קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב הפנסיה מקפת: בפנינו תביעתה של הגב' עדינה בכמן (להלן - התובעת), כנגד קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן - הנתבעת) למתן צו הצהרתי הקובע כי שיעור הפנסיה המגיע לתובעת ממועד פרישתה לפנסית זקנה מהנתבעת ואילך עומד על 58.8% משכר קובע של 5,394 ₪ ולא 49.0096% משכר קובע של 4,905.15 ₪ כפי שמשולמת לה בפעל, תוך חיוב הנתבעת בתשלום ההפרשים הנובעים מהפער כאמור החל ממועד פרישתה של התובעת לפנסית זקנה מהנתבעת. העובדות ואלה העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו, כפי שהוסכמו בין הצדדים: 1. התובעת ילידת 15/12/43 בוטחה בנתבעת במסגרת עבודתה בבית הספר אורט ביאליק החל מחודש ספטמבר 1979 ועד למועד פיטוריה ביום 31/8/03. 2. בין החודשים 8/63 עד 7/65 בוטחה התובעת בקרן הפנסיה נתיב (להלן - נתיב), במסגרת עבודתה בסולל בונה חיפה ובשנת 1966 משכה את כל הכספים שנצברו לזכותה בגין התקופה הנ"ל, לרבות פיצויי פיטורים, וחשבונה בנתיב נסגר ואין בו יתרה. 3. התובעת פרשה לקצבת זקנה מהנתבעת ביום 1/1/04 בהיותה בת 60 וזאת בהתאם להוראות חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 ובהתאם לבקשתה מיום 11/9/03. 4. בין התקופה בה הפסיקה התובעת את עבודתה בבית ספר אורט ביום 31/8/03 לבין מועד פרישתה לפנסית זקנה ביום 1/1/04 חלפו מעל שלושה חודשים בהם לא הופקדו בנתבעת דמי גמולים עבור התובעת. החל מיום 30/11/04 מעמדה של התובעת בנתבעת היה של "מבוטח לא פעיל" כהגדרת המונח בתקנון האחיד אשר נכנס לתוקף ביום 1/10/03 (כפוף לכפירת התובעת בתחולת התקנון האחיד עליה). 5. ודוק, בין התקופה בה הפסיקה התובעת את עבודתה בבית ספר אורט ביום 31/8/03 לבין מועד פרישתה לפנסית זקנה ביום 1/1/04 נכנס לתוקפו ביום 1/10/03 התקנון האחיד לפי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981, אשר הוחל על כלל קרנות הפנסיה הותיקות הגעוניות, ובכלל זה על הנתבעת. 6. עובר לתקנון האחיד, חלו על יחסי הצדדים תקנות מקפת, מהדורת אב תשמ"ח יולי-1988 (להלן - תקנון מקפת). 7. הדו"ח האחרון שקיבלה התובעת מהנתבעת בדבר זכויותיה הצבורות (ראה: נספח ב' לכתב התביעה, נספח נת/9 לכתב ההגנה) הינו דו"ח זכויות לשנת 2002 בו צוין כי נכון לאותו מועד (31/12/02) אחוזי הפנסיה שנצברו לזכות התובעת עומדים על 57.9%, כי השיטה החלה על חישוב שכרה היא שיטת הממוצעים וכי גובה השכר הקובע נכון לאותו מועד עומד על 5,394 ₪. 8. ביום 1/2/04 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב ובו פירוט הפנסיה המגיעה לה לפי התקנון האחיד, מחושבת לפי 49.0096% קצבה משכר קובע בסך של 4,905.15 ₪. על פי חישוב זה משולמת לתובעת קצבת זקנה החל מחודש ינואר 2004 ואילך. התובעת כופרת בחישוב זה ומכאן תביעתה שבנדון. עיקרי המחלוקות 9. ראשית לכל, חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה על פי איזה תקנון יש לחשב את זכויותיה, האם כטענת הנתבעת על פי התקנון האחיד שנכנס לתוקף ביום 1/10/03 או שמא כטענת התובעת, לאור מועד סיום עבודתה, מועד פנייתה לקבלת הפנסיה והוראות סעיף 80 לתקנון מקפת שחל על יחסי הצדדים עד ליום 1/10/03, יש לחשב את זכויות התובעת לפי תקנון מקפת שקדם לתקנון האחיד. 10. ככל שייקבע שחל על יחסי הצדדים התקנון האחיד, האם כטענת התובעת שגתה הנתבעת בדרך יישום הוראות התקנון האחיד המתייחסות לקביעת השכר הקובע לקצבה, או שמא כטענת הנתבעת יישמה את ההוראות ככתבן וכלשונן. 11. ככל שייקבע שחל על יחסי הצדדים התקנון האחיד, האם כטענת התובעת שגתה הנתבעת בדרך יישום הוראות התקנון האחיד המתייחסות לקביעת שיעור הקצבה המגיע לה, או שמא כטענת הנתבעת יישמה את ההוראות ככתבן וכלשונן. 12. ככל שייקבע שחל על יחסי הצדדים התקנון האחיד, וככל שייקבע שהנתבעת יישמה את הוראותיו כדין, האם כטענת התובעת לא ניתן להחיל את הוראות התקנון האחיד על עניינה בהיותן הוראות הפגועות רטרואקטיבית בזכויות מוקנות או שמא כטענת הנתבעת ומשרד האוצר, הוראות התקנון האחיד עולות בקנה אחד עם עקרונות השוויון בקרנות הפנסיה בהתאם לחוק המסמיך ולא נפל בהן כל מתום. דיון והכרעה 13. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' אסנת שושני מנהלת מחלקת תביעות פנסיה בנתבעת. כמבואר לעיל, העובדות שביסוד תביעה זו מוסכמות ועיקר המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת משפטית, ואמנם בישיבת ההוכחות שנקבעה בתיק זה, הודיע ב"כ התובעת כי הואיל ותצהירה של העדה מטעם הנתבעת הינו משפטי בלבד הוא אינו מוצא מקום לחקור עליו בחקירה נגדית הגם שאינו מסכים למסקנות ולטענות המועלות במסגרתו. גם ב"כ הנתבעת, אישרה כי יש לה חקירה נגדית קצרה ביותר לתובעת, וזאת רק לצורך חידוד והבהרה של מספר עניינים. אי לכך, בסופו של יום נחקרה התובעת בחקירה נגדית קצרה על תצהירה, שאף היא התבררה רובה ככולה כמתייחסת לסברות וטענות משפטיות, כך שהחקירה הנגדית שהותרה התמצתה בשאלות בודדות. 14. זאת ועוד, בתום פרשת הראיות הקצרה ועל מנת להעמיד דברים על דיוקם, ניתנה החלטת בית הדין לפיה נדרשה הנתבעת להגיש את עותק התקנון האחיד שהוצא נכון לחודש 10/3 וכן להמציא תחשיבים מטעמה ובהם פירוט כיצד חושב אחוז הקצבה והשכר הקובע של התובעת על פי הוראות התקנון האחיד ובצידו תחשיב שיראה כיצד היה מחושב אחוז הקצבה והשכר הקובע של התובעת על פי תקנון מקפת שהיה בתוקף עד לחודש 10/03. במסגרת תחשיבים אלו התבקשה הנתבעת להבהיר מה הנפקות של אי תשלום דמי הגמולים בחודשים 9 עד 12 2003 לעניין גובה השכר הקובע של התובעת. כמו כן נקבע כי ב"כ התובעת יהיה רשאי להגיש תגובה לתחשיבים בתוך 21 יום מקבלתם. באותה החלטה נקבע עוד, כי הואיל ולאור הצהרות הצדדים בכך תמה פרשת חקירת העדים מטעמם, יובא התיק לעיון פנימי לבדיקת התחשיבים ותגובת ב"כ התובעת ובכפוף לכך יקבע האם התיק בשל להגשת סיכומים או שמא יש צורך בהבהרות נוספות. כמו כן נקבע כי תישקל האפשרות לבקש את תגובת הממונה על הביטוח במשרד האוצר, לאור טיב הטענות נשוא המחלוקת שבין הצדדים שבנדון. 15. בהמשך להחלטת בית הדין, הגישה הנתבעת את המסמכים והחישובים שנדרשה להגיש, ובהעדר תגובה מטעם ב"כ התובעת במועד שנקצב לו להגשת התגובה ואף לא לאחר מועד זה, נקבע בהחלטת בית הדין מיום 19/2/07 כי התחשיבים שערכה הנתבעת ייחשבו כבלתי מוכחשים, כפוף לשאר הפלוגתאות שבין הצדדים.   זאת ועוד, בהינתן כי מעבר למחלוקות הספציפיות הנוגעות לתובעת שבנדון, חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה העקרונית של פרשנות הוראות התקנון האחיד מיום 1/1/03 בכל הנוגע למעמדם של חודשי ביטוח בקרן פנסיה אחרת עימה היה לנתבעת הסכם רציפות ואשר הכספים בגינם נמשכו לפני שנת 1972, ובהינתן כי על פי התחשיבים שצירפה הנתבעת, יש למחלוקת זו נפקות על גובה הקצבה של התובעת, נקבע בהחלטת בית הדין הנ"ל, כי יש מקום לקבל בסוגיה עקרונית זו של פרשנות הוראות התקנון האחיד, את עמדת אגף שוק ההון במשרד האוצר, בטרם תינתן החלטה על המשך ההליכים.   אי לכך, נקבע כי שני הצדדים יגישו באופן הדדי את תמצית טענותיהם לעניין פרשנות הוראות התקנון האחיד בסוגיה זו בלבד, כי הנתבעת תמציא את תמצית הטיעונים לפרקליטות לקבלת עמדתו העקרונית של משרד האוצר בשאלת הפרשנות של הוראות התקנון האחיד.   16. בהמשך להחלטה זו התקבלה תגובתו של משרד האוצר באמצעות הפרקליטות, באשר לפרשנות הוראות התקנון האחיד בסוגיה זו ותכליתן של ההוראות. לאחר קבלת התגובה ניתנה החלטת בית הדין בדבר הגשת סיכומי הצדדים בכתב בכל שאר הסוגיות שבמחלוקת בתיק זה ובכלל זה בסוגית פרשנות הוראות התקנון. 17. משהוגשו סיכומי הצדדים בכתב, נפנה להלן לדון במחלוקות שביניהם ותחילה למחלוקת בשאלה לפי איזה תקנון יש לחשב את זכויותיה של התובעת לפנסית זקנה. על פי איזה תקנון יש לחשב את זכויותיה של התובעת לפנסית זקנה. 18. כאמור לעניין זה חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה האם כטענת הנתבעת חל על התובעת התקנון האחיד לאור מועד הגיעה לגיל פרישה ועל פיו יש לחשב את זכויותיה, או שמא כטענת התובעת יש לחשב את זכויותיה של התובעת לפנסיה על פי תקנון מקפת שקדם לתקנון האחיד. וכך, לטענת התובעת בסיכומיה, הגם שביום 15/12/03 מלאו לה 60 שנה הרי היא פרשה מעבודתה ביום 31/8/03 ועל כן יש להחיל עליה את תקנון מקפת ולא את התקנון האחיד שתחולתו מיום 1/10/03. יתרה מכך, לטענתה על פי סעיף 80 לתקנון מקפת נקבע כי חבר שהפסיק את עבודתו בטרם הגיעו לגיל פרישה "יוקפאו זכויותיו" בקרן ויישמרו למשך 3 חודשים מיום הפסקת עבודתו במפעל. אי לכך, לשיטתה של התובעת, הואיל וביום 31/8/03 הופסקה עבודתה והודעה על כך נשלחה לנתבעת, הרי שבמועד זה, היינו ב- 31/8/03 הוקפאו זכויותיה על פי התקנון שחל במועד זה על הנתבעת, כך שזכויותיה לפנסיה נקבעות על פי אותו תקנון. לשיטתה, לא יעלה על הדעת שזכויותיה תוקפאנה לפי תקנון אחד ותחושבנה בעת הפרישה לפי תקנון אחר. 19. אין בידינו לקבל את טענותיה אלו של התובעת, ונבאר טעמינו להלן. ראשית, הואיל ובשאלת תחולת התקנון האחיד עסקינן, מן הראוי להקדים מספר מילים בנוגע להתקנתו. וכך, במסגרת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג-2003, תוקן בשנת 2003 חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן - חוק הפיקוח), והוסף לו פרק ז1 (סעיפים 78א - 78יט) שעניינם במינוי מנהל מיוחד וביצוע תכניות הבראה לקרנות הפנסיה הותיקות הגירעוניות, במטרה לטפל בגירעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות ולהביאן לאיזון אקטוארי באמצעות שינויים בזכויות ובחובות של העמיתים ומתן סיוע ממשלתי שיאפשר להן לשלם קצבאות לעמיתיהן, "והכל בהתחשב ביכולתו של משק המדינה ותוך יצירת אחידות במערך הזכויות". כמו כן נקבע בסעיף 78ט לחוק כי המפקח כהגדרתו בחוק יכין תקנון אחיד לכל הקרנות הוותיקות שמונה להם מנהל מיוחד, על פי העקרונות שננקבו בחוק. על פי סעיף 78 י' לחוק נקבע כי החל ביום שיקבע המפקח, יחליף התקנון האחיד את התקנון שנהג בכל אחת מהקרנות הוותיקות שמונה להן מנהל מיוחד, וכי "הוראות התקנון האחיד יחולו על אף האמור בכל הסכם או הסדר אחר". ואמנם, מכח סמכותו שבחוק התקין המפקח את התקנון האחיד לקרנות הפנסיה הותיקות הגירעוניות, ובכלל זה הנתבעת שבנדון, אשר הוחל על הקרנות החל מיום 1/10/03. בהתאמה לכך, קובעים סעיפים קטנים 82 (א) ו-(ב) לתקנון האחיד: "א. תחילתן של הוראות תקנון זה במועד הקובע. ב. מי שחודש הזכאות הראשון שלו לקצבה מהקרן הוא החודש הקובע או חודש מאוחר יותר יחול לגביו הוראות התקנון כפי שיהיו מזמן לזמן, והן בלבד." 20. תקנון מקפת שחל על יחסי הצדדים עד ליום 10/3/03 קבע בסעיף ההגדרות שבו כי "גיל הזכאות לפנסיה לעת זקנה הוא 65 שנה בגבר ו-60 שנה באשה". גם התקנון האחיד בנוסחו נכון לחודש 10/03, קבע בפרק ההגדרות כי גיל קצבת זיקנה הוא לגבי אישה - גיל 60 ולגבי גבר - גיל 65. אין חולק כי לתובעת מלאו 60 שנה ביום 15/12/03. הלכה פסוקה מימים ימימה שאין מהרהרים אחריה עוד קובעת כי זכויות העמית בקרנות הפנסיה מתגבשות על פי תקנון הקרן שהיה בתוקף בעת הפרישה, היינו ביום שבו מתגבשת הזכות לגמלה [ראה: דב"ע שנ/3-60 עמיקם ברקן ואח' - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, פד"ע כב 258; בג"צ 7691/95 שגיא ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד נב(5) 577; ע"ע 600013/96 אברהם ליבוביץ - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, ]. 21. הנה כי כן, הואיל ובמועד בו התגבשה זכותה של התובעת לפנסית זקנה (15/12/03) על פי הוראות שני התקנונים, הוחל על הנבתעת התקנון האחיד, אין זאת אלא שאת זכויותיה של התובעת לקצבת זקנה יש לחשב על פי התקנון האחיד. אלא שטוענת התובעת כי לאור הוראות סעיף 80 לתקנון מקפת "הוקפאו" זכויותיה כך שיש לחשב את זכותה לקצבת זקנה על פי תקנון מקפת. 23. סעיף 80 לתקנון מקפת קבע, כדלקמן: "הפסיק חבר את עבודתו במפעל לפני גיל הפרישה והתקבלה בקרן הודעה מהמפעל על הפסקת עבודתו, המשחררת לזכותו את כל הכספים הרשומים בחשבונו בקרן, ולא הוצאו כספים מחשבונו - יוקפאו זכויותיו של החבר בקרן על פי התקנות. אם אין לחבר הסדר פנסיוני אחר המבטיח את זכויותיו במקרה נכות ואת זכויות שאיריו במקרה מוות, יישמרו זכויותיו המלאות בקרן במשך 3 חודשים מיום הפסקת העבודה במפעל". לא מצאנו כל יסוד לסברת התובעת לפיה המונח "יוקפאו זכויותיו" משליך בדרך כלשהי על זהות התקנון שיחול על העובד הפורש. את המונח "יוקפאו זכויותיו" יש לקרוא בהקשרן הנכון כחלק מהוראות תקנון מקפת בכללותו, לרבות סעיף 74 לתקנון, אשר קובע: "עובד אשר עבודתו הופסקה מכל סיבה שהיא תיפסק חברותו בקרן מאליה, כאמור בפרק א' לתקנות, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות". במילים אחרות, כל שנקבע בסעיף 80 לתקנון מקפת הוא שלמרות שחברותו של העובד בקרן נפסקה עם הפסקת עבודתו, הרי שבכפוף לתנאים הנקובים בו, יובטחו זכויותיו שבקרן על פי תקנותיה, ולא זו אף זו, אלא שככל שאין לחבר הסדר פנסיוני אחר המבטיח את זכויותיו במקרה נכות ואת זכויות שאיריו במקרה מוות אף "יישמרו זכויותיו המלאות בקרן במשך 3 חודשים מיום הפסקת העבודה במפעל". הנה כי כן, הלכה למעשה אין בין המונח "יוקפאו זכויותיו" של החבר שבסעיף 80 לתקנון לבין שאלת תחולת הוראות התקנון הפנסיוני, דבר וחצי דבר. 24. אשר על כן, אין לנו אלא לדחות את טענותיה אלו של התובעת ואנו קובעים כי לאור המועד בו התגבשה זכותה של התובעת לפנסית זקנה (15/12/03) יש לחשב את זכויותיה של התובעת לקצבת זקנה על פי התקנון האחיד. בשולי הדברים ובהתייחס לטענתה של התובעת, שנטענה בחצי פה, בסיכומיה ולפיה בכל מקרה יש לחשב את זכויותיה לפי התקנון שהיה בתוקף במועד הגשת בקשתה לפרוש לפנסית זקנה - 11/9/03, הרי שלאו טענה היא. המועד הקובע לבחינת התקנון שעל פיו יחושבו זכויות הפורש הוא המועד בו התגבשו זכויותיו של הפורש לפנסית זקנה, ובענייננו 1/1/04. העובדה שהתובעת הגישה בקשה לפרוש לפנסית זקנה עוד ביום 16/9/03, אין בה כדי לשנות מן המועד שבו התגבשו זכויותיה לפנסית זקנה מהנתבעת. הואיל ובמועד שבו התגבשו זכויותיה של התובעת לפנסית זקנה מהנתבעת חל על הצדדים התקנון האחיד, אין זאת אלא שאת זכויותיה של התובעת לקצבת זקנה יש לחשב על פי התקנון האחיד. משקבענו כי את זכויותיה של התובעת לקצבת זקנה יש לחשב על פי התקנון האחיד, נפנה להלן לדון בטענותיה החלופיות של התובעת המכוונות כלפי פרשנות הוראות התקנון האחיד. 25. במסגרת זו העלתה התובעת, כאמור, טענות הן כלפי אופן חישוב שכרה הקובע לצורך קצבה והן לגבי שיעור הפנסיה. נפנה להלן לדון בטענות אלו. אופן חישוב השכר הקובע לצורך קצבה. 26. לטענת התובעת, שכרה הקובע לצורך חישוב קצבת הזקנה צריך לעמוד על 5,394 ₪ ולא 4,905 ₪, כפי שנקבע לה בפעל. לעניין זה, מפנה התובעת לדו"ח האחרון לעמית שקיבלה מהנתבעת בדבר דמי הגמולים שהופרשו לזכותה בתקופה 1/1/02 עד 31/12/02 (ראה: נספח ב' לכתב התביעה, נספח נת/9 לכתב ההגנה) אשר כולל בחובו גם התייחסות לזכויות צבורות נכון ליום 31/12/00 לפיה צוין כי נכון לאותו מועד, השיטה החלה על חישוב שכרה של התובעת היא שיטת הממוצעים וכי גובה השכר הקובע נכון לאותו מועד עומד על 5,394 ₪. אי לכך, לשיטת התובעת יש לקבוע כי גובה שכרה הקובע לפנסית זקנה עומד על 5,394 ₪. 27. אין בידינו לקבל את טענתה זו של התובעת, ונבאר. ראשית, וכפי שהובהר על ידי הנתבעת, גם על פי תקנון מקפת שקדם לתקנון האחיד, הציון בדו"ח לעמית של השכר הקובע, מתייחס לשכר הקובע נכון למועד עריכת הדו"ח כשהוא מחושב לפי הנתונים שהיו בעת הפקת הדו"ח ולפי נתוני השכר הממוצע במשק בשנה שקדמה להפקתו, היינו בענייננו שנת 2001. בכל מקרה, בין אם על פי תקנון מקפת ובין אם על פי התקנון האחיד, השכר הקובע לצורך חישוב קצבת הזקנה הוא השכר על פי הנתונים הרלוונטיים, לרבות השכר הממוצע במשק, נכון למועד הפרישה. לעניין זה אף צוין באותו דו"ח אליו הפנתה הנתבעת כי אין האמור בו: "בא במקום חישוב לפי תקנון הפנסיה התקף במועד הזכאות" וכי המידע שניתן בו: "בא לשם מתן נתונים והסברים כלליים לגבי תכנית הפנסיה". הנה כי כן, על פניו הציון של השכר הקובע נכון לשנת 2002 אין בו כדי להועיל לתובעת שכן אשר ייקבע הוא נתוני השכר הרלוונטיים נכון למועד הפרישה. 28. זאת ועוד, בהתאם להחלטת בית הדין, הגישה הנתבעת כאמור תחשיב של השכר הקובע שהיתה זכאית לו התובעת על פי תקנון מקפת בצד תחשיב של השכר הקובע שזכאית לו התובעת לשיטתה של הנתבעת על פי התקנון האחיד. כעולה מאותו תחשיב, על פי תקנון מקפת שקדם לתקנון האחיד, ולאחר שנלקחה בחשבון תקופת שלושת החודשים בהם לא הופרשו דמי גמולים עבור התובעת החל מחודש 9/03 - שכרה הקובע של התובעת נכון למועד פרישתה לפנסית זקנה היה מגיע לכדי 5,196 ₪. להזכיר, התובעת לא השיגה על תחשיב זה על אף ההזדמנות שניתנה לה לעשות כן. משכך, אין זאת אלא שאפילו היינו מקבלים את טענותיה של התובעת לפיהן תקנון מקפת חל על חישוב זכויותיה לפנסית זקנה, אין יסוד לסברתה לפיה היתה זכאית כי קצבתה תחושב לפי שכר קובע של 5,394 ₪, אלא לכל היותר על פי שכר קובע של 5,196 ₪. 29. דא עקא, שכאמור לעיל קבענו כי על חישוב זכויותיה של התובעת, חל התקנון האחיד ועל כן אין כל רלוונטיות לגובה השכר הקובע שיכלה לצבור על פי תקנון מקפת. לעניין זה פירטה הנתבעת בכתב הגנתה ובתצהירה את הוראות התקנון האחיד ביחס לאופן חישוב השכר הקובע. לא זו אף זו. בהתאם לתחשיב שהגישה הנתבעת בהתאם להחלטת בית הדין, השכר הקובע לפי התקנון האחיד שהגישה הנתבעת בהתאם להחלטת בית הדין לעיל, התברר כי שכרה הקובע של התובעת נכון למועד פרישתה לפנסית זקנה, על פי התקנון האחיד עומד על סך של 4,905.15 ₪. לא רק שהתובעת לא השיגה על תחשיב זה, אלא שלא העלתה כל טענה מצידה באשר לפגמים שנפלו, אם נפלו, בדרך החישוב של השכר הקובע, לא בכתב תביעתה לא בתצהיר עדותה הראשית ואף לא בסיכומיה, ואף לא הצביעה על דרך החישוב הנכונה לשיטתה. 30. משכך הם פני הדברים, ובהעדר כל טענה לסתור את דרך חישוב השכר הקובע כעולה מהוראות התקנון האחיד, למעט טענה בעלמא (שכאמור אף לה עצמה אין יסוד) לפיה שכרה הקובע של התובעת צריך לעמוד על סך של של 5,394 ₪ - אין בידינו לקבל את השגותיה של התובעת על גובה השכר הקובע לפיו חושבה קצבתה לפנסית זקנה ואנו קובעים כי הוכח להנחת דעתנו ששכר זה עומד על 4,905 ₪. אופן חישוב שיעורי הקצבה 31. במובחן מטענותיה הכוללניות של התובעת לגבי אופן חישוב השכר הקובע, הרי שלעניין אופן חישוב שיעור הקצבה, העלתה התובעת טענות מפורשות: הן טענות לגבי פרשנות הוראות התקנון האחיד ויישומן עליה, והן טענות לגבי תוקפן של הוראות התקנון האחיד, ככל שתדחנה טענותיה לגבי פרשנותן של ההוראות. נפנה להלן לדון תחילה בטענות התובעת לגבי פרשנות הוראות התקנון האחיד ויישומן על עניינה. 32. וכך, בכל הנוגע לחישוב שיעורי הקצבה, קובעות הוראות התקנון האחיד בפרק ההגדרות שכותרתו "שיעור קצבת זקנה (באחוזים), כדלקמן: "שיעור השווה לצירוף שתי המכפלות האלה, ובכל מקרה לא יעלה שיעור זה על 70%: (1) מכפלת שיעור קצבה לחודש ביטוח רגיל לפני החודש הקובע (באחוזים) בסך חודשי הביטוח של המבוטח בתקופה שקדמה לחודש הקובע. (2) מכפלת שיעור קצבה לחודש ביטוח רגיל החל מהחודש הקובע (באחוזים) בסך חודשי הביטוח של המבוטח בתקופה החל מהחודש הקובע ועד להגיעו לגיל קצבת זקנה." החודש הקובע מוגדר בפרק ההגדרות, כדלקמן: "החודש הקובע - חודש אוקטובר 2003". חודש ביטוח מוגדר בפרק ההגדרות, כדלקמן: "חודש ביטוח - אחד משני אלה: (1) חודש עבורו קיבלה הקרן דמי גמולים בשל המבוטח, ובלבד שלא בוצעה משיכה כלשהי מדמי הגמולים. (2) חודש עבורו שילמה הקרן למבוטח קצבת נכות" בכל הנוגע לחלופה שבסעיף קטן (2) להגדרת שיעור הקצבה שעניינו בשיעור הקצבה לחודש ביטוח רגיל בגין כל חודש שהחל מהחודש הקובע ואילך, קובע סעיף ההגדרות לתקנון: "שיעור קצבה לחודש ביטוח רגיל החל מהחודש הקובע (באחוזים) - (1) לגבי מבוטח שאינו מבוטח קבוצת הביניים - 0.1667%. (2) לגבי מבוטח קבוצת הביניים - 0.1333%" ודוק, בענייננו לא היה חולק כי התובעת אינה משתייכת ל"קבוצת הביניים" כהגדרתה בתקנון, כך שהשיעור הרלוונטי לגביה בגין כל חודש ביטוח שהחל מהחודש הקובע ואילך, הוא 0.1667%. בכל הנוגע לחלופה שבסעיף קטן (1) להגדרת שיעור הקצבה, שעניינו בשיעור הקצבה לחודש ביטוח רגיל בגין כל חודש שלפני החודש הקובע, קובע סעיף ההגדרות לתקנון: "שיעור קצבה לחודש ביטוח רגיל לפני החודש הקובע (באחוזים) - שיעור כאמור בנספח ב' לתקנון בהתאם לחודש הביטוח הראשון של המבוטח ואורך התקופה הכוללת שלו כהגדרתם בנספח" עיון בנספח ב' לתקנון מעלה כי הוא כולל טבלה שכותרתה: "שיעור קצבה לחודש ביטוח רגיל באחוזים", כאשר בחלק העמודות מופיע פירוט של תקופות לפי: "חודש הביטוח הראשון של המבוטח" ובחלק השורות מופיע פירוט של מספר חודשים לפי: "תקופה כוללת". שיעור הקצבה לחודש ביטוח רגיל באחוזים בגין כל חודש שלפני החודש הקובע, הוא השיעור היוצא מנקודת המפגש שבין חודש הביטוח הראשון של המבוטח כאמור בחלק השורות לבין התקופה כוללת שבחלק העמודות, לגבי כל מבוטח, והוא נע בין 0.1333% לחודש למבוטחי קבוצת הביניים ועד 0.3167% לחודש, למי שחודש הביטוח הראשון שלו היה בין 10/79 ל-3/80 והתקופה הכוללת שלו עמדה על 120 חודש. המונח "חודש הביטוח הראשון של המבוטח" מוגדר בנספח ב' כדלקמן: "חודש הביטוח הראשון של המבוטח - החודש המוקדם מבין כל אלה: (1) חודש הביטוח המוקדם מבין כל חודשי הביטוח שרשומים לזכות המבוטח בקרן". (1) חודש הביטוח המוקדם מבין כל חודשי הביטוח שרשומים לזכות המבוטח בקרן ותיקה אחרת שבהסדר". המונח "תקופה כוללת של מבוטח" מוגדר בנספח ב' כדלקמן: "תקופה כוללת של מבוטח - סך כל החודשים בתקופה שתחילתה בחודש ההצטרפות לראשונה של מבוטח וסיומה בהגיעו לגיל קצבת זקנה..." המונח "חודש ההצטרפות לראשונה של מבוטח" מוגדר בנספח ב' כדלקמן: "חודש ההצטרפות לראשונה של מבוטח - החודש המוקדם מבין כל אלה: (1) חודש הביטוח המוקדם מבין כל חודשי הביטוח שרשומים או שהיו רשומים לזכות המבוטח בקרן; (2) חודש הביטוח המוקדם מבין כל חודשי הביטוח שרשומים או שהיו רשומים לזכות המבוטח בקרן ותיקה אחרת, כהגדרתה בתקנות מס הכנסה; (3) החודש הראשון בו המבוטח החל לעבוד אצל מעביד שעל עובדיו חל הסדר פנסיה תקציבית; (4) החודש המוקדם מבין כל החודשים עבורו קיבלה קופת גמל ממעבידו של המבוטח תשלומים בשלו; (5) החודש המוקדם מבין כל החודשים עבורו שולמו למבוטח פיצויי פיטורים". 33. לטענת הנתבעת, וכעולה מן החישובים שהגישה, היא חישבה את שיעור הפנסיה המגיע לתובעת בהתאם להוראות התקנון האחיד ככתבן וכלשונן, כדלקמן: לפי נספח ב' לתקנון האחיד מחושב שיעור הקצבה לחודש ביטוח, לפי הטבלה שבנספח ב' לתקנון האחיד וזאת בהתאם לחודש הביטוח הראשון של המבוטח ואורך התקופה הכוללת שלו כהגדרתם בנספח. לטענתה, בעניינה של התובעת התקופה הכוללת מחושבת החל מחודש אוגוסט 1965 שהוא חודש הביטוח המוקדם מבין כל חודשי הביטוח שרשומים או שהיו רשומים לזכות התובעת בקרן פנסיה כלשהי ובענייננו קרן נתיב, ועד לחודש דצמבר 2003 הוא החודש שבסופו פרשה התובעת לפנסית זקנה מהנתבעת, ובסה"כ 485 חודשים. כעולה מן הטבלה שבנספח ב' שיעור הקצבה לחודש ביטוח של מי שחודש הביטוח הראשון הרשום לזכותו הוא לפני חודש ספטמבר 79' ובוטח תקופה כוללת שעולה על 420 חודשים עומד על 0.1667%. מנגד, באשר לסך חודשי הביטוח של התובעת, היינו חודשים עבורם "קיבלה הקרן דמי גמולים בשל המבוטח, ובלבד שלא בוצעה משיכה כלשהי מדמי הגמולים", המדובר בתקופה של 288 חודשים בהן בוטחה התובעת בנתבעת החל מחודש ספטמבר 1979 ועד לחודש 12/03 ועד בכלל. אי לכך לטענתה, בהתאם להוראות התקנון האחיד זכאית התובעת לפנסיה בשיעור של 48.0096% על פי החישוב שלהלן: 0.1667% X 288 חודשי ביטוח = 48.0096% 34. דא עקא, שלטענת התובעת אין לקבל את פרשנותה זו של הנתבעת להוראות התקנון האחיד. וכך, לטענת התובעת עיון בהוראות התקנון האחיד מעלה כי אין לקחת בחשבון התקופה הכוללת את החודשים בגינם משכה התובעת כספים מקרן נתיב. לטענתה, המונח "חודש ביטוח" מוגדר בפרק א' לתקנון כחודש שעבורו קיבלה הקרן דמי גמולים בשל המבוטח, ובלבד שלא בוצעה משיכה כלשהי מדמי הגמולים, וכך גם המונח "חודש ההצטרפות לראשונה של המבוטח" שבנספח ב' לתקנון נוקב במונח "חודש הביטוח" כהגדרתו בתקנון. לטענתה, למעט ההגדרה של "חודש ביטוח" בתקנון גופו, אין כל הגדרה אחרת למונח חודש ביטוח. אי לכך, לטענתה בעת חישוב זכויות הפנסיה, יש לקחת בחשבון רק את "חודשי הביטוח" שבגינם לא בוצעה משיכה אף לא חלקית. לשיטתה של התובעת, לא תמצא בכל הוראות התקנון ולו הוראה אחת המעגנת את טענת הנתבעת לפיה חודש שבגינו בוצעה משיכה ניתן להביאו בחשבון, ועל כן לשיטתה, חודש שבעדו משכה התובעת כספים מנתיב היינו בשנים 63-65 אין להביאו כלל בחשבון. אי לכך טוענת התובעת, כי גם אם תתקבלנה טענותיה של הנתבעת לגבי תחולת התקנון האחיד על עניינה של התובעת, הרי שעל פי הוראות נספח ב' לתקנון האחיד והטבלה הקבועה בו, בחשבון התקופה הכוללת יש לקחת רק את התקופה שהחל מחודש ספטמבר 79', ובשים לב לכך שתקופת הביטוח שלה עומדת על 288 חודשים, הרי שעל פי הטבלה שבנספח ב' שיעור הקצבה שלה עומד על 0.2042 אחוזים לחודש ובסה"כ: 288 חודשים X 0.2042% = 58.8%. 35. אין בידינו לקבל את טענותיה אלו של התובעת, ונבאר. כמו בתקנונים קודמים ואחרים של קרנות פנסיה ואף בהוראות חוק שירות המדינה גמלאות העוסקות בתשלום פנסיה תקציבית, קובעות הוראות התקנון האחיד כי שיעור הפנסיה המגיע לעובד המבוטח הוא מכפלת שיעור הקצבה לחודש במספר חודשי הביטוח של המבוטח. בכל הנוגע לנתון השני של המשוואה, היינו מספר חודשי הביטוח של המבוטח, קובע התקנון האחיד כי חודש ביטוח הוא אחד שני אלה: או "חודש עבורו קיבלה הקרן דמי גמולים בשל המבוטח, ובלבד שלא בוצעה משיכה כלשהי מדמי הגמולים" או "חודש עבורו שילמה הקרן למבוטח קצבת נכות", ללמדך כי מספר החודשים שיבואו בחשבון לצורך חישוב שיעור הפנסיה הוא רק חודשים בגינם שולמו דמי גמולים בפעל, וזאת במובחן מחודשים בגינם לא שולמו דמי גמולים או שדמי הגמולים ששולמו בגינם נמשכו. ובאשר לנתון הראשון של המשוואה, היינו: שיעור הקצבה לחודש, הרי שלעניין זה מבחין התקנון האחיד בין שיעור הקצבה לחודש בגין תקופת ביטוח שקדמה לחודש הקובע (10/03) לבין שיעור הקצבה לחודש בגין תקופת ביטוח שלאחר החודש הקובע. בכל הנוגע לשיעור הקצבה לחודש בגין תקופת ביטוח שלאחר החודש הקובע, נקבע בתקנון, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי זה יעמוד על שיעור קבוע לכלל המבוטחים של 0.1667% לחודש. בכל הנוגע לשיעור הקצבה לחודש בגין תקופת ביטוח שלפני החודש הקובע, מבהיר התקנון בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי שיעור זה ייקבע לפי: "שיעור כאמור בנספח ב' לתקנון בהתאם לחודש הביטוח הראשון של המבוטח ואורך התקופה הכוללת שלו כהגדרתם בנספח" הנה כי כן, בבואנו לחשב את שיעור הקצבה החודשית המגיעה למבוטח בגין תקופת ביטוח שקדמה לחודש הקובע, שומה עלינו לפנות לטבלה שבנספח ב', לאתר בחלק העמודות את חודש הביטוח הראשון של אותו מבוטח, לאתר בחלק השורות את מספר החודשים המהווים את אורך התקופה הכוללת של אותו מבוטח, והמפגש בין השניים מהווה את שיעור הקצבה החודשית המגיעה לאותו מבוטח בגין תקופת הביטוח שקדמה לחודש הקובע. לא זו אף זו. על מנת להימנע מכל אי ודאות, באשר לפרשנות המונחים "חודש הביטוח הראשון של המבוטח" ו"אורך התקופה הכוללת שלו" הנקובים בתקנון ובטבלה, קובע נספח ב' לתקנון האחיד הגדרות ברורות ומפורטות של כל אחד מן הפרמטרים הנ"ל. וכך, המונח "חודש הביטוח הראשון של המבוטח" הוגדר בתור החודש המוקדם מבין כל חודשי הביטוח שרשומים לזכות המבוטח בקרן או בקרן או בקרן ותיקה אחרת שבהסדר ואמנם לעניין זה צודקת התובעת כי הגדרה זו מקבילה להגדרת "חודש הביטוח". דא עקא, שבכל הנוגע למונח "תקופה כוללת של מבוטח", הרי שבמובחן מהגדרת "חודש ביטוח", התקופה הכוללת הוגדרה כסך כל החודשים בתקופה שתחילתה בחודש ההצטרפות לראשונה של מבוטח לקרן וסיומה בהגיעו לגיל קצבת זקנה, כאשר הוראות נספח ב' לתקנון לא הותירו מקום לספק באשר להגדרת "חודש ההצטרפות לראשונה של מבוטח" וקבעו כי המדובר בחודש המוקדם מבין כל חודשי הביטוח שרשומים או שהיו רשומים לזכות המבוטח בקרן, או בקרן ותיקה אחרת, ללמדך כי במובחן מהגדרת "חודש ביטוח" ואף במובחן מהגדרת "חודש הביטוח הראשון" שבטבלה, המתייחסות שתיהן לחודשי ביטוח בגינם שולמו דמי גמולים לקרן, הגדרת התקופה הכוללת לוקחת בחשבון את כלל תקופת העבודה האפשרית של המבוטח שיש לה זיקה לביטוח פנסיוני, ובכלל זה תקופות בהן בעבר היו רשומים לזכות המבוטח בקרן, או בקרן ותיקה אחרת, חודשי ביטוח. ודוק, במובחן מהגדרת "חודש ביטוח" שהבהירה כי מדובר בחודש שעבורו קיבלה הקרן דמי גמולים בשל המבוטח למעט חודשים בגינם בוצעה משיכה של דמי הגמולים ובמובחן מהגדרת "חודש הביטוח הראשון של המבוטח", המתייחסת לחודש הביטוח המוקדם מבין כל חודשי הביטוח ה"רשומים לזכות המבוטח בקרן" - בהגדרת "חודש ההצטרפות לראשונה של מבוטח" לא נקבע הסייג לפיו במסגרת החודשים ש"היו רשומים לזכות המבוטח בקרן, או בקרן ותיקה אחרת", לא יילקחו בחשבון חודשים בגינם בוצעה משיכה של דמי גמולים, ללמדך כי המונח חודשי הביטוח שהיו רשומים (בלשון עבר) לזכות המבוטח בקרן או בקרן ותיקה, כולל בחובו גם חודשים שבהם נמשכו כספים מקרן הפנסיה. 36. הנה כי כן, כפי שניתן להיווכח מהוראותיו, התקנון האחיד מבחין בצורה ברורה בין מספר חודשי הביטוח של המבוטח אשר ישמשו לצורך חישוב סך קצבתו שהם רק חודשים בגינם שולמו דמי גמולים בפעל ולא נמשכו, לבין דרך חישוב שיעור הקצבה החודשית אשר לגביה מפנה התקנון לטבלה שבנספח ב' הקובעת את שיעור הקצבה החודשי בהתבסס על נוסחה שלוקחת בחשבון את היחס שבין חודשי הביטוח בגינם שולמו דמי גמולים בפעל לבין כלל תקופת העבודה האפשרית לביטוח של המבוטח, בין אם במהלכה הופסקה החברות ובין אם במהלכה נמשכו כספים מן הקרן. ובעניינה של התובעת שבנדון, על פי הוראות נספח ב' לתקנון האחיד והטבלה הקבועה בו, יש להביא בחשבון התקופה הכוללת את התקופה שהחל מחודש ספטמבר אוגוסט 1965, שהוא החודש המוקדם מבין כל חודשי הביטוח שרשומים או שהיו רשומים לזכות התובעת בנתבעת או בקרן ותיקה אחרת (קרן נתיב), ובסה"כ 485 חודשים, החל מחודש אוגוסט 1965 ועד לחודש דצמבר 2003 ועד בכלל. הואיל וחודש הביטוח הראשון של התובעת היה 9/79, והואיל והתובעת בוטחה תקופה כוללת שעולה על 420 חודשים, הרי שעל פי הטבלה שבנספח ב' שיעור הקצבה המגיע לתובעת עומד על 0.1667 אחוזים לחודש, ולא כנטען על ידי התובעת 0.2042% לחודש. 37. הנה כי כן לא רק שאין יסוד לסברת התובעת לפיה אין בהוראות התקנון ולו הוראה אחת הקובעת כי חודש שבגינו בוצעה משיכה ניתן להביאו בחשבון, אלא שכמבואר לעיל עיון מדוקדק בהוראות התקנון האחיד במלואן מעלה כי המונחים שבו הוגדרו בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ועל פיהם יש לקחת בחשבון, לצורך קביעת שיעור הקצבה החודשי כנקוב בטבלה שבנספח ב' את כלל תקופת העבודה האפשרית לביטוח של המבוטח, בין אם במהלכה הופסקה החברות ובין אם במהלכה נמשכו כספים מן הקרן. אי לכך, אין לנו אלא לדחות את דרך הפרשנות המוצעת על ידי התובעת להוראות התקנון האחיד בסוגיה זו. לא זו אף זו. כעולה מהוראותיו המפורשות של התקנון האחיד, הנתבעת יישמה את הוראות התקנון ככתבן וכלשונן על נתוניה של התובעת שבנדון ועל כן לא מצאנו כל מתום באופן יישום הוראות התקנון האחיד על עניינה של התובעת. משכך הם פני הדברים, אין לנו אלא לדחות את השגותיה של התובעת בכל הנוגע לדרך פרשנותה של הנתבעת את הוראות התקנון האחיד ויישומו על התובעת. 38. יתרה מכך, בתגובת משרד האוצר שהוגשה לתיק אף הוסבר הרציונאל שביסוד הוראות התקנון האחיד לעניין זה, אשר אינו שונה במהותו מן הרציונאל ששימש בתקנוני הקרנות הותיקות בעבר ובכלל זה הנתבעת. וכך, לדברי משרד האוצר, ההסדרים בקרנות הפנסיה הותיקות שאפשרו צבירה של יותר מ 2% לשנה למבוטחים שהצטרפו עד שנת 1984, חלו מאז ומעולם רק על מבוטחים שהתקופה ממועד הצטרפותם לראשונה לקרן ועד מועד פרישתם היתה קצרה מ-35 שנה באופן שלא איפשר להם לצבור זכויות מירביות לקצבה (70%), וזאת במטרה להיטיב עם מבוטחים שלא היו יכולים לצבור את זכויות הפנסיה המירביות מפאת גילם במועד ההצטרפות או מועד הצטרפותם לראשונה לקרן. גם התקנונים שקדמו לתקנון האחיד והסדר רציפות הזכויות שבין הקרנות, שמו סייגים לצבירה המואצת כאמור של שיעורי קצבה, עת נקבע בהם כי בחישוב התקופה הכוללת תובא בחשבון התקופה בה יכול היה המבוטח לצבור פנסיה או זכויות סוציאליות ולא צבר אותן, בין אם מן הטעם שלא בוטח בתקופות אלו ובין אם מן הטעם שמשך את הכספים שנצברו עבורו בקרן הפנסיה בגין תקופות אלה. בדרך זו נמנע ניצול לרעה של ההטבה המאפשרת צבירת זכויות מואצת שבאה על חשבון שאר העמיתים בקרן פנסיה הדדית, על ידי מי שיכל לצבור זכויות בקרן ונמנע מלעשות כן, ונועדה למנוע מצב שבו מי שיכל לצבור פנסיה בשיעור מירבי במשך 35 שנים ולא עשה כן יזכה בשיעור פנסיה גדול מהמקובל - 2%. לטענתו, אותו רציונאל שהוכר זה מכבר בפסיקה, מוצא את ביטויו גם בהוראת התקנון האחיד שמטרתן לקבוע הוראות שוויוניות במסגרת הערבות ההדדית שבין חברי הקרן אשר יחולו על כלל העמיתים בכלל קרנות הפנסיה, והכל במטרה לטפל בגירעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות ולהביאן לאיזון אקטוארי לטובת כלל העמיתים. 39. ואמנם, בשורה ארוכה של פסקי דין שדנו בתקנוניהן של קרנות הפנסיה הותיקות, לרבות הנתבעת, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי הרציונאל של הענקת שיעורי פנסיה גבוהים יותר למי שהצטרף בגיל מאוחר, עולה בקנה אחד עם הרציונאל של קרן פנסיה הדדית, וכפעל יוצא מכך, חישוב שיעור הפנסיה בהסתמך על לוח הפנסיה המגלם עקרון זה, בצד התחשבות במועד ההצטרפות הראשון לקרן למול הותק הפנסיוני המזכה באופן שלא יוענקו זכויות עודפות למי שיכול היה לצבור זכויות מירביות בקרן ולא עשה כן, מהווה איזון ראוי בין כלל האינטרסים של כלל החברים השונים, וזאת להבדיל מן האינטרס של החבר הבודד המנהל חשבון אישי בקופת גמל או ביטוח מנהלים [ראה: דב"ע מד/4-6 פוזמנטיר ז'ניצה - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע טז, 249 דב"ע נז/6-6 "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - אהרון ינטיס, עבודה ארצי, כרך ל(1), 105; ע"ע 1295/04 רזי - מבטחים (פסה"ד מיום 20/2/05); ע"ע 407/05 שמואל לם - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (פסה"ד מיום 21/6/06); ע"ע 1390/04 קרן מקפת מרכז לפנסיה ולתגמולים א.ש. בע"מ - מלכה ניצן (פסה"ד מיום 3/4/06) עתירה לבג"ץ תלויה ועומדת: בג"ץ 4328/06; בש"א 499/06 נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ (בניהול מיוחד) - יוסף ‏שטיינמן (פסה"ד מיום 18/2/09). 40. כמבואר לעיל, גם הוראות התקנון האחיד ונספח ב' לו אימצו את אותם עקרונות חישוב לפיהם פנסית הזקנה מושפעת, מהגדרת 'התקופה הכוללת' המביאה בחשבון את התקופה שעד למועד הפרישה של העובד לרבות תקופות בגינן לא שולמו דמי גמולים או שבגינן נמשכו כספים ומהגדרת הותק הפנסיוני המזכה המביאה בחשבון רק תקופות שבעבורן שולמו דמי גמולים לקרן, כאשר על פי הטבלה שבנספח ב' נשמר העיקרון לפיו רק מבוטחים שהצטרפו לאחר שנת 84' ולא היו יכולים לצבור זכויות פנסיה מירביות, יזכו לשיעורי גמלה גבוהים יותר, במובחן ממי שיכלו לצבור זכויות פנסיה מירביות אך לא עשו כן (בין משום שמשכו כספים ובין משום שלא הופרשו עבורם כספים). כפעל יוצא מכך, ובהסתמך על פסיקתו העקבית של בית הדין הארצי כמבואר לעיל, החילו בתי הדין האזוריים את אותה הלכה מכח אותו רציונאל גם על הוראות התקנון האחיד [ראה: עב (ת"א) 007086/03 אפרים יצחקי - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (פסה"ד מיום 4/4/05); עב (נצ') 1944/05 אברהם אילת - מבטחים אגף הפנסיה (פסה"ד מיום 30/10/06)]. 41. אלא שמוסיפה התובעת וטוענת כי גם אם תדחנה טענותיה בכל הנוגע לדרך פרשנות הוראות התקנון האחיד, הרי שלגופם של דברים, לוקות הוראות אלו של התקנון האחיד בפגם מהותי של פגיעה בזכויות מוקנות ועל כן, אין להחילן על התובעת. וכך, לטענת התובעת על פי תקנון מקפת שקדם לתקנון האחיד והוראות הסכם הרציפות שבין קרנות הפנסיה הותיקות מיום 16/1/72, ובהינתן כי התובעת משכה את הכספים מקרן נתיב עוד בשנת 66' - לא היו נלקחים בחשבון התקופה הכוללת החודשים בהם בוטחה התובעת בנתיב. לציין, שכעולה מן התחשיבים שהגישה הנתבעת ולא הוכחשו על ידי התובעת, על פי הוראות תקנון מקפת שקדם לתקנון האחיד שיעור הקצבה שהיה נצבר לזכות התובעת במועד פרישתה היה עומד על 58.392%. לטענת התובעת, הוראות התקנון האחיד אשר מטילות בדיעבד סנקציה על מי שמשך כספים מקרן ותיקה לפני כניסתו לתוקף של הסכם הרציפות בין קרנות הפנסיה, עומדות בסתירה לעקרונות שהותוו בפסק דינו של בית הדין הארצי בדב"ע שנ/8-6 גרנט - נתיב, פד"ע כג, 104, (להלן - פרשת גרנט) ועל כן מהוות פגיעה שלא כדין בזכויות מוקנות ובעקרון ההסתמכות וכבר מטעם זה דינן להתבטל. עוד טוענת הנתבעת כי בכל מקרה, הואיל ומשכה את הכספים מנתיב בשנת 66', הרי שהבאה בחשבון של שנים בעדם נמשכו כספים אסורה גם מטעם של התיישנות, שכן מאז אותה צבירה ועד לתחילת תקופת הביטוח בנתבעת חלפו 14 שנים ומאז ועד הפרישה כ-40 שנים. 42. מנגד, לטענת הנתבעת, טענת התובעת לפיה הסכם רציפות הזכויות אינו צריך לחול עליה משום שמשכה את הכספים בשנת 66', אינה רלוונטית כלל ועיקר לסוגיה שבפנינו, שכן העובדה שזכויותיה של התובעת נקבעות לפי התקופה הכוללת החל מחודש הצטרפותה הראשון לקרן פנסיה נובעת מתוקף הוראות התקנון האחיד ולא מתוקף הסכם הרציפות שבין הקרנות. לטענתה, כמו בהוראות תקנוני הקרנות הותיקות שקדמו לתקנון האחיד, בהגדרת חודש ההצטרפות לראשונה לקרן פנסיה, כחודש הראשון בו יכול היה מבוטח לצבור זכויות סוציאליות, מונע התקנון האחיד הקניית שיעור קצבה גדול מ-2% לשנה למבוטח שיכול היה לצבור זכויות בתקופה של 35 שנה או יותר. התקנון האחיד אינו מבחין בין מי ששמר על הזכויות שצבר בתקופות קודמות להצטרפותו לקרן לבין מי שמשך כספים מן הקרן. כפעל יוצא מכך, התקנון האחיד אף אינו מבחין בין מי שמשך זכויות לפני שנת 1972 לבין מי שמשך זכויות לאחר מועד זה, ועל כן אין כל רלוונטיות לטענות התובעת לפיהן משכה את הכספים מן הקרן לפני שנת 1972 ואף אין כל רלוונטיות להסתמכותה על פסק דין גרנט שעסק בנסיבות בהן לא נקבעו הוראות מעבר לגבי מועד משיכת הכספים מהקרן. 43. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים זה בכה וזה בכה, שוכנענו כי הדין הוא עם הנתבעת ונבאר טעמינו להלן. ברם אולם, ובטרם נדרש למחלוקת המשפטית שבין הצדדים בסוגיה זו לגופה, מצאנו לנכון להקדים ולהבהיר כי על פניו אין כל יסוד לסברת התובעת לפיה הבאה בחשבון של שנים בעדם נמשכו כספים אסורה כביכול מן הטעם של התיישנות. טענת התיישנות כשמה כן היא טענה, ואם תמצי לומר המדובר בטענת הגנה דיונית של נתבע בהליך משפטי, אשר אין לה דבר וחצי דבר עם "איסורים" כביכול, על קביעת הוראות בתקנוני קרנות פנסיה, ולכן אין לנו אלא לדחות את טענתה זו של התובעת מכל וכל כבר בפתח הדברים. ובאשר למחלוקת לגופה, הרי שהתובעת מבססת את טענותיה שבנדון, על הוראות הסדר הרציפות שבין הקרנות הותיקות ובכלל זה הנתבעת, שהוחלו על הנתבעת לפי סעיף 85 לתקנון מקפת הקודם, ונקבעו במסמך של המדור לפנסיה של המרכז לבטחון סוציאלי בועד הפועל של ההסתדרות הכללית מיום 1/6/72. בסעיף 6 לאותו מסמך נאמר: "יוצאו לאחר 1.1.72 כספים מקרן פנסיה, אשר הקנו למבוטח וותק פנסיוני עבור תקופה מסויימת, לא תקנה תקופה מסויימת זו לחבר כל זכויות פנסיה, אולם לצורך קביעת אחוזי הפנסיה עבור תקופות ביטוח נוספות, יובא בחשבון הגיל במועד כניסתו של החבר לקרן לפני הוצאת הכספים הנ"ל" בהסתמך על הוראה זו שחלה על מבוטחי הנתבעת על פי תקנון מקפת הקודם, ופסק הדין בפרשת גרנט, טוענת התובעת כי לא ניתן היה לפגוע בזכויות מוקנות שרכשה, לטענתה, לפני השינוי משנת 72'. 44. דא עקא, שראשית לכל, אין להסיק מאשר נפסק בפרשת גרנט לענייננו, שכן בפרשת גרנט נדונו נסיבות מאוד ספציפיות המתייחסות לאותה הוראה. באותו מקרה נדון עניינו של מבוטח שהיה מבוטח בקגמ מחודש 6/51 עד ליום 31/8/71, כאשר החל מ-1/8/71 ועד צאתו לפנסיה ביום 1/2/87 היה מבוטח בקרן נתיב. ביום 20/12/71 הגיש המבוטח בקשה לקג"מ לשחרור כל הכספים שהצטברו לזכותו אצלה וביום 20/1/72 שולמו לו הכספים שביקש להוציא מקג"מ. גדר המחלוקת בין הצדדים נסובה באותו מקרה על השאלה, האם יש להחיל על אותו מבוטח את הוראות סעיף 6 למסמך הנ"ל בנסיבות בהן הגיש את בקשתו למשיכת הכספים לפני מועד תחולת ההוראות וקיבלם לידיו לאחריו. זאת ועוד, יש לזכור כי באותו מקרה, הואיל והמערער היה מבוטח ברצף בשתי קרנות פנסיה ומשך את כל הכספים שהיו צבורים לזכותו בקרן הראשונה, תוצאת משיכת הכספים על ידו הביאה לפגיעה משמעותית ביותר בזכויותיו. בקבלו את ערעורו של המבוטח באותו מקרה קבע בית הדין הארצי: "אילו כלל הסדר הרציפות הוראה מפורשת לגבי מי שהגיש בקשה להוצאת כספים מקרן פנסיה לפני תחילת ההסדר, היה עלינו להתייחס להוראה זו ולבדוק אם היא עולה בקנה אחד עם תום הלב הנדרש בהקשר זה. ואולם, כאמור, הסדר הרציפות אינו כולל הוראה מפורשת בעניין זה. במצב זה, נראה לנו כי אכן בפסקה 6 של הסדר הרציפות יש פגיעה בזכותו של המערער כפי שהיתה לו ביום שבו הגיש את הבקשה להוצאת הכספים מקג"מ. אין די בהסבר הפורמלי כי כל שינוי בתקנון נתיב או בהסדרי הפנסיה מתחיל ביום מסוים. אכן, אין חולק על כך ששינוי זה חל ביום 1/1/72 אלא שהמערער פעל למימוש זכותו לפני מועד זה, אך היא לא הוצאה לפועל לפני המועד האמור. בהעדר הוראה מפורשת המחילה את פסקה 6 של הסדר הרציפות גם עליו, אין מקום לקבוע כי הוראה זו תחול גם עליו. החלתה של הוראה זו תפגע בזכות קיימת שהיתה בידי המערער, ואין היא עולה בקנה אחד עם עיקרון תום הלב הנדרש". 45. הנה כי כן, בקביעתו הנ"ל דן בית הדין הארצי בנסיבות מאוד מסוימות המתייחסות לעיתוי הגשת הבקשה למשיכת כספים מן הקרן ומועד הוצאת הכספים בפעל. ודוק, בית הדין לא שלל את האפשרות שאילו נקבעו הוראות מעבר ברורות באותו מקרה, לא היה מוחרג עניינו של המבוטח מהוראת סעיף 6 הנ"ל. ואולם, והעיקר לעניינו הוא שעל אף החריג שנקבע לעניין נסיבות של משיכת כספים לפני ינואר 72', הוראות הסדר הרציפות שנועדו מלכתחילה לשמור על רציפות זכויות, גרעו מזכויותיהם של מבוטחים אחרים שהיו מבוטחים במספר קרנות פנסיה באופן לא רצוף, ללא אפשרות מצידם לעשות כל פעולה לשנות זאת, ועל כך לא באה כל טענה מצד התובעת. ודוק, אך לא מזמן קבע בית הדין הארצי בעניינה של מבוטחת של הנתבעת עצמה, אשר בוטחה במבטחים ומאוחר יותר לאחר הפסקה של מספר שנים בוטחה בנתבעת, כי לאור התכלית שביסוד הוראות תקנון מקפת הקודם והסכם הרציפות יחושבו זכויותיה החל ממועד כניסתה לראשונה למבטחים, כך שבמקום פנסיה בשיעור של 52.217% שיכלה לקבל אלמלא נלקחה תקופה זו בחשבון, היא קיבלה פנסיה בשיעור של 45.80% [ראה: ע"ע 1390/04 קרן מקפת מרכז לפנסיה ולתגמולים א.ש. בע"מ - מלכה ניצן שנזכר לעיל], וכל זאת כאמור על פי הוראות תקנון מקפת הקודם. 46. בענייננו כאמור, בהסתמך על פסק הדין בפרשת גרנט, מבססת התובעת את טענותיה כלפי תוקפו של התקנון האחיד בכך שהוא פוגע בזכויות מוקנות שלה, מן הטעם שכאשר משכה את הכספים מקרן נתיב בשנת 66' לא יכלה לצפות שמאוחר יותר לעת פרישתה, יוחל עליה התקנון האחיד שייקח בחשבון את תקופת הביטוח הפנסיוני שלה שהחל ממועד כניסתה לקרן נתיב בחודש 8/63, או במילים אחרות לשיטתה של התובעת, השינוי לרעה במצבה נבע מכך שמשכה כספים מקרן הפנסיה בטרם יכלה לדעת על כניסתו לתוקף של הסכם הרציפות בין הקרנות שיקבע את המועד לחישוב זכויותיה מן המועד שבו הצטרפה לראשונה לקרן פנסיה בכלל. אלא מאי, שבטענתה זו מתעלמת התובעת מכך, שאילו לא היתה משנה את "מצבה לרעה" כטענתה, על ידי משיכת הכספים מקרן נתיב במועד שבו משכה אותם, שאו אז על פי תקנון מקפת הקודם והסכם הרציפות, זכויותיה היו מחושבות לפי תקופה כוללת שהחל מחודש אוגוסט 1963 בהבדל אחד ולפיו אותן שנתיים שבין החודשים 8/63 עד 7/65 היו מתווספות לחודשי הביטוח לצורך חישוב הקצבה. במילים אחרות, הסייג שבסעיף 6 להסכם הרציפות שהחריג את תחולת הרציפות לעובדים שמשכו כספים לאחר 1/72, העניק לתובעת יתרון משמעותי על פני מבוטחים אחרים בעלי נותנים זהים לתובעת שלא משכו כלל כספים מקרן הפנסיה (דוגמת המבוטחת בפרשת מלכה ניצן לעיל). 47. הנה כי כן אין עסקינן בענייננו בפגיעה בזכות מוקנית של התובעת, כי אם בשינוי הוראות התקנון, כך שזכויותיה של התובעת יושוו לזכויותיהם של שאר המבוטחים בעלי נתונים זהים לתובעת, בין אם משכו כספים מקרן הפנסיה ובין אם לאו. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה ובכלל זה בפרשת גרנט לעיל, לאור מבנה הביטוח הסוציאלי המחייב גמישות, תיאום ושינויים בהתחשב בנסיבות - מוסמכות הקרנות לתקן את תקנון הפנסיה ולקבוע את זכויות החברים אשר תגובשנה בעת פרישתם, בין אם אלו מיטיבות ובין אם אלה גורעות מזכויות העמיתים, ובלבד שהדבר נעשה בתום לב. בנסיבות אלו בהן קובע התקנון האחיד הוראות היוצרות אחידות במערך הזכויות למטרה ראויה של טיפול בגירעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות והבאתן לאיזון אקטוארי באמצעות שינויים בזכויות ובחובות של העמיתים - אין בידינו לקבוע כי מדובר בשינוי שלא בתום לב בזכויות העמיתים. 48. סיכומם של דברים. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל עד כה, אין לנו אלא לדחות את השגותיה של התובעת, הן אלו המתייחסות לדרך פרשנות התקנון האחיד על ידי הנתבעת ויישומו על התובעת, והן את השגותיה של התובעת על תוקפן של הוראות התקנון האחיד. 49. סוף דבר - משקבענו כאמור כי את זכויותיה של התובעת לפנסית זקנה יש לחשב על פי התקנון האחיד, ומשדחינו את השגותיה של התובעת לגבי אופן ישומן של הוראות התקנון על עניינה ואת השגותיה על תוקפן של הוראות התקנון האחיד, אין זאת אלא שהנתבעת חישבה את זכויותיה של התובעת לפנסית זקנה כדין ובהתאם לתקנון החל עליה. אי לכך תביעתה של התובעת - נדחית. ודוק, בניגוד לסברת הנתבעת בסיכומיה, איננו סבורים כי יש הצדקה לסטות בעניינו מן הכלל לפיו אין להשית הוצאות בתביעה למימוש זכויות פנסיוניות, ועל כן איננו עושים צו להוצאות. פנסיה