זכות הטיעון בהליכי השגה על שומה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות הטיעון בהליכי השגה על שומה:

1. ההליכים בתיק העיקרי
במסגרת התיק העיקרי הגיש המשיב בקשה לביטול שומות ולחלופין הודעת ערעור.
במסגרת הבקשה נאמר כי השומות שהוציא המבקש למשיב למע"מ באוגוסט 2007 בטלות, בשל אי מתן זכות טיעון והטעיית המשיב.
כתוצאה מכך התבקש בית המשפט להורות על השבת הדיון לשלב השומה. לחלופין התבקש בית המשפט להורות כי החלטת המבקש מינואר 2008, בה סירב לדון בהשגה בטלה הואיל ומדובר בהחלטה מנהלית בלתי מנומקת, ולחייב את המבקש לדון בהשגה לגופה.
לחלופין התבקש בית המשפט להאריך את המועד להגשת ערעור על השומה שהוצאה למשיב. המשיב צירף את הודעת הערעור לבקשה.
במסגרת הבקשה פירט המשיב את טענותיו המקדמיות בדבר בטלות השומה בגין אי זכות טיעון, הטעיית הנשום והחלטה בלתי מנומקת.
לאחר שהוגשה הבקשה בתיק העיקרי, הוגשה על ידי המשיב בקשה נוספת לביטול העיקולים והליכי הגבייה אשר נקט כנגדו המבקש.
המשיב טען כי לאחר שקיבל הודעה מאת המבקש, לפיה אין בכוונתו להאריך את המועד להגשת ההשגה מבלי לנמק את ההחלטה, פתח המבקש בשורה של הליכי גבייה ובין היתר בהליכי עיקול וגבייה מצדדים שלישיים.
המבקש הסכים להקפיא את הליכי הגבייה עד לבירור הבקשה לסילוק הערעור על הסף, אשר הוגשה על ידי המבקש במקביל להגשת התגובה. המבקש התנגד לביטול העיקולים. ניתנה על ידי החלטה כי הליכי הגבייה יוקפאו עד למתן החלטה בבקשה למחיקה על הסף.

2. הבקשה לסילוק על הסף
הבקשה נשוא ההחלטה שבפניי היא בקשתו של המבקש לסילוק בקשת המשיב או הערעור על הסף .
לדברי המבקש, המשיב לא חלק על חיובו בשומת עיסקאות ובשומת תשומות, אלא הודה בידיעתו ומעורבותו בעריכת עיסקאות שלא דווחו ובניכוי תשומות שלא כדין. לדברי המבקש, נולדה ההשגה לצורך עיכוב תשלום המס בלבד, לאחר שבקשתו לפרוס את חוב המס לשישים תשלומים נדחתה, ולאחר שהמבקש החל לפעול כנגדו בהליכי גבייה. אין לכן בפי המשיב השגה אמיתית על החיוב במס וצדק המבקש כאשר סירב לקבל אותה באיחור של חודשיים.
אם יסבור בית משפט כי יש לקבל את טענות המשיב ולאפשר לו להגיש השגה, יתבקש בית משפט להורות כי הדבר יותנה בהפקדת ערובה בגובה סכום המס שבו הוא חייב.
המבקש הפנה להוראות סעיף 82 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו – 1975 (להלן: "החוק").

הבקשה עצמה להארכת המועד להגשת השגה אשר התבקשה על ידי המבקש איננה מונמקת. אין כל הסבר לעובדה שההשגה לא הוגשה במועד ובוודאי לא טעם מיוחד להארכת המועד כפי שדורשות הוראות החוק.
לא רק שהבקשה להגשת ההשגה הוגשה באיחור וללא הסבר הרי שכל מטרתה היא עיכוב הליכי הגבייה.
סיכויי המשיב קלושים, שכן כפי שעולה מהחקירות שומת התשומות הוגשה בהעדר מסמכים כלשהם ואין גם מקום לטענותיו של המשיב לגופן.
באשר לטענתו של המשיב לביטול השומות בגין אי מתן זכות טיעון והטעייתו, הרי שגם לטענות אלה אין בסיס.
הוראות סעיף 77 לחוק מאפשרות למבקש להוציא שומה לפי מיטב השפיטה ואין הוא קובע חובת שימוע.
אין גם כל מקום לטענתו של המשיב כי הוטעה על ידי המבקש, או כי מי מנציגי המבקש אמר לו שאין טעם להגיש ערעור ושאין סיכוי לערעור.
אין אדם מקבל על עצמו חיוב של למעלה מ- 600,000 ₪, אם אין הוא סבור כי עליו לשלמו רק כי נאמר לו שאין סיכוי לערער.
אין גם בסיס לטענה כי החלטת המבקש לא לקבל את ההשגה איננה מנומקת, שכן הנימוקים נמסרו בעל פה לבא כוחו. מעבר לכך, הבקשה עצמה אינה מנומקת ואין בה כל נימוק לאי הגשת ההשגה במועד, ולכן אין מקום לטענת המשיב על פיה ההחלטה אינה מנומקת.


3. תגובת המשיב
בתגובה לבקשה נאמר על ידי המשיב, כי המבקש אוחז בקרנות מזבח פרוצדוראליים בגין האיחור בהגשת ההשגה וזאת על מנת להימנע מדיון ענייני בתיק.
זכויות היסוד ושיקולי הצדק מצדיקים קיום דיון ענייני ראשון בשומות המופרזות אשר הוצאו למשיב.
המשיב גם טען כי אין מקום לטענות ההודאה אותן העלה המבקש, תוך הפנייה לחקירות אשר נערכו למשיב במסגרת הליך פלילי.
באשר לנכונתו של המשיב לשלם, הרי שהוא לא היה מיוצג והתשלום נעשה מחוסר הבנה לאור חרב ההליך הפלילי אשר היתה מונחת מעליו.
זכותו של הנישום להשמיע את טענותיו לפני הוצאת השומה היא זכות בסיסית שעל רשות מנהלית למלא אותה.
המשיב היפנה להוראות מס הכנסה, על פיהן לא תוצא שומה על פי מיטב השפיטה מבלי שניתנה לנישום הזדמנות סבירה להשמיע את טענותיו.
אין מקום לאבחנה בין הוראות החוק השונות ויש לקבוע קיומה של זכות טיעון גם
במסגרת חוק מע"מ.
באשר למועד הגשת הבקשה להארכת מועד להגשת השגה, הרי שמדובר לכל היותר באיחור של כחודשיים. המשיב, בהיותו במצוקה וכמי שאיננו בקיא בהליכים המשפטיים, טעה בעמידה על זכויותיו אולם אין בכך כדי לאיין את הזכות לקיום הליכי שומה אזרחיים.
המבקש אף לא מילא את חובת ההנמקה בדחייתו את הבקשה להארכת המועד להגשת ההשגה.

4. דיון והחלטה
א. טענת המשיב בדבר הטעייה
כפי שעולה מתצהירו של המשיב שתמך בבקשה לביטול העיקולים ומתצהירו של אביב בן אמוץ, מבקר חשבונות במשרדי המבקש (להלן: "בן אמוץ"), ניהל המבקש במהלך אוגוסט 2007 חקירה במישור הפלילי כנגד המשיב וכנגד אחיו.
חקירה זו התייחסה לעיסקו של המשיב בתקופה שבין אוקטובר 2003 עד יוני 2007.
המשיב נחקר מספר פעמים על ידי בן אמוץ וההודעות סומנו כנספח א לתצהירו.
בסיום החקירה שהתקיימה ביום 28.8.07, הוצגו למשיב ממצאי הביקורת.
באשר לאירועים שאירעו באותו מועד - חלוקים הצדדים.
לדברי המשיב, הודיע לו בן אמוץ עוד טרם הוצאת השומות, שעליו לשאת בתשלום מס של למעלה מ- 600,000 ₪.
המשיב גם טען כי בן אמוץ הוסיף ואמר שאין טעם להגיש ערעור על השומה, שכן לטענתו אין כל סיכוי לערעור. המשיב הופנה עוד באותו יום לסגן מנהל התחנה מר בני ארז (להלן: "ארז") שהודיע לו שעליו לשלם סכום על חשבון המס.
המשיב הגיש בקשה לפריסת החוב כאשר השומה עדיין לא יצאה. עוד באותו יום פנה בכתב למנהל התחנה בבקשה לפרוס את חוב המס אותו הציג מנהל המע"מ כחוב מס שאינו שנוי במחלוקת. באותו יום שילם המשיב על חשבון חוב השומות סך של 10,000 ₪. השומות התקבלו בידו רק ביום 20.9.07.
חודש לאחר מכן הודיע לו מנהל מע"מ כי אין בכוונתו להגיע להסדר תשלומים מעבר ל- 36 תשלומים, ואם ברצונו בפריסה ארוכה יותר עליו לפנות למר פורת סגן נציב ענייני גבייה. באותו יום שילם 15,000 ₪ לפי הודעת מנהל מע"מ לצורך עיכוב הליכי הגבייה בתיק. ביום 2.12.07 פנה למר פורת בבקשה לפריסת חוב ארוכה יותר, בקשה שהושבה בשלילה בשיחת טלפון ללא כל נימוק ביום 18.12.07.
עובדות אלה סיפר המשיב לעורכי דינו כאשר פנה אליהם בעניין אחר.
לעומת גירסה זו, העיד בן אמוץ כי לאחר החקירה אמר למשיב כי לדעתו הממצאים די חזקים אולם כי יש לו את הזכות, לאחר שיקבל את השומה בדואר, להגיש השגה ואף להגיש ערעור.
בסעיף 6 לתצהיר העיד בן אמוץ "מעולם לא אמרתי למערער שאין לו סיכוי לערעור או שאין טעם להגיש ערעור ואף לא השתמעו מדבריי מסקנות כאלה."
בתצהיר אף נאמר כי לאחר שהסתיימה החקירה, אמר המשיב שהוא רוצה לשלם את החוב אלא שאין הוא יכול לעמוד במספר קטן של תשלומים.
בן אמוץ הפנה אותו לארז והמשיב אמר לו שהוא מכיר את ארז וביקש ממנו לקחת אותו לחדרו.
בן אמוץ הדגיש כי לא הוא דחף את המשיב לביצוע ההסדר, וכי המשיב פנה אליו מיוזמתו ואמר שהוא רוצה לשלם את החוב על מנת שלא יסתבך בהליך פלילי.
ארז העיד בתצהירו כי הוא מכיר את המשיב שכן טיפל בעבר בבעיות גבייה וחובות של המשיב כלפי המבקש.
ארז אישר כי המשיב ובן אמוץ הגיעו למשרדו ב- 08/07, ונאמר לו כי ממצאי החקירה שנערכה בעניינו של המשיב עולה תמונה ברורה לפיה הוא חייב במס בסכום של 600,000 ₪. המשיב אמר כי נעשתה טעות והוא מבקש לשלם את החוב ב- 60 תשלומים.
ארז אמר לו כי ישלם תשלום ראשון וכי הבקשה תועבר להנהלת המבקש היות והפריסה איננה בתחום תפקידו. הוא מניח שציין בפניו את העובדה כי סיכויי הבקשה אינם גדולים שכן לא מאשרים פריסה של יותר מ- 36 תשלומים.
ב- 10.10.07 אושרו 36 תשלומים בלבד וההחלטה נמסרה למשיב בשיחה טלפונית יום לאחר מכן.
המשיב הודיע כי יגיע לשלם את החוב בהתאם לפריסה המאושרת. בתחילת נובמבר פנה אליו המשיב פעם נוספת וביקש כי ישקלו את בקשתו לפריסה. ארז ביקש כי המשיב ישלם 15,000 ₪ נוספים והסכים לעיכוב הליכי הגבייה למשך שבוע. הבקשה הנוספת לפריסה הוגשה ב- 2.12.07 וביום 25.12.07 התקבלה תשובה שלילית אשר נמסרה למשיב באותו יום.
לדברי ארז, המשיב הציג תמונה חד משמעית לפיה ברור לו שישנו חוב לתשלום ואין הוא חולק על החוב ויש לשלמו בהקדם.
הוא עצמו לא דיבר עם המשיב על השגה או ערעור, ומעולם לא נאמר על ידו שאין באפשרות המשיב להגיש ערעור או השגה. נושא זה כלל לא עלה בשיחותיו של ארז עם המשיב.
בחקירתו הנגדית חזר והעיד ארז כי התמונה שעלתה מהפגישה, היא כי קיים חיוב של 600,000 ₪, וכי המשיב לא אמר שאין חיוב אלא הוא ביקש לפרוס את החיוב ל- 60 תשלומים. עם זאת, עולה מעדותו באופן חד משמעי, כי מי שאמר שיש חיוב של 600,000 ₪ הוא בן אמוץ ולא המשיב.
לדבריו, נאמר לו על ידי המשיב, כי נעשתה טעות והוא רוצה לשלם.
ארז גם העיד כי כאשר מגיע מישהו ומבקש לפרוס את החוב לתשלומים, הוא תמיד מבקש ממנו תשלום ראשון על חשבון החוב.
עדותו של ארז, על פיה לא נאמר על ידו דבר בעניין זכות ההשגה או זכות הערעור - אמינה עלי שכן עולה מעדותו וגם מדבריו של המשיב במסגרת תצהירו, כי הדיון בפני ארז התמקד בנושא פריסת התשלומים.
גם עדותו של בן אמוץ בתצהירו, על פיה נאמר על ידו למשיב כי עומדת לו זכות להגיש השגה ואף ערעור, מקובלת עלי ואמינה עלי. בן אמוץ לא הכחיש שאמר למשיב שהממצאים נגדו די חזקים. אולם, אין באמירה זו, לגביה העיד כי המשיב עצמו ביקש את חוות דעתו בעניין (עמ' 5 לפרוטוקול), כדי לסתור בדרך כלשהי את עדותו הנוספת, אשר לא נסתרה בחקירה הנגדית, לפיה הבהיר למשיב את זכותו להגיש השגה וערעור.
עדותם של עובדי המבקש, על פיה עיקר השיחות אשר התנהלו בינם לבין המשיב התמקדו בנשוא פריסת התשלומים נתמכת גם במסמכים השונים שהוצגו בפניי.
עם סיום החקירה ביום 28.8.07 הוצגו נתוני הביקורת בפני המשיב. תגובתו לכך היתה כי הוא ואחיו מעוניינים לשלם את החוב וכי הוא רוצה לבקש פריסה ארוכה, על מנת לעמוד בהחזרים החודשיים כדי שלא יינקטו הליכי גביה נגדו ונגד אחיו.

במכתב אשר שלח המשיב למבקש באותו יום, נאמר על ידי המשיב כי התברר שהוא חייב למע"מ סכום גדול: "חוב זה נובע מכך שאחי נתן לחברת מדא מתכות בע"מ חשבוניות מס והכסף עבור חשבוניות אלה לא הגיע אלינו ושולם לפועלים וספקים של מדא מתכות בע"מ. בנוסף יש הרבה מאוד מס תשומות של חומרים וכספים ששלמנו אך אין בידינו חשבוניות שומות אלה לכן הכסף הזה לא היה בידי לשלם והוא שולם לספקים. אנחנו רוצים להמשיך ולעבוד ולשלם חוב זה... ולכן אנו מבקשים לפרוס חוב זה ל-60 תשלומים...אנחנו מבינים שעשינו טעויות גדולות בנושא דיווח והטיפול בענייני מע"מ הלכנו למנהל חשבונות שינהל את החשבונות לפי החוק בעתיד".

גם במכתב הפנייה הנוסף למבקש מדצמבר 2007 הדגיש המשיב כי הוא מעוניין לשלם את כל הסכום שמגיע למע"מ. המשיב חזר וביקש את פריסת החוב שכן אין הוא מסוגל לעמוד בפריסה של 36 חודשים.

עוד יש לציין בהקשר זה, כי למרות חיוב המס המשמעותי אשר נקבע בהליך השומה, לא מצא המשיב לנכון לפנות לשם קבלת יעוץ משפטי אלא בשלב מאוחר יותר וזאת על פי עדותו בעניין ההליך הפלילי (עמ' 7 לפרוטוקול שורה 20-21).
אין גם מקום לטענת המשיב בסיכומים, על פיה הסכמתו לשלם תשלומים בפועל ובקשות הפריסה אשר הוגשו על ידו - נבעו מהעובדה כי לא היה מיוצג וכי פחד מפני ההליך הפלילי.
מקובלת עלי אומנם טענת המשיב, כי אין בהכרח לראות בביצוע התשלום כהודאה בחיוב בכל הסכום אותו נדרש לשלם כתוצאה מהביקורת שנערכה. אולם, ביצוע תשלום באופן חלקי בוודאי שלא מנע מהמשיב להגיש את השגתו בשלב מאוחר יותר, גם אם הייתי מקבלת את עדותו על פיה נאמר לו שאין להשגה או לערעור כל סיכויי.

מכל האמור לעיל, עולה כי אין כל מקום לטענתו של המשיב על פיה הוטעה על ידי מי מאנשי המבקש באשר לזכותו להגיש השגה וערעור, וכי יש לכן לבטל את השומות אשר הוצאו.

ב. הטענה בדבר זכות השימוע
השומה במקרה שבפניי הוצאה בהתאם להוראות סעיף 77 לחוק.
סעיף זה איננו מקנה זכות טיעון לעוסק עובר למתן ההחלטה בדבר הוצאת שומה.
טענתו של המבקש היא כי המחוקק הגדיר באופן מפורש קיומו של הליך שימוע או טיעון במקרים שונים, אולם בחר שלא להעניק טיעון לעוסק עובר להוצאת שומה על פי מיטב שפיטה.
המבקש ציין כי הוראות שונות בחוק מסדירות באופן מפורש את הליכי השימוע. לכן, ניתן להסיק כי מקום שלא נקבעה זכות שימוע אין לומר כי קיימת לעוסק זכות שימוע מוקנית.
לעוסק מוענקת הזכות להגיש השגה מנומקת במועדים הקבועים בחוק לאחר הוצאת השומה.
בעניין זה יש לקבל את עמדת המבקש.
כך עולה במפורש מהחלטת בית המשפט העליון בע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכות בע"מ נ' מנהל מכס ומע"מ.
באותו מקרה סירב המשיב להתיר למערערת לנכות מס תשומות על פי חשבוניות שקיבלה מספקים שונים, לאחר שקבע כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות. המשיב הוציא שומת תשומות בהתאם לסעיף 77 לחוק.
השגת המערערת על השומות נדחתה.
המערערת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי וטענה כי לא ניתנה לה זכות טיעון בהשגה משלא הוזמנה לדיון בפני המשיב.
בסעיף 19 לפסק הדין נקבע על ידי הנשיא ברק כי אכן כלל יסוד בשיטת המשפט היא כי רשות מנהלית תימנע מהחלטה בזכויות של אדם, בטרם תעניק לו הזדמנות נאותה להשמיע את טיעוניו. עם זאת, הבהיר כי חובת השימוע יכול שתהיה מוגשמת במספר רב של דרכים: שימוע בעל פה בנוכחות הצדדים, שמיעת הצדדים בנפרד , שימוע בכתב ולעיתים אף שימוע לאחר קבלת ההחלטה.
בסעיף 20 לפסק הדין הפנה הנשיא ברק להוראות סעיף 82 (א) לחוק, הקובע כי מי שחולק על שומה רשאי להשיג עליה בכתב מנומק בפני המנהל תוך 30 יום לאחר שהומצאה לו הודעת השומה או תוך מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים.
לאור הוראת הסעיף קבע בית משפט "נמצא כי זכות הטיעון מוגשמת הלכה למעשה בהליך ההשגה, אלא שזו נעשית בכתב. בכך אין פסול כלשעצמו".
מכאן עולה באופן חד משמעי כי זכות הטיעון בעניין הוצאת שומה לפי סעיף 77, מוגשמת באמצעות הליך ההשגה. אין לכן מקום לטענתו של המשיב כי יש לבטל את השומה, מאחר ונפגעה זכות הטיעון שלו משלא הוזמן להשמיע את טענותיו בפני מי שקבע את השומה לפי סעיף 77 לחוק.
יש לציין כי בעניין זכות הטיעון בהליך ההשגה, קבע בית משפט בענין מ.א.ל.ר.ז כי זכות טיעון סבירה והוגנת קיימת בדרך כלל במתן זכות טיעון בכתב, אם כי יתכנו מקרים חריגים בהם יהיה צורך במתן זכות טיעון בעל פה כדי להגשים את תכלית ההשגה.

בשולי דברים אלה, יש להתייחס אף לטענתו של המשיב בעניין ההרמוניה החקיקתית.
המשיב היפנה להוראות סעיף 158 א' לפקודת מס הכנסה, בו נקבע כי לא תוצא שומה לפי מיטב השפיטה מבלי שינתה לנישום הזדמנות סבירה להשמיע את טענותיו.
לדברי המשיב, אין להניח כי מחוקק מע"מ היה סבור אחרת בעניין זכות הטיעון.
נראה כי מחוקק מע"מ היה אכן סבור אחרת.
התיקון האחרון לסעיף 158 א' לפקודת מס הכנסה נעשה בשנת תשנ"ו. הוראות סעיף 62 לחוק מע"מ, אשר קובעות הוראות מפורשות לגבי המקרים הספציפיים בהם על מנהל מע"מ ליתן הזדמנות להביא בפניו את טענותיו של הנישום, תוקן בתשס"ב.
מכאן ברור כי כאשר תוקן החוק תוך מתן זכות הטיעון (כאשר מבקש המנהל לפעול לפי הוראות סעיפים 54, 58, 59 או 61 לחוק) היתה הוראת סעיף 158 א לפקודת מס הכנסה בפניו.
למרות זאת, בחר המחוקק שלא לציין את סעיף 77 כאחד המקרים בהם יש ליתן הזדמנות לנישום להשמיע טענותיו.

לאור האמור לעיל, אין כל מקום לטענתו של המשיב על פיה יש לבטל את השומה לאור פגיעה בזכות הטיעון.

ג. האיחור בהגשת ההשגה
אין מחלוקת בין הצדדים כי בפועל הוגשה בקשתו של המשיב להארכת מועד להגשת דההשגה, כחודשיים לאחר שנשלחה לו הודעת השומה.
הבקשה להארכת מועד נשלחה על ידי באי כוחו של המשיב, אליהם פנה כאמור בגין ההליך הפלילי.
בבקשה היפנה ב"כ המשיב להוראות סעיף 116 לחוק מע"מ העוסק בהארכת מועדים. אולם, הסעיף הרלוונטי במקרה שבפניי אינו סעיף 116 אלא סעיף 82, הקובע את המועד להגשת ההשגה.
בסיפא של סעיף 82 (א) נקבע כי ניתן יהיה להגיש את ההשגה במועד המאוחר מ- 30 יום שנקבעו בסעיף וזאת מטעמים מיוחדים.
הוראה זו היא הוראה ספציפית המצומצמת יותר מההוראה המצוייה בסעיף 116.
במסגרת אותה בקשה לא רק שלא ניתן נימוק כלשהו באשר לבקשה להארכת המועד, אלא שבוודאי לא ניתן כל בסיס לקביעה כי קיימים במקרה הנוכחי טעמים מיוחדים להארכת המועד.
יש לציין כי במסגרת סיכומיו בחר המשיב שלא להתייחס לעניין זה, אלא התייחס לגופן של השומות - התייחסות שאיננה רלוונטית בשלב זה של הדיון בטענותיו המקדמיות של המשיב.

מהאמור לעיל עולה, כי אין למעשה כל בסיס לבקשתו של המשיב להארכת המועד להגשת ההשגה.
אולם, במסגרת חקירתו הנגדית של ארז נאמר על ידו כי המנהל שלו אבי יש עם ב"כ המשיב, והוא הבין ממנו כי הוא היה מוכן לשמוע טענות ענייניות בכל הנוגע לשומה ובלבד שזה לא יהיה הליך שמטרתו עיכוב הליכי גבייה: "אם יש טענות ענייניות, גם אם היה עושה את הפריסה ומעלה טענה עניינית לאחר חצי שנה, לא היתה בעיה לבדוק את זה" (עמ' 3-4 לפרוטוקול).

אם זו אכן עמדת המבקש, הרי שיש לאפשר למשיב להעלות את טענותיו במפני המבקש במסגרת השגה, ועל המבקש יהיה לתת החלטה מנומקת באשר לאותן טענות.
לא די באמור בסיכומי המבקש בסעיף 8, כי המבקש לא היה בדעה כי טענות המשיב לגופן הצדיקו את הפחתת השומה ולכן נותר החיוב בעינו. הליך זה אמור לעשות בדרך של השגה ולא בשיחה בעל פה.
יחד עם זאת, מאחר ומדובר במקרה שבו הוגשה הבקשה להארכת המועד באיחור של מספר חודשים ללא כל הסבר או נימוק ענייני, רק לאחר שהחלו הליכי גבייה ובקשתו של המשיב להגדיל את מספר התשלומים נדחתה, יש אכן מקום, כטענת המבקש, להתנות את מתן האפשרות להגשת ההשגה בהפקדת חלק משמעותי מהחיוב במס שנקבע על ידי המבקש, אותו החל כאמור המשיב לשלם.

לאור זאת, יהיה המשיב רשאי להגיש השגה מסודרת תוך 30 יום, אם תופקד על ידו ערובה בסכום של 250,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית.
לא יופקד הסכום כאמור, תדחה בקשתו של המשיב במסגרת הערעור ללא דיון נוסף.


במקרה זה יחויב המשיב בהוצאות המבקש בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. כפיה כלכלית

  2. בקשה לשומת הוצאות

  3. שומה עצמית מס שבח

  4. תביעה לביטול שומה

  5. תביעה לפתיחת שומה

  6. לחץ העולה לכדי כפייה

  7. תיקון שומה לאחר השגה

  8. שומת מס לאדם הלא נכון

  9. החזר כספים מפקיד שומה

  10. התיישנות שומה מס הכנסה

  11. הארכת מועד לתיקון שומה

  12. בקשה לשומת הוצאות משפט

  13. טעויות לכאורה בשומה מכרעת

  14. שומת ארנונה סופית חלוטה

  15. עתירה לביטול שומת ארנונה

  16. ערעור שומות על הפרשי הון

  17. ערעור על החלטת פקיד השומה

  18. ערעור מע''מ על שומת עסקאות

  19. ארכה להגשת ערעור על צו שומה

  20. דחיית ערר על שומת שמאי מכריע

  21. שומת מגרש זכאות להבטחת הכנסה

  22. התיישנות שומה דיני חדלות פרעון

  23. ערעור על שומה לפי מיטב השפיטה

  24. פגמים בפתיחת שומה לפי סעיף 147

  25. זכות הטיעון בהליכי השגה על שומה

  26. ביטול התשלום הרטרואקטיבית בגין שומה

  27. ערעור על החלטת ועדת ערעורים על שומות

  28. שומה לפי מיטב השפיטה ללא פסילת ספרים

  29. השגה על שומת היטל השבחה של שמאי מכריע

  30. שכר טרחה בגין הכנת שומה לצרכי היטל השבחה

  31. הגשת ערעור מס הכנסה נוסף על אותה שומת מס

  32. תוך כמה זמן צריך להגיש השגה על שומת ארנונה

  33. ערר על שומה ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין

  34. אחוזי שומן במוצרי חלב תביעה ייצוגית על הטעיה

  35. עתירה לביטול החלטת עירית תל אביב להעביר יחידות שומה

  36. הוצאת שומת מס חדשה כאשר עומד ותלוי ערר על השומה הקודמת

  37. ארנונה: החלת שומה המתוקנת רטרואקטיבית מתחילת שנת הכספים

  38. תיקון רטרואקטיבי של שומות ארנונה בגין חנויות ומחסן המשמשים כמכולה

  39. נטען כי לא נלקח בחשבון בשומה המכרעת השוני בצפיפות - חד-קומתי לעומת דו- קומתי

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון