קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חריגה מתקן משרה: 1. עניינה של התביעה שלפנינו הינה טענתו של התובע (להלן: "התובע") כי במסגרת עבודתו במשרד העבודה והרווחה (להלן: "המשרד"), הוא מילא בפועל תפקיד החורג מזה שהוגדר באופן רשמי בתקן משרתו ובכיר ממנו, וכי על המדינה (להלן: "הנתבעת") לשלם לו שכר לפי דרגה א' בסולם העובדים הסוציאליים (להלן: "הסולם"), וזאת מיום מינויו לתפקיד מנהל בפועל של המחלקה לתכנון מדיניות במשרד הרווחה בשנת 2004, או, לחלופין, לשלם לו שכר לפי דרגה ב' בדירוג מיום מינויו לתפקיד, ושכר לפי דרגה א' מיום שזכה במכרז ומילא את התפקיד באופן רשמי (בשנת 2007, לאחר שהתביעה כבר הוגשה). לדברי התובע, מצב עניינים זה מפלה אותו ביחס לעובדים בכירים במשרד. כן טוען התובע כי המשרד חולק עמו את עמדתו לפיה נוצר עיוות בתנאי העסקתו. 2. הנתבעת, מנגד, טוענת כי מתחילת העסקתו של התובע כעובד מדינה הוא הועסק במשרה בהתאם לזכייתו במכרז אליו ניגש, שמתח הדרגות בה הינו ג'-ה' בדירוג העובדים הסוציאליים; התובע לא הועסק בשירות המדינה בכל מסגרת של משרת תקן אחרת, לא הוענק לו מעולם מינוי בפועל לתפקיד של מנהל המחלקה לתכנון מדיניות במסגרת האגף למחקר במשרד, ושבטענותיו בדבר הבטחות והסכמות מחייבות מצד גורמים במשרד לשנות את תקן משרתו והתנאים הנלווים אליה אין ממש. 3. רשימת המוסכמות והפלוגתאות כללה מספר עניינים נוספים, ובהם בקשתו של התובע לקבל סעד הצהרתי לפיו הוא ממלא תפקיד של מנהל שירות; טענתו של התובע כי בעת שהתקבל כעובד מן המניין הוא "הורד בדרגתו" מדרגה ב' בדירוג, שלפיה שולמה משכורתו קודם לכן מחברת כוח אדם, לדרגה ג', תוך כדי שהובטח לו כי הוא יועלה בחזרה לדרגה ב'. עניינים אלה נזנחו ע"י התובע בסיכומיו ועל כן נימנע מלהכריע בהם, ונצמצם את הכרעתנו לשאלות שלהן משמעות אופרטיבית. 4. ואלו העובדות הרלבנטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות, כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדויותיהם: א. התובע החל את עבודתו במשרד בשנת 1996, לאחר שזכה במכרז פומבי מס' 483/96 למשרה של מרכז (תכנון שירותים ילד ונוער). בתפקיד זה זכה התובע לדרגה ג' בסולם, שהיא הדרגה הגבוהה ביותר במתח הדרגות בתפקיד זה. ב. התובע הועסק קודם לכן בתפקידים שונים במשרד הרווחה ע"י חברות כוח אדם, החל משנת 1991. ג. במשך רוב הזמן שבו עבד התובע במסגרת חברות כוח אדם, הוא זכה לדרגה ג' בסולם. בתפקידו האחרון במסגרת חברת אורטל, שהגדרתו הייתה זהה לתפקיד בו כיהן כעובד מדינה מן המניין כאמור בסעיף א', זכה התובע לדרגת שכר ב'. כך עולה מהסכם שנחתם בין החברה לבין התובע ביום 24.8.95 (נ'3). ד. במהלך השנים 1997 ו-1998 פנה מנהל השירות לילד ולנוער במשרד, מר מוטי וינטר, שהיה, באותה עת, הממונה הישיר על התובע, אל גורמים שונים בהנהלת המשרד, בבקשה לאשר לתובע דרגה ב' כדרגה אישית. זאת, לאור היותו בעל תואר שלישי ועובד מסור ומצטיין (כך מר וינטר). כן ביקש מר וינטר כי הגדרת התפקיד ודרישות המשרה ישונו, כך שהיא תתוקנן ברמה גבוהה יותר ומתח הדרגות בה יורחב. זאת, משום שתיאור המשרה, כפי שהוגדר בעת שהתובע החל לעבוד בה, כלל משימות הנוגעות לתכנון בלבד, בעוד שבפועל התפקיד כולל בתוכו תחומי אחריות נרחבים יותר. ה. בתגובה לפניותיו של מר וינטר, השיבה הגב' מרים סולמני מאמרכלות המשרד כי עובד סוציאלי בשיא התקן אינו זכאי לדרגה אישית, ועל כן לא ניתן להעניק לו דרגה הגבוהה מדרגה ג' בסולם (נספח 5 לכתב ההגנה). ו. בשנת 2004 עבר התובע לעבוד באגף למחקר ולתכנון אסטרטגי במשרד, וזאת בהוראת המנכ"ל החדש שמונה למשרד, פרופ' דוב גולדברגר, ובהסכמת התובע. מעבר זה היה חלק ממהלך שינוי ארגוני שעבר המשרד. ז. בעת שעבר התובע לאגף החדש, עבר עמו התקן אותו אייש בשירות לילד ולנוער, והוא אף המשיך לעסוק במטלות הקשורות לשירות לילד ולנוער. ח. ביום 20/7/06 (לאחר הגשת כתב התביעה זה) הודיעה הגב' סולמני לתובע כי תואר משרתו שונה ל:"מרכז (תכנון שירותי רווחה)". רמת המשרה נשארה ללא שינוי (נספח 10 לכתב ההגנה). ט. משזכה התובע, בשנת 2007, במכרז שפורסם לאיוש המשרה אותה הוא ממלא כעת, שמתח הדרגות בה הוגדר ג'-א' בסולם, הוא דורג בדרגה ב'. 5. ואלו הן טענות התובע: התובע טוען כי דירוגו, לאורך רוב שנות עבודתו במשרד, בדרגה ג' בסולם, אינו תואם את עבודתו בפועל, כמו גם את ההבטחות שניתנו לו מפי הממונים עליו לאורך שנות עבודתו במשרד, מקפח אותו ומפלה אותו לרעה לעומת עובדים אחרים הממלאים תפקידים מקבילים במשרד. 6. לטענת התובע אופי עבודתו מאז שזכה במכרז לתפקיד אותו הוא ממלא כעת אינו שונה מזה שמילא מאז שנת 2004, ועל כן הוא זכאי לקבל, למפרע, את אותם התנאים שהוא מקבל היום עבור עבודתו מאז. 7. על כן, דורש התובע כי הוא יוגדר כממלא תפקיד של מנהל שירות, וכי ידורג בדרגה א' בסולם ויזכה לתנאים הנלווים לדרגה כזו, וזאת מיום מינויו לתפקיד מנהל בפועל של המחלקה לתכנון מדיניות במשרד. לחלופין, מבקש התובע מבית הדין לקבוע כי הוא זכאי לדרגה ב' משנת 2004 ולדרגה א' מעת שקיבל מינוי רשמי בשנת 2007. 8. ואלו הן טענות הנתבעת: הנתבעת טוענת כי טענתו של התובע, לפיה הוא מונה בפועל בשנת 2004 למשרה אותה הוא מאייש כיום אינה נכונה. לטענתה, משרה זו לא הייתה קיימת כלל בעת שעבר התובע מן השירות לילד ולנוער לאגף התכנון במשרד, וכי רק לאחר שהושלם תהליך הרה-אורגניזציה במשרד, בשנת 2007, המשרה הוגדרה ותוקננה כפי שהיא היום. אי לכך, אין להכיר בזכויות המגיעות לתובע עבור עבודתו במשרה שכלל לא הייתה קיימת. 9. כן טוענת הנתבעת, כי גם לו הייתה טענתו של הנתבע בדבר איושו את המשרה בפועל כבר משנת 2004 נכונה, הרי שאין הדבר מקנה לו זכויות ושכר הגבוהים מאלה הקבועים בתקן המשרה. התובע מבסס את טענותיו ודרישותיו על תחושתו כי הוא ממלא תפקיד חשוב יותר מזה שבהגדרת משרתו, ועל כן ראוי לתנאים עדיפים. לטענת הנתבעת, תקנון המשרות בשירות המדינה ושיבוץ העובדים אליהן הינו בגדר פררוגטיבה ניהולית של נציבות שירות המדינה, ואינה מסורה לשיקול דעתו של כל עובד ועובד. לא כל שכן כשהעובד יודע על כך שהגדרת המשרה ודירוגה כפופים לשיקול הדעת של הנתבעת, כפי שהתובע אכן ידע. 10. באשר לדרישתו של העובד להיות מדורג בדרגה' א בסולם משנת 2004, או, למצער, משנת 2007, טוענת הנתבעת כי פז"מ הקידום של המשרות ברמות ג'-א' הוגדר כך שרק לאחר שהייה של שלוש שנים בדרגה ב' יהיה זכאי התובע לדרגה א'. מכיוון שהתובע נבחר לאייש את המשרה רק בחודש יולי 2007, לא חלף הפז"מ הדרוש לדירוגו בדרגה א' עדיין. 11. עוד טוענת הנתבעת כי לטענותיו של התובע לפיהן הוא מופלה לעומת עובדים בכירים אחרים במשרד אין יסוד, וכי הוא לא הביא כל ראיות בדבר עובדים מקבילים לו שזכו לדרגות גבוהות יותר. דיון והכרעה: 12. המחלוקת הניצבת בבסיס התביעה שלפנינו, הינה האם נכונה טענתו של התובע לפיה הגדרת תפקידו כפי שהוצגה במשך רוב שנות עבודתו אינה מתאימה לתפקיד אותו מילא בפועל, ולכן התנאים הנגזרים ממנה פחותים מאלו המגיעים לו. 13. השאלות העומדות להכרעה, אם כן, הינן האם הצליח התובע לבסס בראיות את טענתו לפיה מילא תפקיד שונה מזה שבהגדרת משרתו, והאם עומדת לו הזכות לקבל תנאים המתאימים לתקן שונה מזה שהוא ממלא. 14. כבר בראשית דברינו נאמר כי דין טענותיו של התובע להידחות. הן משום שלא עלה בידו להרים את הנטל ולהוכיח כי קיים פער בין הגדרת משרתו לבין עבודתו בפועל, והן משום שמקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה הזכות לקבוע תקנים למשרות בשירות המדינה ואת התנאים הנלווים אליהן, שמורה למדינה, וכי לעובד אין כל מעמד בהליכים האלה. 15. סעיף 14 לחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט-1959 מעניק את הסמכות לאשר תקנים למשרות בשירות המדינה לנציב שירות המדינה. כך קובעות גם הוראות פרק 04.1 בתקשי"ר. הפסיקה דנה רבות בעבר בשאלת מעמדו של עובד בשירות המדינה בקביעת תקן משרתו, וקבעה חזור וקבוע שאין לו כל מעמד כזה, והסמכות לכונן ולתקנן משרות היא בגדר פררוגטיבה ניהולית של נציבות שירות המדינה (בג"צ 388/66 שמעון שמש נגד נציבות שירות המדינה, וכן עס"ק 400005/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה, האיגוד הארצי לקציני ים - צים חברת השייט הישראלית, ) . 16. שכרו וזכויותיו של עובד נגזרים מתקן המשרה אליה הוא משובץ, כפי שהוגדר ע"י נציבות שירות המדינה מכוח סמכותה כאמור לעיל. הפסיקה כבר ישבה על המדוכה בנוגע לעובד המבצע בפועל תפקיד שונה מזה ששובץ אליו, וקבעה כי כל עוד לא שונה תקן משרתו של העובד, הוא אינו זכאי לשינוי התנאים הנלווים אליו (כך, למשל, ע"ע 519/05 ד"ר אברהם פינקו נ' שירותי בריאות כללית, , וכן פסק הדין בתיק עב(י-ם) 2620/05 אלה ויסבורד נ' מד"י, ). 17. ממצב הדברים הנורמטיבי הזה עולה כי גם לו היה עולה בידי התובע להראות שתפקיד אותו מילא בפועל חורג מהגדרות המשרה אליה שובץ, ואף לו היה מוכיח כי הנהלת המשרד ראתה עמו עין בעין את מצב דברים זה, הרי שכל עוד לא שונתה הגדרת תפקידו של התובע, אין הוא זכאי לזכויות השונות מאלו שקבועות בהגדרת תפקידו הרשמית. 18. מעיון בראיות שהובאו לפנינו, עולה כי לא היה בידי התובע לבסס את טענותיו לפיהן הוא מילא, משנת 2004, בדרך של מינוי בפועל, את תפקיד מנהל המחלקה לתכנון מדיניות במשרד, וכי התפקיד שמילא עד אז הצדיק את שיפור תנאי השכר שלו ביחס לאלו הקבועים בהגדרת משרתו. השקפתו של התובע, ואף זו של הממונה הישיר עליו, בדבר אופיים של התפקידים שמילא והאחריות הנלווית להם אינה נתמכת בראיות כלשהן לפיהן הנהלת המשרד סברה כי הוא ראוי להטבת תנאיו. להפך - מהתכתובת שנוהלה בין התובע והממונה עליו לבין הנהלת המשרד עולה כי נאמר בפירוש שהתובע שוהה בדרגת השיא לתקן משרתו ואין כל דרך להעניק לו דרגה אישית. 19. מעדותו של התובע עולה כי הוא ראה במעברו לאגף המחקר במשרד אתגר מקצועי מרתק, וכי הוא המשיך לעסוק גם במטלות הנוגעות לתפקידו הקודם בשירות לילד ולנוער. כן עולה מחומר הראיות כי התובע ידע, בעת המעבר, שהוא עובר תפקיד יחד עם התקן שלו, כפי שהיה מוגדר בכל שנות עבודתו, וכי רק לאחר הליך הרה-ארגון במשרד תוגדר משרתו בתקן חדש. 20. התמונה המצטיירת, אם כן, הנה כי המשרה אותה מאייש התובע כיום לא הייתה קיימת בשנת 2004, עת עבר לעבוד באגף המחקר, ועל כן לא נוכל לקבל את טענתו כאילו אייש אותה כבר אז בדרך של מינוי בפועל. 21. באשר לקביעת הדרגה לה זכאי התובע היום, הרי שממילא, משקבענו כי הוא ממלא את התפקיד הנוכחי משנת 2007, עת זכה במכרז, הרי שלא חלף עדיין פרק הזמן המינימלי של שהייה בדרגה ב', הקבוע בתקן המשרה, בן שלוש שנים, ועל כן גם דינה של טענה זו להידחות. 22. התובע טען, בכתב תביעתו ובסיכומיו, כי הוא מופלה לרעה לעומת עובדים בכירים אחרים במשרד, אולם לא הביא כל ראיות לכך, ועל כן לא נידרש לטענה זו. 23. לאור כל קביעותינו, לא נוכל לקבל את טענת התובע לפיה נוצר עיוות בתנאי העסקתו. המדובר, ככל הנראה, בעובד מדינה מסור ובעל כישורים מרשימים, אך אין בדברים אלה כשלעצמם בכדי לשנות את מצב העניינים המשפטי הנוגע לתנאי העסקתם של עובדי מדינה, מסורים ככל שיהיו, שכן הם עדיין כפופים למרותה של נציבות שירות המדינה. 24. סיכומו של דבר: נוכח כל האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתו של התובע ובנסיבות פסק דין זה אין צו להוצאות. משרה