קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב מענק נכות מעבודה: 1. המחלוקת בתובענה שבפנינו היא בשאלה אם יש להחיל בעניינו של התובע, את התיקון לסעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), כפי שנעשה בחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004, התשס"ג-2003 (שייקרא להלן: "החוק המתקן"), ואשר לפיו יש לשלם לתובע מענק נכות מעבודה, בשיעור קצבה חודשית מוכפלת ב-43 במקום מענק נכות מעבודה בשיעור קצבה חודשית מוכפלת ב-70, כפי שהגיע על פי החוק טרם תיקונו. 2. העובדות הרלוונטיות - אינן שנויות במחלוקת. על כן, לא שמענו עדויות בתובענה. הצדדים הגישו מסמכים וסיכומים, וכעת ניתן על ידינו פסק דין זה, על סמך כל החומר שבתיק. אלה העובדות 3. התובע, יליד שנת 1951, עבד כמפעיל ציוד מכני כבד. 4. באפריל 2002, פנה התובע לנתבע בתביעה להכיר בו כמי שנפגע בשמיעתו עקב תנאי עבודתו ברעש. בטופס התביעה יש מקום לציון תאריך הפגיעה. לא צויין שם תאריך, ובמקום זאת נכתב: "ליקוי שמיעה". 5. ביום 5/11/02 הודיעה פקידת התביעות לתובע כי הנתבע החליט לדחות את תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין ירידה בשמיעה. הסיבה לדחיית התביעה, כפי שנכתבה במכתבה, היא שלא הוכח קיומו של ארוע תאונתי, לא הוכח קיומם של ארועים תאונתיים זעירים ולא הוכח כי מדובר במחלקת מקצוע. כן נטען באותו מכתב כי הנזק בשמיעה התפתח כתוצאה ממצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. 6. ביום 8/4/03 התובע הגיש תובענה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ב"ל 1257/03), כנגד דחיית תביעתו על ידי הנתבע. בכתב התביעה האמור נטען על ידי ב"כ התובע כי יש לראות את מחלת השמיעה כ"מחלה מקצועית". התובענה הועברה להידון בבית דין זה (בנצרת) בתיק ב"ל 2442/03, ונדונה על יד מותב בראשות השופט הראשי דאז, חיים סומך. בעת ההתדיינות בתובענה האמורה, מונה מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (ד"ר יורם גורביץ), אשר חיווה את דעתו שלפיה בתדרים הגבוהים יש לתובע ליקוי שמיעה אופייני לנזק הנגרם כתוצאה מרעש, וכי אין לתובע נכות בתדירות הדיבור. לאחר שחוות דעתו של המומחה הומצאה לנתבע, הודיע הנתבע כי הוא הסכים לאשר את תביעת התובע והכיר בו כנפגע עבודה. הסכמת הנתבע קיבלה תוקף של פסק דין, ביום 22/8/05. 7. לאחר מתן פסק הדין האמור, הודיעה פקידת תביעות של הנתבע, במכתב מיום 11/9/05 שנשלח לתובע כי היא הכירה בירידה בשמיעה כבמחלת מקצוע. במכתבה של פקידת התביעות נרשם כי תאריך הפגיעה הוא יום 21/3/02. מועד זה היה המועד שבו הוצאה התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה. 8. לאחר מכן, התובע הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. 9. פוסק רפואי קבע ביום 16/1/06, כי החל מיום 15/12/05, יש לתובע דרגת נכות יציבה בשיעור של 10%. בפרוטוקול שערך הפוסק הרפואי נרשם (כמו במכתבה של פקידת התביעות), כי תאריך הפגיעה היה ביום 21/3/02. התובע לא ערר על החלטת הפוסק הרפואי. החלטתו של הפוסק הרפואי נסמכה על בדיקת שמיעה מיום 15/12/05. בפני הפוסק הרפואי היתה גם בדיקת שמיעה אחרת, משנת 2003. בסעיף 28 לפרוטוקול שהפוסק הרפואי ערך ביום 16/1/06, נרשם: "יש לציין שבדיקת השמיעה כיום טובה מהבדיקה משנת 2003.". 10. אחר הדברים האלה, שולם לתובע מענק נכות מעבודה על פי שיעור קצבה חודשית כשהיא מוכפלת ב-43. ב"כ התובע פנתה לנתבע, בטענה שיש לשלם לתובע מענק לפי שיעור קצבה חודשית כשהיא מוכפלת ב-70. על כך, הגיב הנתבע במכתב מטעמו, מיום 25/6/06, שבו נאמר כך: "במענה לפניתך: על פי חוק ההבראה במשק סכום מענק נכות מעבודה יהיה 43 קצבאות ביחסיות לדרגת הנכות במקום 70 קצבאות. התיקון חל על תאונות עבודה שארעו ב-1 ביולי 2003 ואילך ובמחלות מקצוע חל התיקון על מי שתחולת דרגת הנכות המזכה במענק נוצרה ב-1 ביולי 2003 ואילך. מאחר ותחולת הנכות נקבעה ליום 15/12/05 - הבסיס לתשלום הוא שכר רבע השנה שקדם ליום תחולת הנכות- במקרה הנ"ל שכר חודשים 9,10,11/2005 ... ". 11. התובענה שבפנינו הוגשה כנגד החלטתו האמורה של הנתבע. בכתב התביעה עתרה ב"כ התובע לקבוע שנכותו של התובע החלה ביום 21/3/02, שהוא יום הוצאת התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה, וכי לפיכך זכאי התובע למענק נכות מעבודה כשהוא מוכפל ב-70 ולא ב-43. הנתבע, לעומת זאת, טען כי על עניינו של התובע חל החוק המתקן, שכן הזכאות למענק נכות מעבודה נוצרה ביום 15/12/05, מועד תחילת דרגת הנכות כפי שנקבעה על ידי הפוסק הרפואי. הוראות הסעיפים הרלוונטים 11. סעיף 104(ג) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי נכה עבודה שנקבעה לו דרגת נכות יציבה שבין 9% לבין 20% יהיה זכאי למענק נכות מעבודה לפי סעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי. 12. בסעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי, כפי שהוא מנוסח היום, לאחר תיקונו בחוק המתקן, נאמר: "נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש; הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה". בטרם החוק המתקן במקום המילים "בארבעים ושלוש" נרשמה המילה: "בשבעים". 13. בסעיף 58(9) לחוק המתקן נקבע כי במקום המילה: "בשבעים" יבואו המילים: "בארבעים ושלוש". 14. בסעיף 59 לחוק המתקן, נרשמו הוראות בדבר תחולת תיקוני חוק הביטוח הלאוחמי שנרשמו בחוק המתקן. בס"ק (א) של סעיף 59 לחוק המתקן, נקבע יום 1/1/04 כיום התחילה של החוק המתקן. בס"ק (ט) לסעיף 59 לחוק המתקן, נקבע כך: "הוראות סעיף 107 בחוק הביטוח הלאומי, כנוסחו בסעיף 58(9) בחוק זה, יחולו על פגיעה בעבודה שאירעה ביום התחילה או לאחריו; היתה הפגיעה בעבודה מחלת מקצוע - יחולו הוראות הסעיף האמור על מי שהזכאות למענק נוצרה לגביו ביום התחילה או לאחריו.". מכאן, שעל פגיעה בעבודה שאינה מחלת מקצוע, יחולו הוראות החוק המתקן אם היא ארעה ביום 1/1/04 או לאחר מכן. על פגיעה בעבודה שהיא מחלת מקצוע, יחולו הוראות החוק המתקן אם הזכאות למענק נוצרה ביום 1/1/04 או לאחר מכן. גורל התובענה 15. מהאמור לעיל עולה כי ההכרעה במחלוקת שבין הצדדים תלויה בשאלה אם על עניינו של התובע חל חוק הביטוח הלאומי לאחר תיקונו על ידי החוק המתקן או אם לאו. לשם כך, יש לבחון את עניינו של התובע בהתאם להוראות התחולה, על פי האמור בסעיף 59(ט) לחוק המתקן. 16. סעיף 59(ט) לחוק המתקן, קובע הוראות תחולה שונות לגבי פגיעה בעבודה שהיא מחלת מקצוע לעומת פגיעה בעבודה שאינה מחלת מקצוע. על כן, יש לבחון תחילה אם פגיעתו של התובע בעבודה היתה בגדר מחלת מקצוע. 17. לדעתנו, עקרונית, הכרת הנתבע בירידה בשמיעה של התובע, כפי שנעשה במסגרת תיק ב"ל 2442/03, היתה אמורה להיות הכרה בכך שהתובע נפגע בדרך של מיקרוטראומה ולא בדרך של מחלת מקצוע. עמדתנו זו מבוססת על העובדה שההכרה באה לאחר חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין, אשר הביע את עמדתו שהתובע נפגע דווקא בתדרים הגבוהים (כשהתנאי שנקבע לגבי מחלת מקצוע הוא פגיעה בתדירויות הדיבור). אולם, הודעתו של הנתבע שהוגשה לבית הדין בתיק ב"ל 2442/03 בדבר "אישור התביעה" לא היתה מפורטת, כך שעלינו להיזקק למסמכים האחרים. אחד המסמכים האחרים הוא כתב התביעה עצמו שהוגש בתיק ב"ל 2442/03, ואשר בו נטען על ידי ב"כ התובע כי מדובר ב"מחלה מקצועית". מסמך אחר נוסף הוא מכתבה של פקידת התביעות מיום 11/9/05, שבו היא הודיעה כי היא מכרה בירידה בשמיעה של התובע כבמחלת מקצוע. לאור האמור לעיל, אנו סבורים שנכון לראות את התובע כמי שהוכר כנפגע בעבודה בדרך של מחלקת מקצוע (ולא בדרך של מיקרוטראומה). 18. על פי סעיף 59(ט) לחוק המתקן, יחולו הוראותיו של החוק המתקן על מי שנפגע בדרך של מחלת מקצוע, אם הזכאות למענק נוצרה לגביו ביום 1/1/04 או לאחר מכן. לפיכך, עלינו לבחון מתי נוצרה אצל התובע "הזכאות למענק". 19. לטענת ב"כ התובע, על סמך בדיקות השמיעה שהיו בפני הפוסק הרפואי ועל סמך התעודה הרפואית לנפגע בעבודה, יש לראות את הזכאות למענק ככזו שנוצרה כבר ביום 21/3/02, שכן לא היתה סיבה שלא לקבוע את הנכות כבר החל מיום 21/3/02. העובדה שהמומחה הרפואי ציין כי בדיקת השמיעה שעליה הוא התבסס (זו מיום 15/12/05), טובה מזו שהיתה בשנת 2003, מלמדת שהיה ניתן לקבוע לתובע דרגת נכות דומה כבר לפני הבדיקה מיום 15/12/05. לטענת ב"כ הנתבע, הזכאות למענק נוצרה ביום שבו החלה דרגת הנכות שנקבעה לתובע על ידי הפוסק הרפואי, כלומר - ביום 15/12/05. משהתובע לא הגיש ערר על ההחלטה של הפוסק הרפואי הוא אינו יכול לטעון כעת כי יש לראות את הזכאות למענק כמתחילה לפני כן. 20. המונח שננקב בסעיף 59(ט) לחוק המתקן בענין מועד היווצרות "הזכאות למענק" דומה למונח בדבר היווצרות "התנאים המזכים במענק" שנמצא בסעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי, כפי שציטטנו לעיל. לפיכך, נראה לנו שלשם הכרעה במחלוקת שבין הצדדים נכון לפנות להלכה הפסוקה כפי שנפסקה בענין סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי. 21. פסק הדין המנחה בענין משמעות מועד היווצרות "התנאים המזכים במענק" על פי סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי, הוא פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק עב"ל 96/03 פריג' - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 18/4/04), שייקרא להלן: "ענין פריג'". בפסק הדין בענין פריג' נקבע, בין השאר, נטען על ידי המבוטח כי מועד היווצרות התנאים המזכים במענק, הוא המועד שבו קבעה הועדה הרפואית את שיעור הנכות. לעומת זאת, המוסד לביטוח לאומי טען שם כי מדובר במועד שבו החלה הנכות, כפי שהיא נקבעה על ידי הועדה הרפואית. בית הדין הארצי לעבודה, אשר למעשה דחה שם את ערעורו של המבוטח, לא אימץ במלואה את עמדתו של המוסד לביטוח לאומי ונמנע מלקבוע כי מדובר במועד שבו החלה דרגת הנכות. תחת זאת קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי מדובר במועד שבו אילו היה המבוטח נבדק - הוא כבר היה נמצא כנכה, כפי שנמצא לאחר מכן. כך, בין השאר, קבע בית הדין הארצי לעבודה בענין פריג': "בנסיבות המקרה שלפנינו, קבעה הוועדה הרפואית לעררים את דרגת נכותו של המערער המזכה אותו לגמלה החל מיום 26.3.90. אותו מועד נקבע ככל הנראה לאחר תום תקופת דמי הפגיעה לאור הוראת סעיף 104(א) לחוק, לפיה 'נסתיימה תקופת דמי הפגיעה והמבוטח הגיש תביעה לגמלה ונמצא נכה מעבודה... ישלם לו המוסד קצבה או מענק'. על פי האמור יש לקבוע כי בחודש מרץ 1990 נמצאו אצל המערער 'התנאים המזכים בגמלה'. במילים אחרות, אילו הוא היה מגיש תביעתו לגמלת נכות בחודש מרץ 1990, כבר אז היתה נקבעת זכאותו למענק נכות העבודה בדיוק כפי שנקבעה בדיעבד בתביעה שהגיש למוסד כעבור למעלה מעשר שנים.". מכאן, כאמור, שהמועד הרלוונטי שבו "נוצרו התנאים" המזכים במענק, אינו דווקא המועד שנקבע בסופו של דבר על ידי הועדה הרפואית כמועד תחילת הנכות (אף שבענין פריג' אכן היה מדובר באותו מועד), אלא המועד שבו היתה מתחילה הנכות אילו המבוטח היה מגיש את תביעתו באותו זמן. 22. בעניינו של התובע מהפרוטוקול שערך הפוסק הרפואי ביום 16/1/06, עולה כי אילו התובע היה מגיש את תביעתו לקביעת דרגת נכות מעבודה גם טרם המועד שבו היא הוגשה, היתה נקבעת לו דרגת נכות זהה לפחות לזו שנקבעה לו על ידי הפוסק הרפואי, שכן הפוסק הרפואי, שקבע את דרגת הנכות על פי בדיקת השמיעה מיום 15/12/05, ציין בעצמו שהבדיקה שנערכה בשנת 2003, היתה חמורה יותר. 23. מאחר שלפי ההלכה שנפסקה בענין פריג' המועד הקובע הוא המועד שבו נראה שהיתה נקבעת דרגת נכות למבוטח אילו הוא היה פונה כבר באותו מועד ונבדק על ידי ועדה רפואית, ומאחר שמהאמור בפרוטוקול שערך הפוסק הרפואי ביום 16/1/06, נראה שאילו התובע היה נבדק על ידי ועדה רפואית בשנת 2003, לא היתה נקבעת לו דרגת נכות פחותה מזו שנקבעה על ידי הפוסק הרפואי בסופו של דבר על סמך הבדיקה מיום 15/12/05, הרי שלגבי התובע המועד שבו נוצרה זכאותו למענק, היה כבר בשנת 2003, כלומר - שבהתאם לסעיף 59(ט) לחוק המתקן - אין להחיל עליו את הוראות החוק המתקן. 24. העובדה שבשנים שמ-2002 ועד 2005, היה על התובע "להיאבק" בבית הדין כנגד החלטת הנתבע לדחות תחילה את תביעתו, ושהתובע הגיש את תביעתו לקביעת דרגת נכות מעבודה רק לאחר פסק הדין מחודש אוגוסט 2005, אינה אמורה לשים אותו במצב גרוע מזה שבו הנתבע היה מקבל את תביעתו להכרתו כנפגע עבודה מייד עם הגשתה, בשנת 2002, ואז היה התובע פונה בתביעה לקביעת דרגת נכות, אשר (בהתאם לאמור בהחלטת הפוסק הרפואי מיום 16/1/06) - נראה שהיתה מקבלת כבר אז. 25. טענת ב"כ הנתבע שלפיה התובע היה אמור לערור על החלטת הפוסק הרפואי בענין מועד תחילת הנכות, היא אכן טענה יפה, אלא שאין אנו מחוייבים לדון בה. התובע אינו משיג כאן על החלטת הפוסק הרפואי, אלא על החלטת פקידת התביעות שלפיה יש לראות אותו ככפוף להוראת החוק המתקן. משלדעתנו, בהתאם למוסבר לעיל, עניינו של התובע אמור להיבחן על פי הוראות סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי כפי שהיה בטרם תיקונו על ידי החוק המתקן, הרי שאנו יכולים לקבל את התביעה כנגד החלטת פקידת התביעות, מבלי לדון בשאלה אם היה נכון לקבל ערר על החלטת הפוסק הרפואי, אשר נותרת חלוטה. לסיכום 26. כמוסבר לעיל, בהתאם להלכה שנפסקה בענין פריג' (שלא אימצה כלשונה את עמדתו של הנתבע), יש לראות את המועד שבו נוצרה הזכאות למענק כמועד שבו היה ניתן לקבוע לתובע את דרגת הנכות שנקבעה לו לאחר מכן. מועד זה, בהתאם לאמור בפרוטוקול הפוסק הרפואי מיום 16/1/06, היה קיים כבר בשנת 2003, כלומר - שהזכאות למענק נוצרה למעשה כבר בשנת 2003, כך שבהתאם לסעיף 59(ט) להוראות החוק המתקן, הוראות החוק המתקן אינן חלות על התובע, והוא זכאי לקבל מענק שיחושב על פי סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי, כפי שהיה טרם תיקונו על ידי החוק המתקן. 27. אשר על כן, אנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבע לשלם לתובע הפרש של מענק הנכות מעבודה, הפרש המתחייב מהחלת סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי טרם תיקונו על ידי החוק המתקן. 28. על הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/5/09, אם לא ישולמו לפני כן. 29. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. מענק נכותנכות מעבודהמענקנכות