך הענקת זכויות על פי חוק עבודה המגן להיות 'שלמה' ו'דו-סטרית'. הווה אומר שמחד - מקום בו מבצע העבודה מוכרז כ"עובד", הוא זכאי למלוא הזכויות המוענקות ל"עובד". מאידך - אין זה הוגן לקבוע קיומו של חוזה עבודה ובנוסף להעניק ל"עובד" התמורה שנקבע בחוזה למתן שירותים. משנקבע, כי אייזיק היה "עובד" הוא זכאי לזכויות על פי השכר שהיה מקבל כעובד שכיר של תה"ל ואת הזכויות המגיעות לאייזיק כ"עובד" יש לחשב על בסיס השכר שהיה משתלם לו אילו הוגדר כ"עובד" מלכתחילה" השופט צור דן בע"ע 99/06 מרכז קהילתי אזורי רמת הגולן - יפהר (מיום 24.6.07) בשאלות העולות מקביעת יחסי עובד ומעביד למפרע, על אף שנחתם הסכם העסקה כקבלן עצמאי. דבריו יפים ורלוונטיים גם למקרה דנן בו עסקינן בפרילנסרים: "משעה שנפסק כי בין הצדדים שררו יחסי עובד - מעביד למפרע - בניגוד להסדר של העסקה כקבלן עצמאי - מתעוררות שתי שאלות בסיסיות: האחת - מהו בסיס השכר לפיו ייקבעו הזכויות: האם לפי התשלום ששולם לגב' יפהר כקבלן עצמאי או לפי השכר שהיה משולם לה לו היתה מועסקת מלכתחילה כעובדת. השניה - האם, במסגרת ההתחשבנות שבין הצדדים ולנוכח מעמדה "החדש" כעובדת, יש מקום לקזז מן הסכומים המגיעים לגב' יפהר כעובדת סכומי כסף שקיבלה ביתר במעמדה כקבלן עצמאי או שעליה להשיב כל סכום שקיבלה ביתר כאמור, אף מעבר למגיע לה כעובדת, היינו - מעבר למעשה הקיזוז". ובהמשך: "עם זאת עניין קביעת בסיס השכר לצורך חישוב למפרע של זכויות כעובד אינו תמיד פשוט. נקודת המוצא לכל דיון שכזה היא שבדרך כלל קיים פער בין התשלום הניתן לאדם כקבלן עצמאי לבין התשלום אותו היה מקבל כעובד לו היה מוגדר מעמדו ככזה מלכתחילה. לעתים פער זה הוא בגובה השווי הכספי של סל הזכויות הסוציאליות שהיה על המעסיק לשאת בו במקרה שהמועסק כקבלן היה במעמד של עובד (ראו, למשל, ע"ע 231/05 חיים קרן - הדסים; ; בסעיף 4 לפסק הדין). אך לא תמיד כך הוא ושאלת הפער האמור היא עניין הטעון בירור עובדתי. לגישתי, בכל מקרה בו טוען המעסיק כי בסיס השכר לעניין חישוב הזכויות כעובד נמוך מזה ששולם למועסק כקבלן - עליו הנטל להוכיח את הפער. הוכחה זו יכולה להיעשות על ידי הסבר לגבי מרכיבי התשלום כקבלן, בדומה לפרשת חיים קרן שנזכרה לעיל, או על ידי הוכחת שכרו של עובד מקביל או בכל דרך אחרת היכולה לשקף, לאמיתה ובסבירות, את מסגרת השכר לה היה זוכה המועסק כעובד". ראשית עלי לקבוע האם הנתבעת הניחה יסוד לטענתה ששכרם של התובעים כעובדים נמוך מהתמורה שקיבלו כפרילנסרים. בהמשך, יש לדון בשאלה האם בנסיבות העניין, הוכיחה הנתבעת, כי יש לבצע קיזוז. מדובר בשתי שאלות שונות שאינן בהכרח קשורות ואחוזות זו בזו. (ראה: ע"ע 300267/98). לטענת הנתבעת, החל מחודש יולי 2006, הונהגה בטח"י מדיניות חדשה לפיה, תנאי עבודתם של פרילנסרים חדשים שנקלטים, יוסדרו בחוזה גדרון אשר קובע מחיר מוגדל לשווי שעה ומגלם בתוכו תנאים סוציאליים. המדיניות החדשה לא הוחלה על התובעים על פי בקשתם (ת/7), למעט שתיים מהתובעות- גב' עצמון וגב' רנן אשר חתמו במהלך שנת 2008 על הסכמי שירותים בהם נכללו "סעיפי גדרון" (ת/25). אין מחלוקת כי בעקבות הסכמים אלו, השכר ששולם לשתי התובעות הללו, עלה משמעותית כאשר נגזר משכר של עובדים בטח"י בתפקידים מקבילים. על כך העיד מר בן נאים: "נכון שאחרי ששתיים מהתובעות חתמו על הסכם גדרון שכרם עלה משמעותית... נכון שלגבי רנן נעה היא השתכרה עד חוזה גדרון 7,000 ₪ ולאחר חתימת החוזה 9,000 ₪ ועצמון סיוון עד החתימה 7,300 ₪ ולאחר החתימה 10,000 ₪" (עמ' 15, ש' 27-30). עובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעת לפיה התובעים קיבלו כפרילנסרים כספים בשיעור גבוה מזה שהיו משתכרים כעובדים. משכן אני קובעת כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי שכרם של התובעים כעובדים נמוך מהתמורה שקיבלו כפרילנסרים. הנתבעת כאמור הגישה חוות דעת כספיות לצורך הוכחת טענתה לקיזוז. מר בן נאים העיד כי תוספת ערוץ 2 משולמת לכלל עובדי טח"י לרבות עובדים המועסקים בחוזה לתקופה בלתי צמיתה. המדינה לא כללה בחוות הדעת מטעמה תוספת ערוץ 2. בחוות הדעת של הנתבעת לא נכללו התשלומים המגיעים בגין שעות נוספות. כמו כן, התובעים הוכיחו באשר לתביעותיהן של התובעות 5 ו-6 כי השתכרותן כפרילנסריות הייתה נמוכה יותר מהשתכרותן כעובדות טח"י. די באמור על מנת לקבוע, כי הנתונים שבחוות הדעת מטעם הנתבעת אינם מדויקים. לא ניתן להגיע ממכלול הנתונים והחישובים, לסכום שקיבלו התובעים כביכול ביתר במהלך תקופת עבודתם, כך שהנתבעת לא הניחה בסיס של נתונים מוכחים בתמיכה לטענתה שהתובעים חייבים בקיזוז של סכומים שקיבלו. משלא עמדה הנתבעת בנטל המוטל עליה, אנו דוחים את דרישת הנתבעת לקיזוז סכומים מהסכומים שיפסקו לתובעים במידה ויפסקו. מקובלת עלי עמדת הנתבעת כפי שהובאה בפרוטוקול דיון ההוכחות מיום 23.11.08, כך שבשלב זה ניתן להכריע בשאלות העקרוניות באשר לרכיבים אותם זכאים התובעים לקבל לאור הקביעה כי הינם עובדים במשרות עב"צ מיום התחלת עבודתם בפועל. הצדדים יגישו תחשיבים עדכניים, המתייחסים גם לתקופה שלאחר שנת 2007 - ועד היום, בהתאם לעקרונות שלהלן. אחזקת רכב: מקובלת עלי עמדת הנתבעת לפיה מאחר שבמסגרת ההליכים בתיק עב 9356/05 אסתר קדם - טח"י, מיום 4.3.09, נקבעו קריטריונים להקצאת תקני רכב, אין מקום להפלות לטובה את התובעים בתיק זה לעומת התובעים בתיק בעניין אסתר קדם וליתן לתובעים אחזקת רכב "באופן אוטומטי" תוך התעלמות מתקני הרכב של טח"י. יתרה מכך, תשלום אחזקת רכב נעשה בכפוף לדיווח על נסיעות, הצגת רישיונות נהיגה ורכב תקפים, ורישום הרכב על שם העובד או בן זוגו, וכן בכפוף לתקנים העומדים לרשות טח"י. משכך, התובעים אינם זכאים לאחזקת רכב. תוספת ערוץ 2: כפי שציינתי לעיל, אין מחלוקת כי תוספת ערוץ 2 משולמת לכלל עובדי טח"י לרבות עובדים המועסקים בחוזה לתקופה בלתי צמיתה. משכך, התובעים זכאים לתוספת זו. כוננות: לטענת התובעים, לשיבוץ בכוננות לא הייתה כל משמעות מעשית. לטענתם, כל עובדי טח"י בתפקידים של התובעים מקבלים תשלום עבור כוננות. מקובלת עלי עמדת הנתבעת לפיה הכוננויות משולמות בהתאם לביצוע, לאחר שיבוץ מראש ובכפוף לדיווח על ביצוע הכוננות (סעיף 76 לתצהיר בן נאים). התובעים לא זכאים לרכיב זה שכן כלל לא נדרשו לבצע כוננויות. שעות נוספות: הלכה היא, כי יש להוכיח את כמות השעות הנוספות על מנת להניח תשתית עובדתית לתביעה זו. התובעים נדרשו, החל מיום 1.6.03, להחתים שעון נוכחות מדי יום, כמו עובדי טח"י, וזאת על מנת שניתן יהא לפקח על הדיווחים המוגשים לגביהם בסוף כל חודש לצורך תשלום שכרם. יש לחשב את התשלומים המגיעים בגין השעות הנוספות מחודש יוני 2003 ואילך, בהתאם לדוחות הנוכחות הממוחשבים של טח"י. הפרשות בגין רכיבים לא פנסיוניים- אי הפרשת 1% לקרן ידע: מקובלת עלי עמדת הנתבעת לפיה מדובר בתשלומים המועברים על ידי המעביד לצורך השתתפות בהשתלמויות מקצועיות למטרת קידום מקצועי. אני קובעת כי ההפרשות להשתלמות הינן אישיות וניתנות למימוש להשתלמות בלבד. משכך, התובעים אינם זכאים לסעד בגין רכיב זה. פדיון חופשה, ימי הצהרה וימי בחירה: לא ברור מכוח מה לקח בחשבון רו"ח חסון ימי בחירה וימי הצהרה. על פי התקשי"ר לא ניתן לצבור ימים אלו ולכל היותר ניתן לצבור פדיון חופשה מקסימאלי של 55 ימים. משכך, אין לקחת בחשבון ימי הצהרה ובחירה וימי חופשה מעבר ל-55 ימים. הסכם 2004: רו"ח חסון הודה כי: "לגבי הסכם משנת 2004, אכן הייתה כפילות בחישובים וצריך להוריד את הסכום של 14,772.73 ₪ שמופיע בינואר 05"... (עמ' 11, ש' 33, עמ' 12, ש' 1). משקבעתי כי יחסי העבודה בין התובעים לנתבעת הינם למן יום תחילת עבודתם בטח"י, חל עליהם הסכם 2004. על התובעים בחישובם לתקן את הטעות בחישוב המענק בכפילות. היקף משרה, חופשות לידה וחל"ת: החישובים ייעשו בהתאם להיקף המשרה האמיתי של התובעים, כפי שבא לידי ביטוי בדף פירוט נתוני ההעסקה. בחישובים שיערכו יש לקחת בחשבון את העובדה שהתובעות 5 ו-6 חתמו בשנת 2008 על חוזה גדרון. כמו כן יש לקחת בחשבון חופשות לידה וימי חל"ת. סוף דבר: הנתבעת הנה מעסיקה של התובעים החל ממועד תחילת העסקתו בפועל של כל אחד מהם במסגרת טח"י. התובעים יהיו עובדים במשרות עב"צ. הצדדים יגישו תוך 30 יום תחשיבים עדכניים, המתייחסים לתקופה שמתחילת העסקתם בפועל - ועד ליום 31.12.06, בהתאם לעקרונות שנקבעו לעיל. בהחלטה מיום 23.11.08 הוגבלה מכסת העמודים שהוקצבה לסיכומים, לחמישה עמודים בלבד. מטעם הנתבעת הוגשו סיכומים בהיקף של 16 עמ'. היקף הסיכומים חרג במידה רבה מהמכסה שהוקצבה. חריגה זו תלקח בחשבון בפסיקת ההוצאות בסיום ההליך. טלויזיה