קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה בטיול מחלקתי: השופט יגאל פליטמן בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת עדנה קוטן ונציגי הציבור מר יוסי רוזנטל ומר זועבי עזאלדין; ב"ל 4088/06) , בו נדחתה תביעת המערערת להכיר בפגיעה ברגלה שאירעה ביום 10.10.2005 במהלך טיול מחלקתי, כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995. ביום 11.6.2006 דחה המשיב (להלן- המוסד) את תביעתה של המערערת מן הנימוקים הבאים: "מדובר בפעילות חברתית שאורגנה ביוזמת העובדים ובמימון חלקי של העובדים. כמו כן, הפעילות התקיימה מחוץ למקום העבודה ומחוץ לשעות העבודה ולא הוכח שלמעבידך עניין ריאלי בקיומה. בנסיבות אלה, לא נמצא שהפעילות החברתית נילווית לעבודה. על כן לא תחשב כתאונת עבודה." ההליך בבית הדין האזורי בית הדין האזורי, לאחר שניתח את חומר הראיות והעדויות שנשמעו בפניו, קבע בפסק דינו את העובדות והמסקנות הבאות: המערערת עובדת בבזק החל משנת 1974, כנציגת שירות וטלפנית במחלקת מוקד שירות 166- מחלקת שירות התיקונים של בזק (להלן- המחלקה). העבודה במחלקה מתבצעת במשמרות. התובעת עבדה בימים א',ב',ג' החל משעה 7.00 ועד שעה 15.30. בימים ד', ה' היא עבדה החל משעה 12:00 ועד שעה 20:00. ביום הטיול, 10.10.05, עבדה התובעת במשמרת בוקר. האוטובוס אשר הסיע את המטיילים יצא לדרך בשעה 15:30, כלומר-לאחר שעות העבודה. הטיול לא היה על חשבון ימי החופשה של העובדים, ולעובדים לא שולם שכר עבור שעות הטיול. בית הדין האזורי ציין לעניין זה, כי מהראיות שהוצגו בפניו לעניין זה עולה כי המערערת עבדה באותו יום משמרת מלאה, ולא החסירה שעות בשל הטיול. לפיכך קבע, כי לא מצא כל ראיה התומכת בטענת המערערת לפיה החתימה את כרטיס הנוכחות כבר בשעה 15:00 באותו היום, וקיבלה שכר גם עבור מחצית השעה החסרה. העובדים הורשו לצרף לטיול בני משפחה. הטיול יועד לעובדי המחלקה בלבד, ולא הורשו להשתתף בו עובדים אחרים של בזק. באשר למסלול הטיול, מטרתו והיוזמה לעריכתו, קיבל בית הדין האזורי את עדותו של מר שמואל גביזון, שהיה מנהל המחלקה בתקופה הרלבנטית (להלן- מר גביזון), לפיה "... הרעיון עלה מן העובדים שהיו מעוניינים לבקר בקברי צדיקים לפני יום כיפור ולקבל ברכה וגם יום שיכול לשמש לגיבוש המחלקה... במחלקה היה צוות ממונה על תרבות, בן 3 אנשים. הצוות בא אלי והם ישבו איתי, הייתי מנהל מחלקה, ממונה על הכל. העובדים באו וביקשו לצאת לטיול... מדובר בטיול פרטי של המחלקה. זה היה המשך של הרבה טיולים שעשינו במחלקה לגיבוש". לא הייתה חובת השתתפות בטיול. לעניין זה קבע בית הדין האזורי כך: "עובדים שהיו משובצים לעבודה במשמרת בוקר ולא יצאו לטיול, שובצו לעבודה באותו יום במשמרת הצהריים, החל מן השעה 11.00 עד 19.00 והחליפו את חבריהם אשר ביקשו לצאת לטיול, כמתחייב במקום עבודה המעניק שירותים לציבור "סביב השעון". טענת התובעת, כי העובדה שהעובדים הנותרים, אשר לא השתתפו בטיול, התבקשו להחליף את חבריהם שהשתתפו בו ושובצו לעבודה במשמרת הצהריים, מעידה כביכול על כך כי מדובר ב"כפייה" מטעם המעביד להשתתף, שאם לא כן "נענש" העובד הנותר במחלקה- אינה מקובלת עלינו. כאמור, מטבע הדברים, עת מדובר במחלקה הנותנת שירות ציבורי בכל שעות היממה ועת לא כל העובדים מבקשים להשתתף בטיול, אך מצופה כי אלה שאינם יוצאים- יטו שכם ויאיישו את העמדות של העובדים האחרים. אין בכך כל פעולת "ענישה" או "כפייה" ואין ללמוד מכך דבר וחצי דבר על "חובת" השתתפות בטיול אשר נכפתה על העובדים". עלות הטיול, שכללה את האוטובוס, המדריך וארוחת הצהריים למטיילים, מומנה מן הקופה הפרטית של המחלקה ועל ידי העובדים, בחלוקה של שני שליש ושליש, בהתאמה, כדלקמן: העובדים שילמו כל אחד סך של 150 ₪ במזומן, וקיבלו החזר בסך של 100 ₪ בצורת תווי קנייה מקופת המחלקה. מר גביזון הבהיר לעניין זה, כי מדובר בתווים אישיים שניתנו לצוות הניהולי של המחלקה כתגמול מכירות, וכי הצוות הניהולי קיבל החלטה משותפת, לפיה יוותר על התווים וכי אלה יופקדו בקופה המחלקתית לשימוש צרכי המחלקה, דוגמת טיולים, מסיבות וגיבושים מחלקתיים. המטיילים יצאו לדרך בשעה 15:30 לכיוון קברי הצדיקים של טבריה. משם המשיכו למסעדה, בה סעדו ארוחת צהרים והמשיכו בדרכם לקברי הצדיקים בצפת. בסביבות השעה 23:00, החליקה המערערת ושברה את רגל ימין. המערערת פונתה על ידי מר גביזון, ברכבו הפרטי, לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם נותחה. לאחר ישיבת ההוכחות ביקשה המערערת לצרף לתיק העתק של כתבה שהתפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" ביום 14.9.2008, לפיה, לכאורה, הופעל לחץ של וועד עובדי חברת בזק על העובדים להתפקד למפלגה מסוימת (להלן- הכתבה). לטענתה, יש בכתבה כדי ללמד על לחץ דומה שהופעל על העובדים לצאת לטיול. בית הדין האזורי דחה בקשה זו, מן הטעמים הבאים: הכתבה אינה רלבנטית להליך דנן; מדובר בכתבה עיתונאית המבוססת על תלונות אנונימיות והיא מתייחסת לוועד עובדי חברת בזק, ולחבר מסוים בו בפרט, שאין לו כל נגיעה להליך דנן; צירוף הכתבה בשלב דיוני זה, אינו מאפשר חקירה נגדית. עוד הוסיף בית הדין האזורי, כי למערערת הייתה הזדמנות להביא ראיות נוספות לעניין כפיית עובדי המחלקה להשתתף בטיול, הזדמנות שלא נוצלה על ידה במועד. לאור העובדות והמסקנות המפורטות לעיל, הגיע בית הדין האזורי לכלל מסקנה, כי הטיול המחלקתי אליו יצאה המערערת ביום 10.10.2005 אינו בגדר פעולה הנלווית לעבודה, אלא מדובר בטיול מחלקתי פרטי של עובדי המחלקה. אין לומר, לאור הנסיבות המפורטות לעיל, כי לחברת בזק, כמעביד, היה אינטרס כלשהו בטיול, אף לא משני. בית הדין האזורי דחה גם את טענת המערערת לפיה העובדה שמנהלת האגף ידעה על הטיול ולא התנגדה לו מעידה על אינטרס של המעביד בקיום הטיול, שכן יידוע המנהלת נעשה למען הסדר הטוב בלבד. לאור כל האמור, דחה בית הדין האזורי את התביעה. מכאן הערעור שבפנינו. ההליך בפנינו עיקרי טענות המערערת בערעורה היו אלה: העובדה שמי שלא רצה להשתתף בטיול אולץ לעבוד במשמרת ערב, מעידה על הלחץ והכפייה שהופעלו כנגד עובדי המחלקה לצאת לטיול. המערערת טענה, כי היא לא רצתה כלל לצאת לטיול, במיוחד לאור העובדה שנקבע ליומיים לפני יום הכיפורים והפריע להכנות לחג. המערערת נאלצה להצטרף לטיול בעל כורחה, לאחר שמר גביזון וסגנו ערכו שיחה אישית עם כל עובד שלא היה מעוניין להשתתף בטיול, ואיימו כי יאלצו אותו לעבוד במשמרת ערב. התווים שקיבלו העובדים בשווי של שני שליש מהסכום הכולל ששילמו עבור הטיול, הם למעשה מימון המעביד לטיול, ומשכך הרי שרוב הטיול מומן על ידי המעביד. באישורו של מר גביזון, הפסיקה המערערת לעבוד ביום הטיול כבר בשעה 14:00, על מנת להתרענן לקראת הטיול, ולפיכך יש לקבוע ששולם לה שכר של שעה וחצי בהן לא עבדה באותו יום, בשל הטיול. בפועל לא השתתפו בני משפחה של העובדים בטיול, אלא שני גמלאים של המחלקה בלבד. מר גביזון פעל לעניין ארגון הטיול כשלוחו של המעביד, חב' בזק, ולפיכך יש לקבוע כי מדובר בטיול שאורגן על ידי חב' בזק. הערעור כוון גם כנגד החלטת בית הדין האזורי שלא להתיר צירוף הכתבה לחומר הראיות מטעם המערערת. במהלך ישיבת קדם הערעור הסכימו הצדדים, למען קצר את זמן ההתדיינות, כי ב"כ המוסד תכתיב סיכומיה לפרוטוקול אשר ייחשבו כסיכומים בכתב מטעמה, כי ב"כ המערערת יגיש סיכומיו בכתב תוך 30 יום, וכי פסק הדין יינתן על ידי המותב על סמך הסיכומים וכל חומר התיק. ב"כ המוסד תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי והוסיפה, כי בית הדין האזורי קבע כממצא עובדתי שלא היה לחץ על העובדים לצאת לטיול, כי עלות הטיול מומנה מקופת העובדים וכי הטיול לא נערך על חשבון שעות העבודה של העובדים. עוד נטען, כי לא הוכח צורך אמיתי של המעביד בטיול. בסיכומיו חזר ב"כ המערערת, בעיקרו של דבר, על טענותיו בערעור. דיון והכרעה: לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות. זאת מטעמיו של בית הדין האזורי בפסק דינו, עליהם נוסיף את הדברים הבאים: הערעור מכוון, בעיקרו של דבר, כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי, והמשקל שנתן לעדויות ולראיות שהובאו בפניו. ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית אשר ראתה ושמעה את העדים, או בממצאי מהימנות העדים שקבעה. לפיכך, לא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי באשר למהימנות עדותו של מר גביזון כולה, ובאשר לממצאים העובדתיים שקבע בית הדין האזורי, בין היתר, על בסיס עדות זו. בית הדין האזורי קבע כממצא עובדתי, כי לא הופעל לחץ על עובדי המחלקה לצאת לטיול, וכי אין בחיוב העובדים לעבוד במשמרת ערב כדי להעיד על "עונש" שניתן למי שלא רצה להשתתף בטיול. לעניין זה נעיר, כי המערערת עבדה במשמרות ערב פעמיים בשבוע, כך שלא ברורה הטענה כי האילוץ לעבוד במשמרת ערב הוא עונש או מעמסה כבדה על העובדים. עוד נציין לעניין זה, כי גם העובדה שמתוך 75 עובדי המחלקה הצטרפו לטיול רק 43 עובדים, מעידה על כך שהעובדים לא חויבו להשתתף בטיול. עוד נקבע כממצא עובדתי, כי תווי הקניה שקיבלו העובדים בחזרה על חשבון שני שליש מהסכום ששילמו עבור הטיול, באים, למעשה, מקופה של העובדים במחלקה, ולפיכך, מומן הטיול על ידי העובדים, וכי שלושה מעובדי המחלקה הנמנים עם צוות התרבות של המחלקה הם שיזמו את הטיול במסגרת פנים מחלקתית. עוד נקבע, כי הטיול נערך לאחר שעות העבודה וכי העובדים לא קיבלו שכר עבור שעות הטיול. לאור כל האמור, מקובלת עלינו מסקנתו של בית הדין האזורי, כי חב' בזק, כמעסיק, לא הייתה מעורבת בארגון הטיול וכי לא היה לה אינטרס כלשהו בקיומו. בית הדין האזורי הסתמך בפסיקתו על האמור בפסק הדין המנחה לעניין פעילות נלווית לעבודה, הוא פסק הדין בענייו אילוז (עב"ל 91/99 אילוז - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ז 209), וכן על פסק הדין בעניין רונית עטר (עב"ל 1173/00 רונית עטר - המוסד לביטוח לאומי, , ניתן ביום 20.1.2002), בו נפסק כך: "אין לשלול את היותו של אירוע פעולה נלווית לעבודה אך ורק בשל כך שהיה זה אירוע נופש לשמו. אירועים ממין אלה, שמטרתם גיבוש חברתי של העובדים, מהווים חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים המייחדת את חיי העבודה של המעביד ועובדיו במפעל. עם זאת, לא כל אירוע נופש יחשב כפעולה נלווית לעבודה ויש לקיים בכל מקרה ומקרה את הבחינה הנדרשת כדי לעמוד על מהותו של האירוע. סממן חשוב שיש בו כדי להעיד על מידת הקשר שבין האירוע לבין העבודה הוא האינטרס שיש למעביד בקיומו. על האינטרס הישיר של המעביד, ניתן ללמוד, בין היתר, גם ממידת מעורבותו בייזום האירוע, בארגונו, במימונו, בקביעת התכנית וכל כיוצ"ב" (שם, עמ' 3). במילים אחרות, בפעולה נלווית לעבודה, על המעביד להיות אקטיבי ומעורב בייזום ובארגון הפעילות, ומודע לה מראש ולא בדיעבד. הטיול במקרה שבפנינו, כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי, אורגן על ידי העובדים עצמם (אף לא על ידי וועד העובדים), לאחר שעות העבודה ובמימון העובדים. במקרה זה, גם אם נאמר כי למעביד היה אינטרס בגיבוש עובדי המחלקה, אין בכך כדי להעיד על כך שמדובר בפעילות נלווית לעבודה, המצדיקה הכרה בנפילת המערערת במהלכה ובנזקים שנגרמו לה בעטיה, כפגיעה בעבודה. באשר להחלטת בית הדין האזורי שלא להתיר צירוף הכתבה לחומר הראיות מטעם המערערת, מקבלים אנו את נימוקיו של בית הדין האזורי להחלטתו, ודוחים את הערעור גם לעניין זה. משכך הם הדברים, מתאשר בזאת פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, על פי תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. תאונת עבודהטיול מטעם העבודהתאונות בטיולים