חישוב פנסיית זקנה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב פנסיית זקנה: בפנינו תביעתה של הגב' ישראלה גוט (להלן - התובעת), כנגד קגמ קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ בניהול מיוחד (להלן - הנתבעת) למתן צו הצהרתי הקובע כי שיעור הפנסיה המגיע לתובעת ממועד פרישתה לפנסית זיקנה בחודש ינואר 2004 ואילך עומד על 60.17% ולא 49.93% כפי שמשולם לה בפעל, ולחלופין לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בסך של 81,594 ₪ בגין הפער שבין שווים של 60.17% פנסיה המגיעים לה לטענתה לבין שווים של 49.93% פנסיה המשולמים לה בפעל. העובדות ואלה העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו: 1. התובעת ילידת 19/7/43 הועסקה על ידי בנק הפועלים לראשונה בתקופה שבין 1/6/64 ועד 29/11/68 ובוטחה בנתבעת. 2. בשנת 1969 משכה התובעת את הכספים שנצברו על שמה בנתבעת בגין השנים 64' עד 68'. ודוק, משנת 68' עד לחודש 4/79 לא עבדה התובעת בשום עבודה שהיא וכפעל יוצא מכך לא שולמו בגינה דמי גמולים לנתבעת או לכל קרן פנסיה אחרת. 3. בחודש אפריל 1979 חזרה התובעת לעבוד בבנק הפועלים והחל ממועד זה ואילך שולמו בגינה דמי גמולים לנתבעת. 4. עד לחודש 10/03 חל על יחסי התובעת והנתבעת תקנון הפנסיה של הנתבעת המכונה "הלכות הגימלאות". 5. במסגרת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג-2003, תוקן בשנת 2003 חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן - חוק הפיקוח), והוסף לו פרק ז1 (סעיפים 78א - 78יט) שעניינם במינוי מנהל מיוחד וביצוע תכניות הבראה לקרנות הפנסיה הותיקות הגירעוניות, במטרה לטפל בגירעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות ולהביאן לאיזון אקטוארי באמצעות שינויים בזכויות ובחובות של העמיתים ומתן סיוע ממשלתי שיאפשר להן לשלם קצבאות לעמיתיהן, "והכל בהתחשב ביכולתו של משק המדינה ותוך יצירת אחידות במערך הזכויות". כמו כן נקבע בסעיף 78ט לחוק כי המפקח כהגדרתו בחוק יכין תקנון אחיד לכל הקרנות הוותיקות שמונה להם מנהל מיוחד, על פי העקרונות שננקבו בחוק. על פי סעיף 78 י' לחוק נקבע כי החל ביום שיקבע המפקח, יחליף התקנון האחיד את התקנון שנהג בכל אחת מהקרנות הוותיקות שמונה להן מנהל מיוחד, וכי "הוראות התקנון האחיד יחולו על אף האמור בכל הסכם או הסדר אחר". ואמנם, מכח סמכותו שבחוק התקין המפקח את התקנון האחיד לקרנות הפנסיה הותיקות הגירעוניות, ובכלל זה הנתבעת שבנדון, אשר הוחל על הקרנות החל מיום 1/10/03. 6. ובחזרה לעניינה של התובעת שבנדון, הרי שביום 31/1/01 פרשה התובעת לפנסיה מוקדמת מבנק הפועלים. על פי הסדר הפרישה המוקדמת שחל בבנק הפועלים, שילם הבנק לתובעת פנסיה מוקדמת עד הגיעה לגיל פרישת זקנה - 60. כמו כן המשיך הבנק להעביר לנתבעת דמי גמולים עבור התובעת עד הגיעה של התובעת לגיל פרישת זקנה וניכה מן הפנסיה המוקדמת שקיבלה ממנו, את חלקה של התובעת בדמי הגמולים והעבירם לנתבעת. 7. ודוק, עוד קודם לפרישתה לפנסיה מוקדמת מהבנק, פנתה התובעת ביום 17/12/00 אל הנתבעת כדי לברר מה יהיה שיעור הפנסיה המגיע לה עם פרישתה לפנסית זקנה וחתמה לצורך כך על תצהיר ובו הפרטים הרלוונטיים לצורך חישוב שיעור הפנסיה המגיע לה (ראה: נספח נת/1 לתצהיר הנתבעת). ביום 27/12/00 השיבה הנתבעת לתובעת על פנייתה הנ"ל, כדלקמן: "הננו להודיעך כי בהסתמך על התצהיר ששלחת לנו נקבע כי לכשתפרשי יחושב אחוז הפנסיה שלך לפי סעיף 29 להלכות הגימלאות. לאור האמור לעיל, פרישה לפנסיה זקנה ב-1/1/04 לאחר 9/12 24 שנות חברות בקרן, ובתנאי שעד למועד הפרישה ישולמו גמולים כמקובל, תזכה אותך בפנסיה בשיעור של: 59.75% בגין עבודה של 5 חודשים מעל לגיל, תוספת של 00.42% סה"כ: 60.17%" (ראה: נספח א' לתצהיר התובעת). לציין, כי לא היה חולק בין הצדדים באשר לנכונות הנתונים שמסרה התובעת ואף לא היה חולק ביניהם כי התחשיב שערכה הנתבעת כאמור לעיל, בהסתמך על הוראות הלכות הגמלאות שחלו על יחסי הצדדים נכון לאותו מועד, היה התחשיב הנכון. 8. ביום 2/11/03 הגיש הבנק לנתבעת תביעה לתשלום פנסית זקנה עבור התובעת (ראה: נספח נת/3 לתצהיר הנתבעת) ובה צוין כי מועד פרישתה של התובעת לפנסית זקנה הינו החל מ-31/12/03. ביום 1/1/04 פרשה התובעת לפנסיה מוקדמת מהנתבעת, ודוק בינתיים כאמור נכנס לתוקפו התקנון האחיד. 9. ביום 8/2/04 שולמה לתובעת הקצבה הראשונה מהנתבעת, וזאת בשיעור של 49.93% מן המשכורת הקובעת ולא 60.17% כפי שצוין באישור הנתבעת מיום 27/12/00 לעיל. אי לכך, פנתה התובעת אל הנתבעת במכתב מיום 8/2/04 (ראה: נספח ב' לתצהיר התובעת) ובו השיגה על שיעור הפנסיה שנקבע לה במובחן מן השיעור שצוין באישור מיום 27/12/00. כמו כן השיגה התובעת על שיעור המשכורת הקובעת לפיו חושבה קצבתה הראשונה על ידי הנתבעת. ביום 14/3/08 השיבה הנתבעת לתובעת על פנייתה הנ"ל (ראה: נספח ג' לתצהיר התובעת) והבהירה כי ההבדל בשיעורי הפנסיה נובע מהשינוי שחל בין הוראות התקנון שחל עד לחודש 10/03 הוא הלכות הגמלאות לבין הוראות התקנון האחיד על פיו חושבה פנסית הזקנה של התובעת וצירפה למכתבה את העתק החלק הרלוונטי לחישוב הפנסיה מן התקנון האחיד. עוד הובהר כי הגם ששכרה האחרון של התובעת עמד על 4,442 הרי שעל פי הוראות התקנון האחיד יש לחשב את השכר המבוטח במשך כל שנות החברות, ובהתאם לנוסחה הקבועה בתקנון האחיד, שכרה הקובע של התובעת עומד על 3,861 ₪. לציין, כי בסופו של דבר לא היה חולק, אף לשיטת התובעת, כי שיעור המשכורת הקובעת הנכון הוא אמנם הסך של 3,861 ₪ לפיו חושבה הפנסיה בפעל (ראה: דברי ב"כ התובעת בעמ' 8 לפרוטוקול ש': 6-7). 10. ביום 26/7/04 פנתה התובעת פעם נוספת אל הנתבעת באמצעות בא כוחה (ראה: נספח ד' לתצהיר התובעת) במכתב בו נטען כי התובעת הסתמכה על שיעור הגמלה שננקב בהודעת הנתבעת מיום 27/12/00 עת בחרה לפרוש פרישה מוקדמת מהבנק וכי הפחתת שיעור הפנסיה אשר בוצע באופן שרירותי ולא ברור, מהווה פגיעה קשה בתובעת. אי לכך, ביקש ב"כ התובעת הבהרות הכיצד זה נפגע שיעור הפנסיה של התובעת בצורה כה משמעותית. ביום 19/8/04 נענה בא כח התובעת במכתב הנתבעת (ראה: נספח ה' לתצהיר התובעת) בו חזרה הנתבעת על טענותיה לפיהן שיעור הפנסיה חושב בהתאם למתחייב מהוראות התקנון האחיד וכי חישוב זה משקף את החישוב הנכון על פי הוראות תקנון זה. 11. לנוכח דחיית פנייתה של התובעת לשינוי שיעור הפנסיה שלה, הוגשה התביעה שבנדון במסגרתה כאמור עתרה התובעת למתן צו הצהרתי הקובע כי שיעור הפנסיה המגיע לה ממועד פרישתה לפנסית זקנה בחודש ינואר 2004 ואילך עומד על 60.17% ולחלופין עתרה לפצותה בשווי הפער בין 60.17% פנסיה המגיעים לה לטענתה לבין שווים של 49.93% פנסיה המשולמים לה בפעל. לציין, כי על פי חוות דעת האקטואר מר אייל בוכבינדר מטעם התובעת, גובה הפיצוי בערכים אקטואריים עומד על הסך של 81,594 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, ודוק, בכפוף להכחשת עצם הזכות, לא היה חולק בין הצדדים לגבי נכונות החישוב האקטוארי שערך האקטואר מטעם התובעת (ראה: דברי ב"כ הנתבעת בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 6-7), ועל כן ויתרה הנתבעת על חקירת האקטואר מטעם התובעת. עיקרי המחלוקות 12. שתיים הן למעשה השאלות העיקריות בהן חלוקים הצדדים ביניהם, והן כרוכות האחת בשנייה. כך, חלוקים הצדדים ביניהם ראשית לכל, באשר לפרשנות הנכונה להוראות התקנון האחיד המתייחסות לאופן חישוב שיעור הפנסיה, כאשר לשיטת התובעת חוסר הבהירות בו לוקות הוראות התקנון האחיד מחייב לאמץ פרשנות שהיא לטובת המבוטח ואשר על פיה לא היה מקום לפגוע בשיעור הפנסיה המגיעה לתובעת. מנגד, לטענת הנתבעת דרך חישוב הפנסיה המגיעה לתובעת, חושבה על ידיה בהתאם להוראותיו המפורשות של התקנון האחיד. בכפוף להכרעה בשאלה זו, וככל שתידחה טענת התובעת באשר לפרשנות הנכונה של הוראות התקנון האחיד, טוענת התובעת כי היא הסתמכה על הודעת הנתבעת מיום 27/12/00 בדבר שיעור הפנסיה המגיע לה, וכילכלה צעדיה בהתאם עת החליטה לפרוש לפנסיה מוקדמת מהבנק. לטענתה, אילו ידעה כי זה יהיה שיעור פנסית הזקנה המגיע לה, לא היתה פורשת מעבודתה בבנק במועד שבו פרשה ואף יכלה להמשיך ולעבוד עד גיל 65 ולצבור עוד 10% פנסיה. אי לכך, לטענתה יש לחייב את הנתבעת לשלם לה פנסית זקנה בהתאם למצג שהציגה ביום 27/12/00 ולחלופין לשלם לה פיצוי בגובה הפסד הפנסיה שנגרם לה, לשיטתה, עקב מחדלי הנתבעת, ואשר כאמור לא היה חולק כי שוויו האקטוארי עומד על הסך של 81,594 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. לטענת הנתבעת מנגד, אין יסוד לטענת התובעת לפיה הנתבעת יצרה כלפיה מצג שוא. לטענתה, מסרה לתובעת את כל המידע הרלוונטי והנכון לרבות במסגרת הדוחות השנתיים שנמסרו לתובעת מדי שנה. לשיטתה, היא לא ידעה על כוונת התובעת לפרוש לפנסיה מוקדמת ובכל מקרה אין יסוד לטענת ההסתמכות של התובעת. עוד טענה הנתבעת, כי בכל מקרה לא נגרם לתובעת כל נזק שכן על פי הסדר הפרישה שלה עם בנק הפועלים היא קיבלה פיצוי מהבנק העולה על שווי ה"נזק" הנטען על ידיה. לא זו אף זו, לטענתה, היענות לסעדים כמבוקש על ידי התובעת, יהא בה משום סיכול מטרתו של התקנון האחיד והתכלית שביסוד הענקת זכויות שוות לחברי קרנות הפנסיה. דיון והכרעה 13. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת ותצהיר עדות ראשית משלים בעקבות תיקון כתב התביעה וכימותו, אליו צורפה חוות דעתו של האקטואר אייל בוכבינדר. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית ותצהיר עדות ראשית משלים של מר יובל אריאל - מנהל מחלקת הפנסיות באגף הפנסיות של הקרן, נכון למועד התביעה. התובעת ומר אריאל נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם בפנינו, וכמבואר לעיל הנתבעת לא כפרה בחישובי האקטואר מטעם התובעת ועל כן ויתרה על חקירתו. 14. משהובהרו הפלוגתאות שבין הצדדים, נפנה להלן לדון בהן, ותחילה למחלוקת שבין הצדדים בכל הנוגע לפירוש הוראות התקנון האחיד בדבר דרך חישוב פנסית הזקנה של התובעת. פרשנות הוראות התקנון האחיד 15. בטרם נדרש למחלוקת שנפלה בין הצדדים בשאלת פרשנות הוראות התקנון האחיד, להלן יפורטו ההוראות הרלוונטיות מתוך התקנון האחיד: וכך, סעיפים קטנים 82 (א) ו-(ב) לתקנון האחיד, קובעים: "א. תחילתן של הוראות תקנון זה במועד הקובע. ב. מי שחודש הזכאות הראשון שלו לקצבה מהקרן הוא החודש הקובע או חודש מאוחר יותר יחול לגביו הוראות התקנון כפי שיהיו מזמן לזמן, והן בלבד." המועד הקובע הוגדר בפרק ההגדרות לתקנון האחיד כ: "יום 1 באוקטובר 2003". ובאשר להוראות תקנון זה בכל הנוגע לחישוב גובה הפנסיה, הרי שלעניין זה קובע פרק ההגדרות שכותרתו "שיעור קצבת זקנה (באחוזים), כדלקמן: "שיעור השווה לצירוף שתי המכפלות האלה, ובכל מקרה לא יעלה שיעור זה על 70%: (1) מכפלת שיעור קצבה לחודש ביטוח רגיל לפני החודש הקובע (באחוזים) בסך חודשי הביטוח של המבוטח בתקופה שקדמה לחודש הקובע. (2) מכפלת שיעור קצבה לחודש ביטוח רגיל החל מהחודש הקובע (באחוזים) בסך חודשי הביטוח של המבוטח בתקופה החל מהחודש הקובע ועד להגיעו לגיל קצבת זקנה." החודש הקובע מוגדר בפרק ההגדרות, כדלקמן: "החודש הקובע - חודש אוקטובר 2003". חודש ביטוח מוגדר בפרק ההגדרות, כדלקמן: "חודש ביטוח - אחד משני אלה: (1) חודש עבורו קיבלה הקרן דמי גמולים בשל המבוטח, ובלבד שלא בוצעה משיכה כלשהי מדמי הגמולים. (2) חודש עבורו שילמה הקרן למבוטח קצבת נכות" בכל הנוגע לחלופה שבסעיף קטן (2) להגדרת שיעור הקצבה שעניינו בשיעור הקצבה לחודש ביטוח רגיל בגין כל חודש שהחל מהחודש הקובע ואילך, קובע סעיף ההגדרות לתקנון: "שיעור קצבה לחודש ביטוח רגיל החל מהחודש הקובע (באחוזים) - (1) לגבי מבוטח שאינו מבוטח קבוצת הביניים - 0.1667%. (2) לגבי מבוטח קבוצת הביניים - 0.1333%" ודוק, בענייננו לא היה חולק כי התובעת אינה משתייכת ל"קבוצת הביניים" כהגדרתה בתקנון, כך שהשיעור הרלוונטי לגביה בגין כל חודש ביטוח שהחל מהחודש הקובע ואילך, הוא 0.1667% לחודש שהם 2% לשנה. בכל הנוגע לחלופה שבסעיף קטן (1) להגדרת שיעור הקצבה, שעניינו בשיעור הקצבה לחודש ביטוח רגיל בגין כל חודש שלפני החודש הקובע, קובע סעיף ההגדרות לתקנון: "שיעור קצבה לחודש ביטוח רגיל לפני החודש הקובע (באחוזים) - שיעור כאמור בנספח ב' לתקנון בהתאם לחודש הביטוח הראשון של המבוטח ואורך התקופה הכוללת שלו כהגדרתם בנספח" עיון בנספח ב' לתקנון מעלה כי הוא כולל טבלה שכותרתה: "שיעור קצבה לחודש ביטוח רגיל באחוזים", כאשר בחלק העמודות מופיע פירוט של תקופות לפי: "חודש הביטוח הראשון של המבוטח" ובחלק השורות מופיע פירוט של מספר חודשים לפי: "תקופה כוללת". שיעור הקצבה לחודש ביטוח רגיל באחוזים בגין כל חודש שלפני החודש הקובע, הוא השיעור הנקוב בטבלה בנקודת המפגש שבין חודש הביטוח הראשון של המבוטח כאמור בחלק השורות לבין התקופה כוללת שבחלק העמודות, לגבי כל מבוטח, והוא נע בין 0.1333% לחודש למבוטחי קבוצת הביניים ועד 0.3167% לחודש, למי שחודש הביטוח הראשון שלו היה בין 10/79 ל-3/80 והתקופה הכוללת שלו עמדה על 120 חודש. המונח "חודש הביטוח הראשון של המבוטח" מוגדר בנספח ב' כדלקמן: "חודש הביטוח הראשון של המבוטח - החודש המוקדם מבין כל אלה: (1) חודש הביטוח המוקדם מבין כל חודשי הביטוח שרשומים לזכות המבוטח בקרן". (1) חודש הביטוח המוקדם מבין כל חודשי הביטוח שרשומים לזכות המבוטח בקרן ותיקה אחרת שבהסדר". המונח "תקופה כוללת של מבוטח" מוגדר בנספח ב' כדלקמן: "תקופה כוללת של מבוטח - סך כל החודשים בתקופה שתחילתה בחודש ההצטרפות לראשונה של מבוטח וסיומה בהגיעו לגיל קצבת זקנה..." המונח "חודש ההצטרפות לראשונה של מבוטח" מוגדר בנספח ב' כדלקמן: "חודש ההצטרפות לראשונה של מבוטח - החודש המוקדם מבין כל אלה: (1) חודש הביטוח המוקדם מבין כל חודשי הביטוח שרשומים או שהיו רשומים לזכות המבוטח בקרן; (2) חודש הביטוח המוקדם מבין כל חודשי הביטוח שרשומים או שהיו רשומים לזכות המבוטח בקרן ותיקה אחרת, כהגדרתה בתקנות מס הכנסה; (3) החודש הראשון בו המבוטח החל לעבוד אצל מעביד שעל עובדיו חל הסדר פנסיה תקציבית; (4) החודש המוקדם מבין כל החודשים עבורו קיבלה קופת גמל ממעבידו של המבוטח תשלומים בשלו; (5) החודש המוקדם מבין כל החודשים עבורו שולמו למבוטח פיצויי פיטורים". 16. לטענת הנתבעת, היא חישבה את שיעור הפנסיה המגיע לתובעת בהתאם להוראות התקנון האחיד ככתבן וכלשונן, כדלקמן: לפי נספח ב' לתקנון האחיד מחושב שיעור הקצבה לחודש ביטוח, לפי הטבלה שבנספח ב' לתקנון האחיד וזאת בהתאם לחודש הביטוח הראשון של המבוטח ואורך התקופה הכוללת שלו כהגדרתם בנספח. לטענתה, בעניינה של התובעת התקופה הכוללת מחושבת החל מחודש יוני 1964 שהוא חודש הביטוח המוקדם מבין כל חודשי הביטוח שרשומים או שהיו רשומים לזכות התובעת בקרן, ועד לחודש דצמבר 2003 הוא החודש שבסופו פרשה התובעת לפנסית זקנה מהקרן, ובסה"כ 39 שנים שנים ו-7 חודשים שהם 475 חודשים. כעולה מן הטבלה שבנספח ב' שיעור הקצבה לחודש ביטוח של מי שחודש הביטוח הראשון הרשום לזכותו הוא לפני חודש ספטמבר 79' ובוטח תקופה כוללת שעולה על 420 חודשים עומד על 0.1667% לחודש. מנגד, באשר לסך חודשי הביטוח של התובעת, היינו חודשים עבורם "קיבלה הקרן דמי גמולים בשל המבוטח, ובלבד שלא בוצעה משיכה כלשהי מדמי הגמולים", המדובר בתקופה של 24 שנים ו-9 חודשים החל מחודש אפריל 1979 ועד לחודש 12/03 ועד בכלל, ובסה"כ 297 חודשים. אי לכך לטענתה, בהתאם להוראות התקנון האחיד זכאית התובעת לפנסיה בשיעור של 49.51%, על פי החישוב שלהלן: 0.1667% X 297 חודשים = 49.51%. כמו כן בהיותה ילידת חודש יולי 1943 זוכתה התובעת בתוספת לקצבה בשיעור של 0.42% בגין דחיית הפרישה לאחר גיל הפרישה ובסה"כ זכאית התובעת לפי הוראות התקנון האחיד לשיעור קצבה של 49.93%, כפי שנקבע לה ומשולם לה בפעל. 17. דא עקא, שלטענת התובעת בסיכומיה, אין לקבל את פרשנותה זו של הנתבעת להוראות התקנון האחיד. וכך, לטענת התובעת, מהגדרת שיעור קצבת זקנה באחוזים נמצאנו למדים כי יש להכפיל את שיעור הקצבה לחודש ביטוח רגיל לפני החודש הקובע (10/03) בסך חודשי הביטוח של מבוטח בתקופה שקדמה לחודש הקובע. לטענתה, לא נאמר בהגדרה זו כי המכפלה היא בחודשי הביטוח הרשומים או שהיו רשומים לזכות המבוטח בקרן. אי לכך לשיטתה, בנקל אפשר היה לשער כי העדר המשפט "הרשומים או שהיו רשומים" מלמד על כך שבחודשי הביטוח שיבואו במנין, כלולים רק כאלה שרשומים לטובת המבוטח אצל הנתבעת ואין לקחת בחשבון תקופות קודמות בגינן משך המבוטח כספים או לא היה חבר בקרן, ובענייננו, רק התקופה שבין 79' ל-04' היא הצריכה לבוא בחשבון. יתרה מכך, לטענת התובעת בהגדרת "חודש הביטוח הראשון של המבוטח" אשר נזכרת בנספח ב' לתקנון האחיד, נאמר במפורש כי עסקינן בחודש הביטוח המוקדם מבין כל חודשי הביטוח שרשומים לזכות המבוטח בקרן, דהיינו גם כאן נפקד מההגדרה הביטוי "או שהיו רשומים". ודוק לשיטתה של התובעת, על מנת להוסיף עוד למבוכת הפרשנות, תמיהה היא על שום מה אין בהגדרת "תקופה כוללת של מבוטח" שבנספח ב' לתקנון כל התייחסות להגדרה "חודש הביטוח הראשון של המבוטח" המופיע בנספח זה. עוד מוסיפה התובעת כי כלל לא ברור על שום מה בהגדרת "חודש הביטוח הראשון של מבוטח" נכתב "שרשומים לזכות המבוטח בקרן" בעוד שבהגדרת "חודש ההצטרפות לראשונה של מבוטח הוסף - "או שהיו רשומים". מכל מקום לשיטתה של התובעת, הקורא מתקשה גם מתקשה לפרש תקנון זה אפילו הוא משפטן, קל וחומר הדיוט. לדבריה מתוך הגדרות התקנון האחיד לא ניתן להגיע לתוצאה הפרשנית אליה הגיעה הנתבעת, ומכל מקום אם תתקבל עמדת התובעת באשר לערפל האופף את תקנון הנתבעת והקושי לפרשו, כי אז יש ליתן להוראותיו פירוש המיטיב דווקא עם התובעת ולא עם הנתבעת. 18. אין בידינו לקבל את טענותיה אלו של התובעת, ונבאר. ראשית, אין בידינו לקבל את סברת התובעת לפיה הוראות התקנון האחיד אינן ברורות או אפופות ערפל. אם נתחקה "עקב בצד אגודל" אחר הוראות התקנון האחיד, נמצא למדים כי לא רק שהוראותיו אינן אפופות בערפל, אלא שהן מפורטות "ברחל בתך הקטנה", באופן שאינו מותיר מקום לספק באשר לדרך יישומן. וכך, על פי סעיף 82 (ב) לתקנון האחיד, מי שחודש הזכאות הראשון שלו לקצבה מהקרן הוא החודש הקובע או חודש מאוחר יותר יחולו לגביו הוראות התקנון כפי שיהיו מזמן לזמן, והן בלבד. כאמור, המועד הקובע הוגדר בפרק ההגדרות לתקנון האחיד כיום 1 באוקטובר 2003. בענייננו, אין חולק כי חודש הזכאות הראשון של התובעת לקצבה מהקרן (חודש ינואר 2004) מאוחר למועד הקובע, ועל כן חלות לגביה הוראות התקנון האחיד, "כפי שיהיו מזמן לזמן, והן בלבד". ובאשר לדרך חישוב הקצבה, הרי שכמו בתקנונים קודמים ואחרים של קרנות פנסיה ואף בהוראות חוק שירות המדינה גמלאות העוסקות בתשלום פנסיה תקציבית, קובעות הוראות התקנון האחיד כי שיעור הפנסיה המגיע לעובד המבוטח הוא מכפלת שיעור הקצבה לחודש במספר חודשי הביטוח של המבוטח. השינוי היחיד שמוסיף התקנון האחיד הוא אבחנה בין תקופת ביטוח שקדמה לחודש הקובע (10/03) לבין תקופת ביטוח שלאחר החודש הקובע לגביה נקבע לכלל המבוטחים שיעור קצבה אחיד הוא 0.1667% לחודש שהם 2% לשנה. ודוק, בכל הנוגע לתובעת שבנדון, אין להוראה זו נפקות ממשית, הן מן הטעם שהתקופה שלאחר החודש הקובע היא תקופה קצרה של 3 חודשים בלבד והן מן הטעם שבכל מקרה גם לגבי התקופה שקדמה לחודש הקובע זכאית התובעת לשיעור קיצבה חודשי של 0.1667%, כפי שיבואר להלן. מכל מקום, בכל הנוגע לנתון השני של המשוואה, היינו מספר חודשי הביטוח של המבוטח, קובע התקנון בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי חודש ביטוח הוא אחד שני אלה: או "חודש עבורו קיבלה הקרן דמי גמולים בשל המבוטח, ובלבד שלא בוצעה משיכה כלשהי מדמי הגמולים" או "חודש עבורו שילמה הקרן למבוטח קצבת נכות", ללמדך כי מספר החודשים שיבואו במנין לצורך חישוב שיעור הפנסיה הכולל הוא רק חודשים בגינם שולמו דמי גמולים בפעל, וזאת במובחן מחודשים בגינם לא שולמו דמי גמולים או שדמי הגמולים ששולמו בגינם נמשכו. עד כאן, ובכל הנוגע לחלק זה במשוואה אין כל אי בהירות בהוראות התקנון. ובאשר לנתון הראשון של המשוואה, היינו: שיעור הקצבה לחודש, הרי שלעניין זה כאמור מבחין התקנון האחיד בין שיעור הקצבה לחודש בגין תקופת ביטוח שקדמה לחודש הקובע (10/03) לבין שיעור הקצבה לחודש בגין תקופת ביטוח שלאחר החודש הקובע. בכל הנוגע לשיעור הקצבה לחודש בגין תקופת ביטוח שלאחר החודש הקובע, נקבע בתקנון, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי זה יעמוד על שיעור קבוע לכלל המבוטחים של 0.1667% לחודש דהיינו 2% לשנה. בכל הנוגע לשיעור הקצבה לחודש בגין תקופת ביטוח שלפני החודש הקובע, מבהיר התקנון בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי שיעור זה ייקבע לפי השיעור שנקבע בנספח ב' לתקנון, וזאת בהתאם לחודש הביטוח הראשון של המבוטח ואורך התקופה הכוללת שלו כהגדרתם בנספח ב'. הנה כי כן, בבואנו לחשב את שיעור הקצבה החודשית המגיעה למבוטח בגין תקופת ביטוח שקדמה לחודש הקובע, שומה עלינו לפנות לטבלה שבנספח ב', לאתר בחלק העמודות את חודש הביטוח הראשון של אותו מבוטח, לאתר בחלק השורות את מספר החודשים המהווים את אורך התקופה הכוללת של אותו מבוטח, ונקודת המפגש בין השניים מהווה את שיעור הקצבה החודשי המגיע לאותו מבוטח בגין תקופת הביטוח שקדמה לחודש הקובע. לא זו אף זו. על מנת להימנע מכל ערפול או ערפל בכל הנוגע לפרמטרים של "חודש הביטוח הראשון של המבוטח", ושל ה"תקופה הכוללת", הנקובים בטבלה, קובע נספח ב' לתקנון האחיד הגדרות ברורות ומפורטות של כל אחד מן הפרמטרים. וכך, המונח "חודש הביטוח הראשון של המבוטח" הוגדר בתור החודש המוקדם מבין כל חודשי הביטוח שרשומים לזכות המבוטח בקרן או בקרן או בקרן ותיקה אחרת שבהסדר. ואילו המונח "תקופה כוללת של מבוטח" הוגדרה כסך כל החודשים בתקופה שתחילתה בחודש ההצטרפות לראשונה של מבוטח לקרן וסיומה בהגיעו לגיל קצבת זקנה, כאשר הוראות נספח ב' לתקנון לא הותירו מקום לספק באשר להגדרת "חודש ההצטרפות לראשונה של מבוטח" וקבעו כי המדובר בחודש המוקדם מבין כל חודשי הביטוח שרשומים או שהיו רשומים לזכות המבוטח בקרן, או בקרן ותיקה אחרת, או החודש הראשון בו המבוטח החל לעבוד אצל מעביד שעל עובדיו חל הסדר פנסיה תקציבית או החודש המוקדם מבין כל החודשים עבורו קיבלה קופת גמל ממעבידו של המבוטח תשלומים בשלו או שעבורו שולמו למבוטח פיצויי פיטורים. במילים אחרות, במובחן מהגדרת "חודש הביטוח הראשון" המתייחסת לחודשי ביטוח בגינם שולמו דמי גמולים לקרן, הגדרת התקופה הכוללת לוקחת בחשבון את כלל תקופת העבודה האפשרית של המבוטח שיש לה זיקה לביטוח פנסיוני, כאשר שיעור הגמלה החודשי נגזר מן היחס שבין תקופת הביטוח בפעל לבין התקופה בה יכל היה המבוטח להיות מבוטח. 19. הנה כי כן הוראות התקנון האחיד לכשעצמן הינן ברורות ואינן מותירות מקום לספק בדבר דרך יישומן או פרשנותן. כפי שניתן להיווכח מהוראותיו, התקנון מבחין בצורה ברורה בין מספר חודשי הביטוח של המבוטח אשר ישמשו לצורך חישוב סך קצבתו, וקובע בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי יובאו בחשבון רק חודשים בגינם שולמו דמי גמולים בפעל, לבין דרך חישוב שיעור הקצבה החודשית, ואשר לגביה מפנה התקנון לטבלה שמבוססת על היחס שבין חודשי הביטוח בגינם שולמו דמי גמולים בפעל לבין כלל תקופת העבודה האפשרית לביטוח של המבוטח בה יכל המבוטח להיות מבוטח בפנסיה, וזאת בין אם במהלכה הופסקה החברות ובין אם במהלכה נמשכו כספים מן הקרן. אי לכך, אין בידינו לקבל את טענותיה של התובעת בכל הנוגע לערפל כביכול בדרך ניסוח התקנון. לא זו אף זו. כעולה מהוראותיו הברורות של התקנון, הנתבעת יישמה את הוראות התקנון ככתבן וכלשונן על נתוניה של התובעת שלא היו במחלוקת בין הצדדים, ועל כן לא מצאנו כל מתום באופן יישום הוראות התקנון האחיד על עניינה של התובעת. משכך הם פני הדברים אין לנו אלא לדחות את השגותיה של התובעת בכל הנוגע לדרך פרשנותה של הנתבעת את הוראות התקנון האחיד ויישומו על התובעת, מה גם שהתובעת אשר טוענת לערפול בהוראות התקנון אינה מציעה דרך פרשנות אחרת של הוראותיו, אשר לשיטתה יהא בה כדי להיטיב עימה, מעבר להעלאת תהיות באשר להוראותיו של התקנון. 20. ודוק, עיון מדוקדק בטענות התובעת בסיכומיה מעלה כי הלכה למעשה טענות אלו אינן מכוונות כלפי האופן בו יישמה הנתבעת את הוראות התקנון האחיד על עניינה של התובעת, אלא ואם בכלל מכוונות הן כנגד תוכנן של הוראות התקנון האחיד, אשר מבחינות בין תקופת הביטוח בפעל, לבין התקופה הכוללת בה הופסקה חברותו של העובד בקרן או נמשכו בגינה כספים מהקרן, לצורך חישוב הקצבה החודשית המגיעה לעובד. אם אלו הן אמנם השגותיה של התובעת ביחס להוראות התקנון האחיד, מן הראוי היה להעלותן מלכתחילה וזאת לא נעשה על ידי התובעת, גם לא לאחר שהנתבעת הבהירה במסגרת כתב ההגנה מטעמה וכתב ההגנה המתוקן מטעמה, בדיוק כיצד חישבה את זכויותיה של התובעת על פי התקנון האחיד. יחד עם זאת והגם שטענות אלו לא נטענו במפורש על ידי התובעת, לא נשלים מלאכתנו אם לא נייחד מספר מילים אף לטענה זו שכאמור לא נטענה על ידי התובעת במפורש. 21. וכך, חישוב שיעור הקצבה החודשית כנגזרת של היחס שבין הותק הפנסיוני המזכה בפעל לבין שנות החברות הכוללת בקרן פנסיה (בין אם חלה בהן הפסקה ובין אם נמשכו כספים בגינן) אינה ייחודית לתקנון האחיד דווקא, אלא היא היתה מוכרת גם בתקנוניהם של קרנות הפנסיה הותיקות בטרם הוחל עליהן התקנון האחיד (ראה לעניין זה: סעיף 25 לתקנון מבטחים הותיקה ואף סעיפים 29-30 להלכות הגמלאות של הנתבעת). כעולה מתקנוני הקרנות הותיקות שקדמו לתקנון האחיד, ובכלל זה תקנון הנתבעת שבנדון, נוסחת חישוב שיעור הגימלה מורכבת ממספר פרמטרים: האחד - לוח הפנסיה אשר קובע את שיעורי פנסית הזיקנה בשיעורים מדורגים מבוססים על תקופות החברות של כל חבר ומועדי הצטרפות השונים לקרן, כאשר לוחות אלו איפשרו צבירה של יותר מ 2% לשנה במקרים מסויימים אך זאת רק לגבי מבוטחים שהצטרפו לקרן עד שנת 1984, אם התקופה שממועד הצטרפותם לראשונה לקרן ועד מועד פרישתם היתה קצרה מ- 35 שנה. השני - הותק הפנסיוני המזכה על פי התקופה שבה הופרשו בפעל דמי גמולים. והשלישי - שנות החברות הכוללת באותה קרן או בקרן פנסיה ותיקה אחרת, בין אם חלה הפסקה בביטוח ובין אם נמשכו כספים בגין חלק מן התקופה. לפי נוסחת החישוב הנ"ל, איבחנו הקרנות על פי תקנוניהן הקודמים בין מבוטחים שלא יכולים היו לצבור זכויות פנסיה מירביות, לבין מבוטחים שיכולים היו לצבור זכויות בקרן במשך 35 שנה אך בחרו שלא לעשות כן, תוך מתן עדיפות לראשונים. 22. כמו בענייננו, גם בשעתו היו שסברו כי דרך חישוב זו פוגעת במבוטח הבודד אשר משך התקופה הכוללת שלו גדול יותר מאשר התקופה המזכה בפעל. וכך, בדב"ע מד/4-6 פוזמנטיר ז'ניצה - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע טז, 249 (להלן - פרשת פוזמנטיר), נדון עניינה של המערערת, אשר עבדה כמורה מחודש ספטמבר 1960 עד לחודש אוגוסט 1980 במקומות עבודה שונים. בגין התקופה שבין השנים 1961 ועד 1968 בהן עבדה בשירות המדינה, לא הועברו למבטחים תשלומים בגין המערערת. בין שאר טענותיה טענה המערערת באותו עניין, כי לצורך חישוב שיעור גימלתה, אין להביא בחשבון את התקופה בגינה לא שולמו עבורה דמי ביטוח, כך ששיעור גימלתה יחושב לפי 44.51% אחוזי משרה וותקה יהיה 13 שנים (לא כולל אותן 7 שנים בהם לא הועברו בגינה דמי גמולים). לטענתה של המערערת באותו מקרה, מהגדרת המושג "תקופה כוללת" בתקנות אין ללמוד שיש לכלול בה אף תקופות בהן לא היתה מבוטחת כלל. בית הדין הארצי דחה את טענתה זו של המערערת, ולשאלה האם יש להביא בחשבון חישוב שיעור הפנסיה של המערערת, גם את התקופה בגינה לא שולמו דמי ביטוח, השיב בחיוב. בית הדין הפנה לשיטת החישוב העולה מן התקנות כדלקמן: "עינינו הרואות - נקודת המוצא בתקנות היא חישוב מן היום הראשון שבו הצטרף החבר לקרן ונרשמה לזכותו פנסיה מזכה, וזאת בגין "התקופה הכוללת", דהיינו ממועד ההצטרפות לראשונה לקרן ועד ליום הזכאות לפנסיה". בית הדין הארצי הבהיר, כי את התקנות יש לקרוא כשלמות, והעובדה שפיסקה כל שהיא בתקנות כשלעצמה, עשויה להביא למסקנה שונה, אינה יכולה להביא לשינוי התוצאה, הנובעת מקריאת התקנות כשלמות. בית הדין קבע כי, מתוך בחינת ההגדרה של לוח הפנסיה ושאר הוראות תקנה 25 עולה כי: "שיטת החישוב בה נוקטת מבטחים מתיישבת אף עם מטרת מתקיני התקנות כאמור (סעיף 2 (ג) לחלק I) שיעור הפנסיה בגין עשר שנות החברות הראשונות במבטחים גבוה מאשר בגין עשר השנים שלאחריהן. המטרה במתן הענקה חריגה זו, מבלי שתחייב תוספת דמי ביטוח, היא להעניק פנסיה גבוהה יותר לאלה שהצטרפו לקרן בגיל מבוגר יחסית, ולא למי ששולמו בגינו דמי ביטוח תקופה קצרה יחסית, אף כי התקופה מיום שהצטרף לראשונה לקרן ועד ליום הזכות לפנסיה הייתה ארוכה בהרבה". הנה כי כן, בית הדין הארצי מצא כי העיקרון של הענקת שיעורי פנסיה גבוהים יותר רק למי שהצטרף בגיל מאוחר, עולה בקנה אחד עם הרציונאל של קרן פנסיה הדדית, וכפעל יוצא מכך, חישוב שיעור הפנסיה בהסתמך על לוח הפנסיה המגלם עקרון זה, בצד התחשבות במועד ההצטרפות הראשון לקרן למול הותק הפנסיוני המזכה, מהווה איזון ראוי בין כלל האינטרסים של כלל החברים השונים, וזאת להבדיל מן האינטרס של החבר הבודד המנהל חשבון אישי בקופת גמל או ביטוח מנהלים. על הלכה זו חזר בית הדין הארצי לעבודה מאז בשורה של פסקי דין שדנו בהוראותיהם של תקנוני הפנסיה הותיקות שקדמו לתקנון האחיד [ראה: דב"ע נז/6-6 "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - אהרון ינטיס, ; ע"ע 1295/04 רזי - מבטחים (פסה"ד מיום 20/2/05); ע"ע 407/05 שמואל לם - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (פסה"ד מיום 21/6/06); ע"ע 1390/04 קרן מקפת מרכז לפנסיה ולתגמולים א.ש. בע"מ - מלכה ניצן (פסה"ד מיום 3/4/06) עתירה לבג"ץ תלויה ועומדת: בג"ץ 4328/06; בש"א 499/06 נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ (בניהול מיוחד) - יוסף ‏שטיינמן , (פסה"ד מיום 18/2/09)]. 23. ולענייננו, עיון בהוראות התקנון האחיד ובנספח ב' לו מעלה כי התקנון האחיד, אימץ הלכה למעשה את אותם עקרונות חישוב לפיהן פנסית הזקנה מושפעת, מהגדרת 'התקופה הכוללת' המביאה בחשבון את מלוא התקופה שעד למועד הפרישה של העובד לרבות תקופות בגינן לא שולמו דמי גמולים או שגינן נמשכו כספים, ומהגדרת הותק הפנסיוני המזכה המביאה בחשבון רק תקופות שבעבורן שולמו דמי גמולים לקרן בהתאם לתקנות, כאשר על פי הטבלה שבנספח ב' נשמר העיקרון לפיו מבוטחים ככל יזכו לפנסיה של 2% לשנה, כאשר רק מבוטחים שהצטרפו לאחר שנת 84' ולא יכולים לצבור זכויות פנסיה מירביות, יזכו לשיעורי גמלה גבוהים יותר. כמבואר לעיל, עקרון חישוב זה הוכר בפסיקה כמהווה איזון ראוי בין כלל האינטרסים של כלל החברים השונים בקרנות הפנסיה ההדדיות, ועל כן ישים וראוי הוא אף לעניין התקנון האחיד שביסודו אותם עקרונות של ערבות הדדית ושוויון שהיו רלוונטיים לקרנות הותיקות בטרם הוחל עליהן התקנון האחיד. ואמנם, לעניין זה ובהסתמך על פסיקתו העקבית של בית הדין הארצי כמבואר לעיל, החילו בתי הדין האזוריים את אותה הלכה ואת אותו רציונאל גם על הוראות התקנון האחיד [ראה: עב (ת"א) 007086/03 אפרים יצחקי - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (פסה"ד מיום 4/4/05); עב (נצ') 1944/05 אברהם אילת - מבטחים אגף הפנסיה (פסה"ד מיום 30/10/06)], ואף אנו רואים לנכון להחילה בענייננו. 24. סיכומם של דברים. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אין לנו אלא לדחות את השגותיה של התובעת בכל הנוגע לדרך פרשנותה של הנתבעת את הוראות התקנון האחיד ויישומו על התובעת, כמו גם את השגותיה של התובעת, אשר נטענו בחצי פה כנגד תוכנן של הוראות התקנון האחיד. משזו קביעתנו באשר לדרך היישום הנכונה של הוראות התקנון האחיד על עניינה של התובעת, נפנה להלן לדון בתביעתה החלופית של התובעת כנגד הנתבעת, לפצותה בגין הפער שבין שיעור קצבת הזקנה שננקבה במכתב הנתבעת מיום 27/12/00 לבין קצבת הזקנה לה היא זכאית על פי התקנון האחיד. האם התובעת זכאית לפיצוי מהנתבעת בגין הפער שבין שיעור קצבת הזקנה שננקבה במכתב הנתבעת מיום 27/12/00 לבין קצבת הזקנה לה היא זכאית על פי התקנון האחיד. 25. כאמור, לא היה חולק בין הצדדים שביום 17/12/00 פנתה התובעת אל הנתבעת כדי לברר מה יהיה שיעור הפנסיה שתקבל עם פרישתה לפנסית זיקנה וחתמה לצורך כך על תצהיר ובו הפרטים הרלוונטיים לצורך חישוב הפנסיה (ראה: נספח נת/1 לתצהיר הנתבעת). אף אין חולק בין הצדדים כי ביום 27/12/00 השיבה הנתבעת לתובעת על פנייתה הנ"ל, ולפיה בהסתמך על התצהיר ששלחה, יחושבו אחוזי הפנסיה שלה לפי סעיף 29 ל"הלכות הגימלאות" הוא התקנון שחל על יחסי הצדדים נכון לאותו מועד ואשר על פיו תהיה זכאית לפנסית זקנה בשיעור של 60.17% (כולל 0.42% בגין 5 חודשי עבודה מעבר לגיל הפרישה). בסמוך לאחר מועד זה, ביום 21/1/01 חתמה התובעת על הסדר עם מעסיקה - בנק הפועלים בדבר הסכמתה לצאת לפרישה מוקדמת אשר לפיו שילם הבנק לתובעת פנסיה מוקדמת עד הגיעה לגיל פרישת זקנה - 60 והמשיך לבצע הפרשות וניכויים לנתבעת בגין דמי גמולים עבור התובעת עד הגיעה של התובעת לגיל פרישת זקנה. לכשהגיע מועד תשלום פנסית הזקנה מהנתבעת, התברר כי שיעור הפנסיה המשולם לתובעת עומד על 49.93% בלבד. 26. לטענת התובעת, במערכת היחסים שבינה לבין הנתבעת, חלה על הנתבעת כקופת גמל חובת גילוי מוגברת כלפי התובעת, לרבות גילוי יזום של תניות פטור. לעניין זה מפנה התובעת לפסק הדין בעניין ע"ע 1341/01 רפפורט - מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע לח 630, (להלן - פרשת רפופורט) ולפסק הדין בעניין ע"ע 600026/97 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - מרק פיורסט, פד"ע לט 831. לטענתה, הנתבעת לא טרחה לסייג את האישור מיום 27/12/00 בכל סייג שהוא לרבות לא בסייג לפיו האמור בו מתייחס לתקנון החל על יחסי הצדדים נכון לאותו מועד וכי יכול לחול שינוי בתקנון. מוסיפה התובעת וטוענת, כי לא רק שבמועד פרישתה מעבודתה בבנק בגיל 57 וחצי היא יכלה להמשיך לעבוד עוד שנתיים וחצי ולהשתכר משכורת מלאה במקום בפנסיה המוקדמת שקיבלה מן הבנק, אלא שיכלה לעשות שימוש בזכותה לפי חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד, ולעבוד עד גיל 65, כך שהיתה צוברת עוד 10% פנסיה. דא עקא שלטענתה, בהסתמך על מצג הנתבעת לפיו תהיה זכאית לפנסית זקנה בשיעור של 60.17% עם הגיעה לגיל פרישת זקנה, היא נתנה את הסכמתה לפרישה מוקדמת מעבודתה בבנק, ובכך (כפוף לקביעה כי שיעור הפנסיה המגיע לה על פי התקנון האחיד הוא 49.93%) שינתה היא את מצבה לרעה, בצורה שאינה ניתנת לתיקון. אי לכך לטענתה, מחמת עקרון ההסתמכות וחובת הזהירות המוגברת החלה על הנתבעת, אין להתיר לנתבעת לסגת ממצג זה ויש לחייבה לשלם לתובעת פנסית זקנה בשיעור של 60.17%. לחילופין, טוענת התובעת כי כתוצאה ממעשיה ו/או מחדליה של הנתבעת, נגרם לה נזק כספי בשווי הפער שבין שווים של 60.17% פנסיה לבין שווים של 49.93% פנסיה המשולמים לה בפעל בסך כולל של 81,594 ₪, ועל כן עותרת היא לחיוב הנתבעת הסכום זה. 27. אין בידינו לקבל את טענותיה אלו של התובעת, ונבאר טעמינו להלן. הלכה פסוקה מימים ימימה שאין מהרהרים אחריה עוד קובעת כי זכויות העמית בקרנות הפנסיה מתגבשות על פי תקנון הקרן שהיה בתוקף בעת הפרישה, היינו ביום שבו מתגבשת הזכות לגמלה [ראה: דב"ע שנ/3-60 עמיקם ברקן ואח' - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, פד"ע כב 258; בג"צ 7691/95 שגיא ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד נב(5) 577; ע"ע 600013/96 אברהם ליבוביץ - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, ]. בענייננו אין חולק כי במועד פנייתה של התובעת אל הנתבעת ביום 17/12/00 ואף במועד תשובתה של הנתבעת לתובעת מיום 27/10/00 חלו על יחסי הצדדים הוראות "הלכות הגמלאות" הוא תקנון הנתבעת נכון לאותו מועד. לא זו אף זו. אף אין חולק בין הצדדים כי התחשיב שמסרה הנתבעת לתובעת במועד זה לפיו שיעורי הפנסיה שיגיעו לה בעת פרישתה לפנית זקנה מהנתבעת יעמוד על 60.17% שיקף נכון את הוראות "הלכות הגמלאות" שחלו על יחסי הצדדים נכון לאותו מועד. הנה כי כן, כאשר התבקשה הנתבעת על ידי התובעת למסור לה מה יהיה שיעור הפנסיה שיגיע לה במועד עתידי, הוא מועד פרישתה לגמלאות בסוף שנת 2003, היא מסרה לה מידע נכון המבוסס על הוראות תקנון הפנסיה שחל על יחסי הצדדים נכון לאותו מועד. 28. דא עקא שבינתיים, ביום 1/10/03 נכנס לתוקף התקנון האחיד שהוחל מכח חוק על כלל קרנות הפנסיה הותיקות הגרעוניות ובכלל זה על הנתבעת, ואשר על פיו שונו חלק מן ההוראות לחישוב הזכאות לפנסיה בקרנות הותיקות. כפי שקבענו לעיל, על פי הוראות התקנון האחיד שיעור הפנסיה המגיע לתובעת עומד על 49.93% בלבד. משפרשה התובעת לפנסית זקנה ביום 1/1/04 אין זאת אלא שבהתאם להלכה הפסוקה מימים ימימה וכאמור אף בהתאם להוראות התקנון האחיד עצמו, יש להחיל עליה את הוראות התקנון האחיד שהוא התקנון החל על יחסי הצדדים במועד התגבשות זכותה של התובעת לפנסית זקנה. הנה כי כן, עד כה ניתן לקבוע כי הנתבעת מסרה לתובעת מידע מדויק על פי התקנון היחיד שהיה קיים נכון למועד פנייתה של התובעת אליה ומנגד, חישבה את זכויותיה של התובעת בהתאם לתקנון המחייב במועד פרישתה. 29. אלא שכאמור לעניין זה טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה את חובת הגילוי המוגברת החלה עליה כלפיה, לרבות גילוי יזום של תניות פטור, ועל כן, ותוך הסתמכותה על פסק הדין בפרשת רפופורט לעיל, עותרת לחייב את הנתבעת בתשלום הפניסה המלאה או לחילופין בפיצוי בגובה הנזק שנגרם לה לטענתה. נפנה להלן לדון בטענותיה אלו של התובעת ותחילה לטענה בדבר הפרת חובת הגילוי המוגברת. 30. אכן, בפרשת רפופורט לעיל, הגדיר בית הדין הארצי בצורה מקיפה את חובת הגילוי הנאות החלה על קרן פנסיה ביחסיה עם מבוטחיה, מכח החוזה החל בינה לבין מבוטחיה. באותו מקרה נדון עניינה של המערערת, מורה בבית ספר תיכון, אשר היתה מבוטחת בקרן הפנסיה מתחילת עבודתה בשנת 1979. בשנים 1998-1997 שהתה המערערת בשנת חופשה ללא תשלום (להלן - חל"ת), ובשנת 1999 חזרה ללמד בבית הספר לאחר שנת החל"ת. עם שובה התברר לה שמעבידתה לא העבירה הפרשות למבטחים בתקופת החל"ת, הגם ששנה קודם לכן שהתה המערערת תקופה של שנה בהשתלמות, וקרן ההשתלמות המשיכה להפריש עבור המערערת את הדרוש למבטחים. אי לכך ביום 31/1/00 חתמה המערערת על הסכם עם מבטחים בדבר רציפות זכויות. המערערת שילמה את כל הסכומים שבפיגור בגין תקופת החל"ת. ביום 15/3/00 הגישה המערערת בקשה לתשלום פנסיית נכות, ואו אז הודיעה לה מבטחים כי עקב ההפסקה בתשלום דמי החבר למבטחים בתקופת החל"ת אין היא זכאית לפנסיית נכות, וזאת למרות שרכשה זכויות לצורך רציפות. תביעת המערערת כנגד מבטחים לועדת הערעורים ולבית הדין האזורי, נדחתה בעיקר בנימוק כי אין למצוא בתקנות קופת הגמל, הוראה המחייבת את קופת הגמל לשלוח הודעה לחבר על הנזקים שיגרמו לו עקב הפסקת התשלומים. המערערת ערערה לבית הדין הארצי וערעורה נתקבל. 31. בית הדין הארצי קבע כי מבטחים נהגה שלא כדין כאשר לא הודיעה למערערת במועד על כך שהופסקו ההפרשות בגינה ושעל כן זכויותיה עלולות להפגע, וחייב את מבטחים לשאת בתוצאות המחדל ולשלם למערערת את כל התנאים כאילו לא הופסקו התשלומים בגינה. בהסתמכו על הוראות סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים), קבע בית הדין הארצי כי חובת הגילוי שבסעיף 15 לחוק החוזים כפופה לעקרון תום הלב ולו מן הטעם שהעובדות ש"לפי נוהג או לפי הנסיבות" על צד לגלותן לצד השני, הן אותן עובדות ונסיבות המחייבות גילוי מכוח חובת תום הלב. בית הדין הארצי עמד על כך שאין המדובר בחובה שהיא זהה בכל מקרה ובכל חוזה אלא תלויה בדין, בנוהג ובנסיבות המיוחדות לכל סוג של יחסים. לגופם של דברים, הקיש בית הדין לגבי חובת הגילוי המוגבר החלה על קרן פנסיה לרבות גילוי יזום, מחובת הגילוי המוגבר החלה על חברות ביטוח ועל בנקים ביחסיהם עם לקוחותיהם. בסופו של יום, ובהתייחס לנסיבות המקרה שהונחו בפניו באותו עניין, קבע בית הדין הארצי, כי הסתמכות גוף פיננסי דוגמת הנתבעת על תניות פטור מבלי לידע במפורש את המבוטח על כך שהוא עלול להפגע, היא התנהגות שלא בתום לב בקיום החוזה. באותו מקרה, קבע בית הדין, כי לא רק שמבטחים לא הודיעה למערערת שם כי ההפרשות בגינה הופסקו ועליה להמשיך ולהפריש כספים אם היא מבקשת לשמור על זכויותיה, אלא שהמערערת הוטעתה פעם נוספת משפנתה לשלם את הסכומים שלא שולמו במועד וחתמה על הסכם רציפות זכויות, אך לא נמסר לה כי אין בכך כדי להחזיר את המצב לקדמותו, ככל שהדברים נוגעים לפנסית נכות. משכך, חייב בית הדין הארצי את מבטחים בתשלום פנסית הנכות למערערת דשם. 32. הגם שהעקרונות שנקבעו בפרשת רפופורט באשר להיקף חובת הגילוי היזומה החלה על הנתבעת ישימים ומחייבים הם אף לענייננו, הרי שמבחינת נסיבות המקרה ויישום ההלכה הנ"ל על ענייננו, יש הבדל תהומי בין שני המקרים. כך, בפרשת רפופורט היה זה מחדלה מלכתחילה של קרן הפנסיה מליידע את המערערת מבעוד מועד על הפסקת התשלומים בגינה, שהוא שיצר את הנזק של אובדן הזכויות לפנסית נכות אותו ביקשה המערערת לאכוף, ועל כן קבע בית הדין כי חובת הגילוי, כוללת בחובה גם חובת גילוי יזום של תניות פטור. לא כך הם פני הדברים בענייננו. בענייננו וכמבואר לעיל, הנתבעת מסרה לתובעת מידע מדויק ונכון לבקשתה, על פי התקנון היחיד שהיה קיים נכון למועד פנייתה של התובעת אליה, ולא הסתירה ממנה דבר. בכל הכבוד, בשנת 2000 לא יכלה הנתבעת לצפות כי כעבור שלוש שנים יכפה עליה באמצעות חוק תקנון אחר שישנה בצורה כה דרמטית את זכויותיהם של חבריה. 33. אלא שלעניין זה מלינה התובעת על כך שהנתבעת, לא טרחה לסייג את הודעתה מיום 27/12/00 בסייג לפיו נתונים אלו הם הנתונים הנכונים על פי התקנון נכון לאותו מועד וכי יכול שיחול בהם שינוי. אין בידינו לקבל את טענתה זו של התובעת. ראשית, עיון בדוחות השנתיים שנשלחו לתובעת מדי שנה על ידי הנתבעת (ראה: נספחים נת/13 - נת/16 לתצהיר הנתבעת) מעלה כי לדוחות אלו צורפו דברי הסבר במסגרתם הובהר כי זכויות החבר בקרן נקבעות לפי הוראות התקנון כפי שיהיו בתוקף במועד הפרישה לגמלאות, כך שהתובעת ידעה או למצער היה עליה לדעת כי זכויותיה לפנסיה יתגבשו בעת פרישתה ועל פי התקנון שיהיה בתוקף באותו מועד. יתרה מכך וכפי שבואר לעיל, הלכה פסוקה מימים ימימה שאין מהרהרים אחריה עוד היא שזכויות עמית בקרנות הפנסיה מתגבשות על פי תקנון הקרן שבתוקף בעת הפרישה, כך שגם מטעם זה מוחזקת התובעת בבחינת מי שהיה עליה לדעת כי זכויותיה ייקבעו לפי התקנון שיהיה בתוקף במועד הפרישה לפנסית זקנה. אלא שבכך לא סגי. והעיקר לענייננו הוא שטענה זו של התובעת כוחה יפה בבחינת "חוכמה שלאחר מעשה", עת יודעים אנו כיום, כי החלת התקנון האחיד שמטרתו היתה "לטפל בגירעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות ולהביאן לאיזון אקטוארי באמצעות שינויים בזכויות ובחובות של העמיתים...", הביא לשינוי כה משמעותי בזכויות החברים בקרנות הפנסיה הותיקות בכלל ולא רק בנתבעת, ואולם, השאלה האמיתית אותה יש לשאול היא האם המידע לפיו הנתונים שנמסרו במכתב מיום 27/12/00 מבוססים על התקנון הקיים נכון לאותו מועד וכי יכול שיחול שינוי בתקנון - היה בו בפני עצמו כדי להשפיע על החלטתה של התובעת אם לפרוש לפנסיה מוקדמת, אם לאו נכון לחודש 12/00. בכל הכבוד, מידע זה בפני עצמו (ואשר כמבואר לעיל, ממילא מוחזקת התובעת כמי שהיה עליה לדעת אותו), לא היה בו כדי להועיל לתובעת נכון לאותו מועד. המידע שיכול היה להיות רלוונטי לעניינה של התובעת באותו מועד היה זה לפיו כתוצאה מהחלת התקנון האחיד, תיגרע הפנסיה שלה בשיעור של כ-10%. מידע זה בכל הכבוד לא היה ולא יכול היה להיות בידי הנתבעת במועד מסירת המכתב מיום 27/12/00 ועל כן לא יכלה למוסרו לתובעת באותו מועד. 34. הנה כי כן, אין ענייננו דומה כלל ועיקר לפרשת רפופורט לעיל. בענייננו על פני הדברים לא הוכח כי הנתבעת הפרה את חובת הגילוי, לרבות הגילוי היזום ביחסיה עם התובעת, ועל כן וכבר מטעם זה דין תביעתה של התובעת ברכיב זה לכתב התביעה - להדחות. למעלה מן הצריך נוסיף, כי בכל מקרה ה"נזק" לו טוענת התובעת, היינו הפער בין 60.17% קצבה ל- 49.93% קצבה, נוצר כתוצאה מהחלת אותו תקנון אחיד על כלל קרנות הפנסיה ומבוטחיהן, ובמובן זה לא שונה עניינה של התובעת מעניינם של מבוטחים אחרים בנתבעת או בקרנות פנסיה אחרות שהמשיכו בעבודתם כרגיל, פרשו לאחר ה- 1/10/03 ואז "גילו" כי שיעור הפנסיה שלהם נפגע בצורה ניכרת כתוצאה מהחלת הוראות התקנון האחיד. 35. סיכומם של דברים. אשר על כן ולאור האמור לעיל, אין לנו אלא לדחות אף את תביעתה זו של התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום פנסית זקנה לתובעת בשיעור 60.17% או לחילופין בתשלום פיצוי כספי בשווי הפער שבין שווים של 60.17% פנסיה לבין שווים של 49.93%. משזו קביעתנו, איננו נדרשים למחלוקות הנוספות שבין הצדדים באשר לשאלה האם ידעה הנתבעת כי בכוונת התובעת לפרוש לפנסיה מוקדמת, אם לאו, ובאשר לטענת הנתבעת לפיה ממילא פוצתה התובעת על ידי הבנק במסגרת הסדר הפרישה בגין שווי ה"נזק" נשוא התביעה שבנדון. 36. סוף דבר. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל בפסק דיננו, תביעת התובעת כנגד הנתבעת על שני ראשיה - נדחית. בנסיבות העניין ובהינתן כי המדובר בתביעה למימוש זכות פנסיונית - איננו עושים צו להוצאות.פנסיה