לטענת העירייה, שכרה של התובעת חושב בטעות לפי בסיס משרה של עובדי הוראה אשר היקף משרתם המלאה הוא 24 שעות שבועיות. משגילתה העירייה את הטעות הנ"ל, הורתה על שינוי היקף משרתה של התובעת כך שישקף את שעות עבודתה בפועל. שכרה של התובעת הופחת בהתאם והועמד על שכר התואם 45% משרה ובהתאם שולמו לתובעת גם פיצויי הפיטורים עם התפטרותה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות במשכורת לטובת העובד: 1. השאלה העומדת להכרעה בתביעה שבפנינו היא - האם הפחתת שכר התובעת על ידי הנתבעת, עיריית פתח-תקוה, נעשתה כדין, בשל טעות בחישוב היקף משרתה, או שמא מדובר בהפחתה אסורה הסותרת הסכם מקומי. בהסכמת הצדדים פוצל הדיון בתיק, לדיון בשלב ראשון בשאלת האחריות בלבד. 2. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת: א. התובעת הועסקה בתפקיד של מרפאה בעיסוק בגן ילדים בעירייה מחודש 11/94 ועד ליום 17.8.05, כשבמהלך תקופה זו שהתה בחל"ת במשך 17 חודשים. ב. התובעת עבדה 3 ימים בשבוע, 18 שעות שבועיות. ג. שכרה של התובעת שולם לה בהתאם לדירוג הפארא-רפואיים. ד. עד ליום 30.11.04 חושב שכרה של התובעת לפי היקף של 75% משרה. ה. ביום 9.12.04, לאחר ביקורת שנערכה במינהל משאבי אנוש בעירייה, הודע לתובעת על הפחתת היקף משרתה מ- 75% ל- 45% משרה, בהתאם לשעות עבודתה בפועל (ר' מכתבה של הגב' אסנת פישר, סמנכ"ל לארגון ומשאבי אנוש בעירייה - נ/5 לתצהיר הגב' פישר). ו. מיום 1.12.04 הופחת שכרה של התובעת בהתאם וחושב לפי היקף של 45% משרה. ז. התובעת התפטרה ביום 17.8.05 מעבודתה בעירייה על מנת לטפל בילדה. ח. לתובעת שולמו פיצויי פיטורים בסך של 23,303.35 ש"ח, בהתאם לשכרה המופחת (לפי היקף משרה של 45%). טענות הצדדים 3. לטענת התובעת, על פי ההסכמים הקיבוציים החלים על מרפאות בעיסוק ופיזיותרפיסטים, משרה מלאה היא בת 24 שעות שבועיות ועל כן, עבודתה בהיקף של 18 שעות שבועיות היוותה 75% משרה. לאחר יותר מעשר שנים בהן עבדה התובעת במתכונת זו, הודיעה לה העירייה על הפחתת שכרה לשכר התואם 45% משרה, בהתאם לשעות עבודתה בפועל, ואף שילמה לה את פיצויי הפיטורים בהתאם לשכר המופחת. לטענת התובעת, שכרה במשך השנים שולם לה מכוח הסכם מקומי רב שנים, אשר נועד לאפשר לעירייה להעסיק את העובדות הטובות ביותר. הסכם זה, על פי הנטען, היה בתוקף עוד קודם ל"מועד הקובע" לפי הסכם 99' ואף קדם לחתימתו של הסכם 99'. לאור האמור, טוענת התובעת, כי הפחתת השכר נעשתה בניגוד להסכם מקומי ועל כן, אסור היה לעירייה לבצע את ההפחתה בשכרה. 4. לטענת העירייה, בהתאם להסכם הקיבוצי החל על העובדים הפארא-רפואיים, ובכללם התובעת, היקף משרה מלאה הינו היקף של 40 שעות שבועיות. התובעת, שהועסקה בהיקף של 75% משרה, היתה אמורה אפוא לעבוד 30 שעות שבועיות. בפועל עבדה התובעת 18 שעות שבועיות בלבד, אולם קיבלה שכר חודשי בגין 30 שעות שבועיות, היינו, בעוד היקף משרתה בפועל היה 45%, השתכרה התובעת בהתאם ל- 75% משרה. לטענת העירייה, שכרה של התובעת חושב בטעות לפי בסיס משרה של עובדי הוראה אשר היקף משרתם המלאה הוא 24 שעות שבועיות. משגילתה העירייה את הטעות הנ"ל, הורתה על שינוי היקף משרתה של התובעת כך שישקף את שעות עבודתה בפועל. שכרה של התובעת הופחת בהתאם והועמד על שכר התואם 45% משרה ובהתאם שולמו לתובעת גם פיצויי הפיטורים עם התפטרותה. העירייה טוענת כי לא ידוע לה על כל הסכם מקומי כנטען על ידי התובעת ולחילופין טענה כי גם אם חל בעבר הסכם מקומי כאמור, הרי שבא אל קיצו במועד בו הוחלו על התובעת הוראות ההסכם הקיבוצי של העובדים הפארא-רפואיים בשנת 95'. לטענת העירייה, הפחתת שכר התובעת נעשתה כדין עקב גילוי הטעות שבחישוב היקף משרתה והתובעת אינה זכאית להמשיך ולקבל שכר גבוה מהשכר לו היא זכאית, רק מכוח טעות. תצהירים ועדויות 5. בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת יהלום ביום 21.6.07 הוסכם על צירוף תצהירי העדות הראשית שהוגשו בשתי תביעות נוספות שהגישה התובעת בבית דין זה בגין אותה עילה (תיק דמ 4095/05 ותיק דמ 10189/05). מטעם התובעת הוגש תצהיר עדותה הראשית וכן תצהירה של הגב' נגה אורנשטיין, שעבדה בעירייה עד לחודש 09/03. חקירתה של התובעת וחקירתה של העדה מטעמה נשמעו בפנינו. מטעם העירייה צורף תצהיר עדות ראשית של הגב' אסנת פישר, ששימשה בתקופה הרלוונטית לתביעה כסמנכ"ל לארגון ומשאבי אנוש בעירייה וחקירתה נשמעה בפנינו. דיון והכרעה 6. אין חולק כי התובעת החלה לעבוד בעירייה בחודש 11/94 כמרפאה בעיסוק. כבר בטופס "הזמנת עובד/ת זמני/ת ללא תקן ודווח על הקלטותו לעבודה" באמצעותו נקלטה התובעת לעבודה בעירייה כמרפאה בעיסוק (נספח נ/2 לתצהיר הגב' פישר, להלן - "טופס הקליטה"), צויין כי אחוז המשרה אליו נקלטה התובעת הינו 75%, כאשר משרה מלאה לאם הינה 40 שעות שבועיות. על טופס הקליטה חתומה הגב' פנינה מדליון, מנהלת אגף מנהלה במנהל החינוך, אשר אישרה את קליטתה של התובעת בתנאי העסקה אלו. התובעת טענה כי מסמך זה לא נשלח אליה וכי היא ראתה אותו לראשונה אצל בא כוחה. טענתה של התובעת בדבר אי קבלת עותק ממסך זה לידיה לא הופרכה. עם זאת, אין זה סביר כי לא הובאו לידיעתה תנאי ההעסקה הבסיסיים הנדרשים ממנה בהתאם לטופס הקליטה. משכך, כבר עם קליטתה של התובעת לעבודה בעירייה, עוד בשנת 94', היקף המשרה המלאה היה מוגדר והועמד על 40 שעות שבועיות. ניתן להניח גם באופן סביר כי היקף המשרה, שהוא נתון בסיסי ביותר בתנאי ההעסקה, הובא לידיעת התובעת. 7. יתרה מכך, על פי חוזר מנכ"ל מס' 321 מחודש ינואר 96' של מרכז השלטון המקומי (נספח נ/3 לתצהיר הגב' פישר), הצטרף מרכז השלטון המקומי להסכם שנחתם בעניין העובדים הפארא-רפואיים ברשויות המקומיות, החל מיום 1.1.95. כעולה מחוזר המנכ"ל, ההסכם שנחתם בעניין העובדים הפארא-רפואיים ברשויות המקומיות חל על סייעות שיניים, פיזיוטרפיסטים, קלינאי תקשורת ומרפאים בעיסוק והיקף שעות העבודה של העובד הפארא-רפואי נקבע כהיקף של 40 שעות שבועיות. 8. על פי עדויות הצדדים, התובעת הועברה, מכוח הוראות ההסכם, לדירוג הפארא-רפואיים. התובעת טענה אמנם בתצהירה כי שינוי דירוגה ודרגתה נעשו ללא הסכמתה (ר' סעיף 13 לתצהירה), אולם אף היא לא חלקה על כך שדירוגה שונה בפועל לדירוג "פארא-רפואי". התובעת אף הגישה בשנת 99' תביעה כנגד העירייה בעקבות השינויים בשכרה שנבעו מהעברתה לדירוג הפארא-רפואיים (ר' ס' 13, 14 לתצהירה, כתב התביעה צורף כנספח ת/2 לתצהירה), כאשר לכתב התביעה צירפה את חוזר המנכ"ל הנ"ל, בו מצויין, כאמור, כי היקף משרה של עובד פארא-רפואי הינו 40 שעות שבועיות. משכך, התובעת ידעה, לכל הפחות במועד הגשת תביעתה דאז, היינו, בשנת 99', כי הועברה לדירוג הפארא-רפואיים ומשצירפה לתביעתה את חוזר המנכ"ל הנ"ל, סביר אף כי היתה מודעת לתנאי העסקתם של העובדים בדירוג הפארא-רפואי, לרבות היקף המשרה בשיעור של 40 שעות שבועיות. 9. מאחר ועל פי חוזר המנכ"ל הועברה התובעת, כמו גם יתר המרפאים בעיסוק ברשויות המקומיות, לדירוג העובדים הפארא-רפואיים עוד בשנת 95', הרי שתנאי העסקתה ממועד זה, לרבות היקף משרתה, אמורים היו להיקבע על פי ההסכמים החלים על עובדים פארא-רפואיים. על התובעת, שהועסקה כמרפאה בעיסוק ב- 75% משרה, היה אפוא לעבוד 30 שעות שבועיות (75% מתוך 40 שעות שבועיות). עם זאת, עד ליום 30.11.04 עבדה התובעת 18 שעות שבועיות בלבד והמשיכה לקבל שכר לפי 75% משרה. 10. על פי עדותה של הגב' פישר, סמנכ"ל לארגון ומשאבי אנוש בעירייה, רק בביקורת שנערכה במינהל משאבי אנוש לאחר ששבה התובעת מחל"ת, התברר כי שכרה שולם על בסיס היקף משרה של עובדי הוראה (משרה מלאה בת 24 ש"ש) ולא על בסיס המשרה המקובל בעירייה והמתחייב מההסכם הקיבוצי החל על העובדים הפארא-רפואיים (משרה מלאה בת 40 ש"ש). משגילתה העירייה טעות זו, שלחה הגב' פישר מכתב לממונה על התובעת, בו הודיעה כי החל מיום 1.12.04 יוקטן היקף משרתה של התובעת מ- 75% ל- 45% (לפי חישוב של 18 ש"ש מבסיס של 40 ש"ש) בהתאם לשעות עבודתה בפועל (ר' סעיפים 6 - 8 לתצהיר הגב' פישר). 11. התובעת טענה בסיכומיה כי על פי ההסכמים הקיבוציים החלים על מרפאות בעיסוק ופיזיותרפיסטים, משרה מלאה היא בת 24 שעות שבועיות, אולם כפי שהוכח בפנינו, ההסכם הקיבוצי החל על העובדים הפארא רפואיים, אשר מרפאים בעיסוק ופיזיותרפיסטים נמנים עליהם, קובע כי משרה מלאה הינה בת 40 שעות שבועיות. 12. התובעת טענה עוד כי החלטת העירייה להפחית את שכרה נעשתה בניגוד להסכם מקומי רב שנים, כאשר מעדותה ומעדות העדה מטעמה עלה כי גם יתר המרפאים בעיסוק בעירייה ואף העובדים בשירות הפסיכולוגי הועסקו באותו היקף משרה ושכרם חושב באופן זהה (ר' סעיף 20 לתצהיר התובעת, ס' 6 לתצהיר הגב' אורנשטיין). ואולם, הגב' פישר, אשר על פי עדותה שימשה משנת 91' בתפקיד מנהלת מחלקת תקנים והסכמי עבודה בעיריה ומשנת 01' בתפקיד של סמנכ"לית לארגון ומשאבי אנוש בעירייה, העידה כי לא ידוע לה על הסכם כאמור, וכשנאמר לה כי גם העובדות שקדמו לתובעת הועסקו באותו אופן הבהירה הגב' פישר כי צריך לבדוק מכוח מה הדבר נעשה וכי "אם זה מכח טעות זה בעייתי" (ר' עדותה, עמ' 12, ש' 13-17). 13. סעיף 2 להסכם הקיבוצי שנחתם ביום 3/3/1999 בדבר מניעת חריגות בשכר ברשויות מקומיות, בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף לאיגוד מקצועי, הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים לבין מרכז השלטון המקומי ובשם הרשויות המקומיות החברות בו (אליו התייחסו הצדדים כ"הסכם 99'"), מגדיר הסכמים מקומיים כ: "תנאים ותניות בעניין שכר, או הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה. למעט בעניין פרישה וגמלאות, שנחתמו, שהוסכמו, שנקבעו או שהונהגו, בין הצדדים או בין מי מיחידיהם, בהסכמים קיבוציים; או בהסדרים קיבוציים דו צדדים או חד צדדיים; או בהסכמות; או בהתחייבויות אחרות, בין שמקורם בכתב, בנוהג או בעל פה..." 14. מלבד טענתה הכללית בדבר קיומו של "הסכם מקומי רב שנים" התובעת לא הוכיחה בכל דרך הסכמה בין הצדדים, בכתב, בנוהג או בעל-פה, לחישוב שכר המרפאים בעיסוק, עליהם היא נמנית, שלא בהתאם להסכם הקיבוצי החל על העובדים הפארא-רפואיים. נדמה כי לו היה הסכם כאמור, הגב' פישר, אשר כאמור שימשה משנת 91' בתפקיד מנהלת מחלקת תקנים והסכמי עבודה בעירייה ומשנת 01' בתפקיד של סמנכ"לית לארגון ומשאבי אנוש, היתה מודעת לקיומו. לשון מכתבה של הגב' פישר מיום 9.12.04 לממונה על התובעת בו נכתב כי "לתדהמתי קראתי כי הינך מעסיקה את הגב' צדוקיה אורית, מרפאה בעיסוק 18 ש"ש במקום 30 ש"ש בהתאם ל- 75% משרה המקבלת בשכרה!" מלמדת אף היא על כך שבזמן אמת לא היה ידוע למי שאמון על תחום משאבי האנוש בעירייה על "הסכם" כאמור. משכך, התובעת לא הוכיחה כי ההחלטה על הפחתת שכרה סותרת הוראותיו של "הסכם מקומי" כלשהו. 15. למעלה מן הצורך נציין, כי אף אם בעבר היה "הסכם מקומי" שקבע היקף העסקה למרפאים בעיסוק השונה מזה הקבוע בהסכם הקיבוצי, כטענת התובעת, הרי שממועד הצטרפותו של המרכז לשלטון מקומי להסכם הקיבוצי של העובדים הפארא רפואיים ברשויות המקומיות (1.1.95), החלו לחול על התובעת, כמו גם על יתר המרפאים בעיסוק בעירייה, הוראות ההסכם הקיבוצי. בנסיבות אלו לא קמה לה זכאות להמשך תשלום השכר על פי הסכם 3.3.99 מכח אותו הסכם מקומי נטען שאף לא הוכח. 16. לתובעת, כאמור, שולם שכר לפי היקף משרה של 75% עד ליום 30.11.04, וזאת בהתבסס על חישוב שגוי של היקף המשרה המלאה לעובדת מסוגה. משגילתה העירייה את הטעות בחישוב היקף המשרה, גם אם לאחר עשר שנות העסקה, כדין החליטה על הפחתת שכרה של התובעת וחישובו בהתאם לשעות עבודתה בפועל ובהתאם להיקף המשרה הקבוע בהסכם הקיבוצי החל על העובדים הפארא-רפואיים. 17. העובדה שלתובעת שולם שכר גבוה מהשכר לו היתה זכאית על פי ההסכם הקיבוצי במשך כעשר שנים, אינה מצדיקה את הנצחת הטעות וברי כי אין בחלוף הזמן כדי לחייב את העירייה להמשיך ולשלם לתובעת שכר גבוה מהשכר לו היתה זכאית, רק מכוח טעותה.   יפים לענייננו הדברים שנפסקו בע"ע 39/99 יהושע אסרף נ. מדינת ישראל (, פסק דין מיום 1.11.01):    "לדעתי לא קמה לו למערער כל זכות משפטית להנצחת טעות שטעתה המשיבה, בכך ששילמה לו תשלומי יתר בשכרו. כך , בין שתבחן השאלה לפי דיני החוזים, ובין לפי כללי המשפט המינהלי."   18. לאור כל האמור, הגענו לכלל מסקנה כי החלטת העירייה להפחית את שכרה של התובעת התקבלה כדין, עקב גילוי הטעות בחישוב היקף משרתה. משכך, גם חישוב פיצויי הפיטורים על בסיס השכר המופחת נעשה כדין. 19. לאור קביעתנו דלעיל, מתייתר הדיון בתביעה הכספית. סוף דבר 20. התביעה נדחית. 21. בשים לב לכך שבסופו של דבר חלה הפחתה בשכרה של התובעת ובשים לב לכך שלא הוכח כי נפל פגם בהתנהלותה של התובעת בעניין תשלום שכרה לאורך השנים ומדובר בטעות שבתום-לב, איננו עושים צו להוצאות כנגד התובעת, על אף דחיית התביעה.משכורת