קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיוב אישי של נאמן: לפני בקשה לחייב את עו"ד ישי בית-און - הנאמן להסדר נושים של חברת האן צעצועים בע"מ (בהסדר נושים), באופן אישי ביחד ולחוד עם החברה, לשלם למבקשת צעצועי עוזי בע"מ את הסך של 23,546 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, זאת בשל אי תשלום עבור סחורות שנרכשו על ידי הנאמן. הרקע לבקשה וטיעוני המבקשת 1. המבקשת סיפקה לחברה סחורות עוד בטרם נקלעה זו לקשיים. לאחר מכן, לאור ההיכרות רבת השנים בין מנהל המבקשת (עוזי אינגבר) לבין מנהל החברה (שמעון האן), ויתרה המבקשת לחברה על חוב גדול ותמכה בהסדר נושים. הסדר הנושים אושר ביום 29.4.2003, או אז הזמינה החברה באמצעות הנאמן, מהמבקשת, סחורות בתנאים של עסקת "משגור" (קונסיגנציה). הזמנת הנאמן נעשתה ב-20.1.2004 באופן שהסחורות נותרו בבעלות המבקשת, והחברה היתה רשאית להחזירם למבקשת מקום שבו הן לא נמכרו ("תניית שימור הבעלות"). החברה שילמה למבקשת עבור הסחורות שהחברה מכרה בפועל ולאחר שהן נמכרו. אחת לחודש, שלחה החברה דוח בכתב בדבר הסחורות שנמכרו בפועל. המבקשת היתה מוציאה חשבוניות מס בגין הסחורות שהחברה דווחה שנמכרו בחודש החולף, והחברה היתה משלמת למבקשת עבורם. בשלב מסוים, החברה לא שילמה למבקשת עבורו סחורות שהיא דווחה שהן נמכרו בפועל, ולא החזירה למבקשת סחורות אחרות, ועל כן, החברה נותרה חייבת למבקשת סך של 22,856 ₪, בגינם המבקשת מסרה לחברה חשבוניות מס כדין. חוב זה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום הגשת הבקשה מגיע ל-23,546 ₪, כאשר למעשה החברה לא חלקה אף פעם על נכונות החשבונות והחשבוניות. המבקשת פנתה לנאמן שוב ושוב בדרישות תשלום החוב. ולטענתה הנאמן אמר למנהל המבקשת בעל פה, שהוא מתכוון לשלם מחצית מהחוב, אך המבקשת לא הסכימה לכך. המבקשת טוענת כי הנאמן לא כיבד את החלטות בית המשפט הן בתיק זה, והן במקרים אחרים בהם הוא משמש כנאמן. משפניות בעל פה ובכתב אל הנאמן לא הועילו, הוגשה הבקשה דנן. הנאמן טוען כי "מסיבות שכבר פירט הנאמן בעבר בפני בית משפט נכבד זה, חדלה החברה מלפעול" (סעיף 7 לתגובה), אך איננו מפרט את הסיבות בתגובתו זו. עוד בפי הנאמן, כי "מרגע שנודע לנאמן כי החברה לא תוכל להמשיך ולפעול בהתאם להסדר הנושים, עצר הנאמן את פעילות החברה" (סעיף 7 לתגובה). הנאמן איננו מגלה לבית המשפט, כיצד "נודע" לנאמן שהחברה לא תוכל להמשיך לפעול, מתי נודעה לו עובדה זו, וכיצד הוא "עצר" את פעילותה. בתמצית, טוענת המבקשת כי הנאמן התעלם מהחלטות בית המשפט והצהיר לפרוטוקול כי אין בידו מסמכים וכי הכל נמצא אצל שמעון האן. 2. החברה הגישה בקשה להקפאת הליכים ולאישור הסדר נושים, שהיא מיוצגת על ידי הנאמן כבא-כוחה, והוא אף שניסח אותו. עיקרו של ההסדר הוא המשך פעילות החברה לצורך החזר חובות, בניהול הנאמן, והסדר תשלום החובות. הנאמן המוצע בהסדר הנושים הוא עו"ד ישי בית און, וסמכויותיו הוגדרו בסעיף 7, לפיו הוא מוסמך לקבל כספים עבור החברה ולהוציא כספים, הוקנו לו כל הסמכויות לשם פיקוח על ביצועו של ההסדר ועל פעילות החברה בתקופת ההסדר (סעיף 7.1.4 להסדר הנושים). סעיף 7.1.5 להסדר הנושים קובע כי "בתקופת ההסדר תנוהל החברה על ידי הנאמן או באמצעות בעל תפקיד מיוחד שיקבע על ידו". בהמשך נקבע כי לאחר בירור הוכחות החוב, לאחר חלוקת הכספים, ולאחר מילוי שאר חובותיו של הנאמן ותפקידו, ולאחר שהנאמן יגיש דוח סופי לבית המשפט בנוגע לסיום ההסדר וסיום פעולתו כנאמן, ישוחרר הנאמן מתפקידו ויופטר מחובותיו כנאמן. כך גם בסעיף 7.1.9 להסדר הנושים נקבע ששכרו של הנאמן יהיה 2% מסכומי התשלומים שמגיעים לנושים במסגרת ההסדר בתוספת מע"מ, וסעיף 7.1.10 קובע שהנאמן יגבה שכר נוסף של 1.5% מכל צד מהתשלומים לנושים בתוספת מע"מ. כלומר שכר הנאמן הוא 2% + 1.5% שהם 5% בתוספת מע"מ. ההסדר אושר בהחלטת בית המשפט ביום 29.4.2003. 3. המבקשת טוענת כי עולה מעיון בתיק בית המשפט כי הנאמן לא הגיש אף דוח על פעילותו, בניגוד לתקנה 40 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), תשס"ב-2002, והנאמן אף לא טרח לבקש מבית המשפט פטור מהגשת דו"ח כל רבעון או אישור למנות מנהל מיוחד או בעל תפקיד מיוחד, ולא הודיע לבית המשפט שהוא מינה מנהל שכזה. בדיון שהתקיים ביום 5.6.08 חייב בית המשפט את הנאמן למסור עותק של אותו הדו"ח תוך 7 ימים, ואולם הנאמן הגיש רק לאחר כ-10 חודשים את אותו ה"דוח", ומתברר שכוונתו של הנאמן היא לבש"א 2404/06 שהנאמן הגיש ביום 11.7.06, בה הודיע הנאמן על סגירת שתי החנויות שהיו לחברה שבהסדר הנושים, והוסיף וביקש בראש הבקשה "לאשר לנאמן לפעול ככל שנדרש להחזרת הסחורה בקונסיגנציה לספקים והשלמת תשלומים במסגרת הפעלת החנויות". הנאמן הודיע שהחברה שבהסדר הנושים נמצאת במצב של "העדר חוסן פיננסי", שמקשה על המשך פעילותה, אך החברה מנסה לחדש פעילותה וכי: "לאחר סגירת החנויות, ובמידה ולא תימצא חלופה אחרת כאמור, יפנה הנאמן בבקשה נפרדת בכדי לפעול לפתיחת ההליכים הדרושים להפסקת ההסדר". אף בקשה שכזו לא הוגשה כלל. הנאמן אשר ראה את הסדר הנושים קורס, וממילא הבין ששכר טרחה כבר לא יגבה עוד בתיק זה, זנח לחלוטין את חובותיו כנאמן, על פי הסדר הנושים שהוא עצמו ניסח, ולא עשה עוד דבר וחצי דבר. טיעוני הנאמן 4. לאורך תקופה של כ-3 שנים מיום אישור ההסדר שולמו לנושים כ-938,000 ₪ (ראה דו"ח הנאמן שהוגש ביום 11.7.06 בבש"א 2404/06). חרף קשיי השיקום, הן מפאת העדר חוסן פיננסי והן מבחינת המצב הכלכלי והתחרות בענף הצעצועים, עמדה החברה אל מול כל הקשיים וצלחה 3 שנות שיקום, תוך קיום קפדני של הסדר הנושים, והשבת כספים לנושה. השיקום צלח בעקבות חנות הדגל של החברה בקניון רמת-אביב, שהניבה את עיקר ההכנסות לחברה. בעקבות סיומו של הסכם השכירות עם הנהלת הקניון ברמת-אביב בחודש 7/2006, ללא אפשרות להאריכו, פנה הנאמן לבית המשפט ביום 11.7.06 בבקשה למתן הוראות (בש"א 2404/06) שכן כבר אז הסתמן כי בשל העדר חוסנה הפיננסי של החברה, יקשה עליה לאתר חנות דגל חלופית על מנת להמשיך ולעמוד בהסדר הנושים, ועתר לאפשר לחברה להחזיר לאחר תום השכירות ו/או במועד סגירת החנויות, את הסחורה בקונסיגנציה לספקים באופן שיאפשר מכירת מלאי ככל שניתן, עד לרגע האחרון, בקשה שהתקבלה. החברה סגרה את שלושת החנויות שהפעילה במהלך תקופת ההסדר ובהמשך עוד שלוש חנויות החברה (בקניון מלחה, ברח' שמאי בירושלים, ובקניון רמת-אביב). בין המבקשת לבין החברה התנהלו יחסים עסקיים במשך עשרות שנים, ובעיקר בין בעלי המבקשת, מר עוזי אינגבר (להלן: "עוזי") עצמו לבין מר שמעון האן (להלן: "שמעון"), מנהל החברה, שוררים יחסים חבריים וידידותיים, ועם עצמם, ובינם לבין משפחותיהם. על בסיס חברות זו התקשרו המבקשת והחברה עוד ביום 20.1.04 בהסכם בו תמכור החברה את מוצרי המבקשת במשגור. מר שמעון האן ששימש כמנהלה בפועל של החברה, אף הזמין בפועל את ההזמנות מהמבקשת, ופעל לביצוע התשלומים בשם החברה. לאור מחלוקת כספית שהתגלעה בין המבקשת ובין החברה, הודיע עוזי לנאמן, כי היות ושמעון הוא חבר שלו, הרי שהוא - עוזי, יתבע את הנאמן ולא את שמעון (תצהיר הנאמן שצורף לתגובתו לבקשה בבש"א 6489/07). הנאמן טוען כי בינו באופן אישי, לבין המבקשת לא נחתם כל הסכם מישגור, והוא לא הזמין ממנה סחורות. מן הבקשה עולה, כי הנאמן מברך על ההתקשרות בין החברה ובין המבקשת, התקשרות שעניינה אספקת מוצרים מהמבקשת לחברה על דרך המישגור. החשבוניות אשר צורפו כנספחים לבקשה למתן הוראות מופנות לחברה ולא אל הנאמן ואין לראות בחשבוניות אשר הופקו על ידי המבקשת אלא מסמכים בעלמא, הרי שאף לא צורף כל אישור של החברה לנכונות האמור בחשבוניות. החברה ולא הנאמן, היא שדיווחה למבקשת מדי פעם על מכירת הסחורות. החברה שילמה למבקשת את תמורת הסחורות המוסכמת, והנאמן היה אחראי על העברת התשלומים בהתאם למידע שנמסר לו על ידי החברה, כל עוד היה באפשרות החברה לעמוד בהתחייבויותיה. ברם, מרגע שנודע לנאמן כי החברה אינה יכולה להמשיך ולקיים את הסדר הנושים - הורה הוא על הפסקת פעילות החברה. דיון חיוב אישי של בעל תפקיד 5. אכן, ככלל, יש לאפשר לבעל תפקיד שמונה על ידי בית המשפט, לפעול ללא מורא, ולמלא את תפקידו כראוי. בדיון ביום 5.6.08, בו העיד הנאמן, נטען על ידו כי שמעון הוא שניהל את החברה בתקופת הקפאת ההליכים וכי לא נותר כסף בקופה (פרו', 6). כן העיד הנאמן כי שמעון הודיע לעוזי, והלה ידע, כי הנאמן מעוניין לסגור את החנות בקניון רמת אביב, לקבל פיצוי מהקניון, ולחלק לנושים, וכי עוזי המליץ לשמעון לא להסכים להסדר זה ולחפש ביחד איתו מקום אחר. כמו כן, הנאמן נתן הוראה לשמעון להשיב לכל הספקים, לרבות למבקשת, את מלוא הסחורה, וכי למיטב ידיעת הנאמן שמעון האן השיב לעוזי את הסחורה שלו, והיתה ביניהם התחשבנות ולפיכך החברה לא נותרה חייבת כסף כלשהו למבקשת. כן חזר על הנטען, במספר הזדמנויות, כי כרטסת הנהלת החשבונות של החברה מצויה אצל שמעון אשר ניהל את החברה בפועל. אין מחלוקת כי הוא בעצמו ניהל את המשא ומתן בשם החברה מול הנהלת קניון רמת אביב, כדבריו: "אני השבתי טלפונית למנכ"ל הקניון מר בני כהן מייד לאחר מכן והתראתי כי הסדר הנושים נשען על החנות ועם סגירתה יקרוס הסדר הנושים..."(סעיף 18 לתצהירו). אין אף מחלוקת כי עוזי ושמעון, עובדים יחד כבר למעלה מ-15 שנה. כן העיד עוזי כי לאורך השנים הוא היה מקבל את ההזמנות משמעון ולא מהנאמן. הנאמן מפנה להחלטת ס.נ. ו' אלשיך בבש"א 4925/07, פש"ר 2116/03 עו"ד אורי דניאל נ' עיריית פתח תקוה - אגף גביית ארנונה, (אתר נבו) (6.5.07), שם נאמר, בין היתר, כדלקמן: "בלא להכביר מילים על סוגיות אשר הועלו ונידונו בהרחבה בפסיקה קודמת, הרי שאין חולק כי הטלת אחריות אישית על מפרק, נאמן או מנהל מיוחד בגין מעשים ומחדלים שנעשו (אף אם נעשו באורח אישי, ולא כך המקרה דנן) בקשר לדרך ניהולם את החברה חדלת הפרעון, הינה סעד חריג וחמור, אשר הפסיקה נרתעת לא פעם מלהשתמש בו, אף כאשר עולה תחושה כי בעל התפקיד נהג שלא באורח מיטבי. זאת, בשל החשש הכבד מ"חוכמה שבדיעבד" ומהרתעת יתר של בעלי תפקיד, אשר יגרום לעורכי דין ורואי חשבון פוטנציאליים להמנע מלקבל עליהם תפקידים בחברות חדלות פרעון. בעניין זה, הובהר הבהר היטב, כי הטלת אחריות אישית תעשה אך במקרים חריגים, ולאחר אישור מפורש של בית המשפט אשר מינה את בעל התפקיד, והוא בית המשפט של חדלות פרעון. המבחנים המדויקים עשויים להשתנות באיפיון ובניסוח בפסיקות שונות לאורך השנים, החל מהוכחת רשלנות רבתי, להבדיל מרשלנות גרידא, כפי שעולה בפסק הדין בעניין פש"ר 40/97 רביב עמק חפר תשתיות ובניה (1982) בע"מ, תוך הגבלה חמורה של העילות האפשריות לתביעה, וכלה במצב בו הוכח כי בעל התפקיד חרג מסמכות והפר הוראות מפורשות שקיבל מבית המשפט של חדלות פרעון, תוך שהוא "מזין" את האחרון במידע שאינו נכון" (שם, פסקה 3). 6. הגם שהנסיבות במקרה הנ"ל שונות בתכלית מאלה שבבקשה דנן, הרציונאל הינו כי ניתן לחייב בעל תפקיד רק במקרה חריג, ויש לבדוק בשבע עינים את התנהלות בעל התפקיד, אם אכן עשה מעשה חמור או חדל מלעשות פעולה חשובה ביותר במסגרת תפקידו. אין באמור כדי לפטור את בעל התפקיד מביצוע תפקידו, שהינו תפקיד עתיר אחריות. הנאמן נתון לקיום חובות אמון וזהירות מוגברות כלפי נושים, כלפי בית המשפט ואף כלפי צדדים אחרים הקשורים בהליך הפירוק או הקפאת הליכים או בביצוע הסדר נושים. התייחסה לכך בהרחבה כב' השופטת (כתוארה אז) ו' אלשיך בבש"א 17339/09 (פש"ר 1357/03) מיאב חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' עו"ד ג' בן-טל (אתר נבו) (24.12.03) כדלקמן: "נאמן בהקפאת הליכים, כמו גם מפרק או כונס נכסים, אינם מנהליה של חברה סולבנטית הפועלת בשוק העסקי הרגיל. נהפוך הוא; נקודת המוצא גם בהקפאת הליכים, הינה כי החברה אינה סולבנטית, וקיים סיכוי כי תסיים את דרכה בפירוק, כאשר קופתה ריקה או כמעט ריקה. אין נפקא מינא, לעניין זה, אם כשלון הקפאת ההליכים בא בשל היות החברה "חסרת תקווה" מלכתחילה, או פרי תנודות בשוק העסקי (דבר צפוי לכשעצמו). טעמים אלו הם המביאים את בית המשפט, לחזור שוב ושוב בעת מינוי נאמנים על ההוראה המפורשת, לפיה אין להיכנס להוצאות וחובות חדשים אשר הנאמן אינו רואה מראש כי יש להן כיסוי בקופת הנאמנות. אין לתת לתניה זו פירוש מצמצם, כאילו יכול הנאמן על דעת עצמו, להכנס לסיכונים עסקיים כאשר הוא צופה כי סביר, או יתכן, שיוכל לכסות את ההוצאות הנובעות מהן. דין זה יפה למנהליה של חברה סולבנטית, הנהנים מחזקת Business Judgment Rule המונעת התערבות או שיפוט בדיעבד של בית המשפט לעניין שיקול דעת עסקי סביר שהפעילו בעת כהונתם. אולם אין דין זה יפה לנאמן או מפרק, שחובת הזהירות המוטלת עליהם, מעצם מצב הדברים השונה, היא גדולה בהרבה. מטעם זה, בא גם הכלל לפיו מתייעצים בעלי תפקיד אלו עם כונס הנכסים הרשמי ועם בית המשפט של פירוק בטרם הם מתקשרים בהוצאות אלו ואחרות". (שם, פסקה 1). ובהמשך: "עולה מכאן; אין ספק, שנאמן המתקשר עם צד ג' בהסכם להספקת שירותים, או סחורה, חייב לוודא היטב, כי בקופתו מצויים הכספים הדרושים למימון ההתקשרות. לעניין זה יודגש: יתכן מצב, בו יסתמך הנאמן באופן סביר על כספים אשר וודאי ואין ספק, כי יגיעו לקופתו בעתיד, וזאת טרם הגעת מועד פרעונם של ההתחייבויות שנטל, אלא שאין באמור לעיל בכדי להתיר לו להסתמך על "תחזיות לרווח", או כספים אשר יגיעו אם יגיעו, ממקורות בלתי בטוחים כגון חייבים של החברה (אשר עשויים לנקוט הליכים משפטיים ארוכים, להתמוטט או להעלם), וכיוצא באלו. לעניין זה התייחסתי בעבר בעניין מסעדת מאכלי טובה, כדלקמן: "טיבה של הקפאת הליכים שהיא זמנית, ומצב החברה עשוי להשתנות מיום ליום, לטובה או לרעה. על הנאמן היה לדעת זאת, ולכלכל צעדיו בהתאם. משלא עשה כן, לא נותר אלא לקבוע עם כל הצער הכרוך בכך, כי הנאמן הפר את חובת הזהירות אשר הוטלה עליו כפקיד בית המשפט" (ההדגשות אינן במקור - ו.א). באותו מקרה, אכן נאלץ הנאמן לכסות את החוב שיצר שלא כדין מכיסו, וזאת באמצעות חילוט הערבות שהפקיד עם כניסתו לתפקיד. דין אחר, היה מביא ספקים לסרב לספק סחורה לחברה בהקפאת הליכים, או להתנות את המהלך בתנאים אשר ייקרו את עלותו (כגון תשלום מיידי במזומן, או שקלול הסיכון אל תוך המחיר), באופן שיגביר את הוצאות החברה ויקשה על הבראתה. בלא לקבוע מסמרות בנידון, מן הדין להבהיר כי, באופן כללי, מן הדין להטיל אחריות אישית על נאמן אשר נטל על עצמו התחייבויות כלפי צדדים שלישיים, בלא שבקופתו יהיו הסכומים הדרושים לצורך כך, אלא הסתמך על "תחזית רווחים צפויים" שהתבדתה (וכיוצא באלו, מקורות כספיים לא מבוטחים); כזה הוא גם דינו של נאמן אשר הפר, בהתקשרויותיו, את הוראתו המפורשת של בית המשפט שלא לפעול בתקציב גרעוני, בלא לקבל אישורים מתאימים לכך. נאמן זה פעל למעשה בחריגה מסמכות, ואין מנוס מלהסיק את המסקנות המתאימות מכך. זאת בין אם נפל הנזק שנגרם, בסופו של יום, על "נושי תקופת ההקפאה", או על הנושים המובטחים כפי שיפורט להלן". (שם, פסקה 7). לכך אף יש להוסיף כי על בעל תפקיד להקפיד להפעיל את החברה בפירוק (או כנאמן בהסדר נושים) בתזרים חיובי, ולא להקלע להפעלה גירעונית. לא בכדי מתחייב בעל תפקיד וחותם על ערבות בסכום שנקבע על ידי בית המשפט, לקיים את חובותיו כדין. תפקיד הנאמן וחובותיו 8. המחברים ש' לוין וא' גרוניס בספרם, פשיטת רגל, מהדורה שניה, תשס"א-2000, מציינים בפרק "עקרונות יסוד - חובתו של הנאמן לנהוג בהגינות", כדלקמן: "שומה על הנאמן, כפי שנתמנה על ידי בית המשפט, לנהוג ביושר ובהגינות ורשאי בית המשפט לכפותו לנהוג כך. גבולות העקרון האמור אינם ניתנים להגדרה מדויקת. כך, למשל, חויב נאמן להשיב כספים ששולמו לו עקב טעות שבדין, אם כי לפי הדין הכללי באנגליה בעבר לא היה תשלום עקב טעות שבדין מחייב השבה. מכוח אותו עיקרון הורה בית המשפט, בנסיבות חריגות, לנאמן להשיב לפלוני סכום כסף שזה הילווה לחייב לאחר צו הכינוס מבלי שידע על אודותיו; מאידך קיימת מגמה בפסיקה האנגלית לצמצם את תחולת הכלל האמור". (שם, 294). בהליכי חדלות פרעון, רשאי בית המשפט למנות בעל תפקיד לצורך שמירה על נכסיה או מימושם, בדיקת תביעות חוב, זאת לאחר ששוכנע כי המועמד מתאים לתפקיד, ובעל כישורים ונסיון בגיבוש הסדרי פשרה. סמכות זו נקבעה בתקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר), התשס"ב-2002 (להלן: "התקנות"). תקנה 14(4) לתקנות מסמיכה את בית המשפט ליתן הוראות לענין שיפוי וביטוח בעל תפקיד, ואילו תקנה 14(5) מאפשרת להורות כי בעל תפקיד ייתן ערובה, להנחת דעת בית המשפט, לשם הבטחת אחריותו למילוי תפקידו. ו' אלשיך וג' אורבך, בספרם, הקפאת הליכים הלכה למעשה, 2005, מתייחסים לתקנה 14 הנ"ל, כדלקמן: "מקור חקיקתי מוגבל זה להבהרת תפקידו ומעמדו של הנאמן (שאף הוא בגדר דין חדש יחסית), המנוסח בדרך של מתן רשות ושיקול דעת רחב ביותר לבית המשפט, הביא ללא מעט אי-בהירות לגבי סמכויותיו ומעמדו של הנאמן במגעים ובחיכוכים עם גורמים אחרים הנוגעים בהקפאת ההליכים. כמו כן, הביא הדבר את בתי המשפט לפנות לא פעם, אל המקור החקיקתי הקרוב, שהוא מינוי מפרק וסמכויותיו (סעיפים 300 ואילך לפקודת החברות), ולנסות לאמוד את השווה והשונה בין שני בעלי תפקיד אלו"(שם, 166). (לענין הקורלציה בין תפקיד הנאמן לבין תפקיד מפרק ראו ע"א 3911/01 כספי נ' רו"ח נס, פ"ד נו (6), 752; פש"ר (ת"א) 1448/02 רונדופלסט בע"מ (בהקפאת הליכים) נ' אמרפלרד קרגל). (לעניין תפקידו של מנהל מיוחד ונאמן בהקפאת הליכים ראו: פש"ר 2043/01 פלג נ' קורן). יחד עם זאת, בהתייחסם לפסק הדין בפרשת מיאב, מציינים המחברים אלשיך ואורבך בספרם, כדלקמן: "קריאה בלתי זהירה של פסק הדין עשויה להתפרש כמרחיבה באופן ניכר את האפשרות להטיל אחריות אישית, בעוד שבפועל - לא כך הוא הדבר. כפי שהובהר, נהנה בעל התפקיד מהגנה רחבה מפני תביעות אישיות שעילתן חוזית, אף אם הן לובשות חזות נזיקית...תביעות כאלה נופלות על קופת החברה, שכן בעל התפקיד מוגן בהכרח ממצב בו עולה דרישה בשם החברה עצמה כי יתן את הדין על ניהול רשלני שגרם נזק לקופת הקפאת ההליכים (עניין מיאב)...ההפרות החוזיות כלפי צד שלישי אינו מהוות במקרה זה את עילת התביעה להטלת אחריות אישית אלא חלק עובדתי בלבד מהנזק. בדרך כלל, כפי שאכן קרה בעניין מיאב, מתעוררות תביעות כאלו לאחר כישלון הקפאת ההליכים, והן מוגשות בידי המפרק [...או] נושים מובטחים, הטוענים, כי הנאמן שחק את בטוחותיהם תוך התעלמות מהוראות בית המשפט בעניין הגנה הולמת. במילים אחרות הנאמן חרג מסמכותו והסב להם נזק". (שם, 201). המחברים מתייחסים אף לפרשת "מאכלי טובה" המאוזכר לעיל, בציינם: "את ההערה בפסק הדין, שלפיה אין הנאמן רשאי להיכנס בלא אישור לסיכונים עסקיים אך ורק משום שלדעתו "סביר" כי יוכל לעמוד בהם, יש להבין על רקע נסיבותיה, טיב ההוצאה הנדרשת והשאלה אם מדובר בעניין הנחוץ באורח מיידי לפעילות החברה, או שמא עניין לנו בהוצאה "עודפת" שאין בה דחיפות". (שם, בעמ' 207). אכן הנטיה הינה למתן את הטלת האחריות האישית של נאמן או מנהל מיוחד, כל עוד מבצע הוא את הוראות בית המשפט. עמד על כך כב' השופט י' לויט בפש"ר (ת"א) 40/97 עו"ד אילן שביט נ' רביב עמק חפר (אתר נבו) (31.12.97) בציינו: "(א) מובן מאליו, שכל עוד המנהל המיוחד פעל או חדל בענין מסוים, לפי הוראות מפורשות של בימ"ש, הוא נהנה מחסינות מלאה. כשהתנהגותו נסמכת על הוראות מפורשות של בימ"ש, אין הוא פועל לפי שיקול דעתו אלא הוא מבצע את הוראות ביהמ"ש והחסינות המלאה של ביהמ"ש חלה עליו אם הוא ביצע את הוראות ביהמ"ש ברשלנות או סטה או חרג מהן, יש לבחון את אחריותו בחינה נוספת" (שם, 18). ובהמשך: "(1.3) אם התביעה היא נגד המנהל המיוחד בעילה של מעשה עוולה אישית שביצע במסגרת תפקידו כלפי התובע (כגון: ביצוע רשלני של התחייבות שנובעת מתפקידו), ניתן לתבוע את המנהל המיוחד בתביעה אישית. התובע יצטרך להוכיח שהמנהל המיוחד חב כלפיו בחובת זהירות אישית ולא רק בחובת זהירות במסגרת תפקידו הרשמי. המנהל המיוחד יהיה זכאי להתגונן בפני תביעה כזאת במסגרת תפקידו. הוצאות ההגנה יהיו חלק מהוצאות הניהול המיוחד ובלבד שהמנהל המיוחד לא הפר את חובתו במתכוון או בחוסר איכפתיות (ראו להשוואה סעיף 96 מ"ד (2) לפקודה)" (שם, 18). מן הכלל אל הפרט 9. הנה כי כן, הנאמן במקרה דנן לא ביקש למנות מנהל מיוחד או אדם אחר שיבצע את התפקיד שהוא נטל על עצמו. כעולה מהסדר הנושים הייתה לו אפשרות לעשות כן אולם הוא לא הגיש בקשה בהתאם. על פי ההסדר היה עליו לקבל כספים עבור החברה ולהוציא כספים וכיוצא באלה. הנאמן העיד כי הוא למעשה לא עסק בניהול החברה שבהסדר נושים, אלא מי שהביא והוציא בעסק הינו שמעון שאף הצהיר על כך. הנה כי כן בבש"א 2404/06 במסגרת התיק העיקרי, הוגש דוח על ידי הנאמן שם דיווח על סגרת החנויות, וכי עצר את פעולתה של החברה ברגע שידע כי היא לא תוכל להמשיך לפעול בהתאם להסדר. דברים אלה, אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, שהרי אם לא טיפל בביצוע ההזמנות והכל נעשה על ידי מר האן, וכל הנהלת החשבונות לא הייתה לנגד עיניו, הכיצד חש שהחברה לא יכולה לעמוד בהמשך הפעילות? עולה מדברי עו"ד בית און כי הוא התיר למר האן לנהל את החברה במקומו, וזאת ללא קבלת אישור מבית המשפט. העובדה שידע ואף הודיע על כך שיש צורך בסגירת חנויות, מלמדת שקיבל מידע על כך. במצב שכזה חייב היה להדק את הפיקוח, ולהיזהר מלהיכנס למצב בו יהא חוסר בקופה, ובכך כשל. מוכן אני לקבל אף את דבריו כי מר עוזי אינגביר היה "חבר הדוק" של מר שמעון האן, כדבריו (פרו' 5.6.08, ע' 4), וכי לאורך שנים רבות היה מקבל הזמנות ממנו ולא מן הנאמן, אולם אין בכך כדי לפטור את הנאמן מתפקידו או מאחריותו. בסופו של יום הרי הוא הוא שמקבל שכר בעבור ביצוע הסדר הנושים. יכול אכן לקרות מקרה שבעל התפקיד יוכשל בתפקידו, כגון במקרה שחברה או אדם שעבד מולו קרס או כשל בעת ביצוע תפקידו כשל והפך חדל פרעון ונוצר גרעון, או אז לא יחויב בעל התפקיד בו. (ראו בש"א (ירושלים) 2833/05 י. זקן מפעלי בניה בע"מ נ' רו"ח אילן שגב (אתר נבו) (5.4.06), ואף במקרים כאלה יש לבדוק אם יכול היה למנוע מצב זה. בסופו של יום, נראה בעיני כי המשיב פעל כפי שפעל, הואיל וסמך ידו על היחסים הטובים ששררו בין ה"ה האן ואינגבר, ובטח בהם, חרף שהיה עליו לבצע הוא עצמו את הסדר הנושים, או לבקש אישור בית המשפט למנות רו"ח או נותן שירותים אחרים שיבצעו את שהוטל עליו. בנסיבות אלה אני מחייב את המשיב במחצית מהסכום הנתבע כשהוא צמוד ונושא ריבית כדין מיום הגשת הבקשה עד לתשלום המלא בפועל. בנסיבות הענין יישא עו"ד בית-און בשכ"ט עו"ד המבקשת בשיעור של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ לתשלום תוך 21 יום שאם לא כן יהא הסכום הנ"ל צמוד ונושא ריבית כדין עד לתשלום המלא בפועל. נאמנותאחריות אישית